הרפורמה בנמלי הים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרפורמה בנמלי ישראל או הרפורמה בנמלים הוא השם שניתן לשינוי מבני כולל בענף הנמלים הימיים בישראל, שהחל בשנת 2003 עם חקיקת חוק הרפורמה בכנסת, ומטרתו הסופית היא הכנסת תחרות בנמלי הים של ישראל (נכון לשנת 2003 - נמל חיפה, נמל אשדוד ונמל אילת) והפרטתם.

עיקר הרפורמה כולל את פירוק רשות הנמלים למספר גופים - חברת נמלי ישראל שתהיה אחראית על החזקה, ניהול ופיתוח של שטחי הנמלים והשכרתם לחברות ההפעלה; חברות נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת, אשר אחראיות על מתן השירות ופיתוח מתקני הנמל (בפרט המנופים וניהול מסופי המטענים); ורשות הספנות והנמלים שתהיה אחראית על אסדרת הענף.

נכון לשנת 2014, כעשור לאחר תחילת מימוש הרפורמה בפועל בשנת 2005, ישנה ביקורת על דרך מימוש הרפורמה ואף נטען על ידי מבקר המדינה כי הרפורמה של שנת 2003 נכשלה.[1]

כיום נעשים צעדים נוספים על מנת לקדם תחרות בתחום נמלי הים והיא קידום הקמת נמל המפרץ ונמל הדרום.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 2003 היו מאוחדים שלושת נמלי הים בישראל תחת גוף אחד - רשות נמלי ישראל. הרשות הייתה אחראית על שטחי הנמל, על הפעלת הרציפים, על פיתוחם ועל שכר העובדים, בדומה לרשות שדות התעופה כיום. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו גוף אחד מחזיק בידו את כלל המשאבים לייבוא ולייצוא ימי של מדינת ישראל. כמו כן, ועדי הנמלים השונים היו מאוגדים תחת ועד אחד ובמקרה של שביתה היו מושבתים כלל נמלי ישראל. בנוסף, נוצר חוסר תחרותיות מוחלט בין הנמלים, דבר אשר גרם למשכורות גבוהות לעובדי הנמלים. ברבים מדו"חות השכר במגזר הציבורי זוכים עובדי הנמלים לשכר גבוה מן הממוצע, ולעיתים רבות מופיעים בראש טבלת מקבלי השכר. ריכוז הכח הרב בידי ועדי העובדים של החברה גרם להשבתת כלל הסחר הימי של ישראל בקלות רבה עם החלטה על שביתה.

על מנת להגביר את התחרות בענף, החליטה בשנת 2003 ממשלת ישראל על שינוי מבני בענף הנמלים. עיקרו של השינוי היה הפרדת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, שנוהלו עד אז במסגרת רשות הנמלים, לשלוש חברות נמל ממשלתיות עצמאיות נפרדות, אשר יופרטו בעתיד. תפקיד חברות הנמל הוא לספק את השירות ללקוחות הנמל ולדאוג לפיתוח כלי העבודה בנמל כדוגמת מנופים. בנוסף, הוקמה חברת נמלי ישראל, חברה ממשלתית חדשה שתפקידה להחכיר את שטחי הנמל לחברות ההפעלה, ולפתח שטחי נמל חדשים. בד בבד עם הקמת החברות החדשות הוחלט על הקמת רשות רגולטורית במשרד התחבורה שתהיה אחראית על תכנון ארוך טווח של ענף הנמלים ועל הסדרת הפעילות בו - רשות הנמלים. בשנת 2004 הושלם תהליך החקיקה, ובשנת 2005 הסתיים שלב א' של הרפורמה: חברת הניהול, חברות הנמל והרשות הרגולטורית החלו לפעול.

ביולי 2013 הודיע שר התחבורה, ישראל כ"ץ, על יציאתם לדרך של המכרזים לקראת הרפורמה בנמלי הים בישראל. בניגוד לדעה הרווחת, על הרפורמה עצמה החלו לעבוד בחנ"י שנים קודם עם חציבת האבן להכנת שוברי גלים לנמלים החדשים ועם הכנת הסטטוטוריקה לנמלים החדשים.  שר התחבורה החליט כי שני המכרזים יפורסמו במקביל על מנת לוודא כי הנמל החדש יופעל בזיכיון על ידי גורם פרטי בשיטת ה-BOT וזאת בניגוד למה שקרה בעבר. מטרת הרפורמה להביא להגברת התחרות בנמלים, באמצעות הקמת נמלי מים עמוקים מתחרים, בחיפה ובאשדוד כמו גם להיערך לשינויים המתרחשים בעולם הספנות הבינ"ל.[2]

עיקרי הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודלים להפעלות נמלי ים בעולם המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקר של מכון המידע והמחקר של הכנסת קיימים 4 מודלים להפעלת נמלי ים בעולם המערבי.[3] המודל המקובל ביותר בעולם להפעלת נמל הוא מודל "בעל הבית". במצב זה קיימת חברה ממשלתית אשר אחראית על ניהול ופיתוח הרציפים והמסופים בנמלים, וקיימת חברה אחרת, פרטית או ממשלתית, אשר חוכרת את שטחי הנמל, בדרך כלל למספר עשרות שנים ונותנת את שירותי הפריקה וההעמסה ללקוחות.

עד לרפורמה לא הייתה הפרדה בין החברה המנהלת את הפעילות בנמל ובין החברה המנהלת את הנכסים שלו.

דגם תחזוקה ופיתוח שירותי ליבה תשתיות טיפול במטענים
נמל ציבורי ציבורי ציבורי ציבורי פרטי
נמל רב מפעילים ציבורי ציבורי ציבורי פרטי
בעל הבית ציבורי ציבורי פרטי פרטי
נמל פרטי פרטי פרטי פרטי פרטי

עיקרי הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפורמה יצרה 3 חברות נמל בלתי תלויות אחת בשנייה אשר יוצרות תשתית עתידית להפרטתן. חברת נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת הן החברות המפעילות את הנמל ונותנות שירותי נמל. החברה האחראית בפועל על הנמל, על שטחי הנמל ועל פיתוח הנמלים היא חברת נמלי ישראל.
  • הרפורמה הפכה את רשות הנמלים לגוף רגולטורי בלבד אשר תפקידו להסדיר את הענף והוא עוסק ברגולציה ללא התערבות בפיתוח תשתיות וכו'.
  • הרפורמה פיצתה את עובדי הנמלים בסכומים של (להשלים) לטובת הסכמתם לתמיכה בשינוי המבני בענף.

יתרונות הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפורמה הפרידה באופן מעשי את חברות הנמל וגרמה לכך שבאופן תאורטי ניתן יהיה להפריטן בעתיד.
  • אם וכאשר תופרטנה חברות נמל אשדוד ונמל חיפה (נמל אילת כבר הופרטה ופועלת היום על ידי חברה פרטית), תוגדל השקיפות בחברות, ונמלי ישראל יעברו למודל "בעל הבית" הנהוג היום במדינות העולם המערבי בהפעלת נמלי ים.

חסרונות הרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרפורמה לא הצליחה להגביר את התחרות בין הנמלים ושכר העובדים נשאר גבוה מבין עובדי המגזר הציבורי.
  • הרפורמה לא הצליחה להקטין את כוחם של הוועדים, ועדיין עולות חשדות לנפוטיזם ושחיתות בנמלים.

המצב היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעשור לאחר סיום הרפורמה בנמלים, לא הושגו מטרות הרפורמה במלואן: הכח בידי ועדי העובדים של הנמלים נותר גבוה, ולא פעם הושבתו הנמלים ללא סיבה, השכר הגבוה אשר מקבלים העובדים הוא בין הגבוהים במגזר הציבורי, וחברות הנמל נגועות בנפוטיזם וחשד לשחיתות. בשנת 2014 נחשף בערוץ 2 כי יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, קידם סגירת חוזים של חברת נמל אשדוד עם חברות חיצוניות שהיו בבעלותו או בבעלות קרובי משפחתו. לאחר מכן נפתחה נגדו חקירה פלילית בנושא זה, והוא אולץ לעזוב את תפקידו והוחלף באבינועם שושן.

בנוסף, במסגרת דיוני ועדת טרכטנברג, עלתה ההבנה כי הרפורמה לא השיגה את מטרתה עקב כך שסחורות אשר מיועדות להגיע לדרום הארץ יובאו לישראל בדרך כלל דרך נמל אשדוד, וסחורות המיועדות לצפון - דרך נמל חיפה. על מנת להגביר את התחרות בשני הנמלים, הוחלט על הקמת נמל הדרום שיתחרה בנמל אשדוד, ונמל המפרץ שיתחרה בנמל חיפה.

לפי דוח טרכטנברג, "מבחינה שנעשתה על ידי גורמי המקצוע במשרדי התחבורה והאוצר עולה כי התפוקות בתחום המכולות לצוות עבודה בנמלי ישראל נמוכות ביחס לנמלים אחרים בעולם: בין 15% ל-25% נמוכות ביחס לנמלים במזרח התיכון, ואף נמוך מכך ביחס לנמלים מתקדמים בעולם. העלות הנגזרת מכך למשק הלאומי נאמדת במאות מיליוני שקלים בשנה. הכשל המרכזי בענף הוא היעדר תחרות. חברות הנמל הקיימות מהוות מונופול אזורי, כל אחת בתחומה, וביחד מהוות דואופול ארצי".[4]

הרפורמה בנמלים מתקדמת מאז. הונחה אבן פינה, יש זוכים במכרזים של הקמת הנמלים והפעלתם.

באשדוד זכו במכרז ההקמה - החברה הסינית "צ'יינה הארבור".[5] במכרז ההפעלה זכתה חברת TIL ההולנדית.[6] 

בחיפה זכו במכרז ההקמה - קבוצה משותפת של שפיר הנדסה ואשטרום.[7] במכרז ההפעלה זכתה חברת SIPG הסינית.[8]

עד כה, בית הדין לעבודה לא התיר לעובדי הנמלים להשבית את העבודה בגלל הרפורמה.

צפי להפעלת הנמלים: שנת 2020

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עבודת נמלים - זירת הקרבות בין הממשלה לוועד העובדים החזק בישראל, יואב צוקרמן, בהוצאת מטר, 2018

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]