אמילי מואטי – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
Shimon.tre (שיחה | תרומות) |
||
שורה 56: | שורה 56: | ||
== לקריאה נוספת == |
== לקריאה נוספת == |
||
* תחיה ברק, [https://www.atmag.co.il/אמילי-מואטי-שום-יבחוש-אשכנזי-לא-יגרום אמילי מואטי: "שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע"], [[מגזין את]], 6 בפברואר 2016 |
* תחיה ברק, [https://www.atmag.co.il/אמילי-מואטי-שום-יבחוש-אשכנזי-לא-יגרום אמילי מואטי: "שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע"], [[מגזין את]], 6 בפברואר 2016 |
||
* |
* {{המוסך|דורית שילה|ביקורת על "סימנים כחולים" מאת אמילי מואטי|24_masa|17.04.2018}} |
||
* {{ישראל היום|[[אמילי עמרוסי]]|הצל שלי ואני|720903|2 בינואר 2020}} |
* {{ישראל היום|[[אמילי עמרוסי]]|הצל שלי ואני|720903|2 בינואר 2020}} |
||
גרסה מ־10:39, 9 בינואר 2022
לידה |
27 ביוני 1980 (בת 43) נתניה, ישראל | ||||
---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||
עיסוק | פובליציסטית, פוליטיקאית ופעילה חברתית | ||||
מפלגה | העבודה | ||||
בן זוג |
צ'ארלי זריהן (2006–2008) דניאל שק (2009–הווה) | ||||
| |||||
| |||||
אמילי חיה מואטי (נולדה ב-27 ביוני 1980) היא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה ואשת תקשורת ישראלית. כלת פרס שרת התרבות לספרי ביכורים 2018.
ראשית חייה
מואטי נולדה וגדלה בשכונת אזורים בנתניה, הבכורה מבין שישה אחים, בת לאליהו, עולה מתוניס, ולמונה, ילידת ישראל ממוצא תוניסאי. היא גדלה בבית דתי, למדה בבית הספר הממלכתי-דתי רמב"ם בנתניה, ובתיכון הדסה נעורים. בסוף כיתה י' עזבה את התיכון והחלה לעבוד.
בשנת 2003 עברה לפריז להשלמת לימודיה, שם עבדה בפסטיבל הקולנוע הישראלי והייתה חברה במספר פורומים שעסקו בתרבות יהודית והסברה ישראלית. בסוף 2004 ריכזה את אירועי הזיכרון ליצחק רבין מטעם עמותת אמנות לעם, שפעלה ביישובי הפריפריה בישראל, ולאחר מכן שבה לפריז.
עיתונות וייעוץ
בשנת 2010 פתחה מואטי משרד יחסי ציבור בשם "המטבחון תקשורת" שעבד, בין היתר, עם מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, עמותת סלעית לנשים במעגל הזנות, עמותת כ"ן, מכון הערבה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, ישראל יוזמת, ושגרירות צרפת בישראל[1].
מואטי ניהלה את תחום הדיגיטל במפלגת "התנועה" גם לאחר כניסתה של יושבת ראש המפלגה, לבני, למשרד המשפטים. עשרה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ב-2014 שימשה כיועצת התקשורת של המועמד ראובן ריבלין, שניצח לבסוף והפך לנשיא מדינת ישראל[2].
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב-2015, שימשה יועצת תקשורת במטה הבחירות לדוברי עברית של הרשימה המשותפת והייתה יועצת תקשורת למפלגת בל"ד (אחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת). במרץ 2015, במהלך כנס ברמת גן, הותקפו מואטי וחברת הכנסת מטעם מפלגת בל"ד, חנין זועבי בידי פעילי ימין קיצוני ומואטי נזקקה לטיפול רפואי[3][4]. והתוקף נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי ולקנס[5].
מואטי הייתה פרשנית פוליטית בתוכניות שונות, בהן יומן הערוץ הראשון ו"המטה" בערוץ 10, ופאנליסטית קבועה בתוכנית "שיחת היום" בהגשת לוסי אהריש. לקראת סוף 2016 הגישה שלושה חודשים את התוכנית "שניים בשתיים" ברשת ב' לצד יהושע מור יוסף[6]. בסוף אותה השנה הגישה ברשת ב' פינה בשם "השבוע שלי"[7]. מואטי כתבה טור קבוע בעיתון "הארץ"[8], והייתה בעלת טור בירחון "ליברל"[9]. ב-3 במרץ 2017 הצטרפה למטה הפריימריז של חבר הכנסת עמר בר-לב, והצהירה שזהו הקמפיין האחרון שתשתתף בו כאשת מקצוע.
בשנת 2017, במסגרת לימודי הוראה, השתתפה במיזם "ילדי אסירים" של הרשות לשיקום האסיר במהלכו ליוותה ילדי אסירים בתקופה שלפני שחרור האב מבית הסוהר.
ב-1 במאי 2018 יצא לאור ספרה הראשון "סימנים כחולים" בהוצאת "תכלת". הספר עוסק בצעירה בודדה שמנסה לברוח מהשוליים בהם מתנהלים חייה אך השוליים "מתנפלים" עליה באשר היא נמצאת. גיבורת הספר, איריס, נאנסת ורוצחת. בהמשך נמכרו זכויות ההסרטה של הספר במטרה להוציאו כסרט קולנוע[10]. על ספר זה זכתה בפרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2018.
פוליטיקה
בשנת 2011 התחילה את דרכה כפעילה פוליטית במטה של יושבת ראש "קדימה" ציפי לבני, איתה עבדה בהמשך כשזו הקימה את מפלגת "התנועה" (בן זוגה דניאל שק שובץ במקום ה-18). בשנת 2013 ייסדה את רשימת "עיר ללא גבולות" שהתמודדה בבחירות למועצת עיריית תל אביב-יפו[11], אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה והתפזרה לאחר הבחירות.
ב-7 ביולי 2018 הודיעה מואטי בתוכנית "פגוש את העיתונות" על התמודדותה בפריימריז של מפלגת העבודה ועל תמיכתה באבי גבאי. בהתמודדותה הביעו תמיכה פומבית אבי גבאי, אהוד ברק, סתיו שפיר, עמר בר-לב ומרב מיכאלי[12][13]. היא הגיעה בפריימריז למקום 18, אך המפלגה זכתה ב-6 מנדטים ומואטי לא נכנסה לכנסת. לקראת הבחירות לכנסת ה-23 הוצבה במקום ה-15 ברשימת העבודה-גשר-מרצ מטעם מרצ, אם כי הייתה אמורה להיות מוצבת מטעם מפלגת העבודה (במקום נמוך יותר). הרשימה זכתה ב-7 מנדטים. בבחירות המקדימות שנערכו לקראת הבחירות לכנסת ה-24, נבחרה למקום השלישי ברשימת העבודה. המפלגה זכתה ב-7 מנדטים, ומואטי נבחרה לחברת כנסת[14], לאחר יו"ר המפלגה מרב מיכאלי ועמר בר-לב[15].
ביום ההצבעה על הקמתה של ממשלת ישראל השלושים ושש שהתה מואטי באשפוז בשל סיבוך רפואי. בשל יחסי הכוחות הכמעט-שקולים בין התומכים בממשלה הנרקמת למתנגדים לה, הוסעה מואטי באמבולנס לכנסת כדי שתוכל להצביע במליאה[16].
עמדות
מואטי מחזיקה בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית, ומגדירה את עצמה כשמאלנית ציונית. היא מתנגדת למדינה דו-לאומית ולתפיסת מדינת כל אזרחיה, ותומכת בתפיסת שתי מדינות לשני עמים[17].
מואטי חברה ביוזמת ז'נבה ובארגון ישראל יוזמת, ומשנת 2014 היא חברת הנהלה בעמותת כ"ן - כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל. במסגרת העמותה פעלה להקמת מרכזי מנהיגות בכל הארץ, לימדה באחדים מהם ובשנת 2018 השתתפה במשלחת ישראלית לאו"ם במסגרת חודש האישה.
חיים אישיים
בסוף שנת 2006 נישאה לצ'ארלי זריהן, יליד קזבלנקה[18]. לזוג נולדו שתי בנות[19]. הם התגרשו בשנת 2008. היא נישאה בשנית[20] לדניאל שק, שהיה שגריר ישראל בצרפת, אותו הכירה בשנת 2009[21]. מתגוררת בתל אביב.
לקריאה נוספת
- תחיה ברק, אמילי מואטי: "שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע", מגזין את, 6 בפברואר 2016
- דורית שילה, ביקורת על "סימנים כחולים" מאת אמילי מואטי, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 17.04.2018
- אמילי עמרוסי, הצל שלי ואני, באתר ישראל היום, 2 בינואר 2020
קישורים חיצוניים
- אמילי מואטי, באתר הכנסת
- אמילי מואטי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- אמילי מואטי, באתר כנסת פתוחה
- אמילי מואטי, באתר "העין השביעית"
- מילה שלי | תיק תקשורת: הדיון המוחמץ על חזרתו של דרעי למשרד הפנים, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 0:54), 14 בינואר 2016
- יומן – פרשת בוכריס: תת־אלוף מצטיין, אדם ערכי וחשוד בעבירות מין, סרטון בערוץ "כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 21:49), 5 במרץ 2016
- יומן – האם הקונפליקט הישראלי–פלסטיני הגיע לנקודת האל־חזור? דיון באולפן, סרטון בערוץ "כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 6:42), 9 באפריל 2016
- יומן – 68 שנים לעצמאות ישראל, השסעים החברתיים עדיין מדממים, סרטון בערוץ "כאן 11 – תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 18:02), 14 במאי 2016
- ספי קרופסקי ושי ניב, בעזרת השם, ננצח, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 בנובמבר 2018
הערות שוליים
- ^ תחיה ברק, אמילי מואטי: "שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע", מגזין את, 6 בפברואר 2016
- ^ אריק בנדר ויובל בגנו, נשיא מדינת ישראל: ראובן ריבלין, "מעריב אונליין", 10 ביוני 2014
אביב הורוביץ, ביטלת את המנוי? לא נורא. קבלי תמונת שער, באתר "mako", 12 ביוני 2014 - ^ רויטל חובל וג'קי חוגי, כתבי אישום נגד תוקפי ח"כ חנין זועבי ודוברת הרשימה המשותפת, באתר הארץ, 4 במרץ 2015
- ^ צפו בח"כ זועבי מותקפת בכנס בחירות: "יכול היה להיגמר ברצח", באתר וואלה!, 3 במרץ 2015
- ^ ת"פ (ת"א) 11823-03-15 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' עופר גולן, ניתן ב-21 במרץ 2016
- ^ עדו בן פורת, "שניים בשתיים" - תכנית חדשה ברשת ב', באתר ערוץ 7, 6 ביוני 2016
בועות: כבר לא "שניים בשתיים", באתר "ידיעות אחרונות", 5 בספטמבר 2016 - ^ אמילי מואטי מגישה את "השבוע שלי" ברשת ב, באתר "יוטיוב"
- ^ מאמרי אמילי מואטי, באתר "הארץ"
- ^ רשימת הטורים של מואטי בירחון ליברל
- ^ הודעה בחשבון הטוויטר של אמילי מואטי, 26 באוגוסט 2018.
- ^ עיר ללא גבולות, באתר Google Sites
- ^ אמילי מואטי: ״אתמודד לרשימת העבודה בכנסת הקרובה״, מתוך חשבון הטוויטר של "פגוש את העיתונות"
- ^ עטרה גרמן, אשת התקשורת משמאל תתמודד במפלגת 'העבודה', באתר "סרוגים", 7 ביולי 2018
- ^ תוצאות הבחירות לרשימת העבודה, באתר מפלגת העבודה, פברואר 2021
- ^ דני זקן, הפריימריז במפלגת העבודה: עמר בר-לב זכה במקום השני, באתר גלובס, 1 בפברואר 2021
- ^ דפנה ליאל, עקב בעיה רפואית: ח"כ אמילי מואטי הגיעה באמבולנס והצביעה בשכיבה בעד הממשלה, באתר מאקו, 13 ביוני 2021
- ^ ציוץ של אמילי מואטי ברשת החברתית אקס (טוויטר), 28 בינואר 2020
- ^ פוסט של אמילי מואטי ברשת החברתית פייסבוק, 14 בספטמבר 2020.
- ^ אריק בנדר, בחירות 2019 - הכר את המועמד: אמילי מואטי שמתמודדת ברשימת מפלגת העבודה, באתר מעריב אונליין, 14 בינואר 2019
- ^ שחר בן פורת, שמנת – הארץ, כשגדעון ואמילי נפגשו, באתר אקסטרה – בית המגזינים, ינואר 2019
- ^ ליאורה, מעריב סופהשבוע, RUN דנקר RUN, באתר nrg, 31 באוקטובר 2009