מוניזם
מוניזם (ביוונית: Monos - יחיד) היא השקפה פילוסופית הטוענת שמאחורי ריבוי הדברים שסביבנו מסתתר עיקרון אחד: גורם יחיד בלתי משתנה ובלתי ניתן לחלוקה שאחראי למופעים השונים שבטבע ומסביר אותם. תפיסה זו עומדת בניגוד לדואליזם ולפלורליזם שמניחים שבבסיס ההוויה מצוי ניגוד וריבוי. בתיאולוגיה משמעות המוניזם הוא אמונה באל אחד.
אבי תפיסה זו בפילוסופיה הקדם-סוקרטית הוא תאלס אשר גרס ש"הכל מים". התפיסה המוניסטית השתכללה במשנתו של פרמנידס. הפער בין הפילוסופיה המוניסטית של פרמנידס לבין תפיסת הריבוי והשינוי שייצג הרקליטוס יושב במידת מה על ידי רעיון האידאות של אפלטון שאפשר הבנה של קיום הריבוי לצד קיומה של אחדות.
[עריכה] אצל ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי תרגם מוניזם כחד-נס. לטענתו העיקרון המבדיל את בית"ר מתנועות אחרות הוא "החד-נס" (דגל אחד). הדגל היחידי, הצו העליון והשליט היחידי של התנועה, הוא אידאל הקמת מדינת היהודים. ז'בוטינסקי סבר כי שני אידאלים הם אבסורד, ממש כשני אלוהים, כשני מזבחות וכשני בתי קודש. אם הציונות היא אידאל אין עוד שאיפה עצמאית ושוות זכויות אחרת יכולה לדור בכפיפתה.
