עונג שבת (ארכיון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחד מכדי החלב שבהם הוטמנו חלק ממסמכי הארכיון

עונג שבת היה שם קוד לארכיון שאסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי ושאר ערי פולין בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארכיון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך נהפך למכון מחקר ולא רק למתעד חומר קיים. מקור השם במצוות "עונג שבת" ביהדות, המחייבת את היהודי להתענג בשבת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט הוקם באוקטובר 1939 על ידי עמנואל רינגלבלום (מראשי המחתרת בגטו ורשה, 1900, בוצ'אץ'1944, ורשה). רינגלבלום תיעד ביומנו את הידיעות המגיעות לאוזניו בעת עבודתו במנגנון פעולות סעד יהודיות שהפעיל "המוסד לעזרה הדדית".

בנובמבר 1940 הרחיב רינגלבלום את מיזמו וצירף כמה עשרות אנשי רוח (סופרים, מורים, אנשי ציבור השייכים לזרמים הפוליטיים השונים במחתרת הגטו והיסטוריונים) לכתיבת הארכיון. קבוצה זו אספה את המידע הגולמי לארכיון וכתבה רישומים. מרכז פעילות הקבוצה באותה עת היה הרב שמעון הוברבנד שהגיע לגטו ורשה מפיוטרקוב.

הפרויקט שם לעצמו למטרה לשמור תמונה היסטורית שלמה ואובייקטיבית של הגטו, כזאת שתעמוד בסטנדרטים היסטוריוגרפיים, וכמו שניתן למצוא בין מסמכיו תיאורים של המחתרת, ההתנגדות ומה שנודע בדיעבד כסימנים מתריעים לכיליון (עיתונות חשאית, פרוטוקולים מישיבות, סקירות על פעילות הגופים החשאיים היהודיים בגטו ועדויות מפי פליטים מגטאות אחרים, מחנות עבודה ומחנות שבויים), כך גם תיעוד החיים היומיומיים של שוכני הגטו והאווירה ברחובותיו (כרזות, ציורים ועדויות). המימון לתפעול המיזם הגיע מארגון ה"ג'וינט".

פעולת הארגון שינתה את כיוונה ביוני 1942, כאשר החלו רציחות המוניות באזורים הכבושים במזרח. החל מאותה תקופה פעילי הארכיון ניסו להניח את ידיהם על כל תעודה גרמנית הקשורה לגירוש ולתהליך ההכחדה. בתחילת שנת 1943 נגבתה עדות מאחד מניצולי מחנה ההשמדה חלמנו, והועברה ללונדון. בעיצומו של גירוש גטו ורשה, רינגלבלום ניסה לשכנע את תושבי הגטו למסור לו את צוואותיהם ויומניהם האישיים המתארים את חייהם בגטו, אבל נסיון זה הצליח באופן חלקי בלבד, מאחר שרבים חשו שלאחר שנספו יקיריהם, נותרה להם רק כתיבתם.

גורל הארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1942, בעיצומו של הגירוש מורשה וכן בפברואר 1943, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן באפריל 1943. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב־1946 וב־1950 והוו עדות חשובה על אורח החיים בגטו ורשה. ב־2003 היה ניסיון למצוא את החלק השלישי במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה. לקראת יום השואה 2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגיטאות כי בסבירות גבוהה מאוד נמצא במחסניו החלק השלישי, שנחשב לאבוד, של ארכיון 'עונג שבת'.‏[1]

בשנת 1999 הארכיון הוכרז כ־Memory of the World ("זיכרון עולמי") על ידי אונסק"ו.‏[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמנואל רינגלבלום, יומן ורשימות מתקופת המלחמה - גטו ורשה: ספטמבר 1939–דצמבר 1942 ‬- סדרת הספרים המבוססת על תוכן הארכיון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]