לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "ספר מקבים א"

נוספו 283 בתים ,  לפני 4 חודשים
נמנע משימוש בשם האלוהים
(אווירה מקראית)
(נמנע משימוש בשם האלוהים)
אף שהיו נקודות שבהם המחבר לא דייק, בשל רצון להאדרה של החשמונאים, כמו הפרזה בגודל כוחות הצבא הסלאוקי{{הערה|[[מיכאל אבי-יונה]], הקרבות שבספרי החשמונאים פ"ב וכן בר-כוכבא}} (למעט קרב אלעשה), ותוכן הנאומים המפורטים של יהודה, שכנראה לא נאמרו על ידו, בשאר הנקודות כמו תיאור כוחות המורדים (למעט קרב אלעשה), השתלשלות הקרבות, והמהלכים היסטוריים, נראה שהמחבר דייק באופן מרבי.
 
על פי [[בצלאל בר כוכבא]] חלק מתיאורי הקרבות כמו [[קרב בית זכריה]] ו[[קרב אלעשה]], ואף חלק מהקרבות של יונתן ושמעון, היו יכולים להימנות על מיטב ההיסטוריוגרפיה הצבאית העתיקה.{{הערה|[[שם=בר כוכבא, מלחמות החשמונאים 140|בצלאל בר כוכבא]], '''מלחמות החשמונאים''', משרד הביטחון, ירושלים תשמ"ח, עמ' 140}}
 
==מגמת הספר==
 
הספר מסביר שישועת העם באה מידי אלוהים באמצעות משפחת ה[[חשמונאים]] ובמיוחד בני [[מתתיהו החשמונאי|מתתיהו]], [[יהודה המכבי|יהודה]], [[יונתן הוופסי|יונתן]] ו[[שמעון התרסי|שמעון]].
המחבר נמנע משימוש בשם האלוהים ומעדיף במקום זאת את הביטוי "השמיים".{{הערה|מנחם שטרן, '''מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני''', מקבים, ספרי מקבים, עמ' 350.}}
 
מבחינה סגנונית אין מדובר בספר הלניסטי, אלא ביצירה שמטרתה להשרות אווירה מקראית והיא מושפעת בדפוסי לשונה מספרי המקרא.{{הערה|שם=שטרן מקבים 349}}
137 שנים ל[[מניין השטרות]] עולה [[אנטיוכוס אפיפנס]] על כס המלוכה. המתיוונים (בלשון הספר: παράνομοι, בְּנֵי בְלִיַּעַל) מסתייעים בו לתפוס את השליטה בירושלים ובונים בה [[גימנסיון]]. על-מנת ליצור אחדות בקרב נתיניו, הוא מחליט לאסור כל אוטונומיה דתית לעמים הנשלטים עליו, מלבד הלניזם. אנטיוכוס שולח את צבאו לעלות על ירושלים, הוא הורג בה עם רב, שורף אותה ומשכן את אנשי צבאו ב[[מצודת החקרא|מצודת העיר]]. הוא שודד את כלי המקדש ואוצרותיו וגוזר גזרות קשות האוסרות על עבודת בית המקדש, מחייבות את בני העם לעבוד [[עבודה זרה]], אוסר על קיום מצוות [[ברית מילה]] ומחייב את בני יהודה לאכול מאכלים אסורים.
 
בשנת 145 למניין השטרות, נבנה "[[שיקוץ משומם]]" על מזבח בית אלוהים והוקמו במות בכל ערי יהודה. ספרי התורה שנמצאו נשרפו, תינוקות שנימולו ואמותיהם הוצאו להורג, ורבים מסרו נפשם ובלבד שלא לאכול מאכלים אסורים.
מאכלים אסורים.
 
===פרק ב'===
ספר מקבים א', פרקים א-יג, היה המקור העיקרי של [[יוסף בן מתתיהו]] בכותבו את ההיסטוריה של תקופת [[החשמונאים]] והפרקים המקבילים בספרו "[[קדמוניות היהודים]]" מבוססים על ספר מקבים א' כמקור עיקרי או אף יחיד{{הערה|[[ישעיהו גפני]], לדרכי שימושו של יוספוס בספר מקבים א', ציון, שנה מ"ה, חוב' ב, תש"ם, עמודים 81-85}}.
 
ספר מקבים א' נחשב למקור עיקרי בתיאור [[מרד החשמונאים]] וקרבות [[יהודה המכבי]]. הספר נחשב לאמין מאוד ומדויק מאוד, וניכר כי את רוב תיאורי הקרבות כתב המחבר מגוף ראשון (ואף נטל חלק במספר קרבות), או לכל הפחות היה לו ידע ממקורות ממדרגה ראשונה. ניכר שהמחבר מכיר היטב את ה[[טופוגרפיה]] של אזורי הקרבות, את הרכב הצבא הסלווקי, פיקודו, חימושו, דרכי פעולתו, והשתלשלות הקרבות. ברוב הקרבות (למעט [[קרב אלעשה]]) מספר החיילים היהודים נחשב למהימן. לעומת זאת בדיוק המספרי של הצבא הסלווקי (למעט [[קרב אלעשה]]) ניכרת הגזמה רבה, שמטרתה העיקרית היא להעטיר הילה מיוחדת על החשמונאים{{הערה|בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, עמ' 60}}{{הערה|מיכאל אבי יונה, הקרבות שבספרי החשמונאים, מדינת החשמונאים, עמ' 191-192}}. [[בצלאל בר כוכבא]] אף כותב כי חלק מתיאורי הקרבות כמו קרבות [[קרב אמאוס|אמאוס]], [[קרב בית זכריה|בית זכריה]] ו[[קרב אלעשה|אלעשה]], כמו גם הקרבות של יהונתן ושמעון, יכולים להימנות על מיטב ה[[היסטוריוגרפיה]] הצבאית בעת העתיקה.{{הערה|בצלאל שם=בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, משרד הביטחון, עמ' 140}}.
 
{{השלמה|נושא=ישראל|נושא2=ספרות}}