האירוויזיון למוזיקאים צעירים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האירוויזיון למוזיקאים צעירים
Eurovision Young Musicians
סמליל התחרות
סוגה תחרות מוזיקה
זוכים שיאנית זכיות: אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
שפות אנגלית
מספר פרקים 18 תחרויות
תוכנית מקור תחרות הזמר של האירוויזיון
הפקה
חברת הפקה איגוד השידור האירופי
אורך פרק 90 דקות (2010-12, 2018) | 120 דקות (2014–2016)
שידור
רשת שידור ארגון השידור הציבורי בכל מדינה
קישורים חיצוניים
https://youngmusicians.tv
לוסי הורש מהולנד מנגנת בחלילית, 2014.
מרטין קוט מנגן באקורדיון, 2014.

האירוויזיון למוזיקאים צעיריםאנגלית: Eurovision Young Musicians, בצרפתית: L'Eurovision des Jeunes Musiciens, לעיתים נכתב כקיצור: EYM,‏ או Young Musicians) היא תחרות מוזיקה קלאסית דו-שנתית למוזיקאים צעירים עד גיל 18. התחרות מאורגנת על ידי איגוד השידור האירופי (EBU/UER) ומשודרת בטלוויזיה ברחבי אירופה בערוצי המדינות הנוטלות בה חלק.

תחרות זו היא אחד האירועים המשפיעים בעולם בקידום נגנים צעירים בתחום המוזיקה הקלאסית כשהצעירים הנוטלים בה חלק מתמחים במשך שנים בכלי נגינתם ובחלקם כבר נודעים בעת השתתפותם, בצד מנצחי תזמורת ושופטים בעלי שם עולמי, בנוסף לחשיפת התחרות לקהל של מיליוני צופי טלוויזיה ולקהל חי של אלפים ואף עשרות אלפים משנות האלפיים. בין המשתתפים בהפקות התחרות שהם מהנודעים והמוערכים בעולם בתחום המוזיקה הקלאסית נמנים יוליה פישר ויוליאן רחלין כנציגים, פנחס שטיינברג וסימון יאנג כמנצחי תזמורת ויהודי מנוחין כנשיא צוות השיפוט.

התחרות הראשונה התקיימה במנצ'סטר, אנגליה, בריטניה ב-11 במאי 1982 ונטלו בה חלק בה 6 מדינות. בתחרות ניצח מרקוס פוליק מגרמניה המערבית, שניגן בפסנתר. אוסטריה היא המדינה המצליחה ביותר בתחרות, לאחר שזכתה בה חמש פעמים ב-1988, 1998, 2002, 2004, ו-2014 ואירחה את התחרות 6 פעמים. התחרות האחרונה התקיימה באדינבורו, סקוטלנד, בריטניה, והגמר התקיים ב-23 באוגוסט 2018, ושובץ לשידור בערוץ כאן 11 ב-9 בספטמבר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות הראשונה של האירוויזיון למוזיקאים צעירים התקיימה במנצ'סטר, בריטניה ב-11 במאי 1982 ונטלו בה חלק בה 6 מדינות. ניצח בה מרקוס פוליק כנציגה של גרמניה המערבית, כשאחריה צרפת ושווייץ במקום השני והשלישי בהתאמה. גרמניה זכתה גם באירוויזיון 1982 כמה שבועת קודם לכן.

כלי נגינה והופעתם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה מכילה רק כלים שהופיעו בשלבי הגמר של התחרויות (סיבובים מוקדמים או חצאי גמר אינם כלולים):

# כלי נגינה הופעה ראשונה מדינה
1 פסנתר 1982 בריטניהבריטניה  בריטניה
2 קלרינט 1982 צרפתצרפת  צרפת
3 כינור 1982 נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
4 ויולה 1984 צרפתצרפת  צרפת
5 צ'לו 1984 שווייץשווייץ  שווייץ
6 הורן 1988 בריטניהבריטניה  בריטניה
7 אקורדיון 1990 בלגיהבלגיה  בלגיה
8 מפוחית פה 1992 ספרדספרד  ספרד
9 טרומבון 1994 שווייץשווייץ  שווייץ
10 אורגן 1994 דנמרקדנמרק  דנמרק
11 כלי הקשה 1998 בריטניהבריטניה  בריטניה
12 קונטראבס 2000 הונגריההונגריה  הונגריה
13 חצוצרה 2000 צרפתצרפת  צרפת
14 נבל 2000 הולנדהולנד  הולנד
15 סקסופון 2004 גרמניהגרמניה  גרמניה
16 אבוב 2006 שווייץשווייץ  שווייץ
17 חליל צד 2006 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
18 צימבלום 2012 בלארוסבלארוס  בלארוס
19 בסון 2012 צ'כיהצ'כיה  צ'כיה
20 קאנון 2012 ארמניהארמניה  ארמניה
21 גיטרה 2014 מלטהמלטה  מלטה
22 חלילית 2014 הולנדהולנד  הולנד
23 קונטרבס 2016 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
24 טמבוריקה 2016 קרואטיהקרואטיה  קרואטיה

מתכונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות כוללת אירוע גמר וחצאי גמר. הגמר משודר ברשתות טלוויזיה ורדיו במדינות משתתפות ובמדינות נוספות בעלות רשתות שידור החברות באיגוד השידור האירופי מראשית התחרות, ובשנות האלפיים הוצג מול קהל חי של אלפים ואף עשרות אלפים. שלב חצי הגמר חשוף בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] גם לציבור וגם דרך רשתות השידור, לאחר שבשנים מוקדמות נערך לצוות שיפוט וקהל מוזמנים בלבד. שני האירועים מבוססים על החלטה משותפת של צוות שיפוט המורכב ממומחים בתחום המוזיקה הקלאסית. עם זאת, מסוף העשור הראשון לשנות האלפיים קיים גם פרס בחירת הקהל. בגמר, המבוסס לרוב על שלב סינון, משתתפים בין חמישה לשמונה נציגים, העולים מבין מעל לעשרה ועד לעשרים כלל נציגי מדינות המשתתפים בשלב חצי הגמר. זאת פרט לתחרויות בשנים 2014 ו-2016 עם מעל לעשרה מתחרים בגמר, בהן לא נעשה סינון טרום-גמר, אלא סיבוב מקדים בתורת הצגה ראשונה של כלל היצירות שנרשמו באותן שנים והתחרו כולן (והוצגו שוב) היישר באירוע הגמר.

גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציג אחד מכל מדינה ורשת שידור מבצע ומוביל יצירה על כלי הנגינה שבו הוא מתמחה, כשהוא מלווה על ידי תזמורת סימפונית של המדינה המארחת. עד לשנת 2012 השתתפו בין חמישה לשמונה נציגים, שעלו מבין כלל המשתתפים בשלב חצי-גמר. בשנת 2014 הופיעו בגמר כלל 14 הנציגים שנרשמו לתחרות לאחר שהופיעו בשלב "סיבוב מקדים" שהחליף את שיטת סינון שלב חצי הגמר.[1] אותו דבר בשנת 2016, בה השתתפו בסיבוב המקדים ובגמר כלל 11 הנציגים שנרשמו. לפני כל ביצוע, מספר מנחה המופע על המבצע ועל היצירה. בסיום הביצועים נערך מופע אומנותי נוסף, לרוב ביצוע יצירה קלאסית נוספת, שבהפקה מסוימת למשל לוותה בשירת אופרה הכרוכה גם היא בתחום המוזיקה הקלאסית, ובהפקה אחרת הוצג ריקוד עכשווי כמפגן של התרבות הפופולרית. בכמה הפקות היה התוסף האומנותי קטעי ראיונות עם הנציגים לאחר כלל ביצועיהם או פיזור הראיונות כקטעי מעבר לפני כל ביצוע.

