יחסי ישראל-עיראק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי ישראל-עיראק
Flag of Israel.svg Flag of Iraq.svg
Iraq Israel Locator.svg
ישראל עיראק
שטחקילומטר רבוע)
22,072 438,317
אוכלוסייה
7,821,850 32,585,692
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה פרלמנטרית
תמ"ג (במיליוני דולרים)
274,500 248,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
35,094 7,611

בין מדינת ישראל ועיראק לא מתקיימים יחסים ועיראק מסרבת להכיר בישראל, עיראק נטלה חלק פעיל במלחמת העצמאות בחזית הירדנית, ובמלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים סייעה באופן ישיר למדינות ערב הלוחמות בסיוע לוגיסטי ונשק ובמשלוח חילות לחזית, לשיא הגיעה העוינות בין המדינות כאשר בשנת 1981 הפציץ צה"ל את הכור הגרעיני בבגדד, 10 שנים מאוחר יותר בעת מלחמת המפרץ הגיבה עיראק בהפגזת ערי ישראל בעשרות טילי סקאד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיראק הוקמה כמנדט בריטי על מסופוטמיה בשנת 1921, שנמסר לניהולו של האמיר פייסל מן השושלת ההאשמית וקיבלה עצמאותה בשנת 1932. בשנים אלו, התפתח בעיראק ימין קיצוני ולאומני בעל השפעה מרובה, שהיה פרו נאצי ואנטישמי, והביע עניין בלאומיות פאן ערבית. עוד בתקופת המרד הערבי הגדול סייעה עיראק למורדים הפלסטינים, ולאחריו שימשה מקלט לאמין אל-חוסייני המופתי של ירושלים, ולפאוזי אל-קאוקג'י, ממנהיגי המרד, שהפיצו בעיראק תעמולה כנגד היהודים וכנגד היישוב היהודי בישראל. בשנת 1941 עלה לשלטון לתקופה קצרה הלאומן הפרו-נאצי רשיד עלי אל-כילאני, ופתח במלחמה נגד בריטניה שהסתיימה בכיבוש עיראק על ידי הבריטים עד לשנת 1946. ב-1 ביוני 1941 לאחר תבוסתו של אל-כילאני, כאשר הייתה בגדאד עיר פרזות, פתח המון מוסת בפרעות כנגד היהודים שנקראו הפרהוד, והביאו למותם של 179 יהודים ולפציעתם של מאות נוספים. עוד בטרם התגבש היישוב לכלל מדינה, היה העם העיראקי (ובמידה מסוימת השלטון בעיראק), עוין לתנועה הלאומית היהודית.

הקשר הכלכלי החשוב בין ארץ ישראל ובין עיראק היה באמצעות צינור הנפט כירכוכ-חיפה שהוביל נפט גולמי משדות הנפט שבכירכוכ בעיראק דרך עבר הירדן לחיפה. הנפט עבר בצינור במשך 10 ימים מתחילתו ועד סופו, וכשהגיע לחיפה זוקק בבתי הזיקוק בחיפה, נאגר במכלים, ומהם הוזרם למכליות שהובילו אותו לאירופה. הצינור החל לפעול בשנת 1935, ופעל באופן רצוף מאז ועד לשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.

ב-29 בנובמבר 1947 הייתה עיראק בין המתנגדות בהצבעה באו"ם על "תוכנית החלוקה" וסיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל וחילוקה לשתי מדינות, יהודית וערבית.

משנת 1948 עד 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במאי 1948, יממה לאחר הקמת המדינה הייתה עיראק בין המדינות שחדרו לשטח ישראל במטרה לכבוש אותה, היא שלחה כוחות רגלים ושריון רבים לחזית הירדנית ונלחמה בעיקר באזור צפון השומרון, במהלך המלחמה הגיעו פליטים ערבים רבים לעיראק ומספרם נאמד כיום במאות אלפים. במקביל, נותק צינור הנפט כירכוכ-חיפה, והזרמת הנפט בו פסקה.

בשנים הראשונות להקמתה השקיעה ישראל מאמצים גדולים להבאתם של יהודי עיראק, בשנת 1951 החל מבצע עזרא ונחמיה בו עלו לישראל עשרות אלפים מיהודי עיראק.

מטוס המיג-21 ששימש את מוניר רדפא בעת עריקתו מעיראק לישראל במסגרת מבצע יהלום

בשנת 1966 ערק לישראל טייס חיל האוויר העיראקי מוניר רדפא בעזרת מטוס מסוג מיג-21. רדפא, בהיותו נוצרי, לא התקדם בשרשרת הפיקוד העיראקית ולכן ערק לישראל בעזרת המוסד במבצע הנודע כמבצע יהלום.

בשנת 1967, במלחמת ששת הימים שלחה עיראק חיל משלוח שנועד להצטרף לצבאות הנלחמים נגד ישראל אולם העוצבות העיראקיות לא הספיקו להשתתף במלחמה וספגו אבדות בעודם בתנועה מערבה מתקיפות חיל האוויר הישראלי. ב-4 ביוני 1967 הודיעה עיראק על הצטרפותה להסכם בין חוסיין ונאצר‏[1]. במבצע מוקד ב-6 ביוני הותקף שדה תעופה צבאי עיראקי המערבי ביותר H-3. ביומה השני של המלחמה בוצעה תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל. לאחר מתקפה זו נשלחו שמונה מטוסים ישראליים להפציץ שוב את שדה התעופה H-3, אולם שלושה מטוסים הופלו. מאז נמנעו העיראקים מתקיפות אוויריות נוספות. שני טייסים של חיל האוויר נפלו בשבי העיראקי והוחזרו לישראל בסוף יוני 1967 במסגרת הסכם חילופי שבויים עם ירדן‏[2].

בשנת 1973 בעת מלחמת יום הכיפורים שלחה עיראק לחזית רמת הגולן כוח משלוח גדול שכלל את מרבית צבא עיראק, חיל המשלוח נלחם נגד כוחות צה"ל לצד צבא סוריה החל מיומה השביעי של המלחמה, הכוחות העיראקים אילצו את כוחות צה"ל לנהל קרבות מתמשכים ששחקו את כוחות השריון הישראלי וחייבו אותו להרפות מהלחץ שהפעיל על הדיוויזיות הסוריות שהיו על סף קריסה במרחב שבין המובלעת שכבש צה"ל במלחמה לבין דמשק.

מסלול הטיסה וביצוע התקיפה על הכור

ב-7 ביוני 1981 תקף חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני "אוסיראק" של עיראק הסמוך לבגדד במבצע המכונה מבצע אופרה, כתוצאה מן התקיפה נהרס הכור לחלוטין ואי אפשר היה לשקמו, לאחר המבצע אמר ראש הממשלה מנחם בגין כי ישראל לא תסבול אחזקת נשק גרעיני בידי מדינה המבקשת להשמידה.

משפחה ישראלית במקלט עם מסכות גז

בשנת 1991 פלש סדאם חוסיין לכווית וכבש אותה, בתגובה הותקף על ידי קואליציה של 34 מדינות במלחמה המכונה מלחמת המפרץ.

סדאם איים להתקיף את ישראל בנשק כימי כנקמה על הפצצת חיל האוויר הישראלי על הכור הגרעיני ב-1981, ולאור החשש חולקו בישראל לאזרחים מסכות גז וערכות מגן מפני תקיפה של נשק מסוג זה, במהלך המלחמה נורו מעיראק עשרות טילי סקאד לעבר ערי ישראל במטרה למשוך את ישראל למלחמה ובכך להביא לפירוק הקואליציה שהוקמה בין מדינות המערב לבין מדינות ערב מתוך ההערכה כי אם תתערב ישראל במלחמה יפרשו מדינות ערב מהקואליציה, אולם למרות ירי הטילים ולדרישת ארצות הברית שהובילה את הקואליציה לא הגיבה ישראל על ירי הטילים לשטחה.

בשנת 1992 תכננה ישראל להתנקש בחייו של סדאם חוסיין בפעולה של סיירת מטכ"ל במסגרת מבצע שכונה "שיח אטד". המבצע בוטל בעקבות אסון צאלים ב'.

משנת 2003[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 פרצה מלחמת עיראק בה היא נכבשה על ידי קואליציה בהנהגת ארצות הברית והופל המשטר של סדאם חוסיין.

ב-1 ביולי 2008, נפגש באקראי שר הביטחון הישראלי אהוד ברק עם נשיא עיראק ג'לאל טלאבאני במפגש סוציאליסטים בינלאומיים ביוון ולחץ את ידו‏[3].

חבר הפרלמנט העירקי ומנהיג "המפלגה הדמוקרטית של האומה העיראקית" מיתאל אל-אלוסי ביקר פעמיים בישראל - ב-2004 ושנית ב-2008. הוא קרא לכינון יחסים דיפלומטיים בין עיראק לישראל ולהנהגת שיתוף פעולה של טכנולוגיה צבאית ביניהן, התגובות כלפיו בעיראק בעקבות הביקורים היו עוינות.

במהלך מבצע עופרת יצוקה גינתה ממשלת עיראק את הפעולה הישראלית, מפלגת הדאווה של ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי קראה למדינות המוסלמיות לנתק את יחסיהן עם ישראל ולקטוע את כל המגעים איתה, הציבורים כמו גם החשאיים. מנהיג השיעים בעיראק עלי אל-סיסטאני קרא לפעולה החלטית של מדינות הערב לשם הפסקת התקיפות של ישראל על רצועת עזה. הוא הצהיר גם כי "פעולה מילולית היא חסרת משמעות לאור הטרגדיה הנוראית שניצבת בפני הפלסטינים".

ב-12 ביולי 2011 שר האוצר יובל שטייניץ חתם על צו המאפשר לאזרחי ישראל לסחור עם עיראק, בלא שיעברו בשל כך על פקודת המסחר עם האויב‏[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שאול שי (עורך), העימות העיראקי-ישראלי, מערכות, 2002

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]