יחסי ארצות הברית–ספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ספרד–ארצות הברית
ספרדספרד ארצות הבריתארצות הברית
Spain USA Locator.svg
ספרד ארצות הברית
שטחקילומטר רבוע)
505,370 9,833,517
אוכלוסייה
49,331,076 329,256,465
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,778,000 19,490,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
36,042 59,194
משטר
מונרכיה חוקתית רפובליקה נשיאותית פדרלית

יחסי ארצות הברית–ספרד הם היחסים הבילטרליים בין ספרד וארצות הברית ברמה הרשמית. הבסיס ליחסים בין מדינות הונח עוד בימי הקולוניזציה של האימפריה הספרדית באמריקה. הספרדים היו הראשונים ליישב את פלורידה ולאחריה גם את ניו מקסיקו, קליפורניה, אריזונה, נבדה, טקסס, לואיזיאנה. ההתנחלויות הספרדיות הראשונות מצפון למקסיקו, אשר נודעו אז כ"ספרד החדשה" היו של אותם הכוחות אשר הובילו בהמשך את הבריטים לאזור זה. היסטוריית היחסים של ספרד וארצות הברית הוגדרה לא פעם כ"יחסי אהבה-שנאה"[1].

על פי דוח המנהיגות העולמי של ארצות הברית משנת 2012, 34% מהספרדים מאשרים את הנהגת ארצות הברית, כ-33% מסתייגים ו-34% לא בטוחים[2]. על פי סקר ה-BBC העולמי לשנת 2013, 43% מהספרדים רואים את השפעת ארצות הברית באופן חיובי, כאשר רק 25% מביעים דעה שלילית[3]. עם זאת, סקר שנערך ב-2017 ל ידי מכון המחקר פיו הראה ש-60% מהספרדים היו בעלי השקפה שלילית על ארצות הברית, ורק 31% היו בעלי דעה חיובית[4]. מחקר זה הראה גם כי רק ל-7% מהספרדים בוטחים בנשיא ארצות הברית הנוכחי, דונלד טראמפ, בעוד ש-70% לא בוטחים בו.

ספרד במהפכה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המהפכה האמריקאית ספרד הכריזה מלחמה על בריטניה כבעלת ברית של צרפת, וסיפקה אספקה ותחמושת לכוחות האמריקאים. ככזו, ספרד בחרה לסייע לשלוש עשר המושבות במלחמת העצמאות של ארצות הברית ולהילחם לצידם נגד בריטניה. עם זאת ספרד לא הייתה בת ברית של הפטריוטים. היא לא רצתה להכיר בעצמאותה של ארצות-הברית, משום שלא האמינה במהפכנים. ההיסטוריון תומאס ביילי כותב על ספרד: "אף כי היא הוקסמה מהסיכוי למלחמה [נגד אנגליה] ולהשבת נקמה, אך היא נחרדה מצל הבלהות של רפובליקה אמריקנית חזקה ורבת עוצמה. מדינה חדשה כזו עשויה להגיע אל האלגייני ועמק המיסיסיפי ולתפוס טריטוריה שספרד רצתה לעצמה. גרוע מכך, היא עלולה בסופו של דבר לתפוס את המושבות של ספרד בעולם החדש".

בין הספרדים הבולטים ביותר במהפכה האמריקנית היה ברנרדו דה גאלבס ממדריד, רוזן גאלבס, שהביס בשנת 1779 את המעילים האדומים במנצ'אק, בבאטון רוז' ובנאצ'ז. הוא שחרר את עמק המיסיסיפי התחתון מהכוחות הבריטיים והפיג את האיום על בירת לואיזיאנה, ניו אורלינס. בשנת 1780, הוא כבש מחדש את מוביל ובשנת 1781 הוא תפס את ימת פנסקולה וחופיה, מה שהותיר את האימפריה הבריטית ללא בסיסים במפרץ מקסיקו. כהוקרה על מעשיו למען האינטרס האמריקאי, לקח אותו ג'ורג' וושינגטון לימינו בתהלוכת ה-4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, והקונגרס של ארצות הברית ציין את עזרתו של גאלבס במהפכה.

תורם בולט נוסף היה דון דייגו דה גרדוקי, אשר מונה לשגריר הראשון של ספרד בארצות הברית בשנת 1784. גרדוקי הכיר היטב את ג'ורג' וושינגטון, וצעד איתו במצעד הבכורה לאחר שנבחר לראשונה. קרלוס השלישי, מלך ספרד המשיך את הקשר עם וושינגטון, ושלח לו מתנות כמו חיות משק מספרד אותם וושינגטון ביקש בשביל החווה שלו במאונט ורנון.

ספרד וארצות הברית בסוף המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגריר ארצות הברית הראשון בספרד היה ג'ון ג'יי, אשר מונה ב-27 בספטמבר 1779. משימתו הייתה להשיג סיוע כספי, אמנות מסחריות והכרה בעצמאות האמריקאית. בית המשפט המלכותי של ספרד סירב לקבל את ג'יי באופן רשמי כשגריר ארצות הברית, שכן הוא סירב להכיר בעצמאות האמריקנית עד 1783, מחשש כי הכרה כזו עלולה לעורר מהפכה במושבות שלהם. עם זאת, ג'יי, שכנע את ספרד להלוות 170 אלף דולר לממשלת ארצות הברית. הוא עזב את ספרד ב-20 במאי 1782. יורשו של ג'יי, ויליאם קרמייקל, התחתן עם אישה ספרדייה ונקבר בבית הקברות הקתולי במדריד. כמו כן נרקמו כמה קשרים ידידותיים: ג'ורג' וושינגטון הקים את תעשיית גידול הפרדות של ארצות הברית באמצעות חמורים גדולים באיכות גבוהה שנשלחו אליו ממלך ספרד (כמו גם מהמרקיז דה לה פאייט).

אמנת פינקני, הידועה גם בשם "חוזה סן לורנצו" או "חוזה מדריד", נחתמה בסן לורנצו דה אל אסקוריאל ב-27 באוקטובר 1795 והוציאה מן הכוח אל הפועל את כוונות הידידות בין ארצות הברית לספרד. היא גם הגדירה את הגבולות בין ארצות הברית למושבות הספרדיות והבטיחה את זכויות השייט של ארצות הברית בנהר המיסיסיפי.

ראשית המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין ספרד לארצות הברית הדרדרו במהלך המאה ה-19 שכן שתי המדינות התחרו על טריטוריה ועל משאבים בעולם החדש. סכסוכים פוליטיים והבדלי תרבות השפיעו על היחסים בין שני העמים ויצרו מסורת של קונפליקט בעל אופי לא ידידותי. מורשת של בעיות, דימויים עוינים וחשדות הדדיות השפיעו עמוקות על היחסים בין הצדדים.

במלחמת חצי-האי שני מלכים יריבים נאבקו על השליטה בספרד. הראשון פרננדו השביעי מבית בורבון ומנגד אחיו של נפוליאון, ז'וזף בונפרטה, שזכה לחסותו של ז'וזה הראשון. לאורך כל המלחמה דאגה ארצות הברית לשמור על עמדה נייטרלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ana Pardo de Vera, España-EE UU: una historia de amor y odio, ‏17 במרץ 2003 (בספרדית)
  2. ^ The U.S.-Global Leadership Project, גאלופ, ‏2012 (באנגלית)
  3. ^ BBC, World Service Poll, ‏2013 (באנגלית)
  4. ^ Richard Wike, Bruce Stokes, Jacob Poushter and Janell Fetterolf, The tarnished American brand, ‏26 ביוני 2017 (באנגלית)