גרמניה באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרמניה באירוויזיון
EuroAlemania.svg
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
רשת שידור NDR (1996–) ARD
השתתפות ראשונה שווייץשווייץ לוגאנו, 1956
זכיות בריטניהבריטניה הרוגייט, 1982[1]
נורווגיהנורווגיה אוסלו, 2010
השתתפויות 62
היעדרויות 1
אירוח האירוויזיון גרמניהגרמניה פרנקפורט, 1957
גרמניהגרמניה מינכן, 1983
גרמניהגרמניה דיסלדורף, 2011
השתתפות אחרונה פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018
מרגוט הילשר בהילברסום (1958)
קוני פרובוס בלוקסמבורג (1962)
קטיה אבשטיין באמסטרדם (1970)
להקת "לס האמפריז" בהאג (1976)
קטיה אבשטיין בהאג (1980)
רוג'ר סיסרו בהלסינקי (2007)
אין מלאכים בבלגרד (2008)
להקת "אלייזה" בקופנהגן (2014)
אן סופי בווינה (2015)
לבינה בקייב (2017)

גרמניה נטלה חלק באירוויזיון כ-62 פעמים החל מהצטרפותה לתחרות ב-1956, יותר מכל מדינה אחרת בתולדות התחרות, והיא נמנית בין שבע מדינות מייסדות התחרות. למעט התחרות ב-1996, גרמניה נטלה חלק בכל התחרויות לאורך השנים. טרם איחוד גרמניה מחדש ב-1990, גרמניה המערבית שימשה כנציגת גרמניה בעוד גרמניה המזרחית לא נטלה חלק בתחרות. גרמניה ניצחה בשתי תחרויות: בפעם הראשונה ב-1982 ובפעם השנייה ב-2010, 28 שנים לאחר ניצחונה הראשון.

עם ניצחון אחד וארבע פעמים בהן הגיעה למקום השני, גרמניה היא המדינה השנייה הכי מצליחה בתחרות בשנות ה-80 אחרי אירלנד, שניצחה פעמיים והגיעה פעם אחת למקום השני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם איחוד גרמניה מחדש ב-1990, גרמניה המערבית שימשה כנציגתה של גרמניה בתחרות בעוד גרמניה המזרחית לא נטלה חלק בתחרות.

החל מ-1996, NDR החברה ב-ARD, הקונסורציום של מכוני השידור הציבורי של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, אחראית על נטילתה של גרמניה בתחרות. חצאי-הגמר של התחרות מופקים על ידי תאגיד השידור NDR Fernsehen (בערוצים One ו-Phoenix) וגמר התחרות מופק על ידי תאגיד השידור Das Erste שהינו ספינת הדגל של ARD.

הנציג הגרמני לתחרות נבחר, לרוב, תוך תכנית בחירה לאומית, המשודרת בערוץ הציבורי Das Erste ומאורגנת על ידי אחד מתשעת ארגוני השידור הציבוריים של ARD: מ-1956-1978 על ידי HR, מ-1979-1991 על ידי BR, מ-1992-1995 על ידי MDR והחל מ-1996 על ידי NDR.

סיקור התחרות ברדיו הועבר, אם כי לא בכל שנה, מ-1970-1979 על ידי DLF ו-Bayern 2, מ-1980-1985, 1991-1994, 2007 ו-2011 על ידי hr3, מ-1986-1990, 1995-2006 ו-2008-2013 על ידי NDR Radio 2 וב-2011 על ידי WDR1LIVE.

גרמניה, יחד עם בריטניה והולנד, הן שלוש המדינות היחידות אשר אירחו את התחרות בארצן מבלי שניצחו בתחרות בשנה הקודמת והמדינה המארחת היחידה שמעולם לא אירחה את התחרות בעיר הבירה.

טרם קיומה של התחרות בפרנקפורט, שהתקיימה לראשונה בגרמניה המערבית, נפוצה השמועה כי התחרות נערכת בפרנקפורט משום שאחד משני השירים אשר נשלחו אשתקד כנציגיה של גרמניה המערבית התמקם במקום השני בתחרות. באותה תקופה, החוק הקובע כי המדינה המנצחת בשנה מסוימת מארחת את התחרות בשנה שאחריה טרם היה קיים והוחלט כי כל מדינה תארח את התחרות לפי תורים שיקבעו מראש על ידי איגוד השידור האירופי. ב-1958, הוחלט כי הולנד תארח את התחרות בשטחה באותה שנה, לאחר שניצחה אשתקד. באותה תקופה, איגוד השידור האירופי הבין כי מספר המדינות הגדל והמתרחב בתחרות לא יאפשר חלוקת תורים הגיונית והוגנת לטווח הארוך, וב-1960 אומץ הנוהג, הקיים עד היום, לפיו המדינה המארחת היא המדינה שניצחה בשנה הקודמת.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה נטלה חלק בתחרות כ-62 פעמים: יותר מכל מדינה אחרת בתחרות. פעמיים מתוכן גרמניה ניצחה בתחרות, ועל כן, נכון לשנת 2018, היא נמצאת בטבלת הניצחונות של התחרות יחד עם ספרד, איטליה, שווייץ, אוקראינה ואוסטריה, כשלפניהן נמצאות אירלנד שיאנית הניצחונות עם שבעה ניצחונות, שוודיה עם שישה ניצחונות, לוקסמבורג, צרפת ובריטניה עם חמישה ניצחונות, ישראל והולנד עם ארבעה ניצחונות ונורווגיה ודנמרק עם שלושה ניצחונות. כ-17 פעמים מתוכן גרמניה הצליחה להתברג לחמשת המקומות הראשונים בגמר התחרות וכ-35 פעמים מתוכן היא התברגה לאחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות. גרמניה ניצחה בתחרות פעמים בתולדותיה: בפעם הראשונה ב-1982 עם השיר "Ein bißchen Frieden" של ניקול ובפעם השנייה בתחרות ב-2010 עם השיר "Satellite" של לנה, 28 שנים לאחר ניצחונה הראשון. גרמניה הגיעה למקום השני כארבע פעמים בתולדותיה ב-1980, 1981, 1985 ו-1987 והיא חולקת את התואר בצוותא עם אירלנד, צרפת, ספרד ורוסיה שהגיעו למקום השני גם כן ארבע פעמים כל אחת והגיעה חמש פעמים למקום השלישי ב-1970, 1971, 1972, 1994 ו-1999.

עם ניצחון אחד וארבע פעמים בהן הגיעה למקום השני, גרמניה היא המדינה השנייה הכי מצליחה בתחרות בשנות ה-80 אחרי אירלנד, שניצחה פעמיים והגיעה פעם אחת למקום השני.

גרמניה הגיעה כשבע פעמים בתולדותיה למקום האחרון בתחרות ושלוש פעמים מתוכן היא לא קיבלה ולו נקודה אחת בתחרות והיא חולקת את התואר יחד עם פינלנד וספרד שלא קיבלו גם כן במשך שלוש פעמים ולו נקודה אחת בתחרות. השיגה הגרוע ביותר של גרמניה בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-27 והאחרון עם אפס נקודות אליו היא הגיעה פעם אחת בתולדותיה בתחרות ב-2015 עם השיר "Black Smoke" של אן סופי.

ב-2005 נערכה בקופנהגן, דנמרק, תחרות שיר היובל באירוויזיון, במסגרת חגיגות חמישים שנים לקיום התחרות. אולם, השיר הגרמני שנטל חלק בתחרות היובל, "Ein bisschen Frieden" אותו ביצעה ניקול, הגיע רק למקום השביעי עם 106 נקודות בסיבוב חצי-הגמר בהצבעה של השיר האהוב ביותר בתולדות תחרות התחרות.

מראשית ימיה באירוויזיון ועד תחילת שנות ה-2000 כמעט תמיד הצליחה גרמניה להתברג למקומות מכובדים בתחרות ומצאה עצמה לא מעט פעמים בחלק העליון של הטבלה. המצב השתנה בתחילת שנות ה-2000 שבו כשלה גרמניה פעמים רבות להתברג למקומות גבוהים בתחרות. מתוקף היותה חלק מחמש הגדולות, כלומר, חמש המדינות המעפילות אוטומטית לגמר התחרות מבלי לעבור את שלב חצאי-הגמר יחד עם איטליה, בריטניה, צרפת וספרד, גרמניה לא נוטלת חלק בחצאי-הגמר. מהחלת שלב חצאי-הגמר ב-2004, גרמניה כשלה מספר פעמים להתמקם במקומות גבוהים בגמר התחרות, אולם היא הגיעה למקום הראשון בתחרות ב-2010.

היעדרות גרמניה מאירוויזיון 1996[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעדרותה היחידה של גרמניה התרחשה ב-1996, כאשר נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים לקחת חלק בתחרות. ב-1996, נבחר לאון כנציגתה של גרמניה לתחרות שנערכה באותה השנה באוסלו, עם השיר "Planet of Blue". לאון לא הופיע לבסוף בתחרות האירוויזיון, כיוון שבאותה שנה הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות שנוטלות חלק על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. זאת, כתוצאה מהצורך לנפות את מספרן הגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות כאשר ב-1996 המספר הגיע ל-30 מדינות. ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור הלוקחות חלק בתחרות, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל מ-2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

רשות השידור הגרמנית ואיגוד השידור האירופי לא היו מרוצים מכך שגרמניה לא תיטול חלק בתחרות באותה שנה, מפני שגרמניה הייתה אחת מארבע התורמות הכלכליות הגדולות ביותר של התחרות. נכון ל-2018, הייתה זאת הפעם הראשונה והיחידה בה גרמניה לא נטלה חלק בתחרות.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 62 פעמים בהן גרמניה נטלה חלק בתחרות, כ-43 פעמים היא שלחה לתחרות שיר בגרמנית, כ-16 פעמים היא שלחה שיר באנגלית, ב-1999 היא שלחה שיר בגרמנית, באנגלית, בטורקית ובעברית, ב-2001 ו-2007 שיר בגרמנית ואנגלית וב-2004 שיר באנגלית וטורקית. בשנים הראשונות של התחרות, לא היו חוקים מסודרים לגבי שימוש בשפות, אך ב-1966, החליט איגוד השידור האירופי להכניס לתחרות את "חוק השפה", כלומר, שכל מדינה מחויבת לשיר בשפה הרשמית במדינה כאשר חוק השפה בוטל לתקופה קצרה, בין 1973-1976. ניצחונה הראשון של גרמניה היה עם שיר בשפה הגרמנית וניצחונה השני עם שיר בשפה האנגלית. "חוק השפה" בוטל סופית ב-1999, וכל שיריה של גרמניה בתחרות מאותה שנה היו באנגלית, למעט כאמור, ב-1999 כאשר גרמניה שלחה שיר בגרמנית, באנגלית, בטורקית ובעברית, ב-2001 ו-2007 שיר בגרמנית ואנגלית וב-2004 שיר באנגלית וטורקית.

הצבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה נוהגות להעניק מספר רב של נקודות בתחרות לטורקיה. ב-1997, 1998, 1999, 2004,[2] 2006 ו-2007, גרמניה העניקה לטורקיה את מספר הנקודות הגבוה ביותר. הצבעותיה של גרמניה כנראה נובעות מהעובדה שישנו מיעוט טורקי גדול בגרמניה.[3][4] הדבר דומה למדינות רבות אשר יש להן קשרים כמו יוון וקפריסין, רומניה ומולדובה, מדינות בריה"מ לשעבר, המדינות הבלטיות והמדינות הנורדיות.

גרמניה וחמש הגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתחרות ב-1998, ישנן ארבע מדינות מסוימות שמעפילות אוטומטית לגמר התחרות בלי קשר למיקומן בתחרות בשנה הקודמת. הן הרוויחו מעמדן עקב היותן התורם הכלכלי הגדול ביותר של התחרות מטעם איגוד השידור האירופי. מדינות אלה הן ספרד, גרמניה, בריטניה, צרפת והחל מהתחרות ב-2011, כאשר איטליה שבה לתחרות לאחר כ-13 שנות היעדרות, גם איטליה. בשל מעמדן הבלתי פגיע בתחרות, הן היו ידועות בשם "ארבע הגדולות", וכשאיטליה הצטרפה אליהן הן ידועות בשם "חמש הגדולות". המפקח של התחרות, סוונטה סטוקסליוס, אמר לכתבים בפגישה עם "OGAE" סרביה, כי אם איטליה תשוב לתחרות בעתיד היא תעפיל ישירות לגמר ותהווה חלק מ"חמש הגדולות", וכך היה כאשר היא שבה לתחרות.[5] ב-2009, דווח כי "ארבע הגדולות" עלולות לאבד את מעמדן הבלתי פגיע בתחרות וכי הן יצטרכו להתחרות בחצאי-הגמר של התחרות כמו כל שאר המדינות. עם זאת, הדבר לא התרחש, ו"ארבע הגדולות" שמרו על מעמדן הבלתי פגיע בתחרות.

נכון ל-2018, גרמניה היא המדינה היחידה מ"חמש הגדולות" אשר ניצחה בתחרות מאירוויזיון 1998.

אירוויזיון 1998: גילדו הורן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998, גילדו הורן החל מסע פרסום שישכנע אנשים להצביע עבורו בתחרות קדם-האירוויזיון הגרמני. הורן ספג ביקורות נוקבות אודות חוסר רצינותו ותדמיתו המגוחכת. עם זאת, דעת הקהל אודותיו השתנתה במהרה והורן הגיע למקום הראשון בתחרות קדם-האירוויזיון הגרמני, עם 60% מסך כל קולות המצביעים. עם התקרבותה של תחרות אירוויזיון 1998, בגרמניה התרחשה "גילדו-מאניה" והורן זכה להצלחה והכרה במדינתו. כמו כן, הורן התפרסם גם במדינות אחרות ברחבי אירופה, והפך לדמות שנויה במחלוקת, הן בגרמניה והן מחוצה לה.

הורן הופיע בתחרות יחד עם להקתו "Orthopädischen Strümpfe" עם השיר "Guildo hat euch lieb!", שנכתב על ידי סטפן ראב. אף על פי שהמקום אליו הגיע הורן בגמר התחרות, המקום השביעי עם 86 נקודות, היה מאכזב לדעת רבים בגרמניה, בעקבות הופעתו של הורן בתחרות, התחרות בגרמניה "קמה לתחייה", מה שדרבן אמנים גרמנים רבים להתמקם באחד מ-10 המקומות הראשונים בתחרות: ב-1999, 2000 ו-2001 גרמניה התמקמה באחד מ-10 המקומות הראשונים בתחרות. סטפן ראב, שכתב את השיר אותו שר הורן בתחרות, הופיע כנציג גרמניה בתחרות ב-2000 עם השיר "Wadde hadde dudde da?", ארבע שנים מאוחר יותר הוא כתב את השיר "Can't Wait Until Tonight" אותו שר מקס בתחרות ב-2004 והנחה את תחרות האירוויזיון שנערכה בדיסלדורף לצידן של המנחות ג'ודית ראקרס ואנקה אנגלקה.

השירים שייצגו את גרמניה באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
Disc Plain olive.svg שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תרגום לעברית מקום ניקוד
1956 וולטר אנדראס שוורץ "Im Wartesaal zum großen Glück" "בחדר ההמתנה לאושר הגדול" 2[6] לא ידוע
פרדי קווין "So geht das jede Nacht" "כך זה קורה כל לילה" 2 לא ידוע
1957 מרגוט הילשר "Telefon, Telefon" "טלפון, טלפון" 4 8
1958 מרגוט הילשר "Für zwei Groschen Musik" "מוזיקה בשני גרושים" 6 5
1959 אליס & אלן קסלר "Heute abend wollen wir tanzen geh'n" "אנחנו הולכות לרקוד הערב" 8 5
1960 וין הופ "Bonne nuit ma chérie" לילה טוב יקירתי" 4 11
1961 לאלה אנדרסן "Einmal sehen wir uns wieder" "יום יבוא ועוד נשוב ונפגש" 13 3
1962 קוני פרובוס "Zwei kleine Italiener" "שתי איטלקיות קטנות" 6 9
1963 היידי בריהל "Marcel" "מרסל" 9 5
1964 נורה נובה "Man gewöhnt sich so schnell an das Schöne" "מתרגלים כ"כ בקלות לדברים היפים בחיים" 13 0
1965 אולה וויסנר "?Paradies, wo bist Du" "גן עדן, איפה אתה?" 15 0
1966 מרגוט אסקנס "Die Zeiger der Uhr" "מחוגי הזמן" 10 7
1967 אינגה ברוק "Anouschka" "אנושקה" 8 7
1968 וונקה מיהרה "Ein Hoch der Liebe" "לחיי האהבה" 6 11
1969 מוריאל דיי "Primaballerina" "פרימה בלרינה" 9 8
1970 קטיה אבשטיין "Wunder gibt es immer wieder" "תמיד יכולים לקרות ניסים" 3 12
1971 קטיה אבשטיין "Diese Welt" "העולם הזה" 3 100
1972 מרי רוס "Nur die Liebe läßt uns leben" "רק האהבה מאפשרת לנו לחיות" 3 107
1973 גיטה "Junger Tag" "יום חדש" 8 85
1974 סינדי & בארט "Die Sommermelodie" "מנגינת הקיץ" 14 3
1975 ג'וי פלמינג "Ein Lied kann eine Brücke sein" "שיר יכול להיות גשר" 17 15
1976 להקת "לס האמפריז" "Sing Sang Song" תשיר, שר, שיר" 15 12
1977 הקונבנציה הכסופה "Telegram" "טלגרם" 8 55[7]
1978 איירן שייר "Feuer" "אש" 6 84
1979 ג'ינגיס חאן "Dschinghis Khan" "ג'ינגיס חאן" 4 86
1980 קטיה אבשטיין "Theater" "תיאטרון" 2 128
1981 לנה ולייטיס "Johnny Blue" "ג'וני בלו" 2 132
1982 ניקול "Ein bißchen Frieden" "מעט שלווה" 1 161
1983 הופמן & הופמן "Rücksicht" "התחשבות" 5 94
1984 מרי רוס "Aufrecht geh'n" "הליכה זקופה" 13 34
1985 להקת "וינד" "Für alle" "בשביל כולם" 2 105
1986 אינגריד פטרס "Über die Brücke geh'n" "חוצים את הגשר" 8 62
1987 להקת "וינד" "Laß die Sonne in dein Herz" "תן לשמש להיכנס לליבך" 2 141
1988 מקסי & כריס גרדן "Lied für einen Freund" "שיר בשביל חבר" 14 48
1989 נינו דה אנג'לו "Flieger" "טייס" 14 46
1990 כריס קמפרס ודניאל קובאץ' "Frei zu leben" "לחיות חופשי" 9 60
1991 אטלנטיס 2000 "Dieser Traum darf niemals sterben" "החלום הזה לעולם אינו יכול למות" 18 10
1992 להקת "וינד" "Träume sind für alle da" "חלומות הם עבור כולם" 16 27
1993 מונכנר פריהייט "Viel zu weit" "יותר מדי רחוק" 18 18
1994 מקאדו "Wir geben 'ne Party" "אנחנו עושים מסיבה" 3 128
1995 סטון & סטון "Verliebt in Dich" "מאוהבת בך" 23 1
1996 לאון "Planet of Blue" "כוכב הלכת הכחול" X[8] X
1997 ביאנקה שומבורג "Zeit" "זמן" 18 22
1998 גילדו הורן "!Guildo hat Euch lieb" "גילדו אוהב אותך!" 7 86[9]
1999 להקת "סורפריז" "Reise nach Jerusalem - Kudüs'e seyahat" "המסע לירושלים-כיסאות מוזיקליים"[10] 3 140
2000 סטפן ראב "?Wadde hadde dudde da" "מה יש לך שם?"[11] 5 95
2001 מיכאל "Wer Liebe lebt" "אלה החווים אהבה" 8 66
2002 קורינה מאי "I Can't Live without Music" "לא יכולה לחיות בלי מוזיקה" 21 17
2003 לאו "Let's Get Happy" "בואו נשמח" 11 53
2004 מקס "Can't Wait Until Tonight" "לא יכול לחכות עד הלילה" 8 93
2005 גארסיה "Run and Hide" "רוץ והתחבא" 24 4
2006 טקסס לייטנינג "No No Never" "לא לא, לעולם לא" 15 35
2007 רוג'ר סיסרו "Frauen regier'n die Welt" "נשים שולטות בעולם" 19 49
2008 להקת "אין מלאכים" "Disappear" "נעלם" 23 14
2009 אלכס סווינגס ואוסקר סינגס "Miss Kiss Kiss Bang" "גברת קיס קיס באנג" 20 35
2010 לנה "Satellite" "לווין" 1 246
2011 לנה "Taken by a Stranger" "נכבשה על ידי זר" 10 107
2012 רומן לוב "Standing Still" "עומד איתן" 8 110
2013 קסקדה "Glorious" "זוהרים" 21 18
2014 להקת "אלייזה" "Is It Right" "האם זה נכון?" 18 39
2015 אן סופי "Black Smoke" "עשן שחור" 27[12] 0
2016 ג'יימי-לי קריוויץ "Ghost" "רוח רפאים" 26 11
2017 לבינה "Perfect Life" "חיים מושלמים" 25 6
2018 מיכאל שולטה "You Let Me Walk Alone" "את נותנת לי ללכת לבד" 4 340
2019

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
1957 גרמניה המערביתגרמניה המערבית פרנקפורט האולם הגדול של שידור הסן גמר: אניד איפליקיאן
1983 גרמניה המערביתגרמניה המערבית מינכן רודי זדלמאייר-הול גמר: מרלן שארל
2011 גרמניהגרמניה דיסלדורף אספרי ארנה חצאי גמר וגמר: סטפן ראב, ג'ודית ראקרס ואנקה אנגלקה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרמניה באירוויזיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצחה כגרמניה המערבית טרם איחוד גרמניה מחדש.
  2. ^ השירים אותם שלחה גרמניה לתחרויות ב-1999 ו-2004 היו בחלקם בטורקית.
  3. ^ רויטרס, 50 שנה לְבוא הטורקים לגרמניה: 'ברלין היא הבית', באתר ynet, 30 באוקטובר 2011
  4. ^ יבשת משתנה: המיעוטים הכי גדולים במדינות אירופה באתר mako,‏ 5 באוגוסט 2017
  5. ^ "איטליה חוזרת לאירוויזיון", אתר האירוויזיון (באנגלית)
  6. ^ התוצאות המלאות של התחרות ב-1956 אינן ידועות, ורק זהותה של המדינה המנצחת, שווייץ, ידועה. עם זאת, אתר האירוויזיון הרשמי מיקם את שאר השירים בתחרות באותה שנה במקום השני.
  7. ^ במהלכה של הצבעת המדינות נעשו מספר טעויות בשלב חלוקת הנקודות אשר תוקנו לאחר שידור התחרות. הן מגישי הניקוד של יוון והן של צרפת שכפלו מספר נקודות והעניקו את אותו מספר נקודות למספר מדינות. מבין חלוקת הניקוד של יוון נוכתה נקודה אחת מבריטניה, הולנד, אוסטריה ופינלנד, ומבין חלוקת הניקוד של צרפת נוכתה נקודה אחת מאוסטריה, גרמניה, איטליה, פורטוגל וישראל. התיקונים לא השפיעו על מיקומן הסופי של המדינות בתחרות.
  8. ^ ב-1996 גרמניה כשלה להעפיל לתחרות מסיבוב מוקדמות המיון של התחרות. נכון ל-2018, הייתה זאת הפעם הראשונה והיחידה בה גרמניה לא נטלה חלק בתחרות.
  9. ^ ב-1998 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, את מרב הנקודות שלה לישראל ו-10 נקודות לנורווגיה. לאחר שידור התחרות, נודע כי מגיש הניקוד הספרדי העניק, שלא בצדק, את מרב הנקודות לישראל. הטעות תוקנה, גרמניה קיבלה את מרב הנקודות מספרד וקיבלה שבע נקודות יותר מנורווגיה. לאחר תיקון הטעות, ישראל ונורווגיה קיבלו שתי נקודות פחות משצוין במהלך שידור התחרות, וקרואטיה, מלטה, פורטוגל, בריטניה, הולנד, בלגיה, אסטוניה וטורקיה קיבלו, כל אחת, נקודת אחת פחות משצוין במהלך שידור התחרות.
  10. ^ בשפה הגרמנית, המשחק "כיסאות מוזיקליים" נקרא "מסע לירושלים". כלומר, שם השיר הוא משחק מילים.
  11. ^ שם השיר הוא משחק מילים ג'יברישי בגרמנית.
  12. ^ על אף שגרמניה קיבלה אפס נקודות יחד עם אוסטריה, רק גרמניה מוקמה במקום האחרון בתחרות בשל חוק שובר שוויון הגורס כי השיר שבוצע מאוחר יותר בסדר השמעת השירים בתחרות הוא שימוקם במקום האחרון.
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982198419861988199019921994199619982000200220042006200820102012201420162018
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
אירוויזיון אסיה 2018
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיון
Eurovision Song Contest logo.svg
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינהטורקיהלוקסמבורגמונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסבריטניהבריטניה סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארההולנדהולנד לני קורבריטניהבריטניה לולוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ' איןבריטניהבריטניה אחוות האדםצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל חלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןבריטניהבריטניה באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןבריטניהבריטניה קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזילי