הפארק הלאומי יוסמיטי
 | |||||
| מפלי יוסמיטי על רקע צוקי שחם | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| תאריך הקמה | 1 באוקטובר 1890 | ||||
| מבקרים בשנה | 4,336,890[2] (נכון ל־2017) | ||||
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 3,029[1] קמ"ר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה | קליפורניה, ארצות הברית | ||||
| מיקום |
מחוז טולומנה, מחוז מדרה, מחוז מאריפוסה, קליפורניה  | ||||
| קואורדינטות | 37°50′N 119°30′W / 37.833°N 119.500°W | ||||
| www.nps.gov/yose | |||||
  | |||||
הפארק הלאומי יוסמיטי (באנגלית: Yosemite National Park) הוא פארק לאומי השוכן בחלק המזרחי-מרכזי של מדינת קליפורניה שבארצות הברית. הפארק משתרע על פני שטח של 3,029 קילומטרים רבועים (3,029,000 דונמים), הכולל גם את האזור שמעבר למורדות המערביים של רכס סיירה נבדה. בכל שנה מבקרים ביוסמיטי מעל ל-4 מיליון תיירים, ורובם מגיעים לעמק יוסמיטי ששטחו 15 קמ"ר. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1984, והוא התפרסם ברחבי העולם בשל צוקי הגרניט התלולים, מפלי המים, הנחלים הצלולים, חורשות הסקוויה הענקית והמגוון הביולוגי שלו. כ-95% משטחי הפארק הוכרזו כאזור טבע בראשיתי.[3] על אף שיוסמיטי אינו הפארק הלאומי הראשון שהוכרז, הוא היווה נקודת מפתח בהתפתחות רעיון הפארק הלאומי בארצות הברית, בעיקר בזכות עבודתם של אנשים כג'ון מיור.[4]
יוסמיטי הוא אחד מבתי הגידול הגדולים והרגישים ביותר בסיירה נבדה, ויש בו מגוון גדול של צמחים ובעלי חיים. גובה הפארק הוא בין 600 ל-4,000 מטרים, והוא מחולק לחמישה אזורי צמחייה עיקריים: יער אלונים עבות, אזור רמה תחתון, אזור רמה עליון, תת-אלפיני ואלפיני. ביוסמיטי מצויה כחמישית ממיני הצמחים הגדלים בקליפורניה. בפארק תועדו בתי גידול של למעלה מ-160 מיני צמחים נדירים, תצורות גאולוגיות נדירות והרכבי קרקע ייחודיים.
הגאולוגיה של אזור יוסמיטי מתאפיינת בסלעי גרניט ובשרידים של סלעים עתיקים. רכס הסיירה נבדה התרומם לפני כ-10 מיליון שנים, ולאחר מכן נוצרו מורדותיו המערביים והמזרחיים. ההתרוממות הגדילה את תלילותם של גדות הנחלים והנהרות, דבר שהוביל בסופו של דבר ליצירתם של קניונים עמוקים וצרים. לפני כמיליון שנים הצטברו בפארק שלג וקרח, ומהם נוצרו הקרחונים באזורי המרעה הגבוהים שזרמו לכיוון עמקי הנהרות. במהלך עידן הקרח המוקדם היה עובי שכבת הקרח ביוסמיטי כ-1.2 קילומטר. תנועת הקרחונים במדרונות גרמה ליצירתו של עמק ה-U הפופולרי. כ-5% משטח הפארק מכוסים בסלעים מותמרים של סלעי משקע וסלעי יסוד המכונים "תליוני גג" (roof pendants), כיוון שבעבר הרחוק הם היוו גג לסלע הגרניט.[5]
טבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקומות ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטחו של עמק יוסמיטי מהווה רק כאחוז אחד משטחו הכולל של הפארק, אך זה המקום שאליו מגיעים רוב התיירים. אל קפיטן – מונולית גרניטי בולט המתנשא מעל לעמק – הוא אחד מיעדי הטיפוס הפופולריים ביותר בעולם בגלל נתיבי הטיפוס הרבים שלו, בנוסף להיותו נגיש בכל ימות השנה. כיפות גרניט כגון כיפת סנטינל וחצי כיפה מתנשאות לגובה של 900 ו-1,450 מטרים, בהתאמה, מעל קרקעית העמק.
באזור הגבוה של יוסמיטי נמצאים מגוון אתרים ידועים כגון חורשות טואולומי, כרי הדשא על שם דיינה, רכס קלארק, רכס הקתדרלה ופסגת קונה. קו הרכס של סיירה נבדה ושביל הרכס הפסיפי עוברים דרך יוסמיטי, ויש בהם פסגות של סלעים מותמרים אדומים כגון הר דיינה והר גיבס, וכן פסגות גרניט כגון הר קונס. הר לייל הוא הנקודה הגבוהה ביותר בפארק.
בפארק ישנן שלוש חורשות של עצי סקוויה ענקית: חורשת מריפוסה (200 עצים), חורשת טואולומי (25 עצים) וחורשת מרסד (20 עצים).[6] סקוויה ענקית הוא העץ הגדול ביותר בעולם מבחינת ביומסה, והוא גם בין הגבוהים והעתיקים ביותר. עצי סקוויה נאה, הנמנים עם הסקוויה הענקית בתת-משפחת הסקווים, הגדלים לאורך החוף הצפוני של קליפורניה הם הגבוהים ביותר, ואילו אורן האצטרובל הזיפני, הגדל בגובה באזורים צחיחים במערב ארצות הברית, הוא העץ העתיק ביותר. תפוצתם של עצים אלו הצטמצמה לאחר תחילת עידן הקרח האחרון.[7]
מים וקרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוסמיטי קיים מגוון רב של מקורות מים הכוללים כ-3,200 אגמים, 17 מפלי מים ובריכות טבעיות שלתוכן נשפכים המפלים, 2,700 ק"מ של נחלים, שני נהרות ושני מאגרי מים. מערכות הנהרות טואולומי ומרסד נובעות לאורך פסגת הסיירה נבדה בפארק, והם חצבו את קניוני הנהרות לעומק של 900–1,200 מטרים. נהר הטואולומי מתנקז לתוך החלק הצפוני של יוסמיטי המשתרע על פני שטח של כ-1,760 קמ"ר. נהר המרסד מתחיל בפסגות הדרומיות של הפארק, בעיקר ברכסי קלארק וקתדרלה, ומנקז שטח של 1,320 קמ"ר.[8] מקורות המים ביוסמיטי נמצאים בתחתית העמק לאורך הפארק וקשורים לאגמים, לנחלים ולנהרות הקרובים באמצעות הזרימה השנתית ותנועת מי התהום.
הגורמים האחראים ליצירת צורות הנוף ביוסמיטי הם תהליכים הידרולוגיים, כולל קפיאה, זרימה ותגובה גאומורפית הקשורה לנהר.[8] אזורי הגידול הטבעי במרעה או אחו המצויים בין הגבהים 900–3,500 מטרים הם לרוב סביבות מים, בדומה לסביבות הגידול הטבעי הנמצאות על גדות הנהרות והנחלים הרבים ביוסמיטי.
יוסמיטי מפורסם בריכוז הגבוה של מפלי מים הנמצאים בו. בפארק יש מספר "צניחות" גובה תלולות, מדפי קרח ועמקים תלויים המאפשרים למפלי מים להתקיים בהם, ובייחוד בחודשים אפריל–יוני שבהם מתרחשת המסת השלגים. מפלי יוסמיטי שגובהם 739 מטרים נמצאים בעמק יוסמיטי, והם המפלים הגבוהים ביותר באמריקה הצפונית. בעמק יוסמיטי נמצאים גם מפלי ריבון הקטנים יותר, שבהם מצויה צניחת הגובה הבודדת התלולה ביותר (492 מטרים).[7] אחד המפלים הבולטים ביותר בפארק הוא מפל ברידלוויל (מפל הינומת הכלה), שניתן לצפות בו מהקצה המזרחי של תעלת ואוונה. מפלי ואפאמה בעמק הץ' הצ'י מפורסמים גם כן. בנוסף, ביוסמיטי יש מאות מפלים זמניים שקיומם תלוי בעונות השנה.
רוב הקרחונים שבפארק הם קטנים ונמצאים כמעט תמיד באזורי צל. קרחון לייל הוא הקרחון הגדול ביותר בסיירה נבדה (ולכן בפארק כולו), והוא משתרע על פני שטח של 650 דונם.[9] אף לא אחד מהקרחונים ביוסמיטי הוא שריד לקרחוני הענק מעידן הקרח האחרון שהיו אחראים לעיצוב הנוף, אלא הם נוצרו בפרקי זמן מסוימים לאחר עידן הקרח האחרון.[6] כתוצאה מההתחממות העולמית נעלמו והצטמקו קרחונים רבים באזור יוסמיטי, ושטח הפנים של חלקם הצטמק ב-75%.[9]
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסמיטי נמצא באזור של אקלים ים-תיכוני, ומשמעות הדבר היא שהמשקעים יורדים במהלך החורף המתון, והעונות האחרות יבשות באופן יחסי כיוון שרק כ-3% מהמשקעים יורדים בקיץ החם והארוך.[10] כתוצאה מהתרוממות האוויר כלפי מעלה גדלה כמות המשקעים עד לגובה של 2,400 מטרים, ובאזור הפסגות היא הולכת ופוחתת. כמות המשקעים הממוצעת נעה מ-915 מ"מ בגובה 1,200 מטרים ועד 1,200 מ"מ בגובה 2,600 מטרים. באזורים הגבוהים כמעט ואין שלג עד חודש נובמבר. השלג מצטבר במהלך החורף, ולעיתים נמשך תהליך זה עד מרץ או תחילת אפריל.[11]
הטמפרטורה יורדת ככל שמעפילים לגובה רב יותר. גבולות טווח הטמפרטורות אינם קיצוניים, כיוון שיוסמיטי נמצא במרחק של כ-160 ק"מ בלבד מהאוקיינוס השקט. אנטי ציקלון המתרחש בחוף של קליפורניה בקיץ גורם לתנועת כמויות גדולות של אוויר קר לעבר הסיירה נבדה, וכתוצאה מכך האוויר באזור יוסמיטי נקי ויבש.
הטמפרטורה הממוצעת ביום היא בין 3.9°C- ל-11.5°C בערבות טואולומי הנמצאות בגובה של 2,600 מטרים. הטמפרטורה היומית הממוצעת בשער ואוונה, הנמצא בגובה של 1,564 מטרים, היא בין 2.2°C ל-19.4°C. בגבהים שמתחת ל-1,525 מטרים הטמפרטורה גבוהה יותר; הטמפרטורה היומית הממוצעת הגבוהה בעמק יוסמיטי (1,209 מטרים) היא בין 7.8°C ל-32.2°C. בגבהים שמתחת ל-2,440 מטרים הטמפרטורות נקבעות לפי סופות רעמים קיציות תכופות, ביחד עם שלג שלעיתים יורד עד חודש יולי. השילוב של הצמחייה היבשה, הלחות הנמוכה יחסית וסופות הרעמים גורם לשרפות רבות הנגרמות כתוצאה ממכת ברק.[11]
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסלע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית ההתפתחות הגאולוגית של האזור נוצרו סלעי משקע דוגמת אבן גיר, אבן חול ופצלים, ששקעו במים רדודים ובשלבים מאוחרים יותר חלה בהם התמרה לשיש, לקוורציט, וללווחה. מחשופים של סלעים אלה מפוזרים בצפון ובמרכז הפארק. במערב הפארק מצויים סלעי גנייס וצפחה וסלעי ברקציה המורכבים מפצלים, מאבן טין ומצור עם תכלילים מאפיים.
הפארק מתאפיין בצוקי גרניט חשופים אותם חורצים עמקי U ובסלעים מותמרים קדומים. צורות הנוף באזור יוסמיטי ובתחומי הפארק נובעות מהבתולית הגרניטי הגדול של רכס הרי סיירה נבדה.[12] כ-5% מסלעי הפארק נוצרו מהתמרת פרוטוליתים[א] של סלעי משקע וסלעים געשיים.[13] הסלעים המותמרים מצויים ברובם ליד הר דיינה. סלעים אלה היו בעבר הרחוק חלק מגג הבתולית, ולכן הם מכונים "תליוני גג".[ב][14]
המסלע והמבנים בפארק נוצרו בכמה שלבים:
טקטוניקה וגעשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרקמבריון ובתחילת הפלאוזואיקון נמצא אזור יוסמיטי בשני שולי יבשת סבילים[ג][15] בדרומו של כדור הארץ. על קרקעיתו של הים הרדוד בתווך הצטברו סלעי משקע.
בין הדבון לפרם חלה התקרבות של שולי היבשות זה לעומת זה באמצעות הפחתה של לוח פָרָלוֹן אל מתחת ללוח הצפון-אמריקאי, ובעקבותיה השתנו שולי היבשת מסבילים לפעילים.[ד]. עם התפתחות געשיות בגבול בין הלוחות נוצרה בקרבון קשת איים. הרי הגעש של הקשת נוצרו בשוליים המערביים של לאורנטיה[ה] ומרכיבים כיום את מערבה של אמריקה הצפונית. לוח פרלון התפצל מאז ללוחות קטנים יותר, בהם חואן דה פוקה, קוקוס ונסקה.
בשלהי הטריאס, לפני כ-210 מיליון שנים, החלה געשיות תת-קרקעית שנמשכה אל תוך היורה והסתיימה לפני כ-150 מיליון שנים.[12] לאחר שוך הגעשיות התגברה נדידתו של הלוח הצפון-אמריקאי לצפון-מערב. התנועה הטקטונית הובילה לאורוגנזת נבדה, במסגרתה חלה התמרת סלעי המשקע ונוצר רכס הרי נבדה שהתרומם לגובה של כ-4,500 מטרים. ברכס זה נוצרו מאוחר יותר הרי סיירה נבדה.
ביורה התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות, שתוצריהן כיסו את סלעי הקרום. באותה עת חדרה מאגמה לסלעי הקרום ויצרה את הבתולית בעומק של כ-10 ק"מ מתחת לפני השטח, שגרם להתרוממות הרי סיירה נבדה.[16] המחדר הורכב בעיקר מגרניט, וכ-95% מן הסלעים נסחפו מאוחר יותר בתהליך שהאיץ את התרוממות הרכס.
בקרטיקון התרחש שלב געשי תת-קרקעי שהחל לפני כ-120 מיליון שנים והסתיים לפני כ-80 מיליון שנים.[12] שלב זה לווה בחדירה מגמטית והתרחש במקביל לאורוגנזה הסוויירית שפעלה על מערב אמריקה הצפונית, מקנדה בצפון ועד מקסיקו בדרום.
שלב געשי נוסף החל בנאוגן לפני כ-20 מיליון שנים והסתיים לפני כ-5 מיליון שנים, במהלכו התרחשו התפרצויות בהרי הגעש של רכס קסקייד שאינם פעילים כיום. התפרצויות אלה פלטו כמות גדולה של טפרה, שכיסתה את האזור שמצפון ליוסמיטי. געשיות זו נדדה אחר-כך ללונג ואלי בגבולו המזרחי של הפארק. בפליסטוקן, לפני כ-700,000 שנים, נוצרה הקלדרה של לונג ואלי באירוע געשי שפלט כמות טפרה המוערכת בכ-600 ק"מ3 – גדולה כמעט פי 600 מזו שפלט הר סנט הלנס בהתפרצות בשנת 1980. השלב הגעשי האחרון החל בסוף הפליסטוקן, לפני כ-60,000 שנה, והסתיים בהולוקן, לפני כ-600 שנים. תוצריו ניכרים בלועות מונו-איניו (Mono-Inyo) באזור אגם מונו ודרומית לו.
התרוממות, בליה וסחיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפליוקן, לפני 10 מיליון שנים, החלה התרוממות של הרי הסיירה נבדה לאורך העתק סיירה. תחילה חלה התרוממות אנכית ולאחר מכן נטייה של הגוש, שהגבירה את ההתרוממות ויצרה מדרונות מזרחיים מתונים ומדרונות מערביים תלולים יותר. השיפוע החד האיץ את זרימת המים בנחלים ובנהרות במורדות המערביים,[17] ואלה התחתרו במסלע ביתר-שאת ויצרו עמקים תלויים[18] ומפלים. שלב נוסף של התרוממות נבע מהתפתחותם של העתקים גדולים ממזרח ליוסמיטי, בייחוד היווצרותו של עמק אוונס, והתפתחות פרובינציית אגן ורכס.[ו] האצה נוספת של תהליך ההתרוממות התרחשה בפליסטוקן, לפני כ-2 מיליון שנים.
להתרוממות ההרים תרמה סחיפה, שהסירה את השכבות העליונות של המסלע והפחיתה את הלחץ על השכבות התחתונות. תהליכים אלה חשפו את סלעי הגרניט על-פני השטח, והובילו לבליה, להתכדדות, להיווצרות כיפות מעוגלות רבות בפארק, לתנועת בלית מסיבית ולהתפתחות סדקים רבים במסלע החשוף. ההתכדדות שפעלה על סלעי הגרניט האחראית להיווצרות כיפות דוגמת חצי כיפה והכיפה הצפונית וקשתות טבעיות דוגמת "הקשתות המלכותיות" (Royal Arches).[19] ההתרוממות והסחיפה התגברו בפליסטוקן עם היווצרות קרחונים, שהותירו בדרכם דרדרות ומשקעים קרחוניים על קרקעית העמקים.[19]
מיקום ואיכות הסחיפה נשלטים על ידי מישורי הסידוק האנכיים הרבים שנוצרו במסלע. סדקים אלה – שחלקם הגדול עמוק מאוד ונוטה לצפון-מערב או צפון-מזרח – מקבילים זה לזה ויוצרים מערך סדור בעל מרווחים קבועים. בניגוד להעתקים לא מתרחשת תזוזה של המסלע לאורך הסדקים.[20] המרווחים בין הסדקים נקבעים על ידי תכולת הסיליקה בסלעים: תכולה גבוהה מספקת עמידות רבה יותר של סלעים דוגמת גרניט וגרנודיוריט לבליה, ולכן נוצרים בהם מרווחים גדולים יותר בין הסדקים.[21] עמודי סלע דוגמת "עמוד וושינגטון" (Washington Column) ו"החץ האבוד" (Lost Arrow) נוצרים על ידי סדקים מוצלבים. הסחיפה שפעלה על הסדקים הראשיים אחראית להיווצרות העמקים, ומאוחר יותר להיווצרות הקניונים.[21]
עיצוב קרחוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגורם העיקרי לסחיפה במיליוני השנים האחרונות היה קרחון יבשתי אלפיני גדול, שהפך עמקי נהר כגון עמק יוסמיטי ועמק הץ' הצ'י שצורתם כדומת האות הלטינית V לעמקים קרחוניים בצורת האות U.
סדרת של תקופות קרח שהחלו לפני 2–3 מיליון שנים והסתיימו לפני כ-10,000 שנים גרמו אף הן לשינויים בפני האזור. באזור סיירה נבדה התרחשו לפחות ארבע תקופות קרח עיקריות, שכינוייהן המקומיים: "שרווין" או "קדם-טאהו" (pre-Tahoe) היא הקדומה ביותר ואחריה: טאהו, "טֶנָיָה" ו"טיוגה". הקרחונים נוצרו על ידי הצטברות שלג וקרח בשטחי המרעה ההרריים העליונים. הקרחונים של תקופת שרווין היו הגדולים ביותר, ואילו הקרחונים שנוצרו בתקופות הקרח המאוחרות יותר היו קטנים יותר. קרחונים מתקופת "שרווין" אחראיים כנראה ליצירתו ולעיצובו של עמק יוסמיטי, כמו גם ליצירתם ולעיצובם של עמקים וקניונים אחרים באזור. באמצעות תנועה, סחיפה והפשרה הפכו הקרחונים ההרריים עמק או קניון נהרי בצורת V לעמק או קניון קרחוני בצורת U, כפי שעשו בעמק יוסמיטי ובעמק "הֶץ' הֶצ'י".[ז] עוביים של הקרחונים שהשאירו את חותמם על אזור יוסמיטי הגיע ל-1,200 מטרים. הקרחון הארוך ביותר שהיה באזור נע לתוך "הקניון הגדול" של הנהר טואולומי לאורך כ-95 ק"מ, כשהוא עובר את עמק הֶץ' הֶצ'י בפארק הלאומי יוסמיטי. קרחון מרסד זרם מעמק יוסמיטי לתוך ערוץ הנהר מרסד. קרחון אחר גילף את "קניון לי ויינינג" והתנקז לתוך אגם ראסל.
רק הפסגות הגבוהות ביותר, דוגמת הר דיינה (3,981 מטרים), הר לייל (3,997 מטרים) והר קוֹנֶס (2,630 מטרים) – לא כוסו בקרחונים. הקרחונים הותירו מוֹרֶנוֹת קצה נסוגות שסכרו אגמים דוגמת אגם יוסמיטי – אגם עונתי רדוד באורך של 9 קילומטרים שכיסה את רוב קרקעית עמק יוסמיטי.[22]
המחלוקת על היווצרות העמק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אופן היווצרותו של עמק יוסמיטי היה נושא לדיון החל משנת 1851. ההשקפה שהייתה מקובלת באותה תקופה הייתה כי העמק נוצר כתוצאה מאסון טבע דוגמת רעידת אדמה חזקה מאוד שגרמה להיווצרות גראבן – גוש שקוע המצוי בין העתקים. השקפה זו הוצעה על ידי פרופסור ג'וזיה ויטני (Josiah Dwight Whitney; 1819–1896), פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת הרווארד ויו"ר המכון הגאולוגי של קליפורניה.
השקפה שונה מזו של ויטני הוצעה על ידי ג'ון מיור – חוקר טבע וגאולוג – לפיה נוצרו העמק ואתרים נוספים ביוסמיטי כתוצאה מפעילות קרחונית. ויטני התייחס למיור בזלזול, לעג לו כחובבן חסר-ידע ובור ואף כינה אותו "רועה צאן".
מיור אכן עסק במשך תקופה מסוימת ברעיית צאן, אך התאוריה שלו התקבלה גם על דעתו של לואי אגסי – מדען בעל שם עולמי שבשנת 1837 העלה השערה הנוגעת לקיומו של עידן הקרח והיה מראשוני חוקרי הקרחונים באמריקה הצפונית. אגסי שיבח את מיור והגדיר אותו כ"אדם הראשון שמצאתי אי-פעם כבעל תפיסה הולמת על פעילות קרחונית".[23] לעומת אגסי התעקש ויטני על דעתו, אף שבמהלך חייו נמצאו ראיות לפעילות קרחונית באזור יוסמיטי. ראיות אלה לא קיבלו ביטוי בדיווחיו והוא לא שינה את דעתו עד יומו האחרון.
ביולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלורה ופאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טווח בתי הגידול ביוסמיטי נע מחורשה עבותה למרגלות ההרים למרחבים של סלעים אלפיניים, ובסך הכל מתקיימים ביוסמיטי 250 מינים של בעלי חוליות הכוללים דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים. מגוון עשיר זה נובע בעיקר מבתי הגידול ביוסמיטי שכמעט לא נפגעו, בהשוואה לסביבות טבעיות מחוץ לפארק שנפגעו או נהרסו כתוצאה מפעילות האדם.[24]
רוב בתי הגידול הסמוכים לגבול המערבי של הפארק נשלט על ידי יערות מחטניים מעורבים של מיני האורן (אורן הזפת, אורן הסוכר), ארזים, קלוצדרוס מפושק, אשוח לבן ואשוח דאגלס, וקבוצות של עצי סקוויה ענקית המופרדות זו מזו על ידי אזורים של עצי אלון. בבתי הגידול הללו נמצא מגוון גדול של מינים טבעיים, בין השאר בזכות האקלים המתון בגבהים הנמוכים, אך גם בזכות השילוב בין סוגי בתי הגידול למיני הצמחים. מיני בעלי החיים המתקיימים בבתי גידול אלה הם בעיקר דוב שחור אמריקני, שונר מצוי, שועל אפור מצוי, אייל פרדי שחור-זנב, חומט גילברט (Plestiodon gilberti) ממשפחת החומטיים, ציפור השיר מהמין Certhia americana (באנגלית Brown Creeper), לילית מנוקדת ומינים רבים של עטלפים. עצים מתים בפארק הם בעלי חשיבות לאוכלוסיית העטלפים כיוון שהם משמשים אתרי קינון חשובים.[24]
היערות המחטניים באזורים גבוהים הופכים בהדרגה לאזורי גידול של אשוח אדום ומספר מינים של אורן. בבתי גידול אלה יש בדרך כלל מספר קטן יותר של מיני בעלי חיים, בעיקר בגלל מורכבותם והגובה הרב שבו הם נמצאים. המינים הנפוצים באזורים הללו הם בעיקר מין הסנאי הזהוב Spermophilus lateralis (אנגלית Golden-mantled ground squirrel) וסנאי דאגלס (Tamiasciurus douglasii), דלק קליפורני, עורבני שטלר, קיכלי חלוד זנב ונץ גדול. הזוחלים אינם נפוצים, אך המינים שכן נמצאים הם הנחש Charina bottae (באנגלית Rubber boa) והקשקשאים לטאה דוקרנית מערבית (Sceloporus occidentalis) וקמטן האליגטור (Elgaria coerulea).[24]
באזורים גבוהים עוד יותר מתאפיינים העצים בגובה נמוך יותר, והם מפוזרים יותר בגלל סלעי הגרניט הפזורים בשטח. בין העצים הללו ניתן למנות את אורן מפותל, אורן לבן-קליפה וצוגה הררית ממשפחת האורניים, הגדלים עד קו העצים. האקלים בבתי הגידול הללו הוא קשה, ועונת הצמיחה קצרה מאוד. אולם, מינים כגון פיקה אמריקאית, מרמיטה זהובת-בטן, ארנבת הערבה (Lepus townsendii) והעורב קיק אגוזים אמריקאי הסתגלו לתנאי המחיה באזורים אלה. כמו כן, בתי הגידול האלפיניים חסרי העצים מועדפים על ידי התת-מין "נבדה" של כבש גדול-קרניים. אוכלוסייה קטנה של תת-מין זה הובאה מחדש לאזור מעבר טיוגה – האזור היחיד ביוסמיטי שבו מתקיימת אוכלוסייה יציבה של הכבש.[24]
הערבות בגבהים השונים הן בית גידול מוגן וחשוב עבור חיי הטבע ביוסמיטי. בעלי חיים מגיעים אליהן על מנת למצוא מזון באזורי הדשא הירוקים, ולהשתמש במים העומדים והזורמים הנמצאים בערבות רבות. בתגובה לכך נמשכים גם הטורפים לאזורים הללו. בעלי חיים רבים נוטים להעדיף את אזור המגע בין הערבה ליער כיוון שקרבתם של האזורים הפתוחים נוחה לחיפוש אחר מזון, והיער מספק הגנה מטורפים. מינים שתלויים בערבות באופן מהותי הם לילית אפורה, ציפור השיר טירן ערבות (Empidonax traillii, באנגלית willow flycatcher) ממשפחת הטירניים, קרפדת יוסמיטי והמכרסם בונה הררי.[24]
בתוך גבולות הפארק תועדו למעלה מ-130 מיני צמחים לא-מקומיים. הצמחים הללו הובאו לתוך יוסמיטי במהלך הגירת המתיישבים האירו-אמריקנים המוקדמים בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-19. מפגעים טבעיים ומעשה ידי האדם, כגון שריפות ותהליכי בנייה, תרמו לעלייה המהירה בתפוצת הצמחים הלא-מקומיים. חלק מהמינים הללו פולשים באגרסיביות ו"מסלקים" את קהילות הצמחים הטבעיות. כתוצאה מכך מושפעים משאבי הפארק לרעה, כיוון שהצמחים הלא-מקומיים עשויים לגרום לשינויים משמעותיים במערכות האקולוגיות של הפארק באמצעות שינוי קהילות הצמחים המקומיות והתהליכים שעליהם הן מסתמכות. חלק מהצמחים הלא-מקומיים גורמים לעלייה בתדירות השריפות האזור, או מגדילים את זמינות החנקן בקרקע כך שצמחים לא-מקומיים נוספים יוכלו לשגשג בה. צמחים לא-מקומיים רבים יכולים להצמיח שורשים ארוכים, המסייעים להם בתחרות עם הצמחים המקומיים על משאבי המים. מאז שנות ה-40 הוגדרו כמה מיני צמחים ביוסמיטי כרעילים ומזיקים, ואחרים הוגדרו כאגרסיביים ודורשי בקרה.[25]
נושאים בטיפול הסגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות העושר והאיכות של בתי הגידול ביוסמיטי נכחדו שלושה מינים במהלך ההיסטוריה של הפארק, ו-37 מינים נוספים הוכרזו על ידי רשויות קליפורניה או הרשויות הפדרליות כמינים במעמד מיוחד. האיומים החמורים ביותר על חיי הטבע והמערכות האקולוגיות ביוסמיטי הם נזקי שריפות, מינים לא מקומיים שהוחדרו לסביבה הטבעית, זיהום אוויר, הרס בתי גידול ושינויי אקלים. ברמה בסיסית יותר השפיעו גורמים שונים – כגון מוות בתאונות דרכים וזמינות גבוהה של מזון לבני-אדם – על חלק מהמינים.
הדובים השחורים ביוסמיטי התפרסמו בעבר כאשר פרצו למכוניות חונות על מנת לגנוב מזון. נטייתם של הדובים לנבור בפחי האשפה שבפארק הייתה אטרקציה תיירותית במשך מספר שנים. תדירות הולכת וגוברת של מפגשים בין דובים לבני אדם והנזק הגדול לרכוש הובילו לקמפיין נמרץ, במטרה להפסיק את תלותם של הדובים במזון האנושי ואת יצירת הקשר עם בני-אדם או עם רכושם. הפחים הפתוחים לאוויר נסגרו; כל כלי הקיבול לאשפה הוחלפו בכלים חסיני-דובים; כל אתרי המחנאות צוידו בארונות מזון שהדובים לא יכולים לפתוח, כך שהתיירים יוכלו להשאיר מזון ברכבים ללא חשש שהדובים בעלי הכוח הרב יוכלו להגיע אליו בקלות. כיוון שנהרגו דובים שהראו נטיות אגרסיביות כלפי אנשים, השתמשה הנהלת הפארק באמצעים שונים, כגון ירי כדורי גומי, על מנת לגרום לדובים להירתע מבני-האדם. מדי שנה נלכדים כ-30 דובים, אוזנם מסומנת ונלקחת מהם דגימת DNA על מנת שניתן יהיה לזהות את הדוב שגרם לנזק.[26]
זיהום שכבת האוזון גרם לנזק רקמתי בעצי הסקוויה הענקית שבפארק. נזקים אלה הופכים את העצים פגיעים יותר להדבקה בחרקים ומחלות. כיוון שהאצטרובלים שלהם צריכים קרקע שנחרכה באש על מנת לנבוט, פגעו מאמצי דיכוי האש בעבר ביכולת הרבייה של העצים. המדיניות הנוכחית של הנהלת הפארק היא להבעיר שריפות מתוכננות מתוך תקווה שבכך יינתן פתרון לבעיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות האינדיאנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינדיאנים משבטי הפאיוט והסיירה מיווק התגוררו באזור במשך עשרות שנים לפני הגעת החוקרים הלבנים הראשונים. קבוצת אינדיאנים בשם אהוואהניצ'י התגוררה בעמק יוסמיטי כאשר הזרים נכנסו אליו בפעם הראשונה.[27]
במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה באמצע המאה ה-19 גדל מספר האנשים הלבנים שעברו דרך יוסמיטי באופן משמעותי. מייג'ור ג'ים סאבאג' מצבא ארצות הברית הוביל את גדוד מריפוסה דרך עמק יוסמיטי בשנת 1851, כחלק ממרדף אחרי 200 אינדיאנים בהנהגתו של צ'יף טנאיה במסגרת מלחמות מריפוסה.[28] העדויות מגדוד זה הן הראשונות הנוגעות לכניסה הראשונה של האדם הלבן לעמק. ליחידתו של סאבאג' סופח דוקטור לאפאייט באנל, שבתקופה מאוחרת יותר כתב על רשמיו מהעמק בספר The Discovery of the Yosemite (גילוי יוסמיטי). באנל נחשב לזה שהעניק לעמק את שמו לאור ראיונותיו עם צ'יף טנאיה. באנל כתב שהצ'יף היה זה שייסד את מושבת פאייוט של אה-ואה-ני.[27] המיווקים (ורוב המתיישבים הלבנים) החשיבו את בני אהוואהניצ'י לאלימים בגלל המחלוקות הטריטוריאליות התכופות שפרצו ביניהם, ומשמעותה של המילה המיווקית "yohhe'meti" היא "הם רוצחים".[29] התכתובת והמאמרים שנכתבו על ידי חיילי הגדוד סייעו בהפיכתו של העמק והאזור שמסביבו לאתר פופולרי.
טנאיה ויתר האהוואהניצ'ים נלכדו בסופו של דבר, והכפר שלהם נשרף; הם הועברו לשמורה הסמוכה לפרזנו שבקליפורניה. חלקם הורשו לחזור לעמק בתקופה מאוחרת יותר, אך הסתבכו בצרות כאשר תקפו קבוצה של שמונה כורי זהב באביב 1852.[30] הם נאלצו להימלט מהעמק ולמצוא מקלט בקרב שבט מונו הסמוך; לאחר שגנבו מספר סוסים ממארחיהם, הם נרדפו וחוסלו על ידי בני המונו. מאחורי מוזיאון יוסמיטי ובאזור מרכז המבקרים עמק יוסמיטי נמצא העתק משוחזר של כפר אהוואהניצ'י.
התיירים הראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיירים הראשונים שהגיעו לעמק היו היזם ג'יימס מייסון הצ'ינגס, האמן תומאס איירס ושני אנשים נוספים.[28] הצ'ינגס כתב מאמרים וספרים על המסע הזה ועל מסעות מאוחרים יותר באזור, ושרטוטיו של איירס הפכו לתיאור המדויק הראשון של כמה מהמאפיינים הבולטים של יוסמיטי. הצלם צ'ארלס לינדר ויד צילם את התמונה הראשונה של העמק ב-1859.[28] אחד הצלמים שפעלו באזור לאחר מכן היה אנסל אדמס.
ואוונה הייתה אתר חנייה אינדיאני באזור שבו נמצא כיום החלק הדרום-מערבי של הפארק. המתיישב גאלן קלארק גילה את חורשת הסקוויה הענקית בוואוונה בשנת 1857. לאחר מכן נבנו כמה בקתות ודרכים פשוטות באזור. מלון ואוונה נבנה ב-1879 על מנת לשרת את התיירים המבקרים בחורשה. ככל שגדל נפח התיירות, כך גדל גם מספר השבילים והמלונות.
יוסמיטי גרנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזרחים בעלי השפעה כגון הסנאטור ג'ון קונס וגאלן קלארק היו מודאגים מבעלי האינטרסים המסחריים, ופעלו למען הכרזה על האזור כשטח מוגן. החוק להקמת פארק הועבר בשני בתי הקונגרס, ונחתם על ידי הנשיא אברהם לינקולן ב-30 ביוני 1864, וכך נוצר יוסמיטי גרנט.[31] הייתה זו הפעם הראשונה שבה קרקע של פארק הוקצתה לשימור ושימוש ציבורי על ידי הממשל הפדרלי, והיא היוותה תקדים שלפיו הוקם ב-1872 הפארק הלאומי הראשון – ילוסטון.[4] עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה נמסרו לקליפורניה כפארק מדינתי, ושנתיים לאחר מכן מונה חבר מנהלים לטפל בקרקעות.
גאלן קלארק מונה על ידי הוועדה לשומר הפארק הראשון, אך לא הייתה לו ולוועדה סמכות לפנות את בעלי האחוזות שביניהם היה הצ'ינגס.[31] הנושא לא נפתר עד 1875, עת בוטלו זכויות בעלי האחוזות בקרקע. קלארק וחברי הוועדה הודחו ב-1880, והצ'ינגס הפך לשומר הפארק החדש.[32]
בשנותיו הראשונות של הפארק שופרה הנגישות לתיירים, והתנאים בעמק יוסמיטי הפכו ליותר מתקבלים על הדעת. נפח התיירות גדל בעיקר לאחר שב-1869 הסתיימה בנייתה של מסילת הרכבת הטרנס-יבשתית הראשונה, אך זמן הרכיבה הארוך לאזור היה מכשול בהתפתחות התיירות. באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 נבנו שלושה שבילים למרכבות על מנת להתמודד עם מספר המבקרים המגיעים לעמק.
הנטורליסט הסקוטי ג'ון מיור כתב מאמרים שפרסמו את האזור והגבירו את ההתעניינות המדעית בו. מיור היה הראשון ששיער כי צורות הנוף הגדולות של יוסמיטי נוצרו על ידי קרחונים אלפיניים, ובעקבות כך נכנס לוויכוח עם מדענים כגון ג'וזיה ויטני. מיור כתב מספר מאמרים מדעיים על הביולוגיה של האזור.[32]
הגברת מאמצי ההגנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעיית היתר בערבות (בעיקר על ידי כבשים), כריתה של סקוויה ענקית, ופעולות נוספות גרמו למיור לתמוך בהגברת רמת ההגנה על הפארק. מיור שכנע אורחים חשובים שהגיעו אל הפארק בחשיבותה של ההגנה הפדרלית על האזור; אחד מהאורחים הללו היה רוברט אנדרווד ג'ונסון מהעיתון סנצ'ורי מגזין. מיור וג'ונסון הפעילו לחץ שתדלני בקונגרס לחקיקת החוק שלפיו הוקם הפארק הלאומי יוסמיטי ב-1 באוקטובר 1890.[33] אולם, השליטה על העמק והחורשה נותרה בידי מדינת קליפורניה. מיור סייע בשכנועם של הפקידים המקומיים לסלק לחלוטין את עדרי הצאן ממחוז יוסמיטי.
הפארק הלאומי החדש הועבר לסמכותו של רגימנט הפרשים הרביעי של צבא ארצות הברית ב-19 במאי 1891, שהקים מחנה צבאי בוואוונה.[33] נוכחות הכבשים לקראת סוף המאה ה-19 כבר לא היוותה בעיה, והצבא ביצע בפארק שיפורים רבים אחרים. אולם, הפרשים לא יכלו להתערב ולעזור בשיפור מצבם ההולך ומתדרדר של העמק או החורשה.
מיור ומועדון סיירה המשיכו להפעיל שדולה בקרב חברי הממשלה ואנשים בעלי השפעה על מנת שאלו יקימו את הפארק הלאומי יוסמיטי המאוחד. הנשיא תאודור רוזוולט שהה ביחד עם מיור בגליישר פוינט במשך שלושה ימים במאי 1903. באותו טיול שכנע מיור את רוזוולט להפקיע מקליפורניה את השליטה בעמק ובחורשה, ולהעביר אותה אל הממשל הפדרלי. רוזוולט עשה זאת באמצעות הצעת חוק ב-1906.
שירות הפארקים הלאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירות הפארקים הלאומיים הוקם ב-1916, ויוסמיטי הועבר לסמכותו. באותה שנה הושלמה גם הבנייה של אכסניית ערבות טואולומי, דרך מעבר טיוגה ואתרי מחנאות באגמי טנאיה ומרסד.[34] כניסת כלי הרכב לפארק התאפשרה לאחר בנייתם של כבישים מהירים המובילים אל הפארק. מוזיאון יוסמיטי נפתח לראשונה ב-1926 לאחר מאמציו של הנטורליסט אנסל פרנקלין הול.[35]
בשנת 1903 הוצע להקים סכר בחלק הצפוני של הפארק. המקום המיועד היה עמק הץ' הצ'י, ומטרת הסכר הייתה לספק מי שתייה וחשמל הידרואלקטרי לסן פרנסיסקו. מיזם זה נתקל בהתנגדותם של פעילי שימור כגון ג'ון מיור ומועדון סיירה, בזמן שאחרים כגון גיפורד פינצ'ו תמכו במהלך. הקונגרס האמריקני אישר את הקמת הסכר ב-1913 באמצעות חוק מיוחד.[36] הקמת סכר אושונסי בקצה התחתון של עמק הץ' הצ'י החלה ב-1919 והסתיימה ב-1923. הוויכוח על הקמת הסכר והצפת עמק הץ' הצ'י נמשך גם כיום, כמעט מאה שנים לאחר הקמתו, וב-2012 דחה ציבורי הבוחרים בסן פרנסיסקו הצעה לחייב את העירייה לרוקן את המאגר ולהרוס את הסכר.
לאחר מכן הצליחו מספר שתדלנים להכריז על 2,742 קמ"ר – 89% משטח הפארק – כאזור טבע בראשיתי יוסמיטי.[37] בשנות ה-60 החל שירות הפארקים לצמצם את התמריצים המלאכותיים לבקר בפארק. עומס התחבורה בעמק יוסמיטי במהלך חודשי הקיץ הפך בהדרגה לבעיה משמעותית. אחת האפשרויות שהוצעו הייתה לאסור את כניסתם לעמק של כלי רכב שאינם רשומים בבית מלון או באחד מאתרי המחנאות, ובכך לאלץ מבקרי-יום להשתמש בתחבורה ציבורית.
בתי מלון וזכיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים הראשונות שלאחר הקמת הפארק היו המלונות ומקומות הנופש השונים בניהול של מספר חברות. חברת פארק יוסמיטי וקארי הוקמה ב-1925 על מנת לאחד את בעלי האינטרסים המנוגדים. שירות הפארקים העניק לחברה החדשה זכות בלעדית להפעיל את המלונות, את המסעדות ואת רוב החנויות ביוסמיטי. שנתיים לאחר מכן החלה הנהלת החברה לפעול מקומת הביניים של המלון החדש שבנתה, האהוואהני. החברה ניהלה את הזיכיונות השונים בפארק במשך חמישים שנים, עד שנמכרה בשלהי שנות ה-70 לשתי חברות אחרות. החברה נרכשה על ידי חברה יפנית ב-1993, אך המהלך נתקל בהתנגדותו של מזכיר הפנים מנואל לוחאן, שהתנגד לכך שחברה יפנית תחזיק בזיכיונות הקשורים לפארק לאומי של ארצות הברית. המהלך לא הצליח בסופו של דבר והחוזה עם החברה בוטל. כיום נמצאים הזיכיונות בידיה של חברה אמריקנית מצפון דלאוור בשם "פארקים ומקומות נופש".
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמק יוסמיטי פתוח למבקרים בכל השנה, אך שאר הפארק סגור בגלל השלג החל מסוף הסתיו, ונפתח מחדש בין תחילת האביב לסופו. באתר מתקיימים סיורי חוץ באזור עצי הסקוויה הענקית ומסביב לעמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה, ותיירים רבים מנצלים את האפשרות הזאת.
רוב התיירים בפארק שוהים בו יום אחד ומבקרים באזורים שונים של עמק יוסמיטי שנגישים בקלות לכלי רכב. עומס התחבורה בזמן שיא התיירות בקיץ מהווה בעיה משמעותית. בעמק יש מערכת אוטובוסים הפועלת בחינם בכל השנה, והריינג'רים (שומרים) של הפארק מעודדים את התיירים להשתמש בה כיוון שקשה מאוד למצוא חניה בעמק במהלך הקיץ.[38]
בנוסף לחקר המאפיינים הטבעיים של הפארק יכולים המבקרים ללמוד על ההיסטוריה הטבעית והתרבותית של יוסמיטי באמצעות מספר מבנים: מרכז המבקרים עמק יוסמיטי, מוזיאון יוסמיטי הסמוך ומרכז הטבע באיי האפי. בפארק נמצאות גם שתי נקודות ציון היסטוריות לאומיות: ביתן הזיכרון לקונטה (מרכז המבקרים הראשון ביוסמיטי) ובית המלון אהוואהני.
הפעילויות העיקריות המתבצעות בפארק הן:
- טיולים (Hiking): בפארק יש למעלה מ-1,300 ק"מ של שבילי טיולים מגוונים מבחינת רמת הקושי והאורך.[5] ניתן לחלק את הפארק לחמישה אזורים עבור אלה ששוהים בעמק יוסמיטי יום אחד: חורשות ואוונה ומריפוסה, גליישר פוינט, חורשות טואולומי, הץ' הצ'י ואתרי המחנאות ווייט וולף וקריין פלאט. שבילי הפארק מתוארים בכמה ספרים, והנהלת הפארק מספקת אודותם מידע בחינם. עובדי הפארק מעודדים את המטיילים לטייל באזורים שונים מלבד עמק יוסמיטי. משלהי האביב ועד לתחילת הסתיו פתוח רוב הפארק לטיולים רב-יומיים. כל הטיולים הללו דורשים אישור מיוחד מראש, וברובם נדרשים התיירים להכין מתקן אחסון מזון שעמיד בפני הדובים.[39]
- רכיבה: ברחבי הפארק יש תחנות להשכרת אופניים הפועלות בין האביב לסתיו, ובעמק יש כ-20 ק"מ של שבילי אופניים סלולים. בנוסף, רוכבי האופניים יכולים לנוע בשבילים הרגילים. לפי תקנות הפארק חל איסור על רכיבה מחוץ לשבילים המסומנים ועל טיפוס הרים באמצעות האופניים.[40]
- יעדי נסיעה: בעוד שניתן להגיע אל חלק מהמקומות ביוסמיטי רק בהליכה, למקומות אחרים ניתן להגיע רק באמצעות כלי רכב. במקומות אלו רשאים המבקרים לצפות בשמי הלילה גם מחוץ לאתר החנייה. בכל הדרכים ביוסמיטי יש נוף מרהיב, אך המפורסמת ביותר היא דרך טיוגה, הפתוחה בדרך כלל משלהי מאי או תחילת יוני ועד חודש נובמבר.[41] תיירים אחרים מעדיפים לנסוע באוטובוס לגליישר פוינט (קיץ-סתיו) על מנת לצפות בנוף של עמק יוסמיטי והאזור שמסביבו.
- טיפוס מהווה נדבך חשוב בפעילויות המתבצעות בפארק.[42] מחנה 4, אתר חנייה רגלי בעמק יוסמיטי, היה מרכיב בסיסי בהתפתחות הטיפוס כספורט, והוא כלול במרשם הלאומי של אתרים היסטוריים.[43] בחודשים הלא מושלגים שוהים המטפסים בטווח רחב של גבהים, החל מצוקים בגובה שלושה מטרים ועד צוקים בגובה קילומטר אחד הנמצאים מול אל קפיטן. במקום נערכים גם שיעורי טיפוס.
- פעילויות חורף: רוב הדרכים בפארק סגורות במהלך החורף בגלל השלג הכבד; אולם, עמק יוסמיטי פתוח למבקרים במשך כל השנה. ניתן לגלוש באזור הסקי "מעבר הדביבון", שהוא אזור הסקי הוותיק ביותר בקליפורניה. חלק מהפארק פתוח לסקי למרחקים וסקי על נעלי שלג, ובאזורים אלה נבנו כמה בקתות עבור הגולשים.
- ארוחת הערב ברייסברידג' היא אירוע חגיגי הנערך מדי שנה במלון אהוואהני מאז 1927, בהשראת רישומיו של וושינגטון אירווינג על נושא הכלים ברייסברידג' ועל מסורות אנגליות של חג המולד במאה ה-18. אנסל אדמס ארגן את הארוחה בין 1929 ל-1973.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Harris, Ann G. Geology of National Parks: Fifth Edition. (Iowa, Kendall/Hunt Publishing; 1998) ISBN 0-7872-5353-7.
- Kiver, Eugene P. and David V. Harris. Geology of U.S. Parklands: Fifth Edition. (Jonh Wiley & Sons; New York; 1999) ISBN 0-471-33218-6.
- National Park Service: Yosemite National Park (adapted public domain text)
- Climate (December 22, 2004)
- Exotic Vegetation (December 22, 2004)
- Nature & History (October 13, 2006)
- Water Resources Overview (December 22, 2004)
- Wildlife Overview (December 22, 2004)
- Schaffer, Jeffrey P. Yosemite National Park: A Natural History Guide to Yosemite and Its Trails. (Wilderness Press, Berkeley; 1999) ISBN 0-89997-244-6.
- Wuerthner, George. Yosemite: A Visitor's Companion. (Stackpole Books; 1994) ISBN 0-8117-2598-7.
- Yosemite: Official National Park Service Handbook (no. 138), Division of Publications, National Park Service
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי יוסמיטי (באנגלית)
הפארק הלאומי יוסמיטי, ברשת החברתית פייסבוק
הפארק הלאומי יוסמיטי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפארק הלאומי יוסמיטי, ברשת החברתית אינסטגרם
הפארק הלאומי יוסמיטי, סרטונים בערוץ היוטיוב- הפארק הלאומי יוסמיטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מידע על יוסמיטי באתר "מגלים – מגזין תיירות"
- נטע דגני, יוסמיטי: מקדש גדול ומיוחד, באתר ynet, 11 בספטמבר 2006
- נטע דגני, המקדש של הטבע, באתר nrg, 21 ביוני 2007
- דני וולפשטיין, המסע הוא חלום – מסע ליוסמיטי, באתר "מדריכי הטיפוס של המזרח התיכון"
- מידע על יוסמיטי באתר bartravel
- מידע על יוסמיטי מאתר טריפי
- כתבה על יוסמיטי (ופארקים אחרים) באתר נענע (הקישור אינו פעיל, 10 במרץ 2016)
בלומברג, "החוויה היא פשוט פח אשפה". משהו רע קורה ביוסמיטי, באתר TheMarker, 24 בספטמבר 2024- תמונות פנורמיות של יוסמיטי באתר Xrez
- תמונות מיוסמיטי באתר Virtual Parks
הפארק הלאומי יוסמיטי בארכיון הסרטונים של AP:
.svg){kind=icon}
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרוטולית (Protolith) – סלע מקור
- ^ תליון גג (roof pendant) – סלע מבודד שהותמר בתחתית מחדר פלוטוני ונחשף לאחר בליית המחדר, ר' תליון גג בבריטניקה המקוונת
- ^ שולי יבשת סבילים – אזור מעבר בין קרום יבשתי לקרום אוקייני של אותו לוח טקטוני שלא מתקיימת בו געשיות
- ^ שולי יבשת פעילים – שולי יבשת שמתקיימת בהם געשיות
- ^ לאורנטיה – קראטון ששרידיו מצויים בגרינלנד ובאמריקה הצפונית
- ^ אגן ורכס (basin and range) – מונח גאולוגי למבנה טופוגרפי המציין קבוצה של רכסים מקבילים המופרדים באמצעות עמקים רחבים
- ^ הץ' הצ'י – מקור השם בסוג דשא או עשב בעל זרעים אכילים הצומח בעמק בשפת שבט המיווק (Miwok) שחיו בעמק זה, וגם שמו של מאגר מים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
- ^ Yosemite NP
- ^ Yosemite Wilderness, United States National Park Service: Yosemite National Park
- ^ 1 2 History & Culture, United States National Park Service: Yosemite National Park
- ^ 1 2 Nature & History, United States National Park Service: Yosemite National Park, October 13, 2006
- ^ 1 2 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 340.
- ^ 1 2 Kiver, Geology of U.S. Parklands (5th ed), page 227
- ^ 1 2 Water Overview, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ 1 2 Kiver, Geology of U.S. Parklands (5th ed.), p. 228.
- ^ Wuerthner, Yosemite: A Visitor's Companion (1st ed.), p. 8.
- ^ 1 2 Climate, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ 1 2 3 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 329.
- ^ Geology: The Making of the Landscape, United States National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ Geological Survey Professional Paper 160: Geologic History of the Yosemite Valley - The Sierra Block, United States Geological Survey, November 28, 2006
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 328
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 337.
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 339.
- ^ עמק תלוי במילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
- ^ 1 2 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 332.
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 331.
- ^ 1 2 Kiver, Geology of U.S. Parklands (5th ed.), p. 220.
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 333.
- ^ John Muir, His Life and Letters and Other Wtirings בגוגל ספרים
- ^ 1 2 3 4 5 Wildlife Overview, National Park Service: Yosemite Park Service, December 22, 2004
- ^ Exotic Plants, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ DNA to Help Identify "Problem" Bears at Yosemite, National Geographic, April 23, 2001
- ^ 1 2 Discovery of the Yosemite and the Indian War of 1851 Which Led to That Event, Lafayette H. Bunnell, Chapter 17, F.H. Revell, 1892, ISBN 0-93966-658-8
- ^ 1 2 3 Harris, Geology of the National Parks (5th ed.), p. 326.
- ^ Origin of the Word Yosemite, Daniel E. Anderson, The Yosemite Web, July 2005
- ^ Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 46.
- ^ 1 2 Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 48.
- ^ 1 2 Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 49.
- ^ 1 2 Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 50.
- ^ Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 52.
- ^ National Park Service, Yosemite: Official National Park Handbook, p. 117.
- ^ Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 51.
- ^ PUBLIC LAW. 98-425, 98th U.S. Congress, 1994
- ^ Yosemite Valley Shuttle Bus, National Park Service: Yosemite National Park, September 21, 2006
- ^ Robert Hayes, Food Storage, National Park Service: National Park Service, January 9, 2007
- ^ Plan Your Visit, Yosemite National Park, U.S. National Park Service
- ^ Auto Touring, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ Hayes Roberts, Climbing, National Park Service: Yosemite National Park, May 10, 2006
- ^ Camp 4 Listed With National Register of Historic Places, National Park Service: Yosemite National Park, February 27 2003, Press release. Retrieved on January 27
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