בתום הביצועים המתחרים מתדיין צוות השיפוט בפרטיות לבחירה במנצח, ובמקומות שני ושלישי; שאר הנציגים נותרים ללא דירוג. בתום המופע האמנותי מכריז צוות השיפוט על בחירתו, מהמקום השלישי למקום הראשון, ומוענקים בהתאם שלושה פרסים שהם פסלים ותעודות זכייה, מלגות לימוד, הופעה עם תזמורת סימפונית בקונצרט עתידי או גם פרס כספי. החל בתחרות לשנת 2008, גם אנשים במדינה המארחת מצביעים באמצעות שליחת מסרונים לבחירת "פרס הקהל", בנפרד מבחירת צוות השיפוט.

חצי גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב חצי-גמר נערך לסינון כלל המדינות ששלחו נציג, כבר מתקופת התחרויות הראשונות באמצע שנות השמונים, שמתוכם עולים לגמר בין חמישה לשמונה, פרט לשנים 2014 ו-2016. עד לשנת 2010 נערך אירוע חצי גמר אחד; משנת 2012 נערכים שניים לחלוקת כלל הנציגים לשתי קבוצות. בשלב חצי הגמר יכול כל נציג לבצע מספר יצירות ואם יעלה לשלב הגמר, יוכל לבצע בו יצירה אחרת, שלא הייתה בין ביצועיו בחצי הגמר. חצי הגמר מתקיים לרוב בתוך אולם לפני צוות שיפוט, אנשים המעורבים בהפקת התחרות ומוזמנים מהתקשורת. צוות השיפוט מכריז, ללא קביעת דירוג כלשהו, על מספר הנציגים שבחר להעלות לתחרות הגמר. תפקוד זה של צוות שיפוט הוא כאמור, פרט לתחרויות בשנים 2014 ו-2016.

תחרויות לאומיות-מקדימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות בריטית בשם "מוזיקאים צעירים", שהביאה את ההשראה לתחרות בינלאומית זו, שלחה את הזוכה בה לייצג את בריטניה. מדינות נוספות, כגון באזור סקנדינביה, מקיימות גם הן תחרויות לאומיות לבחירת נציג ותחרויות בינלאומיות קטנות משלהן, דבר שהביא בשנים 1982 ו-1984 לנציג משותף של כמה מהן בתחרות הבינלאומית.

השתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשתתפות מורכבת בעיקר ממדינות פעילות באיגוד השידור האירופי, אלה הנמצאות בתחום השידור האירופי, או שהן חברות באיחוד האירופי. לחברות פעילות מוכרח להיות ארגון שידור, ששידורו זמין ל-98% לפחות ממשקי הבית בארצם, ושמצויד לצורך קבלת שידורים כאלה. אם חברה פעילה באיגוד השידור האירופי מבקשת להשתתף, עליה למלא את התנאים שנקבעו בכללי התחרות.[2]

הזכאות להשתתף אינה נקבעת בהכללה גאוגרפית של המדינה בתוך יבשת אירופה, למרות ה-"אירו" ב-"אירוויזיון". לאורך השנים התחרו מספר מדינות הנמצאות מחוץ לגבולות אירופה: ישראל, קפריסין וארמניה, מאז 1986, 1988 ו-2012 בהתאמה.

42 מדינות נטלו חלק באירוויזיון למוזיקאים צעירים משנת 1982, מתוכן, 10 זכו בתחרות.

רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתפות המדינות מאז שנת 1982:
  מדינות שהשתתפו בתחרות פעם אחת או יותר
  מדינות זכאיות להשתתף, אך לא לקחו חלק בתחרות
  מדינות שהתחרו בעבר כחלק ממדינה אחרת, אך לא כריבונות
שנה רשימת המדינות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות
1982 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה, הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת, גרמניהגרמניה גרמניה, צרפתצרפת צרפת, נורווגיהנורווגיה נורווגיה, שווייץשווייץ שווייץ
1984 הולנדהולנד הולנד, פינלנדפינלנד פינלנד
1986 איטליהאיטליה  איטליה, אירלנדאירלנד  אירלנד, בלגיהבלגיה  בלגיה, דנמרקדנמרק דנמרק, יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה, ישראלישראל ישראל, שוודיהשוודיה  שוודיה
1988 ספרדספרד ספרד, קפריסיןקפריסין קפריסין
1990 יווןיוון יוון, פורטוגלפורטוגל פורטוגל
1992 הונגריההונגריה  הונגריה, פוליןפולין  פולין
1994 אסטוניהאסטוניה  אסטוניה, לטביהלטביה  לטביה, ליטאליטא  ליטא, מקדוניהמקדוניה מקדוניה, סלובניהסלובניה סלובניה, קרואטיהקרואטיה קרואטיה, רוסיהרוסיה רוסיה
1998 סלובקיהסלובקיה סלובקיה
2002 צ'כיהצ'כיה צ'כיה, רומניהרומניה רומניה
2006 בולגריהבולגריה בולגריה, סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרו
2008 אוקראינהאוקראינה אוקראינה, סרביהסרביה סרביה[3]
2010 בלארוסבלארוס בלארוס
2012 ארמניהארמניה ארמניה, בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובניה, גאורגיהגאורגיה גאורגיה
2014 מולדובהמולדובה מולדובה, מלטהמלטה מלטה
2016 סן מרינוסן מרינו סן מרינו
2018 אלבניהאלבניה אלבניה

אירוח התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות המארחות של האירוויזיון למוזיקאים צעירים:
  מדינות שאירחו מספר תחרויות
  מדינות שאירחו תחרות אחת

רוב ההוצאות של אירוח התחרות מכוסות על ידי נותני חסות מסחריים ותרומות של מדינות משתתפות אחרות. אירוח התחרות נחשב כהזדמנות ייחודית לקידום המדינה המארחת כיעד תיירותי. הרשימה שלהלן מציגה רשימה של ערים ומדינות שאירחו את האירוויזיון למוזיקאים צעירים, פעם אחת או יותר. עם 6 תחרויות, אוסטריה ובירתה וינה אירחה את רוב התחרויות.

תחרויות מדינה עיר אולם שנים
6 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה אוסטריהאוסטריה וינה מוזיקפראיין 1990
הקונצרטהאוס של וינה 1998
ראטהאוספלאטץ 2006200820102012
3 גרמניהגרמניה  גרמניה גרמניהגרמניה ברלין קוצרטוס ברלין 2002
גרמניהגרמניה קלן קתדרלת קלן 20142016
2 שווייץשווייץ  שווייץ שווייץשווייץ ז'נבה אולם ויקטוריה 1984
שווייץשווייץ לוצרן לוצרן אולם תרבות וקונגרס 2004
בריטניהבריטניה  בריטניה אנגליהאנגליה מנצ'סטר אולם פרי טרייד 1982
סקוטלנדסקוטלנד אדינבורו אשר הול 2018
1 דנמרקדנמרק  דנמרק דנמרקדנמרק קופנהגן רדיוהאסט 1986
הולנדהולנד  הולנד הולנדהולנד אמסטרדם קונצרטחבאו 1988
בלגיהבלגיה  בלגיה בלגיהבלגיה בריסל סירקה רויאל 1992
פוליןפולין  פולין פוליןפולין ורשה התזמורת הפילהרמונית של ורשה 1994
פורטוגלפורטוגל  פורטוגל פורטוגלפורטוגל ליסבון אולם התרבות של בלם 1996
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה נורווגיהנורווגיה ברגן גריג הול 2000

