שאול אביגור

שאול אביגור
לידה	22 באוקטובר 1899; דווינסק, לטביה, האימפריה הרוסית
פטירה	29 באוגוסט 1978 (בגיל 78); ישראל
מקום קבורה	בית הקברות כנרת
תאריך עלייה	1912
מדינה	ישראל
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה"
השתייכות	ההגנה; משרד הביטחון; נתיב
תקופת הפעילות	1920–1970 (כ־50 שנה)
תפקידים בשירות
	מייסד ש"י ותע"ש; ראש המוסד לעלייה ב'; ממייסדי משרד הביטחון; ראש נתיב;
עיטורים
	פרס ישראל (1973)
הנצחה
	רחובות במספר ערים בישראל; בית ספר ברמת גן

שאול אֲביגוּר (מאירוֹב) (22 באוקטובר 1899 – 29 באוגוסט 1978) היה ממגיני תל חי, מראשי "ההגנה", מפקד המוסד לעלייה ב' ברוב שנות קיומו, סגן שר הביטחון במלחמת העצמאות וראש ארגון "נתיב" (העוסק בקשר עם קהילות יהודיות בברית המועצות) בשנות החמישים והשישים. בין היתר הקים את הש"י (שירות הידיעות של "ההגנה"), שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל, ועסק בארגון רכש נשק להגנה ולצה"ל בראשית דרכו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירוב נולד בשנת 1899 ליהודה מאירוב ופרידה (לבית מאירוביץ) בדווינסק שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית (כיום דאוגבפילס, בלטביה) – עיר שבאותה תקופה כמעט חצי מתושביה היו יהודים. אביו נמנה עם "חובבי ציון" ובילדותו זכה לחינוך עברי וציוני. מאירוב עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה "הרצליה". בשנת 1917 גורש עם שאר תושבי תל אביב על ידי השלטונות העות'מאניים ובתום מלחמת העולם הראשונה שב ארצה. בתחילת שנת 1918 הצטרף לקבוצת כנרת, בה היה חבר כל חייו.

אחותו של אביגור, צפורה, נישאה למשה שרת, ואחיותיו של שרת נישאו לדב הוז ולאליהו גולומב. בצעירותם התחנכו ארבעת הנערים יחד בגימנסיה הרצליה, ולימים הפכו לחלק מההנהגה הפוליטית והצבאית של היישוב וכונו "ארבעת הגיסים".

בתחילת 1920 עלה לגליל והצטרף למגיני תל חי. לאחר מכן הוא הצטרף לאחדות העבודה ומטעמה מונה בשנת 1922 למרכז "ההגנה". בשנת 1924 נשא לאשה את שרה לבית סילצנסקי, שאותה הכיר בכנרת. באותה שנה התבקש על ידי ברל כצנלסון לערוך את "ילקוט אחדות העבודה", ביטאונה של התנועה ועבר לשם כך לתל אביב. בשנים הללו טיפל בהקמת יישובים, ארגן רכישת נשק מחוץ לישראל, ואף עסק בארגון נוער חלוצי בפולין.

בשנת 1934 הקים את הש"י. בנוסף הקים את הר"ן ותע"ש. בעקבות פרסום הספר הלבן של מקדונלד בשנת 1939, ריכז את המאבק נגדו. לאחר מכן הצטרף למוסד לעלייה ב' (בלתי חוקית) ועמד בראשו. בהנהגתו פעל המוסד ביבשת אירופה, במזרח התיכון וצפון אפריקה ושלוחותיו הגיעו גם לארצות הברית.

במלחמת העצמאות, ריכז את הרכש באירופה ולאחר מכן שימש כסגנו של דוד בן-גוריון במשרד הביטחון. הקים את הגוף שנודע לימים בשם "נתיב" אשר ריכז את הטיפול ביהדות מזרח אירופה ובמיוחד ביהדות ברית המועצות. היה חבר בוועדות חשאיות חשובות. יזם את "ספר תולדות ההגנה" והיה מעורכיו.

היה אב לבן ובת. בנו אברהם (גור) נפל בקרבות סג'רה במלחמת העצמאות, והוא החליף את שם משפחתו לאביגור להנצחת זכר בנו.

בשנת תשל"ג קיבל אביגור מידי הנשיא זלמן שזר ושר החינוך וסגן ראש הממשלה יגאל אלון את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. אביגור זכה באותה שנה לתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת תשל"ז קיבל גם מאוניברסיטת תל אביב תואר זה.

אביגור שב להתגורר בקבוצת כנרת בתחילת שנות ה-70, ושם גם נפטר ונקבר בבית הקברות כנרת.

בערים ירושלים, תל אביב ובאר שבע נקראו רחובות על שמו. ברמת גן נקרא על שמו בית ספר יסודי.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם דור ההגנה: (פרשות ודמויות), 2 כרכים, תל אביב: מערכות, תשי"א–תשל"ז. (מהדורה מורחבת: תשכ"ב; מהדורה מתוקנת: תשל"ח 1978) (בשנת 1976 הופיע במסגרת 'ספריית עלייה' בירושלים בתרגום לרוסית מאת אברהם יהושע אלינסון: "С поколением Хаганы")
שאול אביגור (ליקט); ברכה חבס (ערכה), אהרן שר: ילקוט דברים עליו ומשלו, תל אביב: עם עובד, תשי"ב.
שאול אביגור, יצחק בן-צבי, אלעזר גלילי, יהודה סלוצקי. (עורכים); בן-ציון דינור (העורך הראשי), ספר תולדות ההגנה, 3 כרכים, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור (מערכות); הספריה הציונית, תשט"ו 1954–תשל"ג 1972. (כרך ג הופיע בהוצאת עם עובד) (הופיע במהדורות נוספות)
קיצור תולדות ההגנה; כתב: יהודה סלוצקי; בעריכת שאול אביגור, יהודה סלוצקי, גרשון ריבלין, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשל"ט 1978.
שרה ושאול אביגור, עם גור, תל אביב: עם עובד, תשמ"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה בועז, עלום ונוכח בכל: סיפור חייו של שאול אביגור; עורכת: תמר מרכוס, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ב 2001.
אפרים לפיד, לוחמי הסתר – המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017.