מטא-אתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפלטון (משמאל) ואריסטו, תמשיח האסכולה האתונאית, רפאל 1509

בפילוסופיה, מטא-אתיקה היא אחד משלושת הענפים של הפילוסופיה של המוסר - זה החותר להבין את טבעם של תכונות, אמירות, השקפות ושיפוטים מוסריים. משמעות השם היא "מעבר לאתיקה" ביוונית. המטא-אתיקה קיבלה תשומת-לב נכבדה מהפילוסופים האקדמיים בעשורים האחרונים.

מקובל באקדמיה לחלק את הפילוסופיה של המוסר לשלושה ענפים כאשר השניים האחרים הם:

בעוד האתיקה הפרסקריפטיבית מתייחסת לשאלות "אילו דברים הם טובים ואילו הם רעים, מוסרית?" ו"מה עלי לעשות?", ובכך מאמצת שיפוטים מוסריים אחדים ודוחה אחרים, המטא-אתיקה נסובה סביב השאלה "מהו הטוּב המוסרי?", בחותרה להבין את טבעם של שיפוטים מוסריים ותכונות מוסריות.

שאלות מטא-אתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר דוגמאות לשאלות מטא-אתיות:

  • מה משמעות האמירה שמשהו טוב?
  • כיצד, אם בכלל, אנו יודעים מה נאה ומה מגונה?
  • כיצד השקפות מוסריות מניעות אותנו לפעולה?
  • האם ישנם ערכים מוחלטים או אובייקטיביים?
  • מנין נובעים ערכינו?

תאוריות מטא-אתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריה מטא-אתית, בניגוד לתאוריות מוסריות פרסקריפטיביות, איננה כוללת שיפוטים מוסריים כלשהם. תשובה לאחת מחמש השאלות דלעיל לא תהווה כשלעצמה טענה מוסרית.

התאוריות המטא-אתיות העיקריות נחלקות בדרך-כלל לתאוריות ריאליסטיות ואנטי-ריאליסטיות, על אף העובדה שתאוריות מסוימות, דוגמת הקוגניטיביזם, לא משתלבות בחלוקה זו כלל:

ריאליזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאליזם מוסרי משמעו שישנם ערכים אובייקטיביים. ריאליסטים מאמינים שטענות מוסריות כמוהן כטענות עובדתיות - הן או נכונות או שגויות, אמיתותן או שקריותן אינן תלויות באמונותינו, ברגשותינו או בהשקפותינו האחרות על מושאי השיפוט המוסרי. גישה זו משלבת קוגניטיביזם ביחס לשיפוטים מוסריים (קרי, שהם מצבים-שכליים של אמונה, המתארים את המציאות), עמדה בשאלת קיום עובדות מוסריות (והיא שהן אכן קיימות) והשקפה ביחס לטבען של עובדות מוסריות (והיא שהן אובייקטיביות ובלתי-תלויות בידיעתנו אותן). ריאליזם מוסרי מופיע בשתי גרסאות:

  • אינטואיציוניזם מוסרי ונון-נטורליזם מוסרי, משמעם שישנן תכונות מוסריות אובייקטיביות שאין לצמצמן (דוגמת תכונת ה'טוּב'), ושיש לנו לפעמים מודעות אינטואיטיבית לתכונות מוסריות או לאמיתוֹת מוסריות.
  • נטורליזם מוסרי, משמעו שישנן תכונות מוסריות אובייקטיביות, אבל תכונות אלה ניתנות לצמצום לתכונות א-מוסריות לגמרי. רוב הנטורליסטים המוסריים מאמינים שיש לנו ידע אמפירי של אמיתוֹת מוסריות, ויש הטוענים שידע מוסרי יכול להירכש באותם האופנים בהם נרכש ידע מדעי.

אנטי-ריאליזם מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטי-ריאליזם מוסרי אומר שאין ערכים אובייקטיביים. השקפה זו מופיעה בשלוש גרסאות:

  • סובייקטיביזם מוסרי, האומר שטענות מוסריות נעשות נכונות או שגויות בהתאם לגישות ו/או האמונות של המתבונן. ישנן מספר גרסאות שונות לסובייקטיביזם, הכוללות:
    • רלטיביזם מוסרי (השווה ליחסיות תרבותית): זוהי ההשקפה שכדי שדבר יהיה נכון מוסרית עליו להיות מקובל על החברה; דבר זה מוביל למסקנה שדברים שונים נכונים לאנשים בחברות שונות ובתקופות שונות בהיסטוריה. למרות שזה מכבר סר חינה בקרב פילוסופים אקדמיים, השקפה זו זוכה לאהדה בקרב אנתרופולוגים כרות בנדיקט.
    • תאוריית הצו האלוהי: תאוריה סובייקטיבית אחרת הטוענת שבשביל שדבר יהיה נכון על ישות ייחודית, אלוהים, לאשר זאת, ושהדבר הנכון לישויות שאינן אלוהים הוא צייתנות לרצון האל. על השקפה זו נמתחה ביקורת על ידי אפלטון באותיפרון אך עדיין יש המגינים עליה (רוברט אדמס, פיליפ קווין ואחרים).
    • סובייקטיביזם אינדיבידואליסטי: השקפה האומרת שמספר סקאלות הטוב והרע הוא כמספר הסובייקטים עלי אדמות. השקפה זו הוצעה על ידי פרוטגורס.
    • תאוריית הצופה האידאלי: לבסוף, יש הסבורים שמה שנכון נקבע בידי העמדות שיהיו לצופה אידאלי היפותטי. צופה אידאלי מתאפיין בדרך-כלל כאדם המושלם ברציונליותו, בעל דמיון פורה ומיודע, בין השאר. ריצ'רד ברנדט ידוע בהגנתו על השקפה זו.
  • נון-קוגניטיביזם, האומר שמשפטים מוסריים אינם נכונים או שקריים משום שאינם מביעים טענות אמיתיות. הנון-קוגניטיביזם כולל:
    • אמוטיביזם, מוגן בידי א.ג'. אייר וצ'.ל. סטיבנסון, האומר שמשפטים מוסריים משמשים רק להבעת רגשות. כך, "רצח זה רע" משמעו משהו כמו "בוז לרצח!".
    • פרסקרפטיביזם, מוגן על ידי ר.מ. הייר, האומר שטענות מוסריות פועלות כציוויים. כך, "רצח זה רע" משמעו משהו כמו "אל תרצח!".
    • קוואזי-ריאליזם, המוגן על ידי סיימון בלקבורן, אומר שטענות מוסריות מתנהגות לשונית כטענות עובדתיות ואפשר לכנותן "נכונות" או "שגויות", אף אם אין כל עובדות מוסריות שהן יכולות להתייחס אליהן.
  • תאוריית השגיאה, האומרת שמשפטים מוסריים שגויים בדרך-כלל. תאורטיקני שגיאה מאמינים שאין ערכים אובייקטיביים, אבל שהטענה שישנם ערכים אובייקטיביים היא חלק מהמשמעות של משפטים מוסריים רגילים; אי לכך, בעיניהם, משפטים מוסריים הם שגויים. ג'.ל. מקי הוא התומך הידוע ביותר בהשקפה זו. תאוריית השגיאה נקראת לפעמים גם "סקפטיציזם מוסרי" או "ניהיליזם".

סובייקטיביזם, נון-קוגניטיביזם ותאוריית השגיאה הם הצורות היחידות של אנטי-ריאליזם: אם אין ערכים אובייקטיביים, זה חייב להיות או משום שמשפטים מוסריים הם טענות סובייקטיביות (לשיטת הסובייקטיביסטים), או מפני שהם אינם מהווים טענות אמיתיות כלל (לגירסת הנון-קוגניטיביסטים), או בגלל שהם טענות אובייקטיביות שגויות.

חלוקה חלופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקה אפשרית נוספת של התאוריות המטא-אתיות היא ההבחנה בין תאוריות מוניסטיות (שבהן יש אמת אחת, או למצער, טוּב עליון אחד) לבין תאוריות פלורליסטיות.

לפי הפלורליזם הערכי ישנם לפחות שני ערכים אמיתיים, הידועים ככאלה, שלא ניתנים להשוואה, כך שכל תיעדוף של ערכים אלה יהא או נון-קוגניטיבי או סובייקטיבי. פלורליסט ערכי יטען, למשל, שגם החיים של נזירה וגם החיים של אם מגשימים ערכים אמיתיים (במובן האובייקטיבי והקוגניטיביסטי), אולם אין בנמצא אף אמת-מידה רציונלית לחלוטין שלפיה האחד נעלה על השני. (ראו ישעיה ברלין).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחדים סוברים שבמאה העשרים ובמאה העשרים ואחת מטא-אתיקה החליפה את האתיקה הפרסקרפטיבית כעיסוק השכיח יותר בקרב הפילוסופים האקדמיים. זה קרה לכאורה בו-זמנית עם ירידה כללית באמונה בערכים מוחלטים במרבית התרבויות הפופולריות כמו גם העניין הגובר בתהליכים וסיווגים בניגוד לזיהוי ויישום של נורמות, הן באקדמיה והן בקרב החברה העולמית בכללה.

אחרים גורסים שמגמה זו מדומה ומצביעים על ההתרחבות המתמדת של תחום האתיקה הפרסקרפטיביות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'. א. יורמסון (עורך) ובן-עמי שרפשטיין (העורך המדעי של המהד' העברית), תורת המידות, אנצ' אופקים חדשים ג. פילוסופיה, הוצאת ש. פרידמן, 1967.
  • אלעזר וינריב, בעיות בפילוסופיה של המוסר, 12 יח' לימוד בשבעה כרכים, האוניברסיטה הפתוחה, 1980.
  • ג'פרי ג'. וורנוק, הפילוסופיה המוסרית בת זמננו, הוצאת מאגנס, תשמ"ז.
  • נעמי כשר, תורת המוסר – מבוא, האוניברסיטה המשודרת, תשמ"ט.
  • אריסטו, אתיקה – מהדורת ניקומאכוס, הוצאת שוקן, תשמ"ה.
  • דייוויד יום, עקרוני המוסר, הוצאת מאגנס, תשמ"ב.
  • ברוך שפינוזה, תורת המידות, הוצאת אקדמון, תשכ"ז.
  • Alexander Miller, An Introduction to Contemporary Metaethics, Cambridge: Polity, 2003.
  • Russ Shafer-Landau (Editor) Oxford Studies in Metaethics: Volume 1, Oxford University Press, 2006.
  • Jonathan A. Jacobs, Dimensions of Moral Theory: An Introduction to Metaethics and Moral Psychology, Blackwell Publishing, 2002.
  • David MacNaughton, Moral Vision: An Introduction to Ethics, Blackwell Publishing, 1988

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
P philosophy1.png
פורטל פילוסופיה