בעיית הראוי-מצוי

בעיית הראוי-מצוי (באנגלית: is-ought problem) הוא מונח במטא-אתיקה שטבע דייויד יום, בספרו "מסכת טבע האדם". המונח מתייחס לכשל הלוגי שבעירוב טענות המתבססות על המצוי, עם מסקנות העוסקות בראוי. הווה אומר, לטיעונים המנסים להסיק מטענות הנוגעות למה שמצוי מה שראוי, ולהפך. הצדקה שכזו אינה תקפה מבחינה הלוגית, משום שהמסקנה מכילה יסוד זר להקדמותיו של הטיעון.

דוגמאות

• א. המצדדים בתורת האבולוציה גורסים, כי היצורים החזקים ביותר - שורדים (מצוי).
  ב. עניי העיר לא יישרדו את החורף, במידה ולא נספק להם עזרה (מצוי).
  לפיכך:
  ג. מן הראוי שלא לסייע לעניים (ראוי).

• א. כל בני האדם שואפים לאושר (מצוי).
  ב. הרגש הדומנינטי ביותר בקרב בני האדם הוא אהבת הבריות (מצוי).
  לפיכך:
  ג. מן הראוי לקדם את אושרם של כלל בני האדם (ראוי).

• א. טבעו הביולוגי של האדם לשאוף להתרבות (מצוי).
  לפיכך:
  ב. מן הראוי שכל אדם ישאף להתרבות (ראוי).

• א. בחברות שונות נהוגים כללי מוסר שונים, המנוגדים זה לזה (מצוי).
  ב. אילולא אותם כללים מיוחדים הייתה החברה מאבדת את יציבותה (מצוי).
  לפיכך:
  ג. מן הראוי שכל אדם ישמור על כללי המוסר הנהוגים בחברה בה הוא מתגורר (ראוי).

השלכות

הכשל הלוגי שהוצג השפיע רבות על הפילוסופיה של המוסר. זאת משום, שהוא מבטל את כל תורות המוסר הנטורליסטיות דוגמת התועלתנות, שהציווים המוסרים שהן גוזרות - מתבססים על המצוי. מעבר לכך, היווה כשל זה גם בסיס להתפתחותה של הספקנות המוסרית.

לקריאה נוספת

• דוד יום, מסכת טבע האדם, (תרגום מאנגלית: יוסף אור), ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ג.

ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.