אירוויזיון 1956
 | |
  שווייץ – הזוכה ליס אסיה | |
| שווייץ – הזוכה ליס אסיה | |
| מספר התחרות | 1 |
|---|---|
| גמר |
24 במאי 1956  |
| מנחים | לוהגרין פיליפלו |
| מנצח ראשי | פרננדו פאג'י |
| תזמורת | התזמורת של פרננדו פאג'י |
| רשת השידור המפיקה |
SRG SSR במאי: פרנקו מראזי |
| מיקום האירוע |
תיאטרון קורסאל, לוגאנו, שווייץ |
| המפקח על התחרות | רולף ליברמן |
| השיר הזוכה |
שווייץ "Refrain" |
| שיטת הניקוד | 2 שופטים לכל מדינה; שיטת ההצבעה המדויקת אינה ידועה |
| מספר משתתפות | 7 (14 שירים, כאשר 2 שירים לכל מדינה) |
| משך התחרות | שעה ו-40 דקות |
| מדינות שמשתתפות לראשונה |
שווייץ איטליה בלגיה גרמניה המערבית הולנד לוקסמבורג צרפת |
| מופעי פתיחה/ביניים |
מופע ביניים: "Les Joyeux Rossignols & Les Trois Ménestrels" |
| המדינות המשתתפות | |
 | |
|
המדינות המשתתפות | |
  | |
תחרות הזמר של האירוויזיון לשנת 1956 הייתה ההפקה הראשונה לתחרות השירים הבינלאומית השנתית של רשת השידור "אירוויזיון" מטעם איגוד השידור האירופי. התחרות התקיימה בשווייץ שבה מטה איגוד השידור האירופי, בהשתתפות שבע מדינות עם 14 שירים, והמנצחת הייתה שווייץ עם השיר "פזמון חוזר" בביצוע ליס אסיה.
התחרות נערכה בתיאטרון "קורסאל" בעיר לוגאנו ב-24 במאי 1956, בהפקת רשת השידור השווייצרית "SRG SSR" תחת ניהולו של פרנקו מראזי, ונמשכה כשעה ו-40 דקות בהנחיית לוהנגרין פיליפלו. 24 נגני תזמורת ליוו את מבצעי השירים בניצוחו של פרננדו פאג'י. המופע האומנותי שלאחר הצגת השירים המתחרים היה של שירה בליווי פסנתר, בביצוע להקות "שלושת המנסטרלים" ו"הזמירים העליזים". ההצבעה התבססה על דירוג אישי של שני שופטים מכל מדינה תחת פיקוחו של רולף ליברמן. אוסטריה, בריטניה ודנמרק איחרו את מועד ההרשמה ולכן לא יכלו להשתתף.
הפקה זו הייתה ייחודית בתולדות תחרויות האירוויזיון מאחר שכללה מספר היבטים שלא חזרו באף תחרות אחרת: שני שירים למדינה, ניקוד חשאי, הצבעה כפולה של מדינה אחת בשם מדינה אחרת, הכללת מדינת השופטים בהצבעתם, ללא פרס לזוכה והנחיה של גבר אחד. שאר מהדורות התחרות כוללות שיר למדינה, לוח ניקוד, ציר שיפוט מכל מדינה, פסילת מדינת השופטים מהצבעתם, הענקת פרס לזוכה, והנחיה של אישה או של קבוצת גברים. בנוסף לא ידוע אם נעשתה או שרדה הקלטת וידאו של התחרות למעט ההופעה הזוכה.
