הרב קוק – הבדלי גרסאות
הרב קוק הועבר לאברהם יצחק הכהן קוק במקום הפניה: תחילה יש לקיים דיון |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=אברהם יצחק הכהן קוק|ראו=[[הרב קוק (פירושונים)]]}} |
|||
{{להוסיף תמונה}} |
|||
<div style="text-align: center; "> |
|||
<timeline> |
|||
ImageSize = width:590 height:120 |
|||
PlotArea = width:570 height:25 left:5 bottom:60 |
|||
TimeAxis = orientation:horizontal |
|||
DateFormat = yyyy |
|||
Period = from:-250 till:2000 |
|||
AlignBars = early |
|||
ScaleMajor = unit:year increment:200 start:-200 |
|||
ScaleMinor = unit:year increment:50 start:-200 |
|||
Colors = |
|||
id:turkiz value:rgb(0,0.76,0.76) |
|||
id:treaty value:rgb(0.6,0.8,0.6) |
|||
id:lightgrey value:rgb(0.6,0.8,0.4) |
|||
id:darkgrey value:rgb(0.6,0.8,0) |
|||
id:Celadon value:rgb(0.67,1,0.68) |
|||
id:TeaGreen value:rgb(0.81,0.94,0.75) |
|||
Define $hx = 15 # shift text to right side of bar |
|||
PlotData = |
|||
bar:Leaders color:blue width:20 align:left fontsize:s |
|||
from:-250 till:0 color:treaty shift:(-10,$hx) text:[[זוגות|תוגוז]] |
|||
from:0 till:220 color:turkiz shift:(-15,$hx) text:[[תנאים|םיאנת]] |
|||
from:220 till:500 color:TeaGreen shift:(-20,$hx) text:[[אמוראים|םיארומא]] |
|||
from:500 till:625 color:darkgrey shift:(-20,$hx) text:[[סבוראים|םיארובס]] |
|||
from:625 till:1050 color:turkiz shift:(-15,$hx) text:[[גאונים|םינואג]] |
|||
from:1050 till:1500 color:TeaGreen shift:(-20,$hx) text:[[ראשונים|םינושאר]] |
|||
from:1500 till:2000 color:treaty shift:(-20,$hx) text:[[אחרונים|םינורחא]] |
|||
LineData = |
|||
layer:front # all lines in front of bars unless stated otherwise |
|||
from:1865 till:1935 atpos:65 color:red width:2 |
|||
Legend = columns:4 left:125 top:25 columnwidth:150 |
|||
Colors = |
|||
id:aaa value:red legend:קוק_ברה |
|||
</timeline> |
|||
</div> |
|||
{{רבנים| |
|||
|תצלום=|left|thumb |
|||
|תאריך לידה=ט"ז ב[[אלול]] ה'תרכ"ה |
|||
|תאריך פטירה=ג' ב[[אלול]] ה'תרצ"ה |
|||
|השתייכות=[[ציונות דתית]] |
|||
|נושאים=[[אמונה]], [[חסידות]], [[גאולה]], [[תורה]], [[עם ישראל]], [[ארץ ישראל]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]], [[תשובה]], [[הלכה]], [[תפילה]], [[קבלה]] |
|||
|רבותיו=ב[[לודזה|לוצין]]: הרב [[אליעזר דון יחיא]] (רב העיר) והרב [[יעקב רבינוביץ]]; הרב [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים|אדר"ת]]; הרב [[ראובן הלוי לווין]] מ[[דווינסק]]<br> |
|||
ב[[סמורגון]]: הרב [[נח חיים אברהם שפירא]] (רב העיר) וחתניו הרב [[תנחום גרשון ביליצקי]] והרב [[מנשה יוסף גינצבורג]]; הרב גרשון תנחום מ[[מינסק]]; הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין|הנצי"ב מוולוז'ין]]; הרב [[שלמה אלישיב]] |
|||
|תלמידיו=בנו, הרב [[צבי יהודה קוק]], הרב [[יעקב משה חרל"פ]], הרב [[דוד כהן]] ("הנזיר"), הרב [[יצחק אריאלי]], הרב [[אריה לוין]] ("הצדיק הירושלמי"), הרב [[משה צבי נריה]], הרב [[אליהו יצחק פריסמן]], הרב [[יצחק זונדל ריף]], חתנו הרב [[שלום נתן רענן]] והרב [[שאול ישראלי]] |
|||
|חבוריו=ראו [[כתבי הראי"ה]] |
|||
}} |
|||
ה[[רב]] '''אברהם יצחק הכהן קוק''' ([[7 בספטמבר]] [[1865]] - [[1 בספטמבר]] [[1935]]; [[ט"ז באלול]] [[ה'תרכ"ה]] - [[ג' באלול]] [[ה'תרצ"ה]]), מכונה גם '''הראי"ה קוק''' ולעתים '''הרא"ה''', '''רואה האורות''' (גם רמז לשם משפחתו: ב[[יידיש]] '''קוקן''' פירושו "להביט" או "להסתכל") או '''הרב''' סתם (על ידי תלמידיו) היה [[רב]], [[פוסק]], [[מקובל]] ו[[הוגה דעות]]. עלה ל[[ארץ ישראל]] בזמן [[העלייה השנייה]] ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס ל[[ציונות]] ול[[היישוב|יישוב החדש]]. נתמנה לרבן של [[יפו]] ו[[מושבה|המושבות]] ואחר כך לרב העיר [[ירושלים]]. הקים את [[הרבנות הראשית לישראל|הרבנות הראשית לארץ ישראל]] בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את [[ישיבת מרכז הרב]]. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בתחומי [[הלכה]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]], [[פילוסופיה]], [[פרשנות המקרא]], [[פרשנות התלמוד הבבלי]], [[מוסר]], [[קבלה]] ועוד, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים ב[[ציונות דתית|ציונות הדתית]]. |
|||
== קורות חייו == |
|||
נולד בעיירה [[גריבה]] שב[[לטביה]] לאביו רבי שלמה זלמן ואמו פרל זלטא. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה '[[ליטאים|מתנגד]]', אך התחבר ל[[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]] שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"[[מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)|צמח צדק]]"), ומגיל [[בר מצווה]] למד בעיירות סמוכות: אצל הרב [[אליעזר דון יחייא]] והרב [[יעקב רבינוביץ]] (בנו של הרב [[מרדכי גימפל יפה]] מרוז'ינוי שהיה דודו של אבי הרב קוק, עלה לארץ ישראל והתיישב במושבה [[יהוד]]) ב[[לודזה|לוצין]], אצל רבה של [[דווינסק]], הרב ראובן הלוי לוין ואצל רבה של [[סמורגון]] הרב [[נח חיים אברהם שפירא]] וחתניו הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג. בשנת תרמ"ד השתדך עם בתו של מי שהיה רבה של מיר ופונוביז', ולאחר מכן רבה של ירושלים, הרב [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים]] (האדר"ת), ועבר ללמוד שנה וחצי ב[[ישיבת וולוז'ין]] בראשות הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין]] (הנצי"ב), שם קנה את עיקר השכלתו התורנית. במשך זמן מסוים לפני שהגיע לוולוז'ין למד עם חבר אצל הרב [[גרשון תנחום]] מ[[מינסק]] מחבר "אילנא דחיי(א)". בשנת תרמ"ח נתמנה לרבה של העיירה זיימל שב[[ליטא]]. שם למד קבלה כתלמיד-חבר עם גדול מקובלי דורו, הרב [[שלמה אלישיב]], מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". בתקופה זו נפטרה אשתו הראשונה, והוא נשא לאשה את בת דודתה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים. לאחר מכן, בשנת תרנ"ה נבחר כרבה של בויסק, שם החל לפרסם את הגותו בביטאון "הפלס". |
|||
=== תקופת יפו === |
|||
כאשר פנו אליו אנשי [[יפו]] בהשתדלותו של הרב [[יואל משה סלומון]] לכהן שם כרב, מיהר להגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להשאר בהגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. ב[[כח באייר|כ"ח אייר]] תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה לרב של יפו והמושבות החדשות. תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו - [[אורות (ספר)|אורות]], [[אורות הקודש]], [[עולת ראי"ה]] ועוד. |
|||
באותה תקופה יזם את הקמת בית ספר "[[תחכמוני]]" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש להתקדם עם רוח הזמן, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. באותה תקופה יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית והיה מוכן למען המשך קיומה והצלתה למצוא היתרים הלכתיים. למשל, ב[[פולמוס השמיטה]] ו[[היתר מכירה]], שהתחיל לפני תקופתו, הרחיב את ההיתר וביססו מבחינה הלכתית. כמו כן התיר את השימוש ב[[פסח]] ב[[שמן]] [[שומשום|שומשומין]] שנכבש בכבישה קרה, אף שהשומשומין הם ממשפחת ה[[קטניות]] שאסורה ב[[פסח]] באכילה לאשכנזים. |
|||
ביפו הקים [[ישיבה]] שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה הרב יהושע קניאל, רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של [[תלמוד תורה|ת"ת]] "שערי תורה" ב[[בית כנסת|בית הכנסת]], כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שיוסד בצמוד לישיבה שהקים ר' אברהם ברכות ונקרא על שמו. הרב קוק הגיד לתלמידים שיעור יומי בביתו. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת [[בית דין (הלכה)|בית דינו]]. שם הייתה הישיבה. בית הרב ביפו שוכן ברחוב אחווה 21 בת"א-יפו. |
|||
=== תקופת מלחמת העולם הראשונה === |
|||
בשנת [[ה'תרע"ד]] ([[1914]]) יצא לכנס העולמי של [[אגודת ישראל]] ב[[שווייץ]] בשל רצונו לקרבם לציונות, ולאחר חודש נתקע שם ב[[סנט גלן]] בשל פריצת [[מלחמת העולם הראשונה]]. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת [[ה'תרע"ו]] ([[1916]]) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שב[[לונדון]] להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר ל[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] יהודיים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי שלא יתן את [[הצהרת בלפור]]. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה ב[[הפרלמנט של בריטניה|פרלמנט הבריטי]], העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים ה[[התבוללות|מתבוללים]], שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!" |
|||
=== תקופת ירושלים === |
|||
לאחר תקופה של כשלוש שנים ב[[לונדון]] לאחר תום המלחמה, חזר הראי"ה לארץ-ישראל ולאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי, נתמנה לרבה של [[ירושלים]] ב-[[1919]] ואייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים. בהמשך כונן את מוסד [[הרבנות הראשית]], שבה ראה שלב ראשון לייסוד ה[[סנהדרין]], ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל ([[1921]]). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות ל[[אספת הנבחרים]] הראשונה שהתקיימה ב-[[1920]], התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי. |
|||
==== תנועת דגל ירושלים ==== |
|||
מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. לאורך השנים היה הראי"ה מתנגד חריף ל[[המזרחי|תנועת המזרחי]], וביטוי לכך נתן עוד בטרם עלה ארצה, בשלושה מאמרים שפרסם בכתב העת "הפלס". לטענתו, המזרחי פשרנית מדי, אינה מחמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, ולא מספיק כוללנית בשאיפותיה. ב-[[1918]], לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, [[דגל ירושלים]] שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת [[אגודת ישראל]] וגם אנשי [[תנועת המזרחי|המזרחי]]. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב [[יעקב משה חרל"פ]], הרב [[דוד הכהן]] ובנו הרב [[צבי יהודה קוק]], הוקמו סנפים ב[[ארץ ישראל]], [[שווייץ]], [[הולנד]], [[אנגליה]] ו[[ארצות הברית]]. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, והתנגדות המפלגות הדתיות האחרות היו בעוכרי התנועה החדשה. |
|||
==== ייסוד ישיבת מרכז הרב ==== |
|||
[[תמונה:mercazharav.jpg|left|thumb|300px|ישיבת מרכז הרב כיום בשכונת [[קרית משה]] בירושלים, בתחילה הוקמה ברחוב הרב קוק במקום שנמצא היום [[בית הרב קוק]].]] |
|||
ב-[[1924]] ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית" או בקיצור "[[ישיבת מרכז הרב|מרכז הרב]]", שחידושיה העיקרים היו השפה ה[[עברית]] שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה את טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש". הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, והרב קוק ניהל את הישיבה באופן אבהי וללא גינוני מרחק. לעתים אף דאג מבחינה חומרית לתלמידיו כאשר אשתו עוזרת לו בדבר, והדבר הגיע עד לדאגה לחורים שבגרבי תלמידיו. את בוגרי הישיבה עודד הרב קוק ודחף להגיע לשדה הפעילות הציבורית ולהיות רבנים, מורים ואנשי ציבור בתחומים השונים - ואכן תלמידיו התפזרו ברחבי הארץ. היו גם רבנים כמו [[צמח גרין]] ו[[משה גורביץ']], עורך הספר אורות האמונה, שהגיעו ל[[ארצות הברית]] להיות רבני קהילה. |
|||
==== פעילות מעשית למען הישיבות ==== |
|||
מכיוון שראה בישיבות את מכון הרוח של עם ישראל, ופעל לייסד מוסדות חינוך תורניים בכל מקום שהיה, פעל גם למען החזקתם של כלל הישיבות. בחורף [[1924]] יצא ל[[ארצות הברית]] בראש משלחת רבנים שבהם היו רבה של [[קובנה]], הרב [[אברהם דוב כהנא שפירא]], והרב [[משה מרדכי אפשטיין]], ראש [[ישיבת חברון|ישיבת סלובודקה]], במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר [[ניו יורק]]. |
|||
ייסד את מכון "[[הלכה ברורה ובירור הלכה|הלכה ברורה]]", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית של ה[[תלמוד]], עבודה שעסק בה ללא לאות, ושראה בה בנין התורה לדורות. |
|||
==== בפרעות ==== |
|||
כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]], כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על [[הכותל המערבי]]. כנגד הסכמתם של ראשי המוסדות הציוניים לוותר על הבעלות על הכותל ולקבל רק את זכות ה[[תפילה (יהדות)|תפילה]] במקום, אמר "חלילה לנו לוותר על הכותל, לא קיבלנו לשם כך ייפוי כוח מעם ישראל". |
|||
ב[[מאורעות ה'תרפ"ט]], טילפן ב[[שבת]] לממלא מקום [[הנציב העליון]], היהודי ה[[מומר]] [[הארי לוק]], וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי תרגם פעם את ה[[תהילים]] שלנו ל[[אנגלית]], ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר". |
|||
==== רצח ארלוזרוב ==== |
|||
[[תמונה:MosadHaravKuk.jpg|left|thumb|250px|מוסד הרב קוק בירושלים]] |
|||
לאחר רצח [[חיים ארלוזורוב]], ראש המחלקה המדינית של [[הסוכנות היהודית]], יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם [[אבא אחימאיר]], ראש תנועת [[ברית הבריונים]], וטען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור ל[[הוצאה להורג|הוציאם להורג]] על סמך חשדות בלתי מבוססים. התנגדותו לאווירת ה[[לינץ']] הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו, והיו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מגינים על רוצחיו". |
|||
==== פטירתו ==== |
|||
הרב קוק נפטר ממחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]] בגיל שבעים, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה ([[1 בספטמבר]] [[1935]]) בבית ההבראה בקרית משה, והובא למנוחת עולמים ב[[הר הזיתים]] ב[[ירושלים]]. היה נשוי פעמיים (פעם ראשונה לבתו של [[האדר"ת]] שנפטרה צעירה, ופעם שנייה לבת אחיו התאום של האדר"ת, הרב צבי יהודה, ואחותו של הרב יעקב רבינוביץ, מרבותיו של הרב קוק). השאיר אחריו שתי בנות ובן: הרב [[צבי יהודה קוק]], יורשו הרוחני וממשיך דרכו (לצד הרב [[יעקב משה חרל"פ]] ולצד הרב [[דוד כהן]] - הנזיר), לאחר ששכל בת בצעירותה. |
|||
על שמו של הרב קוק נקרא מושב [[כפר הרא"ה]] שב[[עמק חפר]] (בה הקים תלמידו הרב [[משה צבי נריה]] את [[ישיבת בני עקיבא]] הראשונה ושם ערך ספרים רבים לזכרו: טל הראי"ה, חיי הראי"ה, משנת הראי"ה, מועדי הראי"ה]. לאחר פטירתו, הוחלט לשמר את ביתו שבירושלים ולהפכו למוזיאון "[[בית הרב קוק]]". כמו כן, הקים הרב [[יהודה לייב מימון]] מכון ליהדות והוצאת ספרים על שמו בירושלים בשם [[מוסד הרב קוק]]. על שמו שבט הרא"ה (שכבת גיל של כיתה ח'), בתנועות הנוער [[בני עקיבא]] ו[[אריאל]]. על-שמו 'רחוב הרוא"ה' ב[[רמת גן]], ו-'רחוב הרב קוק' בערים רבות ברחבי הארץ. |
|||
==אישיותו ופעלו== |
|||
אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית נחשב הרב קוק להוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את ה[[תנ"ך]], ה[[תלמוד]], [[מחשבת ישראל]] וה[[קבלה]] ובמיוחד של [[האר"י]], עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של [[המהר"ל מפראג]], וידע לצטט פרקים שלמים ממנו בעל פה. |
|||
כך למשל בניגוד לאחרים, לא ראה כל בעיה בקבלת תורת ה[[אבולוציה]] ואף טען שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה (ראו [[תורה ומדע]]). רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה שוטפת, ספונטנית ואף ספורדית, שלאחר מכן תלמידיו ארגנו וסידרו למשנה כוללנית. |
|||
היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של ה[[ציונות]], שראה בה פעמי [[משיח]] וקץ הגאולה, ועודד את מפעליה. התייחס ברגשות מיוחדים אל [[בנימין זאב הרצל|הרצל]] והספידו במותו במאמרו המפורסם, "המספד בירושלים" (מאמרי הראי"ה עמ' 95), שבו הוא משווה את הציונות של הרצל ל[[משיח בן יוסף]]. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" ([[תהילים]] קל"ב). |
|||
אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות ל[[חילוניים|חילוניות]] ולעזיבת הדת, אהבם ותמך בהם רבות, ואף ביקש "לחטוא" באהבת חינם כלפיהם. בספריו אף ציין שיש יתרונות לציבור החילוני על פני הציבור הדתי, דבר שנחשב לנועז בתקופתו. בתקופות שונות של חייו אף יזם מספר מסעות של רבנים שונים, אף כאלו שהתנגדו לציונות, ל[[מושבה|מושבות]] ול[[קיבוץ|קיבוצים]] ב[[עמק יזרעאל]], ב[[הגליל|גליל]] וב[[השפלה|שפלת החוף]], כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע למצבם והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולהשפיע עליהם יהדות. |
|||
בעקבות השתדלות תלמידו, [[משה צבי נריה|הרב נריה]], נאות הרב לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי [[בני עקיבא]], ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הרב כתב אגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו. |
|||
באישיותו התאחדו ניגודים כמו גאונות בהלכה וגאונות בהגות, שכל ורגש, חקירה ואמונה ועוד. איש מחשבה שמתעמק בדברים שברוח בחדרי חדרים, ביחד עם איש ציבור ומנהיג [[אקטיביזם|אקטיביסטי]] בעל יכולת [[רטוריקה|רטורית]] גבוהה, שפועל ללא לאות לתקן את פני החברה. עדינות רוח, סלחנות, נעימות ורצון לפשר ולעשות שלום, שבמצבים של מבחן הפכה לתקיפות עזה ורדיקלית. |
|||
מבחינה זו בלט כדמות בעלת שאר רוח. אישיותו הקורנת והאצילית שבה ועולה בעדויותיהם של אנשים שונים שפגשו בו. |
|||
כך למשל מתאר תלמידו הרב [[יעקב משה חרל"פ]] את פגישתו הראשונה: |
|||
: "הימים לפני חג [[שבועות]] תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "[[אקדמות]]" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם". |
|||
תלמיד אחר, הרב [[דוד כהן]], "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם דמותו של הרב: |
|||
: "אחרי טבילה במימי [[נהר הריין|הרהיין]], מצוייד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, ב[[ברכות השחר]], תפילת [[עקידת יצחק|העקדה]] בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. |
|||
: מצאתי לי רב". |
|||
ענוותנותו וצניעותו הרבה וחוסר רצונו בכבוד היו ידועים. |
|||
כאשר עשו לכבודו בקיץ תרע"ד מסיבה בחיפה, בתגובה לדבריו של הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] שאמר: "זוכים אנו לשבת כאן באולם, עם היהודי הגדול ביותר בעולם", ביקש שלא יכבידו עליו בשבחים, כי המילה כבוד יש בה גם משמעות של כובד. וככל שהכבוד גדול גם הכובד המתלווה אליה גדול יותר. |
|||
לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שיהיה לו קורת רוח אם לא יעשו ענין מיום זה. (משנת הרב עמ' 44) ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב" וכן היה. (שם עמ' 77) |
|||
==הגותו== |
|||
כפי שמציין הרב [[שלמה יוסף זוין]] בספרו '''אישים ושיטות''' (עמודים 231 ואילך), הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה והמחשבה, ו-"היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה", כפי שמתאר בהרחבה הרב זוין: |
|||
:"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו '''היחיד''' בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו.. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו" (שם, עמוד 232) |
|||
דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו '''משפט כהן''' (סימן ס"ג), וב'''אורות הקודש''' (חלק א עמוד כד). כמו כן שילב לעתים את המושג "[[נבואה]]" במחשבה. |
|||
הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול את הדברים, לחפש ליקויים ופגמים, יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין רכים. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. לשון אחר, במקום להתלונן על החשכה, יש להדליק נר ולהאיר, שכן: |
|||
{{ציטוט| תוכן= |
|||
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק<br />, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, <br />אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה." <br />|מקור=ערפילי טוהר}} |
|||
===הלכה=== |
|||
נושא חשוב מאוד בכתביו תופס הפן ההלכתי, עוד בחייו דאג הרב קוק להוציא כמה מספריו ההלכתיים; כך הוציא את הספר '''חבש פאר''' על ענייני תפילין, נושא שמאוד העסיק אותו; בנוסף הוציא את הספר '''שבת הארץ''' על ענייני [[שנת שמיטה|שביעית]] ו[[היתר מכירה]], נושא שנגע באותו זמן לדבר שהיווה מבחינת הרב קוק "צו השעה". |
|||
====אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא==== |
|||
{{הפניה לערך מורחב|הלכה ברורה ובירור הלכה}} |
|||
בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "[[אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא]]", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות [[תלמוד|הגמרא]], כפי שהוא מופיע ב[[רמב"ם]] וב[[שולחן ערוך]]. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]] הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם [[מכון הלכה ברורה ובירור הלכה|מכון]] שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל. |
|||
===יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו=== |
|||
הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות הן בהיותו רבה של "יפו והמושבות" והן כרב הראשי לארץ ישראל. נחלקו החוקרים האם וכיצד השפיעה הגותו על פסיקתו ההלכתית. רבים מהחוקרים סברו שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו. לעומתם, [[אבינועם רוזנק]] סבור שהחומרות הרבות המצויות בפסיקותיו נובעות מהשקפתו האידאלית. [[נריה גוטל]] הראה שרבות רבות מפסיקות הרב קוק משלבים בתוכם באופן ברור דברי קבלה ואגדה, דבר החורג מספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, הנמנעים משילוב קבלה והלכה באופן עקרוני (אך דומה לפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וספרד המאוחרים). כך למשל מנמק הרב קוק את איסורו לניתוח גופות יהודים לצורך לימוד רפואה בסיבה שהגוף היהודי הוא קדוש, שכן היהודי שומר על גופו על ידי שמירת איסורי אכילה. |
|||
ד"ר [[חגי בן ארצי]] סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (בהקלתו בפולמוס שמן ה[[שומשומין]], בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס ה[[אתרוג]]ים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, באיסור חליבה ב[[שבת]] על ידי יהודי, ובהחמרתו בהלכות [[גיור]] ואיסורו לנתוחי גופות יהודים על מנת ללמוד [[רפואה]]). |
|||
====[[פלפול]]==== |
|||
הרב זוין (אישים ושיטות, עמוד 238) מרחיב על גישתו ההלכתית של הרב קוק, כשהוא עוסק בספריו וכתביו השונים. בין השאר מציין הרב זוין שהרב קוק נמנע לרוב משיטת ה"[[לשיטתו]]", כשהוא רואה בה פן פלפולי ולא מוכרח; אולם לעתים התייחס לשיטה זו בדיעבד. |
|||
====[[מנהג (יהדות)|מנהג]]==== |
|||
באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוכסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "[[לא תתגודדו]]". |
|||
===פילוסופיה וקבלה בהגותו=== |
|||
היטיב לתאר את הגותו הוגה הדעות [[הלל צייטלין]] במאמרו (הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל). כאשר הוא שם אותו ברצף אחד עם גדולי הקבלה: [[האר"י]], [[הבעל שם טוב]], ו[[בעל התניא]], שם גם טען שהרב קוק הסתמך רבות על הקבלה הבעש"טנית, הרבה יותר ממה שמיוחס לו, הוא כותב: |
|||
: "...בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד. משל למי שעמד במקום אחד ידוע במגדל גבוה, ומסתכל במהלך הכוכבים, והלך ועמד במקום אחר באותו המגדל. אותו המסתכל ואותו המגדל ואותם הכוכבים, אלא שרואה הוא אותם מנקודת זווית אחרת..." |
|||
:"...אם החב"ד גילה את המטפיזיקה של הקבלה ואת הפסיכולוגיה האישית שלה, גילה מרן הראי"ה, אם אפשר לומר כן, את הפסיכולוגיה הציבורית-לאומית של הקבלה, ואת מהלך ברורם של העולמות כולם ותקונם, מתוך חוק ההתפתחות המקובל עתה בכל שרשי המדעים וענפיהם." |
|||
היו חוקרים (כגון [[בנימין איש שלום]]) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא הוא משתמש בה לצרכי הגותו-הוא, באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם [[יוסף אביב"י]], שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של טקסטים קבליים קדומים (כמובן, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק). |
|||
אף שהרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, וסתם כתב שבאופן כללי הירבה להסתמך על כתבי [[האר"י]], ניתן למצוא שמקורותיו רבים ומגוונים. ובהם [[ספר הזוהר|זוהר]], אידרות, עץ חיים, ספרי החסידות, [[ריה"ל]] (רבי יהודה הלוי), [[רמב"ם]], ספרי [[מהר"ל]] מפראג, ספרי [[רמח"ל]], הגר"א ([[הגאון מווילנה]]), כתבי [[אפלטון]] (המדינה וטמיאוס), יהודים ניאופלטוניים, כמו [[פילון האלכסנדרוני]], ועוד. |
|||
בהגותו ניכרת גם השפעה של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. כך למשל, באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, הוא כותב שמאמרו החשוב של אביו - "דעת אלוקים", מבוסס על גישתו של הפילוסוף [[הרמן כהן]]. למעשה, רבים ממושגיו של [[שפינוזה]] מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של [[הגל]] (אולי בתיווכה של משנת ר' [[נחמן קרוכמל]]) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במיוחד במאמרו "למהלך האידאות בישראל" (בתוך:אורות), שהינו שימוש במושגי האידאות במובנן ההגליניות לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת במיוחד הגותו של [[שלינג]], במיוחד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן של מושפעות והן של ביקורת, לכתבי [[עמנואל קאנט|קנט]], [[שופנהאואר]], [[ניטשה]], [[הנרי ברגסון]], בודהיזם וכן לתגליות מדעיות בעלי השפעה פילוסופית (אבולוציה, גיל העולם ועוד). |
|||
==תומכים ומתנגדים== |
|||
===תומכיו=== |
|||
[[תמונה:Hakdash.JPG|left|thumb|250px|הקדשה בכתב ידו של הרב קוק על ספר שכתב]] |
|||
כמעט כל מי שבא במגע קרוב עם הרב קוק העריך אותו. |
|||
אישיותו של הרב קוק, ידיעותיו בנגלה ובנסתר וטוהר נפשו זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, [[חובבי ציון]] ו[[חרדים]]. ועיון קצר בחליפת האגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל, וכן מביטויים של רבנים שונים ביחס לרב קוק, מאפשר לראות את הכבוד הרב והאהבה העצומה, שרחשו רוב גדולי ישראל כלפי הרב קוק, גם כשפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו. |
|||
בין מחליפי המכתבים עימו (מהם שהתנגתו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות, אך ראו בו אחד הגדולים): הרב [[אברהם ישעיה קרליץ]] - החזון איש שהתייחס אל הרב קוק כ"מרן" מה שהתייחס לעוד רבנים ספורים; הרב [[חיים עוזר גרודזינסקי]] - מנהיג [[יהדות מזרח אירופה]]; הרב [[נפתלי צבי יהודה ברלין]] (הנצי"ב מוולוז'ין - ראש [[ישיבת וולוז'ין]], הישיבה הגדולה ביותר בגולה); הרב [[חיים סולובייצ'יק]] שהיה מתנגד חריף ל[[ציונות]]; בנו הרב [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] שהיה גם מתנגד חריף לציונות, אך כינה את הרב הרב קוק "תפארת ישראל" ו"פאר הדור" באיגרות ששלח אליו; האדמו"ר מגור דאז - רבי [[אברהם מרדכי אלטר]]; הרב [[איסר זלמן מלצר]] ("אבן האזל"), ראש [[ישיבת עץ חיים]]" שעל פי עדות הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] היה חסידו של הרב קוק, שאמר לרב חיים עוזר על הרב קוק: "אנחנו גדולים עד בריח הדלת שלו", ובהספדים על הרב קוק אמר שהרב קוק היה "יחיד הדור בגאונות! יחיד הדור בצדקות! יחיד הדור בחסידות!" ו"שעם מותו של הרב נפגע עמוד השדרה של כלל ישראל!"; הרב [[שמשון אהרון פולנסקי]] הידוע כ"הרב מטפליק" שאמר על דברי התורה של הרב שהם "תורת כנסת ישראל"; הרב [[יוסף חיים זוננפלד]], מנהיג העדה החרדית שאמר "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכנו נפרדות!"; הרב [[יוסף יצחק שניאורסון]] (האדמו"ר השישי של [[חב"ד]]) שהיה מתנגד חריף לציונות ובידידות רבה עם הרב קוק; הרב [[אהרון קוטלר]], מגדולי ראשי הישיבות ומתנגד חריף לציונות, שכתב לרב קוק בתוך פנייתו אליו בראש מכתב: '...פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת כקש"ת...'; הרב [[נתן צבי פינקל]], "ה'סבא' מ[[סלבודקה]]" מגדולי תנועת המוסר וראשי הישיבות (ישיבתו "כנסת ישראל" נוסדה בסלבודקה וב[[ה'תרפ"ה]] עלתה על כל תלמידיה ורבניה ל[[א"י]] ל[[חברון]] ואחרי פרעות [[ה'תרפ"ט]] שבה נספו עשרות מבני הישיבה, עברה לירושלים ומאז שמה "כנסת ישראל - חברון" המוכרת כ"[[ישיבת חברון]]"), שהיה מדקדק מאוד בדבריו, וכתב במכתבו לרב קוק: "המפורסם בקצווי הארץ בגאון תורתו, חכמתו וצדקתו, ובנועם מידותיו העמוקות והנשגבות באור תורה, אוהב עם ישראל במסירות נפש"; הרב [[מנחם מנכין היילפרין]], מגדולי ה[[מקובלים]] שעלה מ[[הורודנה]] לירושלים שכותב במכתב לרב קוק: 'ידיד עליון ב"ה (ברוך הוא) וידיד עמו ישראל..., הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם... כבוד קדושתו מי יספר..." ומוסיף במכתבו לגבי ספרו של הרב קוק "ראש מילין": "שמה ראיתי לפי מיעוט שכלי כוחו וגבורתו עד אין חקר!"; הרב [[ירוחם הלוי ליבוביץ]], ה[[משגיח]] המפורסם מישיבת [[מיר]] ומתנגד חריף לציונות שכתב במכתב לרב קוק: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצווי תבל... צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון...'; הרב [[ברוך דב ליבוביץ]], מגדולי ראשי הישיבות ומתנגד חריף לציונות, שכתב בפנייתו לרב קוק: 'כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת'; הרב יהודה [[מאיר שפירא]] מ[[לובלין]], מייסד לימוד [[הדף היומי]] ב[[תלמוד בבלי]] ומקים ישיבת "[[חכמי לובלין]]" שכתב לרב קוק בראש מכתבו אליו: "חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל...", ועוד רבים מכל העולם. |
|||
הנצי"ב אמר עליו לתלמידי ישיבתו: "ראו ידיעותיו של זה שגדול בתורה ויראה, אתם מתיימרים בהשכלתכם, והרי גם בזה אינכם מגיעים לקרסוליו". (משנת הרב עמ' 15). חותנו האדר"ת אמר עליו: "לקחתי חתן לבתי, שאינני מגיע לקרסוליו" (שם עמ' 16). הרב [[מרדכי אלישברג]], רבה של בויסק אמר עליו: "בטוחני בו כי יחולל גדולות בארץ ישראל" (שם עמ' 20). הרב [[שלמה אלישיב|שלמה אליישיב]] - בעל ספר הקבלה "לשם שבו ואחלמה", שאמר על הרב קוק, שהוא "כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה", וכן שהוא איננו שיטה מסוימת בקבלה אלא כולל את כל השיטות "ועליו ניתן לומר 'כל רז לא אניס ליה! (=הכוונה שהוא יודע את כל הסודות[הרזים] של תורת הנסתר). בהספדו אמר עליו [[משה חסקין|הגר"מ חסקין]] רבה של [[פרילוקי]]: "הרב היה [[הרמב"ם]] של דורנו!". ה[[ישראל מאיר הכהן|חפץ חיים]] עזב את הכינוס של [[אגודת ישראל]] בתרפ"ג ב[[וינה]] בטריקת דלת, לאחר שהשמיצו והכפישו שם את הרב קוק, וסירב להיפגש עם המכפישים שביקשו להתנצל, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!". [[אברהם מרדכי אלתר|האדמו"ר מגור]], שבחמש הפעמים שבהן ביקר ב[[ארץ ישראל]] ביקר אצלו, אמר עליו: "בעל מוח כזה לא היה במאה השנים האחרונות" (לקוטי הראי"ה עמ' 136) וכאשר חזר ל[[פולין]] לאחר ביקורו הראשון, זימן אליו את עורכי העיתון האגודאי "דער יוד" והזהירם שמכאן ולהבא לא יצטטו סיפורים ושמועות שיש בהם פגיעה ברבה של ירושלים (שם עמ' 139). |
|||
גם ראשי [[היישוב]] ואנשי רוח והגות כ[[ברל כצנלסון]], [[יוסף חיים ברנר|ברנר]], ובמיוחד [[א"ד גורדון]], [[אז"ר]], [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]] ו[[ש"י עגנון|עגנון]] כיבדוהו ושמרו על ערוצים פתוחים אתו. ידוע סיפורו של הצייר [[נחום גוטמן]] על ברנר ביפו, ששומר מרחק מהרב קוק ופמלייתו, אבל מאחור מהלך בתוך עקבותיו של הרב קוק. |
|||
===מתנגדיו=== |
|||
לעומת זאת, רבנים ממחנה "[[העדה החרדית]]" הקיצונית, התנגדו לו בחריפות בשל דעותיו החדשניות והלאומיות, ואף שהעריכוהו כחכם גדול בתורה, הכריזו עליו מלחמה רוחנית גדולה ומרה וטענו שהוא טועה בדעותיו, מלחמה שממנה סבל עד ימיו האחרונים. חוגים אלו גם הפעילו נגדו טרור מילולי ואף פיזי, והשמיצו אותו וביזוהו כל אימת שיכלו. הרב גלזר רבה של [[רמלה]], סיפר כי היו כאלו בשכונת [[מאה שערים]] שצעקו לו "[[אפיקורס]]" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מ[[היישוב הישן]] אף הגדילו לעשות, וב[[ל"ג בעומר]] של אחד השנים, עשו [[בובה]] בדמותו של הרב קוק והעלו אותה באש. |
|||
רבי [[אלחנן וסרמן]], שנמנה על הפלג הקנאי ב[[אגודת ישראל]] כתב בספרו: ידוע כי העומד בראש [הרבנות הראשית] כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה ... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת [לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשות] ראוי לנדותו (קובץ מאמרים ח"א עמוד קנ"ג). |
|||
גם רבי [[יואל טייטלבוים]], האדמו"ר של [[חסידות סאטמר|חסידי סאטמר]] כתב בספרו ברוח זו, בתשובה שבה הוא מתאר את הרב קוק כאיש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה, אשר מחזק את הציונים, העדה הרעה והטמאה, שמהוה אבני נגף לבית ישראל ומחריבת העולם, ושמפיץ דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, ומגדף ביד רמה את ה' (עפ"י [[שו"ת]] דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם סימן קל"ב). גם רבנים אחרים, בעיקר מהונגריה שמלפני [[השואה]], יצאו נגדו בחריפות, כתבו נגדו, ונגד ספריו, ברוח קרובה לזו. |
|||
[http://www.inn.co.il/Forum/lmf_Read.aspx/15557#213781 התנכלות לספריו] ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם, היא עוד אחת מהשיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו. רבים מהמו"לים מצנזרים בגין כך את אזכוריו, וגררו מחאות. ([http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=2029357 דוגמה]). מסופר כי הרב [[שלמה זלמן אויערבך]] סירב לבקשות להשמיט את הסכמתו של הרב קוק מספרו, והעדיף שלא להדפיס כלל את ספרו ללא ה"הסכמה". |
|||
ההתנגדות לרב קוק הובילה גם לזיופים. זיוף מפורסם נעשה על שמו של הגאון מרוגוצ'וב רבי [[יוסף רוזין]] שכביכול כתב נגדו בלשון זו: "הבור, השוטה, המכונה בשם ... צא טמא יקרא לו ואסור להתוכח עמו ... והרי הוא כופר בהשגה עליונה". רבי [[ מנחם מנדל שניאורסון]] אדמו"ר [[חב"ד ]] הוכיח כי הדברים הינם זיוף גס, שלא ניתן לייחסו לרב [[יוסף רוזין]]. ישנם הטוענים בשם ה"[[חזון איש]]", "שהרב קוק גדול בתורה, אבל טעה בהשקפה שלו". |
|||
מנהיגי המזרחי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי-מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הראי"ה ניסה להציב מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר מותו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של ד"ר הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]. |
|||
ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק [[אורות (ספר)|אורות]]. |
|||
==מושגים במשנתו== |
|||
* '''האחדות הקוסמולוגית של הבריאה''' |
|||
: "כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא." |
|||
: "כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה" (אורות הקודש ג') |
|||
* '''צלם אלהים שבאנושות''' |
|||
:"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל...עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו" (מוסר אביך, עמ' נ"ז) |
|||
:"...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..." (שם נ"ח) |
|||
[[תמונה:HarvKookArive.JPG|left|thumb|250px|מודעת קיר המודיעה כי הרב קוק קבע את ישיבתו בירושלים]] |
|||
* '''סגולת ישראל ומידרוג הבריאה''' |
|||
:כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר הוא ראה בכנסת ישראל גילוי אלהי. |
|||
: "כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה." (אורות עמ' קל"ח) |
|||
:"ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות", עמ' קנ"ו, פרק ה'). |
|||
* '''האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים''' |
|||
: אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מייד טרוף כספינה המטורפת בים...'''מקום מנוחתנו הוא רק באלהים'''..." (אורות עמ' קיט) |
|||
* '''סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות''' |
|||
: כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז) |
|||
* '''הבדל בין האישה לגבר''': |
|||
:"וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית ורבה אי ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה". |
|||
:"עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר".(עולת הראי"ה ע"א) |
|||
* '''הדמיון והחלומות''' |
|||
: "השכל הרציונאלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה".(אורות הקודש א' רכ"ו) |
|||
:"'''החלומות הגדולים יסוד העולם הם.''' המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את [[שיבת ציון]]." (אורות הקודש א' רכ"ו) |
|||
* '''אחדות הגוף והנפש''' |
|||
: "ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל". (אורות עמ' פ). |
|||
:ישנה טענה המופיעה בספרו של ד"ר יהושע בארי "אוהב ישראל בקדושה" (מובא גם ב"אוצרות הראי"ה", עמ' 205) שה'התעמלות' עליה דיבר הרב היא מילת צופן לאימונים גופניים שעשו הבחורים כדי להתכונן לשמור על נפשות היהודים מפני הערבים הפורעים. עם זאת, אין בכך לשלול את המשמעות הפשוטה, ורואים זאת בכתבים רבים של הרב. |
|||
*'''גדלות התשובה''' |
|||
: "ממעמקים באה התשובה...התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא". (אורות התשובה ו' א') "התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו.." (שם ד' ג'). "מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה" (שם י"א א')."התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהת מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה." (שם ו' ב'). "קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות." (שם ט' א'). "גדול ונשגב הוא אושר התשובה...אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה." (שם י"ג י"א) |
|||
*'''על עצמו''' |
|||
:"מי שאמר עלי (הסופר [[יוסף חיים ברנר]]) כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכול נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה". |
|||
==ספריו== |
|||
{{הפניה לערך מורחב|כתבי הראי"ה}} |
|||
הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים. |
|||
כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: '''[[שבת הארץ]]''', '''[[מאמרי הראי"ה]]''', '''[[אגרות הראי"ה]]''', '''[[עין אי"ה]]''', '''[[אורות (ספר)|אורות]]''', '''[[אורות הקודש]]''' ו[[אורות התשובה]]. |
|||
==מתלמידיו== |
|||
*בנו הרב [[צבי יהודה קוק]] - מראשיה הרוחניים של הציונות הדתית. |
|||
*הרב [[יעקב משה חרל"פ]] - תלמיד-חבר, היה ראש [[ישיבת מרכז הרב]] אחריו. |
|||
*הרב [[דוד כהן]] ("הנזיר"), ממייסדי הישיבה. |
|||
*הרב [[משה צבי נריה]] - מייסד ישיבות [[בני עקיבא]]. כתב ספרי ביוגרפיה רבים עליו. |
|||
*הרב [[אריה לוין]] ("הצדיק הירושלמי") - תלמיד-חבר, ידוע כאיש חסד וכרב האסירים. |
|||
*הרב ד"ר משה זיידל. |
|||
*הרב [[מנחם אושפיזאי]] - רבה של [[רמת גן]]. |
|||
*הרב [[יהודה גרשוני]] - העילוי מ[[הורדנה (עיר)|גרודנה]]. |
|||
*הרב [[שאול ישראלי]] - דיין בבית הדין הגדול ומראשי [[ישיבת מרכז הרב]]. |
|||
*חתנו, הרב [[שלום נתן רענן]]. |
|||
*המשורר [[יוסף צבי רימון]]. |
|||
*הרב [[ישראל פורת]] - מחבר ה'מבוא לתלמוד'. |
|||
*אחיינו [[הלל קוק]] היה פעיל ציוני ידוע, ובין יתר פעולותיו, קניית ספינת [[אלטלנה]] והבאתה ארצה. |
|||
==חוקריו הבולטים באקדמיה== |
|||
*[[אליעזר שביד]] |
|||
*[[יוסף בן שלמה]] |
|||
*[[שלום רוזנברג]] |
|||
*[[בנימין איש שלום]] |
|||
* [[אביעזר רביצקי]] |
|||
*[[תמר רוס]] |
|||
*[[דב שוורץ]] |
|||
*[[יוסף אבנרי]] |
|||
*[[אבינועם רוזנק]] |
|||
==ראו גם== |
|||
*[[כתבי הראי"ה]] |
|||
*[[הלכה ברורה ובירור הלכה]] |
|||
==לקריאה נוספת== |
|||
===על חייו ודמותו=== |
|||
====ספרים==== |
|||
*פרופ' [[יואב אלשטיין]] ו[[חסידה כהן]], '''הראי"ה : תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו''', הוצאת מורשת, ת"א [[ה'תשכ"א]] ([[1961]]). |
|||
*[[חיים בארי]], '''אוהב ישראל בקדושה : הגות רוחו ושיח לבבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', הוצאת 'ספרי חי"כ', ת"א [[ה'תשמ"ט]] ([[1989]]), חמשה כרכים. |
|||
*הרב [[שמואל אבידור הכהן]], '''האיש נגד הזרם : פרשיות מתורתו וממסכת חייו''', [[ידיעות אחרונות]] : ספרי חמד, ת"א [[ה'תשס"ב]] ([[2002]]) {יצא גם ב[[ה'תשל"א]] ([[1971]]) בהוצאת האיגוד לתודעה היהודית, וב[[ה'תשכ"ב]] ([[1962]]) בהוצאת אורות}. |
|||
*פרופ' [[חיים ליפשיץ]] (בשיתוף עם צבי קפלן), '''שבחי הראי"ה : דברים שסופרו על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון "נזר דוד", ירושלים [[ה'תשנ"ה]] ([[1995]] {יצא לראשונה בירושלים [[ה'תשל"ט]] ([[1979]]) בהוצאת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה" ו'מכון הראי"ה לחקר והסברת כתבי הראי"ה קוק'}. |
|||
*[[שאול מייזליש]] ו[[יצחק ש' רקנטי]], '''דמותו המאירה של מרן הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק''', בהוצאת "שי", ת"א תשמ"ז (מנוקד). |
|||
*הרב [[יהודה לייב מימון|יהודה לייב הכהן מימון]], '''הראי"ה : רבי אברהם יצחק הכהן קוק''', מוסד הרב קוק, ירושלים [[ה'תשכ"ה]] ([[1965]]). |
|||
*[[רזיאל ממט]], '''לחישה רועמת : סיפורו של הרב קוק''', יד יצחק בן צבי ועם עובד, ירושלים [[ה'תש"ן]] ([[1990]]) {ספרות ילדים ונוער}. |
|||
*הרב [[זאב אריה רבינר]], '''אור מופלא : מרן הרב קוק''', הוצאה עצמית, ת"א [[ה'תשל"ו]]. |
|||
*ד"ר [[אבינועם רוזנק]], '''הרב קוק''' (מסדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי"), הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים [[ה'תשס"ו]] ([[2006]]). |
|||
*[[שמחה רז]], '''מלאכים כבני אדם''', קול מבשר, ירושלים תשס"ב {יצא גם ב[[ה'תשנ"ד]] ([[1994]])}. |
|||
*הרב [[משה צבי נריה]], '''שיחות הראי"ה : ואורות משנתו, אורחות חייו...''', הוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה [[ה'תשמ"ח]] ([[1988]]). |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''טל הראי"ה : ל"ט שנותיו הראשונות... : פרקי תולדות, ביאורי מעשים וליקוטי אמרים''', כפר הרא"ה [[ה'תשמ"ה]] ([[1985]]). |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''חיי הראי"ה : תקופת יפו - ימי העלייה השנייה : פרקי תולדותיו... אורחותיו והגותו''', הוצאת מוריה, ירושלים [[ה'תשמ"ג]] ([[1983]]). |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''מועדי הראי"ה : חגים וזמנים בהגותו ובאורח חייו...''', הוצאת מוריה, ירושלים [[ה'תשמ"ד]] ([[1984]]) (יצא לראשונה בת"א [[ה'תש"ם]] {[[1980]]} על ידי מרכז ישיבות בני עקיבא בארץ ישראל). |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''לקוטי הראי"ה : פרקי חיים ואסופת מאמרים א''', הוצאת צלע, בני ברק [[ה'תשנ"א]] ([[1991]]), |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''לקוטי הראי"ה ב''', חי ראי, כפר הרא"ה תשנ"א. |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''לקוטי ראי"ה ג''', כפר הרא"ה [[ה'תשנ"ה]] ([[1995]]). |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''בשדה הראי"ה : על דמותו ודרכו ועל נאמני רוחו...''', כפר הרא"ה [[ה'תשמ"ז]] ([[1987]]). |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''הוגים וחוזים : מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובני דורו : דמויות, דרכי חיים, הגיונות''', בהוצאת 'מכון הראי"ה לחקר ולהסברה של משנת הראי"ה קוק', ירושלים [[ה'תשכ"ה]] ([[1965]]). |
|||
*הרב [[נריה גוטל]], '''מכותבי הראי"ה : על חוגי מכותביו של הראי"ה קוק''', מכון הרצי"ה, ירושלים [[ה'תש"ס]] ([[2000]]). |
|||
*[[בן-ציון שפירא]] (עורך), '''אגרות לראי"ה''', המכון ע"ש הרצי"ה, ירושלים [[ה'תש"ן]] ([[1990]]). |
|||
*ד"ר [[יוסף אבנרי]], '''מסורת וחידוש : פועלו של הראי"ה קוק כרבה של יפו בין השנים [[ה'תרס"ד|תרס"ד]]-[[ה'תרע"ד|תרע"ד]] ([[1904]]-[[1914]])''', [[אוניברסיטת בר אילן]], ירושלים [[התשמ"א]] ([[1980]]) {עבודת מחקר לתואר שני}. |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''הרב קוק כרבה הראשי של ארץ ישראל''', אוניברסיטת בר אילן, ר"ג [[ה'תשמ"ט]] ([[1989]]) {עבודת [[מחקר]] ל[[תואר שלישי]]}. |
|||
*ד"ר [[יעקב הדני]], '''הרב קוק וההתיישבות החילונית : מסעות ומגעים''', משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים [[ה'תש"ם]] ([[1980]]). |
|||
====מאמרים (כולל פרקים מסוימים מספרים)==== |
|||
* ד"ר יצחק רפאל (עורך), הערך '''קוק, הרב אברהם יצחק הכהן''', בתוך: האנציקלופדיה לציונות הדתית, מוסד הרב קוק, ירושלים [[ה'תשי"ח]] ([[1985]]). |
|||
*[[יוסף אביב"י]], '''היסטוריה צורך גבוה''', בתוך: ספר היובל לרב [[מרדכי ברויאר]] (ערך פרופ' משה בר-אשר), הוצאת אקדמון (בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית), [[ירושלים]] [[ה'תשנ"ב]] ([[1992]]), עמ' 771-709. |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''(הרב) אברהם יצחק הכהן קוק''', בתוך: העלייה השנייה ג' (עורכים: פרופ' ישראל ברטל, פרופ' זאב צחור ופרופ' יהושע קניאל), יד [[יצחק בן צבי]], ירושלים [[התשנ"ח]] ([[1998]]), עמ' 302-293. |
|||
*הרב פרופ' [[שמואל קלמן מירסקי]], '''חכם וחוזה : לדמותו הרוחנית של הרב קוק''', בתוך: מזרחי : קובץ היובל כ"ה ([[ה'תרצ"ו]] [[1936]]), עמ' 82-78. |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''הרב קוק זצ"ל ויחסיו עם היישוב הישן בתקופת העלייה השנייה''', בתוך: [[שרגאי (כתב עת)|שרגאי]] ב' ([[ה'תשמ"ה]] [[1985]]), עמ' 30-11. |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''הרב קוק ושאלת יחסי יהודים וערבים בארץ ישראל 1935-1904''', בתוך: [[דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות (כתב עת)|דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות]], חטיבה ב', כרך ראשון ([[התש"ן]] [[1990]]), עמ' 338-331. |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''הראי"ה - תדמית בתהליכי התגבשות''', בתוך: [[ספר בר אילן (כתב עת)|ספר בר אילן]] כ"ח-כ"ט, [[ה'תשס"א]] ([[2001]]), עמ' 187-161. |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''הראי"ה קוק ומגעיו עם אנשי העלייה השנייה בשנים תרס"ד-תרע"ד''', בתוך: [[בשבילי התחיה (כתב עת)|בשבילי התחייה]] א' ([[ה'תשמ"ג]] [[1983]]), עמ' 80-59 (חלק מעבודת הגמר של המחבר). |
|||
*ד"ר יוסף אבנרי, '''הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו (תרס"ד-תרע"ד)''', בתוך: [[ניב המדרשייה (כתב עת)|ניב המדרשייה]] י"ח-י"ט ([[ה'תשמ"ד]] [[1984]]), עמ' 197-179. |
|||
*הרב [[מנחם ולדמן]], '''הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה''', בתוך: [[סיני (כתב עת)|סיני]] ק"ב {שנה 51, [[ה'תשמ"ח]] ([[1988]])}, עמ' ר"ע-רע"ח. |
|||
*ד"ר [[יוסף נדבה]], '''גדולתו של הרב קוק''', בתוך: [[האומה (כתב עת)|האומה]] מס' 80, שנה כ"ג, חוברת ג' ([[סתו]] [[ה'תשמ"ו]]) [[1985]]), עמ' 146-141. |
|||
*הרב משה צבי נריה, '''רבנו (לדמותו ולדרכו)''', בתוך: [[גוילין (כתב עת)| גוילין]] י"ב-י"ג ([[תשרי]] [[ה'תשכ"א]] [[ספטמבר]] [[ 1960]], עמ' 21-9. |
|||
*[[חיים יאיר פלס]], '''הרב קוק ומאבק הפועל המזרחי בהתיישבות''', בתוך: [[מורשה (כתב עת)|מורשה]] ט' (חורף [[ה'תשל"ה]]) עמ' 83-81. |
|||
*הרב [[שלמה זלמן שרגאי]], '''הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל''', בתוך: סיני כ"ו {שנה 13, [[ה'תש"י]]} ([[1950]]), עמ' קכ"ה-קכ"ח. |
|||
===על משנתו והגותו=== |
|||
====ספרים==== |
|||
*ד"ר [[מיכל לניר]], '''הרב קוק והציונות - גלגולה של תקווה : תפיסתו של הרב קוק את הציונות בין השנים תרמ"ח-תרצ"ה על רקע השינויים ביישוב היהודי בארץ ישראל וההגות היהודית של הדור''', אוניברסיטת ת"א, [[ה'תש"ס]] ([[2000]]) {עבודת [[דוקטורט]]}. |
|||
*[[בנימין איש שלום]], '''הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה''', עם עובד, ת"א תש"ן (1990). |
|||
*פרופ' דב שוורץ, '''הציונות הדתית : תולדות ופרקי אידיאולוגיה''', [[משרד הביטחון]] - ה[[הוצאה לאור]], ת"א [[ה'תשס"ג]] ([[2003]]) {מסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]" המשודרת בגלי צה"ל}. |
|||
*פרופ' [[דב שוורץ]], '''אמונה על פרשת דרכים - בין רעיון למעשה בציונות הדתית''', הוצאת [[עם עובד]]/ספריית אופקים, ת"א [[ה'תשנ"ו]] ([[1996]]). |
|||
*פרופ' דב שוורץ, '''ארץ הממשות והדמיון : מעמדה של ארץ ישראל בהגות הציונית דתית''', עם עובד, ת"א [[ה'תשנ"ז]] ([[1997]]). |
|||
*פרופ' דב שוורץ, '''הציונות הדתית בין הגיון למשיחיות''', עם עובד, ת"א [[ה'תשנ"ט]] ([[1999]]). |
|||
*פרופ' דב שוורץ, '''אתגר ומשבר בחוג הרב קוק''', עם עובד, [[ה'תשס"א]] ([[2001]]). |
|||
*הרב [[יעקב הלוי פילבר]], '''אילת השחר : פרקי עיון ומקורות בנושא ישראל, תורתו וגאולתו בארצו''', המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים [[ה'תשנ"א]] (מהדורה חמישית). |
|||
*הרב יעקב הלוי פילבר, '''ארץ ושמים : פרקי מדרש ביחסי אדם וחברה, חומר ורוח, הווה ונצח עפ"י משנת הראי"ה קוק זצ"ל''', המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים [[ה'תש"ן]]. |
|||
*הרב יעקב הלוי פילבר, '''כוכבי אור : עיונים במשנת רבנו...''', המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים [[ה'תשנ"ג]]. |
|||
*הרב יעקב הלוי פילבר, '''לאורו : עיונים במשנת רבנו...''', המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים [[התשנ"ה]]. |
|||
*הרב יעקב הלוי פילבר, '''קדושה ומלכות : עיונים במשנת רבנו''', המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים [[ה'תשנ"ז]]. |
|||
*צבי ירון, '''משנתו של הרב קוק''', ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים [[ה'תשל"ד]] ([[1974]]). |
|||
*[[חיים יצחק חמיאל]] (עורך), '''באורו : עיונים במשנתו של הרב...ובדרכי הוראתה''', ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, [[ה'תשמ"ו]] ([[1986]]). |
|||
*ד"ר [[יצחק רפאל]] (עורך), '''הראי"ה : מאמרים במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם מלאת שלושים שנה להסתלקותו''', [[מוסד הרב קוק]], ירושלים [[ה'תשכ"ו]] ([[1966]]). |
|||
*פרופ' בנימין איש שלום ופרופ' [[שלום רוזנברג]] (עורכים), '''יובל אורות : הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים [[ה'תשמ"ה]] ([[1985]]) {תוכנית הכינוס העולמי למחשבת היהדות במלאת 50 שנים לפטירתו של הרב קוק}. |
|||
*ד"ר [[יצחק רפאל]] (עורך), '''זיכרון ראי"ה : קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו''', מוסד הרב קוק, ירושלים [[ה'תשמ"ו]] ([[1985]]). |
|||
*הרב דוד הכהן (עורך), '''חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית : אורות מהמאמרים "אפיקים בנגב" ו"טללי אורות"...''', מכון נזר דוד לתורה ולמחשבת ישראל, ירושלים [[התשמ"א]] ([[1981]]) {יצא לראשונה בהוצאת קריית נוער, ירושלים [[הת'שכ"א]] ([[1961]])}. |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''במעגלי חוג הראי"ה : פרקים ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל : דברים על הרב קוק ומערכתו המחשבתית''', בהוצאת האגודה לספרי הראי"ה קוק בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים [[ה'תש"ה]] ([[1945]]). |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''ישראל בתווך : חזון ימינו הגדולים במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון הראי"ה לחקר ולהסברה של משנת הראי"ה קוק, ירושלים [[ה'תשכ"ח]] ([[1968]]). |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ (ליקוט, עריכה והקדמת מבוא) והרב אליהו אביחיל (פירוש ומקורות), '''חזון ישראל : פרקי אורות על ישראל ותחייתו : מיסודו של מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון "נזר דוד" (ע"ש הרב דוד הכהן), ירושלים [[ה'תשנ"ה]] (יצא לראשונה בירושלים [[ה'תשל"ג]] {[[1973]]} בהוצאת 'המכון לדרישת התלמוד ומשפט התורה ע"ש הרי פישל' ו'מכון הראי"ה לחקר ולהסברה של משנת הראי"ה קוק'). |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''רואה האורות : שירת אדם, שירת התשובה במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון נזר דוד, ירושלים תשנ"ה (יצא לראשונה בירושלים ה'תשל"ה בהוצאת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה" ו'מכון הראי"ה לחקר והסברה של משנת הראי"ה קוק'). |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''דרכי תלמוד תורה והשתלמות במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק''', מכון הראי"ה לחקר והסברה של משנת הראי"ה קוק, ירושלים [[ה'תש"ל]] ([[1970]]). |
|||
*הרב [[יובל שרלו]], '''וארשתיך לי לעולם : דמותו הדתית של האדם מישראל בעת התחייה במשנת הרב קוק''', בהוצאת [[ישיבת הסדר|ישיבת ההסדר]] ב[[פתח תקווה]], [[ה'תשס"ג]] ([[2003]]) {מהדורה שנייה}. |
|||
*הרב [[יובל שרלו]], '''[[תורת ארץ ישראל]] לאור משנת הראי"ה קוק''', בהוצאת ישיבת הגולן (ישיבת הסדר), חיספין [[ה'תשנ"ח]] ([[1998]]). |
|||
*ד"ר [[ראובן גרבר]], '''מהפכת ההארה : דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק''', הספרייה הציונית (ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית), ירושלים [[ה'תשס"ה]] ([[2005]]). |
|||
*ד"ר ראובן גרבר, '''התפתחות חזון התחייה הלאומית במשנתו של הראי"ה קוק בין השנים תרכ"ה 1865-תרע"ז 1917''', האוניברסיטה העברית, ירושלים [[ה'תשנ"ב]] ([[1992]]) {עבודת מחקר לתואר שלישי}. |
|||
*[[חגי בן ארצי]], '''הרב קוק כפוסק - יסודות חדשניים בפסיקתו של הרב קוק וזיקתם לעולם ההגותי''', [[האוניברסיטה העברית]], ירושלים [[ה'תשס"ג]] ([[2003]]) {עבודת מחקר לתואר שני}. |
|||
*ד"ר [[אבינועם רוזנק]], '''ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של הראי"ה קוק''', [[הוצאת מאגנס]] (של [[האוניברסיטה העברית]]), ירושלים תשס"ה. |
|||
*הרב [[נריה גוטל]], '''חדשים גם ישנים : בנתיבי משנתו ההלכתית-הגותית של הרב קוק''', הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ה. |
|||
*הרב [[חיים ישעיהו הדרי]] (בהשתתפות צבי זינגר [ירון]), '''פרקים במשנתו העיונית של הרב קוק : סדרת שיחות''', הוצאת אמנה, ירושלים [[ה'תשל"ו]] ([[1976]]) {יצא גם בין השנים [[ה'תשכ"א]]-[[ה'תשכ"ה]] ([[1961]]-[[1965]])}. |
|||
*הרב חיים ישעיהו הדרי, '''התשובה במשנתו של מרן הראי"ה קוק''', אוצר הספרים שעל ידי ישיבת הכותל - מרכז תורני וואהל, ירושלים [[ה'תשנ"ד]] ([[1994]]) (עריכה מחדש: הרב נריה גוטל) {יצא גם בירושלים [[ה'תשט"ו]] ([[1955]]) על ידי ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה}. |
|||
*הרב משה צבי נריה והרב [[אריה שטרן]] והרב נריה גוטל (עורכים), '''ברורים בהלכות הראי"ה''', [[בית הרב]], ירושלים [[התשנ"ב]]. |
|||
*הרב [[בנימין אפרתי]], '''הסנגוריה במשנת הרב קוק''', מוסד הרב קוק, ירושלים [[ה'תשמ"ט]] ([[1989]]). |
|||
* הרב [[חגי לונדין]], '''ביאורים במאמר למהלך האידיאות בישראל''' - משמעות הגלות והגאולה של עם ישראל ועומק מהלכו ההיסטורי, הוצאת מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", [[מעלה אדומים]] תשס"ה. |
|||
*[[יוסף בן שלמה]], '''שירת החיים''', מסדרת "[[אוניברסיטה משודרת]]" [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], ת"א [[ה'תשמ"ט]] ([[1989]]). |
|||
*[[יובל פרוינד]], '''ראי"ה בהירה : התבוננות פנימית על פי כתבי הרב קוק''', בראש יהודי - מרכזים למודעות עצמית, ת"א תשס"ה. |
|||
*[[אלתר יעקב שחראי]], '''ישראל בתפיסתו של הרב קוק''', ההנהלה הראשית של תנועת תורה ועבודה והלשכה הראשית של הקק"ל, ירושלים [[ה'תרצ"ז]] ([[1937]]) {סדרת "ספריית תורה ועבודה" י'}. |
|||
*ד"ר [[שרה שטרסברג דיין]], '''יחיד, אומה ואנושות : תפיסת האדם במשנותיהם של א"ד גורדון והרב קוק''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א [[ה'תשנ"ה]] ([[1995]]) {ראה בעיקר עמ' 142-127}. |
|||
*הרב [[יוסף קלנר]], '''מילון הראי"ה : ערכים ומונחים בכתבי הרב...''', הוצאת בנתיבות אמונה, ירושלים [[ה'תשנ"ט]] ([[1999]]). |
|||
====מאמרים (כולל פרקים מסוימים מספרים)==== |
|||
*הרב [[שלמה יוסף זווין]], '''רבי אברהם יצחק הכהן קוק''', בתוך: "אישים ושיטות", הוצאת "בית הלל", ירושלים [[ה'תשל"ז]] ([[1977]]), עמ' 272-225 (הדברים עצמם מתחילים מעמ' 229 ועיקרם - "משנת הרב", הם מעמוד 231) {יצא גם בת"א ב[[ה'תשי"ב]] ([[1952]]) על ידי ביתן הספר וב[[ה'תשי"ז]] ([[1957]]) על ידי הוצאת א' ציוני}. |
|||
*פרופ' [[שלמה אבינרי]], '''הרב קוק : הדיאלקטיקה שבגאולה''', בתוך: הרעיון הציוני לגווניו : פרקים במחשבה הלאומית יהודית, עם עובד, ת"א [[ה'תשנ"א]] ([[1991]]), פרק י"ז. |
|||
*[[מנחם קליין]], '''טיוטה נעלמה מכתבי השחרות של הרב קוק על אודות הציונות החילונית''', בתוך: משואות : מחקרים בספרות הקבלה לזכרו של אפרים גוטליב (עורכים: מ' אורון וע' גולדרייך) ([[ה'תשנ"ד]]), עמ' 413-395. |
|||
*[[מנשה קורן]], '''העם והארץ במשנתו של הרב קוק זצ"ל''', בתוך: בנתיב החסד : אסופת מאמרים ביהדות לזכרו של ר' אליעזר אלתר (בעריכת פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן), הוצאת "תמר", חיפה [[ה'תשמ"ט]] ([[1989]]), עמ' 162-153. |
|||
*פרופ' שלום רוזנברג, '''מושג המדינה ביהדות ובהגותו של הראי"ה קוק''', בתוך: החלום והגשמתו : הגות ומעש בציונות : מקורותיה... מעצבי דרכה והאתגרים העומדים בפניה (בעריכת יחיעם פדן), בהוצאת משרד הביטחון והמטכ"ל - קצין חינוך ראשי, ת"א [[ה'תשל"ט]] ([[1979]]), עמ' 119-114 (התפרסם לראשונה ב"סקירה חודשית", ירחון לקציני צה"ל). |
|||
*ד"ר [[נחום רקובר]], '''יחסו של האדם לסביבה במשנת הרב קוק''' (בעיקר אידאל הצמחונות), בתוך: קובץ הציונות הדתית א', הסתדרות המזרחי - הפועל המזרחי - המרכז העולמי, ירושלים [[ה'תשנ"ז]], עמ' 37-30 (בקובץ הציונות הדתית שישה כרכים בעריכת [[שמחה רז]]). |
|||
*חנה קהת, '''תלמוד תורה במשנת הראי"ה קוק : בין המזרחי לעולם הלמדני''', בתוך: קובץ הציונות הדתית : במלאת מאה שנה לייסוד "המזרחי" (בעריכת שמחה רז), הסתדרות הפועל המזרחי - המרכז העולמי, ירושלים [[ה'תשס"ב]] ([[2002]]), עמ' 55-38. |
|||
*פרופ' [[אליעזר שבייד]], '''החילוניות מנקודת הראות הדתית : משנתו של הרב קוק''', בתוך: היהדות והתרבות החילונית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א [[ה'תשמ"א]] ([[1981]]), פרק רביעי, עמ' 142-110 {פרק זה הופיע גם בספרו של המחבר "היהודי הבודד והיהדות" שיצא ב[[ה'תשל"ד]] ([[1974]]), [[ה'תשל"ה]] ([[1975]]) ו[[ה'תשמ"ז]] ([[1987]]) בהוצאת "עם עובד"}. |
|||
*יוסף אביב"י, '''מקור האורות''', על 'שמונה קבצים' לראי"ה קוק, [[צהר (כתב עת)|צהר]] א (תש"ס), עמ' 111-93. |
|||
*[[משה גיורא אלימלך]], '''המושג אומה באידיאולוגיה של הרב קוק בהשוואה להרצל, אחד העם ויעקב קלצקין''', בתוך: [[האומה (כתב עת)|האומה]] 20 חוב' 67-66 ([[1982]]), עמ' 33-23. |
|||
*פרופ' [[אלה בלפר]], '''בצפיית הישועה השלמה : ציונות חילוניות ומשיחיות בתורת הרבנים קוק, האב והבן''', בתוך: ספר בר אילן כ"ח-כ"ט ([[ה'תשס"א]] ([[2001]]), עמ' 294-269. |
|||
*[[עמיחי ברהולץ]], '''הלכה ומלוכה : מוסר, פוליטיקה והתחדשות ההלכה במשנת הראי"ה קוק''', בתוך: [[אקדמות (כתב עת)|אקדמות]] ג' (אב-אלול [[ה'תשנ"ז]] ([[1997]]), עמ' 54-29. |
|||
*הרב בנימין אפרתי, '''דרכנו אל משנת הרב''', בתוך: [[דעות (כתב עת)|דעות : ביטאון הנוער האקדמאי הדתי י"ד-ט"ו]], [[תשרי]] [[ה'תשכ"א]] ([[1960]]), עמ' 13-9. |
|||
*הרב בנימין אפרתי, '''למהותה של מחשבת ישראל במשנת הרב [קוק]''', בתוך: [[גוילין (כתב עת)|גוילין (למחשבה דתית לאומית) ד']], [[טבת]] [[ה'תשי"ח]] ([[ינואר]] [[1958]]), עמ' 70-65. |
|||
*ד"ר חגי בן ארצי, '''הישן יתחדש והחדש יתקדש : ביקורת הדת ודרכים להתחדשותה בהגותו המוקדמת של הראי"ה קוק''', בתוך אקדמות (כתב עת)|אדמות ג' ([[אב]]-[[אלול]] [[ה'תשנ"ז]]), עמ' 28-9 (דרכה של תנועת המזרחי על בסיס המאמר "תעודת ישראל ולאומיותו" של הרב קוק. למאמר זה הייתה תגובה של צבי וינמן באקדמות ו', עמ' 71-69 ותשובת ד"ר בן-ארצי לתגובה זו הופיעה שם, בעמ' 75-73). |
|||
*פרופ' [[אליעזר גולדמן]], '''ציונות חילונית, תעודת ישראל ותכלית התורה : מאמרי הרב ב"הפלס" תרס"א-תרס"ד''', בתוך: [[דעת (כתב עת)|דעת מס' 11]] ([[ה'תשמ"ג]] [[1983]]) עמ' 126-103. |
|||
*פרופ' אליעזר גולדמן, '''התגבשות השקפותיו המרכזיות של הרב קוק : כתבים מהשנים תרס"ו-תרס"ט (1909-1906)''' , בתוך: ספר בר אילן כ"ב-כ"ג (תשמ"ח 1988), עמ' 120-87 (המשך למאמר המחבר בכתב העת "דעת", גיליון מס' 11). |
|||
*ד"ר [[ראובן גרבר]], '''האור הגנוז וקידוש החולין - על דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק''', בתוך: "חיים אחרים : הירחון האלטרנטיבי הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית", מס' 111. |
|||
*פרופ' [[יהודה גלמן]], '''ציון וירושלים : המדינה היהודית על פי הרב אברהם יצחק קוק''', בתוך: [[עיונים בתקומת ישראל (כתב עת)|עיונים בתקומת ישראל 4]] ([[ה'תשנ"ד]] [[1994]]), עמ' 514-505. |
|||
*הרב [[מרדכי גרינברג]], '''הלאומיות והאוניברסליות במשנת הרב קוק זצ"ל''', בתוך: [[מורשה (כתב עת)|מורשה]] ז' ([[חורף]] [[ה'תשל"ד]]), עמ' 134-121. |
|||
*ד"ר [[יעקב הדני]], '''משנתו החינוכית של הרב קוק''', בתוך: גוילין : למחשבה דתית לאומית א' (ס"ח) ([[תשרי]] [[ה'תש"ן]] {ספטמבר [[1989]]}, עמ' 70-65. |
|||
*הרב [[אברהם וסרמן]], '''ציונות של מקדש במשנת הראי"ה קוק''', בתוך: [[מורשתנו (כתב עת)|מורשתנו]] 14 (קיץ [[ה'תש"ס]] [[2000]]), עמ' 194-183. |
|||
*הרב [[כתריאל פישל טכורש]], '''בשבילנו קובעת שיטת הרב קוק''', בתוך: ימי עיון בבעיות דת ומדינה, עמ' 60-55. |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''מדינת ישראל במשנת הרב קוק''', בתוך: [[גשר (כתב עת)|גשר : רבעון לשאלות חיי האומה]], שנה ד', חוברת 4 (17)]] ([[ה'תשי"ט]] [[1958]]), עמ' 94-84. |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''תנועת התחיה במשנת הרב קוק''' בתוך: גוילין - למחשבה דתית לאומית, גיליון י"ב-י"ג (תשרי [[ה'תשכ"א]] [[ספטמבר]] [[1960]]), עמ' 33-31. |
|||
*פרופ' חיים ליפשיץ, '''לארץ ישראל, רבותי, לארץ ישראל! ליום הזיכרון הכ"ה להסתלקות הראי"ה קוק זצ"ל''' (העלייה לארץ הקודש וקיבוץ גלויות במשנתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל), בתוך: גשר 6, חוברת 3-2 (24-23) ([[ה'תש"ך]] [[1960]]), עמ' 63-59. |
|||
*[[מאיר מדן]], '''ארץ ישראל במשנת הרב קוק''', בתוך: [[יבנה (כתב עת)|יבנה]], כרך א' בסדרה ראשונה ([[ה'תרצ"ט]] [[1939]]), עמ' 227-213 {יצאה סדרה שנייה של שלושה כרכים בשנים [[ה'תש"ו]] ([[1946]])-[[ה'תש"ט]] ([[1949]]) ואחר כך הפסיק להופיע}. |
|||
*מאיר מדן, '''קו להשקפתו על הציונות של הרב א"י הכהן קוק''', בתוך: [[אמנה (כתב עת)|אמנה א']] ([[ה'תרצ"ט]]), עמ' שי"ז-ש"כ. |
|||
*[[חן מרחביה]], '''למעורבותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביישוב ארץ ישראל''', בתוך: שלם 4 ([[ה'תשמ"ד]] [[1984]]), עמ' 564-555. |
|||
*הרב פרופ' [[מיכאל צבי נהוראי]], '''תורת ישראל בישיבה המרכזית [העולמית] (משא חזונו של מרן הרב קוק זצ"ל)''', בתוך: דעות כ"ז ([[סתו]] [[ה'תשכ"ה]]), 25-19 (מצע ותוכנית הלימודים של ישיבת "מרכז הרב"). |
|||
*הרב [[יהודה עמיטל]], '''מבוכתו של הדור בתפישתו של הרב אי"ה קוק זצ"ל''', בתוך: הליכות : תו שין כף {הפך ל"שנה בשנה" א'}, [[ה'תש"ך]] ([[1959]]), עמ' 57-33. |
|||
*פרופ' [[צבי קורצווייל]], '''חזונו החינוכי של הרב קוק''', בתוך: כיוונים 4 (קיץ [[ה'תשל"ט]] [[1979]]), עמ' 132-123. |
|||
*ד"ר [[פנחס רוזנבליט]], '''המשבר הרוחני של היהדות הדתית לאור תפיסתו המחשבתית של הרב קוק ותגובתה''' (בניין הארץ ושותפות עם הציבור הלא דתי לפי משנותיהם של רש"ר הירש הרב א"י קוק), בתוך: דעות י"ד-ט"ו (תשרי תשכ"א ספטמבר 1960), עמ' 21-13. |
|||
*פרופ' [[שלום רוזנברג]], '''סתירות ודיאלקטיקה במוסר החברתי בהגותם של הראי"ה קוק ושל הרב א"ש (אהרן שמואל) תמרת''', בתוך: חברה והיסטוריה (עורך: יחזקאל כהן), בהוצאת משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים [[ה'תש"ם]] ([[1980]]), עמ' 154-137. |
|||
*ד"ר אבינועם רוזנק, '''ההלכה הנבואית והמציאות בפסיקתו של הרב קוק''', בתוך: תרביץ : רבעון למדעי היהדות ס"ט, חוב' ד' (תש"ס 2000), עמ' 618-591. |
|||
*הרב ד"ר [[שמואל שפרבר]], '''חבלי משיח בכתבי הרב קוק''', בתוך: [[מעינות (כתב עת)|מעינות : מאסף לענייני חינוך והוראה ז' : יום העצמאות]] (עורך כתב העת: ד"ר [[חיים יצחק חמיאל]]), ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים [[ה'תש"ך]], עמ' 147-130 {יצאו 11 גיליונות של כתב העת בין [[ה'תשי"ב]] ([[1952]]) ל[[ה'תשמ"ו]] ([[1986]]) עם הפסקה בין [[ה'תשל"ה]] ([[1975]]) ל[[ה'תשמ"ה]] ([[1985]])}. |
|||
*פרופ' אליעזר שבייד, '''נבואה מתחדשת לעת ראשית גאולה (הנבואה במשנת הראי"ה קוק)''', בתוך: דעת 38 (חורף [[ה'תשנ"ז]]), עמ' 103-81. |
|||
*פרופ' [[דוד הנשקה]], '''המבוי הסתום''' (הנגדת הגותם של הראי"ה קוק והרב ד"ר יצחק ברויאר), בתוך: נקודה 134 ([[תשרי]] [[ה'תש"ן]] ספטמבר-אוקטובר [[1989]]), עמ' 33-30. |
|||
*ד"ר [[ישעיהו אביעד]] (וולפסברג), '''טובים השניים''' (השוואה בין הרב קוק [[יצחק יעקב ריינס|לרב ריינס]]), בתוך:[[סיני (כתב עת)|סיני ל"ז]], תשט"ו, עמ' תל"ט-תנ"ב. |
|||
*הרב [[יהודה זולדן]], '''תפיסת הרב ריינס נדחקת מפני תפיסת הרב קוק''', בתוך: נקודה 88 ([[ה'תשמ"ה]] [[1985]]) , עמ' 15-14. |
|||
==קישורים חיצוניים== |
|||
{{מיזמים|ויקיציטוט=אברהם יצחק הכהן קוק}} |
|||
*[http://www.zehut.net/mekorot.htm פרקים מספר 'אורות' של הרב קוק - הטקסט המלא, מאתר 'זהות'] |
|||
*[http://www.inn.co.il/News/News.aspx/154078 סרט וידאו] באורך מלא, על חייו ופועלו של הרב קוק |
|||
*יוסף אבנרי, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/kuk-2.htm הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו], באתר "דעת" |
|||
*[[מנחם ולדמן]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/haravkuk-4.htm הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה], באתר "דעת" |
|||
*צביה לבובי, [http://www.lifshiz.macam98.ac.il/Pirsum/etmol/6/lebobi.html קודש וחול במוסדות החינוך בתפיסת הרב קוק] |
|||
* [http://lib.cet.ac.il/pages/articleitem.asp?item=85 שלשה פרקים] מתוך הספר הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאת אבינועם רוזנק. |
|||
*יעל שמש, [http://www.anonymous.org.il/kook.htm חזון הצמחונות והשלום במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק], באתר "[[אנונימוס]]" |
|||
*[http://moreshet.co.il/beit-harav בית הרב קוק] |
|||
*[http://www.galim.org.il/times/history/new.php3?id=21 סיפור חייו] באתר "לחיות את ההיסטוריה" |
|||
*[http://www.halachabrura.org/index-h.htm אתר הלכה ברורה על פי שיטת הרב קוק] |
|||
*יונינה דיסון, [http://www.e-mago.co.il/Editor/judaism-460.htm הרב קוק: ההריסה אל המדרגה החדשה] |
|||
*[http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main.asp?cat_id=17 שיעורים בתורת הרב קוק] באתר [[מכון מאיר]] |
|||
*[http://www.bneidavid.org/System/LessonsList.asp?CatId=40 שיעורים בתורת הרב קוק] באתר בני דוד עלי |
|||
*אברהם רגלסון, [http://benyehuda.org/_nonpd/regelson/kook.html הסתכלותו השירית של הרב קוק], אתר [[פרויקט בן יהודה]] |
|||
* [http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=2023473 יחסי הרב קוק וגדולי ישראל - מסמכים ותמונות] בפורום [[בחדרי חרדים]]. [http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2210526 ועוד אשכול]. |
|||
* [http://video.google.com/videoplay?docid=6032547466129767854&q=rabbi+1918 סרטון קצר של הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי] |
|||
* תומר פרסיקו, [http://www.notes.co.il/tomer/29110.asp הראי"ה קוק והרצ"יה קוק - הקץ וסופו] |
|||
{{סדרה|הקודם=-|הבא=[[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]]|רשימה=[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי האשכנזי]]|שנה=1921-1935}} |
|||
{{סדרה|הקודם=-|הבא=[[אברהם אהרון בורשטיין|הרב אברהם אהרון בורשטיין ]]|רשימה=[[ראש ישיבה|ראשי ישיבת]] [[מרכז הרב]]|שנה=1924-1935}} |
|||
{{ערך מומלץ}} |
|||
{{מיון רגיל:קוק, אברהם יצחק הכהן}} |
|||
[[קטגוריה:הראי"ה קוק|*]] |
|||
[[קטגוריה:אנשי העלייה השנייה]] |
|||
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]] |
|||
[[קטגוריה:רבנים ארץ ישראליים]] |
|||
[[קטגוריה:רבני הציונות הדתית]] |
|||
[[קטגוריה:ראשי ישיבות]] |
|||
[[קטגוריה:פילוסופים יהודים]] |
|||
[[קטגוריה:יהודים הקבורים בהר הזיתים]] |
|||
[[קטגוריה:יהודים לטבים]] |
|||
[[en:Abraham Isaac Kook]] |
|||
[[de:Abraham Isaak Kook]] |
|||
[[es:Abraham Isaac Kook]] |
|||
[[fr:Abraham Isaac Kook]] |
|||
[[pl:Abraham Kook]] |
|||
[[ru:Кук, Авраам Ицхак]] |
|||
[[yi:אברהם יצחק הכהן קוק]] |
|||
גרסה מ־21:48, 28 בספטמבר 2007
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (7 בספטמבר 1865 - 1 בספטמבר 1935; ט"ז באלול ה'תרכ"ה - ג' באלול ה'תרצ"ה), מכונה גם הראי"ה קוק ולעתים הרא"ה, רואה האורות (גם רמז לשם משפחתו: ביידיש קוקן פירושו "להביט" או "להסתכל") או הרב סתם (על ידי תלמידיו) היה רב, פוסק, מקובל והוגה דעות. עלה לארץ ישראל בזמן העלייה השנייה ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. נתמנה לרבן של יפו והמושבות ואחר כך לרב העיר ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בתחומי הלכה, אגדה, פילוסופיה, פרשנות המקרא, פרשנות התלמוד הבבלי, מוסר, קבלה ועוד, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית.
קורות חייו
נולד בעיירה גריבה שבלטביה לאביו רבי שלמה זלמן ואמו פרל זלטא. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"צמח צדק"), ומגיל בר מצווה למד בעיירות סמוכות: אצל הרב אליעזר דון יחייא והרב יעקב רבינוביץ (בנו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוז'ינוי שהיה דודו של אבי הרב קוק, עלה לארץ ישראל והתיישב במושבה יהוד) בלוצין, אצל רבה של דווינסק, הרב ראובן הלוי לוין ואצל רבה של סמורגון הרב נח חיים אברהם שפירא וחתניו הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג. בשנת תרמ"ד השתדך עם בתו של מי שהיה רבה של מיר ופונוביז', ולאחר מכן רבה של ירושלים, הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), ועבר ללמוד שנה וחצי בישיבת וולוז'ין בראשות הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), שם קנה את עיקר השכלתו התורנית. במשך זמן מסוים לפני שהגיע לוולוז'ין למד עם חבר אצל הרב גרשון תנחום ממינסק מחבר "אילנא דחיי(א)". בשנת תרמ"ח נתמנה לרבה של העיירה זיימל שבליטא. שם למד קבלה כתלמיד-חבר עם גדול מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". בתקופה זו נפטרה אשתו הראשונה, והוא נשא לאשה את בת דודתה, בתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים. לאחר מכן, בשנת תרנ"ה נבחר כרבה של בויסק, שם החל לפרסם את הגותו בביטאון "הפלס".
תקופת יפו
כאשר פנו אליו אנשי יפו בהשתדלותו של הרב יואל משה סלומון לכהן שם כרב, מיהר להגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להשאר בהגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח אייר תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה לרב של יפו והמושבות החדשות. תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.
באותה תקופה יזם את הקמת בית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש להתקדם עם רוח הזמן, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. באותה תקופה יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית והיה מוכן למען המשך קיומה והצלתה למצוא היתרים הלכתיים. למשל, בפולמוס השמיטה והיתר מכירה, שהתחיל לפני תקופתו, הרחיב את ההיתר וביססו מבחינה הלכתית. כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמן שומשומין שנכבש בכבישה קרה, אף שהשומשומין הם ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.
ביפו הקים ישיבה שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה הרב יהושע קניאל, רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של ת"ת "שערי תורה" בבית הכנסת, כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שיוסד בצמוד לישיבה שהקים ר' אברהם ברכות ונקרא על שמו. הרב קוק הגיד לתלמידים שיעור יומי בביתו. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. בית הרב ביפו שוכן ברחוב אחווה 21 בת"א-יפו.
תקופת מלחמת העולם הראשונה
בשנת ה'תרע"ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשווייץ בשל רצונו לקרבם לציונות, ולאחר חודש נתקע שם בסנט גלן בשל פריצת מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודיים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי שלא יתן את הצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה בפרלמנט הבריטי, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים המתבוללים, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!"
תקופת ירושלים
לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון לאחר תום המלחמה, חזר הראי"ה לארץ-ישראל ולאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי, נתמנה לרבה של ירושלים ב-1919 ואייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב-1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.
תנועת דגל ירושלים
מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. לאורך השנים היה הראי"ה מתנגד חריף לתנועת המזרחי, וביטוי לכך נתן עוד בטרם עלה ארצה, בשלושה מאמרים שפרסם בכתב העת "הפלס". לטענתו, המזרחי פשרנית מדי, אינה מחמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, ולא מספיק כוללנית בשאיפותיה. ב-1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סנפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, והתנגדות המפלגות הדתיות האחרות היו בעוכרי התנועה החדשה.
ייסוד ישיבת מרכז הרב
ב-1924 ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית" או בקיצור "מרכז הרב", שחידושיה העיקרים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה את טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש". הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, והרב קוק ניהל את הישיבה באופן אבהי וללא גינוני מרחק. לעתים אף דאג מבחינה חומרית לתלמידיו כאשר אשתו עוזרת לו בדבר, והדבר הגיע עד לדאגה לחורים שבגרבי תלמידיו. את בוגרי הישיבה עודד הרב קוק ודחף להגיע לשדה הפעילות הציבורית ולהיות רבנים, מורים ואנשי ציבור בתחומים השונים - ואכן תלמידיו התפזרו ברחבי הארץ. היו גם רבנים כמו צמח גרין ומשה גורביץ', עורך הספר אורות האמונה, שהגיעו לארצות הברית להיות רבני קהילה.
פעילות מעשית למען הישיבות
מכיוון שראה בישיבות את מכון הרוח של עם ישראל, ופעל לייסד מוסדות חינוך תורניים בכל מקום שהיה, פעל גם למען החזקתם של כלל הישיבות. בחורף 1924 יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבהם היו רבה של קובנה, הרב אברהם דוב כהנא שפירא, והרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק.
ייסד את מכון "הלכה ברורה", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית של התלמוד, עבודה שעסק בה ללא לאות, ושראה בה בנין התורה לדורות.
בפרעות
כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על הכותל המערבי. כנגד הסכמתם של ראשי המוסדות הציוניים לוותר על הבעלות על הכותל ולקבל רק את זכות התפילה במקום, אמר "חלילה לנו לוותר על הכותל, לא קיבלנו לשם כך ייפוי כוח מעם ישראל".
במאורעות ה'תרפ"ט, טילפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, היהודי המומר הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר".
רצח ארלוזרוב
לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם אבא אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים, וטען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציאם להורג על סמך חשדות בלתי מבוססים. התנגדותו לאווירת הלינץ' הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו, והיו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מגינים על רוצחיו".
פטירתו
הרב קוק נפטר ממחלת הסרטן בגיל שבעים, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935) בבית ההבראה בקרית משה, והובא למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים. היה נשוי פעמיים (פעם ראשונה לבתו של האדר"ת שנפטרה צעירה, ופעם שנייה לבת אחיו התאום של האדר"ת, הרב צבי יהודה, ואחותו של הרב יעקב רבינוביץ, מרבותיו של הרב קוק). השאיר אחריו שתי בנות ובן: הרב צבי יהודה קוק, יורשו הרוחני וממשיך דרכו (לצד הרב יעקב משה חרל"פ ולצד הרב דוד כהן - הנזיר), לאחר ששכל בת בצעירותה.
על שמו של הרב קוק נקרא מושב כפר הרא"ה שבעמק חפר (בה הקים תלמידו הרב משה צבי נריה את ישיבת בני עקיבא הראשונה ושם ערך ספרים רבים לזכרו: טל הראי"ה, חיי הראי"ה, משנת הראי"ה, מועדי הראי"ה]. לאחר פטירתו, הוחלט לשמר את ביתו שבירושלים ולהפכו למוזיאון "בית הרב קוק". כמו כן, הקים הרב יהודה לייב מימון מכון ליהדות והוצאת ספרים על שמו בירושלים בשם מוסד הרב קוק. על שמו שבט הרא"ה (שכבת גיל של כיתה ח'), בתנועות הנוער בני עקיבא ואריאל. על-שמו 'רחוב הרוא"ה' ברמת גן, ו-'רחוב הרב קוק' בערים רבות ברחבי הארץ.
אישיותו ופעלו
אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית נחשב הרב קוק להוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, מחשבת ישראל והקבלה ובמיוחד של האר"י, עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של המהר"ל מפראג, וידע לצטט פרקים שלמים ממנו בעל פה.
כך למשל בניגוד לאחרים, לא ראה כל בעיה בקבלת תורת האבולוציה ואף טען שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה (ראו תורה ומדע). רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה שוטפת, ספונטנית ואף ספורדית, שלאחר מכן תלמידיו ארגנו וסידרו למשנה כוללנית.
היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות, שראה בה פעמי משיח וקץ הגאולה, ועודד את מפעליה. התייחס ברגשות מיוחדים אל הרצל והספידו במותו במאמרו המפורסם, "המספד בירושלים" (מאמרי הראי"ה עמ' 95), שבו הוא משווה את הציונות של הרצל למשיח בן יוסף. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" (תהילים קל"ב).
אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות לחילוניות ולעזיבת הדת, אהבם ותמך בהם רבות, ואף ביקש "לחטוא" באהבת חינם כלפיהם. בספריו אף ציין שיש יתרונות לציבור החילוני על פני הציבור הדתי, דבר שנחשב לנועז בתקופתו. בתקופות שונות של חייו אף יזם מספר מסעות של רבנים שונים, אף כאלו שהתנגדו לציונות, למושבות ולקיבוצים בעמק יזרעאל, בגליל ובשפלת החוף, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע למצבם והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולהשפיע עליהם יהדות.
בעקבות השתדלות תלמידו, הרב נריה, נאות הרב לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי בני עקיבא, ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הרב כתב אגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.
באישיותו התאחדו ניגודים כמו גאונות בהלכה וגאונות בהגות, שכל ורגש, חקירה ואמונה ועוד. איש מחשבה שמתעמק בדברים שברוח בחדרי חדרים, ביחד עם איש ציבור ומנהיג אקטיביסטי בעל יכולת רטורית גבוהה, שפועל ללא לאות לתקן את פני החברה. עדינות רוח, סלחנות, נעימות ורצון לפשר ולעשות שלום, שבמצבים של מבחן הפכה לתקיפות עזה ורדיקלית.
מבחינה זו בלט כדמות בעלת שאר רוח. אישיותו הקורנת והאצילית שבה ועולה בעדויותיהם של אנשים שונים שפגשו בו. כך למשל מתאר תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ את פגישתו הראשונה:
- "הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם".
תלמיד אחר, הרב דוד כהן, "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם דמותו של הרב:
- "אחרי טבילה במימי הרהיין, מצוייד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי.
- מצאתי לי רב".
ענוותנותו וצניעותו הרבה וחוסר רצונו בכבוד היו ידועים.
כאשר עשו לכבודו בקיץ תרע"ד מסיבה בחיפה, בתגובה לדבריו של הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי שאמר: "זוכים אנו לשבת כאן באולם, עם היהודי הגדול ביותר בעולם", ביקש שלא יכבידו עליו בשבחים, כי המילה כבוד יש בה גם משמעות של כובד. וככל שהכבוד גדול גם הכובד המתלווה אליה גדול יותר.
לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שיהיה לו קורת רוח אם לא יעשו ענין מיום זה. (משנת הרב עמ' 44) ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב" וכן היה. (שם עמ' 77)
הגותו
כפי שמציין הרב שלמה יוסף זוין בספרו אישים ושיטות (עמודים 231 ואילך), הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה והמחשבה, ו-"היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה", כפי שמתאר בהרחבה הרב זוין:
- "לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו.. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו" (שם, עמוד 232)
דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו משפט כהן (סימן ס"ג), ובאורות הקודש (חלק א עמוד כד). כמו כן שילב לעתים את המושג "נבואה" במחשבה.
הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול את הדברים, לחפש ליקויים ופגמים, יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין רכים. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. לשון אחר, במקום להתלונן על החשכה, יש להדליק נר ולהאיר, שכן:
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק
, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה."
— ערפילי טוהר
הלכה
נושא חשוב מאוד בכתביו תופס הפן ההלכתי, עוד בחייו דאג הרב קוק להוציא כמה מספריו ההלכתיים; כך הוציא את הספר חבש פאר על ענייני תפילין, נושא שמאוד העסיק אותו; בנוסף הוציא את הספר שבת הארץ על ענייני שביעית והיתר מכירה, נושא שנגע באותו זמן לדבר שהיווה מבחינת הרב קוק "צו השעה".
אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא
ערך מורחב – הלכה ברורה ובירור הלכה
בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות הגמרא, כפי שהוא מופיע ברמב"ם ובשולחן ערוך. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות הראשונים והאחרונים הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם מכון שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל.
יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו
הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות הן בהיותו רבה של "יפו והמושבות" והן כרב הראשי לארץ ישראל. נחלקו החוקרים האם וכיצד השפיעה הגותו על פסיקתו ההלכתית. רבים מהחוקרים סברו שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו. לעומתם, אבינועם רוזנק סבור שהחומרות הרבות המצויות בפסיקותיו נובעות מהשקפתו האידאלית. נריה גוטל הראה שרבות רבות מפסיקות הרב קוק משלבים בתוכם באופן ברור דברי קבלה ואגדה, דבר החורג מספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, הנמנעים משילוב קבלה והלכה באופן עקרוני (אך דומה לפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וספרד המאוחרים). כך למשל מנמק הרב קוק את איסורו לניתוח גופות יהודים לצורך לימוד רפואה בסיבה שהגוף היהודי הוא קדוש, שכן היהודי שומר על גופו על ידי שמירת איסורי אכילה. ד"ר חגי בן ארצי סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (בהקלתו בפולמוס שמן השומשומין, בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס האתרוגים המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, באיסור חליבה בשבת על ידי יהודי, ובהחמרתו בהלכות גיור ואיסורו לנתוחי גופות יהודים על מנת ללמוד רפואה).
פלפול
הרב זוין (אישים ושיטות, עמוד 238) מרחיב על גישתו ההלכתית של הרב קוק, כשהוא עוסק בספריו וכתביו השונים. בין השאר מציין הרב זוין שהרב קוק נמנע לרוב משיטת ה"לשיטתו", כשהוא רואה בה פן פלפולי ולא מוכרח; אולם לעתים התייחס לשיטה זו בדיעבד.
מנהג
באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוכסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "לא תתגודדו".
פילוסופיה וקבלה בהגותו
היטיב לתאר את הגותו הוגה הדעות הלל צייטלין במאמרו (הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל). כאשר הוא שם אותו ברצף אחד עם גדולי הקבלה: האר"י, הבעל שם טוב, ובעל התניא, שם גם טען שהרב קוק הסתמך רבות על הקבלה הבעש"טנית, הרבה יותר ממה שמיוחס לו, הוא כותב:
- "...בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד. משל למי שעמד במקום אחד ידוע במגדל גבוה, ומסתכל במהלך הכוכבים, והלך ועמד במקום אחר באותו המגדל. אותו המסתכל ואותו המגדל ואותם הכוכבים, אלא שרואה הוא אותם מנקודת זווית אחרת..."
- "...אם החב"ד גילה את המטפיזיקה של הקבלה ואת הפסיכולוגיה האישית שלה, גילה מרן הראי"ה, אם אפשר לומר כן, את הפסיכולוגיה הציבורית-לאומית של הקבלה, ואת מהלך ברורם של העולמות כולם ותקונם, מתוך חוק ההתפתחות המקובל עתה בכל שרשי המדעים וענפיהם."
היו חוקרים (כגון בנימין איש שלום) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא הוא משתמש בה לצרכי הגותו-הוא, באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם יוסף אביב"י, שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של טקסטים קבליים קדומים (כמובן, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק).
אף שהרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, וסתם כתב שבאופן כללי הירבה להסתמך על כתבי האר"י, ניתן למצוא שמקורותיו רבים ומגוונים. ובהם זוהר, אידרות, עץ חיים, ספרי החסידות, ריה"ל (רבי יהודה הלוי), רמב"ם, ספרי מהר"ל מפראג, ספרי רמח"ל, הגר"א (הגאון מווילנה), כתבי אפלטון (המדינה וטמיאוס), יהודים ניאופלטוניים, כמו פילון האלכסנדרוני, ועוד.
בהגותו ניכרת גם השפעה של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. כך למשל, באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, הוא כותב שמאמרו החשוב של אביו - "דעת אלוקים", מבוסס על גישתו של הפילוסוף הרמן כהן. למעשה, רבים ממושגיו של שפינוזה מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של הגל (אולי בתיווכה של משנת ר' נחמן קרוכמל) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במיוחד במאמרו "למהלך האידאות בישראל" (בתוך:אורות), שהינו שימוש במושגי האידאות במובנן ההגליניות לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת במיוחד הגותו של שלינג, במיוחד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן של מושפעות והן של ביקורת, לכתבי קנט, שופנהאואר, ניטשה, הנרי ברגסון, בודהיזם וכן לתגליות מדעיות בעלי השפעה פילוסופית (אבולוציה, גיל העולם ועוד).
תומכים ומתנגדים
תומכיו
כמעט כל מי שבא במגע קרוב עם הרב קוק העריך אותו.
אישיותו של הרב קוק, ידיעותיו בנגלה ובנסתר וטוהר נפשו זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, חובבי ציון וחרדים. ועיון קצר בחליפת האגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל, וכן מביטויים של רבנים שונים ביחס לרב קוק, מאפשר לראות את הכבוד הרב והאהבה העצומה, שרחשו רוב גדולי ישראל כלפי הרב קוק, גם כשפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.
בין מחליפי המכתבים עימו (מהם שהתנגתו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות, אך ראו בו אחד הגדולים): הרב אברהם ישעיה קרליץ - החזון איש שהתייחס אל הרב קוק כ"מרן" מה שהתייחס לעוד רבנים ספורים; הרב חיים עוזר גרודזינסקי - מנהיג יהדות מזרח אירופה; הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין - ראש ישיבת וולוז'ין, הישיבה הגדולה ביותר בגולה); הרב חיים סולובייצ'יק שהיה מתנגד חריף לציונות; בנו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק שהיה גם מתנגד חריף לציונות, אך כינה את הרב הרב קוק "תפארת ישראל" ו"פאר הדור" באיגרות ששלח אליו; האדמו"ר מגור דאז - רבי אברהם מרדכי אלטר; הרב איסר זלמן מלצר ("אבן האזל"), ראש ישיבת עץ חיים" שעל פי עדות הרב שלמה זלמן אוירבך היה חסידו של הרב קוק, שאמר לרב חיים עוזר על הרב קוק: "אנחנו גדולים עד בריח הדלת שלו", ובהספדים על הרב קוק אמר שהרב קוק היה "יחיד הדור בגאונות! יחיד הדור בצדקות! יחיד הדור בחסידות!" ו"שעם מותו של הרב נפגע עמוד השדרה של כלל ישראל!"; הרב שמשון אהרון פולנסקי הידוע כ"הרב מטפליק" שאמר על דברי התורה של הרב שהם "תורת כנסת ישראל"; הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג העדה החרדית שאמר "הרב קוק הוא צדיק גמור, אך דרכנו נפרדות!"; הרב יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר השישי של חב"ד) שהיה מתנגד חריף לציונות ובידידות רבה עם הרב קוק; הרב אהרון קוטלר, מגדולי ראשי הישיבות ומתנגד חריף לציונות, שכתב לרב קוק בתוך פנייתו אליו בראש מכתב: '...פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת כקש"ת...'; הרב נתן צבי פינקל, "ה'סבא' מסלבודקה" מגדולי תנועת המוסר וראשי הישיבות (ישיבתו "כנסת ישראל" נוסדה בסלבודקה ובה'תרפ"ה עלתה על כל תלמידיה ורבניה לא"י לחברון ואחרי פרעות ה'תרפ"ט שבה נספו עשרות מבני הישיבה, עברה לירושלים ומאז שמה "כנסת ישראל - חברון" המוכרת כ"ישיבת חברון"), שהיה מדקדק מאוד בדבריו, וכתב במכתבו לרב קוק: "המפורסם בקצווי הארץ בגאון תורתו, חכמתו וצדקתו, ובנועם מידותיו העמוקות והנשגבות באור תורה, אוהב עם ישראל במסירות נפש"; הרב מנחם מנכין היילפרין, מגדולי המקובלים שעלה מהורודנה לירושלים שכותב במכתב לרב קוק: 'ידיד עליון ב"ה (ברוך הוא) וידיד עמו ישראל..., הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם... כבוד קדושתו מי יספר..." ומוסיף במכתבו לגבי ספרו של הרב קוק "ראש מילין": "שמה ראיתי לפי מיעוט שכלי כוחו וגבורתו עד אין חקר!"; הרב ירוחם הלוי ליבוביץ, המשגיח המפורסם מישיבת מיר ומתנגד חריף לציונות שכתב במכתב לרב קוק: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצווי תבל... צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון...'; הרב ברוך דב ליבוביץ, מגדולי ראשי הישיבות ומתנגד חריף לציונות, שכתב בפנייתו לרב קוק: 'כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת'; הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין, מייסד לימוד הדף היומי בתלמוד בבלי ומקים ישיבת "חכמי לובלין" שכתב לרב קוק בראש מכתבו אליו: "חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל...", ועוד רבים מכל העולם.
הנצי"ב אמר עליו לתלמידי ישיבתו: "ראו ידיעותיו של זה שגדול בתורה ויראה, אתם מתיימרים בהשכלתכם, והרי גם בזה אינכם מגיעים לקרסוליו". (משנת הרב עמ' 15). חותנו האדר"ת אמר עליו: "לקחתי חתן לבתי, שאינני מגיע לקרסוליו" (שם עמ' 16). הרב מרדכי אלישברג, רבה של בויסק אמר עליו: "בטוחני בו כי יחולל גדולות בארץ ישראל" (שם עמ' 20). הרב שלמה אליישיב - בעל ספר הקבלה "לשם שבו ואחלמה", שאמר על הרב קוק, שהוא "כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה", וכן שהוא איננו שיטה מסוימת בקבלה אלא כולל את כל השיטות "ועליו ניתן לומר 'כל רז לא אניס ליה! (=הכוונה שהוא יודע את כל הסודות[הרזים] של תורת הנסתר). בהספדו אמר עליו הגר"מ חסקין רבה של פרילוקי: "הרב היה הרמב"ם של דורנו!". החפץ חיים עזב את הכינוס של אגודת ישראל בתרפ"ג בוינה בטריקת דלת, לאחר שהשמיצו והכפישו שם את הרב קוק, וסירב להיפגש עם המכפישים שביקשו להתנצל, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!". האדמו"ר מגור, שבחמש הפעמים שבהן ביקר בארץ ישראל ביקר אצלו, אמר עליו: "בעל מוח כזה לא היה במאה השנים האחרונות" (לקוטי הראי"ה עמ' 136) וכאשר חזר לפולין לאחר ביקורו הראשון, זימן אליו את עורכי העיתון האגודאי "דער יוד" והזהירם שמכאן ולהבא לא יצטטו סיפורים ושמועות שיש בהם פגיעה ברבה של ירושלים (שם עמ' 139).
גם ראשי היישוב ואנשי רוח והגות כברל כצנלסון, ברנר, ובמיוחד א"ד גורדון, אז"ר, ביאליק ועגנון כיבדוהו ושמרו על ערוצים פתוחים אתו. ידוע סיפורו של הצייר נחום גוטמן על ברנר ביפו, ששומר מרחק מהרב קוק ופמלייתו, אבל מאחור מהלך בתוך עקבותיו של הרב קוק.
מתנגדיו
לעומת זאת, רבנים ממחנה "העדה החרדית" הקיצונית, התנגדו לו בחריפות בשל דעותיו החדשניות והלאומיות, ואף שהעריכוהו כחכם גדול בתורה, הכריזו עליו מלחמה רוחנית גדולה ומרה וטענו שהוא טועה בדעותיו, מלחמה שממנה סבל עד ימיו האחרונים. חוגים אלו גם הפעילו נגדו טרור מילולי ואף פיזי, והשמיצו אותו וביזוהו כל אימת שיכלו. הרב גלזר רבה של רמלה, סיפר כי היו כאלו בשכונת מאה שערים שצעקו לו "אפיקורס" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מהיישוב הישן אף הגדילו לעשות, ובל"ג בעומר של אחד השנים, עשו בובה בדמותו של הרב קוק והעלו אותה באש.
רבי אלחנן וסרמן, שנמנה על הפלג הקנאי באגודת ישראל כתב בספרו: ידוע כי העומד בראש [הרבנות הראשית] כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה ... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת [לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשות] ראוי לנדותו (קובץ מאמרים ח"א עמוד קנ"ג).
גם רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר של חסידי סאטמר כתב בספרו ברוח זו, בתשובה שבה הוא מתאר את הרב קוק כאיש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה, אשר מחזק את הציונים, העדה הרעה והטמאה, שמהוה אבני נגף לבית ישראל ומחריבת העולם, ושמפיץ דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, ומגדף ביד רמה את ה' (עפ"י שו"ת דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם סימן קל"ב). גם רבנים אחרים, בעיקר מהונגריה שמלפני השואה, יצאו נגדו בחריפות, כתבו נגדו, ונגד ספריו, ברוח קרובה לזו.
התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם, היא עוד אחת מהשיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו. רבים מהמו"לים מצנזרים בגין כך את אזכוריו, וגררו מחאות. (דוגמה). מסופר כי הרב שלמה זלמן אויערבך סירב לבקשות להשמיט את הסכמתו של הרב קוק מספרו, והעדיף שלא להדפיס כלל את ספרו ללא ה"הסכמה".
ההתנגדות לרב קוק הובילה גם לזיופים. זיוף מפורסם נעשה על שמו של הגאון מרוגוצ'וב רבי יוסף רוזין שכביכול כתב נגדו בלשון זו: "הבור, השוטה, המכונה בשם ... צא טמא יקרא לו ואסור להתוכח עמו ... והרי הוא כופר בהשגה עליונה". רבי מנחם מנדל שניאורסון אדמו"ר חב"ד הוכיח כי הדברים הינם זיוף גס, שלא ניתן לייחסו לרב יוסף רוזין. ישנם הטוענים בשם ה"חזון איש", "שהרב קוק גדול בתורה, אבל טעה בהשקפה שלו".
מנהיגי המזרחי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי-מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הראי"ה ניסה להציב מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר מותו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של ד"ר הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.
ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק אורות.
מושגים במשנתו
- האחדות הקוסמולוגית של הבריאה
- "כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא."
- "כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה" (אורות הקודש ג')
- צלם אלהים שבאנושות
- "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל...עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו" (מוסר אביך, עמ' נ"ז)
- "...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..." (שם נ"ח)
- סגולת ישראל ומידרוג הבריאה
- כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר הוא ראה בכנסת ישראל גילוי אלהי.
- "כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה." (אורות עמ' קל"ח)
- "ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות", עמ' קנ"ו, פרק ה').
- האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים
- אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מייד טרוף כספינה המטורפת בים...מקום מנוחתנו הוא רק באלהים..." (אורות עמ' קיט)
- סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות
- כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז)
- הבדל בין האישה לגבר:
- "וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית ורבה אי ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה".
- "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר".(עולת הראי"ה ע"א)
- הדמיון והחלומות
- "השכל הרציונאלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה".(אורות הקודש א' רכ"ו)
- "החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון." (אורות הקודש א' רכ"ו)
- אחדות הגוף והנפש
- "ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל". (אורות עמ' פ).
- ישנה טענה המופיעה בספרו של ד"ר יהושע בארי "אוהב ישראל בקדושה" (מובא גם ב"אוצרות הראי"ה", עמ' 205) שה'התעמלות' עליה דיבר הרב היא מילת צופן לאימונים גופניים שעשו הבחורים כדי להתכונן לשמור על נפשות היהודים מפני הערבים הפורעים. עם זאת, אין בכך לשלול את המשמעות הפשוטה, ורואים זאת בכתבים רבים של הרב.
- גדלות התשובה
- "ממעמקים באה התשובה...התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא". (אורות התשובה ו' א') "התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו.." (שם ד' ג'). "מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה" (שם י"א א')."התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהת מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה." (שם ו' ב'). "קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות." (שם ט' א'). "גדול ונשגב הוא אושר התשובה...אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה." (שם י"ג י"א)
- על עצמו
- "מי שאמר עלי (הסופר יוסף חיים ברנר) כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכול נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".
ספריו
- ערך מורחב – כתבי הראי"ה
הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים. כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: שבת הארץ, מאמרי הראי"ה, אגרות הראי"ה, עין אי"ה, אורות, אורות הקודש ואורות התשובה.
מתלמידיו
- בנו הרב צבי יהודה קוק - מראשיה הרוחניים של הציונות הדתית.
- הרב יעקב משה חרל"פ - תלמיד-חבר, היה ראש ישיבת מרכז הרב אחריו.
- הרב דוד כהן ("הנזיר"), ממייסדי הישיבה.
- הרב משה צבי נריה - מייסד ישיבות בני עקיבא. כתב ספרי ביוגרפיה רבים עליו.
- הרב אריה לוין ("הצדיק הירושלמי") - תלמיד-חבר, ידוע כאיש חסד וכרב האסירים.
- הרב ד"ר משה זיידל.
- הרב מנחם אושפיזאי - רבה של רמת גן.
- הרב יהודה גרשוני - העילוי מגרודנה.
- הרב שאול ישראלי - דיין בבית הדין הגדול ומראשי ישיבת מרכז הרב.
- חתנו, הרב שלום נתן רענן.
- המשורר יוסף צבי רימון.
- הרב ישראל פורת - מחבר ה'מבוא לתלמוד'.
- אחיינו הלל קוק היה פעיל ציוני ידוע, ובין יתר פעולותיו, קניית ספינת אלטלנה והבאתה ארצה.
חוקריו הבולטים באקדמיה
- אליעזר שביד
- יוסף בן שלמה
- שלום רוזנברג
- בנימין איש שלום
- אביעזר רביצקי
- תמר רוס
- דב שוורץ
- יוסף אבנרי
- אבינועם רוזנק
ראו גם
לקריאה נוספת
על חייו ודמותו
ספרים
- פרופ' יואב אלשטיין וחסידה כהן, הראי"ה : תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו, הוצאת מורשת, ת"א ה'תשכ"א (1961).
- חיים בארי, אוהב ישראל בקדושה : הגות רוחו ושיח לבבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הוצאת 'ספרי חי"כ', ת"א ה'תשמ"ט (1989), חמשה כרכים.
- הרב שמואל אבידור הכהן, האיש נגד הזרם : פרשיות מתורתו וממסכת חייו, ידיעות אחרונות : ספרי חמד, ת"א ה'תשס"ב (2002) {יצא גם בה'תשל"א (1971) בהוצאת האיגוד לתודעה היהודית, ובה'תשכ"ב (1962) בהוצאת אורות}.
- פרופ' חיים ליפשיץ (בשיתוף עם צבי קפלן), שבחי הראי"ה : דברים שסופרו על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון "נזר דוד", ירושלים ה'תשנ"ה (1995 {יצא לראשונה בירושלים ה'תשל"ט (1979) בהוצאת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה" ו'מכון הראי"ה לחקר והסברת כתבי הראי"ה קוק'}.
- שאול מייזליש ויצחק ש' רקנטי, דמותו המאירה של מרן הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בהוצאת "שי", ת"א תשמ"ז (מנוקד).
- הרב יהודה לייב הכהן מימון, הראי"ה : רבי אברהם יצחק הכהן קוק, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשכ"ה (1965).
- רזיאל ממט, לחישה רועמת : סיפורו של הרב קוק, יד יצחק בן צבי ועם עובד, ירושלים ה'תש"ן (1990) {ספרות ילדים ונוער}.
- הרב זאב אריה רבינר, אור מופלא : מרן הרב קוק, הוצאה עצמית, ת"א ה'תשל"ו.
- ד"ר אבינועם רוזנק, הרב קוק (מסדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי"), הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים ה'תשס"ו (2006).
- שמחה רז, מלאכים כבני אדם, קול מבשר, ירושלים תשס"ב {יצא גם בה'תשנ"ד (1994)}.
- הרב משה צבי נריה, שיחות הראי"ה : ואורות משנתו, אורחות חייו..., הוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה ה'תשמ"ח (1988).
- הרב משה צבי נריה, טל הראי"ה : ל"ט שנותיו הראשונות... : פרקי תולדות, ביאורי מעשים וליקוטי אמרים, כפר הרא"ה ה'תשמ"ה (1985).
- הרב משה צבי נריה, חיי הראי"ה : תקופת יפו - ימי העלייה השנייה : פרקי תולדותיו... אורחותיו והגותו, הוצאת מוריה, ירושלים ה'תשמ"ג (1983).
- הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה : חגים וזמנים בהגותו ובאורח חייו..., הוצאת מוריה, ירושלים ה'תשמ"ד (1984) (יצא לראשונה בת"א ה'תש"ם {1980} על ידי מרכז ישיבות בני עקיבא בארץ ישראל).
- הרב משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה : פרקי חיים ואסופת מאמרים א, הוצאת צלע, בני ברק ה'תשנ"א (1991),
- הרב משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה ב, חי ראי, כפר הרא"ה תשנ"א.
- הרב משה צבי נריה, לקוטי ראי"ה ג, כפר הרא"ה ה'תשנ"ה (1995).
- הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה : על דמותו ודרכו ועל נאמני רוחו..., כפר הרא"ה ה'תשמ"ז (1987).
- פרופ' חיים ליפשיץ, הוגים וחוזים : מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובני דורו : דמויות, דרכי חיים, הגיונות, בהוצאת 'מכון הראי"ה לחקר ולהסברה של משנת הראי"ה קוק', ירושלים ה'תשכ"ה (1965).
- הרב נריה גוטל, מכותבי הראי"ה : על חוגי מכותביו של הראי"ה קוק, מכון הרצי"ה, ירושלים ה'תש"ס (2000).
- בן-ציון שפירא (עורך), אגרות לראי"ה, המכון ע"ש הרצי"ה, ירושלים ה'תש"ן (1990).
- ד"ר יוסף אבנרי, מסורת וחידוש : פועלו של הראי"ה קוק כרבה של יפו בין השנים תרס"ד-תרע"ד (1904-1914), אוניברסיטת בר אילן, ירושלים התשמ"א (1980) {עבודת מחקר לתואר שני}.
- ד"ר יוסף אבנרי, הרב קוק כרבה הראשי של ארץ ישראל, אוניברסיטת בר אילן, ר"ג ה'תשמ"ט (1989) {עבודת מחקר לתואר שלישי}.
- ד"ר יעקב הדני, הרב קוק וההתיישבות החילונית : מסעות ומגעים, משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים ה'תש"ם (1980).
מאמרים (כולל פרקים מסוימים מספרים)
- ד"ר יצחק רפאל (עורך), הערך קוק, הרב אברהם יצחק הכהן, בתוך: האנציקלופדיה לציונות הדתית, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשי"ח (1985).
- יוסף אביב"י, היסטוריה צורך גבוה, בתוך: ספר היובל לרב מרדכי ברויאר (ערך פרופ' משה בר-אשר), הוצאת אקדמון (בית ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית), ירושלים ה'תשנ"ב (1992), עמ' 771-709.
- ד"ר יוסף אבנרי, (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, בתוך: העלייה השנייה ג' (עורכים: פרופ' ישראל ברטל, פרופ' זאב צחור ופרופ' יהושע קניאל), יד יצחק בן צבי, ירושלים התשנ"ח (1998), עמ' 302-293.
- הרב פרופ' שמואל קלמן מירסקי, חכם וחוזה : לדמותו הרוחנית של הרב קוק, בתוך: מזרחי : קובץ היובל כ"ה (ה'תרצ"ו 1936), עמ' 82-78.
- ד"ר יוסף אבנרי, הרב קוק זצ"ל ויחסיו עם היישוב הישן בתקופת העלייה השנייה, בתוך: שרגאי ב' (ה'תשמ"ה 1985), עמ' 30-11.
- ד"ר יוסף אבנרי, הרב קוק ושאלת יחסי יהודים וערבים בארץ ישראל 1935-1904, בתוך: דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, חטיבה ב', כרך ראשון (התש"ן 1990), עמ' 338-331.
- ד"ר יוסף אבנרי, הראי"ה - תדמית בתהליכי התגבשות, בתוך: ספר בר אילן כ"ח-כ"ט, ה'תשס"א (2001), עמ' 187-161.
- ד"ר יוסף אבנרי, הראי"ה קוק ומגעיו עם אנשי העלייה השנייה בשנים תרס"ד-תרע"ד, בתוך: בשבילי התחייה א' (ה'תשמ"ג 1983), עמ' 80-59 (חלק מעבודת הגמר של המחבר).
- ד"ר יוסף אבנרי, הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו (תרס"ד-תרע"ד), בתוך: ניב המדרשייה י"ח-י"ט (ה'תשמ"ד 1984), עמ' 197-179.
- הרב מנחם ולדמן, הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה, בתוך: סיני ק"ב {שנה 51, ה'תשמ"ח (1988)}, עמ' ר"ע-רע"ח.
- ד"ר יוסף נדבה, גדולתו של הרב קוק, בתוך: האומה מס' 80, שנה כ"ג, חוברת ג' (סתו ה'תשמ"ו) 1985), עמ' 146-141.
- הרב משה צבי נריה, רבנו (לדמותו ולדרכו), בתוך: גוילין י"ב-י"ג (תשרי ה'תשכ"א ספטמבר 1960, עמ' 21-9.
- חיים יאיר פלס, הרב קוק ומאבק הפועל המזרחי בהתיישבות, בתוך: מורשה ט' (חורף ה'תשל"ה) עמ' 83-81.
- הרב שלמה זלמן שרגאי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, בתוך: סיני כ"ו {שנה 13, ה'תש"י} (1950), עמ' קכ"ה-קכ"ח.
על משנתו והגותו
ספרים
- ד"ר מיכל לניר, הרב קוק והציונות - גלגולה של תקווה : תפיסתו של הרב קוק את הציונות בין השנים תרמ"ח-תרצ"ה על רקע השינויים ביישוב היהודי בארץ ישראל וההגות היהודית של הדור, אוניברסיטת ת"א, ה'תש"ס (2000) {עבודת דוקטורט}.
- בנימין איש שלום, הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עם עובד, ת"א תש"ן (1990).
- פרופ' דב שוורץ, הציונות הדתית : תולדות ופרקי אידיאולוגיה, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ת"א ה'תשס"ג (2003) {מסדרת "אוניברסיטה משודרת" המשודרת בגלי צה"ל}.
- פרופ' דב שוורץ, אמונה על פרשת דרכים - בין רעיון למעשה בציונות הדתית, הוצאת עם עובד/ספריית אופקים, ת"א ה'תשנ"ו (1996).
- פרופ' דב שוורץ, ארץ הממשות והדמיון : מעמדה של ארץ ישראל בהגות הציונית דתית, עם עובד, ת"א ה'תשנ"ז (1997).
- פרופ' דב שוורץ, הציונות הדתית בין הגיון למשיחיות, עם עובד, ת"א ה'תשנ"ט (1999).
- פרופ' דב שוורץ, אתגר ומשבר בחוג הרב קוק, עם עובד, ה'תשס"א (2001).
- הרב יעקב הלוי פילבר, אילת השחר : פרקי עיון ומקורות בנושא ישראל, תורתו וגאולתו בארצו, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים ה'תשנ"א (מהדורה חמישית).
- הרב יעקב הלוי פילבר, ארץ ושמים : פרקי מדרש ביחסי אדם וחברה, חומר ורוח, הווה ונצח עפ"י משנת הראי"ה קוק זצ"ל, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים ה'תש"ן.
- הרב יעקב הלוי פילבר, כוכבי אור : עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים ה'תשנ"ג.
- הרב יעקב הלוי פילבר, לאורו : עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים התשנ"ה.
- הרב יעקב הלוי פילבר, קדושה ומלכות : עיונים במשנת רבנו, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים ה'תשנ"ז.
- צבי ירון, משנתו של הרב קוק, ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים ה'תשל"ד (1974).
- חיים יצחק חמיאל (עורך), באורו : עיונים במשנתו של הרב...ובדרכי הוראתה, ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ה'תשמ"ו (1986).
- ד"ר יצחק רפאל (עורך), הראי"ה : מאמרים במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם מלאת שלושים שנה להסתלקותו, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשכ"ו (1966).
- פרופ' בנימין איש שלום ופרופ' שלום רוזנברג (עורכים), יובל אורות : הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים ה'תשמ"ה (1985) {תוכנית הכינוס העולמי למחשבת היהדות במלאת 50 שנים לפטירתו של הרב קוק}.
- ד"ר יצחק רפאל (עורך), זיכרון ראי"ה : קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשמ"ו (1985).
- הרב דוד הכהן (עורך), חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית : אורות מהמאמרים "אפיקים בנגב" ו"טללי אורות"..., מכון נזר דוד לתורה ולמחשבת ישראל, ירושלים התשמ"א (1981) {יצא לראשונה בהוצאת קריית נוער, ירושלים הת'שכ"א (1961)}.
- פרופ' חיים ליפשיץ, במעגלי חוג הראי"ה : פרקים ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל : דברים על הרב קוק ומערכתו המחשבתית, בהוצאת האגודה לספרי הראי"ה קוק בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תש"ה (1945).
- פרופ' חיים ליפשיץ, ישראל בתווך : חזון ימינו הגדולים במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה לחקר ולהסברה של משנת הראי"ה קוק, ירושלים ה'תשכ"ח (1968).
- פרופ' חיים ליפשיץ (ליקוט, עריכה והקדמת מבוא) והרב אליהו אביחיל (פירוש ומקורות), חזון ישראל : פרקי אורות על ישראל ותחייתו : מיסודו של מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון "נזר דוד" (ע"ש הרב דוד הכהן), ירושלים ה'תשנ"ה (יצא לראשונה בירושלים ה'תשל"ג {1973} בהוצאת 'המכון לדרישת התלמוד ומשפט התורה ע"ש הרי פישל' ו'מכון הראי"ה לחקר ולהסברה של משנת הראי"ה קוק').
- פרופ' חיים ליפשיץ, רואה האורות : שירת אדם, שירת התשובה במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון נזר דוד, ירושלים תשנ"ה (יצא לראשונה בירושלים ה'תשל"ה בהוצאת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה" ו'מכון הראי"ה לחקר והסברה של משנת הראי"ה קוק').
- פרופ' חיים ליפשיץ, דרכי תלמוד תורה והשתלמות במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה לחקר והסברה של משנת הראי"ה קוק, ירושלים ה'תש"ל (1970).
- הרב יובל שרלו, וארשתיך לי לעולם : דמותו הדתית של האדם מישראל בעת התחייה במשנת הרב קוק, בהוצאת ישיבת ההסדר בפתח תקווה, ה'תשס"ג (2003) {מהדורה שנייה}.
- הרב יובל שרלו, תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה קוק, בהוצאת ישיבת הגולן (ישיבת הסדר), חיספין ה'תשנ"ח (1998).
- ד"ר ראובן גרבר, מהפכת ההארה : דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק, הספרייה הציונית (ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית), ירושלים ה'תשס"ה (2005).
- ד"ר ראובן גרבר, התפתחות חזון התחייה הלאומית במשנתו של הראי"ה קוק בין השנים תרכ"ה 1865-תרע"ז 1917, האוניברסיטה העברית, ירושלים ה'תשנ"ב (1992) {עבודת מחקר לתואר שלישי}.
- חגי בן ארצי, הרב קוק כפוסק - יסודות חדשניים בפסיקתו של הרב קוק וזיקתם לעולם ההגותי, האוניברסיטה העברית, ירושלים ה'תשס"ג (2003) {עבודת מחקר לתואר שני}.
- ד"ר אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של הראי"ה קוק, הוצאת מאגנס (של האוניברסיטה העברית), ירושלים תשס"ה.
- הרב נריה גוטל, חדשים גם ישנים : בנתיבי משנתו ההלכתית-הגותית של הרב קוק, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ה.
- הרב חיים ישעיהו הדרי (בהשתתפות צבי זינגר [ירון]), פרקים במשנתו העיונית של הרב קוק : סדרת שיחות, הוצאת אמנה, ירושלים ה'תשל"ו (1976) {יצא גם בין השנים ה'תשכ"א-ה'תשכ"ה (1961-1965)}.
- הרב חיים ישעיהו הדרי, התשובה במשנתו של מרן הראי"ה קוק, אוצר הספרים שעל ידי ישיבת הכותל - מרכז תורני וואהל, ירושלים ה'תשנ"ד (1994) (עריכה מחדש: הרב נריה גוטל) {יצא גם בירושלים ה'תשט"ו (1955) על ידי ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה}.
- הרב משה צבי נריה והרב אריה שטרן והרב נריה גוטל (עורכים), ברורים בהלכות הראי"ה, בית הרב, ירושלים התשנ"ב.
- הרב בנימין אפרתי, הסנגוריה במשנת הרב קוק, מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשמ"ט (1989).
- הרב חגי לונדין, ביאורים במאמר למהלך האידיאות בישראל - משמעות הגלות והגאולה של עם ישראל ועומק מהלכו ההיסטורי, הוצאת מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים תשס"ה.
- יוסף בן שלמה, שירת החיים, מסדרת "אוניברסיטה משודרת" משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ת"א ה'תשמ"ט (1989).
- יובל פרוינד, ראי"ה בהירה : התבוננות פנימית על פי כתבי הרב קוק, בראש יהודי - מרכזים למודעות עצמית, ת"א תשס"ה.
- אלתר יעקב שחראי, ישראל בתפיסתו של הרב קוק, ההנהלה הראשית של תנועת תורה ועבודה והלשכה הראשית של הקק"ל, ירושלים ה'תרצ"ז (1937) {סדרת "ספריית תורה ועבודה" י'}.
- ד"ר שרה שטרסברג דיין, יחיד, אומה ואנושות : תפיסת האדם במשנותיהם של א"ד גורדון והרב קוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א ה'תשנ"ה (1995) {ראה בעיקר עמ' 142-127}.
- הרב יוסף קלנר, מילון הראי"ה : ערכים ומונחים בכתבי הרב..., הוצאת בנתיבות אמונה, ירושלים ה'תשנ"ט (1999).
מאמרים (כולל פרקים מסוימים מספרים)
- הרב שלמה יוסף זווין, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, בתוך: "אישים ושיטות", הוצאת "בית הלל", ירושלים ה'תשל"ז (1977), עמ' 272-225 (הדברים עצמם מתחילים מעמ' 229 ועיקרם - "משנת הרב", הם מעמוד 231) {יצא גם בת"א בה'תשי"ב (1952) על ידי ביתן הספר ובה'תשי"ז (1957) על ידי הוצאת א' ציוני}.
- פרופ' שלמה אבינרי, הרב קוק : הדיאלקטיקה שבגאולה, בתוך: הרעיון הציוני לגווניו : פרקים במחשבה הלאומית יהודית, עם עובד, ת"א ה'תשנ"א (1991), פרק י"ז.
- מנחם קליין, טיוטה נעלמה מכתבי השחרות של הרב קוק על אודות הציונות החילונית, בתוך: משואות : מחקרים בספרות הקבלה לזכרו של אפרים גוטליב (עורכים: מ' אורון וע' גולדרייך) (ה'תשנ"ד), עמ' 413-395.
- מנשה קורן, העם והארץ במשנתו של הרב קוק זצ"ל, בתוך: בנתיב החסד : אסופת מאמרים ביהדות לזכרו של ר' אליעזר אלתר (בעריכת פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן), הוצאת "תמר", חיפה ה'תשמ"ט (1989), עמ' 162-153.
- פרופ' שלום רוזנברג, מושג המדינה ביהדות ובהגותו של הראי"ה קוק, בתוך: החלום והגשמתו : הגות ומעש בציונות : מקורותיה... מעצבי דרכה והאתגרים העומדים בפניה (בעריכת יחיעם פדן), בהוצאת משרד הביטחון והמטכ"ל - קצין חינוך ראשי, ת"א ה'תשל"ט (1979), עמ' 119-114 (התפרסם לראשונה ב"סקירה חודשית", ירחון לקציני צה"ל).
- ד"ר נחום רקובר, יחסו של האדם לסביבה במשנת הרב קוק (בעיקר אידאל הצמחונות), בתוך: קובץ הציונות הדתית א', הסתדרות המזרחי - הפועל המזרחי - המרכז העולמי, ירושלים ה'תשנ"ז, עמ' 37-30 (בקובץ הציונות הדתית שישה כרכים בעריכת שמחה רז).
- חנה קהת, תלמוד תורה במשנת הראי"ה קוק : בין המזרחי לעולם הלמדני, בתוך: קובץ הציונות הדתית : במלאת מאה שנה לייסוד "המזרחי" (בעריכת שמחה רז), הסתדרות הפועל המזרחי - המרכז העולמי, ירושלים ה'תשס"ב (2002), עמ' 55-38.
- פרופ' אליעזר שבייד, החילוניות מנקודת הראות הדתית : משנתו של הרב קוק, בתוך: היהדות והתרבות החילונית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ת"א ה'תשמ"א (1981), פרק רביעי, עמ' 142-110 {פרק זה הופיע גם בספרו של המחבר "היהודי הבודד והיהדות" שיצא בה'תשל"ד (1974), ה'תשל"ה (1975) וה'תשמ"ז (1987) בהוצאת "עם עובד"}.
- יוסף אביב"י, מקור האורות, על 'שמונה קבצים' לראי"ה קוק, צהר א (תש"ס), עמ' 111-93.
- משה גיורא אלימלך, המושג אומה באידיאולוגיה של הרב קוק בהשוואה להרצל, אחד העם ויעקב קלצקין, בתוך: האומה 20 חוב' 67-66 (1982), עמ' 33-23.
- פרופ' אלה בלפר, בצפיית הישועה השלמה : ציונות חילוניות ומשיחיות בתורת הרבנים קוק, האב והבן, בתוך: ספר בר אילן כ"ח-כ"ט (ה'תשס"א (2001), עמ' 294-269.
- עמיחי ברהולץ, הלכה ומלוכה : מוסר, פוליטיקה והתחדשות ההלכה במשנת הראי"ה קוק, בתוך: אקדמות ג' (אב-אלול ה'תשנ"ז (1997), עמ' 54-29.
- הרב בנימין אפרתי, דרכנו אל משנת הרב, בתוך: דעות : ביטאון הנוער האקדמאי הדתי י"ד-ט"ו, תשרי ה'תשכ"א (1960), עמ' 13-9.
- הרב בנימין אפרתי, למהותה של מחשבת ישראל במשנת הרב [קוק], בתוך: גוילין (למחשבה דתית לאומית) ד', טבת ה'תשי"ח (ינואר 1958), עמ' 70-65.
- ד"ר חגי בן ארצי, הישן יתחדש והחדש יתקדש : ביקורת הדת ודרכים להתחדשותה בהגותו המוקדמת של הראי"ה קוק, בתוך אקדמות (כתב עת)|אדמות ג' (אב-אלול ה'תשנ"ז), עמ' 28-9 (דרכה של תנועת המזרחי על בסיס המאמר "תעודת ישראל ולאומיותו" של הרב קוק. למאמר זה הייתה תגובה של צבי וינמן באקדמות ו', עמ' 71-69 ותשובת ד"ר בן-ארצי לתגובה זו הופיעה שם, בעמ' 75-73).
- פרופ' אליעזר גולדמן, ציונות חילונית, תעודת ישראל ותכלית התורה : מאמרי הרב ב"הפלס" תרס"א-תרס"ד, בתוך: דעת מס' 11 (ה'תשמ"ג 1983) עמ' 126-103.
- פרופ' אליעזר גולדמן, התגבשות השקפותיו המרכזיות של הרב קוק : כתבים מהשנים תרס"ו-תרס"ט (1909-1906) , בתוך: ספר בר אילן כ"ב-כ"ג (תשמ"ח 1988), עמ' 120-87 (המשך למאמר המחבר בכתב העת "דעת", גיליון מס' 11).
- ד"ר ראובן גרבר, האור הגנוז וקידוש החולין - על דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק, בתוך: "חיים אחרים : הירחון האלטרנטיבי הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית", מס' 111.
- פרופ' יהודה גלמן, ציון וירושלים : המדינה היהודית על פי הרב אברהם יצחק קוק, בתוך: עיונים בתקומת ישראל 4 (ה'תשנ"ד 1994), עמ' 514-505.
- הרב מרדכי גרינברג, הלאומיות והאוניברסליות במשנת הרב קוק זצ"ל, בתוך: מורשה ז' (חורף ה'תשל"ד), עמ' 134-121.
- ד"ר יעקב הדני, משנתו החינוכית של הרב קוק, בתוך: גוילין : למחשבה דתית לאומית א' (ס"ח) (תשרי ה'תש"ן {ספטמבר 1989}, עמ' 70-65.
- הרב אברהם וסרמן, ציונות של מקדש במשנת הראי"ה קוק, בתוך: מורשתנו 14 (קיץ ה'תש"ס 2000), עמ' 194-183.
- הרב כתריאל פישל טכורש, בשבילנו קובעת שיטת הרב קוק, בתוך: ימי עיון בבעיות דת ומדינה, עמ' 60-55.
- פרופ' חיים ליפשיץ, מדינת ישראל במשנת הרב קוק, בתוך: גשר : רבעון לשאלות חיי האומה, שנה ד', חוברת 4 (17)]] (ה'תשי"ט 1958), עמ' 94-84.
- פרופ' חיים ליפשיץ, תנועת התחיה במשנת הרב קוק בתוך: גוילין - למחשבה דתית לאומית, גיליון י"ב-י"ג (תשרי ה'תשכ"א ספטמבר 1960), עמ' 33-31.
- פרופ' חיים ליפשיץ, לארץ ישראל, רבותי, לארץ ישראל! ליום הזיכרון הכ"ה להסתלקות הראי"ה קוק זצ"ל (העלייה לארץ הקודש וקיבוץ גלויות במשנתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל), בתוך: גשר 6, חוברת 3-2 (24-23) (ה'תש"ך 1960), עמ' 63-59.
- מאיר מדן, ארץ ישראל במשנת הרב קוק, בתוך: יבנה, כרך א' בסדרה ראשונה (ה'תרצ"ט 1939), עמ' 227-213 {יצאה סדרה שנייה של שלושה כרכים בשנים ה'תש"ו (1946)-ה'תש"ט (1949) ואחר כך הפסיק להופיע}.
- מאיר מדן, קו להשקפתו על הציונות של הרב א"י הכהן קוק, בתוך: אמנה א' (ה'תרצ"ט), עמ' שי"ז-ש"כ.
- חן מרחביה, למעורבותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביישוב ארץ ישראל, בתוך: שלם 4 (ה'תשמ"ד 1984), עמ' 564-555.
- הרב פרופ' מיכאל צבי נהוראי, תורת ישראל בישיבה המרכזית [העולמית] (משא חזונו של מרן הרב קוק זצ"ל), בתוך: דעות כ"ז (סתו ה'תשכ"ה), 25-19 (מצע ותוכנית הלימודים של ישיבת "מרכז הרב").
- הרב יהודה עמיטל, מבוכתו של הדור בתפישתו של הרב אי"ה קוק זצ"ל, בתוך: הליכות : תו שין כף {הפך ל"שנה בשנה" א'}, ה'תש"ך (1959), עמ' 57-33.
- פרופ' צבי קורצווייל, חזונו החינוכי של הרב קוק, בתוך: כיוונים 4 (קיץ ה'תשל"ט 1979), עמ' 132-123.
- ד"ר פנחס רוזנבליט, המשבר הרוחני של היהדות הדתית לאור תפיסתו המחשבתית של הרב קוק ותגובתה (בניין הארץ ושותפות עם הציבור הלא דתי לפי משנותיהם של רש"ר הירש הרב א"י קוק), בתוך: דעות י"ד-ט"ו (תשרי תשכ"א ספטמבר 1960), עמ' 21-13.
- פרופ' שלום רוזנברג, סתירות ודיאלקטיקה במוסר החברתי בהגותם של הראי"ה קוק ושל הרב א"ש (אהרן שמואל) תמרת, בתוך: חברה והיסטוריה (עורך: יחזקאל כהן), בהוצאת משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים ה'תש"ם (1980), עמ' 154-137.
- ד"ר אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית והמציאות בפסיקתו של הרב קוק, בתוך: תרביץ : רבעון למדעי היהדות ס"ט, חוב' ד' (תש"ס 2000), עמ' 618-591.
- הרב ד"ר שמואל שפרבר, חבלי משיח בכתבי הרב קוק, בתוך: מעינות : מאסף לענייני חינוך והוראה ז' : יום העצמאות (עורך כתב העת: ד"ר חיים יצחק חמיאל), ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, ירושלים ה'תש"ך, עמ' 147-130 {יצאו 11 גיליונות של כתב העת בין ה'תשי"ב (1952) לה'תשמ"ו (1986) עם הפסקה בין ה'תשל"ה (1975) לה'תשמ"ה (1985)}.
- פרופ' אליעזר שבייד, נבואה מתחדשת לעת ראשית גאולה (הנבואה במשנת הראי"ה קוק), בתוך: דעת 38 (חורף ה'תשנ"ז), עמ' 103-81.
- פרופ' דוד הנשקה, המבוי הסתום (הנגדת הגותם של הראי"ה קוק והרב ד"ר יצחק ברויאר), בתוך: נקודה 134 (תשרי ה'תש"ן ספטמבר-אוקטובר 1989), עמ' 33-30.
- ד"ר ישעיהו אביעד (וולפסברג), טובים השניים (השוואה בין הרב קוק לרב ריינס), בתוך:סיני ל"ז, תשט"ו, עמ' תל"ט-תנ"ב.
- הרב יהודה זולדן, תפיסת הרב ריינס נדחקת מפני תפיסת הרב קוק, בתוך: נקודה 88 (ה'תשמ"ה 1985) , עמ' 15-14.
קישורים חיצוניים
- פרקים מספר 'אורות' של הרב קוק - הטקסט המלא, מאתר 'זהות'
- סרט וידאו באורך מלא, על חייו ופועלו של הרב קוק
- יוסף אבנרי, הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו, באתר "דעת"
- מנחם ולדמן, הרב קוק זצ"ל ויהודי אתיופיה, באתר "דעת"
- צביה לבובי, קודש וחול במוסדות החינוך בתפיסת הרב קוק
- שלשה פרקים מתוך הספר הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאת אבינועם רוזנק.
- יעל שמש, חזון הצמחונות והשלום במשנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, באתר "אנונימוס"
- בית הרב קוק
- סיפור חייו באתר "לחיות את ההיסטוריה"
- אתר הלכה ברורה על פי שיטת הרב קוק
- יונינה דיסון, הרב קוק: ההריסה אל המדרגה החדשה
- שיעורים בתורת הרב קוק באתר מכון מאיר
- שיעורים בתורת הרב קוק באתר בני דוד עלי
- אברהם רגלסון, הסתכלותו השירית של הרב קוק, אתר פרויקט בן יהודה
- יחסי הרב קוק וגדולי ישראל - מסמכים ותמונות בפורום בחדרי חרדים. ועוד אשכול.
- סרטון קצר של הרב קוק ורבנים אחרים בצאתם מפגישה עם הנציב הבריטי
- תומר פרסיקו, הראי"ה קוק והרצ"יה קוק - הקץ וסופו
| הקודם: - |
הרב הראשי האשכנזי 1921-1935 |
הבא: יצחק אייזיק הלוי הרצוג |
| הקודם: - |
ראשי ישיבת מרכז הרב 1924-1935 |
הבא: הרב אברהם אהרון בורשטיין |
