רחוב ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט רחוב.svg
רחוב ירושלים
Jerusalem‎St.
מבט לאורך רחוב ירושלים מבט לאורך רחוב ירושלים
שכונה הדר הכרמל
קרוי על שם העיר ירושלים – עיר הקודש שהייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהותו בגלות
תמונות וקובצי מדיה בוויקישיתוף

רחוב ירושלים הוא רחוב בשכונת הדר הכרמל בחיפה. בעבר נחשב ליוקרתי‏[1] והתגוררה בו עלית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון. הרחוב כמתחם ורבים מבתיו‏[2] מוגדרים כמבנים לשימור[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב נכבש (אך לא נסלל)‏[4] כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה כחלק מ"עבודות יזומות" שבוצעו בהדר. לאחר מכן היווה הרחוב חלק מתכנונו של ריכרד קאופמן להדר הכרמל, שנעשה על פי תפיסת עיר גנים טיפוסית וכתכנוניו היותר מאוחרים של קאופמן בחיפה (בת גלים, כרמל מרכזי וכיוצא בזה) – רחובות על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים, ובקצותיהם גנים: גן בנימין וגן הטכניון. עקב תכנונו זה של "עיר גנים", הותרה בתחילה בניית בתים בעלי שתי קומות בלבד והדבר גרם למרמור בקרב ועד השכונה[5].

הבתים שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" באותה תקופה: גדליהו וילבושביץ, שבנה כעשרה בתים ברחוב‏[6], בנימין אוראל ואחרים. לאחר מעברן של משפחות מבוססות לכרמל הפך הרחוב בחלקו הגדול לבניינים שאכלסו עסקים, אולם עם מעברם של משרדים ממשלתיים ובתי המשפט לעיר התחתית[7] ננטשו חלק מן הדירות והבתים.

Cquote2.svg

אז באו אל מקום אחד בעיר, ששם בתי המעון הקלים והיפים. הדרך התחילה מגביהה והולכת. הם היו עתה על הכרמל. פה נראו היכלות נאים קטנים בתוך גנות נוזלי בשמים. אצל איזה בתים נוים לפי טעם המאַורים ראו שבכות עץ קלועות על יד החלונות.

Cquote3.svg
הרצל, "אלטנוילנד" בתרגום נחום סוקולוב

בתים ברחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית שרה ואליהו מזרחי

ברחוב ירושלים בתי מגורים גדולים, שנתנו לאזור את הכינוי "ארמונות בשממה", שכן מהעיר התחתית ראו אותם התושבים כארמונות ביחס לבתיהם הדלים הנמצאים ב"שום מקום".

  • בית מס' 4 – בקומת הקרקע‏[8] שכן "בית הספר לילדי עובדים"‏[9].
  • בית מס' 5 – בית אליהו‏[10] ושרה (לבית קראוזה)‏[11]. מזרחי. אליהו מזרחי למד במקווה ישראל ובצרפת. לאחר מספר התיישבויות בגליל‏[12] וניסיון להקים משק בכנרת[13] קיבל מזרחי מגיסו, אליהו קראוזה, את משימת ייעור הנגב על מנת לגדל ירק לנוי ולמאכל‏[14]. לשם כך הוענקו לו ולצמד סגניו, בר-כוכבא מאירוביץ‏[15] וזרובבל לובמן[16], דרגות קצונה בצבא העות'מאני. בעזרת מינוי זה גייס יהודים צעירים כ"עובדי כפייה" כדרך למילוט משירות צבאי מלא‏[17] על פועלו במסגרת משרה זו קיבל מזרחי מדליה מאת השלטונות. בזכות היכרותו של מזרחי עם הממשל הוא היווה צינור שדרכו שיחדו אנשי ניל"י גורמים טורקיים על מנת לשחרר את אבשלום פיינברג ואחר כך את בן דודו נעמן בלקינד[18]. אי-שחרורו של בלקינד גרם להאשמתו של מזרחי בלקיחת השוחד לכיסיו על ידי חלק ממקורבי בלקינד‏[19], שעם חשיפת מחתרת ניל"י נידון למאסר[20] בחשד לסיוע, נמלט ממאסרו‏[21] עבר לחיפה ב-1919 והיה לקבלן מצליח אשר בנה בתים רבים בעיר‏[22]. וגם את ביתו זה. הבית, בסגנון אקלקטי, נבנה ב-1922; בתחילה נבנתה קומה אחת ואחר כך הוגבה הבית. לחלונות ולדלתות קשתות, כבסגנון המזרחי של בית החלל המרכזי, מרפסות עץ וגג רעפים גדול הלקוח מן הסגנון המערבי ובו דירת גג. בעבר גרו בבית יהודית הנדל ובעלה צבי מאירוביץ[23], ובתקופה מוקדמת יותר שימש הבית כמשכנה של גימנסיה גרינשפון, בית ספר פרטי מיסודו של שלמה גרינשפון‏[24]
בית וילבוש
  • בית מס' 6 – ביתו של משה שטרן‏[25], שתוכנן על ידי דוד ויטמן‏[26], שבהמשך נוספה לו קומה בתכנונו של אביה השמשוני[27].
  • בית מס' 10 – ביתם של ציפורה (בת יונה דינוביץ, משפחה ותיקה בפתח תקווה[28]) ועורך הדין אלימלך ליפשיץ‏[29] חבר בברית הצה"ר, חבר הנהלת בית משפט השלום העברי (מיסודו של ועד הקהילה העברית)‏[30] ופעיל ציבור‏[31] הבית, שתוכנן על ידי בנימין אוראל‏[32], נבנה ב-1930[33] ובסגנון הבינלאומי הארצישראלי (חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות מעיד על כך) כמקום מגורי המשפחה ולהשכרה[34] כעבור ארבע שנים הוספה לבניין קומה נוספת (תוספת שכאמור הייתה בניגוד לתוכנית קאופמן, שדיברה על שתי קומות בלבד). ב-1974 נבנתה חצי קומה נוספת בצִדו המזרחי של הבניין, מעל הקומה השלישית. הבית היה מקום יסוד סניף חיפה‏[35] ומקום מפגש של מפקדי האצ"ל בחיפה, בדירתם של חנה (לבית איזרסקי) ואנג' יונה-קופ תמיר‏[36], אחיינו של זאב ז'בוטינסקי. ב-13 באפריל 1937 הגיעה ספינת המעפילים אף על פי 1 למפרץ חיפה והתקרבה לשובר הגלים[37]; משה קריבושיין (גלילי), שעמד בראש הספינה, חבר לאברהם וינשל[38] והשניים, יחד עם יונה-קופ תמיר‏[39], שהיה מהנדס בחברת החשמל, האפילו למשך שעה את סביבות הנמל וכך עזרו למעפילים לרדת מספינתם‏[40]. בין דיירי הבניין היו גם משפחת אוראל, שהתגוררה שנתיים בדירת הקרקע המערבית, ד"ר לאונרד פריץ, ממנהלי קופת חולים מכבי, וד"ר אליעזר וש‏[21].
  • בית מס' 11 – בית הורנשטיין, בתכנונו של פיליפ ביהם‏[41]. פיהם אף התגורר בבית לזמן מה וקבע בו את משרדו.
  • בית מס' 12 – בית משפחת רחל ואוריאל פרידלנד (שלון)[42]. הבית, שנבנה ב-1930, תוכנן גם הוא על ידי משרד אוראל זוהר ונבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. הבניין נבנה כבית המשפחה‏[43] אך גם כבית דירות להשכרה. גם כאן שולט הסגנון הבינלאומי וגם כאן נבנו תחילה שתי קומות. במהלך הגבהת הבניין הורחבו גם האגף המזרחי והאגף המערבי האחורי וניטעו עצים בחזית הבניין. אוריאל שלון שימש כיושב ראש ועד השכונה (1943–1958), פעיל ציבור‏[44], אזרח כבוד של חיפה, ומנהל בית חרושת שמן, בית חרושת שגדליהו וילבושביץ היה מבעליו. רחל שלון הייתה המהנדסת הראשונה בארץ‏[45]
  • בית מס' 13 – בית זה, בתכנונם של אוראל וזוהר, הוא ככל הנראה הבית על העמודים הראשון בחיפה‏[32]. הבית, בבעלותו של יוסף גוטליב‏[46] שימש כבית דירות להשכרה ונבנה בין השנים 19351936. קו הבניין רחוק משפת הרחוב, ובחזיתו גינה גדולה. נוסף על הכניסה מרחוב ירושלים, עוצבה גם כניסה ממדרגות הלל יפה, ועל הגג נבנתה פרגולה בדומה לזאת שתכננו השניים בבית רוזנפלד. במהלך מלחמת העולם השנייה נחסמה קומת העמודים והוקם מעין מקלט[47]. משנות ה-40 פעל בקומת הקרקע של הבניין בית קפה שחזיתו פנתה למדרגות הלל יפה. בבניין התגורר ד"ר אלכסנדר גוטסמן[48] שעלה לארץ ישראל ב-1940 והיה מחלוצי רפואת הספורט בישראל‏[21], ממייסדי מועדון טניס הכרמל ורופא המשלחת לאולימפיאדת טוקיו (1964).
בית סטרומזה
  • בית מס' 14 – הבית המקורי, בעל קומה אחת, שתוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד, נבנה ב-1924 עבור משפחת טניה ואריה סוקולוביץ (לימים אפרתי), שאמו הייתה דודניתם (אחייניתה של אמם) של אהרן אהרונסון ושרה אהרונסון. קרבה משפחתית זאת הביאה את אביו של אריה, דוד – מוכתר כפר תבור – לפעילות בניל"י‏[49] אריה אפרתי היה מהנדס מכונות שעבד ברכבת בתקופת המנדט ואחרי קום המדינה והגיע לדרגת מנהלה השני‏[50]. טניה אפרתי, אחות במקצועה‏[51] עלתה לארץ באונייה "רוסלאן" והייתה חברה בגדוד העבודה. בתם דף לזכר 35303, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה נהרגה בטבח בנמל התעופה לוד. לימים הוספו לבניין שלוש קומות.
  • בית מס' 15 – ביתם של חנה ואבא חושי, שהתגוררו, בשכירות, גם בעת כהונתו כראש עיריית חיפה. הדירה הייתה דירת גג עם מרפסת גדולה‏[52] בית הדירות נבנה בסגנון הבינלאומי, ועדות לסגנון ניתן למצוא בחדר המדרגות ובמרפסות.
  • בית מס' 16 – ביתם של אסתר‏[53] ויוסף סטרומזה[54] שופט מחוזי‏[55] ובית הדין לקרקעות בחיפה, גואל קרקעות[56], מפעילי התנועה הציונית ביוון ובארץ ישראל, מורם לטורקית של בן-גוריון ויצחק בן צבי[57] וגיבור הפרשה הקרויה על שמו‏[58]. בבית פעל ד"ר אליהו שליט, פסיכיאטר-נוירולוג (בנו עמד במרכזו של בג"ץ שליט). הבית הורחב, נוספה לו קומה, נסגרו המרפסות העגולות ונבנה בניין מאחור.
  • בית מס' 18 – בית משפחתו של בנימין מינץ[59], בתכנונו של דב ישראלי‏[60] שמשרדו שכן בבית מס' 3. הבית, שנהרס בהמשך ובמקומו נבנה בית דירות, היה בנוי משתי קומות, מחופה באבן, בעל צד אחד עגול ובחזיתו גינה וגדר אבנים. בבית התגורר ד"ר אלברט (אברהם) וונדרליך, מראשוני הכירורגים בארץ ישראל ואיש בית"ר[61]. וונדרליך, יליד פרוסיה, עלה לארץ ב-1925 והשתקע בחיפה. מאוחר יותר עבר לעבוד כמנתח ראשי בהדסה בירושלים וחזר לחיפה על מנת לפתוח את המחלקה הכירורגית בבית החולים של ד"ר אליהו אורבך (בהמשך הרחוב)‏[62] אחרי מותו (חודשים ספורים אחרי שובו לחיפה) נקרא על שמו אולם ההרצאות של 'האגודה להשתלמות במדע' (מיסודו של אהרן צ'רניבסקי) בבית פבזנר בפאתי הרחוב. בשנות ה-50 נפתח בבניין (הישן) סניף חברת הסנה[63].
  • בית מס' 19 – גם הוא בית בסגנון אקלקטי עם חלונות משולשים בולטים בחדר המדרגות ומרפסות עגולות, שזו בקומת הקרקע סגורה. למבנה גג שטוח. בפינה הנגדית שלו מרפסות ישרות זווית (חלקן נסגרו עם השנים) וחצר אחורית גדולה עם עצי פרי.
  • בית מס' 20 – היה ביתם של משפחת שלמה זלמן ודינה (לבית פרידמן) נתנזון, בתכנונו של הנס סובלזון. האדריכל סובלזון‏[64] תכנן מספר בתים בחיפה, בהם "וילת מגדל" (בית לובה ומשה גליקין) ברח' אחד העם 5‏[65]. משפחת סובלזון התגוררה במשך כשנה בבית מס' 18 הסמוך. נתנזון היה מנהל סניף בנק אפ"ק בחיפה, קונסול כבוד של שבדיה ופעיל ציבור‏[66] הבניין, בעל הצריח המשולש, נהרס לימים‏[67] ובמקומו נבנה בית דירות.
  • בית מס' 21 – ביתו של נפתלי ברונר, בתכנונו של דוד ויטמן‏[26]. בבניין התגוררו ד"ר חנה (לבית ויינטראב) וד"ר יוסף שטרנפלד. הזוג שטרנפלד היו מפעילי ההגנה[68] ומד"א בחיפה‏[69], ואחרי קום המדינה המשיכו בפעילות ציבורית‏[70]. בשל מקצועה כרופאה קיבלה שטרנפלד מרשויות המנדט אישור לנוע גם בימי עוצר. בתחילת מרץ 1940 השתמשה באישור זה על מנת לגייס את נשות חיפה להפגנה גדולה‏[71] כנגד חוק הקרקעות[72]. בבניין שכן ועד הקהילה העברית אחרי שעזב את העיר התחתית מפאת מאורעות 36. ועד הקהילה העברית הוקם מתוקף חוקת הקהילות שאושרה בדצמבר 1927 על ידי הנציב העליון השני, הרברט פלומר, ואיחד את כל העדות העבריות בחיפה‏[73].
  • בית מס' 22 – בית שמואל מאירזון‏[74], שנבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. בית פינתי עם מרפסות שונות בפינות הבית, כניסה בעלת קשת עם חדר מדרגות בעל חלונות עם מפתח בצורת בית, המשרים על חדר המדרגות אור שמש "רך". בבניין התגורר עם אשתו פיליפס, גזבר מפעל נשר, קצין בריטי בעברו‏[75] לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר בבית מחניים (שעל שמו גם הרחוב במרכז הכרמל)‏[76]. בבית פעל‏[77] ד"ר ברוך אוסטרובסקי‏[78], מראשוני רופאי הילדים בארץ ישראל‏[79] ומנהל מחלקת הילדים בבית חולים הדסה[80]
  • בית מס' 23 – במקום פעל מועדון "צוותא" של הקיבוץ הארצי. היה זה גם מקום מפגשם של עיתונאי חיפה. לאחר מכן שימש המקום את "מרתף 23" – המשכו של "מרתף 10" שירד מבית רוטשילד בכרמל – מקום בילוי של סטודנטים וצעירים שהיה ל"מוסד" בעיר עד שנסגר מאחר שהופסקה התמיכה הכספית הציבורית בו‏[81].
  • בית מס' 24 – בית שמואל סגל. סגל היה סגן מנהל פיק"א בארץ, ציר לאסיפת הנבחרים הראשונה‏[82] וחבר ועד השכונה‏[83]. הבית, בסגנון אקלקטי, תוכנן על ידי יוסף ברלין במחצית הראשונה של שנות ה-20‏[84]. הוא נבנה כחומת טירה בעל חלונות מאורכים, מרפסות גדולות, עמודים משיש, חלון קוקייה בעליית הגג, רעפים (מסוג מנסאר(אנ')) וגמלון ייחודי בחזית הפונה לרחוב. הבית הוא אחד משני בתים יחידים שבנה ברלין באבן‏[85]; זאת על מנת להשתלב בבתים הסמוכים לו‏[86] נכון ל-2014 משמש הבניין לקהילה תומכת של עמותת עתיד חדש לשירותי אנוש‏[87].
  • בית מספר 25 - בית בן-ציון ניסנבוים, חבר ועדת המים של השכונה‏[88], עם כניסה רחבה ומרפסות גדולות כבסגנון הבינלאומי שנבנה ב-1933. הכניסה מעט בולטת מקו הבניין בעל החלונות עם קשתות בקומת הקרקע.
בית סגל. מאחוריו בית נתנזון
  • בית מספר 26 - בית נחום ושושנה (לבית פיינברג) וילבוש. בית בסגנון אקלקטי שנבנה ב-1923. אחיו, גדליהו, בנה את ביתו ברחוב הסמוך, רחוב פבזנר ב-1927. ד"ר יואכים כספרי, מראשוני רופאי הילדים בחיפה התגורר בבניין‏[89] ואף פתח בו מרפאה‏[90] רופא נוסף שהתגורר בבניין, יחד עם רעייתו, היה ד"ר מרדכי (מקס) שרם, רופא פנימי, שעלה ב-1933‏[21]. ד"ר שרם הוזעק לטפל בפצוע תקרית הלח"י ברחוב טבריה‏[91]. תקרית שהובילה לקרב ביבנאל. ב-1927 היה כבר הבית בנוי משני חלקים האחד בעל שתי קומות עם מרפסות כחלק מהבניין, והחלק השני בנוי שלוש קומות עם מרפסות תלויות. הגדר הקיימת היום נבנתה בתקופה מאוחרת יותר. לשני חלקי הבניין גגות רעפים וחזיתו של החלק התלת-קומתי הפונה לרחוב חופתה באבנים.
  • בית מספר 27 - בית יונה מוזס, בעל חלון מוארך בחדר המדרגות, תוכנן על ידי יעקב ברטלר בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20.
  • בית מספר 28 - היה בית שנבנה אמנם למנחם אוסישקין אך התגוררו בו עמרם חזנוב[92][93] וד"ר אליהו אורבך‏[94], שפתח בו בית יולדות[95]. משפחת אורבך התגוררה בתחילת הרחוב בבית מס' 1. בבניין שכן קלוב התעופה בחיפה‏[96], שגידל חלק מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (בהם דני שפירא, ישעיהו גזית וטיבי בן שחר). החזית חופתה באבנים ובה שתי מרפסות עגולות. מעל הכניסה חלון משולש בניגוד לסגנון הבינלאומי שדרש חלון "טרמומטר" מלבני בחדר המדרגות. הבניין הורחב עם השנים לבית מגורים גדול. הרחוב הניצב הסמוך נקרא על שמו של אוסישקין (מנחם).
  • בית מס' 29 – במקום פעל מועדון "ביתנו" מיסודה של מועצת פועלי חיפה. היה זה מרכז תרבותי של חיפה העברית, ונערכו בו עצרות וחוגים, הוקרנו סרטים והועלו הצגות. לאחר מכן עבר המבנה לשמש את מתנ"ס הדר‏[97]. ראשית הפעילות במגרש, בקיץ 1939, הייתה הקמת צריף לפלוגות הפועל[98], שסרו למרותם של אבא חושי ויוסף אלמוגי ושימשו כזרוע הביצוע של מפ"ח.
  • בית מס' 31 – בית דירות שהוקם עבור שפירו ובן שחר בסוף שנות ה-40 בתכנונם של ישראל קומט ומנחם ראט. בזמן מלחמת העצמאות סגרה מפקדת הג"א את המבואה לבניין לטובת "קבוצות הצלה" (שהיו צריכות להיות בכוננות בבניין לטובת הפעלה במידה וידרשו לכך). אחרי המלחמה שימש האולם החדש את האגודה לעזרת ילדים נכים בישראל.
  • בית מס' 33 – בית בסגנון בינלאומי עם חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות ומרפסות כדוגמת ספינה היוצאות מן הקו הישר של הבניין. המרפסות משקיפות אל תוך גן בנימין בידיעה שאין חוצץ בינן לבין הגן ומרכז ההתרחשות בו – הקיוסק בתכנונו של אלכסנדר ברוולד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוף ודרור אור-אל בנימין אוראל: אדריכל ללא דיפלומה, חיפה: א. וד. אור-אל, 2008. (אתר הספר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב ירושלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהדר הכרמל, דבר, 7 במאי 1942
  2. ^ אדר' זיוה קולודני, רשימת האתרים לשימור בחיפה, הוועדה לשימור, המחלקה לתכנון לטווח ארוך, מנהל ההנדסה, עיריית חיפה, אפריל 2000.
  3. ^ אדר' משעה פריד, רשימת האתרים המיועדים לשימור, עיריית חיפה, מאי 1984.
  4. ^ על פי שמעון שטרן, הרחוב נסלל ב-1925–1926 (שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1918–1947, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1974).
  5. ^ ראו גם מאוחר יותר על בנייה מעל ארבע קומות: תכניות חיפה, דבר, 8 בנובמבר 1932.
  6. ^ יוסי בן-ארצי, "הדר הכרמל – לבה של חיפה העברית", בתוך: מרדכי נאור, יוסי בן ארצי (עורכים), חיפה בהתפתחותה 1918–1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי – המחלקה לחינוך והדרכה, תש"ן 1989, עמ' 256.
  7. ^ ראו על התהליך גם בערך רחוב חסן שוקרי.
  8. ^ איה מרבך, עו"ד זאב להבי, ראיון באתר YouTube סרטונים.
  9. ^ כך רשום עדיין על הבניין.
  10. ^ 1877, איסטנבול - 1 בספטמבר 1944, י"ג באלול תש"ד.
  11. ^ נפטרה 29 בינואר 1971 ג' שבט תשל"א (תאריכי הלידה והפטירה על פי הרשום על קברם בבית הקברות חוף הכרמל ובאתר חברה קדישא חיפה).
  12. ^ שמואל יזרעלי, היה זה או חלמתי חלום, הוצאת כנרת, 2003, פרק ז'; ניתן לקרוא גם כאן.
  13. ^ נדב מן, 100 שנה להקמת כנרת - חלק ב', באתר ynet‏, 24 בנובמבר 2008,
  14. ^ מרדכי נאור (עורך), יישוב הנגב, 1900–1960: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו 1985, עמ' 33.
  15. ^ לימים מנהל מחלקת הים והדיג בסוכנות היהודית (דניאלה רן, בין ספינה לרציף: תולדות לשכת הספנות הישראלית 1932–1982, חיפה: הוצאת פרדס, ולשכת הספנות הישראלית, תשס"ח 2008, עמ' 54.
  16. ^ עוד על קשרי המשפחות של מאירוביץ ולובמן ראו באלבום המשפחות - מוזיאון ראשון לציון.
  17. ^ שמעון רובינשטיין (ההדיר), התזכיר של אליהו קראוזה, מנהל "מקווה ישראל", לג'מאל פשה בדבר האפשרויות החקלאיות בנגב ובסיני (12.9.1915), יער (כתב-עת ליער, חורש וסביבה) 8 (2006), 3–8.
  18. ^ עוד על הפרשה ראו: שמואל כץ, הרשת: ההגדה לבית אהרנסון, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000, עמ' 295.
  19. ^ למשל, עדות איתן בלקינד לבלהה ואורי שרפמן שנמסרו לארכיון יגאל אלון בגינוסר.
  20. ^ אליעזר ליבנה, ד"ר יוסף נדבה, יורם אפרתי, ניל"י: תולדותיה של העזה מדינית, הוצאת שוקן, מהדורה ב, 1980, עמ' 350; וראו שם אזכורים על הממשקים של מזרחי עם ניל"י.
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948; עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, (ראו שם עוד על בנם, ד"ר אהרון מזרחי).
  22. ^ שלט מטעם הוועדה לשילוט היסטורי על הבניין.
  23. ^ ז'ק קנו ועמירם יסעור, לסייר בחיפה בעקבות סופרים, חיפה: פרדס, 2003, עמ' 64.
  24. ^ אבנר אברהמי, רלי אברהמי, צילה וילבושביץ-פאלץ, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008; מודעות תנחומים, דבר, 10 ביולי 1936 (מודעה). בית הספר שינה את שמו מאוחר יותר לאפקים וחיפה.
  25. ^ חלק מ"קצה החוט" של שמות בעלי הבתים ובוניהם נלקחו מאתר מרכז מידע הנדסי של עיריית חיפה.
  26. ^ 26.0 26.1 ויטמן (1904–1962), ממייסדי כפר האמנים עין הוד, עלה לארץ ישראל ב-‮1391 ‬לאחר לימודי אדריכלות ואומנות באוניברסיטת בודפשט ובפריז‮ ו‬השתקע בחיפה. בארץ השתלם אצל הרמן שטרוק ופעל כאדריכל וצייר. בין בנייניו בחיפה: בית האמנים ע"ש שאגאל של אגודת הציירים והפסלים (על בסיס בניין של כיאט) והבניין בפינת הספורט-מוריה. הוציא לאור שני אלבומים בשנות ה-30.
  27. ^ השמשוני, כפרופסור בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, עמד מאוחר יותר במרכזו של עימות עם אל מנספלד שפילג את הפקולטה.
  28. ^ דוד תדהר (עורך), "יונה דינוביץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 422.
  29. ^ הכתוב בספר על אודות בנימין אוראל (ב"לקריאה נוספת" להלן) הוא טעות. ראו הודעת בית משפט, על המשמר, 10 במאי 1948,
  30. ^ עוד על בית המשפט השלום העברי החיפאי ראו ענת קדרון, בין לאום למקום: הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, יד יצחק בן-צבי והעמותה לתולדות חיפה, 2012, פרק שביעי.
  31. ^ דוד תדהר (עורך), "אלימלך ליפשיץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1175.
  32. ^ 32.0 32.1 אלוף ודרור אור אל
  33. ^ על פי גילברט וסוסנובסקי, בתכנון השתתף גם ליאון ומוש (Gilbert Herbert and Silvina Sosnovsky, Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire: Haifa, the British Mandate, Jerusalem: Yad Izhak Ben-Zvi: 1993, p. 230). ומוש (1895–1970) יליד הונגריה שלמד בבודפשט, עלה לארץ ישראל ב-1921.
  34. ^ דירה מרוהטת להשכרה, דואר היום, 4 באוקטובר 1932 (מודעה).
  35. ^ שמעון ראם, חיפה בלהבות - מבצעי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) בחיפה והצפון 1931 - 1948, הוצאת המחבר, 2001, עמ' 315 - ראיון עם יונה תמיר (קופ).
  36. ^ יהודה לפידות, האצ"ל בחיפה ה"אדומה", תל אביב: ברית חיילי האצ"ל, תשס"ו 2006, באתר דעת, שער שביעי.
  37. ^ לפידות, האצ"ל בחיפה "האדומה", עמ' 45.
  38. ^ אף-על-פי א', באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  39. ^ גם ילדיו של תמיר, פלג (מנהל וחבר דירקטריונים של חברות תעשייה ישראליות) ואוריאל (לימים תא"ל ומנהל החברה לכבלים וחוטי חשמל), היו חברי האצ"ל.
  40. ^ שי חורב, ספינות בטרם שחר - לקסיקון ההעפלה 1934 - 1948, הוצאת פרדס, 2004, עמ' 35; ספר בית"ר: קורות ומקורות, כרך ב : אל העם, חלק שני, עמ' 677.
  41. ^ על האדריכל ביהם ראו באתר לזכרו שהקים נכדו אלי ביהם.
  42. ^ רשימות חברי סיעה, ועד ופעילים של מפ"ח, הארכיון ע"ש אבא חושי.
  43. ^ אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960, ערך שלון: לאחר מכן עבר הזוג להתגורר ברח' ויתקין 30 באחוזה.
  44. ^ בין תפקידיו: חבר מועצת עיריית חיפה והנהלתה, חבר מפקדת ההגנה בחיפה, חבר בוועד הקהילה העברית, יו"ר אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל, יו"ר הוועד הפועל של מכון התקנים, ממייסדי המכון לפריון העבודה והייצור, סגן יו"ר הקורטריון של הטכניון, יו"ר אגודת הידידות ישראל-ארצות הברית.
  45. ^ אופן הצגתה בטקס הדלקת המשואות במסמך של משרד החינוך והתרבות. .‏
  46. ^ כך רשום בתיקי העירייה, ובספר על אוראל, שככל הנראה שאב את המידע ממנו. בהודעת בית המשפט, דבר, 30 באפריל 1953, בתיק אזרחי 544/52 מוזכר גם אמיל לנגר כבעל הבניין.
  47. ^ ראו להשוואה את תמונת בית אנגל, שהיה הבניין הראשון על עמודים בתל אביב ותוכנן על ידי זאב רכטר.
  48. ^ אליהו כרמל, עמ' 79
  49. ^ דוד תדהר (עורך), "דוד (שמעון) סוקולוביץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4107.
  50. ^ אפרתי הוא בעל תואר חבר מסדר האימפריה הבריטית (MBE), שניתן לו על ידי המלך ג'ורג' החמישי (אלי לירן, בעקבות בנייני הארכיטקט אלכסנדר ברוולד בחיפה, חיפה – בטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 4).
  51. ^ נדב מן, העיקר הבריאות: ראשית הרפואה בעמק יזרעאל, באתר ynet‏, 22 בספטמבר 2010,
  52. ^ שבה אירחו השניים למשל את דני קיי; ראו תמונה מארכיון ע"ש אבא חושי.
  53. ^ פנקס התושבים הבוגרים בחיפה, 27.1.1929, ארכיון העיר חיפה.
  54. ^ פרסומת עם כתובת הבית, פלסטיין פוסט, 27 בדצמבר 1933,
  55. ^ Palestine-Directory & Handbook, II, 1926, p. 12.
  56. ^ גבריאל קדוש, גאולת קרקעות בחיפה על ידי חב' הכשרת היישוב, חיפה: [חמו"ל], 2003, עמ' 11.
  57. ^ ברכה חבסאחד ודורו, דבר, 20 באוקטובר 1950.
  58. ^ ד"ר נתן ברון, שופטים ומשפטנים בארץ ישראל 1900–1930, ירושלים: מאגנס, 2008, פרק רביעי.
  59. ^ על פי פנקס הבוחרים לוועד הקהילה ב-1942, במקום גרו הוריו של מינץ, בונים (בן אליעזר) ויהודית (בת יעקב) מינץ.
  60. ^ אליהו כרמל, עמ' 160: ישראלי נולד ב-1907 ברוסטוב (רוסיה) ועלה לארץ ב-1924. בוגר הטכניון.
  61. ^ ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר: קורות ומקורות, כרך א: מן העם, תשכ"ט 1969, עמ' 271.
  62. ^ ראו מודעה על פתיחת בית החולים, דבר, 25 בדצמבר 1927 (מודעה).
  63. ^ רול, י. יסעור, י. (עורכים), חיפה, תשי"ד: ספר העירייה, המחלקה לפיתוח של עירית חיפה, תשי"ד, 1954, עמ' 312.
  64. ^ 1890–1961; עלה ב-1926
  65. ^ אמירה קהת, תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153.
  66. ^ אמציה פלד, רחוב נתנזון, מדריך רחובות חיפה, עיריית חיפה.; דוד תדהר (עורך), "שלמה זלמן נתנזון", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 305.
  67. ^ המשפחה עברה לגור ברח' הירקון 14, בשכנות למשפחת נתן קייזרמן.
  68. ^ חנה עברה אף קורס מ"כים והצטיינה בו (מרדכי נאור, יעקב דורי: הרמטכ"ל הראשון, הוצאת מערכות/מודן, 2011, עמ' 86.
  69. ^ על פי צדוק אשל, הבחורות ההן... ספר חברות ההגנה בחיפה, ארגון חברי ההגנה בחיפה ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1997, עמ' 47 קיבלה חנה את הפיקוד על מד"א מידי רחל שלון שכנתה לרחוב.
  70. ^ יוסף כסגן יו"ר ההסתדרות הרפואית בחיפה וחנה כחברת מועצת העיר.
  71. ^ בארץ ובגולה עם גזירת הקרקע, דבר, 6 במרץ 1940
  72. ^ צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, משרד הביטחון, עמ' 216–219.
  73. ^ עוד על הוועד ראו בספרה של ד"ר ענת קדרון לעיל.
  74. ^ כך נרשם השם בכל ארץ-ישראל תרצ"ב-1932, הוצאת מסחר ותעשייה חברה להוצאות ולתערוכות בע"מ תל אביב, תרצ"ב.
  75. ^ אלי לירן, הפגישה.
  76. ^ זאב כרמי, מייסד ומנהל בית ספר עממי, נאלץ לשכור את בית פיליפס לאחר שפונה מביתו על ידי השלטונות הבריטיים לטובת "אזורי ביטחון" (זאב כרמי, "מחנך ודרכו" בפרויקט בן-יהודה).
  77. ^ פרסומת עצמית, דבר, 20 באפריל 1931 (מודעה).
  78. ^ 1891, ברלין – 30 בינואר 1971, חיפה.
  79. ^ לוי, עמ' 68.
  80. ^ אמציה פלד, רחוב אוסטרובסקי, מדריך רחובות חיפה, עיריית חיפה.
  81. ^ פעילות המועדון עברה למקום מסחרי; ראו אתר המועדון.
  82. ^ דוד תדהר (עורך), "שמואל סגל", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 181.
  83. ^ חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל: מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ' 286.
  84. ^ על פי אליעזר פרנקל, ב-1923 (פרנקל, כרונולוגיה תולדות האמנות, הוצאת מכללת הסביבה - הסדנה לעיצוב ואדריכלות תל אביב 1993, עמ' 546); על פי "השלט הכחול" – ב-1924.
  85. ^ השני היה בית הבראה ארזה; ברוך רביד, יוסף ברלין, ארכיטקט: בין תל אביב הקטנה לעיר הלבנה, בנין ודיור,‏ 2004, עמ' 69
  86. ^ וגם על מנת לעמוד בתקנות העירייה. ראו קשת רוזנבלום, החיים החדשים של בית הרמן שטרוק בחיפה, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2013.
  87. ^ על הקהילה באתר העמותה.
  88. ^ בדומה לשכונות אחרות (ראו כרמל מרכזי) גם להדר הכרמל היה מפעל מים משלה. הספקת המים שימשה "שוט" בידי ועד השכונה‏ על מנת לכפות על התושבים לשלם את מסי הוועד ובכלל זה את "הגרוש הנוסף", ששימש לפיתוח השכונה.
  89. ^ פרסומת עצמית, דבר, 23 בנובמבר 1928 (מודעה). יותר מאוחר עבר לביתו ברחוב פבזנר הסמוך (ראו עוד פרסומת עצמית, דבר, 3 בפברואר 1933 (מודעה)).
  90. ^ רופא נוסף שגר בבניין על פי פרסומת עצמית הוא ד"ר סמי מוס (ולא כמו שכתוב בספרם של לוי), גינקולוג שעבד בבית החולים עזרה.
  91. ^ יעקב מרקוביצקי, ימים של דם ואש - פעילות לח"י בחיפה האדומה, מוסד הרצל - אוניברסיטת חיפה והעמותה לתולדות חיפה, 2011, עמ' 67
  92. ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה - בין כרמל לים, ‏משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 127
  93. ^ עוד עדות על מגוריו בחיפה: בעלי מקצוע חפשי, דואר היום, 21 במאי 1931.
  94. ^ עוד פרטים על ד"ר אורבך ראו התיישבות נתיני המעצמות בחיפה.
  95. ^ בית החולים נפתח ב-1925 בבית איצקוביץ, עבר לכאן כאמור בסוף 1927 ונסגר ב-1930 (אליהו אורבך, מארץ האב אל ארץ האבות - הרופא היהודי הראשון בחיפה, הוצאת יד יצחק בן צבי ומכון ליאו בק, 1997, עמ' 358).
  96. ^ על חלק מן הפעילות של הקלוב ניתן לקרוא בעודד מרום {עורך), אבני גזית - יד לפועלו של אל"מ שעיה גזית - טייס, לוחם ומפקד, הוצאת עמותת חיל האוויר, עמ' 11 (עמוד הספר באתר העמותה).
  97. ^ אתר מתנ"ס הדר.
  98. ^ ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921–2003, הוצאת אחווה, 2003, עמ' 126–127.

קואורדינטות: 32°48′28″N 34°59′56″E / 32.80787°N 34.99885°E / 32.80787; 34.99885