המדינות הזוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכיות לפי שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה תאריך העיר המארחת זוכה אמן כלי נגינה יצירה מקום שני
1982 גמר: 11 במאי בריטניהבריטניה אנגליהאנגליה מנצ'סטר, אנגליה, בריטניה גרמניהגרמניה  גרמניה מרכוס פוליק פסנתר Piano Concerto No.1 על ידי פליקס מנדלסון-ברתולדי צרפתצרפת  צרפת
1984 גמר: 22 במאי שווייץשווייץ ז'נבה, שווייץ הולנדהולנד  הולנד איסבל ואן קאולן כינור Violin concert no. 5 op. 37 על ידי אנרי וייטאן פינלנדפינלנד  פינלנד
1986 גמר: 27 במאי דנמרקדנמרק קופנהגן, דנמרק צרפתצרפת  צרפת סנדרין לזרידס פסנתר Piano Concerto E flat על ידי פרנץ ליסט שווייץשווייץ  שווייץ
1988 גמר: 31 במאי הולנדהולנד אמסטרדם, הולנד אוסטריהאוסטריה  אוסטריה יוליאן רחלין כינור Concerto for violin and orchestra in d, op.22 על ידי הנריק וייניאבסקי נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
1990 גמר: 29 במאי אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה הולנדהולנד  הולנד ניק ואן אוסטרום פסנתר .Concert for Piano and Orchestra a-minor op. 16, 1 Mov על ידי אדוורד גריג גרמניהגרמניה  גרמניה
1992 גמר: 9 ביוני בלגיהבלגיה בריסל, בלגיה פוליןפולין  פולין ברטק ניזיול כינור Concerto for violin and orchestra in d major op. 77 על ידי יוהנס ברהמס ספרדספרד  ספרד
1994 גמר: 14 ביוני פוליןפולין ורשה, פולין בריטניהבריטניה  בריטניה נטלי קליין צ'לו Cello Concerto in E minor, op. 85, part I על ידי אדוארד אלגר לטביהלטביה  לטביה
1996 גמר: 12 ביוני פורטוגלפורטוגל ליסבון, פורטוגל גרמניהגרמניה  גרמניה יוליה פישר כינור - אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
1998 גמר: 4 ביוני אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה אוסטריהאוסטריה  אוסטריה לידיה בייץ' כינור Violin Concerto no. 5, 1st Mov. by על ידי אנרי וייטאן קרואטיהקרואטיה  קרואטיה
2000 חצי גמר 1: 10 ביוני
חצי גמר 2: 11 ביוני
גמר: 15 ביוני
נורווגיהנורווגיה ברגן, נורווגיה פוליןפולין  פולין סטניסלב דרזביצקי פסנתר Piano Concerto in E minor, op. 11, 3rd movement על ידי פרדריק שופן פינלנדפינלנד  פינלנד
2002 חצי גמר 1: 15 ביוני
חצי גמר 2: 16 ביוני
גמר: 19 ביוני
גרמניהגרמניה ברלין, גרמניה אוסטריהאוסטריה  אוסטריה דליבור קרוואי כינור Carmen Fantasy על ידי פרנץ וקסמן בריטניהבריטניה  בריטניה
2004 חצי גמר 1: 22 במאי
חצי גמר 2: 23 במאי
גמר: 27 במאי
שווייץשווייץ לוצרן, שווייץ אוסטריהאוסטריה  אוסטריה אלכסנדרה סואום כינור Violin Concerto No.1 (1st Movement) על ידי ניקולו פאגאניני גרמניהגרמניה  גרמניה
2006 חצי גמר 1: 7 במאי
חצי גמר 2: 8 במאי
גמר: 12 במאי
אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה שוודיהשוודיה  שוודיה אנדראס ברנטליד צ'לו Concerto for Violoncello and Orchestra, 1st movement על ידי יוזף היידן נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
2008 חצי גמר 1: 4 במאי
חצי גמר 2: 5 במאי
גמר: 9 במאי
אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה יווןיוון  יוון דיוניסיס גרמנוס קלרינט Concerto for Clarinet and Orchestra, 4th movemen על ידי ז'אן פראנסה פינלנדפינלנד  פינלנד
2010 חצי גמר 1: 8 במאי
חצי גמר 2: 9 במאי
גמר: 14 במאי
אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה סלובניהסלובניה  סלובניה אווה נינה קוזמוס חליל צד Concerto for flute, III. mov. Allegro scherzando על ידי ז'אק איבר נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
2012 חצי גמר 1: 5 במאי
חצי גמר 2: 6 במאי
גמר: 11 במאי
אוסטריהאוסטריה וינה, אוסטריה נורווגיהנורווגיה  נורווגיה איבינד הולצמרק ויולה Viola concerto, 2 & 3 mov. על ידי בלה בארטוק אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
2014 חצי גמר 1: 26 במאי
חצי גמר 2: 27 במאי
גמר: 31 במאי
גרמניהגרמניה קלן, גרמניה אוסטריהאוסטריה  אוסטריה צ'יו הא כינור 2. Violinkonzert על ידי בלה בארטוק סלובניהסלובניה  סלובניה
2016 גמר: 3 בספטמבר[4] גרמניהגרמניה קלן, גרמניה פוליןפולין  פולין לוקאס דיזכו סקסופון Rhapsody pour Saxophone alto על ידי אנדרה וינגנן צ'כיהצ'כיה  צ'כיה
2018 חצי גמר 1: 18 באוגוסט
חצי גמר 2: 19 באוגוסט
גמר: 23 באוגוסט
בריטניהבריטניה סקוטלנדסקוטלנד אדינבורו, סקוטלנד, בריטניה רוסיהרוסיה  רוסיה איוון בסונוב פסנתר 3rd mvt from Piano Concerto No. 1 by P.I. Tchaikovsky סלובניהסלובניה  סלובניה

זכיות לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה שלהלן מציגה את שלושת המקומות הראשונים מכל תחרות, יחד עם השנים שבהן המדינה זכתה.

מספר הפעמים בהן זכתה כל מדינה באירוויזיון למוזיקאים צעירים
זכיות מדינה Med 1.png Med 2.png Med 3.png סה"כ שנות זכייה
5 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה 5 2 1 8 19881998200220042014
3 פוליןפולין  פולין 3 0 0 3 199220002016
2 גרמניהגרמניה  גרמניה 2 1 0 3 19821996
הולנדהולנד  הולנד 2 0 0 2 19841990
1 נורווגיהנורווגיה  נורווגיה 1 3 1 5 2012
בריטניהבריטניה  בריטניה 1 1 2 4 1994
סלובניהסלובניה  סלובניה 1 1 1 3 2010
צרפתצרפת  צרפת 1 1 0 2 1986
רוסיהרוסיה  רוסיה 1 0 4 5 2018
שוודיהשוודיה  שוודיה 1 0 1 2 2006
יווןיוון  יוון 1 0 0 1 2008
0 פינלנדפינלנד  פינלנד 0 3 1 4
שווייץשווייץ  שווייץ 0 1 1 2
קרואטיהקרואטיה  קרואטיה 0 1 0 1
צ'כיהצ'כיה  צ'כיה 0 1 0 1
לטביהלטביה  לטביה 0 1 0 1
ספרדספרד  ספרד 0 1 0 1
ארמניהארמניה ארמניה 0 0 1 1
בלגיהבלגיה  בלגיה 0 0 1 1
אסטוניהאסטוניה  אסטוניה 0 0 1 1
הונגריההונגריה  הונגריה 0 0 1 1
איטליהאיטליה  איטליה 0 0 1 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אירוויזיון מוזיקאים צעירים לשנת 2014 באתר איגוד השידור האירופי
  2. ^ European Broadcasting Union (EBU), EBU - Admission, www.ebu.ch (באנגלית)
  3. ^ סרביה ומונטנגרו פרשה מהתחרות ב-2008 עקב משאל העם על עצמאותה של מונטנגרו ובאותה שנה הצטרפה סרביה לתחרות כמדינה עצמאית.
  4. ^ שלב חצאי-הגמר אמור היה להתקיים כמתוכנן, כאשר חצאי-הגמר אמורים היו להתקיים ב-28 וה-29 באוגוסט והגמר ב-3 בספטמבר, אולם חצאי-הגמר בוטלו מאוחר יותר בשל מספר המדינות הנמוך שנטלו חלק בתחרות.
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982198419861988199019921994199619982000200220042006200820102012201420162018
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
אירוויזיון אסיה 2018
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיון
Eurovision Song Contest logo.svg
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינהטורקיהלוקסמבורגמונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסבריטניהבריטניה סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארההולנדהולנד לני קורבריטניהבריטניה לולוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ' איןבריטניהבריטניה אחוות האדםצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל חלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןבריטניהבריטניה באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןבריטניהבריטניה קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזילי