ראול הילברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראול הילברג

ראול הילברג (Raul Hilberg;‏ 2 ביוני 19264 באוגוסט 2007) היה אחד מהחוקרים הידועים ביותר של ההיסטוריה של רצח עם והשואה. ספרו בן שלושת הכרכים ו-1,273 העמודים The Destruction of the European Jews (יצא לאור בעברית בשם "חורבן יהודי אירופה") זכה להערכה כאחד המחקרים המשפיעים ביותר בנושא הפתרון הסופי של הנאצים. הוא נבחר לחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-26 באפריל 2005.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילברג נולד בווינה למשפחה יהודית שעזבה את אוסטריה ב-1939 לאחר האנשלוס. אחרי ששהו זמן קצר בקובה, הם עברו לברוקלין שבניו יורק, שם למד הילברג בתיכון על שם אברהם לינקולן ושנתיים בקולג' של ברוקלין. במהלך מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1944, משהיה מעל גיל 18, הוא גויס לצבא ארצות הברית. לאחר שחרורו סיים את התוכנית לחוק ולממשל באוניברסיטת קולומביה, ואת הדוקטורט עשה בהנחיית פרנץ ניומן. רוב קריירת ההוראה שלו הייתה באוניברסיטת ורמונט, שם הוא היה חבר במחלקה למדע המדינה.

המהדורה הראשונה של ספרו The Destruction of the European Jews יצאה לאור בשנת 1961, בתקופה שבה השואה לא זכתה להתייחסות רבה בארצות הברית.

ההשמדה של היהודים האירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם כריסטופר בראונינג, הילברג נחשב לאחד מחשובי המייצגים של האסכולה הפונקציונליסטית של ההיסטוריוגרפיה. אסכולה זו סוברת, בניגוד למקובל במחקר בשנות ה-50 של המאה ה-20, כי השואה לא הייתה יוזמה מתוכננת מראש של אדולף היטלר אלא מקורה בדרגים הנמוכים יותר של המשטר הנאצי, והיא נוצרה תוך כדי המלחמה. הספר The Destruction of the European Jews מתחיל עם תזה כוונתית, אינטנציונליסטית – אסכולה המאמינה שהיטלר תכנן את השואה מראש – אך בהמשך ספרו מאמץ הילברג גישה פונקציונליסטית. צעד נוסף לעבר הגישה הפונקציונליסטית היה המהדורה המתוקנת מ-1985, שבה מתואר היטלר כדמות רחוקה אשר מעורבת בקושי בתהליך ההשמדה.

מאחר שהילברג היה יהודי אוסטרי שנמלט לארצות הברית כדי לברוח מהנאצים, לא הייתה לו שום סימפטיה לנאציזם, ובכך אפשר להסביר את הלהיטות של האינטנציונליסטים לתקוף את המהדורה המתוקנת מ-1985.

הבנתו של הילברג את מערכת היחסים בהנהגת הרייך השלישי והיישום של רצח העם התפתחה מפירוש המבוסס על הפקודות ל-RSHA, שמוצאן בהכרזה של אדולף היטלר דרך הרמן גרינג. התזה שפיתח עקבית עם The Origins of the Final Solution של כריסטופר בראונינג – מחקר הטוען שיוזמות ניקחו בידי הדרג הבינוני בתגובה לפקודות כלליות מהדרג הבכיר. יוזמות כאלה הורחבו על ידי מתן מנדט מקצינים בכירים בערוצי תקשורת לא רשמיים. הניסיון שנצבר במילויים הזינה את הבירוקרטיה בהבנה שמטרות רדיקליות יותר הן בנות השגה, וכך פחת הצורך בהכוונה.

בראיון עמו אמר הילברג:

Cquote2.svg

בזמן שהמשטר הנאצי התפתח במהלך השנים, כל מבנה קבלת ההחלטות השתנה. בהתחלה היו חוקים. אחר כך היו צווים המיישמים חוקים. אחר כך היה חוק שאמר "לא יהיו חוקים". אחר כך היו פקודות והנחיות שנכתבו על דף, ועדיין פורסמו בבטאונים המשרדיים. אחר כך היו הודעות של הממשלה; פקודות הופיעו בעיתונות. אחר כך היו פקודות שקטות, הפקודות שלא פורסמו, שנשארו בתוך הבירוקרטיה, שהיו בעל-פה. לבסוף, לא היו פקודות בכלל. כל אחד ידע מה הוא אמור לעשות.

Cquote3.svg

עמדה זו עומדת בניגוד לתזה של דניאל גולדהאגן, שהפראוּת של האנטישמיות הגרמנית הייתה מספיקה כהסבר, והילברג טען שהאנטישמיות הייתה יותר מסוכנת במזרח אירופה מאשר ברייך השלישי.

הילברג גינה את האסכולה של גולדהאגן, שאותה כינה "עלובה", והיה ביקורתי יותר על כך שחסר מקור או ספרות סמכותית התומך במחקר זה, שנערך באוניברסיטת הרווארד. הוא העיר ש"זו הסיבה היחידה שבעטיה יכל גולדהאגן להוציא דוקטורט במדע המדינה בהווארד. אף אחד בפקולטה לא יכל לבדוק את עבודתו." הערה זו זכתה לחיזוק מצד יהודה באואר. במהופך, הוא תמך בתזה השנויה במחלוקת של נורמן פינקלשטיין על תעשיית השואה (תזה זו מאשימה את היהודים במסחור השואה וניצולה לעשיית רווחים ותמיכה בישראל).‏[1]

הדבר העקבי והרציף ביותר בעבודתו של הילברג הוא הערכתו שגורמים בחברה היהודית, חוץ מהיודנראט, היו שותפים לג'נוסייד, והדבר נובע בחלקו מהגישה הסבלנית של יהודי אירופה שלא ברחו או ניסו לשרוד. במילותיו: "בחנתי את המסורת היהודית של לבטוח באל, נסיכים, חוקים וחוזים [...] לבסוף היה עלי להרהר בשיקול היהודי שהרודף לא ישמיד את מה שהוא יכול לנצל כלכלית. זו הייתה בדיוק האסטרטגיה היהודית שהכתיבה התאמה ומנעה התנגדות." [2]

המחלוקת עם יד ושם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז יציאת ספרו ב 1961 ועד אוקטובר 2012, נמנע המוסד מלפרסם את ספר היסוד המחקרי של הילברג, "השמדת יהודי אירופה", בהוצאת הספרים של "יד ושם", בשל המחלוקת סביב מחקרו. נגד הילברג הועלו שתי טענות עיקריות: האחת טענה שהילברג, יהודי יליד אוסטריה, שהגיע עם משפחתו לארצות הברית ביום פרוץ מלחמת העולם השנייה, לא ידע עברית, יידיש או לשונות אחרות של מזרח אירופה, כמו פולנית או רוסית, ואת ספרו כתב בהסתמך על מקורות גרמניים בלבד. הטענה השנייה גרסה כי למרות עובדה זו, הילברג לא היסס לבקר בחריפות בספרו את תפקודן של הקהילות היהודיות בכלל, והיודנראטים בפרט, כמי ששימשו לדעתו סייען מרכזי למכונת ההשמדה הנאצית וגרס ששיתוף הפעולה שלהם היה המשך למדיניות המסורתית שנקטו יהודי הגולה נגד גזירות שהתרגשו עליהם.

היחסים העכורים בין יד ושם להילברג הגיעו לסיומם בנובמבר 2004, בעת שהילברג הוזמן להיות אחד הדוברים המרכזיים בכנס לציון 50 שנה להקמת יד ושם. הילברג השמיע את הרצאת הנעילה של הכינוס שעסקה בהתפתחות מחקר השואה, מהימים הראשונים של בחינת המסמכים הנאציים אשר הוצגו במשפטי נירנברג עד ימינו אנו. באוקטובר 2012 פורסם תרגום מלא ראשון לעברית של ספרו של הילברג בהוצאת יד ושם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו ומפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חורבן יהדות אירופה, (עריכה: בלה גוטרמן ודוד בנקיר, תרגום: איה ברויר). הוצאת יד ושם, ירושלים.
  • The destruction of the European Jews (Yale Univ. Press, 2003, c1961).
  • The Holocaust today (Syracuse Univ. Press, 1988).
  • Sources of Holocaust research: An analysis (I.R. Dee, Chicago, 2001).
  • Hilberg, Raul (ed.). Documents of destruction: Germany and Jewry, 1933-1945 (Quadrangle Books, Chicago, 1971).
  • Hilberg, Raul (ed.), et al. The Warsaw diary of Adam Czerniakow: Prelude to Doom (Stein and Day, NY, 1979).
  • The politics of memory: The journey of a Holocaust historian (Ivan R. Dee, Chicago, 1996).
  • Perpetrators Victims Bystanders: The Jewish catastrophe, 1933-1945 (Aaron Asher Books, NY, 1992).
  • Raul Hilberg, "The Fate of the Jews in the Cities." Reprinted in Rubenstein, Betty Rogers (ed.), et al. What kind of God?: Essays in honor of Richard L. Rubenstein (University Press of America, 1995).
  • Raul Hilberg, "The destruction of the European Jews: precedents." Printed in Bartov, Omer. 'Holocaust: Origins, implementation, aftermath (Routledge, London, 2000).

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pacy, James S. and Wertheimer, Alan P. (ed.) Perspectives on the Holocaust: Essays in honor of Raul Hilberg (Westview Press, Boulder, 1995).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jon Wiener, Giving Chutzpah New Meaning , The Nation, June 23, 2005. (באנגלית)
  2. ^ R. Hilberg, "The politics of memory", pp. 126-127