1948 בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

«««
Flag of the United Kingdom.svg 1948

Flag of Israel.svg
1948
בישראל

»»»
1949
1950
1951

כל ערכי השנים בישראל · אירועים בולטים בעולם ב-1948
פורטל ישראל · לוח שנה של שנת 1948

שנת 1948 בישראל, שנת עצמאותה של המדינה, הייתה מאופיינת בניסיונות לייצב את המערכת הפוליטית (ולבטל את פלגי המחתרות השונים לטובת הקמתו של צה"ל) ובניסיונות להתמודד עם איום מבחוץ: התקיפות מצד צבאות ערב והפלסטינים בשטחים שהוקצו למדינת ישראל במסגרת מלחמת העצמאות. במקביל, התמודדה ישראל עם גל עלייה משמעותי.

הנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת מוסדות פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מוסדות פוליטיים חשובים הוקמו בשנת 1948. המוסד הראשון שמוקם, עוד טרם הכרזת העצמאות, הוא מנהלת העם (11 באפריל), שתפקידו לנהל את ענייני היישוב טרם הכרזת המדינה; ובייחוד לנוכח הצורך במוסד-על שיתאם את ההגנה על המדינה שבדרך במלחמת העצמאות ומועצת העם, בית נבחרים.

עם הקמת מדינת ישראל, מוקמים גופים חדשים וגופים שהיו עד כה בידי הבריטים עוברים לידי מדינת ישראל. בין היתר:

בקיץ 1948 מקים מנחם בגין את תנועת החרות ומתאחדות המפלגות הקומוניסטיות היהודיות והערביות בישראל בחיפה ליצירת המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הממשלה הזמנית

מלחמת העצמאות והקמת צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העצמאות

אחד המהלכים הבולטים ביותר הוא הקמת צה"ל והניסיון לסכל את פעילותן של מחתרות שלא במסגרתו. עוד טרם קום המדינה, ב-28 בפברואר הוקמו חטיבת גולני וחטיבת כרמלי בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה. ב-12 במרץ מוקם חיל התותחנים. השירות הימי (שיהפוך לחיל הים) מוקם אף הוא במרץ 1948.

ב-26 במאי מחליטה ממשלת ישראל הזמנית רשמית על הקמת צבא ההגנה לישראל, וב-30 במאי התרחשה השבעת צה"ל הראשונה. כשבוע לאחר מכן, ב-1 ביוני, חותמים הממשלה ואצ"ל על הסכם לשילוב לוחמי הארגון בצה"ל והפסקת פעילותו העצמאית. תהליך הטמעתו של האצ"ל בצבא ארך מספר חודשים, והושלם עם פירוק הגדוד הירושלמי בספטמבר. בנובמבר מפורק גם הפלמ"ח.

בהמשך התארגנותו של צה"ל מוקם גם חיל הקשר (אוקטובר); עיתון במחנה (ספטמבר, בעריכת משה שמיר); את הרבנות הצבאית (בהנהגת שלמה גורן)

טרם הכרזת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי ההגנה בעפולה בעמדות מול ג'נין במלחמת העצמאות

בחורף 1948 התחולל בשטחי המנדט הבריטי מאבק בין המתיישבים היהודיים, אלה הערבים, והשלטון הבריטי. במסגרת זו, בולטים קרב ג' בשבט (14 בינואר), שבו סוכל ניסיון ערבי לכבוש את גוש עציון), ונפילת הל"ה יום לאחר מכן. בירושלים בולט פיצוץ מכונית תופת בפיגוע ברחוב בן יהודה אשר גרם למותם של 54 איש ולפציעתם של 130 נוספים. תקיפה נוספת במרץ, נגד בניין הסוכנות היהודית בעיר, מביא למותם של 12 איש. בצפון (2 במרץ), פועלת ההגנה נגד רכבת העמק.

באביב אותה שנה חצה צבא ההצלה הערבי בפיקודו של פאוזי קאוקג'י את הירדן במטרה לתקוף את היישוב היהודי. מספר קרבות בולטים בתקופה זו, בין היתר ההתקפה על שיירת יחיעם (בה נהרגו 47 לוחמים); מבצע השמד של גבעתי; מבצע נחשון להעברת סיוע לירושלים הנצורה וכיבוש הקסטל; מבצע אברהם (אפריל); כיבוש חיפה ויפו באפריל; מבצע מטאטא במאי. היישוב היהודי ספג גם מספר התקפות קשות על הציבור האזרחי, הבולטת שבהן התקיפה על שיירת הדסה, שהובילה עובדי אוניברסיטה ובית חולים להר הצופים הנצור, בה נהרגו 79 יהודים; וההתקפה על שיירת נבי דניאל במרץ.

במקביל לקרבות, התרחשו ניסיונות למנוע הסלמה נוספת באמצעות מגעים דיפלומטיים, אך אלה לא צלחו. ב-12 במאי נועד עבדאללה הראשון, מלך ירדן עם גולדה מאיר, אך פגישתם לא הניבה הפסקת אש.

לאחר הכרזת המדינה במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדה בקיבוץ ניר עם בנגב במהלך המלחמה
אימון נשות קיבוץ משמר העמק במהלך מלחמת העצמאות, 1948

במאי, עם עזיבת הבריטים והכרזת העצמאות (ב-14 במאי), מסלים המצב ומלחמת העצמאות פורצת. באמצע מאי נפל גוש עציון לידי הלגיון הערבי והרובע היהודי בירושלים הותקף בידי תושבים ערבים. המצב בירושלים ממשיך להעסיק את היישוב, וכוח בראשות דוד אלעזר מצליח להגן על הרובע היהודי למשך זמן מה (בסוף מאי נכנעים תושבי הרובע לירדנים), אך הדרך לירושלים נותרת חסומה עד מבצע בן נון א' בסוף מאי; ופריצת דרך בורמה ב-1 ביוני.

יפו נכבשה סופית (על ידי ארגון האצ"ל); ותל אביב הותקפה (18 במאי על ידי מפציצים מצרים. כיבוש לטרון במסגרת מבצע בן נון ב', לעומת זאת, אינו מצליח להשיג את יעדיו. גם ג'נין נכבשת לפרק זמן קצר (במסגרת מבצע יצחק) אך במאי מתחיל מבצע בלק, המביא לישראל תחמושת מצ'כוסלובקיה.

בצפון, מובס חיל השריון הסורי בדגניה (20 במאי); ונכבשת טנטורה במסגרת מבצע נמל על ידי חטיבת אלכסנדרוני. במסגרת מבצע יפתח נהדפים צבאות סוריה ולבנון מן הגליל העליון המזרחי; ובמסגרת מבצע ארז נכבשים שטחים באזור עמק יזרעאל. גם בצפון סופגים יישובים יהודיים מפלות קשות, ביניהן הרס משמר הירדן בידי הצבא הסורי.

בדרום, מצליחים המצרים לכבוש מספר נקודות ולאיים על יישובי הדרום המרוחקים, עד שהם נהדפים בגשר עד הלום, כ-35 ק"מ דרומית לתל אביב. חברי קיבוץ יד מרדכי נסוגים ממנו ב-24 במאי, וכוחות מצרים משתלטים עליו לתקופה של כחצי שנה; קיבוץ ניצנים נופל בידי המצרים ב-7 ביוני; כפר דרום מפונה במהלך יולי. זירת הדרום מספקת מספר קרבות קשים, במבצע פלשת, ובייחוד הקרב על גבעה 69.

ב-11 ביוני נכנסת לתוקף ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. באותו יום נהרג האלוף דוד מרכוס מאש צה"ל ליד הכפר אבו גוש.

לאחר תום ההפוגה מתחדשים הקרבות בתחילת יולי. בצפון נכבשים שטחים רבים במסגרת מבצע דקל. במרכז, נכבשת העיר לוד במסגרת מבצע דני וישראל מכריזה על ירושלים המערבית כחלק משטחה. בין הנופלים באוגוסט גם הטייסת זהרה לביטוב. באוקטובר מתחיל מבצע יואב בניסיון להדוף את המצרים מן הנגב המערבי ובאותו חודש כובשת חטיבת הנגב את באר שבע. בסוף אוקטובר יוצא מבצע חירם להדיפת הכוחות העוינים מן הגליל העליון. בנובמבר ודצמבר צה"ל פועל במסגרת מבצע לוט ומבצע חורב לכיבוש הנגב (אם כי במסגרת האחרון נכשל הניסיון לכבוש את כיס פלוג'ה).

הפלסטינים רואים בשנת 1948 שנת הנכבה. בשנה זו, בין היתר, התחוללו (9 באפריל) קרב דיר יאסין, בו נהרגו ילדים ונשים רבים; וכפרים פלסטינים רבים ננטשו על ידי תושביהם במסגרת הקרבות (בין היתר, במסגרת מבצע מטאטא בצפון הארץ). ב-31 באוקטובר נדרשו תושבי הכפרים איקרית ובירעם לפנותם, (ר' עקורי איקרית ובירעם). בין הנוטשים רבים מבני האליטה הפלסטינית, והוועד הערבי העליון קרא להם לשווא לשוב לארץ ולהילחם למען הקמת מדינה עצמאית.

פרשת אלטלנה, פירוק האצ"ל וההתמודדות עם ארגוני ימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה אלטלנה עולה בלהבות מול חופי תל אביב
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלטלנה

חרף ההסכם שהושג בין האצ"ל לבין הממשלה הזמנית ב-1 ביוני, יוצאת לדרכה אונייה עמוסה בתחמושת לאנשי האצ"ל מצרפת כ-10 ימים לאחר מכן. האונייה לא מגיעה ליעדה: היא הוטבעה ב-22 ביוני מול חופי תל אביב. מעבר למחלוקת על שפיכות הדמים בהטבעת האונייה, התקיימו מספר אירועים אחרים בהם פעלו ארגוני המחתרת עצמאית - בייחוד ההתנקשות (17 בספטמבר) בשליח האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט שביצע הלח"י (הארגון שנטל אחריות על הרצח קרא לעצמו "חזית המולדת"), ובן-גוריון נדרש לפעול נגד ארגונים צבאיים לא-ממלכתיים ולאסור על קיומם בהכריזו עליהם כארגוני טרור. ב-21 בספטמבר הושלם פירוק האצ"ל וסיפוחו לצה"ל.

התפתחויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשיות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לפרשת אלטלנה וההחלטה לפרק את הפלמ"ח, חוותה המדינה הצעירה מספר שערוריות אחרות. הבולטת שבהן היא הוצאתו להורג (30 ביוני, לאחר משפט שדה) של המהנדס מאיר טוביאנסקי באשמת בגידה. רק לאחר מכן התברר כי היה חף מפשע. בפרשה אחרת נעצר ידיד קרוב של אבא חושי, ג'ול אמסטר, בתואנה שהיה מעורב בריגול לטובת הבריטים. אמסטר שוחרר, אך התברר כי בחקירתו עונה, בין היתר על מנת שיעיד כי חושי ריגל לטובת הבריטים.

בפברואר, קודם לקום המדינה, הוציא הלח"י להורג את הנערה חיה זיידנברג ללא משפט, משום שניהלה רומן עם ערבי. הפרשיה עוררה שערורייה בעיתונות העברית.

יישובים שהוקמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים ויוזמות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאנה מלמד, אבד בתרגום, באתר ynet‏, 7 בדצמבר 2007

שנים בישראל (1948–הווה)

194819491950
1951195219531954195519561957195819591960
1961196219631964196519661967196819691970
1971197219731974197519761977197819791980
1981198219831984198519861987198819891990

1991199219931994199519961997199819992000

2001200220032004200520062007200820092010

2011201220132014