אסון השייטת
 | ||||||||||||||
| האנדרטה בחוף שבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנסרייה | ||||||||||||||
| תאריכים | 4 בספטמבר 1997 – 5 בספטמבר 1997 (לילה אחד) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ליד אנצאריה, דרום לבנון | |||||||||||||
| קואורדינטות | 33°24′47″N 35°16′44″E / 33.413°N 35.279°E | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון חזבאללה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
 | ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
"אסון השייטת" הוא הכינוי הנפוץ לקרב שהתחולל בלבנון בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 (ג' באלול ה'תשנ"ז), במסגרת מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. בקרב נהרגו 11 מלוחמי השייטת ורופא מכוח החילוץ, נפצעו ארבעה, ונותרה בשטח גופתו של לוחם מהשייטת. זהו האירוע הקשה ביותר בתולדות השייטת.
תיאור האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילה תוכננו שני מבצעים במקביל: סיירת גולני קיבלה יעד בכפר אל-כפור ושייטת 13 בכפר אנצאריה. התכנון הראשון היה להנחית את הכוחות באותו הלילה, אך בהמשך הוחלט לבצע שני מבצעים נפרדים במועדים שונים מחשש לבעיית שני כוחות לא אורגניים באותו אזור. הפשיטה של סיירת גולני, מבצע טרף קל, הושלמה בהצלחה[1]. הפשיטה של השייטת התבצעה חודש בדיוק לאחר מכן. בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים: 4 פושטים, 4 לוחמי טרור ו-8 משיטי סירות, בפיקודו של סגן-אלוף יוסי קורקין[2] למבצע פשיטה חשאי בלבנון[3]. משימתו הייתה להניח מארב של מטענים נגד בכיר בארגון אמל בסמוך לעיירת החוף אנצאריה.
הכוח הושט בסטי"ל, לאחר מכן התקדם בסירות גומי למרחק של 800–1,000 מטר מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון (לקראת השעה 21:00), כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 ק"מ וחצי. במהלך התנועה נפגע הכוח ממספר מטעני צד. פיצוץ המטען התרחש מייד לאחר שהכוח הקדמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי". הפיצוץ גרם לנתק בין הכוח הקדמי לכוח העיקרי – 11 הלוחמים שנותרו מאחור. לדברי הלוחמים ששרדו, מייד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקדמי וקריאות בערבית – עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם מטען שנשא הכוח האחורי.
11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי והנותרים – מהכוח הקדמי. הקשר, סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער, שהיה קשר הכוח, העביר דיווח בקשר על אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ. במהלך ההמתנה לחילוץ צפה שלומי ספורטה, שהיה הנווט של הכוח, באמצעות הציוד התרמי לכיוון הפרדס וראה את אחד ממניחי המטענים נסוג. הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, עודכן והגיע למוצב הפיקוד העליון בקריה, ומשם ניהל את אופן החילוץ[4]. בין היתר העמיד הרמטכ"ל בכוננות כוח תגבורת מיחידת אגוז[5].
כוח החילוץ[6] הראשון, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של סגן בועז[7], נחת במקום בשעה 00:30 והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. במהלך הפינוי חלף רכב בסמוך לכוח ולאחר קרב יריות נגדו, נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש.
למרות לחץ מצד הדרג הפיקודי הבכיר של חיל האוויר הישראלי בקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיך כוח החילוץ בחיפושים.[8]
הירי מכיוון הכפרים התגבר, ולאחר שפצצת מרגמה נחתה מטרים ספורים ממסוק החילוץ, נדרש המסוק להמריא בטרם אותרו שני לוחמים. בשעה שמסוק החילוץ טס לעבר בית חולים נהריה לטיפול בפצועים, כוח החילוץ יחד עם פולט נותרו בשטח בהחלטת מפקד כוח החילוץ, על מנת לאתר את הלוחמים הנעדרים. במהלך החיפוש הצליחו לאתר ולחלץ את גופתו של יוחנן הילברג. לפנות בוקר הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח[7], ובסביבות השעה 04:30 נחת מסוק ופינה את הלוחמים. גופתו של אחד ההרוגים, רב-סמל איתמר אליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998 יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת חלקי גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי[9], בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה[10]. גופתו, יחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר איליה.
מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל גוטמן, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו[11].
חללי האסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]סא"ל יוסי קורקין, סרן ד"ר מאהר דגש, רס"ל איתמר איליה, סרן צבי גרוסמן, סרן רם לוינס, סמ"ר יניב שמיאל, סמ"ר גל רודובסקי, רס"ל רז טבי, סמ"ר גיא גולן, רס"ל אריה אברמזון, רס"ל יוחנן הילברג, רס"ן ד"ר צחי בנטוב.
בעקבות האסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות כישלון המבצע הוקמו שתי ועדות חקירה שקבעו שהמארב היה מתוכנן מראש. בראשן עמדו תת-אלוף (מיל') גדי זהר, תת-אלוף (מיל') גיורא זורע, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ – מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה[12]. במסקנות הוועדה נקבע, לפי כמות הפיצוצים וממצאים על סמך הֶרְכֵּב המטענים שהתפוצצו, כי באירוע הייתה מעורבות של מטען זר; המטענים שנשא הכוח היו תקניים, ולא הכילו רכיבים דומים לאלה אשר גרמו לרוב המכריע של הפציעות אצל לוחמי הכוח; ישנה "סבירות בלתי מבוטלת" כי האירוע במהותו היה פעילות מבצעית יזומה מבעוד מועד של חזבאללה, ולא מארב אקראי שהתמקם בשטח, וזאת על רקע חשש של ארגוני המחבלים מפני פעילות צהל"ית צפויה על-פי ניתוח של הערכת מצב[13]. הוועדה הוקמה בשביל להשלים את עבודתה של ועדת אופיר בתחומי המודיעין והחבלה. במסקנות הוועדה נאמר כי אם השידורים הגלויים של גיחות המזל"ט נקלטו, אפילו בחלקם, על ידי החזבאללה, היה בכך כדי לחשוף באופן מובהק את מתווה הפעולה של השייטת.
הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק לא קיבל את מסקנות ועדת זהר, וכך נותר דו"ח ועדת אופיר – הקובע שמדובר היה במארב אקראי – כמסקנה הרשמית שאין עליה עוררין[14]. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. תת-אלוף משה תמיר, מפקד יחידת אגוז באותה עת, תיאר בספרו את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגרס כי האסון התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת[15].
ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים[16]. בתחילה הכחיש דובר צה"ל טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים, וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה מארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו, ומפקד חיל הים, אלי מרום, הודיע על כך למשפחות השכולות[17].
לאחר גילויו של נסראללה, פנו המשפחות השכולות לצה"ל בבקשה לחשוף את חומרי ועדת החקירה. צה"ל איפשר לדני יתום לשמש כנציג המשפחות, ובנובמבר 2012 הוצגו ממצאים חדשים על אסון השייטת בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ 1[18]. על פי הממצאים, צה"ל הודה שארגון חזבאללה הצליח במאמצי המודיעין שלו וידע על המבצע מראש. כמו כן נחשף שלוחמי השייטת נשאו על גבם מטעני חבלה שנועדו לחסל יעד בלבנון. הערוץ דיווח כי שלושה סוגים שונים של חומרי נפץ הביאו למותם של הלוחמים: חומרי נפץ של חזבאללה ועוד שני סוגים של חומרי נפץ שנישאו על ידי חיילי השייטת. קצין שבדק את הגופות מצא כי סוג הרסיסים שנמצא בגופות לא דומה לחומרי הנפץ הנמצאים בשימוש על ידי צה"ל, ולכן מדובר בחומר נפץ של חזבאללה, או "חומר נפץ ישראלי לא שגרתי, המשמש למטרות מבצעיות". הדו"ח מעלה השערה לפיה תוכנן שימוש בשני חומרי נפץ שונים, כדי לגרום לחיסול להיראות כחלק מהסכסוך הפנימי בלבנון.
עורך הדין של המשפחות ציין כי ארבע ועדות חקירה חקרו את התקרית, וכל אחת מהן הגיעה למסקנות שונות. ממסקנות הוועדות לא ברור אם התקרית הייתה תאונה או מלכודת מתוכננת, ולא ברור אם חזבאללה קיבל מידע מוקדם על הפעולה. דני יתום גינה את האופן שבו טופלו האירועים, ואמר: "עד היום לא נערכה חקירה ראויה, מה שמסביר מדוע כל ועדה הגיעה למסקנות שונות."
אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון[19]. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון בחודש מאי 2000.
משה רודובסקי, אביו של חלל השייטת גל רודובסקי, עתר לבג"ץ בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת אסון השייטת, אך עתירתו נדחתה.[20]
ב-14 באפריל 2013 הוצג בערוץ 10 סרטון שבו נראים חיילי השייטת רגע לפני היציאה למבצע האחרון[21].
ב-4 באפריל 2017 הוצג סיפור האירוע מפי חמשת הלוחמים ששרדו בראיון מול עמרי אסנהיים, בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2. בין היתר נטען בסרט כי בעקבות הצלחת הפשיטה המוקדמת של סיירת גולני הוגברה רמת הכוננות בקרב החזבאללה[22]. בתגובה לשידור, פרסם העיתונאי רן אדליסט תחקיר לפיו האסון אירע מכשל במטעני הנפץ שנשאו הלוחמים במבצע ולא בעקבות מארב חזבאללה כפי שתואר בתוכנית. על פי התחקיר שלו, מטעני הנפץ סבלו מתקלה עוד במבצעים קודמים, והובע ספק כלפי עדויות החיילים בדבר היתקלות וירי אויב באירוע[23].
בשנת 2022 יצא הסרט "דפיקה בדלת", אותו יצרו אוהד מילשטיין ואיה איליה, אחותו של רב-סמל איתמר איליה, שנהרג באסון. הסרט מספר על ההתמודדות של משפחתו של איתמר איליה אחרי נפילתו, לצד סיפורם של "המודיעים" - הקצינים המודיעים למשפחות השכולות על מות יקירהם, ולצד סיפורן של קצינות הנפגעים המלוות את המשפחות[24].
ב-20 בספטמבר 2024, הודיע שר הביטחון יואב גלנט כי בכירי חזבאללה אבראהים עקיל ואחמד והבי שפיקדו על המארב באסון השייטת חוסלו ברובע הדאחייה בביירות.[25]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזכר הנופלים הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון. האנדרטה בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה שהובאו ממלטה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו לוח ברונזה עליו מוטבעים שמות הנופלים.
הסטי"ל מדגם סער 4, אח"י כידון, הוטבע בשנת 1999 מול חוף שבי ציון ומשמש אתר צלילה להנצחת זכרם של 12 לוחמי שייטת 13. לחרטום הסטי"ל הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת שנספו. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו[26]. יוזמת הקמת האנדרטה בחוף שבי ציון והטבעת אח"י כידון בים הייתה מיכל לוינס, אימו של סרן רם לוינס. בשנת 2008, עקב התפוררות ושחיקת האנדרטה האחרונה, הוקמה אנדרטה נוספת של סמל העטלף, אשר מזוהה מאוד עם היחידה, עשוי מבטון ועליו מסודרים כיסאות בחצי גורן.
אנדרטה נוספת הוקמה לזכרו של סמ"ר גל רודובסקי בהרצליה על ידי הפסל יוסי בראל, ביוזמת חבריו לתיכון. האנדרטה ממוקמת מול בית הספר העממי ויצמן שבו למד גל.
אנדרטה נוספת הוקמה בטיילת שבחוף הים של ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי, שבנו רז טבי נמנה עם חללי האסון. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה עומדים עם שמות הנופלים היוצרים את הסמל מגן דוד. בנוסף לאנדרטה שונה שם הטיילת מ"טיילת ראשון לציון" ל"טיילת שייטת 13".
חברו לשייטת של הלוחם יוחנן אברהם הילברג, שנמנה עם חללי האסון – איש העסקים אריה שוורץ, הנציח את זכרו בהקמת שלושה בתי כנסת באוקראינה – בערים קייב[27], אודסה[28] ואוז'גורוד[29]. כמו כן, בגוש קטיף, שבו התגורר הילברג, הונהג "מרוץ לפיד" לזכרו.
משפחות החללים תרמו ספר תורה להנצחתם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה[30].
הזמר והמלחין ידן כהן הלחין והקליט שיר[31] לזכר חברו של אחיו, הלוחם אריה אברמזון, שנפל באסון. מילותיו של השיר הן מספר ישעיהו ”כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תכווה ולהבה לא תבער בך. כי אני ה' אלוהיך קדוש ישראל מושיעך...”.
לזכרו של רס"ל איתמר איליה הוקם מצפור בגבעת גורני אשר צופה אל נחל צאלים במדבר יהודה.
לזכרו של מפקד הכוח, יוסי קורקין, מוקדשת שבת להנצחתו בפנימיית מבואות ים, שביישוב שהתגורר בו, מכמורת. במסגרת השבת מתבצע משט לזכרו.
משנת 1998 מתקיימת אחת לשנה, תחרות שחייה על שם סמ"ר גל רודובסקי, בבריכת פארק המים ברעות, בהשתתפות אגודות השחייה המובילות בישראל. מילדותו ועד גיוסו לצה"ל היה גל שחיין מצטיין בקבוצות בני הרצליה וקרית אונו ותחרות זו מנציחה את דרכו כפי שאמר – "לא פורש".
לזכרו של יניב שמיאל מוצבת אנדרטה בצומת קריית חיים, השכונה בה נולד וגדל.
לזכרו של רז טבי הוקם מצפה הצופה לים התיכון ביישוב חריש, עיר מגוריהם של הוריו, בספטמבר 2019[32].
לזכרו של צבי גרוסמן הוקם "גן צבי גרוסמן" בשכונת מגוריו, תל חיים בתל אביב, ובו אנדרטה לזכרו[33]. כמו כן מתקיים בחנוכה מדי שנה בבית הספר אורט סינגאלובסקי בו למד גרוסמן מרוץ לפיד על שמו בהשתתפות לוחמי השייטת ותלמידים משכבה י"ב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתי אילנאי, "669 – סיפורה של יחידה מיוחדת", כנרת זמורה-ביתן, 2014.
- משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005.
- חיים הר-זהב, לבנון המלחמה האבודה, תל אביב: הוצאה עצמית, 2019, מסת"ב 9789655990331
- עמית וולפוביץ ואחרים, שירת הצפצפה, אח"י פלברה אגדות שקרו באמת, הוצאת בית החובל 2020, עמ' 296–302.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אסון השייטת, באתר חיל האוויר הישראלי
- אורי בר, אנשי הדממה הנצחת נופלי אסון השייטת באחי כידון מתחת למים, "בין גלים" גיליון 1 אוקטובר 2001 עמ' 78.
- יריב פלג, מבצע שירת הצפצפה: "אסון השייטת", באתר מאקו, 12 בספטמבר 2013
אסון השייטת, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- וידאו מחדשות ערוץ 10: ריאיון עם הלוחם היחיד שלא נפגע, והקלטות מרשת הקשר
- עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg, 20 בספטמבר 2008
- אסון השייטת, 13 שנים אחרי, (סרטו של גדי סוקניק), 30 בדצמבר 2010, ערוץ 10
אלי גליקמן, מפקד השייטת בעת המבצע, בריאיון לניב רסקין, גלי צה"ל, אוחזר ב-8 במאי 2014- ירון דרוקמן, הגבורה של הקשר. בחזרה לאסון השייטת, באתר ynet, 6 בספטמבר 2014
- עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, 05.04.2017
- רן אדליסט, מטעני הכאב: לא מארב ולא כשל מזל"ט. אסון השייטת נבע ממחדל מבצעי, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2017
אלכס פישמן, סיוט השייטת, הערפל מתפזר, באתר "ידיעות אחרונות", 11 במאי 2017- עמוס הראל, מהמעקב הממושך עד הטמנת המטענים: נסראללה חשף את ההכנות לאסון השייטת, באתר הארץ, 13 במאי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גל פרל פינקל, "באופן ודאי היה שם מארב", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 15 באפריל 2017
- ^ כותבים שונים, מילות פרידה מוסף הספדים מיוחד לערב יום הזיכרון, באתר ידיעות אחרונות, 24 באפריל 2023
- ^ אמיר אורן, לא משאירים דברים למזל, הארץ, 07.09.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
- ^ אמיר בוחבוט, הרל"ש משחזר: כשליפקין-שחק פגש את ערפאת בתוניס, באתר וואלה, 21 בדצמבר 2012.
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמ' 161.
- ^ עמוס הראל, לעומת הקסבה בחברון, ג'נין היתה משחק ילדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2003.
- ^ 1 2 עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg, 20 בספטמבר 2008
- ^ עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, 05.04.2017. הקלטות הקשר מושמעות בכתבה בדקה ה-56.
- ^ רביב שכטר, לבנון של צ'יקו תמיר, באתר ישראל היום, 14 במאי 2010
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמודים 164–172.
- ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
- ^ ירון דרוקמן, הגבורה של הקשר. בחזרה לאסון השייטת, באתר ynet, 6 בספטמבר 2014
- ^ נדחתה עתירת אב חלל צה"ל שנפל באסון השייטת, אתר פסקדין, 12/08/2014
- ^ אלכס פישמן, סיוט השייטת, הערפל מתפזר, באתר ynet, 11 במאי 2017
- ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמוד 163, "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי"
- ^ דיווח של סוכנות הידיעות הלבנונית הרשמית, 9.8.2010. (בערבית)(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
- ^ אביאל מגנזי, דו"ח אסון השייטת נמסר: "שהמטייחים יעלו לקבר", באתר ynet, 7 בנובמבר 2010
- ^ פרטים מהתוכנית ששודרה בערוץ 1 מובאים במאמר הבא (באנגלית): Lebanon: The Curse of Ansariyeh Strikes Again.(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
- ^ אורנה שמעוני (טור), 4 אימהות שזוכרות, באתר nrg, 24 במאי 2006
- ^ בג"ץ 1985/11 משה רודובסקי נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב־11 באוגוסט 2014
דנג"ץ 7636/14 משה רודובסקי נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב־19 בפברואר 2015 - ^ רעות מישור ואלון בן דוד, התמונות האחרונות: תיעוד של הלוחמים רגע לפני אסון השייטת, באתר nana10, 14 באפריל 2013.
- ^ עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, 05.04.2017.
- ^ רן אדליסט, מטעני הכאב: לא מארב ולא כשל מזל"ט. אסון השייטת נבע ממחדל מבצעי, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2017
- ^ הסרט "דפיקה בדלת", כאן 11., באתר כאן, תאגיד השידור הישראלי
- ^
ציוץ של יואב גלנט ברשת החברתית אקס (טוויטר), 21 בספטמבר 2024
- ^ שש עם עודד בן עמי, ערוץ 2 - צלילת זיכרון חללי אסון שייטת 13 לאח"י כידון, 15 באפריל 2013
הסטי"ל אח"י כידון כאתר צלילה והנצחה
אחיה ראב"ד, טקס במעמקים: 100 צוללים יחלקו כבוד לנופלי אסון השייטת, באתר ynet, 11 במאי 2016. - ^ חנוכת בית הכנסת בקייב
- ^ חנוכת בית הכנסת בבית היתומים של חב"ד באודסה
- ^ חנוכת בית הכנסת באוג'גורוד
- ^ ספר תורה לזכרם של נופלי אסון השייטת נתרם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה, 15 אוקטובר 2007.(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
- ^ שיר
- ^ עדי לסקר, מצפה חדש הוקם בחריש לזכרו של לוחם השייטת רז טבי ז"ל, באתר חדשות 0404, 3 בספטמבר 2019
- ^ גן צבי גרוסמן, באתר יזכור
_-_The_Triple_Handshake.jpg)
.jpg)