אינסוף (פילוסופיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

אינסוף הוא העדר גבול בהמשכיותו של עצם או נתון מוגדר. הוא מונח מצוי בפילוסופיה, תאולוגיה, ובבתחומי דעת מדידים כמו מתמטיקה. העיסוק הפילוסופי באינסוף נקשר בין השאר לדיונים במושגי החלל, הזמן, האלוהות ואחרים.

האינסוף מוזכר בתנ"ך בספר איוב בפסוק: "עושה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר".‏[1] כלומר: לא ניתן לברר את גדולת האל, או לא ניתן לדעת את פרטיו.

בפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה

משמעותו הפילוסופית של מושג האינסוף הופיעה בפרדוקסים של זנון, אותם הגה ביוון העתיקה במאה החמישית לפנה"ס. טיעוניו עוסקים בפרדוקסליות של התנועה ושל הזמן כאשר מחלקים גודל סופי נתון לחלקים רבים והולכים לבלי גבול.‏[2] דיון על האינסוף מופיע בכתביו של הפילוסוף היווני אריסטו.

ימי הביניים

פרשנות והרחבה לרעיונותיו של אריסטו נוסחו בשלהי ימי הביניים, על ידי הפילוסוף ויליאם איש אוקאם איש המאה ה-14.

העת החדשה

במאה ה-17 עסק במושג ה"אין סוף" הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל. בדיוניו על המושג הוא קשר אותו אל המימד הדתי, אל תחושת ההתבטלות של האדם הסופי לנוכח האין סופיות של האל; מאידך גיסא, במצב עניינים זה, שבו האדם אינו יכול לתפוס את מהות האל, הרי שנותרה לו רק הבחירה בין האמונה בו, לבין הכפירה בו. פסקל כתב:

"אם יש אלוהים, הרי הוא רחוק לאין-סוף מהשגתנו, כיון שמהיותו נעדר חלקים ונעדר גבולות אין לו כל יחס-ודמיון אלינו. אין אנו עלולים איפוא לדעת לא את מהותו ולא את עצם הויתו. אם כן הדבר, מי יעיז לומר אני אפתור שאלה זו?".‏[3]

האינסוף בקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שיטת הקבלה של האר"י גדול מקובלי צפת במאה ה-16 ותלמידיו, עצמות הבורא איננה ניתנת למחקר. על פי שיטתו חקר השגת האלוהות נעשה אך ורק מתוך התרשמות הנברא מהאור המתפשט מעצמותו של הבורא. לשיטתו, בטרם נבראו העולמות והנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, והוא הנקרא אור אין סוף.[4] מחשבת הבריאה היא רצון הבורא להטיב לנבראיו, כאשר האין סוף הוא שורש הנבראים, כלומר הקשר שיש בין הבורא לנבראיו.

כתב על כך המקובל יהודה אשלג: "אין סוף ברוך הוא. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד רצונו להטיב לנבראיו בבחינת אין סוף"; "אין סוף ברוך הוא נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו יתברך להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות אין לנו שום דיבור. ושם הוא תחילת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם אין סוף ונמשך עד עולם העשיה". [5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איוב, פרק ה, פסוק ט
  2. ^ יש הסוברים, כי הפתרון לפרדוקסים אלה נמצא רק בביסוס התאורטי של מושג ה אינסוף במתמטיקה, החל מהמאה ה-17.
  3. ^ פסקל, הקדמה לחמקר על החלל הריק וכתבים אחרים, (תרגום מצרפתית: יעקב קופלביץ), ירושלים : הוצאת מאגנס, תשכ"ד-1964, עמ' 113-112.
  4. ^ עץ חיים, שער א', ענף ב'
  5. ^ מתוך מאמר:עניין ההשגה הרוחנית


פילוסופיה
P philosophy1.png
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונה
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםהדוניזםהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה