רחוב ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט רחוב.svg
רחוב ירושלים
Jerusalem‎St.
מבט לאורך רחוב ירושלים מבט לאורך רחוב ירושלים
שכונה הדר הכרמל
קרוי על שם העיר ירושלים-עיר הקודש שהיוותה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהייתו בגלות.
תמונות וקובצי מדיה בוויקישיתוף

רחוב ירושלים הוא רחוב בהדר הכרמל בחיפה. בעבר נחשב הרחוב יוקרתי והתגוררה בו עלית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון. הרחוב כמתחם ורבים מבתיו‏[1] מוגדרים לשימור[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב נכבש (אך לא נסלל‏[3]) כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה כחלק מ"עבודות יזומות" שבוצעו בהדר. לאחר מכן היווה הרחוב חלק מתכנונו של ריכרד קאופמן להדר הכרמל שהיה על פי תפישת עיר גנים טיפוסית וכתכנוניו היותר מאוחרים של קאופמן בחיפה (בת גלים, כרמל מרכזי וכיוצ"ב) עם רחובות על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים, ובקצותיהם גנים - גן בנימין וגן הטכניון. עקב תכנונו של קאופמן של "עיר גנים" הותרה בתחילה בניית בתים בעלי שתי קומות בלבד והדבר גרם למרמור בקרב ועד השכונה[4].

בתי הרחוב שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" בתקופה ההיא: גדליהו וילבושביץ שבנה כעשרה בתים ברחוב‏[5], בנימין אוראל ואחרים. אחרי המעבר לכרמל של משפחות מבוססות הפך הרחוב, בחלקו הגדול, לבניינים שאכלסו עסקים, אך עם מעבר משרדים ממשלתיים בכלל ובתי המשפט בפרט לעיר התחתית[6] ננטשו חלק מן הדירות והבתים.

Cquote2.svg

אז באו אל מקום אחד בעיר, ששם בתי המעון הקלים והיפים. הדרך התחילה מגביהה והולכת. הם היו עתה על הכרמל. פה נראו היכלות נאים קטנים בתוך גנות נוזלי בשמים. אצל איזה בתים נוים לפי טעם המאַורים ראו שבכות עץ קלועות על יד החלונות.

Cquote3.svg
הרצל, אלטנוילנד[7]

בתים ברחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית שרה ואליהו מזרחי

ברחוב בתי מגורים גדולים שנתנו לאזור את הכינוי "ארמונות בשממה" שכן מהעיר התחתית ראו אותם התושבים כארמונות, יחסית לבתיהם הדלים, אשר נמצאים ב"שום מקום".

  • בית מספר 4 - בקומת הקרקע‏[8] שכן "בית הספר לילדי עובדים"‏[9].
  • בית מספר 5 - בית אליהו‏[10] ושרה‏[11][12] מזרחי. אליהו מזרחי למד במקוה ישראל ובצרפת. לאחר מספר התיישבויות בגליל‏[13] וניסיון להקים משק בכנרת[14] קיבל מזרחי מגיסו, אליהו קראוזה, את משימת ייעור הנגב על מנת לגדל ירק לנוי ולמאכל‏[15]. לשם כך הוענקו לו ולצמד סגניו, בר-כוכבא מאירוביץ‏[16] וזרובבל לובמן[17], דרגות קצונה בצבא העות'מאני. בעזרת מינוי זה גייס יהודים צעירים כ"עובדי כפיה" כדרך למילוט משירות צבאי מלא‏[18]. מזרחי קיבל בשל משרה זאת מדליה מאת השלטונות. מפאת היכרותו של מזרחי עם הממשל הוא היווה צינור דרכו שיחדו אנשי ניל"י גורמים טורקיים על מנת לשחרר את אבשלום פיינברג ואחר כך את בן דודו נעמן בלקינד[19]. אי שיחרורו של בלקינד גרם להאשמתו של מזרחי בלקיחת השוחד לכיסיו על ידי חלק ממקורבי בלקינד‏[20]. עם חשיפת מחתרת ניל"י נידון למאסר[21] בחשד לסיוע, נמלט ממאסרו‏[22], עבר לחיפה ב-1919 ונהפך לקבלן מצליח אשר בנה בתים רבים בעיר‏[23] וגם את ביתו זה‏[24]. הבית בסגנון אקלקטי נבנה ב-1922. בתחילה נבנתה קומה אחת ואחר כך הוגבה הבית. לחלונות ולדלתות קשתות, כבסגנון המזרחי של בית החלל המרכזי, מרפסות עץ וגג רעפים גדול הלקוח מן הסגנון המערבי ובו דירת גג. בעבר גרו בבית יהודית הנדל ובעלה צבי מאירוביץ[25] ובתקופה מוקדמת יותר שימש הבית כמשכנה של גימנסיה גרינשפון‏[26]. בית ספר פרטי‏[27] מיסודו של שלמה גרינשפון‏[28].
בית וילבוש
  • בית מספר 6 - ביתו של משה שטרן‏[29] שתוכנן על ידי דוד ויטמן‏[30] ונוספה לו קומה יותר מאוחר בתכנונו של אביה השמשוני[31].
  • בית מספר 10 - ביתם של ציפורה (בת יונה דינוביץ - משפחה ותיקה בפתח תקווה[32]) ועורך דין אלימלך ליפשיץ‏[33] חבר בברית הצה"ר, חבר הנהלת בית משפט השלום העברי (מיסודו של ועד הקהילה העברית)‏[34] ופעיל ציבור‏[35]. הבית שתוכנן על ידי בנימין אוראל‏[36], נבנה ב-1930[37] ובסגנון הבינלאומי הארצישראלי (חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות מעיד על כך) כמקום מגורי המשפחה ולהשכרה‏[38]. אחרי ארבע שנים הוספה לבניין קומה נוספת; תוספת שהייתה בניגוד, כאמור, לתוכנית קאופמן שדיברה על שתי קומות בלבד. ב-1974 נבנתה בצידו המזרחי של הבניין, מעל הקומה השלישית, חצי קומה נוספת. הבית היה מקום מפגש של מפקדי האצ"ל בחיפה, בדירתם של חנה (לבית איזרסקי) ואנג' יונה-קופ תמיר‏[39], אחיינו של זאב ז'בוטינסקי. ב-13 באפריל 1937 הגיעה ספינת המעפילים "אף על פי 1" למפרץ חיפה והתקרבה לשובר הגלים[40]; משה קריבושיין (גלילי) שעמד בראש הספינה חבר לאברהם וינשל[41] והשניים, יחד עם יונה-קופ תמיר‏[42], שהיה מהנדס בחברת החשמל האפילו למשך שעה את סביבות הנמל וכך עזרו למעפילים לרדת מספינתם‏[43]. בין דיירי הבניין היו גם משפחת אוראל שהתגוררה שנתיים בדירת הקרקע המערבית, ד"ר לאונרד פריץ, ממנהלי קופת חולים מכבי וד"ר אליעזר וש‏[22].
  • בית מספר 11 - בית הורנשטיין שתוכנן על ידי פיליפ ביהם‏[44].
  • בית מספר 12 - בית משפחת רחל ואוריאל פרידלנד (שלון)‏[45], שנבנה ב-1930, תוכנן גם הוא על ידי משרד אוראל זוהר ונבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. הבניין נבנה כבית המשפחה‏[46] אך גם כבית דירות להשכרה. גם כאן שולט הסגנון הבינלאומי וגם כאן נבנו תחילה שתי קומות. במהלך הגבהת הבניין הורחבו גם האגף המזרחי והאגף המערבי האחורי וניטעו עצים בחזית הבניין. אוריאל שלון שימש כיושב ראש ועד השכונה (בין השנים 19431958), פעיל ציבור‏[47], אזרח כבוד של חיפה, ומנהל בית חרושת שמן, בית חרושת שגדליהו וילבושביץ היה מבעליו. רחל שלון הייתה המהנדסת הראשונה בארץ‏[48].
  • בית מספר 13 - הבית בתכנונם של אוראל וזוהר הוא, ככל הנראה, הבית על העמודים הראשון בחיפה‏[36]. הבית, בבעלותו של יוסף גוטליב‏[49], שימש כבית דירות להשכרה ונבנה בין השנים 1935‏-1936. קו הבניין רחוק משפת הרחוב ובחזיתו גינה גדולה. נוסף על הכניסה מרחוב ירושלים עוצבה גם כניסה ממדרגות הלל יפה ועל הגג נבנתה פרגולה בדומה לזאת שתכננו השניים בבית רוזנפלד. במהלך מלחמת העולם השנייה נחסמה קומת העמודים והוקם מעין מקלט[50]. משנות ה-40 של המאה ה-20 פעל בקומת הקרקע של הבניין בית קפה שחזיתו פנתה למדרגות הלל יפה. בבניין התגורר ד"ר אלכסנדר גוטסמן[51] מחלוצי רפואת הספורט בישראל‏[22], ממייסדי מועדון טניס הכרמל ורופא המשלחת לאולימפיאדת טוקיו (1964) שעלה לארץ ישראל ב-1940.
בית סטרומזה
  • בית מספר 14 - הבית המקורי, בעל קומה אחת שתוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד, נבנה ב-1924 עבור משפחת טניה ואריה סוקולוביץ (לימים אפרתי) שאימו הייתה בת דודתם של אהרן אהרונסון ושרה אהרונסון[52]. קירבה משפחתית זאת הביאה את אביו של אריה, דוד - מוכתר כפר תבור, לפעילות בניל"י‏[53]. אריה אפרתי היה מהנדס מכונות שעבד ברכבת מלפני קום המדינה ולאחריה והגיע לדרגת מנהלה השני. אפרתי הוא בעל תואר חבר מסדר האימפריה הבריטית (MBE) שניתן לו על ידי המלך ג'ורג' החמישי[54]. טניה אפרתי, אחות במקצועה, עלתה באונייה רוסלאן והייתה חברה בגדוד העבודה. בתם רותי נהרגה בטבח בנמל התעופה לוד[55]. לימים הוספו לבניין שלוש קומות.
  • בית מספר 15 - ביתם של חנה ואבא חושי שהתגוררו, בשכירות, גם בעת כהונתו כראש עיריית חיפה. הדירה הייתה דירת גג עם מרפסת גדולה שבה אירחו השניים‏[56]. בית בסגנון הבינלאומי ועדות לסגנון ניתן למצוא בחדר המדרגות ובמרפסות.
  • בית מספר 16 - ביתם של אסתר‏[57] ויוסף סטרומזה[58], שופט מחוזי ובית הדין לקרקעות בחיפה, גואל קרקעות, מפעילי התנועה הציונית ביוון ובארץ ישראל', מורו של בן-גוריון לטורקית וגיבור הפרשה שקרואה על שמו. בבית פעל ד"ר אליהו שליט, פסיכיאטר-נוירולוג. בנו של שליט היה במרכזו של בג"ץ שליט.
  • בית מספר 18 - בית מינץ בתכנונו של דב ישראלי‏[59] שמשרדו שלו שכן בבית מספר 3. הבית, שנהרס בהמשך ונבנה במקומו בית דירות, היה בנוי משתי קומות, מצופה באבן, בעל צד אחד עגול ובחזיתו גינה וגדר אבנים. בבית התגורר ד"ר אלברט (אברהם) וונדרליך מראשוני הכירורגים בארץ ישראל ואיש בית"ר[60]. וונדרליך, יליד פרוסיה עלה לארץ ב-1925 והשתקע בחיפה. מאוחר יותר עבר לעבוד כמנתח ראשי בהדסה בירושלים וחזר לחיפה על מנת לפתוח את המחלקה הכירוגית בבית חולים של ד"ר אליהו אורבך (בהמשך הרחוב)‏[61]. אחרי מותו‏[62] נקרא אולם ההרצאות של 'האגודה להשתלמות במדע' (מיסודו של אהרן צ'רניבסקי) בבית פבזנר בפאתי הרחוב על שמו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נפתח בבניין (הישן) סניף חברת הסנה[63].
  • בית מספר 19 - שוב בית בסגנון אקלקטי עם חלונות משולשים בולטים בחדר המדרגות ומרפסות עגולות כשזאת בקומת הקרקע סגורה. גג שטוח במקרה הזה. בפינה הנגדית של הבניין מרפסות ישרות זווית (חלקן נסגר עם השנים) וחצר אחורית גדולה עם עצי פרי.
  • בית מספר 20 - היה ביתם של משפחת שלמה זלמן ודינה (בתו של שמעון פרידמן) נתנזון בתכנונו של הנס סובלזון[64]. סובלזון היה אדריכל שתכנן מספר בתים בחיפה ביניהם את "וילת מגדל" (בית לובה ומשה גליקין) ברחוב אחד העם 5‏[65]. משפחת סובלזון התגוררה למשך כשנה בבית 18 הסמוך. נתנזון היה מנהל סניף בנק אפ"ק בחיפה, קונסול כבוד של שבדיה ופעיל ציבור‏[66]. הבניין בעל הצריח המשולש נהרס עם השנים‏[67] ובמקומו נבנה בית דירות.
  • בית מספר 21 - ביתו של נפתלי ברונר בתכנונו של דוד ויטמן‏[30]. בבניין התגוררו ד"ר חנה (לבית ויינטראב) וד"ר יוסף שטרנפלד. הזוג שטרנפלד היו מפעילי ההגנה[68] ומד"א בחיפה ואחרי קום המדינה המשיכו בפעילות ציבורית‏[69]. בשל מקצועה כרופאה קיבלה שטרנפלד אישור לנוע גם בימי עוצר שהטיל המנדט הבריטי. בתחילת מרץ 1940 השתמשה באישור זה על מנת לגייס את נשות חיפה להפגנה גדולה כנגד חוק הקרקעות[70]. בבניין שכן ועד הקהילה העברית אחרי שעזב את העיר התחתית מפאת "המאורעות". ועד הקהילה העברית הוקם מתוקף חוקת הקהילות שאושרה בדצמבר 1927 על ידי הנציב העליון השני, הרברט פלומר, ואיחד את כל העדות העבריות בחיפה‏[71].
  • בית מספר 22 - בית שמואל מאירזון‏[72] שנבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. בית פינתי עם מרפסות שונות בפינות הבית, כניסה בעלת קשת עם חדר מדרגות בעל חלונות עם דוגמת בית המשרים על חדר המדרגות אור שמש "רך". בבניין התגורר הזוג פיליפס גזבר מפעל נשר, קצין בריטי בעברו‏[73]. לאחר מכן עבר הזוג פיליפס להתגורר בבית מחניים (שעל שמו גם הרחוב במרכז הכרמל)‏[74]. בבית פעל‏[75] ד"ר ברוך אוסטרובסקי‏[76] מראשוני רופאי הילדים בארץ ישראל‏[77], מנהל מחלקת הילדים בבית חולים הדסה[78].
  • בית מספר 23 - במקום פעל מועדון "צוותא" של הקיבוץ הארצי. זה היה גם מקום מפגשם של עיתונאי חיפה. לאחר מכן שימש המקום את "מרתף 23", המשכו של "מרתף 10" שירד מבית רוטשילד בכרמל, מקום בילוי של סטודנטים וצעירים שנהפך ל"מוסד" בעיר עד שנסגר מאחר שהופסקה התמיכה הכספית הציבורית בו‏[79].
  • בית מספר 24 - בית שמואל סגל. סגל היה סגן מנהל פיק"א בארץ, ציר לאסיפת הנבחרים הראשונה‏[80] וחבר ועד השכונה‏[81]. הבית, בסגנון אקלקטי, תוכנן על ידי יוסף ברלין בשנות ה-20 של המאה ה-20‏[82]. הבית נבנה כחומת טירה בעל חלונות מאורכים, מרפסות גדולות, עמודים משיש, חלון קוקיה בעליית הגג, רעפים (מסוג מנסאר(אנ')) וגמלון ייחודי בחזית הפונה לרחוב. הבית הוא אחד משני בתים יחידים שבנה ברלין באבן‏[83]; זאת על מנת להשתלב בבתים הסמוכים לו‏[84]. נכון ל-2014 הבנית משמש לקהילה תומכת של עמותת עתיד חדש לשרותי אנוש‏[85].
  • בית מספר 25 - בית בן-ציון ניסנבוים, חבר ועדת המים של השכונה‏[86], עם כניסה רחבה ומרפסות גדולות כבסגנון הבינלאומי שנבנה ב-1933. הכניסה מעט בולטת מקו הבניין בעל החלונות עם קשתות בקומת הקרקע.
בית סגל. מאחוריו בית נתנזון
  • בית מספר 26 - בית נחום ושושנה (לבית פיינברג) וילבוש. בית בסגנון אקלקטי שנבנה ב-1923. אחיו, גדליהו, בנה את ביתו ברחוב הסמוך, רחוב פבזנר ב-1927. ד"ר יואכים כספרי, מראשוני רופאי הילדים בחיפה התגורר בבניין‏[87] ואף פתח בו מרפאה‏[88]. רופא נוסף שהתגורר בבניין, יחד עם רעייתו, היה ד"ר מרדכי (מקס) שרם, רופא פנימי, שעלה ב-1933‏[22]. ד"ר שרם הוזעק לטפל בפצוע תקרית הלח"י ברחוב טבריה‏[89]. ב-1927 היה כבר הבית בנוי משני חלקים האחד בעל שתי קומות עם מרפסות כחלק מהבניין, והחלק השני בנוי שלוש קומות עם מרפסות תלויות. הגדר הקיימת היום נבנתה בתקופה מאוחרת יותר. לשני חלקי הבניין גגות רעפים וחזיתו של החלק התלת-קומתי הפונה לרחוב חופתה באבנים.
  • בית מספר 27 - בית יונה מוזס, בעל חלון מוארך בחדר המדרגות, תוכנן על ידי יעקב ברטלר בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20.
  • בית מספר 28 - היה בית שנבנה אמנם למנחם אוסישקין אך התגוררו בו עמרם חזנוב[90][91] וד"ר אליהו אורבך‏[92] שפתח בו בית יולדות[93]. החזית חופתה באבנים ובה שתי מרפסות עגולות. מעל הכניסה חלון משולש בניגוד לסגנון הבינלאומי שדרש חלון "טרמומטר" מלבני בחדר המדרגות. הבניין הורחב עם השנים לבית מגורים גדול. הרחוב הניצב הסמוך נקרא על שמו של אוסישקין (מנחם).
  • בית מספר 29 - במקום פעל מועדון "ביתנו" מיסודה של מועצת פועלי חיפה. היה זה מרכז תרבותי של חיפה העברית בו נערכו עצרות, חוגים, הוקרנו סרטים והצגות. לאחר מכן עבר המבנה לטובת מתנ"ס הדר. ראשית הפעילות במגרש הייתה הקמת צריף לפלוגות הפועל בקיץ 1939[94] שסרו למרותם של אבא חושי ויוסף אלמוגי ושימשו זרוע הביצוע של מפ"ח.
  • בית מספר 31 - בית דירות שהוקם עבור שפירו ובן שחר בסוף שנות ה-40 בתכנונם של ישראל קומט ומנחם ראט. בבניין שכן "קלוב התעופה" בחיפה‏[95]. בזמן מלחמת העצמאות סגרה מפקדת הג"א את המבואה לבניין לטובת "קבוצות הצלה". אחרי המלחמה שימש האולם החדש את האגודה לעזרת ילדים נכים בישראל.
  • בית מספר 33 - בית בסגנון בינלאומי עם חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות ומרפסות כדוגמת ספינה היוצאות מן הקו הישר של הבניין. המרפסות משקיפות אל תוך גן בנימין בידיעה שאין חוצץ בינן לבין הגן ומרכז ההתרחשות בגן - הקיוסק בתכנונו של אלכסנדר ברוולד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלוף ודרור אור-אל, בנימין אוראל אדריכל ללא דיפלומה, חמו"ל ואתר הספר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אדר' זיוה קולודני, רשימת האתרים לשימור בחיפה, הוועדה לשימור, המחלקה לתכנון לטווח ארוך, מנהל ההנדסה, עיריית חיפה, אפריל 2000
  2. ^ אדר' משעה פריד, רשימת האתרים המיועדים לשימור, עיריית חיפה, מאי 84
  3. ^ על פי שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1947-1918 . עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974 הרחוב נסלל ב-1925–1926.
  4. ^ ראו גם מאוחר יותר על בנייה מעל ארבע קומות: תכניות חיפה, דבר, 8 בנובמבר 1932
  5. ^ יוסי בן-ארצי, "הדר הכרמל – לבה של חיפה העברית", חיפה בהתפתחותה, 1918–1948‏, הוצאת יד יצחק בן-צבי, בעריכת מרדכי נאור ויוסי בן-ארצי, 1989, עמ' 256
  6. ^ ראו על התהליך גם ברחוב חסן שוקרי.
  7. ^ על פי תרגומו של נחום סוקולוב.
  8. ^ איה מרבך, עו"ד זאב להבי, ראיון באתר YouTube סרטונים
  9. ^ כך רשום עדיין על הבניין.
  10. ^ 1877 איסטנבול - 1 בספטמבר 1944 י"ג אלול תש"ד
  11. ^ בת לייב קראוזה נפטרה 29 בינואר 1971 ג' שבט תשל"א
  12. ^ על פי הרשום על קברם בבית הקברות חוף הכרמל ובאתר חברה קדישא חיפה.
  13. ^ שמואל יזרעלי, היה זה או חלמתי חלום, הוצאת כנרת, 2003, פרק ז'; ניתן לקרוא גם כאן.
  14. ^ נדב מן, 100 שנה להקמת כנרת - חלק ב', באתר ynet‏, 24 בנובמבר 2008
  15. ^ מרדכי נאור (עורך), יישוב הנגב, 1900–1960: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד בן צבי, עמ' 33
  16. ^ לימים מנהל מחלקת הים והדיג בסוכנות היהודית - דניאלה רן, בין ספינה לרציף - תולדות לשכת הספנות הישראלית 1932 - 1982, הוצאת פרדס, ולשכת הספנות הישראלית, עמ'54.
  17. ^ עוד על קשרי המשפחות של מאירוביץ ולובמן ראו באלבום המשפחות - מוזיאון ראשון לציון.
  18. ^ שמעון רובינשטיין, התזכיר של אליהו קראוזה, מנהל "מקווה ישראל", לג'מאל פאשה
  19. ^ עוד על הפרשה ראו שמואל כץ, הרשת: ההגדה לבית אהרנסון, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000, עמ' 295
  20. ^ למשל עדות איתן בלקינד לבלהה ואורי שרפמן שנמסרו לארכיון יגאל אלון בגינוסר.
  21. ^ אליעזר ליבנה, ד"ר יוסף נדבה, יורם אפרתי, ניל"י - תולדותיה של העזה מדינית, הוצאת שוקן, מהדורה שנייה (מ-1980) עמ' 350; וגם ראו בספר אזכורים על הממשקים של מזרחי עם ניל"י.
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008
  23. ^ שלט מטעם הוועדה לשילוט היסטורי על הבניין.
  24. ^ עוד על בנם, ד"ר אהרון מזרחי, ניתן לקרוא בספרם של לוי.
  25. ^ ז'ק קנו ועמירם יסעור, לסייר בחיפה בעקבות סופרים, הוצאת פרדס, 2003, עמ' 64
  26. ^ בית הספר שינה את שמו מאוחר יותר לאפקים וחיפה.
  27. ^ אבנר אברהמי, רלי אברהמי, צילה וילבושביץ-פאלץ, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008
  28. ^ ראו מודעות תנחומים, דבר, 10 ביולי 1936 (מודעה)
  29. ^ חלק מ"קצה החוט" של שמות בעלי הבתים ובוניהם נלקחו מאתר מרכז מידע הנדסי של עיריית חיפה.
  30. ^ 30.0 30.1 ויטמן (1904 - 1962), ממייסדי כפר האמנים עין הוד, עלה לארץ ישראל ב-‮1391 ‬לאחר לימודי אדריכלות ואומנות באוניברסיטת בודפשט ובפריז‮ ו‬השתקע בחיפה. בארץ השתלם אצל הרמן שטרוק ופעל כאדריכל וצייר. בין בנייניו בחיפה - בית האמנים על שם שאגאל של אגודת הציירים והפסלים (על בסיס בניין של כיאט) והבניין בפינת הספורט-מוריה. הוציא לאור שני אלבומים בשנות ה-30.
  31. ^ יותר מאוחר השמשוני עמד כפרופסור בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון במרכזו של עימות עם אל מנספלד שפילג את הפקולטה.
  32. ^ דוד תדהר (עורך), "יונה דינוביץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 422
  33. ^ הכתוב בספר אודות בנימין אוראל (בקריאה הנוספת) הוא טעות. ראו שיחה והודעת בית משפט, על המשמר, 10 במאי 1948.
  34. ^ עוד על בית המשפט השלום העברי החיפאי ראו ענת קדרון, בין לאום למקום - הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, יד יצחק בן צבי והעמותה לתולדות חיפה, 2012, פרק שביעי.
  35. ^ עוד אודותיו ניתן לקרוא בדוד תדהר (עורך), "אלימלך ליפשיץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1175
  36. ^ 36.0 36.1 אלוף ודרור אור אל
  37. ^ על פי Gilbert and Sonowsky, Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire: Haifa, the British Mandate, page 230 השתתף גם ליאון ומוש בתכנון. ומוש (1895 - 1970) יליד הונגריה שלמד בבודפשט עלה לארץ ישראל ב-1921.
  38. ^ דירה מרוהטת להשכרה, דואר היום, 4 באוקטובר 1932 (מודעה)
  39. ^ יהודה לפידות, האצ"ל בחיפה ה"אדומה", שער שביעי
  40. ^ יהודה לפידות, האצ"ל בחיפה "האדומה", הוצאת חמו"ל, עמ' 45
  41. ^ אף-על-פי א', באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  42. ^ גם ילדיו של תמיר, פלג ואוריאל, היו חברי האצ"ל. פלג - ראו הערך עליו; אוריאל - לימים תא"ל ומנהל החברה לכבלים וחוטי חשמל.
  43. ^ שי חורב, ספינות בטרם שחר, הוצאת דוכיפת, 2004; ספר בית"ר: קורות ומקורות, כרך ב : אל העם, חלק שני, עמ' 677
  44. ^ עוד על האדריכל ביהם אפשר למצוא באתר לזכרו שהקים נכדו אלי ביהם.
  45. ^ רשימות חברי סיעה, ועד ופעילים של מפ"ח, הארכיון ע"ש אבא חושי
  46. ^ אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960: לאחר מכן עבר הזוג להתגורר ברח' ויתקין 30 באחוזה.
  47. ^ בין יתר תפקידיו: חבר מועצת עיריית חיפה והנהלתה, חבר מפקדת ההגנה בחיפה, חבר בוועד הקהילה העברית, יו"ר אגודת המהנדסים והארכיטקטים בישראל, יו"ר הוועד הפועל של מכון התקנים, ממייסדי המכון לפריון העבודה והייצור, סגן יו"ר הקורטריון של הטכניון, יו"ר אגודת הידידות ישראל-ארצות הברית.
  48. ^ אופן הצגתה בטקס הדלקת המשואות במסמך של משרד החינוך והתרבות. ‏
  49. ^ כך רשום בתיקי העירייה ובספר על אוראל, שככל הנראה, שאב את המידע ממנו. בהודעת בית המשפט, דבר, 30 באפריל 1953 בתיק אזרחי 544/52 מוזכר גם אמיל לנגר כבעל הבניין.
  50. ^ ראו להשוואה את תמונת בית אנגל שהיה הבניין הראשון בתל אביב ותוכנן על ידי זאב רכטר.
  51. ^ כרמל, עמ' 79
  52. ^ היא הייתה אחייניתה של אמם.
  53. ^ דוד תדהר (עורך), "דוד (שמעון) סוקולוביץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4107
  54. ^ אלי לירן, בעקבות בנייני הארכיטקט אלכסנדר ברוולד בחיפה, חיפה -בטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 4
  55. ^ רותי גילוץ באתר אזרחים חללי פעולות איבה
  56. ^ למשל את דני קיי - ראו תמונה מארכיון ע"ש אבא חושי.
  57. ^ פנקס התושבים הבוגרים בחיפה 27.1.1929, ארכיון העיר חיפה
  58. ^ פרסומת עם כתובת הבית, פלסטיין פוסט, 27 בדצמבר 1933 (מודעה)
  59. ^ כרמל, עמ' 160: ישראלי נולד ב-1907 ברוסטוב (רוסיה) ועלה לארץ ב-1924. בוגר הטכניון.
  60. ^ ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר: קורות ומקורות, כרך א: מן העם, תשכ"ט - 1969, עמ' 271
  61. ^ ראו מודעה על פתיחת בית החולים, דבר, 25 בדצמבר 1927 (מודעה)
  62. ^ וונדרליך נפטר חודשים ספורים אחרי שובו לחיפה.
  63. ^ רול, י. יסעור, י. (עורכים), חיפה, תשי"ד: ספר העירייה, המחלקה לפיתוח של עירית חיפה; תשי"ד, 1954, עמ' 312
  64. ^ 1890–1961 עלה 1926.
  65. ^ אמריה קהת, תיירת בעירי - סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153
  66. ^ ראו אמציה פלד, רחוב נתנזון, מדריך רחובות חיפה, עיריית חיפה ו-דוד תדהר (עורך), "שלמה זלמן נתנזון", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 305.
  67. ^ המשפחה עברה לגור בהירקון 14 בשכנות למשפחת נתן קייזרמן.
  68. ^ חנה עברה אף קורס מ"כים והצטיינה בו. מרדכי נאור, יעקב דורי - הרמטכ"ל הראשון, הוצאת מערכות/מודן, 2011 עמ' 86
  69. ^ יוסף כסגן יו"ר ההסתדרות הרפואית בחיפה וחנה כחברת מועצת העיר.
  70. ^ צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, משרד הביטחון, עמ' 216–219
  71. ^ עוד על הוועד ניתן לקרוא בספרה של ד"ר ענת קדרון לעיל.
  72. ^ כך נרשם השם בכל ארץ-ישראל תרצ"ב – 1932, הוצאת מסחר ותעשייה חברה להוצאות ולתערוכות בע"מ תל אביב, תרצ"ב
  73. ^ אלי לירן, הפגישה
  74. ^ זאב כרמי מייסד ומנהל בית ספר עממי נאלץ לשכור את בית פיליפס לאחר שפונה מביתו על ידי השלטונות הבריטיים לטובת "אזורי ביטחון". ראו: זאב כרמי, מחנך ודרכו בפרויקט בן-יהודה.
  75. ^ פרסומת עצמית, דבר, 20 באפריל 1931 (מודעה)
  76. ^ 1891 ברלין-30 בינואר 1971 חיפה.
  77. ^ לוי, עמ' 68
  78. ^ אמציה פלד, רחוב אוסטרובסקי, מדריך רחובות חיפה, עיריית חיפה
  79. ^ פעילות המועדון עברה למקום מסחרי. ראו אתר המועדון.
  80. ^ דוד תדהר (עורך), "שמואל סגל", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 181
  81. ^ חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל - מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ' 286
  82. ^ על פי אליעזר פרנקל, כרונולוגיה תולדות האמנות, הוצאת מכללת הסביבה - הסדנה לעיצוב ואדריכלות תל אביב 1993, עמ' 546 - ב-1923; על פי "השלט הכחול" ב-1924.
  83. ^ השני היה בית הבראה ארזה; ברוך רביד, יוסף ברלין, ארכיטקט: בין תל אביב הקטנה לעיר הלבנה, בנין ודיור,‏ 2004, עמ' 69
  84. ^ וגם על מנת לעמוד בתקנות העירייה. ראו קשת רוזנבלום, החיים החדשים של בית הרמן שטרוק בחיפה, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2013.
  85. ^ על הקהילה באתר העמותה.
  86. ^ בדומה לשכונות אחרות (ראו כרמל מרכזי) גם להדר הכרמל היה מפעל מים משלה. הספקת המים שימשה "שוט" בידי ועד השכונה‏ על מנת לכפות על התושבים לשלם את מסי הוועד ובכלל זה את "הגרוש הנוסף", ששימש לפיתוח השכונה.
  87. ^ פרסומת עצמית, דבר, 23 בנובמבר 1928 (מודעה). יותר מאוחר עבר לביתו ברחוב פבזנר הסמוך (ראו עוד פרסומת עצמית, דבר, 3 בפברואר 1933 (מודעה))
  88. ^ רופא נוסף שגר בבניין על פי פרסומת עצמית הוא ד"ר סמי מוס (ולא כמו שכתוב בספרם של לוי) גניקולוג שעבד בבית חולים עזרה.
  89. ^ יעקב מרקוביצקי, ימים של דם ואש - פעילות לח"י בחיפה האדומה, מוסד הרצל - אוניברסיטת חיפה והעמותה לתולדות חיפה, 2011, עמ' 67
  90. ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה - בין כרמל לים, ‏משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003, עמ' 127
  91. ^ עוד עדות על מגוריו בחיפה: בעלי מקצוע חפשי, דואר היום, 21 במאי 1931
  92. ^ עוד פרטים על ד"ר אורבך ראו התיישבות נתיני המעצמות בחיפה.
  93. ^ בית החולים נפתח ב-1925 בבית איצקוביץ, עבר כאמור לכאן בסוף 1927 ונסגר ב-1930; אליהו אורבך, מארץ האב אל ארץ האבות - הרופא היהודי הראשון בחיפה, הוצאת יד יצחק בן צבי ומכון ליאו בק, 1997, עמ' 358.
  94. ^ ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921–2003, הוצאת אחווה, 2003, עמ' 126–127
  95. ^ על חלק מן הפעילות של הקלוב ניתן לקרוא בעודד מרום {עורך), אבני גזית - יד לפועלו של אל"מ שעיה גזית - טייס, לוחם ומפקד, הוצאת עמומת חיל האוויר, עמ' 11 (עמוד הספר באתר העמותה)