מסילת איילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסילת איילון
AyalonRailWithTrain.jpg
רכבת דו קומתית לנתב"ג נוסעת על מסילת האיילון בין תחנת הרכבת תל אביב מרכז לתחנת הרכבת תל אביב השלום
מדינה ישראל
עיר תל אביב
מפעיל IsraelTrainLogoSymbolOnly.svg  רכבת ישראל
מידע על ההקמה
פתיחת המסילה יולי 1993
מידע על המסילה
תחילת המסילה תל אביב מרכז
סיום המסילה תחנת הרכבת תל אביב דרום - תפעולית
אורך המסילה 4.7 ק"מ
רוחב המסילה 143.5 ס"מ
מסלולים 3
מספר התחנות 3
רשימת התחנות
תל אביב מרכז, תל אביב השלום, תל אביב ההגנה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מסילת איילון
Straight track
מסילת החוף
Station on track
0 תל אביב – סבידור מרכז
Underbridge
דרך מנחם בגין, כביש 481 ISR-HW481.png
Underbridge
רח' על פרשת דרכים
Underbridge
רח' מוזס
Station on track
1.3 תל אביב – השלום
Underbridge
רח' גבעת התחמושת
Underbridge
רחוב יצחק שדה
Underbridge
רחוב לה גוארדיה
Underbridge
דרך ההגנה
Station on track
3.6 תל אביב – ההגנה
Unknown route-map component "ABZgl"
מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום
Underbridge
נתיבי איילון (צפון) ISR-HW20.png
Underbridge
דרך קיבוץ גלויות, כביש 461 ISR-HW461.png
Unknown route-map component "eBHF"
4.7 תל אביב דרום
Straight track
מסילת הרכבת יפו-ירושלים


מסילת האיילון היא מסילת רכבת של רכבת ישראל, שעוברת לאורך נחל איילון בין הנתיבים של נתיבי איילון ומחברת בין מסילת החוף בתחנת הרכבת תל אביב מרכז ובין מסילת הרכבת לירושלים בתחנת הרכבת תל אביב דרום - תפעולית (מקטע תל אביב-לוד). אורכה כ-5 ק"מ והיא מהווה חלק מהקו הראשי של רכבת ישראל. זאת המסילה הראשונה בישראל שנבנתה מלכתחילה כמסילה כפולה והיא כיום המסילה העמוסה ביותר ברשת המסילות של רכבת ישראל. המסילה משמשת את כל קווי הנוסעים הבינעירוניים ואת הקווים הפרבריים של גוש דן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בימי הרכבת המנדטורית עלה הרעיון לסלול מסילה לאורך נחל איילון לצורך שיפור רשת המסילות בארץ ישראל[דרוש מקור]. ב־1970 הוקמה "חברת נתיבי איילון" בבעלות שווה של ממשלת ישראל ועיריית תל אביב. שב-1973, הציגה את תוכנית נתיבי איילון לכביש מהיר, רב־נתיבים שיחצה את האזור המטרופוליטני של תל אביב רבתי מצפון לדרום לאורך נחל איילון, ויחבר את רשתות הכבישים הבין־עירוניים לירושלים, לחיפה ולאשדוד. במסגרת הפרויקט הציגה החברה גם תוכנית לבניית מסילות רכבת במקביל לכביש. מסילות אשר מיועדות לקשר את רשת המסילות הצפונית בישראל עם רשת המסילות הדרומית (עד בניית מסילת איילון, תחנת הרכבת תל אביב מרכז הייתה זו תחנת קצה של מסילת החוף לכיוון חיפה, ותחנת הרכבת תל אביב דרום לרכבות מירושלים, רחובות ובאר שבע). כמו כן תכננו המסילות לשמש כמערכת תעבורה להסעת המונים לכל האזור המטרופוליטני של תל אביב עם שלוחות בין-עירוניות. בתכנון מ-1973 נלקחה גם בחשבון האפשרות שבעתיד יוסטו מי האיילון לים התיכון, דרך יפו, ועל ידי כך יפונה תוואי התעלה לשירותים תחבורתיים נוספים[1].

העבודות בפועל החלו רק ב-1988 עם העתקת תחנת הרכבת תל אביב מרכז ממקומה המקורי אל ערוץ נחל איילון (עד אז הסתימה מסילת החוף בצמוד לתחנה מצפון לה) והמשכת המסילות ממנה דרומה. המסילה נפתחה ב-1993 כמסילה כפולה, ושירתה את הקווים מתל אביב לרחובות, אשדוד, וירושלים. לאורך המסילה הוכנה תשתית לשלוש תחנות רכבת עתידיות מתחת לגשרי הרחובות השלום, יצחק שדה וההגנה. נכון לעכשיו אין תוכניות להקים את תחנת הרכבת תל אביב יצחק שדה.

במרץ 1996 נפתחה תחנת הרכבת תל אביב השלום וב-22 ביוני 2002 נפתחה תחנת הרכבת תל אביב ההגנה.

עם פתיחת הקו הפרברי לראש העין בשנת 2000 (שהוארך מאוחר יותר אל כפר סבא) החל להיווצר עומס על המסילה הכפולה שהגיע בשעות השיא ל-8 רכבות בכל כיוון בשעה. על מנת להוסיף רכבות נוספות וקווי שירות נוספים היה צורך במסילות נוספות. ב-2001 הוחלט להוסיף מסילה נוספת ולהרחיב את כל התחנות לאורכו. העבודות החלו ב-2002 וכללו הוספת רציף אחד בתחנת הרכבת תל אביב השלום ושני רציפים בתחנת הרכבת תל אביב מרכז ובתחנת הרכבת תל אביב ההגנה. לשם הרחבת תחנת הרכבת תל אביב השלום הוסטה התעלה בה זורם נחל איילון מזרחה כך שחלקה עובר מתחת לנתיבים של נתיבי איילון צפון. המסילה השלישית והרציפים הסמוכים לה נכנסו לשימוש ב-2 בספטמבר 2006[2] וכיום פועלות במסילה המשולשת עד 14 רכבות בשעה בכל כיוון.

בשת 2005, המליצה חברת ההנדסה האמריקאית PB (חברת הבקרה החיצונית של רכבת ישראל מטעם משרד האוצר) על הקמת מסילה רביעית באיילון, כדי שהרכבת תוכל לעמוד ברמות הביקוש הצפוי (לפי התחזיות אז, בשנת 2010 יסעו ברכבת כ-60 מיליון נוסעים וב-2020 - יותר מ-110 מיליון נוסעים). במרץ 2006, אושר תקציב של כ-2 מיליארד שקל. אך הביצוע התעכב עקב מחלוקת על הטיית תוואי נחל איילון[3].

ב-25 בספטמבר 2011 נפתח קו מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום שממשיך לאשדוד ולאשקלון, ומתפצל ממסילת איילון בתחנת הרכבת תל אביב ההגנה. במסגרת העבודות על הקו נבנה בתחנה רציף חמישי, שיחד עם רציף 4 משרת את הרכבות בקו.[4]

תכנונים עתידיים - מסילה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסילת האיילון (יחד עם המסילה הכפולה מתחנת הרכבת תל אביב דרום תפעולית עד מחלף גנות) מהווה צוואר בקבוק של רשת המסילות. על מנת להגדיל את מספר הרכבות ולהוסיף קווים יש צורך בהוספת מסילה רביעית, אך לשם כך יש להטות את נחל איילון לנתיב אחר ולהשתמש בשטח התעלה להקמת המסילה הנוספת ורציפים נוספים.[5] כדי למנוע הצפות של גשמי החורף בתעלה שבה עובר נחל איילון, שתהפוך לצרה יותר עם הוספת המסילה, יש לגבש תוכנית ניקוז שתבטיח מניעת הצפות בנתיבי איילון. מספר חלופות הוצגו למשרד התחבורה ורשות ניקוז ירקון (האחראית גם על האיילון) וחברת נתיבי ישראל:[6]

  • להזרים את מי השיטפונות לים בצינור תת־קרקעי.
  • להקים אתרי אגירה של מי שיטפונות במעלה הנחל ובפארק אריאל שרון בכניסה לתל אביב
  • להכשיר שטח במקווה ישראל שאותו ניתן יהיה להציף במי שיטפונות
  • לנצל שטחים בשלוש מחצבות מודיעין, נטון ונשר, במעלה האיילון לאגירת מים. המים במאגרים אלו יחלחלו בחלקם לקרקע וכך יוכלו לתגבר את מאגרי מי התהום הטבעיים.

מורכבות הפרויקט ועלותו הרבה הביאו לדחיית ההחלטה בנושא ואין כרגע תאריך יעד לביצועו.[7]

ביוני 2018 אישרה הממשלה את תת"ל 33 אשר במסגרתה תוקם המסילה הרביעית באיילון החל מקטע תחנת תל אביב מרכז ועד לוד.[8] הצפי להשלמתה הוא ב-2026. עוד קודם לכן מתוכנן עד 2023 להחליף את מערכת האיתות והבקרה של הרכבת מה שיאפשר להגדיל את העומס במסילות איילון לתנועה של עד 17 רכבות בשעה. כמו כן כבר ב-2019 יוסבו חלק מהמסילות למסילות רכבת חשמלית, תחילה בקו המוביל מתל אביב אל נתב"ג וירושלים.

בתוכנית הפיתוח העתידית אף נידונים תוכניות לשתי מסילות נוספות על אותו תוואי, אלא שהן מתוכננות להיחפר במנהרה תת-קרקעית באורך כולל של כ-50 ק"מ בין נתב"ג אל קיבוץ שפיים, שם מתוכנן מרכז תחבורה גדול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]