הולנד באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הולנד באירוויזיון
EuroPaíses Bajos.svg
מדינה הולנדהולנד  הולנד
רשת שידור NTS (1956-1969)
NOS (1970-2009)
TROS (2010–2013)
AVROTROS (2014-)‎
השתתפות ראשונה שווייץשווייץ לוגאנו, 1956
זכיות גרמניהגרמניה פרנקפורט, 1957
צרפתצרפת קאן, 1959[1]
ספרדספרד מדריד, 1969[2]
שוודיהשוודיה סטוקהולם, 1975
השתתפויות 59
היעדרויות 4
אירוח האירוויזיון הולנדהולנד הילברסום, 1958
הולנדהולנד אמסטרדם, 1970
הולנדהולנד האג, 1976
הולנדהולנד האג, 1980[3]
השתתפות אחרונה פורטוגלפורטוגל ליסבון, 2018
להקת "הספלברקרס" בלוקסמבורג (1962)
להקת "לבבות הנשמה" באמסטרדם (1970)
ססקיה וסרז' בדבלין (1971)
סנדרה רימר בהאג (1976)
מגי מקניל בהאג (1980)
אדסיליה רומבלי בהלסינקי (2007)
הינד בבלגרד (2008)
סיינקה באוסלו (2010)
The Common Linnets בקופנהגן (2014)
טרינטי אוסטרויש בווינה (2015)
ויילון בליסבון (2018)

הולנד, או בשמה הרשמי דֶה נֵדֶּרְלַנְדּ להאזנה (מידע · עזרה)), נטלה חלק בתחרות האירוויזיון כ-59 פעמים החל מהצטרפותה לראשונה ב-1956 והיא נמנית בין שבע מדינות מייסדות התחרות כאשר רק בלגיה, בריטניה, צרפת וגרמניה נטלו חלק בתחרות יותר פעמים. הולנד נעדרה מהתחרות ארבע פעמים ב-1985, 1991, 1995 ו-2002, ניצחה ארבע פעמים ב-1957, 1959, 1969 ו-1975 ואירחה את התחרות ארבע פעמים ב-1958, 1970, 1976 ו-1980. לאור כל ניצחונותיה, יחד עם ישראל, הולנד מדורגת במקום השביעי בטבלת הניצחונות של התחרות עם ארבעה ניצחונות.

לאחר החלת שלב חצאי-הגמר ב-2004, הולנד כשלה לעלות לגמר התחרות משלב חצי-הגמר כשמונה שנים ברציפות בין השנים 2005-2012, אך הצליחה לעלות לגמר התחרות חמש פעמים ב-2013, 2014, 2016, 2017 ו-2018. הולנד, שהגיעה ב-2014 לראשונה בתולדותיה למקום השני עם 238 נקודות בגמר התחרות, הגיעה להישג הטוב ביותר מניצחונה האחרון ב-1975 ולמספר הנקודות הרב ביותר אותו קיבלה.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד, אשר מוכרת בתחרות כדֶה נֵדֶּרְלַנְדּ,[4] נטלה חלק בתחרות כ-59 פעמים כאשר עשתה את הופעת הבכורה בתחרות הראשונה ב-1956 כחלק משבע מדינות מייסדות התחרות: 4 פעמים מתוכן הולנד ניצחה בתחרות, ועל כן, נכון להיום, היא נמצאת במקום השביעי בטבלת הניצחונות בכל הזמנים של התחרות יחד עם ישראל, כשלפניהן נמצאות אירלנד, שיאנית הניצחונות בתחרות עם שבעה ניצחונות, שוודיה עם שישה ניצחונות ולוקסמבורג, צרפת ובריטניה עם חמישה ניצחונות כל אחת. הולנד ניצחה בתחרות ארבע פעמים בתולדותיה ועל כן היא אחת מעשר המדינות המצליחות ביותר בתחרות: היא ניצחה בפעם הראשונה ב-1957 עם השיר "Net als toen" שבוצע על ידי קורי ברוקן, אשר שימשה כנציגתה של הולנד פעמיים נוספות: ב-1956 כאשר התוצאות של המדינות שנטלו חלק בתחרות לא ידועות מלבד המדינות המנצחת ו-1958 בו הגיעה למקום האחרון. נכון ל-2018, ברוקן היא המקרה היחיד בתולדות התחרות שאמן מסיים את גמר התחרות גם במקום הראשון וגם במקום האחרון. בפעם השנייה ב-1959 עם השיר "Een beetje" שבוצע על ידי טדי סחולטן, בפעם השלישית ב-1969 עם השיר "De troubadour" שבוצע על ידי לני קור, אולם באותה שנה ניצחו שלוש מדינות נוספות: בריטניה, ספרד וצרפת מאחר שלא היה חוק שובר שוויון ובפעם הרביעית ב-1975 עם השיר "Ding-a-dong" שבוצע על ידי להקת "טיץ'-אין". התוצאה הטובה ביותר של הולנד בתחרות מלבד המקום הראשון היא המקום השני, אליו הגיעה רק פעם אחת בתולדותיה ב-2014 עם השיר "Calm After The Storm" של להקת "The Common Linnets", והוא הישגה הטוב ביותר בתחרות מניצחונה האחרון ב-1975. הודות להישגה ב-2014, הולנד חדלה להיות אחת המדינות שניצחו אך מעולם לא הגיעו למקום השני בתחרות. הולנד הגיעה פעם אחת בתולדותיה למקום השלישי ב-1974, פעמיים למקום הרביעי ב-1972 ו-1998 ופעמיים למקום החמישי ב-1980 ו-1987.

הולנד הגיעה חמש פעמים בתולדותיה למקום האחרון בתחרות (4 פעמים בגמר ופעם אחת בחצי-הגמר) כאשר פעמיים מתוכן היא לא קיבלה ולו נקודה אחת בגמר התחרות. המקום הגרוע ביותר של הולנד בגמר תחרות אירוויזיון הוא המקום ה-23 עם 4 נקודות בלבד, אליו היא הגיעה בתחרות ב-1994 עם השיר "Waar is de zon?" של וילקה אלברטי.

ניתן לסכם את הישגיה של הולנד בתחרות כמעורבים: מראשית ימיה בתחרות ועד אמצע שנות ה-70 היא רשמה את כל ארבעת ניצחונותיה ועל כן היא נחשבת לאחת מעשר המדינות המצליחות ביותר בתחרות, אך באותן שנים גם סיימה לא מעט פעמים במקומות האחרונים בתחרות. מהחלת שלב חצאי-הגמר ב-2004 הולנד עלתה לגמר התחרות משלב חצאי-הגמר 6 פעמים בלבד ב-2004, 2013, 2014, 2016, 2017 ו-2018 ולא הצליחה לעלות לגמר התחרות שמונה שנים ברציפות מ-2005 עד 2012. ב-2015 הולנד שוב כשלה לעלות לגמר התחרות. הולנד כשלה להעלות לגמר התחרות כ-9 פעמים בתולדותיה, כאשר אחריה נמצאות מקדוניה וסלובניה, אשר כשלו להעפיל לגמר עשר פעמים ושווייץ אשר כשלה להעפיל לגמר אחת עשרה פעמים. אנוק, אשר נבחרה כנציגתה של הולנד ב-2013, הייתה הראשונה אשר הצליחה לעלות לגמר משלב חצאי-הגמר לראשונה מ-2004 וסיימה את גמר התחרות במקום התשיעי. שנה לאחר מכן, ב-2014, הולנד סיימה במקום הראשון בחצי-הגמר ובמקום השני בגמר התחרות שהם הישגיה הטובים ביותר מניצחונה האחרון ב-1975.

הולנד פתחה את ערב התחרות כ-6 פעמים בתולדותיה, ב-1956,[5] 1965, 1967, 1970, 1975 ו-2001, יותר מכל מדינה אחרת בתחרות.

אירוח התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד אירחה את התחרות בשטחה כארבע פעמים בתולדותיה: ב-1958, 1970, 1976 ו-1980. שלוש הפעמים הראשונות היו לאחר שניצחה בתחרות ואילו התחרות ב-1980 התקיימה בהולנד כי ישראל, אשר ניצחה ב-1979, סירבה לארגן את התחרות בפעם השנייה ברציפות עקב בעיות כלכליות.

התחרות ב-1969 הסתיימה בניצחונן של ארבע מדינות, ולכן נערכה הגרלה לקבוע מי תהיה המדינה המארחת מבין ארבע המדינות המנצחות של השנה הקודמת, ונקבע כי הולנד תארח את התחרות ב-1970. פינלנד, נורווגיה, שוודיה, פורטוגל ואוסטריה, החליטו להחרים את התחרות באותה שנה בשל תוצאת התחרות שנה קודם לכן ושיטת הצבעת המדינות שלדעתן הייתה צריכה להשתנות. לאור החרמתן של מדינות רבות את התחרות, נטלו חלק בתחרות רק שתים עשרה מדינות. בשל מספר המדינות המועט, המפיקים והמארגנים בהולנד נאלצו למתוח את קטעי הפתיחה וקטעי הקישור והדבר נעשה באמצעות סרטונים קצרים אשר שודרו בין השירים. הרעיון של קטעי הקישור נחל הצלחה ושיטת סרטוני המעבר שבה כמעט בכל שנה. שיטת סרטוני המעבר אשר יצרו המפיקים בהולנד יצרה בפעם הראשונה יתרון ניכר לצופי הטלוויזיה על פני מאזיני הרדיו. סרטוני המעבר נקראו במשך השנים בכינוי "גלויות", כיוון שהן מציגות את נופי המדינה המארחת או כל מאפיין הקשור למדינה שתעלה על הבמה בסופן.

ב-1980, לאחר סירוב ישראל לארח את התחרות, הולנד לקחה על עצמה את מלאכת אירוח התחרות במקומה, לאחר שרשות השידור הספרדית סירבה לקחת אחריות על אירוח התחרות (ספרד הגיעה למקום השני ב-1979) ורשות השידור הבריטית סירבה לבקשת איגוד השידור האירופי לארח את התחרות בשטחה מכיוון שאירחה את התחרות כשלוש פעמים בשמונה השנים הקודמות. התחרות ב-1980 הייתה הפעם האחרונה בה התחרות לא התקיימה במדינה המנצחת של השנה הקודמת והפעם האחרונה בה הולנד אירחה את התחרות. לתחרות ב-1980, היו קווי דמיון ומוטיבים חוזרים רבים לתחרות שנערכה בהולנד כארבע שנים קודם, ב-1976. בשל השימוש במוטיבים מהתחרות הקודמת שהתקיימה בהולנד, רשות השידור בהולנד הוציאה סכום קטן יחסית על אירוח התחרות.[6] כמו כן, למעט בשלב הצבעת המדינות, מנחת התחרות, מרלוס פלויטסמה, לא הנחתה את התחרות באנגלית או בצרפתית, מה שאומר שהתחרות כולה התנהלה בהולנדית. באופן דומה למקרה עם ישראל, גם הולנד סירבה לארח את התחרות כשהייתה אמורה להתקיים בשטחה ב-1960, משום שאירחה את התחרות שנתיים קודם. באותה שנה, בריטניה הסכימה לארח את התחרות במקום הולנד.

הולנד, יחד עם בריטניה וגרמניה, הן שלוש המדינות היחידות אשר אירחו את התחרות בארצן מבלי שניצחו בתחרות בשנה הקודמת.

לאחר שאסטוניה ניצחה בתחרות ב-2001, היא אמרה שאין בידיה את האמצעים הכספיים הדרושים על מנת לארח את התחרות ב-2002. לאחר הצהרתה של אסטוניה, הולנד הביעה רצון לארח את התחרות בשטחה במקום אסטוניה. בסופו של עניין, התחרות התקיימה באסטוניה והולנד עצמה לא הורשתה ליטול חלק בתחרות בשל הישג נמוך בשנה הקודמת.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך 59 פעמים בהן הולנד נטלה חלק בתחרות, כ-39 פעמים היא שלחה לתחרות שיר בהולנדית, כ-19 פעמים היא שלחה שיר באנגלית וב-2006 היא שלחה שיר שמקצתו באנגלית ומקצתו בשפה מלאכותית. בשנים הראשונות של התחרות, לא היו חוקים מסודרים לגבי שימוש בשפות, אך ב-1966, החליט איגוד השידור האירופי להכניס לתחרות את "חוק השפה", כלומר, שכל מדינה מחויבת לשיר בשפה הרשמית במדינה כאשר חוק השפה בוטל לתקופה קצרה, בין 1973-1976. שלושת ניצחונותיה הראשונים של הולנד בתחרות היו עם שיר בהולנדית וניצחונה האחרון באנגלית. "חוק השפה" בוטל סופית ב-1999, וכל שיריה של הולנד בתחרות מאותה שנה היו באנגלית, למעט כאמור, ב-2006 כאשר הולנד שלחה שיר שמקצתו בשפה מלאכותית וב-2010 כאשר שלחה שיר בהולנדית.

הצבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למדינות מערב אירופה, להולנד אין מדינות שכנות אשר נוהגות להעניק לה נקודות רבות בתחרות, אך בלגיה, שכנתה, וישראל, נוהגות להעניק לה מספר רב של נקודות. גם הולנד העניקה לישראל את מספר הנקודות הרב ביותר ב-1978 ו-1983 ולבלגיה את מספר הנקודות הרב ביותר ב-1977, 2013 ו-2015. מאידך, משהחלה שיטת הצבעת הקהל, הולנד נוהגת להעניק נקודות רבות לטורקיה ולארמניה. הדבר כנראה נובע מהעובדה שישנם הרבה טורקים וארמנים בהולנד.[7] כך, למשל, בין השנים 2003-2007, הולנד העניקה לטורקיה את מספר הנקודות הרב ביותר בתחרות ולארמניה היא העניקה מספר הנקודות הרב ביותר בתחרות ב-2008 ו-2010. הדבר דומה למדינות רבות אשר יש להן קשרים כמו יוון וקפריסין, רומניה ומולדובה, מדינות ברית המועצות לשעבר, המדינות הבלטיות והמדינות הנורדיות.

פסטיבל השירים הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל השירים הלאומי (בהולנדית: Nationaal Songfestival) הוא התחרות הרשמית בהולנד לבחירת הנציג לתחרות האירוויזיון. הפסטיבל הראשון התקיים ב-1956 כאשר שבע המדינות המייסדות של התחרות חויבו על ידי איגוד השידור האירופי לבחור שיר לתחרות הראשונה תוך ארגון תחרות לאומית. באותה שנה, ניצחו בפסטיבל שתי הנציגות הראשונות של הולנד בתחרות, קורי ברוקן ויטי פרל, שהיא גם האמנית הראשונה שהופיעה על במת התחרות, הופיעה עם השיר "De vogels van Holland" הנכתב על ידי אנני שמידט והולחן על ידי קור למיר. ברוקן אשר שימשה כנציגתה של הולנד בתחרות גם בשנה שלאחר מכן, ניצחה בתחרות, מה שהקנה להולנד את הכבוד להיות המארחת של התחרות ב-1958. ברוקן היא היחידה בתולדות התחרות שגם ניצחה וגם סיימה במקום האחרון. הפסטיבל נערך בחודשי החורף: ינואר ופברואר.

במהלך השנים פסטיבל השירים הלאומי ראה שינויים ופורמטים רבים:

  • ב-1956-1958, 1962, 1968, 1969, 1976-1978, 1981, 1983-1986, 1989, 1992 ו-1998-2001 התקיימו תוכניות טלוויזיוניות אשר שודרו ברשות השידור בהולנד בה נטלו חלק אמנים שונים שרצו ליטול חלק בתחרות.
  • ב-1967, 1971-1974, 1979, 1987-1988, 1993-1994, 2007, 2009 ו-2011 האמן נבחר תוך בחירה פנימית של רשות השידור בהולנד והצופים צריכים היו לבחור ולהתאים עבורו שיר לתחרות.
  • ב-2010 נבחר שיר תוך בחירה פנימית והיה צריך להתאים אמן הישיר אותו בתחרות. לעיתים קרובות, יש בתחרות חבר שופטים מקצועיים אשר קולותיהם משולבים בצוותא עם קולות הצופים, אך באופן חריג, ב-2010, הן השופטים והן הצופים לא נטלו חלק בפסטיבל. באותה שנה, פייר קרטנר, מלחין השיר אשר נבחר לתחרות צריך היה לבחור, בניגוד לרצונו, את הנציג לתחרות מתוך חמישה מועמדים אפשריים.
  • החל מ-2013, הן האמן והן השיר נבחרים באופן פנימי לחלוטין, כמו בתחרויות ב-1961, 1963, 1980 ו-2008, כאשר גם בהן הבחירה נעשתה באופן פנימי. החלטת רשות השידור בהולנד הוכיחה את עצמה, ובפעם הראשונה מהחלת שלב חצאי-הגמר ב-2004, הולנד הצליחה להעלות לגמר משלב חצי-הגמר ולהתמקם באחד מעשרת המקומות הראשונים. בשנה שאחריה, ב-2014, הגיעה הולנד למקום השני בתחרות, מיקום שיא מניצחונה האחרון ב-1975.
  • ב-1961 ו-1963 הפסטיבל לא שודר בשל שביתה של רשות השידור בהולנד ולכן הבחירה באמן ובשיר נעשו באופן פנימי.
  • ב-1985, 1991, 1995 ו-2002 פסטיבל השירים הלאומי לא התקיים כי הולנד לא נטלה חלק בתחרות באותן שנים.

היעדרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד נעדרה מ-4 תחרויות אירוויזיון לאורך השנים ופעם אחת הפסיקה את שידור התחרות:

היעדרויותיה הראשונות של הולנד מהתחרות התרחשו בתחרויות ב-1985 ו-1991. גמר התחרויות נערך ב-4 במאי באותן שנים, כאשר התקיים יום הזיכרון של הולנד לקורבנות מלחמת העולם השנייה והולנד נאלצה לפרוש מהתחרות, כי הדבר נחשב לא ראוי ליטול חלק בתחרות בידור כאשר מתקיים יום אבל. גם ישראל נאלצה להיעדר מהתחרות כאשר נקבעה לתאריך העברי של ימי הזיכרון השנתיים ב-1980, 1984 ו-1997.

היעדרותה האחרונות של הולנד התרחשו ב-1995 ו-2002, אך הפעם היה זה בשל מיקום נמוך בתחרות בשנה שקדמה לכל תחרות: מקום 23 ב-1994 ומקום 18 ב-2001. במהלך שנות ה-90 ושנות ה-2000 המוקדמות, הולנד הייתה חלק מהמדינות המושפעות בתחרות מהחלטתו של איגוד השידור האירופי לפסול מדינות שהגיעו להישגים נמוכים בתחרות בשנים קודמות, כדי לאפשר למדינות חדשות להצטרף לתחרות. נבע הדבר מריבוי המדינות שביקשו לקחת חלק בתחרות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן את המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. שתי שיטות לסינון נקבעו לשם כך: סינון של השירים הפחות טובים ומניעה ממדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים ליטול חלק בתחרות. באותן שנים, הוחלט לערוך הצבעה מוקדמת של צוותי שיפוט מכל המדינות שנוטלות חלק על סמך גרסאות מוקלטות של השירים, ולנפות מן התחרות את השירים שהגיעו לשבעת המקומות האחרונים. ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, גרמה אי-נחת בקרב רשתות השידור הנוטלות חלק בתחרות, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. כדי לפתור מחלוקות, החל משנת 2004 הונהגה שיטת חצאי-גמר.

הולנד נטלה חלק בתחרות ב-2000 שנערכה בסטוקהולם, אך בשעה 22:00 (שעון הולנד), ב-13 במאי 2000, רשות השידור בהולנד הפסיקה לשדר את התחרות בפתאומיות בשל אסון הזיקוקין די-נור באנסחדה שהתרחש כמה שעות קודם לכן הגרם למותם של כעשרים ושלושה איש, לפציעתם של עשרות אנשים ולהחרבתם של דונמים רבים.[8] מאוחר יותר, דובר רשות השידור בהולנד אמר כי מלבד חובתם להעביר דיווחים לצופים על המצב הנוכחי באנסחדה, רשות השידור הרגישה כי לא היה ראוי להמשיך עם שידורה של תוכנית בידור כאשר מתרחש במדינה אסון. בעת הצבעת המדינות, הנקודות שהוענקו למדינות על ידי הולנד נלקחו מתוך הצבעת חבר השופטים, שכן לא התקיימה הצבעת קהל לאחר הפסקת שידור התחרות. התחרות עצמה הוקלטה ושודרה ברשות השידור בהולנד בשלב מאוחר יותר.

השירים שייצגו את הולנד באירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Disc Plain yellow dark.svg שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
Plain Disc 40% grey.svg שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
Disc Plain olive.svg שורה בירוק-זית מסמלת תחרות שבה המתמודדת פרשה ממנה או לא השתתפה

Circle Ochre Solid.svg שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
Disc Plain red.svg שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום האחרון

שנה מבצע שיר תרגום לעברית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1956 יטי פרל "De vogels van Holland" "הציפורים של הולנד" לא ידוע[9] לא ידוע[10]
קורי ברוקן "Voorgoed voorbij" "נגמר לתמיד" לא ידוע לא ידוע
1957 קורי ברוקן "Net als toen" "בדיוק כמו אז" 1 31
1958 קורי ברוקן "Heel de wereld" "העולם כולו" 9[11] 1
1959 טדי סחולטן "Een beetje" "קצת" 1 21
1960 רודי קרל "Wat een geluk" "איזו שמחה" 12 2
1961 גריטז'ה קאופלד "Wat een dag" "מהו יום אחד" 10 6
1962 להקת "הספלברקרס" "Katinka" "קייטי" 13 0
1963 אנני פאלמן "Een speeldoos" "מחזמר" 13 0
1964 אניק גרונלו "Jij bent mijn leven" "אתה החיים שלי" 10 2
1965 קוני ונדנבוס "'t Is genoeg" "זה מספיק" 11 5
1966 מילי סקוט[12] "Fernando en Filippo" "פרננדו פיליפו" 15 2
1967 תרזה סטיינמנץ "Ring-dinge-ding" "רינג-דינג-דונג" 14 2
1968 רוני טובאר "Morgen" "מחר" 16 1
1969 לני קור "De troubadour" "הטרובדור" 1 18
1970 להקת "לבבות הנשמה" "Waterman" "מזל דלי" 7 7
1971 ססקיה וסרז' "Tijd" "זמן" 6 85
1972 סנדרה רימר & דריס הולטן "Als het om de liefde gaat" "כשמדובר באהבה" 4 106
1973 בן קרמר "De oude muzikant" "המוזיקאי הזקן" 14 69
1974 מאות' & מק'ניל "I See A Star" "אני רואה כוכב" 3 15
1975 טיץ'-אין "Ding-A-Dong" "דינג א-דונג" 1[13] 152
1976 סנדרה רימר "The Party's Over" "המסיבה נגמרה" 9 56
1977 הדי לסטר "De mallemolen" "סופה" 12 35[14]
1978 להקת "הרמוניה" "'t Is OK" "זה בסדר" 13 37
1979 סנדרה רימר "Colorado" "קולורדו" 12 51
1980 מגי מקניל "Amsterdam" "אמסטרדם" 5 93
1981 לינדה ויליאמס "Het is een wonder" "זה נס" 9 51
1982 ביל ואן דייק "Jij en ik" "אתה ואני" 16 8
1983 ברנדייט "Sing Me a Song" "תשיר לי שיר" 7 66
1984 מריבל "Ik hou van jou" "אני אוהבת אותך" 13 34
לא נטלה חלק ב-1985
1986 פריזל סיזל "Alles heeft ritme" "לכל דבר יש קצב" 13 40
1987 מרשה "Rechtop in de wind" "אישה מסתורית" 5 83
1988 ג'רארד ג'ולינג "Shangri-La" "שנגרילה" 9 70
1989 ג'סטין פלמליי "Blijf zoals je bent" "האני האמיתי" 15 45
1990 מאיווד "Ik wil alles met je delen" "אני רוצה לחלוק איתך הכל" 15 25
לא נטלה חלק ב-1991
1992 המפרי קמפבל "Wijs me de weg" "הראה לי את הדרך" 9 67
1993 רות ג'קוט "Vrede" "שלום" 6 92
1994 וילקה אלברטי "Waar is de zon?" "איפה השמש?" 23 4
לא נטלה חלק ב-1995
1996 מקסין ופרנקלין בראון "De eerste keer" "בפעם הראשונה" 7 78[15]
1997 גברת איינשטיין "Niemand heeft nog tijd" "מסתורי" 22 5
1998 אדסיליה רומבלי "Hemel en aarde" "שמיים וארץ" 4 150[16]
1999 מרליין "One Good Reason" "סיבה אחת טובה" 8 71
2000 לינדה ווגנמקרס "No Goodbyes" "אין פרידות" 13 40
2001 מישל "Out On My Own" "בכוחות עצמי" 18 16
לא נטלה חלק ב-2002
2003 אסתר הארט "One More Night" "לילה אחד נוסף" 13 45
2004 Re-Union "Without You" "בלעדיך" 20 11 6 146
2005 גלניס גרייס "My Impossible Dream" "החלום הבלתי-אפשרי שלי" X X 14 53
2006 טרבל "Amambanda" "אממבנדה" X X 20 23
2007 אדסיליה רומבּלי "On Top of the World" "בראש העולם" X X 21 38
2008 Hind "Your Heart Belongs to Me" "הלב שלך שייך לי" X X 13 27
2009 De Toppers "Shine" "זרח" X X 17 11
2010 סיינקה "Ik ben verliefd (Sha-la-lie)" "אני מאוהבת (שאלאלי)" X X 14 29
2011 3JS "never alone" "לעולם לא לבד" X X 19 13
2012 ג'ואן פרנקה "You And Me" "אתה ואני" X X 15 35
2013 אנוק "Birds" "ציפורים" 9 114 6 75
2014 The Common Linnets "Calm After The Storm" "השקט שאחרי הסערה" 2 238 1 150
2015 טרינטי אוסטרויש "Walk Along" "להתקדם" X X 14 33
2016 דווה בוב "Slow Down" "האט" 11 153 4 197
2017 O'G3NE "Lights and shadows" "אורות וצללים" 11 150 4 200
2018 ויילון "Outlaw In 'Em" "פורע חוק בתוכו" 18 121 7 174
2019

אירוח האירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה העיר המארחת מקום התחרות מנחים
1958 הולנדהולנד הילברסום האיגוד הכללי של רשת הרדיו גמר: האני ליפס
1970 הולנדהולנד אמסטרדם מרכז הקונגרסים גמר: ווילי דוב
1976 הולנדהולנד האג בניין הקונגרסים של הפורום העולמי גמר: קורי ברוקן
1980 הולנדהולנד האג בניין הקונגרסים של הפורום העולמי גמר: מרלוס פלויטסמה

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הולנד באירוויזיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב-1960 בחרה הולנד שלא לארח את התחרות על אף ניצחונה ב-1959. הולנד, בדומה לישראל ב-1980, לא הייתה יכולה לעמוד בנטל הכלכלי של אירוח התחרות בשטחה לאחר שאירחה את התחרות ב-1958. לבסוף נערכה התחרות בלונדון, בריטניה, אחרי שבריטניה סיימה במקום השני בתחרות אחרי הולנד ב-1959.
  2. ^ ב-1969 ניצחה הולנד בתחרות יחד עם צרפת, ספרד ובריטניה, ובהגרלה שנערכה נקבע כי הולנד תארח את התחרות ב-1970.
  3. ^ בשנת 1980 הסכימה הולנד לארח את התחרות בשטחה על אף העובדה שלא זכתה בתחרות בשנה הקודמת. ישראל, שניצחה בתחרות אירוויזיון 1979 בפעם השנייה ברציפות, לא יכלה לעמוד בנטל הכלכלי של אירוח התחרות פעם נוספת, ולבסוף נעתרה הולנד לבקשה לאירוח התחרות בשטחה.
  4. ^ הולנד רשומה כחברה באיגוד השידור האירופי בשמה הרשמי.
  5. ^ נציגת הולנד, יטי פרל, פתחה את ערב התחרות הראשונה והפכה לנציגה הראשונה שהופיעה על במת התחרות.
  6. ^ ג'ון קנדי אוקונר, op.cit., עמ '80
  7. ^ יבשת משתנה: המיעוטים הכי גדולים במדינות אירופה באתר mako,‏ 5 באוגוסט 2017
  8. ^ Dutch fireworks disaster באתר BBC,‏ 13 במאי 2000
  9. ^ התוצאות המלאות של תחרות אירוויזיון 1956 אינן ידועות, ורק זהותה של המדינה המנצחת, שווייץ, ידועה. עם זאת, אתר האירוויזיון הרשמי מיקם את שאר השירים בתחרות באותה שנה במקום ה-2.
  10. ^ Barclay, Simon (June 17, 2010). The Complete and Independent Guide to the Eurovision Song Contest 2010. Silverthorn Press. p. 24. ISBN 978-1-4457-8415-1.
  11. ^ ב-1959, הייתה הפעם הראשונה בה המדינה המארחת סיימה את התחרות במקום האחרון.
  12. ^ מילי סקוט מסורינאם, נציגת הולנד, הייתה האמנית כהת העור הראשונה אשר נשלחה לתחרות.
  13. ^ הולנד היא המדינה השנייה, אחרי שוודיה, אשר ניצחה בתחרות עם שיר שלא בשפתה הרשמית.
  14. ^ במהלכה של הצבעת המדינות נעשו מספר טעויות בשלב חלוקת הנקודות אשר תוקנו לאחר שידור התחרות. הן מגישי הניקוד של יוון והן של צרפת שכפלו מספר נקודות והעניקו את אותו מספר נקודות למספר מדינות. מבין חלוקת הניקוד של יוון נוכתה נקודה אחת מבריטניה, הולנד, אוסטריה ופינלנד, ומבין חלוקת הניקוד של צרפת נוכתה נקודה אחת מאוסטריה, גרמניה, איטליה, פורטוגל וישראל. התיקונים לא השפיעו על מיקומן הסופי של המדינות בתחרות.
  15. ^ ב-1996 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, 6 נקודות לפולין. לאחר שידור התחרות, נאמר כי הדובר הספרדי אמר "הולנד" במקום "דֶה נֵדֶּרְלַנְדּ" ומנחת התחרות הנורווגית אינגבילד ברין, הניחה כי הדובר אמר "פולין". הטעות תוקנה, הולנד קיבלה 6 נקודות יותר ועקפה את בריטניה שמוקמה במקום ה-8.
  16. ^ ב-1998 ספרד העניקה, במהלך שידור התחרות, את מרב הנקודות לישראל ו-10 נקודות לנורווגיה. לאחר שידור התחרות, נודע כי מגיש הניקוד הספרדי העניק, שלא בצדק, את מרב הנקודות לישראל. הטעות תוקנה, גרמניה קיבלה את מרב הנקודות מספרד וגרמניה קיבלה 7 נקודות יותר מנורווגיה. לאחר תיקון הטעות, ישראל ונורווגיה קיבלו 2 נקודות פחות משצוין במהלך שידור התחרות, וקרואטיה, מלטה, פורטוגל, בריטניה, הולנד, בלגיה, אסטוניה וטורקיה קיבלו, כל אחת, נקודת אחת פחות משצוין במהלך שידור התחרות.
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982198419861988199019921994199619982000200220042006200820102012201420162018
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
אירוויזיון אסיה 2019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)
ראו גם רשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיון
Eurovision Song Contest logo.svg
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלארוסבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתיווןישראללטביהליטאמולדובהמונטנגרומלטהמקדוניהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבוסניה והרצגובינהטורקיהלוקסמבורגמונקומרוקוסלובקיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסבריטניהבריטניה סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארההולנדהולנד לני קורבריטניהבריטניה לולוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ' איןבריטניהבריטניה אחוות האדםצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל חלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןבריטניהבריטניה באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מקגטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןבריטניהבריטניה קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזילי