לדלג לתוכן

טיפול המרה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הוספת נייר העמדה של ההסתדרות הרפואית בישראל המביע התנגדות לטיפולים אלו
שורה 3: שורה 3:
אין [[השיטה המדעית|ראיות מהימנות]] לכך שניתן לשנות את הנטייה המינית של אדם וגופים רפואיים מזהירים כי שיטות הטיפול בהמרה אינן יעילות ועלולות לפגוע במטופל. עם זאת, תומכים של השיטה מדווחים על מידה מסוימת של הצלחה.<ref name=Cruz>{{cite journal|last1=Cruz|first1=David B.|title=Controlling Desires: Sexual Orientation Conversion and the Limits of Knowledge and Law|journal=Southern California Law Review|date=1999|volume=72|page=1297|url=http://www-bcf.usc.edu/~usclrev/pdf/072502.pdf|accessdate=17 September 2018}}</ref><ref name="Haldeman1">{{cite journal|url = http://drdoughaldeman.com/doc/Pseudo-Science.pdf|title = The Pseudo-science of Sexual Orientation Conversion Therapy|volume = 4|issue = 1|journal = Angles: The Policy Journal of the Institute for Gay and Lesbian Strategic Studies|date = December 1999|accessdate = 17 September 2018|last = Haldeman|first = Douglas C.|pages = 1–4}}</ref> ארגונים רפואיים, מדעיים וממשלתיים ב[[ארצות הברית]] וב[[בריטניה]] הביעו דאגה מטיפול בהמרה ובפגיעה שעלולה להיגרם למטופל.<ref name="Psych">{{cite web|title=Position Statement on Therapies Focused on Attempts to Change Sexual Orientation (Reparative or Conversion Therapies)|url=http://www.psych.org/Departments/EDU/Library/APAOfficialDocumentsandRelated/PositionStatements/200001.aspx|deadurl=yes|archive-url=https://web.archive.org/web/20110110120228/http://www.psych.org/Departments/EDU/Library/APAOfficialDocumentsandRelated/PositionStatements/200001.aspx|archive-date=January 10, 2011|accessdate=17 September 2018|date=May 2000|author=American Psychiatric Association|publisher=[[American Psychiatric Association]]|quote=In December of 1998, the Board of Trustees issued a position statement that the American Psychiatric Association opposes any psychiatric treatment, such as "reparative" or conversion therapy, which is based upon the assumption that homosexuality per se is a mental disorder or based upon the a priori assumption that a patient should change his/her sexual homosexual orientation. ... The validity, efficacy and ethics of clinical attempts to change an individual's sexual orientation have been challenged. To date, there are no scientifically rigorous outcome studies to determine either the actual efficacy or harm of "reparative" treatments. (references omitted)}}</ref><ref name="APA1">{{citation |url=http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/just-the-facts.pdf |title=Just the Facts About Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators and School Personnel |accessdate=2010-05-14 |year=1999 |publisher=Just the Facts Coalition}}</ref><ref name="NewAPA">{{citation |url=http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/therapeutic-response.pdf |format=PDF |title=Report of the American Psychological Association Task Force on Appropriate Therapeutic Responses to Sexual Orientation |accessdate=17 September 2018 |first=JM |last=Glassgold |publisher=[[American Psychological Association]] |date=2009-08-01 |display-authors=etal}}</ref><ref name="Memorandum">{{citation|url=http://www.psychotherapy.org.uk/UKCP_Documents/policy/MoU-conversiontherapy.pdf|title=Memorandum of Understanding on Conversion Therapy in the UK|accessdate=17 September 2018|date=January 2015|format=PDF|deadurl=yes|archiveurl=https://web.archive.org/web/20150123004221/http://www.psychotherapy.org.uk/UKCP_Documents/policy/MoU-conversiontherapy.pdf|archivedate=2015-01-23|df=}}</ref><ref name="GMC">{{citation|url=http://www.gmc-uk.org/news/26043.asp|title=General Medical Council supports Memorandum on conversion therapy in the UK|accessdate=2015-01-19|date=January 2015}}</ref><ref name="PSA">{{citation|url=http://www.professionalstandards.org.uk/footer-pages/news-and-media/latest-news/news-article?id=db1f5a9e-2ce2-6f4b-9ceb-ff0000b2236b |archive-url=http://webarchive.nationalarchives.gov.uk/20150505175118/http://www.professionalstandards.org.uk/footer-pages/news-and-media/latest-news/news-article?id=db1f5a9e-2ce2-6f4b-9ceb-ff0000b2236b |dead-url=yes |archive-date=2015-05-05 |title=Professional Standards Authority supports action by Accredited Registers on Conversion Therapy |accessdate=17 September 2018 |date=January 2015 }}</ref> במדינות רבות בעולם חוקקו חוקים שאוסרים על טיפולי המרה. [[משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם]] מגדיר את טיפולי ההמרה כבלתי אתיים, בלתי מדעיים, בלתי יעילים וכפרקטיקה שעשויה להגיע לכדי [[התעללות]] ו[[עינויים]], ולכן ממליץ למדינות לאסור טיפולי המרה{{הערה|[https://ilga.org/wp-content/uploads/2016/02/AHRC2923-English.pdf Discrimination and violence against individuals based on their sexual orientation and gender identity], Report of the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights, 4 May 2015|שמאל=כן}}.
אין [[השיטה המדעית|ראיות מהימנות]] לכך שניתן לשנות את הנטייה המינית של אדם וגופים רפואיים מזהירים כי שיטות הטיפול בהמרה אינן יעילות ועלולות לפגוע במטופל. עם זאת, תומכים של השיטה מדווחים על מידה מסוימת של הצלחה.<ref name=Cruz>{{cite journal|last1=Cruz|first1=David B.|title=Controlling Desires: Sexual Orientation Conversion and the Limits of Knowledge and Law|journal=Southern California Law Review|date=1999|volume=72|page=1297|url=http://www-bcf.usc.edu/~usclrev/pdf/072502.pdf|accessdate=17 September 2018}}</ref><ref name="Haldeman1">{{cite journal|url = http://drdoughaldeman.com/doc/Pseudo-Science.pdf|title = The Pseudo-science of Sexual Orientation Conversion Therapy|volume = 4|issue = 1|journal = Angles: The Policy Journal of the Institute for Gay and Lesbian Strategic Studies|date = December 1999|accessdate = 17 September 2018|last = Haldeman|first = Douglas C.|pages = 1–4}}</ref> ארגונים רפואיים, מדעיים וממשלתיים ב[[ארצות הברית]] וב[[בריטניה]] הביעו דאגה מטיפול בהמרה ובפגיעה שעלולה להיגרם למטופל.<ref name="Psych">{{cite web|title=Position Statement on Therapies Focused on Attempts to Change Sexual Orientation (Reparative or Conversion Therapies)|url=http://www.psych.org/Departments/EDU/Library/APAOfficialDocumentsandRelated/PositionStatements/200001.aspx|deadurl=yes|archive-url=https://web.archive.org/web/20110110120228/http://www.psych.org/Departments/EDU/Library/APAOfficialDocumentsandRelated/PositionStatements/200001.aspx|archive-date=January 10, 2011|accessdate=17 September 2018|date=May 2000|author=American Psychiatric Association|publisher=[[American Psychiatric Association]]|quote=In December of 1998, the Board of Trustees issued a position statement that the American Psychiatric Association opposes any psychiatric treatment, such as "reparative" or conversion therapy, which is based upon the assumption that homosexuality per se is a mental disorder or based upon the a priori assumption that a patient should change his/her sexual homosexual orientation. ... The validity, efficacy and ethics of clinical attempts to change an individual's sexual orientation have been challenged. To date, there are no scientifically rigorous outcome studies to determine either the actual efficacy or harm of "reparative" treatments. (references omitted)}}</ref><ref name="APA1">{{citation |url=http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/just-the-facts.pdf |title=Just the Facts About Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators and School Personnel |accessdate=2010-05-14 |year=1999 |publisher=Just the Facts Coalition}}</ref><ref name="NewAPA">{{citation |url=http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/therapeutic-response.pdf |format=PDF |title=Report of the American Psychological Association Task Force on Appropriate Therapeutic Responses to Sexual Orientation |accessdate=17 September 2018 |first=JM |last=Glassgold |publisher=[[American Psychological Association]] |date=2009-08-01 |display-authors=etal}}</ref><ref name="Memorandum">{{citation|url=http://www.psychotherapy.org.uk/UKCP_Documents/policy/MoU-conversiontherapy.pdf|title=Memorandum of Understanding on Conversion Therapy in the UK|accessdate=17 September 2018|date=January 2015|format=PDF|deadurl=yes|archiveurl=https://web.archive.org/web/20150123004221/http://www.psychotherapy.org.uk/UKCP_Documents/policy/MoU-conversiontherapy.pdf|archivedate=2015-01-23|df=}}</ref><ref name="GMC">{{citation|url=http://www.gmc-uk.org/news/26043.asp|title=General Medical Council supports Memorandum on conversion therapy in the UK|accessdate=2015-01-19|date=January 2015}}</ref><ref name="PSA">{{citation|url=http://www.professionalstandards.org.uk/footer-pages/news-and-media/latest-news/news-article?id=db1f5a9e-2ce2-6f4b-9ceb-ff0000b2236b |archive-url=http://webarchive.nationalarchives.gov.uk/20150505175118/http://www.professionalstandards.org.uk/footer-pages/news-and-media/latest-news/news-article?id=db1f5a9e-2ce2-6f4b-9ceb-ff0000b2236b |dead-url=yes |archive-date=2015-05-05 |title=Professional Standards Authority supports action by Accredited Registers on Conversion Therapy |accessdate=17 September 2018 |date=January 2015 }}</ref> במדינות רבות בעולם חוקקו חוקים שאוסרים על טיפולי המרה. [[משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם]] מגדיר את טיפולי ההמרה כבלתי אתיים, בלתי מדעיים, בלתי יעילים וכפרקטיקה שעשויה להגיע לכדי [[התעללות]] ו[[עינויים]], ולכן ממליץ למדינות לאסור טיפולי המרה{{הערה|[https://ilga.org/wp-content/uploads/2016/02/AHRC2923-English.pdf Discrimination and violence against individuals based on their sexual orientation and gender identity], Report of the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights, 4 May 2015|שמאל=כן}}.


באתר [[האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה]] נטען: "אף על פי שהקונצנזוס של ארגוני בריאות ובריאות הנפש הגדולים היא שהטרוסקסואליות והומוסקסואליות כאחת הן ביטויים נורמליים של המיניות האנושית, מאמצים לשינוי הנטייה המינית באמצעות תרפיה אומצו על ידי כמה ארגונים פוליטיים ודתיים ושווקו לציבור באגרסיביות. עם זאת, מאמצים אלו טומנים בחובם פוטנציאל להזיק לאנשים צעירים מאחר שהם מציגים את ההשקפה שנטייתם המינית של [[להט"ב]] היא [[מחלת נפש]] או [[הפרעה נפשית]], ולעיתים קרובות הם מציגים את חוסר היכולת לשינוי הנטייה האישית ככישלון אישי ומוסרי{{הערה|שם=LTR-APA|{{ציטוטון|Despite the general consensus of major medical, health, and mental health professions that both heterosexuality and homosexuality are normal expressions of human sexuality, efforts to change sexual orientation through therapy have been adopted by some political and religious organizations and aggressively promoted to the public. However, such efforts have serious potential to harm young people because they present the view that the sexual orientation of lesbian, gay, and bisexual youth is a mental illness or disorder, and they often frame the inability to change one’s sexual orientation as a personal and moral failure.|[http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/just-the-facts.aspx Just the Facts about Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators, & School Personnel], באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, עמוד 3}}}}."
באתר [[האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה]] נטען: "אף על פי שהקונצנזוס של ארגוני בריאות ובריאות הנפש הגדולים היא שהטרוסקסואליות והומוסקסואליות כאחת הן ביטויים נורמליים של המיניות האנושית, מאמצים לשינוי הנטייה המינית באמצעות תרפיה אומצו על ידי כמה ארגונים פוליטיים ודתיים ושווקו לציבור באגרסיביות. עם זאת, מאמצים אלו טומנים בחובם פוטנציאל להזיק לאנשים צעירים מאחר שהם מציגים את ההשקפה שנטייתם המינית של [[להט"ב]] היא [[מחלת נפש]] או [[הפרעה נפשית]], ולעיתים קרובות הם מציגים את חוסר היכולת לשינוי הנטייה האישית ככישלון אישי ומוסרי{{הערה|שם=LTR-APA|{{ציטוטון|Despite the general consensus of major medical, health, and mental health professions that both heterosexuality and homosexuality are normal expressions of human sexuality, efforts to change sexual orientation through therapy have been adopted by some political and religious organizations and aggressively promoted to the public. However, such efforts have serious potential to harm young people because they present the view that the sexual orientation of lesbian, gay, and bisexual youth is a mental illness or disorder, and they often frame the inability to change one’s sexual orientation as a personal and moral failure.|[http://www.apa.org/pi/lgbt/resources/just-the-facts.aspx Just the Facts about Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators, & School Personnel], באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, עמוד 3}}}}." בישראל, פורסם ב-2019 נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית אשר מביע התנגדות חד משמעית מהפנייה לטיפולים אלו {{הערה|1=|[https://cdn.doctorsonly.co.il/2019/01/%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%94-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%94.pdf נייר עמדה בנושא טיפולים לשינוי הזהות והנטייה המינית], ינואר 2019{{ש}}"לסיכום, אנו קובעים כי אין עדות ליעילותם של טיפולים לשינוי הנטייה המינית או הזהות המגדרית, וכי יש עדויות לנזק אפשרי גם באוכלוסייה הבוגרת ובעיקר בילדים ובמתבגרים. לפיכך אין להפנות לטיפולים אלו ואין להשתתף בהם מבחינה מקצועית ואתית. בכך אנו מצטרפים להמלצות של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל שפרסמה בשנת 2011 נייר עמדה לגבי טיפולים לשינוי הנטייה המינית, וכן של משרד הבריאות הישראלי שפרסם אזהרה לציבור מפני טיפולים אלה בשנת 2014"}}{{ynet|רותם אליזרע|נייר עמדה: "טיפולי ההמרה מזיקים, רופאים אל תפנו אליהם"|5442244|7 בינואר 2019}}


==היסטוריה==
==היסטוריה==

גרסה מ־07:35, 8 בינואר 2019

טיפול המרה או טיפול קונברסיבי (מאנגלית: Conversion therapy) הוא שם כולל למספר טכניקות פסאודו-מדעיות שנועדו לשנות נטייה מינית הומוסקסואלית להטרוסקסואלית[1].

אין ראיות מהימנות לכך שניתן לשנות את הנטייה המינית של אדם וגופים רפואיים מזהירים כי שיטות הטיפול בהמרה אינן יעילות ועלולות לפגוע במטופל. עם זאת, תומכים של השיטה מדווחים על מידה מסוימת של הצלחה.[2][3] ארגונים רפואיים, מדעיים וממשלתיים בארצות הברית ובבריטניה הביעו דאגה מטיפול בהמרה ובפגיעה שעלולה להיגרם למטופל.[4][5][6][7][8][9] במדינות רבות בעולם חוקקו חוקים שאוסרים על טיפולי המרה. משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם מגדיר את טיפולי ההמרה כבלתי אתיים, בלתי מדעיים, בלתי יעילים וכפרקטיקה שעשויה להגיע לכדי התעללות ועינויים, ולכן ממליץ למדינות לאסור טיפולי המרהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Discrimination and violence against individuals based on their sexual orientation and gender identity, Report of the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights, 4 May 2015 וגם שמאל=כן..

באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה נטען: "אף על פי שהקונצנזוס של ארגוני בריאות ובריאות הנפש הגדולים היא שהטרוסקסואליות והומוסקסואליות כאחת הן ביטויים נורמליים של המיניות האנושית, מאמצים לשינוי הנטייה המינית באמצעות תרפיה אומצו על ידי כמה ארגונים פוליטיים ודתיים ושווקו לציבור באגרסיביות. עם זאת, מאמצים אלו טומנים בחובם פוטנציאל להזיק לאנשים צעירים מאחר שהם מציגים את ההשקפה שנטייתם המינית של להט"ב היא מחלת נפש או הפרעה נפשית, ולעיתים קרובות הם מציגים את חוסר היכולת לשינוי הנטייה האישית ככישלון אישי ומוסרי[10]." בישראל, פורסם ב-2019 נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית אשר מביע התנגדות חד משמעית מהפנייה לטיפולים אלו [11]רותם אליזרע, נייר עמדה: "טיפולי ההמרה מזיקים, רופאים אל תפנו אליהם", באתר ynet, 7 בינואר 2019

היסטוריה

ניסיונות לשנות נטייה מינית הומוסקסואליות התקיימו באירופה וצפון אמריקה במאתיים השנים האחרונות. ההומוסקסואליות נחשבה למחלת נפש ועל כן נעשו ניסיונות שונים למצוא לה מרפא. בשנת 1897, הסקסולוג הבלוק אליס[12], הציע טיפול על ידי קיום יחסי מין עם זונות. ד"ר ויליאם המונד הציע הקזת דם אחת לעשרה ימים ונישואין בכפייה[דרוש מקור]. שיטות של סירוס, התנזרות, היפנוזה, טיפול בקרני רנטגן, טיפול בנזעי חשמל כתגובה אוורסיבית לגירוי מיני ממקור הומוסקסואלי, טיפול הורמונלי ולובוטומיה (ניתוח מוח) יושמו עד שנות ה-50 של המאה העשרים וחלקן מיושמות גם היום במדינות שונות[13], על אף ראיות המראות כי לפחות חלקן עלולות להיות מזיקות.

מתוך האמונה שלכל אדם יש זכות לחיי מין מספקים, בין אם הוא הטרוסקסואל או הומוסקסואלשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: [https://www.washingtonpost.com/archive/entertainment/books/1979/06/17/masters-and-johnson-on-homosexuality/ad08ea86-4f7b-4c9f-b160-f88114706a30/?utm_term=.e26ee2b1ea80 Masters and Johnson on Homosexuality ], Anthony Storr, Washington Post, June 17, 1979 וגם שמאל=כן. חקרו מאסטרס וג'ונסון במסגרת המחקר שלהם על מיניות האדם גם הומוסקסואלים. בנוסף, בין 1968 ל-1977 טיפלו ב-151 הומוסקסואלים שסבלו מבעיות מיניות שונות, ביניהם 54 גברים ו-13 נשים שהיו במערכות יחסים הטרוסקסואליות וביקשו לשנות את נטייתם להטרוסקסואליות[14], בטיפול משותף עם בני זוגם. בבדיקה לאחר חמש שנים, המחקר דיווח על 35% כישלון, וציפו שמספר זה לא יעלה על 45% חמש שנים לאחר הטיפול האחרון[15][14].

בשנת 2009 פרסם תומאס מאייר (אנ') ביוגרפיה על הזוג. לדבריו, הטיפול בתריסר מתוך 67 המטופלים (תשעה גברים ושלוש נשים) סווג כהמרה (conversion) כי הם תמיד האמינו שהם הומוסקסואלים והיו מוטרדים מכך. הטיפול בשאר 55 המטופלים סווג כביטול (reversion) של הנטייה ההומוסקסואלית, משום שהם דיווחו על נטייה הומוסקסואלית יציבה פחות. מאייר כתב שרוב צוות המכון בשנים 1968 עד 1977 מעולם לא פגשו באף אחד ממקרי ההמרה וחלקם אף לא שמעו עליה. הוא כתב גם שהבכיר מתוך מנהלי המכון אחרי מאסטרס וג'ונסון, רוברט ס' קולודני, שהיה דירקטור שותף וראש אגף המחקר האנדוקרינולוגי, סיפר שביקש ממאסטרס גישה למסמכים ולהקלטות של הטיפולים שתועדו בהרחבה במחקר, אך מאסטרס סירב לספק לו אותם, וקולודני – שלא ראה בעצמו מקרה של המרה מעולם – דחק במאסטרס לתשובות, ומדבריו הסיק שהממצאים זויפו או שאוגדו פרטים מתיקים שונים לתוך נרטיבים אחידים. עוד טען שפנה לג'ונסון באופן פרטי וגילה שאף היא חשדה בתאוריית ההמרה של מאסטרס, אף שהשניים פירסמו את המחקר ביחד והיא תמכה בו בפומבי. לפי מאייר, ג'ונסון אמרה מאוחר יותר ש"זה היה ספר גרוע", ושהיא הייתה מעדיפה לשכתב אותו כדי שיתאים לספרות המקצועית, ואף הביעה חשש שמאסטרס לא ידע על מה הוא מדבר, ואמרה שהוא "היה יצירתי באותם ימים" בהם הוא ערך את ממצאי מקרי המחקר של ה"המרת הומוסקסואלים"[16].

המונח "דחף רפראטיבי" נטבע בשנות ה-80 על ידי ד"ר אליזבת מוֹבּרלי, תאולוגית ופסיכולוגית בריטית, בספרה "הומוסקסואליות: אתיקה נוצרית חדשה" ("Homosexuality: A new Christian ethic") היא טוענת שהומוסקסואליות היא תוצאת שילוב של גורמים סביבתיים ואופי, אך נובעת בעיקר מקשר לא מוצלח של הילד עם אביו - בניגוד לתאוריית האם השתלטנית של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית. במונח "דחף רפראטיבי" מתכוונת מוברלי שהומוסקסואליות היא דחף מתקן, כלומר היא דרך להתמודד עם מערכות יחסים לא תקינות ו"לתקן" אותן. כיום, המונח "תרפיה רפראטיבית" אינו מתייחס לטיפולים שהיו נפוצים במאה ה-19 (אף-על-פי שייתכן שעדיין יש בהם שימוש), אלא לטיפול שפיתחו הפסיכולוגים ג'וזף ניקולוסי וצ'ארלס סוקרידס. ב-1997 הוציא ניקולוסי את הספר "תרפיה רפראטיבית להומוסקסואליות בגברים - גישה קלינית חדשה" ("Reparative Therapy of Male Homosexuality: A New Clinical Approach") ובו ניסח את שיטת הטיפול שלו בהומוסקסואליות. השם שבחר לטיפול, "תרפיה רפראטיבית", הוא בעקבות המונח "דחף רפראטיבי" מספרה של מוברלי.

אותן שיטות שנוסו לשינוי הנטייה, נוסו גם לטיפול בפדופיליה, ללא הצלחהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Tom Blackwell, "Man says he was cured of pedophilia at Ottawa clinic: ‘It’s like a weight that’s been lifted’", National Post, 16/08/2017 וגם שמאל=כן..

תאוריה וקווים מנחים

בעבר[דרושה הבהרה] השתמשו בשתי גישות עיקריות לטיפולי המרה. האחת פסיכואנליטית והשנייה ביהביוריסטית. מטפלי הגישה הביהביוריסטית תמכו בשימוש בטיפולי הרתעה, כדוגמת חשמול עצמי בעת חשיבה על מין הומוסקסואלי, או בהמצאות בסביבה מענישה על מחשבות או ניסיונות התנהגות כאלה. כיום[דרושה הבהרה], התמעט השימוש בגישה הביהביוריסטית למטרה זו, וברוב המקרים הגישה היא פסיכואנליטית.

הטיפולים הפסיכואנליטיים מתבססים על התאוריה שמשיכה הומוסקסואליות היא דחף רפראטיבי (תיקוני), שנגרם כתוצאה מהתפתחות פסיכולוגית בלתי תקינה, שנגרמה ממצבים או מאירועים בגיל צעיר מאוד, ולכל אחד מהם מוצע טיפול ייעודי. מצבים אלו כוללים:

  • נון קונפורמיות מגדרית בילדות[17] (שהאטיולוגיה שלה עומדת בפני עצמה)
  • אונס
  • טראומה נפשית כלשהי מבני אותו המין

נון קונפורמיות מגדרית בילדות

הסיבה הנפוצה ביותר להומוסקסואליות, על פי רוב המציעים טיפולי המרה כיום, היא נון-קונפורמיות מגדרית שנזכרה לעיל, וכאשר הקלינאים יסיקו שהיא העומדת בבסיס ההומוסקסואליות, הם ינסו להסיר אותה ו"לפתח" את גרעין הזהות המגדרית הגברית שדוכאה לטענתם. הדוגלים בטיפולי המרה לרוב סבורים כי ההתנהגות הנון קונפורמית מגדרית מתפתחת עד סביבת גיל 7. ובפרט ב-3 השנים הראשונות לחיים (זאת בניגוד לקונצנזוס המדעי המדבר על גילאים מוקדמים הרבה יותר)[18]. לטענתם, זה קורה בטווחי זמן אלה בגלל אחת משְׁלוש הסיבות להלן (אין בהכרח הסכמת כלל בקרבם על אחד המודלים). הדוגמאות מציגות בנים אך על פי הגישות המיושנות ניתן "להפוך" את זהות המגדר של הדמויות אם רוצים לדבר על בנות:

  1. אם שתלטנית (Overbearing\Protective mother) שמגוננת יתר על המידה על בנה, בשנותיו הראשונות לחיים וגורמת באופן ישיר להזדהותו עימה. את הגרסה הראשונה של רעיון זה העלה לכאורה זיגמונד פרויד[19] אך לאורך הזמן התפתחה וריאציה מצומצמת יותר של הרעיון שהסירה רעיונות פרוידאינים קלאסיים (כמו תסביך אדיפוס) וטענה שרק "ההקשרות היתרה" לאם גורמת לכך. הן טענתו המקורית של פרויד, והן ניסיון השדרוג שלו כמעט לא זכו לכל תמיכה אמפירית והם נזנחו אפילו בקרב חלק מהמציעים טיפולי המרה. וריאציה מודרנית יותר של הרעיון היא ששתלטנות האם לא גורמת באופן ישיר להפרעה בהתפתחות המגדרית, אלא ההרחקה הכרוכה בה, של הבן, מדמויות גבריות (בפרט האב) ובני קבוצת השווים, היא הגורמת לכך באופן עקיף בלבד. בוריאציה זו תומך ג'וזף ניקולוסי, אם כי רעיון זה איננו מקובל בעצמו.
  2. יחס בין מידתיות גבוהה של שתלטנות מצד האם, לבין מידתיות נמוכה של דומיננטיות מצד דמות האב בשנים הראשונות לחיים. על פי רעיון זה שני ההורים משחקים תפקיד פעיל בהתפתחות הנטייה המינית ויש לטפל בקונפליקטים שנוצרו מצד שניהם. גם רעיון זה נזנח במידה רבה בעולם המדע, וגם בקרב חלק מהמציעים טיפולי המרה, בפרט כי הוא מזכיר דמות אם שתלטנית, טענה שלא אוששה דיה.
  3. העדר דמות התקשרות אבהית דומיננטית (Absent father figure), לפחות בשנים הראשונות לחיים כמגדילה את הסיכוי כביכול, להתפתחות נטייה הומוסקסואלית. רעיון זה לא זכה לאישוש חד משמעי'[20] אך הוא היחיד שבאופן כללי עדיין מוערך בקרב אנשי מקצוע, גם כאלה המתנגדים נחרצות לביצוע טיפולי המרה בטענה שאינם אפקטיביים. עם זאת, הוא נכשל להסביר איך אנשים שגדלו ללא אב אינם מפגינים נון-קונפורמיות מגדרית, כאשר המצדדים בו טוענים שבמקרים אלה הילד "ינק" את מגדרו הגברי מבני קבוצת השווים והוא יכול רק לתרום לכך ואיננו גורם חד-משמעי.

יצוין כי גישות מקובלות ומודרניות יותר להתפתחות המגדר הן אינטגרטיביות (כלומר משלבות גורמים שונים, כולל ביולוגיים), ואינן לוקחות בחשבון רק גורם אחד (ביולוגי-גנטי, ביולוגי-סביבתי, או פסיכוסוציאלי-סביבתי), אך ממילא דוחות רעיונות הנוגעים לאם שתלטנית תוך התייחסות אליהם כפסבדו-מדעיים (ולכן לכאורה שומטות את הקרקע מאותם טיפולים ספציפיים המבוססים על רעיון זה). הגישות המודרניות מדגישות גם גורמים ביולוגיים (גנטיים וביוכימיים), בפרט לגבי התפתחות זהות המגדר בבנות, כמו גם את קבוצת השווים, ונשנעות רק באופן חלקי, אם בכלל, על מודל ההיקשרות לאב כגורם משפיע על התפתחות הזהות המגדרית.

על פי תאוריית הדחף המתקן, משיכה הומוסקסואלית היא דחף ששואף לתקן בעיות רגשיות מהעבר (כלומר משיכה הומוסקסואלית היא סימפטום לבעיות אחרות מהעבר). התרפיה הרפראטיבית מתיימרת לטפל בבעיות אלו, משום שעל פי התאוריה כאשר בעיות אלה יטופלו (בהנחה שהן קיימות, ובהנחה שניתן לטפל בהן בבגרות), הרי שאז הדחף המתקן כביכול יפסק.

הפרקטיקה הטיפולית

התרפיה הרפראטיבית מבוססת בעיקרה על שיחות בין המטפל למטופל לפי הגישה הפסיכואנליטית שפיתח הפסיכולוג האמריקני גוז'ף ניקולוסי (Joseph Nicolosi), ומושפעת גם מרעיונות ביהייביוריסטיים של הפסיכיאטר צ'ארלס סוקרידס ועמיתיהם. רבים מהקלינאים מעדיפים להתייחס למקבלי טיפולם כלקוחות כדי להדגיש שהטיפול איננו מיועד לריפוי מחלת נפש, אלא לסייע בהתמודדות עם בעיה או קושי סובייקטיבי.

בתחילת התרפיה ינסה מציע הטיפול לאתר את הקונפליקט הלא-מודע (למשל על ידי פסיכואנליזה) ולכאורה אם שיטתו מתאימה לכך, ינסה לטפל בעזרת פסיכואנליזה בבעיות הגורמות למשיכה ההומוסקסואלית בדרכים שלא קשורות למיניות, משום שלפי גישתה רק כך הדחף הרפראטיבי יפסק.

אחת הבעיות שיכולות לגרום לדחף המתקן, על פי התאוריה, היא נון קונפורמיות מגדרית בילדות טראומה נפשית: אונס, חוויה מינית, אלימות או פגיעה נפשית מצד גברים או ילדים בתקופת הילדות. ניקולוסי סבור שהגורם הכי שכיח להומוסקסואליות בקרב גברים הוא נון קונפורמיות מגדרית בילדות (או מה שהוא מכנה, בהתאם למהדורה הרביעית של ה-DSM "הפרעת זהות מגדרית בילדות". נון קונפורמיות מגדרית בילדות היא מצב שבו ילד או ילדה (כבר בגיל 18 חודשים במקרים רבים), מביעים רצון עקבי לשחק במשחקים של המין ההפוך (למשל, בנים המפגינים רצון עקבי, אפשר שגם יום יומי, לשחק בברביות או לשחק דמויות נשיות במשחקי הדמיון) ואף להזדהות במילים כבן המין האחר (למשל, ילדה האומרת שוב ושוב "אני בן"). כמות רבה של מחקרים, מרחבי תבל, מצאה הלוך ושוב קשר סטטיסטי מובהק בין התנהגות נון-קונפורמית מגדרית בילדות לבין הזדהות כהומוסקסואלית ואף כטרנסקסואלית בגיל מאוחר יותרשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Richard Green (1987) The sissy boy syndrome. New Haven, CT: Yale University Press וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Bailey J. Michael and Kenneth J. Zucker, Childhood Sextiped Behaviorand Sexual Orientation וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Bailey J. Michael (2008) Sexual orientation and childhood gender nonconformity: evidence from home videos וגם שמאל=כן. וחוקר המגדר צוקר גורס כי קיימת הסכמה רבה בקרב פסיכולוגים וחוקרים דומים שאכן נון-קונפורמיות מגדרית היא גורם מנבא משמעותי (אך לא מוחלט) להומוסקסואליות ואף לטרנסקסואליות בבגרותו של אותו אדםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Dr. Ken Zucker Talks About Sexual Orientation Research with Truth Wins Out. Ken Zucker is the lead psychologist at Toronto's Centre for Addiction and Mental Health. He received his Ph.D. from University of Toronto in 1982, Interview to Wayne Besen, Published at YouTube on Oct 29, 2013 וגם שמאל=כן..

בפרשנות לא קונבנציונלית לממצאים אלה, גורסים מעניקי התרפיה הרפראטיבית, הטיפול במשיכה ההומוסקסואלית הוא בעצם טיפול בבעיות שלדברי תומכי התאוריה, הן הגורמות לה. הטיפול מיועד בעיקר לריפוי פצעים נפשיים מהילדות, בניית קשרים רגשיים (לא מיניים) עם גברים, חיזוק תחושת הגבריות של הקליינט (אם בכלל קיימת בו תחושה כזו), ומאפיינים שלה, ויצירת הרגשת שוויון בינו לבין גברים הטרוסקסואליים. במקביל, לפי השיטה, על הקליינט להימנע ממחשבות מיניות הומוסקסואליות, ובמידת הצורך קיימים טיפולים סקסולוגיים לחיזוק המשיכה המינית ההטרוסקסואלית (הפונים יותר לקהל של דו מיניים) ואם הם אינם במסגרת של טיפולי המרה הרי שהם על תקן טיפול סקסולוגי המסייע לגילוי של גירויים מיניים - טיפול שיכול להינתן ללא כל קשר למטרה של שינוי נטייה מינית.

התומכים בתרפיה רפראטיבית

תומכי התרפיה הרפראטיבית בדרך כלל גורסים שהנטייה המינית ההומוסקסואלית, לפחות בזכרים, איננה מוּלדת.[דרוש מקור] כמו כן רובם גורסים שניתן לשנותה בעזרת תרפיה רפראטיבית בגישה פסיכואנליטית (בעלת מוטיבים פסיכואנליטיים קלאסיים) כל שהיא, או כזו המשולבת עם גישה ביהייביוריסטית.[דרוש מקור] רבים מתומכי התרפיה הרפראטיבית מאמינים כי הומוסקסואליות היא הפרעה נפשית-התנהגותית ושאורח חיים הטרוסקסואלי עדיף על פני אורח חיים הומוסקסואלי מסיבות רבות ומגוונות[דרוש מקור]. חלקם, בעיקר במדינות בעלות אופי דתי כמו ארצות הברית, פועלים גם ממניעים דתיים, ורואים בהומוסקסואליות חטא.[דרוש מקור]

תנועת ה-Ex gays

ישנם אנשים המעידים על עצמם כי היו בעברם הומוסקסואלים, ובעקבות תרפיה רפראטיבית משיכתם לגברים פחתה או פסקה ובמקומה התפתחה משיכה לנשים.

בארצות הברית קיימות קבוצות וכנסיות של "הומוסקסואלים לשעבר" ("ex-gay"). חלק מאנשים אלה שומרים על פרופיל נמוך, אך יש שכתבו ספרים או מרצים על תרפיה רפראטיבית ואף מעניקים אותה בעצמם; בולט בין אלה הוא ריצ'רד א. כהן(אנ') הטוען כי התרפיה שעבר הצליחה. בשלב מסוים לאחר אירוע זה בחייו אף הקים משפחה הטרונורמטיבית והוא אב לשלושה ילדים. כהן מציג את משפחתו וילדיו בסדרות דוקומנטריות שונות כעדות להצלחתם של טיפולי המרה מסוימים תוך קידום שיטתו האישית לעשות כן.

ביוני 2013, "Exodus International", מועצת המנהלים של ארגון גג של קבוצות וכנסיות של הומוסקסואלים לשעבר, החליטה לסיים את פעילותו[21]. נשיא הארגון פרסם הצהרה שהביעה חרטה על הקו בו נקט הארגון והתנצל בפני חברי קהילת הלהט"ב הרבים ש"נפגעו ממנו"[22]. ארגון הגג הוחלף בידי התארגנות חדשה בשם "Restored Hope Network".

NARTH

"האגודה האמריקאית למחקר וטיפול בהומוסקסואליות" (בראשי תיבות: NARTH) הוא ארגון אמריקאי המקדם טיפול בהמרה.

בשנת 2002 פרסמו ד"ר ג'וזף ניקולוסי, מייסד הארגון והעומד בראשו עד 2006, וד"ר א. דין בירד סקירה מטה-אנליטית של טיפולים רפראטיביים אינדיבידואליים של הומוסקסואליםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: A. Dean Byrd, Joseph Nicolosi, "A Meta-Analytic Review of Treatment of Homosexuality" (Psychological Reports, 2002, 90, 1139-1152) וגם שמאל=כן.. הם בדקו 146 מקרים, מתוכם 79% הצביעו על כך שהתרפיה הרפראטיבית יעילה. הקריטריונים שנקבעו לקביעת יעילותה של תרפיה רפראטיבית כללו דיווח של הנחקרים על משיכתם המינית (אל בני אותו המין ואל בני המין השני), אחוז הפנטזיות על בני אותו המין ועל קיום יחסי מין עם בני אותו המין; קריטריונים נוספים לקביעת יעילות התרפיה עסקו בבדיקת עוררות מינית: שינוי בזקפה ושינוי בדופק כתגובה למצגת של תמונות אירוטיות.

NARTH מצטטים מדבריו של ג'רלד פ. קוצ'ר, נשיא האגודה הפסיכולוגית האמריקאית הנוכחי, בשיחת שאלות ותשובות בכנס של APA שנערך באוגוסט 2006, כי "אין להתנגד לתרפיה רפראטיבית לאנשים שמשיכתם ההומוסקסואלית אינה רצויה להם, ויש לכבד את הבחירה לעבור טיפול להפחתת משיכה הומוסקסואלית ולחיזוק פוטנציאל הטרוסקסואלי, ועל מטפלים להציע אפשרות זו".[דרוש מקור] בעקבות ציטוט זה פרסם קוצ'ר הודעה לעתונות והבהיר כי בטיפול בענייני נטייה מינית:

  1. חיוני לברר כיצד הפציינט קבע את בחירתו, ולוודא שהוא מבין כי מניעיו עשויים לנבוע מלחץ חברתי גרידא, בסביבה הומופובית.
  2. כמו בכל טיפול אחר על הפציינטים להיות מודעים לכל התוצאות האפשריות לטיפול, ולהבין כי הטיפולים חסרי בסיס מדעי ועלולים לגרום לנזק פסיכולוגי.
  3. הפציינטים חייבים לדעת מתחילת הטיפול כי המטפל אינו רואה בהומוסקסואליות הפרעה נפשית, ועל המטפלים להוביל את מחיקת הסטיגמה הזו.

יש בארגון NARTH הטוענים כי הסיבה להסרת ההומוסקסואליות מה-DSM ב-1973 הייתה לחץ מצד הקהילה ההומוסקסואלית יחד עם המחנה הליברלי, כלומר החלטת ה-APA לא להתייחס להומוסקסואליות כאל מחלת נפש אשר וודאי ראויה לטיפול נעשתה ממניעים פוליטיים ולא ממניעים מקצועיים. עובדה התומכת בטענה זו היא שלהסרת ההומוסקסואליות מה-DSM לא קדם כל מחקר מקיף שתמך במעשה[דרוש מקור], כלומר השינוי בגישת ה-APA להומוסקסואליות באותן שנים נבע מהליברליזציה של החברה האמריקאית ולא בעקבות ממצאים מחקריים חדשים.

מחקר ת'רוקמורטון

ב-1998 פורסם מאמר של ד"ר וורן ת'רוקמורטון - "סקירת ספרות ואתיקה של ניסיונות לשנות נטייה מינית". הייתה זאת סקירה של ניסיונות מוצלחים לשינוי דפוסי עוררות מינית מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות מהיבטים פסיכואנליטיים, קוגניטיביים, קבוצתיים ודתיים. ד"ר ת'רוקמורטון הסיק ש"הנסיונות לסייע לאנשים בעלי אוריינטציה הומוסקסואלית שמבקשים לשנות את דפוסי העוררות המינית שלהם היו יעילים, נעשו באופן אתי ויש לאפשר אותם למטופלים המבקשים אותם". המחקר הראה שאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית יכולים להשתנות באמצעות מגוון של גישות טיפוליות.

מחקר שפיצר

רוברט שפיצר, פרופסור לפסיכיאטריה מאוניברסיטת קולומביה ערך ב-2000–2001 מחקר לבדיקה האם ייתכן שינוי בנטייה המינית בעקבות תרפיה רפראטיבית[23]. הוא חיפש מתנדבים ומצא 143 גברים ו-57 נשים שדיווחו על משיכה חד-מינית עיקרית ארוכת שנים, בה חל שינוי שהתמיד במשך לפחות חמש שנים. רובם הגדול יחסו את השינוי לתרפיה שעברו. למאתים המתנדבים נערך ריאיון טלפוני מובנה שכלל כ-120 שאלות. 94 גברים ו-25 נשים אובחנו כבעלי "תפקוד הטרוסקסואלי טוב" מבחינה מינית ורגשית, לפי הקריטריונים שנקבעו במחקר, אם כי משיכתם ההטרוסקסואלית הייתה עזה פחות מזו המאפיינת אישים שמעולם לא חוו משיכה חד-מינית. רובם הגדול גם דיווח על שיפור בתחושת הגבריות/נשיות וביכולת לפתח יחסים לא מיניים קרובים עם בני מינם. על סמך הממצאים, שפיצר ביקר את המלצת ה-APA משנת 2000 שמטפלים אתיים ימנעו מניסיונות לשנות נטייה מינית. לדבריו המלצה זו מבוססת על סטנדרט כפול, שכן גם טיפולי קבלה עצמית להומואים (gay affirmative therapy) לא הוכחו אמפירית כיעילים, וגם בעקבותיהם יש דיווחים על נזק. הוא גרס שנדרש מחקר פרוספקטיבי ארוך טווח להערכת שכיחות המקרים בהם מדווח שינוי משמעותי בנטייה בעקבות תרפיה רפארטיבית, ושכיחות המקרים בהם הנכשלים בטיפול נפגעים בצורה זו או אחרת.

המחקר פורסם בכתב העת "Archives of Sexual Behavior", רק לאחר שהעורך הציג אותו בפורומים מקצועיים והזמין את המעוניינים לכתוב מאמרי תגובה. לאחר שנתיים המחקר פורסם עם עשרים ושישה מאמרי תגובה ובנוסף מאמר תשובה למגיבים מאת שפיצר, ובכך הוקדש לנושא הגיליון כולו.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Kenneth J. Zucker, The Politics and Science of “Reparative Therapy”, Archives of Sexual Behavior, Vol. 32, No. 5, October 2003, pp. 399–402 וגם שמאל=כן. בין היתר, בוקר המחקר על כך שהתבסס על דיווחי הנחקרים בלבד, ללא אמצעים רפואיים לבדיקת עוררות מינית למראה בני המין השני. שפיצר במחקרו נימק זאת בחוסר מימון, ובכך שכמעט תמיד מחקרים על יעילות טיפולים פסיכותרפיים נסמכים רק על דיווחי המטופלים.

בתקופה בה המחקר המתין לפרסום, שפיצר פרסם מאמר ב-Wall Street Journal בו כתב: "ב-1973, התנגדתי לעמדה האורתודוקסית המקובלת במקצועי בכך שהובלתי את המאמץ להסיר את ההומוסקסואליות מהרשימה הרשמית של הפרעות פסיכיאטריות. [...] אמרתי אז - כפי שאני אומר היום - שהומוסקסואלים יכולים לחיות חיים שמחים ומלאים. [...] כעת, ב-2001, אני מוצא עצמי קורא תיגר על אורתודוקסיה חדשה [...ש]טוענת שבלתי אפשרי לאדם שהיה בעיקר הומוסקסואל במשך שנים רבות, לשנות את נטייתו המינית - לא רק את התנהגותו המינית, אלא גם את המשיכה והפנטזיות - וליהנות מהטרוסקסואליות."[24]

בריאיון בשנת 2004 סיפר ששוחח עם שניים ממבצעי טיפולי ההמרה המוכרים והם העריכו ששיעור ההצלחה שלהם בהשגת שינוי בהתנהגות ובנוסף ברגשות של המטופלים הוא כ-30%. על בסיס הקושי באיתור המתנדבים למחקרו, העריך שפיצר שהשיעור האמיתי נמוך משמעותית, אך הוסיף שגם רבים מהמתנדבים שנדחו מהמחקר כי דיווחו רק על שינוי בהתנהגות, עדיין הביעו שביעות רצון רבה מהצלחתם לקיים אורח חיים התואם יותר לערכיהם הדתיים[25].

ב-2012, בראיון לפעיל זכויות להט"ב, אמר שפיצר כי "במבט לאחור, עלי להודות כי אני חושב שמבקרי צדקו במידה רבה - הממצאים יכולים להיחשב כראיה למה שחושבים על תרפיה רפראטיבית אלו שעברו אותה, אבל לא יותר מכך"[26] ושביקש מכתב העת בו פרסם את מחקרו, לפרסם שהוא חוזר בו מהמחקר (retraction), אך סורב. שפיצר ביקש מהמראיין להדפיס הודעת חרטה לפיה הכשל הקריטי במחקר הוא שאין כל דרך לבדוק האם עדויות הנחקרים נכונות, והתנצל בפני קהילת הלהט"ב ובפני "כל מי שבזבז זמן ואנרגיה על טיפולי המרה מכיוון שחשב שמחקרו הוכיח שהם יעילים עבור אנשים מסוימים"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Dr. Robert Spitzer Apologizes to Gay Community for Infamous ‘Ex-Gay’ Study וגם שמאל=כן.. תומכי השיטה טענו כי צעד זה של שפיצר, כשהוא בן 80 וחולה פרקינסון, נובע מכך שבמשך עשור הותקף קשות בידי מתנגדי השיטה[27].

גישת קמינגס

הפסיכולוג האמריקני ניקולס קמינגס (Nicolas Cummings, מנשיאי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי לשעבר) תומך חלקית בטיפולי המרה. לדברי קמינגס, טיפולי המרה מתאימים בעיקר לקטגוריה אחת, של "גברים הומוסקסואליים גבריים למופע" (Masculine appearing men) וכי מניסיונו האישי כפסיכולוג גברים אלה נטו להגיב טוב יותר לטיפול[28]. עוד טוען קמינגס כי הביקורת המקצועית שעולה מן ה-APA כלפי עצם תופעת קיומם של טיפולי המרה או פיתוח גישות חדשות ומחקר בנושא - נגועה בהטיה פוליטית ובהפרה של עיקרון ליאונה טיילר שלפיו ראוי לגבות עמדות קולקטיביות של ה-APA בראיות מדעיות[28].

המתנגדים לתרפיה רפראטיבית

עמדה נפוצה בקרב המתנגדים לתרפיה הרפראטיבית היא כי לפחות בכלים הקיימים, לא ניתן לשנות באופן יזום נטייה מינית של אדם, גם אם ירצה בכך. הם קובעים כי המחקרים שלפיהם ניתן לשנות נטייה מינית, עושים שימוש שגוי וסלקטיבי בנתונים ואינם נעשים על-פי השיטה המדעית, וכתוצאה מכך להסקת המסקנות לכאורה אין כל בסיס מדעי. חלק מהמחקרים המצביעים על יעילות התרפיה הרפראטיבית אינם מתפרסמים בכתבי עת מקצועיים (בהם בדרך כלל כל המאמרים עוברים בדיקה במסגרת של ביקורת עמיתים), ולפיכך יש להטיל ספק במתודולוגיית המחקר ובהסקת המסקנות שבו.

ארגונים מקצועיים

ראו בהרחבה בפרק #גישות איגודים מקצועיים ממדינות שונות לתרפיה.

פסיכולוגים רבים בארצות הברית, באירופה ובארצות נוספות, מתנגדים לטיפולי המרה. על-פי תפיסתם, אסור למטפל מוסמך להציע טיפול ראוריינטציה למטופל משום שהנטייה ההומוסקסואלית היא לכאורה חלק בלתי נפרד מאישיות האדם, שלא ניתן לשנותו ושאין סיבה לשנותו. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA) הזהירה מנזקים פסיכולוגיים שעלולים להגרם כתוצאה מטיפולי ההסבה. מדיניות APA מצהירה כי טרם התבצע מחקר מספק מבחינה מדעית המראה שהתרפיה בטוחה או אפקטיבית[29]. ביקורת נוספת על התרפיה הרפראטיבית נוגעת לעדויות רבות לפיהן כי לפחות למקרים שונים של הומוסקסואליות, ישנו בסיס (מוחלט או לכל הפחות תורם) שהוא ביולוגי: הורמונאלי-גנטי או הורמונאלי-טרטוגני. ממצאים אלה אוששו שוב ושוב לגבי הומוסקסואליות בקרב נשים (להרחבה ראו למשל תסמונת אדרנוגניטאלית), אם כי לגבי זכרים (ללא אינטרסקסואליות) הראיות הן אינן חד-משמעיות. ולפיכך מסיקים המתנגדים לתרפיה הרפראטיבית שהיא איננה ניתנת לשינוי[19].

מחקר שידלו-שרודר

מחקר נוסף על תרפיה רפראטיבית שערכו בשנת 2001 ד"ר אריאל שידלו וד"ר מייקל שרודר, התבסס על אנשים שהשתתפו בתוכניות לשינוי נטייה מינית ומתנדבים נוספים. על פי ממצאי המחקר שלהם, 88% מהמשתתפים לא הצליחו להגיע לשינוי קבוע בנטייתם המינית, ואילו 4% דיווחו כי נטייתם המינית הפכה להטרוסקסואלית. האחרים דיווחו על אובדן הדחף המיני בכלל, או על מאבק מתמיד להתנזר מיחסי מין. על פי שרודר, רבים מהנחקרים שנטייתם המינית לא השתנתה חשו בושה ואשמה; כמה מהם השתתפו בתוכניות לשינוי הנטייה המינית במשך שנים. מבין שמונת הנחקרים (מתוך מדגם כולל של 202) שכן דיווחו על שינוי בנטייתם המינית, שבעה היו מועסקים כיועצים או מדריכים בתנועת "הומוסקסואלים-לשעבר" (ex-gay). על מחקר זה נמתחה ביקורת משום שהוא מומן על ידי ארגון המתנגד רשמית לתרפיה רפראטיבית ומשום שרוב המשתתפים הופנו אל המחקר דרך מודעות באתרי אינטרנט ובעיתונים של הקהילה הגאה, תחת הכותרת "טיפולים הומופוביים: תיעוד הנזק", ולכן הוא אינו מייצג. בנוסף, שיטת המחקר הייתה ראיון בן 90 דקות עם כל משתתף, והראיונות התבצעו בממוצע 12 שנים לאחר הטיפולשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Research Summary: Ariel Shidlo and Michael Schroeder, Changing Sexual Orientation: A Consumers' Report וגם שמאל=כן..

ישנם אנשים שהעידו על עצמם בעבר כי עברו בהצלחה תרפיה רפראטיבית, אך לאחר מספר שנים חזרו בהם מהצהרה זו. בארצות הברית קיים ארגון בשם ex-gay-watch שחלק מהפעילים בו היו בעבר נציגים בולטים של "הומוסקסואלים לשעבר" - אנשים אלו מכנים עצמם בדרך כלל ex-ex-gay‏ (בתרגום חופשי: הומוסקסואלים-לשעבר לשעבר)[30].

עבודותיו של איסאי

הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי ריצ'רד איסאי טוען שקליינטים המבקשים סיוע בשינוי הנטייה המינית מונעים לרוב מפגיעה בהערכה העצמית ומהפנמה של הטיה חברתית שיוצרות חוסר יכולת לאחד ולשלב את נטיותיו המיניות בגיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת, דבר הגורם לחוסר היציבות של הזהות ההומוסקסואלית שלו.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Isay, R.A. (1991); The Homosexual Analyst—Clinical Considerations. Psychoanal. St. Child, 46:199-216. (1991); Psychoanalytic Study of the Child, 46:199-216 וגם שמאל=כן.

טענות כלפי העוסקים בתרפיה ריפראטיבית

חלק מהמתנגדים לטיפול טוענים שהמקור לרעיון התרפיה הרפראטיבית הוא שנאת ההומוסקסואלים והרצון להעלים את ההומוסקסואליות מהעולם; לדבריהם יש קשר בין תרפיה רפראטיבית לבין קנאות דתית והומופוביה, וכי הראיה לכך, לטענתם, היא שרבים מהארגונים התומכים בתרפיה רפראטיבית הם כנסיות או ארגונים דתיים אחרים - נוצרים, יהודים ומוסלמים. יש מטפלים המשיבים לטענה זו בטענה כי אינם שונאים הומוסקסואלים, אלא מנסים לאפשר אלטרנטיבה לסגנון החיים ההומוסקסואלי למי שמעוניין בכך מרצונו האישי, וכי מניעתה פוגעת הן בחוק יסוד: חופש העיסוק של המטפל, והן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו של המטופל; חלקם מוסיפים לטעון כי דווקא אותם הומוסקסואלים הם המונעים מגישה אנטי-מדעית שמטרתה לדכא את הסקרנות האנושית ואת חקר הנטייה המינית בכללותו (גם כזה שאיננו נוגע להומוסקסואליות).

משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם

בדו"ח משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם ממאי 2015, גונו טיפולי המרה כבלתי אתיים, לא מדעיים, לא יעילים וכעלולים במקרים מסוימים להוות התעללות ועינויים, ולכן הומלץ למדינות לאסור טיפולי המרהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Discrimination and violence against individuals based on their sexual orientation and gender identity, Report of the Office of the United Nations High Commissioner for Human Rights, 4 May 2015 וגם שמאל=כן..

חקיקה בארצות הברית

מאז 2013, בשלוש עשרה מדינות ובמספר מחוזות בארצות הברית אושרו חוקים האוסרים טיפולי המרה בקטינים.

פירוט חוקים לפי מדינה

להלן רשימת המדינות שבהן חל איסור זה:

  • קליפורניהקליפורניה קליפורניה: ב־30 במאי 2012 הסנאט של מדינת קליפורניה הצביע 23–13 בעד ההצעה לאסור על טיפולים להמרת נטייה מינית של קטינים (SB-1172)[31]. ב־28 באוגוסט 2012 העצרת הכללית של מדינת קליפורניה הצביעה 52–22 בעד הצעה זו. ב־30 בספטמבר 2012 המושל ג'רי בראון חתם על החוק, והוא תוכנן להיכנס לתוקף ב־1 בינואר 2013[32]. עם זאת, הוגשה תביעה משפטית שערערה על החוק, וכתוצאה מכך ב־21 בדצמבר 2012 שופט נתן צו שמנע מהחוק להיכנס לתוקף. ב־29 באוגוסט 2013 בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית אישר את החוק וביטל את הצו שמנע ממנו להיכנס לתוקף. החל מיום זה חל האיסור במדינת קליפורניה[33].
  • ניו ג'רזיניו ג'רזי ניו ג'רזי: ב־24 ביוני 2013 העצרת הכללית של מדינת ניו ג'רזי הצביעה 56–14 בעד הצעה AB 3371, שאוסרת על טיפולים להמרת נטייה מינית של קטינים[34]. שלושה ימים לאחר מכן הסנאט של מדינת ניו ג'רזי הצביע 28–9 בעד העברת החוק[35]. ב־19 באוגוסט 2013 המושל כריס כריסטי חתם על החוק, והוא נכנס לתוקף באותו היום.
  • אורגוןאורגון אורגון: ב־17 במרץ 2015 בית הנבחרים של מדינת אורגון הצביע 41–18 בעד הצעה HB 2307. ב־7 במאי 2015 הסנאט של מדינת אורגון הצביע 21–8 בעד העברת החוק[36]. ב־18 במאי 2015 המושלת קייט בראון חתמה על החוק, והוא נכנס לתוקף באותו היום.
  • אילינויאילינוי אילינוי: ב־19 במאי 2015 בית הנבחרים של מדינת אילינוי הצביע 68–43 בעד הצעה HB 217[37]. ב־29 במאי 2015 הסנאט של אילינוי הצביע 34–19 בעד העברת החוק[38]. ב־20 באוגוסט 2015 המושל ברוס ראונר חתם על החוק[39], והוא נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2016.
  • ורמונטורמונט ורמונט: ב־17 במרץ 2016 הסנאט של מדינת ורמונט אישר פה אחד את הצעה S.132[40]. ב־26 באפריל 2016 בית הנבחרים של מדינת ורמונט אישר את הצעת החוק עם תיקונים. הסנאט הסכים לתיקונים שלושה ימים לאחר מכן, ב־29 באפריל. המושל פיטר שאמלין חתם על החוק ב־25 במאי 2016, והוא נכנס לתוקף ב־1 ביולי 2016[41].
  • ניו מקסיקוניו מקסיקו ניו מקסיקו: ב־16 בפברואר 2017 הסנאט של מדינת ניו מקסיקו הצביע 32–6 בעד הצעה SB 121. ההצעה אוסרת גם פרסום הצהרות שלפיהן אדם יכול לשנות את נטייתו המינית או את זהות המגדרית וכן הצהרות שלפיהן טיפולי ההמרה אינם מזיקיםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: SB0121 וגם שמאל=כן.. ב־15 במרץ 2017 בית הנבחרים של מדינת ניו מקסיקו אישר את ההצעה בהצבעה של 44–23. המושלת סוזאנה מרטינס חתמה על החוק ב־7 באפריל 2017, והוא נכנס לתוקף באותו היום[42].
  • קונטיקטקונטיקט קונטיקט: ב־2 במאי 2017 בית הנבחרים של מדינת קונטיקט הצביע 141–8 בעד הצעה HB 6695. ב־10 במאי 2017 הסנאט של מדינת קונטיקט אישר את ההצעה פה אחד בהצבעה של 36–0. באותו היום, המושל דן מלוי חתם על החוק, והוא נכנס לתוקף באופן מיידי[43].
  • נבדהנבדה נבדה: ב־4 באפריל 2017 הסנאט של מדינת נבדה הצביע 15–5 בעד הצעה SB 201[44]. ב־9 במאי 2017 העצרת של מדינת נבדה הוסיפה תיקונים להצעה והצביעה 31–8 בעד העברת החוק[45]. המושל בריאן סנדובל חתם על החוק ב־17 במאי 2017[46], והחוק נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2018.
  • רוד איילנדרוד איילנד רוד איילנד: ב־30 במאי 2017 בית הנבחרים של מדינת רוד איילנד העביר את הצעה H 5277 פה אחד, בהצבעה של 69–0[47]. ההצעה גם אוסרת על סיוע המדינה במימון טיפולי המרה. נוסח ההצעה גם כולל הצהרה שהמדע העכשווי מכיר בכך שלסביוּת, הומוסקסואליות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות אינן מחלות או הפרעות נפשיות אלא חלק מהספקטרום הטבעי של זהות האדםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: H5277A וגם שמאל=כן.. ב־30 ביוני 2017 הסנאט של מדינת רוד איילנד אישר את ההצעה פה אחד בהצבעה של 29–0. המושלת ג'ינה ריימונדו חתמה על החוק ב־19 ביולי 2017, והוא נכנס לתוקף באותו היום[48].
  • וושינגטון (מדינה)וושינגטון (מדינה) וושינגטון: ב־19 בינואר 2018 הסנאט של מדינת וושינגטון הצביע 32–16 בעד הצעה SB 5722. ב־28 בפברואר 2018 בית הנבחרים של מדינת וושינגטון הצביע 66–32 בעד העברת החוק, וב־3 במרץ 2018 הסנאט הסכים לתיקונים שבית הנבחרים הוסיף להצעה[49]. המושל ג'יי אינסלי חתם על החוק ב־28 במרץ 2018[50], והחוק נכנס לתוקף ב־7 ביוני 2018.
  • מרילנדמרילנד מרילנד: ב־27 במרץ 2018 הסנאט של מדינת מרילנד הצביע 34–12 בעד הצעה SB 1028[51]. ב־4 באפריל 2018 בית הנבחרים של מדינת מרילנד הצביע 95–27 בעד העברת החוק. המושל לארי הוגאן חתם על החוק ב־15 במאי 2018[52], והחוק ייכנס לתוקף ב־1 באוקטובר 2018.
  • הוואיהוואי הוואי: ב־6 במרץ 2018 הסנאט של מדינת הוואי הצביע 24–1 בעד הצעה SB 270, שאוסרת על טיפולים להמרת נטייה מינית של קטינים. ב־10 באפריל 2018 בית הנבחרים של מדינת הוואי אישר את ההצעה ברוב של 49–2. ב־27 באפריל 2018 התקיימה ועידה משותפת של הסנאט ושל בית הנבחרים, שבסופה הוגשה הצעה מתוקנת[53]. ההצעה המתוקנת אושרה על ידי הסנאט ובית הנבחרים ב־1 במאי 2018. המושל דייוויד איגה חתם על החוק ב־25 במאי 2018[54], והחוק נכנס לתוקף ב־1 ביולי 2018.
  • ניו המפשיירניו המפשייר ניו המפשייר: ב־8 בפברואר 2018 בית הנבחרים של מדינת ניו המפשייר הצביע 179–171 בעד הצעה HB 587[55]. ב־19 באפריל 2018 הסנאט של מדינת ניו המפשייר הצביע 14–10 בעד העברת החוק, לאחר שנוספו לו תיקונים[56]. בית הנבחרים אישר את התיקונים של הסנאט ב־10 במאי 2018. המושל כריס סנונו חתם על החוק ב־8 ביוני 2018[57], והחוק ייכנס לתוקף ב־1 בינואר 2019.
  • דלאוורדלאוור דלאוור: ב־17 במאי 2017 הסנאט של מדינת דלאוור הצביע 12–3 בעד הצעה SB 65. ההצעה גם אוסרת להמליץ לקטינים לקבל טיפול המרה. ההצעה מצטטת בהרחבה מהצהרות של איגודים מקצועיים בארצות הברית, לפיהן אין ראיות לאפקטיביות של טיפולי ההמרה. כמו כן, לפי נימוקי ההצעה, טיפולי ההמרה מציבים סיכונים בריאותיים עצומים לצעירים להטב"קיים, כולל תחושות בושה, אשם, חוסר אונים, מתח וכעסשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Senate Bill 65 וגם שמאל=כן.. ב־7 ביוני 2018 בית הנבחרים של מדינת דלאוור הצביע 24–14 בעד העברת החוק[58]. המושל ג'ון קרני חתם על החוק ב־23 ביולי 2018, והוא נכנס לתוקף באותו היום[59].
מדינה הערים, העיירות והמחוזות בהם נאסרו טיפולים להמרת נטייה מינית של קטינים
וושינגטון די. סי.וושינגטון די. סי. וושינגטון די. סי. ב־2 בדצמבר 2014 המועצה של מחוז קולומביה הצביעה פה אחד (12 קולות) בעד הצעה B20-0501, שאוסרת על טיפולים להמרת נטייתם המינית של קטינים[60]. ראש העיר וינסנט קונדול גריי חתם על החוק ב־22 בדצמבר 2014[61], והחוק נכנס לתוקף ב־11 במרץ 2015.
אוהיואוהיו אוהיו סינסינטי (משנת 2015), טולידו (משנת 2017), קולומבוס (משנת 2017), דייטון (משנת 2017), אתונה (משנת 2017)
אריזונהאריזונה אריזונה מחוז פימה (משנת 2017)
וושינגטון (מדינה)וושינגטון (מדינה) וושינגטון סיאטל (משנת 2016) (החל משנת 2018 חל איסור בכל מדינת וושינגטון על טיפולים להמרת נטייתם המינית של קטינים.)
ויסקונסיןויסקונסין ויסקונסין מילווקי (משנת 2018), מדיסון (משנת 2018)
ניו יורק (מדינה)ניו יורק (מדינה) ניו יורק מחוז אירי (משנת 2018), ניו יורק סיטי (משנת 2018), אולבני (משנת 2018), מחוז אולבני (משנת 2018), מחוז אולסטר (משנת 2018), רוצ'סטר (משנת 2018)
פלורידהפלורידה פלורידה מיאמי ביץ' (משנת 2016), וילטון מנורס (משנת 2016), מיאמי (משנת 2016), וסט פאלם ביץ' (משנת 2016), איי מפרץ הארבור (משנת 2016), בוינטון ביץ' (משנת 2017), אגם וורת' (משנת 2017), אל פורטל (משנת 2017), קי וסט (משנת 2017), כפר המפרץ הצפוני (משנת 2017), טמפה (משנת 2017), דלריי ביץ' (משנת 2017), ריביירה ביץ' (משנת 2017), ולינגטון (משנת 2017), גרינאקרס (משנת 2017), בוקה רטון (משנת 2017), פארק אוקלנד (משנת 2017), מחוז פאלם ביץ' (משנת 2017), מחוז ברווארד (משנת 2018), גיינסוויל (משנת 2018)
פנסילבניהפנסילבניה פנסילבניה פיטסבורג (משנת 2016), פילדלפיה (משנת 2017), אלנטאון (משנת 2017), רידינג (משנת 2017), דוילסטאון (משנת 2017), מכללת המדינה (משנת 2018), יארדלי (משנת 2018), בלפונטה (משנת 2018), בית לחם (משנת 2018)
פירוט הצעות חוק לפי מדינה
נכון ליוני 2018, ישנן הצעות חוק המגבילות טיפולי המרה במדינות איווהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Senate File 74 וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: House File 93 וגם שמאל=כן., מישיגן[62], מינסוטהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: HF 2246 וגם שמאל=כן., אוהיושגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: SB 126 וגם שמאל=כן. פנסילבניהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Senate Bill 44 וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: House Bill 1177 וגם שמאל=כן. וכן באי פוארטו ריקו[63].

ב־30 באפריל 2018 עצרת המדינה של ניו יורק הצביעה 116–19 בעד הצעה A 3977[64]. כעת הצעת החוק ממתינה לאישור הסנאט.

פולמוס בתוך הגישה הפסיכוסוציאלית להשתנות מינית

כמה חוקרים, גם כאלה המתנגדים לקיום טיפולי המרה, סבורים שגם גורמים פסיכוסוציאליים לכאורה משחקים תפקיד בהתפתחות הנטייה המינית ואמנם, לכאורה שינויים אלה הם בדרך כלל בלתי רצוניים; כך למשל הציע בעבר הפסיכולוג הרפואי ג'ון מונישגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Money&Erhardt, 1972, first edition, C. 11 P. 228 וגם שמאל=כן.. כי הופעות מסוימות של הומוסקסואליות (כמו הומוסקסואליות מצבית, אותה כינה Facultative homosexuality) הן דוגמה אפשרית להתנהגות הומוסקסואלית גם בקרב גברים סטרייטים מסוימים השוהים מספר שנים במסגרות סגורות, כמו בתי סוהר.

החוקרת ליסה דיימונד (Lisa Diamond), היא ד"ר לפסיכולוגיה וחוקרת המתנגדת לטיפולי המרה, כמו כן היא לסבית מוצהרת[65]. במחקריה מצאה את אפשרות השינוי הבלתי-רצוני של הנטייה המינית של האדם במהלך חייו בהתאם לחוויות הפרט (שלכל הפחות מכילות ממד פסיכוסוציאלי, מלבד הממד הביולוגי ובפרט הנוירוביולוגי); מבחינה זאת מחקריה של דיאמונד מתנגשים קמעה עם הדעה הרווחת לפיה אלו גורמים ביולוגיים (בלבד או בעיקר) המעצבים את הנטייה המינית. רעיונותיה של דיאמונד מאוגדים תחת המונח "נזילות מינית" (Sexual Fluidity)[66].

על פי דיאמונד, תומכים בטיפולי המרה דוגמת קלינאים מארגון NARTH (שנזכר לעיל), ובראשם ניקלוסי, ניסו להסתמך על מחקריה כדי לאשש את הטענה שטיפולי המרה (כגורם פסיכסוציאלי בפני עצמו) יעילים בשינוי נטייה מינית. דיאמונד יצאה במוצהר כנגד ניקולוסי וטענה כי זהו סילוף מכוון של ממצאיה. היא הדגישה כי השתנות בלתי-רצונית של נטייה מינית, על סמך התנסויות מיניות וגיוון מיני במהלך החיים שונה באופן מהותי מניסיון לשנותה באופן רצוני על ידי פסיכותרפיה כמו זו שמבצעים ניקולוסי ועמיתיו, ודרשה מניקולוסי בפומבי שלא להסתמך על עבודותיה לאישוש טענתו[67].

דיימונד טוענת כי האפקט האפשרי היחיד של חלק מטיפולי ההמרה השונים הוא שינוי התנהגות, אך בפירוש לא שינוי הנטייה המינית עצמה, והביעה התנגדות לטיפולי המרה במטרה לשנות נטייה מינית[67].

גישות איגודים מקצועיים ממדינות שונות לתרפיה

בכל הנוגע לטיפולי המרה, עמדת איגודי בריאות הנפש המכריעים (כדוגמת איגוד הפסיכולוגים האמריקני) היא פחות או יותר הומוגנית, וכמו שמסכם החוקר מרקוס ברידלאב - "לא סביר שטיפולים אלה עבדו אי פעם, והם בוודאי לא עבדו לרוב האנשים שניסו אותם"[19]. טענות אחרות מדברות על עלותם המצטברת הגבוהה של הטיפולים ופוטנציאל הסיכון (בפרט הנפשי) הטמון בהם.

ישראל

בישראל, העמותה הדתית עצת נפש, מציעה סדנאות קבוצתיות לשינוי נטייה מינית, ומפנה למטפלים קליניים המציעים טיפול המרה פרטני. כָּמוֹךָ - הומואים דתיים אורתודוקסים היא עמותה של הומואים הדוגלת בכך שזכותם של המעוניינים בטיפול פסיכולוגי בנטייתם המינית לממש אפשרות טיפול זו, תוך הכרה בכך שאין מדובר בערובה בטוחה לשינוי וכי מדובר בתהליך שתוצאותיו ומידת הצלחתו לא הוכחו דיים; "כמוך" אף הקימה קרן לסבסוד טיפולי המרה.

בשנת 2011 הוציאה הסתדרות הפסיכולוגים בישראל נייר עמדה בנושא[68], לפיו:

  1. הבסיס המקצועי והעדויות האמפיריות להצלחתם של טיפולי המרה קלושים למדי. יש להניח שסיבות של 'תקינות פוליטית' מקשות על מימון ופרסום ומימון מחקרים בדבר יעילותם האפשרית, אך הפסיכולוג הסביר אינו יכול להתעלם מהידע המצטבר הקיים המורה שטיפולי ההמרה אינם יעילים, ועליו לידע את המטופל לגביו. אל לו להבטיח הצלחות שאינן מציאותיות ועליו להזהירו מפני הקשיים ובמידת הצורך הסכנות בתהליך.
  2. טיפול המרה יוצר 'סדר יום' מוכתב מראש, ולכן עלול לחטוא למהות הטיפול הפסיכולוגי: סיוע למטופל לבחור את בחירותיו מתוך מודעות עצמית במקום מכיל ומקבל. לא נכון מקצועית שעמדותיו ונטיותיו של המטפל ישפיעו על הטיפול, ואם הוא אינו יכול לקבל את המטופל על בסיס עמדה אמפתית לא שיפוטית, עליו לפסול עצמו מלטפל בו. על הפסיכולוג לעזור לפתח אווירה של סובלנות וקבלה, להפיץ מידע ולהגן על מיעוט נרדף בכלל ועל הפונים לטיפולו בפרט. עליו להימנע מלשמש שליח של קבוצה המבקשת למנוע ממנו לחיות בדרך ההולמת את זהותו/נטייתו.
  3. כשהמטופל חש, מתוך מוטיבציה פנימית ולא מתוך לחצים, שנטייתו עומדת בסתירה לאמונתו הדתית או עלולה לגרום לניתוקו מסביבתו, על הפסיכולוג לכבד את אמונתו ולנסות לעזור לו בהתאם. לשם קביעת תוכנית הטיפול ראשית על הפסיכולוג לבצע הערכה פסיכולוגית כוללת לבירור זהותו המינית של המטופל ומידת גיבושה, ובמקביל את סביבת חייו ויחסי הגומלין שבינו ובינה ומידת מצוקתו בהתאם. שימוש בטכניקות אוורסיביות (עונשיות) העלולות להזיק למטופל פסול לחלוטין.
  4. יש לוודא שמתבגרים אינם מגיעים לטיפול בכפיית סביבתם, להבטיח ביתר שאת את שמירת הסודיות מול ההורים ודמויות סמכות אחרות ולהתנות בה את החוזה הטיפולי.
  5. הטיפול בתחום כה מורכב ורגיש על יד "מטפלים" שאינם נמנים עם מקצועות בריאות הנפש המוכרים: פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים, אינו ראוי ויש להזהיר את הציבור מפני הסכנות הצפויות ממנו.

בשנת 2014, אימצו איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד הבריאות את נייר העמדה האמור[69][70]. משרד הבריאות גם פרסם הודעת דובר המזהירה את הציבור מפני הטיפולים, בה הצהיר שהמטפלים "מייצרים מצג שווא של הכרה מדעית בשיטה, למרות שבפועל אין עדויות מחקריות להצלחת שיטה כלשהי לגבי האפשרות להמרה ויש אף עדויות לנזק אפשרי"[71].

ארצות הברית

הקונצנזוס מדעי והרפואי בארצות הברית הוא שטיפולי המרה הם בעלי פוטנציאל לגרימת נזק, ורוב ארגוני הרפואה מתנגדים להם[דרושה הבהרה]. זאת אף על פי שעד היום לא פורסמה עבודת מחקר שיש לגביה הסכמה כללית ושתוצאותיה מראות האם הטיפולים יעילים או מזיקים[72]שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Just the Facts About Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators and School Personnel, Just the Facts Coalition, 1999, retrieved 2010-05-14 וגם שמאל=כן.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: H., K (1999-01-15), APA Maintains Reparative Therapy Not Effective, Psychiatric News (news division of the American Psychiatric Association), retrieved 2007-08-28 וגם שמאל=כן., ופרסומים של תיאורים שונים של אנשים שטענו כי נרפאו או כי נגרם להם נזק נפשי מובאים כמשקל נגד זה מול זהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Therapies Focused on Attempts to Change Sexual Orientation וגם שמאל=כן.. גופי רפואה מהזרם המרכזי בארצות הברית מציינים כי טיפולי המרה יכולים להיות מזיקים שכן הם מנצלים רגשות בושה ואשמה (Shame and Guilt) וחרדות, בקרב המטופל ובכן עלולים להוביל לדיכאון קליני ואף להתאבדות[דרוש מקור]. בקהילת בריאות הנפש האמריקאית מציינים כי לקבלה של טיפולי המרה יש השלכות שליליות חברתיות, שכן הן מפיצות נקודת מבט לא מדויקת על נטייה מינית ועל "יכולתם של הומואים ולסביות לחיות חיים בריאים ומאושרים"[72].

בין הארגונים הגדולים בארצות הברית המתנגדים לטיפולי ההמרה לפחות בחלק מהמקרים[דרושה הבהרה], נמנים הארגונים הבאים:שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: American Medical Association policy regarding sexual orientation, American Medical Association, 2007-07-11 וגם שמאל=כן.[72][73]שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Physician Assistants vote on retail clinics, reparative therapy, SpiritIndia.com וגם שמאל=כן. האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, האגודה האמריקנית לייעוץ, ארגון הרפואה האמריקאי (American Medical Association), האגודה האמריקאית לחיי משפחה ולנישואים (American Association for Marriage and Family Therapy), התאחדות העובדים הלאומית (National Association of Social Workers), האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (American Academy of Pediatrics) וההתאחדות הלאומית ללימודי פסיכולוגיה (National Association of School Psychologists).

טיפולי המרה לקהל לא-הומוסקסואלי

בעבר נעשו ניסיונות ליישם עקרונות מסורתיים של טיפולי המרה כדי לשנות את נטייתם המינית של פדופילים (כלומר, לשנות ממשיכה לילדות או לילדים למשיכה לבוגרים). ניסיונות אלו בדרך כלל לא צלחושגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: The Psychology of Sexual Orientation, Behavior, and Identity: A Handbook, edited by Louis Diamant, Richard D. McAnulty, Part V, p.17, Greenwood Publishing Group, Jan 1, 1995 - Psychology - 522 pages וגם שמאל=כן., אם כי ניסיונות כאלה ממשיכים כיום, בדרך כלל לצד סירוס כימי. להבדיל מהומוסקסואליות פדופיליה אינה נתפסת כנטייה מינית אלא מתוארת ברפואה כהפרעה מינית.

אלטרנטיבות לטיפולי המרה

במשך השנים הציעו מטפלים ואנשים ממדינות שונות שורה של חלופות לטיפולי המרה:

נסיונות למניעה מוקדמת

בעקבות ההצלחה המועטה מאוד של ניסיונות לשינוי נטייה מינית שנערכו בארצות הברית (בעיקר במאה המוקדמת), מספר מצומצם של חוקרים אמריקנים המזוהים בעצמם בטיפולים הציעו מעין "טיפול מונע" המבוסס על ההנחה שדפוס פעילות מסוים, בפרט מצד ההורים, ובפרט בשנים הראשונות לחיי בנם או בתם, עשוי להקטין את הסיכוי להופעת ההומוסקסואליות בהמשך החיים הבוגרים של הצאצא. בניגוד לטיפולי המרה, אין מדובר כאן על מפגשים ומעקב אצל קלינאי, כי אם על תדרוך התנהגותי מוקדם, של ההורים. הגישה בוקרה בטענה שהיא הומופובית ושהיא עשויה להעכיר את היחסים בין הורים לילדיהם.

חלוץ גישה זו הוא הכומר והחוקר ג’ורג’ אלן רקרס אשר תיארה בספרו משנת 1982 "לעצב את הזהות המינית של ילדך"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Shaping your child's sexual identity וגם שמאל=כן.. רקרס, שהוא הומוסקסואל או לכל הפחות דו מיני בעצמו[74][75] הפך למאד שנוי במחלוקת לאחר שמטופל שלו התאבד בבגרותו ורקרס נחשד על ידי העיתונאי ההומוסקסואל אנדרסון קופר כאשם בכךשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Reporters find tragic story amid embarrassing scandal See show times » AC360 By Penn Bullock and Brandon K. Thorp, Special to CNN June 10, 2011 -- Updated 1152 GMT (1952 HKT) וגם שמאל=כן..

גישה דומה נקט עמיתו של רקרס, ג'וזף ניקולוסי, בחיבור משנת 2002 בשם "מדריך להורה למניעת הומוסקסואליות"[76], בו כתב כי בבסיס ההומוסקסואליות עומדת בדרך כלל נון קונפורמיות מגדרית בילדים אותה הוא מסביר בגרסה לא קונבנציונלית של פסיכואנליזה לפיה נון קונפורמיות זו היא תוצאה של הזדהות מעטה עם ההורה הנכון או יתרה עם ההורה הלא נכון, למשל כאשר אמו של האדם מגוננת עליו יתר על המידה בשנות החיים הראשונות הוא נוטה להזדהות עמה באופן מופרז, או כאשר הילד לא מקבל באותן שנים מספיק אהבה ותשומת לב מאביו (משום שחסרה דמות אב, או שהאב מרוחק או משום שהילד נפגע מהאב והתרחק ממנו רגשית) או מהדמויות הגבריות הקרובות אליו, הצורך שלו באהבה גברית הופך למשיכה רומנטית-מינית בגיל ההתבגרות. כתוצאה מכך הילד אינו מרגיש בנוח עם ילדים בני אותו מין ביולוגי ומרגיש סוג של רגשי נחיתות בתור גבר בהמשך חייו, אלה גורמים לרומנטיזציה של הגבריות. גרסתו של ניקולוסי נשענת על תאוריית האם השתלטנית, שנזנחה במחקר באופן כמעט מוחלט, ואיננה לוקחת בחשבון גורמים ביולוגיים בהתפתחות זהות המגדר (בפרט אצל בנות); ממצאים אשר על פי מדען המוח וחוקר הנטייה המינית מארק ברידלאב הם מבוססים היטב[19].

הרגעת החשק המיני

ברוב מדינות העולם קיימת ביקורת מקצועית וציבורית נרחבת יחסית, כלפי רובם המוחלט של טיפולי ההמרה המכוונים לקהל יעד להט"בי,[דרוש מקור] ואף ישנן בנמצא תקנות אתיקה שונות, במדינות השונות, המעמידות בסכנת התלייה את רישיונותיהם המקצועיים של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש שיציעו טיפולים כאלה[דרוש מקור], גם אם מדובר בסוג טיפול ראשוני שטרם נוסה. ללא קשר הכרחי בין התופעות, קיימים בעולם, בעיקר בארצות הברית, מטפלים מתחום בריאות הנפש המציעים טיפולים שבאופן מוצהר אינם מיועדים לשינוי הנטייה המינית עצמה, כי אם רק את ההתנהגות בהקשרה;

טיפולים אלה מוצעים על ידי מטפלים שחלקם מאמינים בעצמם כי נטיות מיניות אינן אפשרויות לשינוי בכלים הפסיכותרפיים המוכרים. טיפולים אלה נעשים לרוב בגישה קוגניטיבית-ביהביוריסטית ומטרתם להקטין את הסבירות לביטוייה של נטייה מינית מסוימת (ללא תלות הכרחית בסוג הנטייה או בסיבת הקליינט לבקש סיוע זה); טיפולים אלה מטרתם להפחית את החשק המיני או לפחות את ההתנהגות המינית של הפרט[67], והם מובססים על ההנחה כי חשוב לעזור לקיילנט להגיע לשלווה נפשית, ואם ביטוי נטייתו המינית מפריע לכך, באופן לא טבעי לכאורה (תהיה הסיבה פילוסופית, דתית, או רגשית), הרי שיש לסייע לו לפחות לנסות להפחית את ביטויה.

כאשר טיפולים אלה ניתנים להומוסקסואלים, יש הרואים בהם וריאציה של טיפולי המרה, גם אם באופן מוצהר אין זו כוונת המטפל או המטופל. המציעים טיפולים אלה מכנים אותם לעיתים כטיפולים בהתמכרות למין או לפורנו, או להתנהגות מינית קומפולסיבית (CSB, או בשמה השני "היפרסקסואליות"). המתנגדים לטיפולי המרה באופן כללי, עשויים להתנגד לטיפולים אלה על בסיס טענות דומות לאלו שישמיעו כנגד טיפולי המרה פר אקסלנס, כלומר, טיפולים שמטרתם לשינות את סוג הנטייה, להבדיל ממידת ביטויה.

שינוי מין

עמוד ראשי
 ראו גם – טרנסקסואליות באיראן

איראן היא מדינה אסלאמית-שיעית שבה יחסי מין בין גברים אסורים ועונשם מוות, ואילו יחסי מין בין נשים אסורים ועונשם מלקות מלקות. ב-1980 האייתוללה ח'ומייני הוציא פתווה המתירה ניתוחים לשינוי מין ומחילה על המנותח את חוקי השריעה של מינו החדש, כולל היתר לקיים יחסי מין עם בני מינו הקודם. בעקבות כך הומוסקסואלים איראנים רבים בוחרים לעבור את הניתוח, לעיתים בהמלצת המטפלים שלהם או בעקבות לחץ של בני משפחתם[77]. איראן נחשבת למדינה השנייה בעולם בה מתבצעים ניתוחים לשינוי מין (אחרי תאילנד).

בתרבות הפופולרית

  • יחידה במינה (1999) הוא סרט קומדיה אמריקאי העוסק בתלמידת תיכון אשר הוריה חושדים כי היא לסבית ושולחים אותה למחנה נוער לתרפיה רפראטיבית שם היא מתאהבת באחת מחברותיה למחנה. הסרט מציג סאטירה על קונסטרוקטיביזם חברתי ועל תפקידי מגדר.
  • הסרט הקומי גאולה! (2004, "Saved!") עוסק בנערה בפטיסטית ש"מקריבה" את בתוליה למען ידידהּ ההומוסקסואל מתוך אמונה שהדבר "ירפא" אותו. הנערה נכנסת להריון, והנער נשלח למחנה ל"חינוך מחדש" של נערים הומוסקסואלים.
  • ֿ ואהבת (2007) הוא סרט גמר עלילתי ישראלי המספר את סיפורו של תלמיד ישיבת הסדר המתמודד עם היותו הומו. הוא פונה למוקד טלפוני אנונימי דתי בשם "עצת לב" (שם שהוא וריאציה על ארגון אמיתי בשם "עצת נפש"), המתיימר לטפל בהומוסקסואליות. בעקבות השיחות הטלפוניות אוהד מתחיל באמירת התיקון הכללי למשך ארבעים יום ומאמין שאם ישלים את התקופה הוא יפסיק להימשך לגברים. הגומיה המכאיבה שעל פרק ידו גם היא אמורה לעזור לו להתמודד עם הרגשות האסורים.
  • תפילות לבובי (2009) הוא סרט אמריקאי בכיכובה של סיגורני ויבר המבוסס על סיפור אמיתי - סיפורה של מרי גריפית', אמא לבן הומו שפונה לכנסייה בבקשת עזרה "לרפא" אותו. טיפולי ההמרה מביאים אותו לבסוף להתאבד, ואותה להבין באחריותה למעשה ולהפוך לפעילה למען זכויות להט"ב.
  • הפרק השני בעונה ה-11 של הסדרה המצוירת סאות' פארק עוסק בשליחתו של באטרס סטוץ', בטעות, למחנה נוצרי לטיפולי המרה לילדים. במחנה, שם מתאבד ילד כל זמן קצר, משכנעים את באטרס כי הוא "מבולבל" ועליו להירפא באמצעות אמונה באלוהים.
  • בסרט המוקומנטרי ברונו (2009) מחליט גיבור הסרט ההומוסקסואל שעל מנת להצליח בהוליווד עליו לשנות את נטיותיו המיניות. הוא מתייעץ עם שני מטפלים המעבירים טיפולי המרה, ובעצתם מתנסה בהתנהגויות מיניות הטרוסקסואליות, אך לבסוף חוזר להיות הומו.
  • הפרק השמיני בעונה השביעית של הסדרה הקומית איש משפחה מתאר את אב המשפחה, פיטר גריפין, הופך להומוסקסואל בעקבות ניסוי רפואי שהוא משתתף בו. קרוביו חוטפים אותו ושולחים אותו לעבור טיפולי המרה, אך אשתו לואיס מוציאה אותו מהמקום כדי שיחיה את חייו כרצונו.
  • ילד מחוק (2018) הוא סרט קולנוע על בנם ההומוסקסואל של הורים בפטיסטים, שנאלץ לעבור טיפולי המרה. מבוסס על סיפור אמתי.

לקריאה נוספת

  • Wayne Besen, "Anything but Straight: Unmasking the Scandals and Lies behind the Ex-Gay Myth", Harrington Park Press. ISBN 1-56023-445-8
  • Richard A. Cohen, "Coming Out Straight: Understanding and Healing Homosexuality", Oakhill Press. ISBN 1886939772
  • Drescher, J. (1998). I’m your handyman: A history of reparative therapies. Journal of Homosexuality, 36, 19-42.
  • Joseph Nicolosi, "Reparative Therapy of Male Homosexuality: A New Clinical Approach", Jason Aronson. ISBN 0765701421
  • Joseph Nicolosi, "Healing Homosexuality: Case Stories of Reparative Therapy", Jason Aronson. ISBN 0765701448
  • Jeffrey Satinover, "Homosexuality and the Politics of Truth", Baker Books. ISBN 080105625X
  • Ariel Shidlo, Michael Schroeder, Jack Drescher (editors), "Sexual Conversion Therapy: Ethical, Clinical and Research Perspectives", Haworth Press. ISBN 0-78901-911-6
  • Travis K. Svensson, "Bioethical Analysis of Sexual Reorientation Interventions: The Ethics of Conversion Therapy", Brown Walker Press. ISBN 1-58112-415-5

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל להט"ב
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיפול המרה בוויקישיתוף

תומכים בטיפולי המרה

מתנגדים לטיפולי המרה

הערות שוליים

  1. ^ כלומר, שינוי נטייתו המינית העיקרית של זכר עם זהות מגדר גברית, מאנדרופיליה (משיכה רומנטית-ארוטית לגברים) לגינאפיליה (משיכה רומנטית-ארוטית לנשים), או שינוי נטייתה המינית של נקבה עם זהות מגדר נשית, מגינאפיליה לאנדרופיליה.
  2. ^ Cruz, David B. (1999). "Controlling Desires: Sexual Orientation Conversion and the Limits of Knowledge and Law" (PDF). Southern California Law Review. 72: 1297. נבדק ב-17 בספטמבר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Haldeman, Douglas C. (בדצמבר 1999). "The Pseudo-science of Sexual Orientation Conversion Therapy" (PDF). Angles: The Policy Journal of the Institute for Gay and Lesbian Strategic Studies. 4 (1): 1–4. נבדק ב-17 בספטמבר 2018. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ American Psychiatric Association (במאי 2000). "Position Statement on Therapies Focused on Attempts to Change Sexual Orientation (Reparative or Conversion Therapies)". American Psychiatric Association. אורכב מ-המקור ב-10 בינואר 2011. נבדק ב-17 בספטמבר 2018. In December of 1998, the Board of Trustees issued a position statement that the American Psychiatric Association opposes any psychiatric treatment, such as "reparative" or conversion therapy, which is based upon the assumption that homosexuality per se is a mental disorder or based upon the a priori assumption that a patient should change his/her sexual homosexual orientation. ... The validity, efficacy and ethics of clinical attempts to change an individual's sexual orientation have been challenged. To date, there are no scientifically rigorous outcome studies to determine either the actual efficacy or harm of "reparative" treatments. (references omitted) {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  5. ^ Just the Facts About Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators and School Personnel (PDF), Just the Facts Coalition, 1999, נבדק ב-2010-05-14
  6. ^ Glassgold, JM; et al. (2009-08-01), Report of the American Psychological Association Task Force on Appropriate Therapeutic Responses to Sexual Orientation (PDF), American Psychological Association, נבדק ב-17 בספטמבר 2018 {{citation}}: (עזרה)
  7. ^ Memorandum of Understanding on Conversion Therapy in the UK (PDF), בינואר 2015, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2015-01-23, נבדק ב-17 בספטמבר 2018 {{citation}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |deadurl= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  8. ^ General Medical Council supports Memorandum on conversion therapy in the UK, בינואר 2015, נבדק ב-2015-01-19 {{citation}}: (עזרה)
  9. ^ Professional Standards Authority supports action by Accredited Registers on Conversion Therapy, בינואר 2015, אורכב מ-המקור ב-2015-05-05, נבדק ב-17 בספטמבר 2018 {{citation}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |dead-url= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  10. ^ ”Despite the general consensus of major medical, health, and mental health professions that both heterosexuality and homosexuality are normal expressions of human sexuality, efforts to change sexual orientation through therapy have been adopted by some political and religious organizations and aggressively promoted to the public. However, such efforts have serious potential to harm young people because they present the view that the sexual orientation of lesbian, gay, and bisexual youth is a mental illness or disorder, and they often frame the inability to change one’s sexual orientation as a personal and moral failure.” (Just the Facts about Sexual Orientation & Youth: A Primer for Principals, Educators, & School Personnel, באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, עמוד 3)
  11. ^ נייר עמדה בנושא טיפולים לשינוי הזהות והנטייה המינית, ינואר 2019
    "לסיכום, אנו קובעים כי אין עדות ליעילותם של טיפולים לשינוי הנטייה המינית או הזהות המגדרית, וכי יש עדויות לנזק אפשרי גם באוכלוסייה הבוגרת ובעיקר בילדים ובמתבגרים. לפיכך אין להפנות לטיפולים אלו ואין להשתתף בהם מבחינה מקצועית ואתית. בכך אנו מצטרפים להמלצות של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל שפרסמה בשנת 2011 נייר עמדה לגבי טיפולים לשינוי הנטייה המינית, וכן של משרד הבריאות הישראלי שפרסם אזהרה לציבור מפני טיפולים אלה בשנת 2014"
  12. ^ Das Konträre Geschlechtsgefühle. Leipzig, 1896. See White, Chris (1999). Nineteenth-Century Writings on Homosexuality. CRC Press. pp. 66
  13. ^ טל איתן, "האמת מאחורי ה"טיפולים" לשינוי הנטייה המינית", ynet,‏ 04/01/2005
    ג'ורג' אבני, ‏אקוודור: אונס ועינויים כחלק מ"טיפולי המרה" להומואים ולסביות, באתר ‏מאקו‏, 28 בנובמבר 2013
  14. ^ 1 2 Sexes: Masters & Johnson on Homosexuality, TIME, page 4
  15. ^ Masters, W.H.; Johnson, V.E. Homosexuality in Perspective, Bantam Books, 1979
  16. ^ Maier, Thomas (2009-04-27). "Can Psychiatrists Really "Cure" Homosexuality?: Scientific American". Sciam.com.
  17. ^ הקונפליקט האישי האפשרי המוקדם ביותר הקשור בהתפתחות הזהות מגדרית
  18. ^ הקונצנזוס מדבר על מעין "חתימה" או "כמו-הטבעה" של זהות המגדר כבר בסביבות גיל 18 חודשים, ועל פי דעות הדבר מוקדם עוד יותר, וממילא ברוב המקרים מושפע מגורמים ביולוגיים באופן ברור
  19. ^ 1 2 3 4 Dr. Marc Breedlove, Neuroscientist, On Sexual Orientation and Science, בראיון לתנועת "Truth Wins Out", מאת ויין בנסן. ברידלאב, הנחשב לחוקר מוערך בתחום, נותן בראיון זה סיכום כללי וקצר על הידע שהצטבר בהקשר זה
  20. ^ ואמנם קיימת הסכמה כללית בקרב פסיכואנליטיקנים כי דמות האב, בשנים הראשונות לחיים, היא גורם מעצב, לפחות של אספקטים משניים של זהות המגדר, כלומר של ההתנהגות בהקשרה
  21. ^ Exodus International Policy Statements, Exodus International, אורכב מ-המקור ב-2007-09-28, נבדק ב-2007-08-28
  22. ^ Chambers, Alan, I Am Sorry, Exodus International, אורכב מ-המקור ב-2013-06-23, נבדק ב-2013-06-22
  23. ^ "there is evidence that change in sexual orientation following some form of reparative therapy does occur in some gay men and lesbians." מתוך "Can Some Gay Men and Lesbians Change Their Sexual Orientation? 200 Participants Reporting a Change from Homosexual to Heterosexual Orientation", Robert L. Spitzer, Archives of Sexual Behavior, October 2003, Volume 32, Issue 5, pp 403-417
  24. ^ ראו העתק כאן.
  25. ^ הריאיון המצולם
  26. ^ My so called ex gay life בכתב העת The American Prospect
  27. ^ מאמר באתר Voice of the Vociceless
  28. ^ 1 2 Interview With Dr. Nicholas Cummings at 2011 NARTH Convention in Phoenix Arizona
  29. ^ ”To date, there has been no scientifically adequate research to show that therapy aimed at changing sexual orientation (sometimes called reparative or conversion therapy) is safe or effective.” (הרחבה כללית על העמדה המקובלת לגבי נטייה מינית והומוסקסואליות, באתר האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (באנגלית), עמ' 3)
  30. ^ Extra, extra: Ex-ex-gay examines Exodus ex-gay examples, expects exclusion, באתר Good As You,‏ 22 ביוני 2005
  31. ^ נוסח החוק
  32. ^ State bans gay-repair therapy for minors, סן פרנסיסקו כרוניקל, ‏29 בספטמבר 2012 (באנגלית)
  33. ^ Ninth Circuit Court of Appeals upholds California law banning LGBT conversion therapy, Equality On Trial, ‏29 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  34. ^ דני זאק, ‏ניו ג'רזי תאסור על "טיפולי המרה": "תהליך שרלטני ומזיק", באתר ‏מאקו‏, 25 ביוני 2013
  35. ^ N.J. Senate sends bill banning gay-to-straight 'conversion therapy' to Christie, NJ.com, ‏27 ביוני 2013 (באנגלית)
  36. ^ Bill to ban conversion therapy for LGBT youth sent to Kate Brown's desk, OregonLive.com, ‏7 במאי 2015 (באנגלית)
  37. ^ Gay conversion therapy ban passes Illinois House, LGBTQNation.com, ‏19 במאי 2015 (באנגלית)
  38. ^ Illinois Senate approves ban on gay conversion therapy; bill heads to governor’s desk, LGBTQNation.com, ‏30 במאי 2015 (באנגלית)
  39. ^ Illinois Republican governor signs two more pro-equality bills, LGBTQNation.com, ‏20 באוגוסט 2015 (באנגלית)
  40. ^ Vermont legislature moving towards banning conversion therapy, Metro Weekly, ‏17 במרץ 2016 (באנגלית)
  41. ^ Gov. Shumlin signs law banning conversion therapy in Vermont, NEWS10, ‏25 במאי 2016 (באנגלית)
  42. ^ Gay legislator’s bill banning ‘conversion therapy’ becomes law in New Mexico, Victory Fund, ‏10 באפריל 2017 (באנגלית)
  43. ^ Conversion therapy bill voted, signed into law, Connecticut Post, ‏10 במאי 2017 (באנגלית)
  44. ^ LGBT Bills Pass Nevada State Senate, Assembly, KTVN, ‏4 באפריל 2017 (באנגלית)
  45. ^ Conversion therapy bill could soon head to Nevada governor, Las Vegas Review-Journal, ‏9 במאי 2017 (באנגלית)
  46. ^ Sandoval’s signature makes Nevada 8th state to ban conversion therapy, Las Vegas Review-Journal, ‏17 במאי 2017 (באנגלית)
  47. ^ R.I. House OKs ban of ‘conversion therapy’ for LGBTQ youth, The Providence Journal, ‏30 במאי 2017 (באנגלית)
  48. ^ Raimondo signs bill banning conversion therapy, The Providence Journal, ‏19 ביולי 2017 (באנגלית)
  49. ^ Washington State Moves To Ban Gay Conversion Therapy, הפינגטון פוסט, ‏4 במרץ 2018 (באנגלית)
  50. ^ Washington governor signs ban on sexual-orientation conversion therapy, The Seattle Times, ‏28 במרץ 2018 (באנגלית)
  51. ^ Maryland Senate gives initial approval to bill that outlaws ‘gay conversion therapy’, וושינגטון פוסט, ‏27 במרץ 2018 (באנגלית)
  52. ^ Hogan signs bill banning conversion therapy for minors in Md., וושינגטון בלייד, ‏15 במאי 2018 (באנגלית)
  53. ^ הוואי העבירה חוק האוסר על ביצוע טיפולי המרה בקטינים, באתר WDG, ‏29 באפריל 2018
  54. ^ Hawaii Bans 'Ex-Gay' Therapy on Minors, אדבוקט, ‏25 במאי 2018 (באנגלית)
  55. ^ N.H. House Passes Bill Banning Gay Conversion Therapy After Legislative Do-Over, New Hampshire Public Radio, ‏8 בפברואר 2018 (באנגלית)
  56. ^ New Hampshire Senate votes to ban conversion therapy, Metro Weekly, ‏20 באפריל 2018 (באנגלית)
  57. ^ N.H. governor signs two pro-LGBT bills, וושינגטון בלייד, ‏8 ביוני 2018 (באנגלית)
  58. ^ BREAKING: Delaware Legislature Sends Anti-“Conversion Therapy” Bill to Gov. Carney’s Desk, הקמפיין לזכויות אדם, ‏7 ביוני 2018 (באנגלית)
  59. ^ Delaware Becomes 14th State to Protect LGBTQ Youth from Conversion Therapy, NCLR, ‏23 ביולי 2018 (באנגלית)
  60. ^ D.C. bans gay conversion therapy of minors, וושינגטון פוסט, ‏2 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  61. ^ Washington, D.C. Bill Banning Conversion “Therapy” for LGBT Minors Signed into Law, הקמפיין לזכויות אדם, ‏22 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  62. ^ הצעה 5550 של בית הנבחרים
  63. ^ Unión tripartita en contra de la homofobia, El Nuevo Día, ‏20 במאי 2018 (בספרדית)
  64. ^ Assembly Passes Measure to Prohibit Conversion Therapy for Minors, New York State Assembly, ‏30 באפריל 2018 (באנגלית)
  65. ^ ראיון עם דיאמונד, באתר העיתון Huffington Post
  66. ^ הרצאה מצד דיאמונד על נזילות מינית באדם הבוגר
  67. ^ 1 2 3 Dr. Lisa Diamond: 'NARTH Distorted My Research', Interview with Wayne Besen
  68. ^ "נייר עמדה בנושא טיפולי המרה" של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, נובמבר, 2011
  69. ^ צפרא דוויק, מכתב יושב ראש האיגוד לרב רון יוסף, ‏30 ביוני 2014
  70. ^ יואב אבן, ‏משרד הבריאות קובע: "לא משנים נטייה מינית בטיפולים", באתר ‏מאקו‏, 05 באוקטובר 2014
  71. ^ "משרד הבריאות מזהיר את הציבור מפני טיפולי המרה לשינוי נטייה מינית", מתוך אתר משרד הבריאות
  72. ^ 1 2 3 Answers to Your Questions: For a Better Understanding of Sexual Orientation and Homosexuality, American Psychological Association, February 2008, retrieved 2008-02-14קובץ PDF
  73. ^ "Homosexuality and Adolesence", Pediatrics, Official Journal of the American Academy of Pediatrics 92: 631–634, 1993
  74. ^ Miami new times, How George Alan Rekers and his rent boy got busted by New Times Brandon K. Thorp, Penn Bullock {{|}} May 13, 2010 {{|}} 4:00am
  75. ^ "NARTH Responds to the Recent Media Coverage of Dr. George Rekers". Archived from the original on May 10, 2010. Retrieved May 7, 2010.
  76. ^ Nicolosi, Joseph & Nicolosi, Linda Ames (2002). A Parent's Guide to Preventing Homosexuality. InterVarsity Press
  77. ^ The gay people pushed to change their gender, By Ali Hamedani, BBC Persian, 5 November 2014


מיניות האדם
תופעות פיזיולוגיות זוויג • עוררות מינית • זקפה • נוזל טרום-שפיכה • סיכוך נרתיקי • אורגזמה (שפיכה נשית / שפיכה גברית) • היריון
בגרות מינית וחינוך מיני התבגרות מינית • מניעת הריון • קונדום • מין בטוח • חינוך מיני • טיפול מיני • סרוגייט • מדריך למיניות
זהות זהות מגדרית • זהות מינית • נטייה מינית (הומוסקסואליות / ביסקסואליות / לסביות / א-מיניות) • הטרוסקסואליות • אינטרסקס • טיפול המרה • גברים המקיימים יחסי מין עם גברים • נשים המקיימות יחסי מין עם נשים • יחסי מין הומוסקסואליים • יחסי מין לסביים
מין וחוק חוק למניעת הטרדה מינית • גיל ההסכמה • הדבקת HIV במזיד‏ • גילוי עריות • מעשה מגונה • חוסר צניעות בציבור • מעשה מגונה בפומבי • אונס • התעללות מינית • ניצול מיני • הטרדה מינית • התנהגות מינית פסולה • אלימות מינית • מעשה סדום • בעילה אסורה בהסכמה • פדופיליה • חטיפת נשים
סקסולוגיה ותופעות היסטוריות האבולוציה של הרבייה המינית • היסטוריה של ייצוגים מיניים • מיניות ברומא העתיקה • זנות ביוון העתיקה • זנות ברומא העתיקה • פדרסטיה ביוון העתיקה • המהפכה המינית
זוגיות וחברה חיי מין • משיכה מינית • אהבה • מונוגמיה • פוליאמוריה • מין מזדמן • סווינגינג • נישואים • פיקוח ילודה • פאראפיליה • מופקרות • דת ומיניות • התנזרות ממין • הון ארוטי • אתיקה מינית • אובייקטיפיקציה מינית • מתאם אינטימיות • דיבור ארוטי • סלנג מיני
יחסי מין מין קבוצתי • מזמוז • אוננות • משחק מקדים • החדרת אצבעות • תנוחות מין • יחסי מין מחוץ לנישואים • יחסי מין ללא נישואים • יחסי מין ללא חדירה • מין אוראלי • מין אנאלי • מציצה עצמית • BDSM • פטיש לכפות רגליים • פטישיזם (סקסולוגיה) • פטיש לכפות ידיים • פוטג'וב • הנדג'וב • אורגיה • גאנג באנג • שלישייה • רביעייה • סייברסקס • שיחה ארוטית • חנק ארוטי • מעגל מאוננים • יחסי מין בפומבי • קשירה • קונילינגוס
שירותי מין תעשיית המין • ארוטיקה • פורנוגרפיה • סרט פורנוגרפי • תיירות מין • מוזיאון מין • מועדון מין • מועדון חשפנות • חשפנות • זנות (זנות קטינים / זנות גברית / בית בושת / עבדות מין) • יחסי מין תמורתיים • חנות מין • אביזר מין • בובת מין • מכונת מין • רובוט מיני

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיפול_המרה&oldid=24618023"