מהלך התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המופע[עריכת קוד מקור | עריכה]
המופע נפתח עם נגינה בניצוחו של פרננדו פאג'י ומנחה הטלוויזיה השווייצרי לוהנגרין פיליפלו הציג את התחרות, הפעם היחידה בה הייתה הנחיית התחרות על ידי גבר יחיד, כאשר את שאר התחרויות הנחו רק נשים, צמד של אישה וגבר, או קבוצה של נשים או של גברים.[א] פיליפלו הציג באיטלקית כל אחד מ-14 השירים בתוספת הסבר קצר על תוכנם. המדינות המשתתפות הופיעו באותו סדר בשני הסבבים. רוב ביצועי השירים לא עברו את משך הזמן של שלוש וחצי דקות, בהמלצת איגוד השידור האירופי. השירים בוצעו בהופעה חיה, ללא הקלטה קולית או מוזיקלית כל שהיא, ובלוויית נגני התזמורת של SRG SSR וזמרי ליווי בחלק מהשירים. לאחר הצגת השירים ובזמן הצבעות השופטים, הוצג מופע אומנותי של צלילי שריקות שכוונו להידמות לשירת ציפורים, והודגשו בהרמוניה לליווי פסנתר, בהופעה משותפת של להקת "הזמירים העליזים" (Les Joyeux Rossignols) ולהקת "שלושת המנסטרלים" (Les Trois Ménestrels). המופע האמנותי התארך מאחר שנציגי השיפוט התעכבו באיסוף וסיכום קולות ההצבעה.[ב]
ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השופטים לא צפו ישירות בתחרות, אלא דרך מסך טלוויזיה קטן כשהם יושבים באולם התחרות, במטרה לשכפל את חוויית ההתנסות הטלוויזיונית החשובה בתקופה שבה ערך איגוד השידור האירופי את שידורי הטלוויזיה הראשונים והניסיוניים שלו.[1] שני שופטים מונו לייצוג כל מדינה ויכלו להצביע גם לשירי מדינתם, בלוקסמבורג היו בעיות תקציביות לשלוח שופטים, ושופטי שווייץ המארחת הצביעו גם בשמה. כך היה צוות השיפוט מורכב למעשה מ-12 שופטים שבאו משש מדינות. כל אחד משני השופטים למדינה, העניק ניקוד בנפרד, ולפי דיווחים מסוימים דירג כל שיר בין נקודה אחת לעשר נקודות.[ג] בנוסף לפיקוחו של רולף ליברמן על ההצבעה כנשיא צוות השיפוט, ערכו השופטים כתיבה[דרושה הבהרה] חשאית לבחירת שניים מתוכם שיאספו ויספרו את כלל הקולות.
הזכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר שקיבל את מספר הנקודות הרב ביותר היה כאמור של שווייץ, אך הוא קיבל באופן סמלי את "הפרס הגדול של תחרות אירוויזיון 1956". זאת מאחר שטרם נקשרו פרסים חומריים לזכייה בתחרות, בניגוד לשאר מהדורות התחרות שבהן ניתן פרס שהוא יצירת אמנות כמו מדליה מעוצבת או פסל. דפי ניקוד השופטים לא נשמרו ודירוג השירים אינו ידוע כיום.[2] כך, מיד בתום המופע האמנותי הכריזו רק על הזוכה. ליס אסיה החלה לבצע את הדרן שירה הזוכה "Refrain" כאשר לאחר מספר שניות עצרה באמרה "אני מאוד מתרגשת", ושרה שוב מההתחלה. בתום ביצוע ההדרן קיבלה זרי פרחים משני ילדים שעמדו לצידה על הבמה.
הנציגויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל השירים בוצעו בשפה הרשמית או באחת השפות הרשמיות של מדינתם, למרות שלא היה חוק בנושא וכל מדינה יכלה לבחור את שפת השיר. כל מדינה יכלה לבחור אם שני שיריה יבוצעו על ידי אותו זמר או על ידי שני זמרים שונים. כך ייצגו ליס אסיה את שווייץ, ומישל ארנו את לוקסמבורג, בשני שירי המדינות. בשנה זו טרם היה קיים החוק המגביל את מספר המופיעים בשיר לשישה אנשים, אולם היה קיים החוק כי מותר רק לזמר אחד להופיע כסולן כאשר שאר המופיעים משמשים כזמרים מלווים. כל מדינה יכלה להשתמש במנצח משלה על התזמורת.
השיר "הציפורים של הולנד" בסבב ההופעה הראשון בייצוג הולנד הוא כך גם השיר הראשון שבוצע בתולדות תחרות האירוויזיון. השיר הזוכה "פזמון חוזר” בסבב השירים השני בייצוג שווייץ, הוקלט ופורסם גם באנגלית ובגרמנית וזכה לביצועים ולהקלטות נוספות של מספר אמנים לאחר התחרות, אך לא הפך ללהיט גדול. ארבעה משירי התחרות, שני השירים של צרפת ושל בלגיה, לא הוקלטו באולפן כך שהם קיימים רק בגרסת שמע של ההופעה החיה מהתחרות.
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב שירי תחרות זו הם בעלי תוכן סיפורי רגשי - בלדות, במקצב איטי בסגנון המוזיקלי שהיה המקובל ביותר טרם אהדת סגנונות הפופ והרוקנרול באירופה. תרבות המוזיקה הצרפתית שלטה באירוויזיון זה ביד רמה: ראשית, שבעה מהשירים שהיו מחצית מהמתחרים, בוצעו בשפה הצרפתית, ולהקת "הזמירים העליזים" שביצעה את המופע האמנותי הייתה להקה צרפתית ידועה באותו זמן. שנית, רוב השירים בתחרות היו בסגנון השאנסון הצרפתי, שעדיין רווח בתקופה זו כשמוזיקת הפופ באירופה בניצניה, והשיר הזוכה של שווייץ היה בסגנון השאנסון ובצרפתית. מגמה זו של שירי השאנסון בולטת בכל התחרויות הראשונות, עד לאירוויזיון של שנת 1965, שממנו והלאה החל בהדרגה לשלוט סגנון הפופ הקצבי.[3]
אולם באירוויזיון זה היה גם ייצוג הקורץ לסגנון ה"רוקנרול" באחד משני שירי גרמניה, "ככה זה כל ערב", הדומה מאוד ללהיט הרוקנרול האמריקאי "Rock around the clock" של ביל היילי, שהפך ללהיט בינלאומי ענק בשנת 1955. שיר זה של גרמניה בוצע בתחרות בסגנון סווינג ג'אז עם מקצבים הנקשרים גם לרוקנרול שפותח מהג'אז ובתיאור שטחי של מערכות יחסים, וגרסתו המוקלטת עושה שימוש גם בגיטרה חשמלית לצד חצוצרות ובכך משלבת בצורה מסוימת בין שני הסגנונות. כך שיר זה של גרמניה בולט בתחרות לעומת הסגנון המוזיקלי הרך יותר ובעל המלל הרגשי של שאר השירים. לעומתו, השיר השני של גרמניה היה שקט, בעל מקצב איטי, תיאר מצב חברתי עגום ואף כלל דקלומים של חלק מהשורות בבתי השיר. השיר הראשון של איטליה היה גם בעל קצב מהיר יותר ממרבית השירים, והפך להיות להיט באיטליה כבר לאחר פסטיבל סן רמו שהיווה את ההשראה לתחרות האירוויזיון ונשמע בהקלטת התחרות כי התקבל בהתלהבות גדולה על ידי הקהל.
אמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרות זו היו רק שלושה גברים סולנים לעומת 9 נשים סולניות; שניים מהגברים היו נציגי גרמניה וולטרס אנדרס שוורץ ופרדי קווין. השלישי היה פוד לקלרק שייצג את בלגיה בסבב השירים הראשון בתחרות. שלושה מהמבצעים היו עתידים לייצג את מדינותיהם שוב ולהנחות את התחרות.
רוזה מינה שארר נציגת שני שירי שווייץ, המוכרת כזמרת תחת שם הבמה "ליס אסיה", ייצגה את המדינה שוב בשנים 1957 ו-1958 עם השיר "ג'ורג'יו", שסיים במקום השני והפך למצליח ביותר שלה מבין הארבעה אשר ביצעה בתולדות התחרות.[ד] היא המבצעת השווייצרית היחידה שזכתה בתולדות התחרות, כאשר זוכה נוספת בייצוג שווייץ היא הקנדית סלין דיון, ואף זמר שווייצרי אחר לא זכה בייצוג מדינה אחרת. בנוסף הוזמנה כאורחת כבוד ולהענקת הפרס לזוכים בתחרויות בשנות האלפיים. גם קורי ברוקן נציגת השיר השני של הולנד, ייצגה את המדינה שוב בשנת 1957 שבה גם זכתה, ובשנת 1958. בנוסף גם הנחתה את תחרות 1976. פוד לקלרק ייצג את בלגיה גם בתחרויות האירוויזיון לשנים 1958, 1960 ו-1962 כנציג הרשת הוולונית האחראית לנציגות המדינה בכל שנה שנייה של התחרות.
כותבת השיר הראשון של הולנד והראשון בתולדות התחרות היא אנני שמידט, אחת המשוררים והסופרים הפוריים והאהודים בהולנד במאה העשרים. מלחין השיר השני של שווייץ והזוכה בתחרות הוא גאו ורמאד שהיה עתיד להיות בין שלושת מייסדי פסטיבל הג'אז בעיר מוֹנְטְרְה בשווייץ, אחד מפסטיבלי הג'אז הידועים, המוערכים והוותיקים בעולם.
כל מדינה יכלה לבחור אם להשתמש במנצח תזמורת מבית או במנהל המוזיקלי של המופע שהוא המנצח על התזמורת המקומית. ארבע מהמדינות השתמשו במנצחים משלהן וכך היו חמישה מנצחים שונים בתחרות. מנצחי התזמורת:[4]
|
מבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
גרמניה - פרדי קווין -
בלגיה - פוד לקלרק מהופעתו באירוויזיון 1958
פרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| סדר | מדינה | שפה | ביצוע | שם השיר | משמעות השם בעברית | סוגה, אופי, קצב |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | הולנד |
הולנדית | יטי פרל | "De vogels van Holland" | "הציפורים של הולנד" | ואלס איטי |
| 2 | שווייץ |
גרמנית | ליס אסיה | "Das alte Karussell" | "הקרוסלה הישנה" | בלדה, איטי |
| 3 | בלגיה |
צרפתית | פוד לקלרק | "Messieurs les noyés de la Seine" | "האדונים הטובעים של הסן" | בלדה, איטי |
| 4 | גרמניה המערבית |
גרמנית | וולטר אנדראס שוורץ | "Im Wartesaal zum großen Glück" | "בחדר ההמתנה למזל טוב" | שיר עם איטי |
| 5 | צרפת |
צרפתית | מטה אלטרי | "Le temps perdu" | "הזמן שאבד" | בלדה, איטי |
| 6 | לוקסמבורג |
צרפתית | מישל ארנו | "Ne crois pas" | "אל תאמין" | מתון-קצבי |
| 7 | איטליה |
איטלקית | פרנקה ריימונדי | "Aprite le finestre" | "תפתח את החלונות" | בלדה, מתון |
| 8 | הולנד |
הולנדית | קורי ברוקן | "Voorgoed voorbij" | "עבר-חלף לתמיד" | בלדה, מתון |
| 9 | שווייץ |
צרפתית | ליס אסיה | "Refrain" | "פזמון חוזר" | בלדה, איטי |
| 10 | בלגיה |
צרפתית | מוני מארק | "Le plus beau jour de ma vie" | "היום היפה בחיי" | בלדה, איטי |
| 11 | גרמניה |
גרמנית | פרדי קווין | "So geht das jede Nacht" | "ככה זה כל ערב" | רוקנרול, קצבי |
| 12 | צרפת |
צרפתית | דני דאוברסן | "Il est là" | "הוא כאן" | קצבי-מתון |
| 13 | לוקסמבורג |
צרפתית | מישל ארנו | "Les amants de minuit" | "אוהבי חצות" | בלדה, איטי |
| 14 | איטליה |
איטלקית | טונינה טוריאלי | "Amami se vuoi" | "אהוב אותי אם תרצה" | בלדה, איטי |
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
היערכות איגוד השידור האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנוסד בשנת 1950 איגוד השידור האירופי כארגון התאחדות בין רשתות שידור ארציות,[5] שידרה רשת האירוויזיון שלו מספר אירועים. שידור פסטיבל פרחים מהעיר השווייצרית ב-6 ביוני 1954 פסטיבל פרחים מהעיר השווייצרית מוֹנְטְרְה. בעקבות שידור זה נפגשו שוב חברי האיגוד בעיר מונטה קרלו שבמונקו בינואר 1955, למציאת דרך קבועה לגיבוש תושבי אירופה באמצעות תוכנית בידור, ובפגישה נהגה הרעיון ליצור תחרות שירה למדינות אירופה בהשראת פסטיבל סן רמו האיטלקי.[1] הרעיון אושר סופית בפגישת האספה הכללית של האיגוד ברומא ב-19 באוקטובר 1955, שבה גם הוחלט כי התחרות הראשונה תיערך בעונת האביב הקרובה בעיר לוגאנו הנמצאת באזור הדובר איטלקית שבדרום שווייץ, כשהרעיון גם היה פרי מוח מנהלה הכללי דאז של רשת SRG SSR, מרסל בזנסון השווייצרי.[2][6][7] שווייץ היא גם אחת משתי מדינות, לצד בלגיה, שבה ממוקמים משרדיו הראשיים של איגוד השידור האירופי. ההחלטה על מועד התחרות נבעה ממועד "יום אירופה" שחל בחודש מאי. כמו כן גם קבע איגוד השידור כי רק מדינות שלהן רשתות שידור החברות בו יוכלו להשתתף.
נציגים של גופי שידור מ-23 מדינות שונות השתתפו בפגישות לרעיון התחרות כמו גם לתכנים בינלאומיים נוספים.[1] האיגוד גם קבע כי רשתות השידור של המדינות השונות ישלמו בעצמן את כל הוצאות השתתפותן, והמדינה המארחת תישא בהוצאות ארגון האירוע בלבד. בנוסף קבע האיגוד כי אסור לפרסם, להקליט, או להציג את השירים טרם הרשמתם לתחרויות הלאומיות, שנותר עד היום אחד מחוקי היסוד של התחרות. סדר הופעת המדינות בתחרות נקבע על ידי הגרלה, אולם כל מדינה החליטה בעצמה איזה משני שיריה יהיה בסבב הראשון ואיזה בסבב השני. חוברת תקנות התחרות שהופצה בתחילת שנת 1956 בין כל מנהלי רשתות השידור המשתתפות נמצאה ב-18 בדצמבר 2008 בארכיון הראשי של האיגוד בז'נבה[8] יחד עם פרסום ששת עמודי החוברת המפרטים גם את היערכות איגוד השידור האירופי לתחרות.[9]
היערכות המדינה המארחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רשת השידור השווייצרית הכללית "SRG SSR", ובתוכה רשות השידור "RTSI" המשדרת תוכניות באיטלקית לאזור זה, החליטה על יום התחרות שהיה יום חמישי, 24 במאי, כשרק במהלך שנות השישים התקבעה היערכות התחרות ביום שבת. לוגאנו, הממוקמת בקנטון טיצ'ינו, היא העיר התשיעית בגודלה בשווייץ ובשל מיקומה הגאוגרפי רוב תושביה הם דוברי איטלקית.[10]
אולם התחרות, תיאטרון קורסאל, עוצב ותוכנן על ידי האדריכל האיטלקי אשילה ספונדריני, ובו הופיעו הצגות רבות עד שנסגר באפריל 1997 ונהרס בשנת 2001 כדי לפנות מקום להרחבת מבנה קזינו סמוך.[11] מאחר שהתחרות נערכה בתקופה שהטלוויזיה נחשבה למותרות, ידעו מארגני ההפקה כי קהל רב בהרבה יאזין לה ברדיו. מסיבה זו נמנעו מהפקה מרהיבה שתעלה כסף רב, ובחרו בתיאטרון קורסאל שהכיל קהל של קצת יותר ממאתיים איש, והבמה עצמה הכילה שטח קטן לזמרים, כאשר בירכתיה תפאורת רקע של הווילון האופייני לבמת תיאטרון ובקדמתה סידורי פרחים. אולם SRG SSR הציבה מספר מצלמות באולם, כדי להראות את התחרות בשידור חי לטובת האירופים המעטים שהייתה להם טלוויזיה באותה תקופה וברצון להמשיך ולשכלל תחלופת תכנים בין גופי השידור באמצעות הטלוויזיה.
היערכות כלל המדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגוד השידור האירופי המליץ מאוד על קיום תחרויות לאומיות-מקדימות לאירוויזיון כדי להעלות עד כמה שאפשר את העניין בתחרות הבינלאומית החדשה בקרב הציבור,[1] כשזה ישתתף בהליך בחירת השירים, כפי שנעשה במרבית המדינות המשתתפות עד היום. מתוך 23 המדינות שהשתתפו בשיחות לגבי יצירת תכנים בטלוויזיה לרבות התחרות, עשר מדינות הביעו עניין להשתתף כאשר אוסטריה, בריטניה ודנמרק הצטרפו לבסוף בתחרות הבאה בשנת 1957.
הרשתות הממלכתיות של אוסטריה ודנמרק, ORF ו-DR בהתאמה, ביקשו להירשם לתחרות כאשר איגוד השידור האירופי כבר סגר את הליך ההרשמה ולא ידוע על תחילת הליכי בחירה כלשהם במדינות אלו. רשת BBC בבריטניה, לעומת זאת, ערכה לראשונה תחרות לאומית בשם "פסטיבל השיר הפופולרי הבריטי" שכללה שלוש תוכניות חצאי גמר ותוכנית גמר ושימשה גם כתחרות לאירוויזיון משנת 1957 והלאה. בשנה זו התחרות ממילא היוותה הליך בחירה ארוך מדי ביחס לזמן שנותר להירשם לאירוויזיון ובסופו של דבר הגמר שלה נערך רק לאחר תחרות האירוויזיון. השיר המנצח היה "כולם מתאהבים במישהו" (Everybody falls in love with someone), ובמקום השני היה השיר "ספינה קטנה" (Little ship).[12] איגוד השידור האירופי הצהיר בינואר 2017 כי כוונתה של בריטניה להשתתף בתחרות 1956 הייתה תאוריה של מעריצי התחרות,[13] ולעומת זאת כי הצטרפותה לתחרות האירוויזיון בשנת 1957 תוך המשך קיום פסטיבל הזמר הבריטי, היא זו שהביאה לחלק מהשינויים שבוצעו במתכונת האירוויזיון, כמו הכרזת ההצבעות על ידי כל צוות שיפוט עם נראות של לוח ניקוד.
איטליה השתמשה ב"פסטיבל השירים האיטלקי", הידוע גם כ"פסטיבל סן רמו" שהיווה את ההשראה לתחרות האירוויזיון, שהייתה התחרות הראשונה ועם מספר השירים הרב ביותר מבין הבחירות הציבוריות במדינות בשנה זו. גרמניה ערכה בחירה ציבורית לשיר אחד, כאשר החליטה לבחור את השני לאחר-מכן במקביל לעבודת קיצורו של השיר הראשון, והייתה המדינה האחרונה לבחור את שיריה. לוקסמבורג וצרפת בחרו את נציגויותיהן באמצעות ועדות פנימיות ונציגת לוקסמבורג הייתה צרפתייה, כתחילת הדרך בבחירת נציגים ללוקסמבורג שכמעט כולם היו ממדינות אחרות.
פרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מדינה רשת | בחירה | תאריך | הליך בחירה | מידע נוסף |
איטליה RAI |
פסטיבל השירים האיטלקי Festival della Canzone Italiana |
10 במרץ חצאי-גמר: 8 ו-9 במרץ |
20 שירים בביצוע 6 זמרים על-פני 3 ערבים. 10 שירים בגמר בהצבעת שופטים, לאחר 2 חצאי גמר שבכל אחד 10 ומתוכם 5 שהעפילו.[14] | אזרחות איטלקית. 6 הזמרים חדשים בתעשיית המוזיקה בפרסום הזמנה לתת הזדמנות לזמרים מתחילים.[14] פסטיבל זה שנערך משנת 1950 קבע את נציגות איטליה גם בעשר התחרויות שלאחר מכן, ושוב בתחרויות עתידיות. |
בלגיה NIR |
הפרס הגדול של השיר האירופי Grand Prix de la Chanson Européenne |
15 באפריל | 11 שירים תחת ניהול NIR האחראית בתחרות זו כמייצגת "ולוניה", החלק הרומי הדובר בעיקר צרפתית במדינה. | בלגיה בעלת שתי רשתות שידור ראשיות, השנייה VRT מייצגת את "פלנדריה", החצי הצפוני הדובר בעיקר הולנדית-פלמית, לאחר שהוחלט שהזכות לבחירת הנציגות תועבר בין השתיים לסירוגין מדי שנה, ושהרשת הוולונית NIR שלימים תיקרא RTBF תהיה הראשונה. |
גרמניה ARD |
להיטים ושירים Schlager & Chansons |
1 במאי | 11 שירים בתחרות לנציגות הראשונה. ועדה לנציגות השנייה. | אין הגבלת אזרחות. ליס אסיה, אזרחית ונציגת שווייץ, השתתפה בתחרות זו מספר ימים לאחר בחירתה בשווייץ ללא חוק האוסר על מבצע לייצג מספר מדינות. אולם היו שמועות כי זכתה באחד משני המקומות הראשונים ושהוחלט בכל זאת לבחור את השיר השני עם זמר אחר באופן פרטי. |
הולנד NOS-NTS |
פסטיבל שירים לאומי Nationaal Songfestival |
24 באפריל | 8 שירים בהצבעת הציבור, ששלח את קולותיו במעטפות. | התחרות נערכה ב"סטודיו 1" באולפני AVRO שבעיר הילברסום ועם הליווי המוזיקלי של "תזמורת המטרופול", שהיו עתידים לארח את אירוויזיון 1958 ותחרויות לאומיות נוספות לנציגות באירוויזיון ולנגן בהם. עריכת ושידור הבחירה הלאומית של רשת NOS נעשתה באפיק NTS. |
לוקסמבורג RTL-CLT |
פרטי | לא ידוע | ועדה בחרה בזמרת האחת ושני שיריה. לא ידוע על זמרים או שירים נוספים שנבחנו. | אין הגבלת אזרחות, זמרת צרפתייה כשרק בתחרויות בודדות היו הנציגים מקומיים עקב היצע הזמרים ותעשיית המוזיקה הקטנים במדינה והשפעתה התרבותית של צרפת בעיקר בתקופת התחרויות הראשונות. CLT הייתה במסגרת RTL ששייכת כיום לגרמניה כאחת מרשתות השידור הגדולות בעולם. |
צרפת RTF |
פרטי | לא ידוע | ועדה בחרה בשתי הזמרות ושני שיריהן. לא ידוע על זמרים או שירים נוספים שנבחנו. | אזרחות צרפתית. רשת השידור האחראית על הנציגות ושידור האירוויזיון בשנים 1956–1964. |
שווייץ SRG SSR |
תחרות אירוויזיון Concours Eurovision |
28 באפריל | 11 שירים בגרמנית, צרפתית ואיטלקית, 3 מ-4 השפות הרשמיות במדינה. כך גם יצא ששני השירים הזוכים היו בגרמנית ובצרפתית, כנציגות התרבות הרב-גונית גם באירוויזיון. | שווייץ בעלת הרשת הלאומית SRG SSR הכוללת ארבע רשתות אזוריות ששלוש מתוכן, SF לדוברי גרמנית, RTS לצרפתית ו-RSI (RTSI דאז) לאיטלקית, בוחרות כל אחת שירים המוצעים לבחירה פרטית של הרשת הכללית או שמשתתפים יחד בתחרות גמר ציבורית מדי שנה כבר מתחרות זו. הרשת הרביעית היא בשפת רומאנש. |
התחרות בציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחר שרוב הציבור האזין לתחרות ברדיו, טרם הפצת הטלוויזיה באירופה, בניגוד לשאר התחרויות פרט לאירוויזיון 1964, אין בנמצא הקלטת וידאו פרט לקטע מתוכנית חדשות המראה את הופעת ההדרן של השיר הזוכה, אולם קיימת הקלטת שמע של התחרות משידורה ברדיו. בהקלטת השמע הקיימת לא נשמעת המנגינה מתוך היצירה "Te Deum", שנהוג כי היא פותחת ומסיימת את תחרויות הזמר והפקות אחרות של רשת השידור "אירוויזיון", ונתפסת כיום כסמל היכר של הרשת. בזכות חיפוש שנערך בשנת 2005 לרגל אירוע 50 שנה לתחרות בארכיון רשת SRG SSR, נמצא קטע הווידאו של הופעת הדרן השיר הזוכה. עם זאת, גם קטע ווידאו זה מלווה בהקלטה קולית שאינה מהתחרות עצמה, אלא מגרסת סטודיו שבוצעה והוקלטה על ידי ליס אסיה כמה שנים לאחר התחרות. בנוסף, במספר אתרים באינטרנט ישנה כיום קלטת שמע של כל התחרות מתחילתה ועד סופה. אולם אורך ההקלטה הוא כשעה ועשרים דקות, כאשר אורכה המקורי של התחרות היה כשעה וארבעים דקות; ככל הנראה אותן הדקות מהארכת המופע האמנותי לחישוב ההצבעה.
חשיפת קטע השיר הזוכה בתחרות היובל הביאה לאחר-מכן להעלאתו לאתרי אינטרנט רשמיים ובחשבונות פרטיים למנועי חיפוש בווידאו דוגמת גוגל ו-יוטיוב, כמו גם קטעים נוספים לביצוע השיר הזוכה מהופעות חיות של אסיה וכן קליפים שמנגנים את הגרסאות החיות של השירים האחרים מתוך הקלטת השמע של התחרות. גם קיימות גרסאות הסטודיו של חלק מהשירים עם תמונות דוממות של הזמרים ברקע הקליפ באתרי האינטרנט. באופן רשמי גם קיים דיסק DVD לתחרות, המנגן את אותה הקלטת שמע עם תמונה דוממת של הסמל המודרני של איגוד השידור האירופי, בתוספת קטע וידאו ההדרן, וראיונות עם הזוכה ליס אסיה. זאת בדומה ל-DVD של תחרות אירוויזיון 1964.[ה] בנוסף, חוברת הפירוט של כל נוהלי וחוקי התחרות שפורסמה למנהלי רשתות השידור המשתתפות בשנת 1956 בצרפתית, ונעשתה זמינה לציבור, שופכת אור על גיבוש חוקים רבים שברובם הגדול קיימים עד היום בתחרות.
חוסר האפשרות לצפות כיום בתחרות אירוויזיון 1956, כמו גם חוסר הידיעה לגבי ניקוד השירים וכן דירוגם, גרמה למספר ממעריצי התחרות לנסות בייחוד בשנת 2005 לאחר מופע היובל, לברר אם יש קטעי וידאו נוספים ששרדו מהתחרות, ולברר על ניקוד ודירוג שירי התחרות. בתאריך 16 במאי 2010 לכבוד תחרות האירוויזיון שנערכה אז בנורווגיה, פורסם ספר נורווגי לכבוד המעריצים המגיעים, עם מספר פרטים שלא אושרו על ידי איגוד השידור האירופי, כמו מידע כי שווייץ קיבלה 102 נקודות.[15][ו] בשנות ה-50 היו שמועות עיקשות שרווחו בקרב הציבור כי למקום השני הגיע אחד משירי גרמניה, כהסבר לכך שגרמניה נבחרה לארח את תחרות אירוויזיון 1957.
שידורים ופרשנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל רשויות השידור הממלכתיות יכולות למקם פרשנים באולם או במדינותיהן לסיפוק תרגום לגבי המופע עבור קהלן. עשר רשתות שידור, של שבע המדינות המשתתפות והשלוש שהשתתפו בדיוני תחרות זו, שידרו את התחרות וסיפקו פרשנים.
| מדינה | רשות שידור | פרשן | מקור |
|---|---|---|---|
| בלגיה
|
INR | צרפתית: ג'ניין למבוטה | |
| NIR | הולנדית: ניינד ברט | ||
| צרפת
|
RTF | מישל רבל | [16] |
| גרמניה
|
ARD | וולף מיטלר | |
| איטליה
|
Programma Nazionale | פרנקו מראצי | |
| לוקסמבורג
|
Télé-Luxembourg | ז'אק נבאדיק | |
| הולנד
|
NTS | פייט טה ניול | [17] |
| שווייץ
|
TSR | רוברט ברנייר |
| מדינה | רשות שידור | פרשן | מקור |
|---|---|---|---|
 אוסטריה
|
ORF | וולף מיטלר | |
 דנמרק
|
Statsradiofonien TV | גונר האנסן | |
 בריטניה
|
BBC Television Service | וילפריד תומאס | [18] |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אירוויזיון 1956- חוברת נוהלי תחרות אירוויזיון 1956
- אירוויזיון 1956 באתר האירוויזיון הרשמי
- היסטוריית ההצבעות של אירוויזיון 1956
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החל בשנות האלפיים מנחים את התחרויות אישה וגבר בתוספת מנחים אורחים שמשוחחים עם הזמרים, ומנחה נוסף מדווח מכיכר בעיר המארחת שבה צופה קהל רב במופע במסכי ענק.
- ^ עיכוב זה סימן תחילת מגמה בתחרויות אירוויזיון רבות, שמתארכות מספר דקות מעבר למתוכנן.
- ^ על פי מגזין איטלקי שפורסם יום לאחר התחרות. שיטת הצבעה זו מעולם לא אומתה על ידי איגוד השידור האירופי
- ^ לליס אסיה ארבעה שירים בתולדות התחרות מאחר שביצעה את שני שירי שווייץ בשנה זו, בנוסף לשיר האחד בשנת 1957 והאחד בשנת 1958.
- ^ גם אירוויזיון 1964 אינו ניתן עוד לצפייה, עקב שרפה שפרצה באולפנים בהם נשמרו קלטות המופע, ונעשה לו DVD של הקלטת השמע עם תמונות דוממות של הזמרים בשילוב וידאו קטע הדרן הזכייה שקיים.
- ^ הספר "Melodi Grand Prix: artistene - suksessene - skandalene - antrekkene"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "A diamond day for the Eurovision Song Contest". EBU. נבדק ב-24 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "מסמך ועידת איגוד השידור האירופי בציון 60 שנים לתחרות - פרק: "התחרות לאורך העשורים", עמוד 10" (PDF). ebu.ch. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "מסמך ועידת איגוד השידור האירופי בציון 60 שנים לתחרות - "ציוני הדרך הם; מנצחת ה"פופ" הראשונה פראנס גל בתחרות 1965", עמוד 4" (PDF). ebu.ch. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "And the conductor is..." נבדק ב-10 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Eurovision Song Contest: In a Nutshell". Eurovision Song Contest.
- ^ Jaquin, Patrick (1 December 2004). "Eurovision's Golden Jubilee". European Broadcasting Union.
- ^ Eurovision: About us – who we are". eurovision.net.
- ^ כתבה על מסמך חוקי התחרות באתר התחרות הרשמי
- ^ מסמך חוקי התחרות מאתר התחרות הרשמי
- ^ "List of Major Cities in Switzerland on Population". worldlistmania.com. נבדק ב-10 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "History - Casinò Lugano". casinolugano.ch. אורכב מ-המקור ב-10 ביולי 2018. נבדק ב-10 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מידע על "פסטיבל השיר הפופולרי הבריטי" לשנת 1956 באתר songs4europe.com
- ^ Jordan, Paul (11 בינואר 2017). "Shining a light on the United Kingdom: 60 Years at Eurovision". eurovision.tv. European Broadcasting Union. נבדק ב-13 בינואר 2017.
Contrary to popular fan myths, the UK did not intend to enter in 1956 as the BBC had previously created their own separate contest, the Festival Of British Popular Songs
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "סן רמו (מהדורה 6)" (PDF). hitparadeitalia.it. נבדק ב-25 בינואר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מתוך כתבה על תחרות זו באתר esctoday.com
- ^ "Concours Eurovision de la Chanson 1956" (בצרפתית). Songcontest.free.fr. 23 במרץ 2008. נבדק ב-5 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nederlandse televisiecommentatoren bij het Eurovisie Songfestival". Eurovision Artists (בהולנדית).
- ^ Roxburgh, Gordon (2012). Songs for Europe: The United Kingdom at the Eurovision Song Contest. Volume One: The 1950s and 1960s. Prestatyn: Telos Publishing. pp. 93–101. ISBN 978-1-84583-065-6.
| תחרות הזמר של האירוויזיון | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
