פורטל:המורשת העולמית
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
עד כה אשררו 195 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2024 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,223 אתרים ב-168 מדינות ורשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 952 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 231 כאתרי טבע ויתר 40 האתרים משלבים את שני התחומים.
ולטה או לה ולטה היא עיר הבירה של מלטה והבירה הקטנה ביותר בשטחה (כחצי קמ"ר בלבד) ובאוכלוסייתה באיחוד האירופי. לאחר שהסולטאן סולימאן המפואר הצליח לכבוש את האי רודוס מידי אבירי "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים" המכונים גם ההוספיטלרים, ולהבריחם לאירופה ב־1522, קיבלו האבירים את השלטון על האי מלטה מידיו של קארל החמישי. הם ביצרו את האי, והגראנד מאסטר (ראש המסדר), זא'ן דה לה ולט ייסד את העיר ביום 28 במרץ 1566, על חצי האי שיבראס שבקצהו הצפוני כבר ניצב אותה עת מבצר סנט אלמו. העיר שנקראה על שמו של לה ולט לאחר שמת ב-1568, תוכננה על ידי פרנצ'סקו לפרלי בתבנית שתי וערב, ובמרץ 1571 העתיק המסדר את מרכזו מבירגו (ויטוריוסה) הסמוכה אל ולטה. מרבית מבניה החשובים של העיר הוקמו בתקופת ההוספיטלרים, החל במאה ה-16 ועד כיבושו של האי על ידי נפוליאון בשנת 1798. על אלה נמנים קתדרלת יוחנן הקדוש, תיאטרון מנואל, ארמון הגראנד מאסטר וחומות העיר ומבצר סנט אלמו.
| |
| "האמפיתיאטרון" ברכס הרי הדראקנסברג הוא מצוק שאורכו כחמישה קילומטרים וגובהו כקילומטר, המשתרע בין שתי פסגות שגובהן מעל 3,000 מטרים. האמיפתיאטרון הוא אחד הנופים המצולמים ביותר בדראקנסברג ובדרום אפריקה. מיסיונרים צרפתים באזור כינו אותו בכינוי "הר המקורות", שכן מאזור זה נובעים מספר נהרות, לרבות נהר אורנג', הנהר הארוך במדינה. |
בשנת 1902, האימפריה העות'מאנית הקימה מגדלי שעון במספר ערים בארץ ישראל, לציון 25 שנה לשלטון הסולטאן, עבדול חמיד השני. אולם בירושלים היא הקימה מגדל כזה רק ב-1907 – על שער יפו, בעיר העתיקה (בתמונה). בסיס המגדל הירושלמי היה ריבועי, ובראשו נקבעו ארבעה שעונים, שפנו לארבע רוחות השמים. השעון המערבי והמזרחי הציגו את השעה באופן המקובל כיום ("שעה אירופית"), בעוד ששני השעונים האחרים הציגו את השעה בשיטה העות'מאנית (שיטת השעות הזמניות). מעל השעונים הוצבו פעמון, סהר וכוכב. עם תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אנשי ציבור ואמנים הפעילו לחץ לפירוק מגדל השעון שעל שער יפו, בטענה שהוא מכוער ולא מתאים לחומות ירושלים. אחד מהאישים האלו היה בוריס שץ, שהבריטים פרקו לו את ביתן בצלאל, בדיוק בטיעון זה. ב-1922, מגדל שעון זה, אכן פורק. אם כי הבריטים הצמידו לשער יפו תא טלפון אדום, בסגנון לונדוני, ובלחץ מכובדים ערבים, הם בנו מגדל השעון חדש, בקרבת החומה, שפורק רק ב-1934. ב-2004 הנפיק השירות הבולאי הישראלי סדרת בולים בשם "מגדלי שעון עות'מאניים בישראל", שכללה בול של מגדל השעון הירושלמי, שפורק כי נחשב למכוער.
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג שבמחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים שתוארכו ל-530 למ"ש. הממצאים מדגימים היטב את תופעת הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.
באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20.
בישראל עשרה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:
- 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
- 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפיניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
- 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופייה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
- 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
- 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
- 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
- 2008 - המקומות הבהאים הקדושים בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
- 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים חצי מיליון שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
- 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
- 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.
נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.
ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.
אתרי המורשת העולמית בטורקיה עוסקים בנושאים מגוונים. חתושש בירת החתים הייתה קיימת כבר בתקופת החאטים, לפני המאה ה־20 לפנה"ס. במאה ה-18 לפנה"ס, בחר מלך חתי באתר והקים בו את בירתו. חתוש החאתית הפכה לחתושה החִתית, והמלך לקח את השם חתושיליש הראשון, "האחד אשר הוא מחתושה". בשיאה כיסתה העיר שטח של 1.8 קמ"ר והורכבה מחלקים פנימיים וחיצוניים, שניהם מוקפים בחומות חזקות אשר הוקמו בימי המלך שופילוליומש הראשון.
עיר עתיקה ידועה אחרת היא טרויה ההלנית. טרויה הייתה עיר קדומה בצפון מערב טורקיה, שנזכרה בכתביו של הומרוס, ובמיוחד באיליאדה העוסקת במלחמת טרויה. טרויה זוהתה כתל היסרליק למרגלות הר אידה, סמוך למוצאו הדרומי של מצר הדרדנלים. ב-1870 ערך הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן חפירות באתר, וכתוצאה מהן מזוהה בדרך כלל השכבה של טרויה VII כעיר ההומרית, אך דבר זה עדיין נתון במחלוקת. שכבת טרויה VII מקבילה לתקופת האימפריה החתית והממלכות החתיות החדשות (1300 עד 950 לפנה"ס). בתקופה זו הייתה העיר מוקפת חומה ובה מגדלים המגיעים לגובה של תשעה מטרים. ארכאולוגים העריכו כי שטחה של העיר עמד על כ-20 הקטאר ואוכלוסייתה נעה בין 5,000 ל-10,000 תושבים, עובדה שבמושגי תקופתה העניקה לה מעמד של עיר גדולה וחשובה.
אתרים נוספים ברחבי טורקיה מהעת העתיקה כוללים את הייראפוליס, עיר מרחצאות שהוקמה בראשו של תל המעיינות החמים פמוקלה, גם הוא אתר מורשת עולמית, את מקדש לטואון ואת העיר קסנתוס. עוד ראוי לצין את הר נמרוט שהתפרסם בעקבות מקדש וקבר מלכותי הנמצאים על פסגתו ואשר הוקמו על ידי מלך קומגנה במאה ה-1 לפנה"ס.
.jpg)
העות'מאנים הותירו ברחבי טורקיה מספר אתרי תרבות, והחשוב שבהם הוא האזור ההיסטורי של איסטנבול, המשלב את עברה הביזנטי העשיר של העיר. העיר שהייתה בירתן של שתי אימפריות משך יותר מ-1500 שנים מצטיינת בערכה ההיסטורי, התרבותי והאדריכלי, ונמצאים בה מספר מבנים ידועים, ובראשם איה סופיה, מסגד סולטאן אהמט, ארמון טופקאפי והבזאר הגדול.
בספרנבולו שוכן ריכוז מרשים של 1,008 מבנים היסטוריים הבנויים בסגנון עות'מאני מסורתי, והעשויים עץ ואבן. שמה של העיירה בא מהמילה "ספרן" שפירושה זעפרן בטורקית, עדות להיותה מרכז לגידול ולמסחר בתבלין בעבר. אתר חשוב נוסף הוא המסגד הגדול ובית החולים בדיבריאי שהוקם במאה ה-13 על ידי שליט הנסיכות הביילקית מנגיצ'לי.
אתר מורשת עולמית חשוב נוסף הוא הפארק הלאומי גרמה ואתרי הסלע בקפדוקיה, המשלבים בין תצורות הסלע הייחודיות של קפדוקיה במרכז אסיה הקטנה וההתיישבות הנוצרית בגרמה באמצע ימי הביניים. לכל אתרי המורשת העולמית בטורקיה.
שוניות האלמוגים והחיים התת-ימיים
מספר אתרי מורשת עולמית מוקדשים לשימור שוניות האלמוגים והחיים התת-ימיים על פני כדור הארץ.
ייתכן שהידוע שבהם הוא שונית המחסום הגדולה לאורך חופה הצפון-מזרחי של אוסטרליה. שונית זו היא שונית האלמוגים הגדולה בעולם. היא משתרעת לאורך של 2,000 ק"מ וניתן לראותה מהחלל. השונית היא מערכת של כ-900 איים ויותר מ-3,000 שוניות אלמוגים. בשל מגוון צורות החיים הרב בה, מימיה החמים, והנגישות שלה ממתקני אירוח צפים, השונית היא יעד פופולרי לתיירים, ובמיוחד לצוללים.
שונית ידועה נוספת שזכתה להכרת ארגון אונסק"ו היא מערכת שוניות המחסום בבליז. זוהי סדרה של שבע שוניות אלמוגים לאורך חופה של בליז, מגבול מקסיקו בצפון ועד גבול גואטמלה בדרום. אורך מערכת השוניות הוא כ-250 ק"מ והיא משתרעת על שטח כולל של 963 קמ"ר. מערכת שוניות זו היא השנייה באורכה בעולם, אחרי שונית המחסום הגדולה. השונית היא אטרקציית התיירות הראשית בבליז, והיא מושכת אליה כמחצית מרבע מיליון התיירים במדינה. בשונית חיים למעלה ממאה סוגים של אלמוגים קשים ורכים, 500 סוגי דגים ומאות סוגים של יצורים חסרי חוליות.
אטול אלדברה בסיישל הוא אטול האלמוגים השני בגודלו בעולם מעל פני הים, אחרי אטול קיריטימטי באוקיינוס השקט. האטול נמצא באוקיינוס ההודי כ-420 ק"מ צפונית למדגסקר וכ-1,150 ק"מ דרומית-מערבית לויקטוריה, בירת סיישל. האטול אינו מיושב למעט על ידי מדענים וחוקרים והגישה אליו לתיירים מוגבלת ביותר. אורכו של האטול כ-34 ק"מ, רוחבו 14.5 ק"מ והוא נישא לגובה של עד 8 מטר מעל פני הים. האטול תואר על ידי החוקר דייוויד אטנבורו כאחד מפלאי העולם, ובידודו והתנאים הקשים יחסית להתיישבות בני אדם סייעו להשתמרותו במצבו הטבעי. האטול ידוע לא רק בחיים הימיים המתקיימים בו אלא גם בכך שהוא ביתם של יותר מ-100,000 צבי ענק ממשפחת הצבים יבשתיים, וזהו ריכוזם הגדול בעולם.
אזור השימור פיטונס בסנט לוסיה משתרע הן ביבשה והן בים, וכולל שטח של 875 הקטאר במימי הים הקריבי, שצורתו כשל רצועה באורך של 11 ק"מ וברוחב של עד קילומטר בודד. המדף היבשתי שוקע למעמקי הים במקום זה בצורת מדרון תלול, והוא מכוסה בסלעים ובחול. כ-60% מהשטח מכוסים בשוניות אלמוגים, והמקום הוכרז כשמורת טבע ימית ב-1986. בחלק הימי של אזור השימור נסקרו, בין היתר, 168 מיני דגים ועשרות רבות של מיני צורבים, רכיכות, קווצי עור ופרוקי-רגליים. סמוך לחופים נצפו גם צבי ים, ויונקים ימיים כמו גלובי שחורים וכרישים לווייתניים.
רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.
הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעיתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בעניינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעיתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בעניינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.
מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעיתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. עניינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.
הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה שלוש פעמים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פרטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן. המקרה השלישי היה ביטול ההכרזה של קתדרלת בגרטי בגאורגיה בשנת 2017, וזאת בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית.
ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:
- הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
- האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
- הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
- גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "המועצה הבינלאומית למוזיאונים" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). "האגודה הנורדית למורשת העולמית" (NWHS) נוסדה כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין המדינות הנורדיות ומושבו ברייקיאוויק, איסלנד. מטרתו העיקרית של המוסד שנוסד בשנת 2016 היא לסייע ולתמוך ביישום אמנת המורשת העולמית של אונסק"ו במדינות הנורדיות.
ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.
בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.
קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.
- הרשימה המלאה הרשמית באתר אונסק"ו.
- World Heritage Periodicals - פרסומי מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.
- אתר הוועד הישראלי לאונסק"ו - עם מידע רב בעברית.
- קובץ kmz. ל-Google Earth - המכיל את כל אתרי המורשת העולמית - צפייה עם Google Maps.
- UNESCO World Heritage List - אתר המציע ניווט נוח בין אתרי המורשת העולמית, ומעניק מידע על כל אתר ואתר.
- Friends of World Heritage - אתר אגודת הידידים של המורשת העולמית.
- World Heritage Site - אתר המוקדש לרשמים פרטיים של מבקרים באתרי המורשת העולמית.
- הרשימה הטנטטיווית - מכאן יבחרו אתרי המורשת העולמית הבאים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| היסטוריה | אמנות | דת | אדריכלות | גאוגרפיה | גאולוגיה | בעלי חיים | בוטניקה | ארכאולוגיה של המזרח הקרוב |
אתרי מורשת בישראל |
רוצים לעזור?
ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:
| פורטל מומלץ | |