פילוסופיה מכניסטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פילוסופיה מכניסטיתאנגלית: Mechanical Philosophy) הינה תפיסת עולם על פיה כל תופעה בטבע ניתנת להסבר על ידי מנגנוני סיבה ותוצאה מכניים חיצוניים ואין לייחס לשום תופעה בטבע מניע פנימי. גישה זו רואה בעולם מעין מכונה ענקית הנעה ע"פ חוקים מתמטיים נצחיים החלים באופן שווה על כל מקום בחלל.

הפילוסופיה המכניסטית התפתחה במאה השבע עשרה בד בבד עם המהפכה המדעית. השקפה זו קידמה את האמונה שניסוי הוא מקור לידע, שעל המתמטיקה לספק תיאור הולם של חוקי הטבע ושלדדוקציה המתמטית להוות עקרון מוביל בחיפוש אחר אמיתות חדשות.‏[1] עם זאת, לא כל הפילוסופים המכניסטים דגלו בניסוי כמקור לידע ובמתמטיקה כאמצעי הטוב ביותר לתיאור העולם, על אף העובדה שהשקפת עולמם היא זו שהשפיעה על המהפכה המדעית.

בימינו יש לחלק בין מי שדוגל בתפיסה מכניסטית של עולם החומר בלבד לבין מי שמוסיף לה גם מכניזציה של הנפש (mind). מטבע הדברים תומכי המכניזציה של הנפש הינם מטריאליסטים, אשר סבורים כי הנפש אינה אלא תוצר לוואי של הפעילות המוחית.

בין הפילוסופים והמדענים המכניסטיים הראשונים נהוג למנות את גליליאו גליליי, רנה דקארט, תומאס הובס, פייר גסנדי ורוברט בויל.

Bonsack machine.png

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת ידועה כלפי המושגים "המהפכה המדעית" ו"הפילוסופיה המכניסטית" היא כי השימוש בהם אנאכרוניסטי וכי אינם אלא שכתוב ההיסטוריה שנועד להציגה כקו לינארי הנמצא במגמת עלייה עד לתקופתנו אנו ("היסטוריה וויגית"). הטענות העיקריות אותן משמיעים תומכי עמדה זו הן כי לא ניתן להצביע על אירוע יחיד או אפילו על מכלול אירועים שמהווים את המהפכה המדעית וכי עד למאה השבע-עשרה לא הייתה כלל תפיסה של "מדע" כפי שאנו מבינים אותה כיום. טיעון נוסף הוא כי המהפכה המדעית והפילוסופיה המכניסטית אינם אירועים שקרו לפתע פתאום, כי אם תהליכי שינוי הדרגתיים במחשבה האנושית שהחלו עוד בימי הביניים ולא הסתיימו אפילו עד ימינו.‏[2] בנוסף, עוד בתקופה היוונית ניתן למצוא פילוסופים בעלי תפיסת עולם מכניסטית כמו דמוקריטוס וליוקיפוס, כמו גם אסטרונומים שטענו כי הארץ מסתובבת סביב השמש (אריסטרכוס מסמוס) וכי היקום הוא אינסופי (דיוגנס ולוקרטיוס).‏[3]

על מנת להימנע מסוג זה של ביקורת, ערך זה מתייחס לאירוע המהפכה המדעית כנקודתי מכיוון שהוא מתייחס למי שלקח את דרך חשיבה המכניסטית לקצה וראה בעצמו מהפכן שמורד בדפוסי החשיבה הקדמוניים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו

עד למאה השבע-עשרה פילוסופיית הטבע אשר שלטה בעולם המדע באופן כמעט בלעדי הייתה זו האריסטוטלית. ע"פ אריסטו, כל שינוי המתרחש בטבע ניתן להסבר על ידי ארבע סיבות, והן: הסיבה החומרית, הסיבה הצורנית, הסיבה הפועלת והסיבה התכליתית. שתי הסיבות הראשונות הן סיבות סטאטיות הנמצאות בעצם ומסבירות מדוע הוא כפי שהינו. לעומתן, הסיבה התכליתית והסיבה הפועלת מסבירות מדוע עצמים משתנים. הסיבה הפועלת מסבירה את השינוי על ידי מנגנון חיצוני של סיבה ותוצאה, לדוגמה - הנגר הוא סיבתו הפועלת של הכיסא, כדור הביליארד הזיז את הכדור האחר. הסיבה התכליתית מסבירה את השינוי על ידי מנגנון פנימי לעצם אשר גורם לו לפעול על מנת להשיג את מטרותיו, לדוגמה – אדם מטייל כדי להיות בריא. אריסטו ראה בסיבות אלו מכלול, כך שלא ניתן להסביר תופעות בעזרת סיבה אחת בלבד.‏[4]

היבט רלוונטי נוסף בתפיסת הטבע האריסטוטלית הוא החלוקה שמבצע אריסטו בין חלקים שונים של העולם החומרי. על פי אריסטו, חוקי הטבע אינם אחידים בכל מקום, כך שבעוד שבעולם שמתחת לגלגל הירח פועלים חוקי טבע מסוימים, בעולם שמעל לגלגל הירח חוקי טבע שונים. בנוסף, העולם שמתחת לגלגל הירח הוא עולם דינאמי בר-שינוי, בעוד שהעולם שמעל לגלגל הירח נע ע"פ חוקיות קבועה – כוכבי הלכת מסתובבים מסביב לכדור הארץ וכוכבי השבת סטאטיים לחלוטין.

ניצנים של פילוסופיית טבע חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ניתן להצביע על הנקודה המדויקת בה החל המרד בתפיסת הטבע האריסטוטלית, אולם, ניצנים ראשונים של התנגדות ניתן למצוא כבר בכתביו של ניקולאוס קוזאנוס במאה החמש-עשרה, אשר היה הראשון לחלוק על אריסטו באשר לסופיותו של היקום. דמויות מרכזיות אשר המשיכו את הפולמוס כנגד תפיסת הטבע האריסטוטלית הם ג'ורדאנו ברונו וקופרניקוס. ברונו, בספרו "על היקום האינסופי והעולמות" טען אף הוא כי היקום אינסופי וכי קיימות שמשות נוספות רבות בשמיים, טענות אשר בגינן עלה לבסוף על המוקד בידי האינקוויזיציה בשנת 1600. קופרניקוס, היה הראשון בתקופתו אשר טען כי כדור הארץ מסתובב מסביב לשמש (התפיסה ההליוצנטרית). בנוסף, בשנת 1572, לאחר מאות שנים בהן לא דווח על זיהוי של כוכב חדש בארצות אירופה, צפון אפריקה והמזרח התיכון, זיהה טיכו ברהה התפוצצות של סופר נובה, ובשנת 1577 זיהה טיכו כוכב שביט אשר נע דרך כדורי הקריסטל עליהם מסתובבים כוכבי הלכת ע"פ התאוריה האריסטוטלית. לאחר מותו של טיכו, עוזרו, האסטרונום יוהנס קפלר השתמש בתצפיותיו ובעזרתם ניסח שלושה חוקים מתמטיים הקשורים לתנועת הכוכבים (אם כי קפלר לא ניסח אותם בצורתם המתמטית המוכרת לנו כיום).‏[5]

דעות אלו אשר חולקות על תפיסת העולם האריסטוטלית, בצירוף התצפיות החדשות המעידות על ליקויים בתורה זו, הן אלו שהיוו מצע לצמיחתה של דרך חשיבה חדשה מנוגדת לתפיסה האריסטוטלית ששלטה בכיפה עד המאה השבע עשרה.

תכנים מרכזיים בפילוסופיה המכניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבע כמכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענתם העיקרית של הפילוסופים המכניסטים הייתה כי הטבע פועל כמכונה. כך לדוגמה, כותב דקארט:

"אין ספק, שאין חוקים במכניקה שאינם תופסים לגבי הפיזיקה, שהרי המכניקה אינה אלא חלק או מקרה מיוחד שלה (כך שכל דבר מלאכותי הוא גם טבעי); כאשר השעון המורכב ממספר הגלגלים הנכון מורה על השעה, אין הדבר פחות טבעי מנביטתו של עץ המניב פירות מסוג מסוים מתוך זרע כזה או אחר"‏[6]

וקפלר:

"אני עסוק ביותר בחקירת הסיבות הפיזיות. מטרתי להראות שמכונת היקום אינה דומה לישות אלוהית חיה אלא לשעון"‏[7]

לטענה כי הטבע פועל על פי חוקיות מכנית משמעויות רבות במגוון רחב של תחומים. ראשית, אם הטבע פועל על פי חוקיות אזי הוא ניתן להבנה מלאה על ידי האדם. כלומר, כפי שהשעון פועל על פי היגיון מכני קבוע ועל כן ניתן לנבא את מצבו בעתיד על פי מצבו ברגע מסוים, כך גם הטבע יהיה מובן ונהיר לנו לחלוטין כאשר נבין את ההיגיון המכני על פיו הוא פועל. שנית, תפיסה זו שוללת לכאורה אפשרות של הסבר תכליתי או אנימיסטי של הטבע, כלומר, כל מה שקורה הינו תוצאה של תנועות של מסה ואין לטעון להסבר נוסף ש"מחייה" את הגופים. בנוסף, לטענה כי הטבע פועל כמכונה משמעויות תאולוגיות רבות - טענה זו מציפה שאלות לגבי מקומו של האל בעולם, שאלות לגבי אפשרות הנס, שאלות לגבי חופש הבחירה ועוד.‏[8]

סיבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

PoolTablewithEquipment-non.jpg

בעיני הפילוסופים המכניסטים, חידושה הגדול ביותר של הפילוסופיה המכניסטית היה התנגדותה המוחלטת לכל סיבה שהיא פנימית לחומר. התפיסה האריסטוטלית אשר לפיה לכל עצם תכלית פנימית אשר אליה הוא שואף, בין אם מדובר ביצור חי או בחפץ דומם נראתה כאבסורד בעיני אנשי המדע החדש. הפילוסוף האנגלי תומאס הובס התייחס לסיבה התכליתית האריסטוטלית כמגוחכת שכן היא מעניקה לחפץ הדומם חיים:

"אך אם תשאל למה כוונתם בדברם על כובד, הם יגדירו אותו כתשוקה לרדת מטה אל מרכז הארץ. כך שהסיבה שהדברים שוקעים מטה היא תשוקתם להיות למטה: או במילים אחרות, גופים נופלים או מתרוממים מכיוון שהם נופלים או מתרוממים...כאילו לאבנים ולמתכות היו רצונות, או כאילו יכלו לזהות את המקום שברצונן להגיע אליו, כמו האדם"‏[9]

על פי הפילוסופיה המכניסטית, ההסבר היחידי המתקבל על הדעת לשינוי הוא הסבר הקשור למפגש של מסה במסה אחרת – כלומר חומר ותנועה. כל הסבר אנימיסטי, המייחס רצונות לעצם, או הסבר הטוען להשפעה של גופים זה על זה מרחוק ללא מגע ביניהם – הוא הסבר שאינו מתקבל על הדעת ולכן זקוק לבחינה מחדש. דוגמה אחת לשלילתו של הסבר השפעה הדדית מרחוק, היא פקפוקו של הפילוסוף פרנסיס בייקון בהשפעתה של משחת הנשק. בתקופתו של בייקון הייתה רווחת האמונה כי משיחת משחה מסוימת על כלי נשק שפצע אדם, תעלה ארוכה לפצעו גם כאשר הוא נמצא כבר מרחק רב מהחרב. בייקון לא קיבל או דחה אמונה זו אך טען כי יש לבדוק אותה על ידי ניסויים אמפיריים.‏[10]

איכויות ראשוניות ומשניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחנה נוספת שהפילוסופים המכניסטים החלו לבצע היא ההפרדה בין איכויות ראשוניות למשניות. הפרדה זו תוך שימוש במושגים אלה מופיעה לראשונה אצל הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק. על פי לוק, יש להבחין בין התכונות הראשוניות שהן תכונות החומר אשר נוכחות בתוך החומר עצמו, לבין התכונות המשניות שהן תכונות החומר אשר באות לידי ביטוי רק באינטראקציה עם הצופה האנושי. כלומר, המוצקות והתנועה הם דברים שאכן נמצאים בחומר, אולם, הצבע, הטעם והריח הן תכונות שלא קיימות בעצם באופן אובייקטיבי כי אם סובייקטיבי בלבד.

הסיבה להבחנה זו היא הקושי להסביר כיצד תכונות כמו צבע, טעם וריח נמצאות בחומר עצמו. במאה השבע עשרה החל השימוש במיקרוסקופ ועם שימוש זה התגלה המבנה החלקיקי של החומר, גילוי זה הוליד את השאלה - כיצד יכול להיות שהחלקיקים מקבלים את תכונות הצבע, הטעם והריח? על כן נעשתה הבחנה זו בין התכונות שמקבל החומר כשלעצמו לבין התכונות שהן תולדת האינטראקציה עם הצופה האנושי בלבד. גם הבחנה חדשה זו קשורה להתנגדות לתאוריה האריסטוטלית, שכן העמדה האריסטוטלית גורסת כי לחומר יש צורה שמעניקה לו את תכונותיו שכולן אינטריסיות לחומר עצמו.‏[11]

מטאפורת השעון ככלי להבנת הרעיון המכניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעון כיס

מטאפורת השעון הינה דוגמה טובה להבנת המוטיבציה והרעיונות של הפילוסופיה המכניסטית, זאת מכיוון שהפילוסופים המכניסטים חשבו כי כל העולם פועל כמו שעון מכני. פירושה של אנלוגיה זו היא כי כל תנועה מיוצרת רק על ידי מגע של חומר בחומר, אובייקטים הפועלים כאילו הם בעלי רצון עשויים לפעול כך מסיבות מכניסטיות לחלוטין והעולם בר הבנה לחלוטין אם רק נדע כיצד והיכן להתבונן.

דוגמה לחידוש שהביא עמו השעון ניתן למצוא על ידי ניסוי מחשבה קצר - חשבו על אדם קדמון שנוסע בזמן ומגיע למאה העשרים ואחת. מובן מאליו שכאשר יראה מכונית נוסעת הוא יחשוב כי מדובר בטורף מהיר מאוד, וכאשר יראה מטוס יחשוב כי מדובר בציפור ענקית. כלומר, אדם שרואה מערכת אך לא מכיר את אופן פעולתה עשוי לחשוב שהיא חיה. באופן דומה התבוננו אנשי המאה השש עשרה על השעון. אף על פי ששעונים מכניים הופיעו באירופה עוד לפני המאה הארבע עשרה, עד המאה השש עשרה מנגנון השעון היה גלוי לעין המתבונן וניתן היה לראות כיצד המערכת מניעה את המחוגים. אולם, כאשר במאה השש עשרה מתחילים לייצר שעונים עם מערכות הפעלה נסתרות מן העין, ההתבוננות בשעון מוליכה רבים למסקנה כי ניתן למצוא מנגנונים שנראים חיים ובעלי כוח פנימי הגורם להם לנוע, אף על פי שכל פעולתם מכנית וקבועה מראש לחלוטין. כלומר, התבוננות זו גורמת לרבים לשאול האם לא יכול להיות שהטבע כולו הוא מכונה אחת גדולה שנראית לנו כחיה רק מכיוון שאיננו מבינים את פעולתה. בנוסף, אנלוגיה של הטבע לשעון גורמת לפילוסופים ולמדענים לחשוב - אם הטבע פועל כמו שעון, הרי שהטבע ניתן להבנה מלאה על ידי בני האדם אם רק יגלו כיצד פועל מנגנון השעון. לבסוף, הסדירות שניתן למצוא בחוקי הטבע תרמה אף היא לחשיבה כי הטבע פועל כמו שעון מכני מכיוון שסדירות ניתנת להסברה על ידי מנגנונים קבועים. מטאפורת השעון משמשת תפקיד חשוב אצל הפילוסופים המכניסטים ושימוש באנלוגיה של הטבע לשעון ניתן למצוא בכתבים רבים מהמאה השש עשרה והלאה, וביניהם כתבי קפלר, דקארט ואחרים.‏[12]

דוגמה טובה לשימוש במטאפורת השעון ניתן למצוא בספר "מיקרוגרפיה" של רוברט הוק. הוק הוא מי שהמציא את המיקרוסקופ וניתן לומר כי אם גליליאו הכניס את גרמי השמיים אל תוך התחום הנצפה, הוק הוא מי שהכניס את התחום המיקרוסקופי אל תוך הנצפה. בספרו משווה הוק את הצמחים למכונות, וטענתו באשר לטחב או עובש שגדלים על צמחים אחרים היא כי תהליך זה קורה כאשר יש קלקול בצמח, בדומה לקלקול במכונה. הקטע הבא לקוח מתוך ספרו בו הוא משווה את הקלקול שמתרחש בצמח לקלקול במערכת ההפעלה של שעון (בתרגום חופשי):

"על מנת להסביר מעט טוב יותר אשתמש בהקבלה גסה: נחשוב על שעון שיש בו מספר חלקים שמסוגלים לבצע מספר תנועות, וכאשר כל החלקים נמצאים במקום השעון נע על פי תכנון בפרקי זמן קצובים. לאחר מכן נחשוב שאותו שעון נשבר, נחבל או הפסיק לעבוד מסיבה כלשהי, מה שגרם לכך שמספר חלקים שלו שינו מקום או נהרסו, כך שאינם רק מונעים את תנועתו הפרוגרסיבית של השעון או את המטרה לשמה תוכנן, אלא אף גורמים לכל השעון לא לנוע כלל והופכים אותו ללא שימושי מכיוון שכל שאר החלקים תלויים בהם" ‏[13]

תכנים מרכזיים שאינם נחלת כלל המכניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Prisms with high and low dispersion.png

אחד החידושים הגדולים של הפילוסופיה המכניסטית הוא נטישת סמכות הידע המסורתית והדרישה לכינון מחודש של הידע על בסיס הניסיון בלבד. אולם, בשונה ממה שהוגדר כניסיון עד כה, הניסיון החדש היה צריך להיות מעוגן בניסוי אמפירי ולא בניסוי מחשבה היפותטי בלבד.

מידת חשיבותו של הניסוי היה שנוי במחלוקת בקרב הפילוסופים המכניסטים. דקארט והובס, אף על פי שסברו שהניסוי ראוי לא חשבו שיש לבסס עליו בלבד את כל הידע האנושי והשאירו מקום לידע אפריורי. לעומתם, בייקון, ולאחריו מי שהיה ראש האקדמיה המלכותית למדעים – סר רוברט בויל, תמכו בניסוי המדעי כמקור העיקרי לביסוס הידע המדעי. מי שהציב את המפעל המכניסטי הניסויי של בויל בראש חקירתו המדעית הוא סר אייזיק ניוטון.‏[14]

מתמטיזציה של הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימוץ שיטת הניסוי האמפירי ככלי להשיג מידע על העולם עלה בקנה אחד עם מתמטיזציה של הטבע. כאשר אדם עורך ניסוי מחשבה, תוצאות הניסוי לרוב אינן מדידות וברות השוואה לנתונים אחרים. אולם, ברגע שהניסוי מתקבל כמתודה העיקרית לגילוי האמת מתקבלים נתונים מספריים אשר ניתן לשלב בנוסחאות כוללות. בין המדענים שראו את עיקר עבודתם בניסוח חוקים מתמטיים לתופעות הטבעיות היו קפלר, בויל וכמובן את מי שהביא את תפיסת העולם המתמטית לשיאה – סר אייזיק ניוטון.

חלק מהפילוסופים המכניסטים של המאה השבע עשרה האמינו כי ניתן לתאר את מבנהו היסודי של העולם בעזרת המתמטיקה, ואת תפיסתם הצדיקו בין השאר גם בעזרת כתבי הקודש, ובהם ספר חכמת שלמה בו נכתב – "במידה במספר ובמשקל הכל הכינות". למעשה, תפיסת עולם זו, על פיה הטבע "כתוב באותיות המתמטיקה" מיוחסת כבר לפיתגורס ולאפלטון, ובכל זאת, חידושם של הפילוסופים המכניסטים היה בחזרתם אל המסורת האפלטונית ונטישת ראיית העולם הביולוגית-אריסטוטלית.‏[15]

אטומיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריות האטומיסטיות השתלבו היטב בפילוסופיה המכניסטית. על פי תיאוריו תאלו כל החומר מורכב מחלקיקים קטנים שאינם ניתנים לחלוקה. הסיבה לכך היא שהסברים אלו הצליחו להסביר כיצד אובייקט חומרי דוחף ומניע אובייקט אחר על ידי תנועת אטומים. אולם, גם עמדה זו הייתה שנויה במחלוקת, והיו פילוסופים כדוגמת דקארט שהתנגדו לאטומיזם וטענו כי היקום מורכב מחומר רציף לגמרי, משום שלהשקפתו בעולם מכניסטי שבו התפשטות במרחב היא תכונה ראשונית של החומר, לא ייתכן ואקום. אמנם גם דקארט דבר על חלקיקים המניעים זה את זה, אך כוונתו לא הייתה לאטומים (שאינם ניתנים לחלוקה) כי אם לחלקיקים הניתנים לחלוקה אינסופית.‏[16]

דאיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת העולם המכניסטית משתלבת היטב גם עם תפיסה דתית דאיסטית. על פי התפיסה הדאיסטית אלוהים ברא את העולם ומאז אינו מתערב בו כלל, כלומר - אין התגלות, נבואה או ניסים. במאה השבע עשרה תפיסת העולם הדאיסטית החלה להתפשט בקרב המשכילים, ובמיוחד בקרב מי שהאמין שהעולם פועל כמכונה. הסיבה לכך היא שאם העולם פועל כמכונה אין צורך באל שיתערב בו מכיוון שניתן להסביר הכל על ידי הבריאה הראשונית - "מתיחת קפיץ השעון" בלבד. אחד מהפילוסופים שלא קיבלו את תמונת העולם הדאיסטית הוא דקארט. הסיבה לכך שלא ניתן לייחס לדקארט תמונת עולם דאיסטית היא ההוכחה הראשונה שלו לקיום האל בהגיון השלישי של הספר הגיונות. על פי הוכחה זו ניתן לומר כי דקארט משמר בצורה מסוימת את ההתגלות הדתית מכיוון שכן לדעתו האל הוא שטבע בנו את האידיאה האובייקטיבית של האינסוף.‏[17]

הוגים ראשונים ומרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליליאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גליליאו גלילי

בשנת 1609 בנה גלילאו טלסקופ בעל יחס הגדלה של 1:30. יחס זה נחשב עצום לאותה תקופה, כאשר הטלסקופ בעל יכולת ההגדלה הגבוהה ביותר עד לזה של גליליאו היה בעל יחס הגדלה של 1:3. בתצפיותיו דרך הטלסקופ גילה גלילאו מספר גילויים מרעישים אותם פרסם בספרו "השליח הכוכבי" היוצא לאור בשנת 1610. בספרו מפרסם גליליאו את תצפיותיו, ובהם זיהוי מכתשים על הירח, כתמים על השמש וגילוי ארבעת הירחים של צדק. תגלית מרעישה נוספת של גליליאו היא מספר הכוכבים החדשים שהוא מזהה בכל כיוון בעזרת הטלסקופ. מתצפיות אלו הסיק גליליאו כי הארץ אינה ניצבת במרכז היקום וכי העולם שמעל לגלגל הירח וזה שמתחתיו פועלים תחת חוקיות דומה. כלומר, על ידי הפיכתם של השמיים לנצפים ונגישים לידע האנושי, והגילוי כי גם הם עשויים חומר וברי שינוי כמו העולם שהיה נצפה עד כה, שבר גליליאו את הדיכוטומיה האריסטוטלית הישנה בין שמיים לארץ. על ידי ניפוץ דיכוטומיה זו פתח גליליאו את הפתח ליצירת חוקי טבע מוחלטים אשר חלים בכל מקום ובכל זמן.

חידוש נוסף של גליליאו הוא השימוש שעשה בניסויים ע"מ להוכיח את טענותיו. עד תקופתו של גליליאו הניסויים אשר היו עושים ע"מ להוכיח דבר היו ניסויי מחשבה. אולם, גליליאו לא הסתפק בניסויים אלו וביצע גם ניסויים אמפיריים. אומנם לא ברור אם אכן ביצע את ניסויי זריקת החפצים ממגדל פיזה (ככל הנראה לא) או את ניסויי גלגול הכדורים במדרון משופע, אולם ברור כי הוא הראשון המתייחס לניסוי המדעי כמקור לידע. ניסויים אלה של גליליאו הם המאפשרים לו לנסח את החוקיות המניעה אותם ניסוחים מתמטיים. הסיבה לכך היא שכל עוד הניסויים שבוצעו היו מחשבתיים בלבד לא ניתן היה למדוד את התוצאות ולנסח אותם באופן מתמטי. לעומת זאת, ברגע שתנאי הניסוי מבוקרים ומדידים נפתח הפתח למציאת חוקיות וניסוח מתמטי של חוקים. ניסוח עמדתו של גליליאו לגבי המתמטיקה מתמצא בדבריו כי "ספר הטבע נכתב באותיות הגאומטריה".

דקארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנה דקארט

לאחר ניפוץ תמונת העולם האריסטוטלית שוררת מבוכה רבה בקרב המדענים והפילוסופים באשר לאפשרות כינונו של מדע חדש. אנשי המדע מחפשים את המתודה המדעית בעזרתה ניתן יהיה להימנע מטעויות ולקבוע מסמרות רק באמיתות בטוחות לחלוטין. הפילוסוף שמזוהה יותר מכל עם הניסיון ליצור מדע חדש ואף מצהיר כי זוהי כוונתו הוא הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט.

בנוסף, יותר מכל פילוסוף אחר מזוהה דקארט עם הפילוסופיה המכניסטית. דקארט אימץ את תפיסת העולם המכניסטית ואף הקצין אותה על ידי הסבר מכניסטי לכל הפעולות של גוף האדם, אולם, בד בבד הוא גם הגביל תפיסת עולם זו רק לעולם הפיזיקאלי ע"מ לשמור את נפש האדם מחוץ למנגנון המכניסטי. בספרו "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" קובע דקארט כי קיימת הפרדה מוחלטת בין הגוף ובין הנפש, כך שאף שהגוף נמצא בעולם הפיזי-מכניסטי, הנפש יכולה להתקיים בנפרד מהגוף על כן אין היא תלויה בו ואינה שבויה בכבלי המערכת המכניסטית. על פי דקארט האדם הוא היחיד אשר יש לו נפש הנמצאת מחוץ למנגנון המכניסטי, בעוד בעלי החיים הם יצורים חסרי נפש מכניסטיים לחלוטין - מעין רובוטים ביולוגיים.

המפנה הניוטוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סר אייזיק ניוטון

על פניו נראה כי ניוטון הינו פילוסוף מכניסט מן השורה הראשונה. ראשית, משום שהשתמש במתודת הניסוי כמקור עיקרי לתורתו, שנית, הוא הראשון שניסח תאוריה כוללת באשר לתנועת גופים החלה על כל מקום בחלל באופן שווה. אולם, דווקא ניוטון הוא מי שמפקפק במוחלטותה של הפילוסופיה המכניסטית, ועל כן הוא גם מי שמחזיר הסברים "פנימיים" חזרה אל תוך הטבע. הסיבה לכך היא חוסר יכולתו של ניוטון לספק הסברים מכניים לתופעות כמו כוח המשיכה. כלומר, כאשר גילה ניוטון כוח קבוע שפועל על גופים בעלי מסה, מכיוון שלא היה יכול להצביע באופן אמפירי על קיומו, היה חייב לפקפק במתודה המכניסטית, ולשאול מדוע עלינו לקבל הסברים חומריים חיצוניים בלבד. ניוטון טען כי:

"עקרונות אלה נחשבים בעיניי לא כתכונות נסתרות האמורות לנבוע מצורתם המסוימת של הדברים, אלא כחוקים כלליים של הטבע, שמהם נובעים הדברים עצמם; אמיתותם נראית לנו באמצעות התופעות, אף על פי שסיבותיהם אינן ידועות לנו עד כה. שכן אלו הן תכונות גלויות, ורק הסיבות להן נסתרות מעינינו"‏[18]

במהדורה השנייה של ה"פרינקיפיה" שהתפרסמה ב - 1713 הגיב ניוטון לכל מי שתקפו אותו על ההסברים הלא מכניסטיים בהם הוא משתמש ואמר: "אין אני בודה שום השערות" ("Hypothesis non Fingo"). כלומר, טענותיו מנבאות את העתיד בצורה הטובה ביותר, ואין הוא בודה מליבו כל השערות שאין להן כל אחיזה במציאות. ניוטון סבר כי למדע ארבעה עקרונות חשיבה מרכזיים שצריכים להנחות את הפעילות המדעית: חסכנות, כלליות, אחדות וטנטטיביות.

מדברים אלו יוצא כי ניוטון, שנחשב למי שהביא את המהפכה המדעית לשיאה, הוא גם הראשון שחוזר אל ההסברים שחורגים אל מחוץ לתחומי הפילוסופיה המכניסטית. ההסברים הניוטוניים עוברים ממצב שבו כל מה שקורה ניתן להסבר על ידי מסה ותנועה, אל מצב בו עלינו להתייחס גם ל"חוקי הטבע" על מנת להבין את המציאות החומרית.

פילוסופיה מכניסטית לאחר דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד דוקינס

בעולם הבתר-דרוויני ישנה מחלוקת באשר למקומה של הפילוסופיה המכניסטית. ע"פ חוקרים כמו קולינגווד, תאוריות אבולוציה למיניהן מהוות אתגר לתפיסת ההפעלה האקסטרנלית של הפילוסופיה המכניסטית. קולינגווד טוען כי בין אם נתייחס לתאוריה האבולוציונית הדרווינית הקלאסית ובין אם נתייחס לתאוריות אבולוציה של הגן (כמו זו שבה תומך כיום ריצ'רד דוקינס), כאשר אנו מקבלים תפיסה אבולוציונית מכל סוג שהוא אנו מייחסים ליצור טבעי הפעלה אינטריסית וכוונה. הסיבה לכך היא שבכל אמירה על יצור כלשהו כי הוא מתפתח באופן מסוים על מנת לשרוד, מסתתרת גם הטענה כי יש לו מטרה לאורה הוא פועל – הישרדות. בין אם מייחסים כוונה זו ליצור החי כמכלול, ובין אם מייחסים אותה לגן או לאיזושהי מולקולת על, בסופו של דבר, ההתייחסות ליצור אינה מכניסטית בעליל שכן אנו מצרפים לשיקולים ההסבריים שלנו תופעה פנימית שאינה מובנת לנו כלל.‏[19]

מנגד, רוב החוקרים לא מסכימים עם טענה זו וסוברים כי אין צורך ליחס ליכולת ההישרדות וההתפתחות של עולם החי תכליתיות. שרידים לוויכוח זה ניתן למצוא כבר בפרסום ספרו של דרווין. בגרסה הראשונה של "מוצא המינים", קורא דרווין לפרק הרביעי "הברירה הטבעית", מה שעלול להישמע כניסיון להאניש את הטבע ולהעניק לו יכולת בחירה. לאחר התקפות על דרווין בשל ניסוח זה שנשמע תכליתי, שינה דרווין את שם הפרק הרביעי בספרו ל"השארת המסוגלים ביותר" ("Survival of the Fittest"), שנשמע יותר כסיבה פועלת שאת תוצאותיה ניתן לבחון רק בדיעבד.

זאת ועוד, מנגנון הברירה הטבעית של דרווין נתפס על פי רוב כמנגנון מכניסטי, שכן אין בו יד מכוונת (לרבות יד אלוהית), אלא השינוי האבולוציוני נוצר כתוצאה מהישרדותם של הפרטים המותאמים יותר לסביבתם והורישו את תכונותיהם לצאצאיהם וממותם של הפחות מותאמים בטרם התרבו.

פילוסופיה מכניסטית של הנפש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייויד צ'אלמרס

ההוגה הראשון שהכניס את הנפש אל תוך העולם החומרי וביצע לה מכניזציה מוחלטת הוא הפילוסוף האנגלי תומאס הובס. אחרי הובס ניתן לייחס עמדה זו לפילוסוף בן המאה השמונה עשרה ז'וליין אופריי דה לה מטרי (Julien Offray de la Mettrie) שכתב את הספר "אדם הוא מכונה" (Man is machine). אולם, השוואה בין עמדות אלו לבין עמדות מכניסטיות בנות זמננו של הנפש אינה מדויקת, שכן הובס ומטרי לא ייחסו עמדה זו לקשר שאנו מכירים כיום בין פעילות נוירונאלית לפעילות מנטאלית.

הפילוסופים המכניסטים הראשונים שטענו כי התופעות המנטאליות אינן אלא תופעות לוואי של הפעילות הנוירונאלית הופיעו עם התפתחות חקר המוח במאה שעברה. על פי פילוסופים אלו, אם רק יהיו לנו הכלים לחקור את תנועת הנוירונים העצומה שיש במוח – נוכל לדעת על פי מצב פנימי נוירונאלי נתון ומצב גירויים חיצוני נתון את כל מה שעומד להתרחש. בין הפילוסופים השייכים לאסכולה זו נהוג למנות את נורמן מלקולם, דייויד צ'אלמרס ופול צ'רצ'לנד.

הוויכוח לגבי עמדות אלו נסוב בעיקר סביב שאלת חופש הרצון. המתנגדים למכניזציה של הנפש טוענים כי עמדה זו סותרת את האינטואיציה היומיומית שלנו לגבי עצמנו כבעלי רצון חופשי, בעוד שהתומכים בעמדה זו טוענים, כמו פילוסופים מכניסטים קלאסיים, כי כל הסבר אינטריסי הוא עלום ולא ברור באמת, ועל כן אין להשתמש בהסברים מסוג זה כלל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dijksterhuis, Eduard Jan, The mechanization of the world picture (Oxford, 1961)P. 3-5 .
  2. ^ שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 9-23
  3. ^ Koyre, Alexandre, "From the closed world to the infinite universe", (Harper torchbooks, the cloister library, 1958) chapter 1
  4. ^ שמואל שקולניקוב ואלעזר ווינריב, "פילוסופיה יוונית", (תל אביב:האוניברסיטה הפתוחה) כרך ג', אריסטו, פרק 4
  5. ^ Koyre, Alexandre, "From the closed world to the infinite universe", (Harper torchbooks, the cloister library, 1958), Chapters 1-3
  6. ^ רנה דקארט, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 42
  7. ^ יוהנס קפלר, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 44
  8. ^ שם עמ' 40-56
  9. ^ תומס הובס, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 40
  10. ^ שם עמ' 55
  11. ^ שם עמ' 61-67
  12. ^ שם עמ' 40-48
  13. ^ (בתרגום חופשי שלי) רוברט הוק, "מיקרוגרפיה או מספר תיאורים פיזיולוגיים של גופים זעירים", (לונדון:J. Martin and J. Allesty) עמ' 131-135
  14. ^ שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 79-106
  15. ^ שם עמ' 57-77
  16. ^ אלעזר וינריב, "רציונליזם ואמפיריציזם", (האוניברסיטה הפתוחה), כרך א', עמ' 47
  17. ^ אלעזר וינריב, "רציונליזם ואמפיריציזם", (האוניברסיטה הפתוחה), כרך א', עמ' 180-181
  18. ^ אייזיק ניוטון, מובא אצל: שייפין, סטיבן, "המהפכה המדעית", (רסלינג, 2009) עמ' 175
  19. ^ Collingwood, Robin George, "The idea of nature" (Oxford 1945), P. 9-17


פילוסופיה
P philosophy1.png
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה