קרל מרקס

שגיאות פרמטריות בתבנית:פילוסוף
פרמטרים ריקים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קרל מרקס
Karl Heinrich Marx

לידה	5 במאי 1818 טריר, פרובינציית הריין, ממלכת פרוסיה
פטירה	14 במרץ 1883 (בגיל 64) לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
שם לידה	Karl Heinrich Marx
מקום קבורה	בית הקברות הייגייט
השקפה דתית	אתאיזם, אנטיתאיזם
מקום לימודים	אוניברסיטת בון, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, Gimnasium Real Frederick William III, אוניברסיטת פרידריך שילר
מנחה לדוקטורט	ברונו באואר
מוסדות	נויה ריינישה צייטונג ריינישה צייטונג
זרם	מרקסיזם
תחומי עניין	מדע המדינה, כלכלה, פילוסופיה של ההיסטוריה
עיסוק	כלכלן, מהפכן, משורר, פוליטיקאי, סוציולוג, היסטוריון, פילוסוף, עיתונאי, סופר
הושפע מ	גאורג וילהלם פרידריך הגל, עמנואל קאנט, ז'אן-ז'אק רוסו
השפיע על	הרברט מרקוזה, ז'אן-פול סארטר, אריך פרום, מקס הורקהיימר, תאודור אדורנו, ולדימיר לנין, לאון טרוצקי, פרנץ פנון, מאו דזה-דונג, לואי אלתוסר, פרדריק ג'יימסון
מדינה	ממלכת פרוסיה, חסר אזרחות
יצירות ידועות	Economic and Philosophic Manuscripts of 1844, האידאולוגיה הגרמנית, הקפיטל, המניפסט הקומוניסטי
פרסים והוקרה	חבר החברה המלכותית לאמנויות
בן או בת זוג	ג'ני פון וסטפאלן (19 ביוני 1843–1881)
צאצאים	Frederick Demuth, אלינור מרקס, Heinrich Edward Guy Marx, Edgar Marx, ג'ני לונגה, לאורה מרקס, Jenny Evelin Francis Marx
חתימה

קרל היינריך מרקס (בגרמנית: Karl Heinrich Marx‏; 5 במאי 1818 – 14 במרץ 1883) היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט מהפכני גרמני ממוצא יהודי. עבודתו של מרקס בכלכלה הניחה את היסודות להבנת יחסי הכוחות בשוק: הציבור, העבודה וההון, והשפיעה על מספר רב של תורות כלכליות. מרקס פרסם מספר ספרים בחייו, כשהמפורסמים ביותר הם המניפסט הקומוניסטי (1848) והקפיטל (1867-1894).

מרקס נולד למשפחה אמידה ממעמד הביניים בעיר טריר שבפרוסיה, ולמד באוניברסיטאות בון והומבולדט שבברלין, שם נחשף לרעיונות ההגליאניים הצעירים. לאחר לימודיו, עבד כעיתונאי בעיר קלן, והחל לעבוד על פיתוח התאוריה שלו במטריאליזם דיאלקטי. מרקס עבר לפריז בשנת 1843, וגם שם עבד ככתב במספר עיתונים. שם פגש את פרידריך אנגלס, חבר קרוב שליווה אותו ושיתף עמו פעולה במשך שנים רבות. בשנת 1849 הוא גורש ועבר ללונדון, יחד עם אשתו וילדיו, ושם המשיך לעבוד ולפתח את התאוריות שלו בנושאי סוציולוגיה וכלכלה. שם גם החל לדרוש בחוצות בעד הסוציאליזם והיה לאחד מחשובי החברים באינטרנציונל הראשון.

על פי התאוריות של מרקס בנושאי חברה, כלכלה ופוליטיקה – הידועות יותר כזרם המרקסיזם – החברות האנושיות מתפתחות דרך מלחמת מעמדות: קונפליקט בין המעמד השולט, שמחזיק בתוצר ובהון, והמעמד הנשלט, שמספק את כוח העבודה והייצור. מרקס סבר שקפיטליזם היא "דיקטטורת הבורגנות", וששיטה זו מועדפת על ידי המעמדות העשירים למען טובתם האישית. מרקס סבר שכמו מערכות סוציו-אקונומיות קודמות, גם הקפיטליזם תדעך בתהליך של הרס עצמי ותוחלף על ידי שיטה חדשה, הסוציאליזם. טיעונו של מרקס היה שהיחסים העוינים בין המעמד הבורגני ומעמד הפועלים יובילו בסופו של דבר ל"מרד" מצד המעמד העובד וצבירת כוח פוליטי, שיוביל לדיקטטורה של הפרולטריון, ושבסופו של דבר תתפתח חברה חסרת מעמדות – סוציאליזם או קומוניזם, אחווה חופשית של אנשים יצרנים. מתוך שכנוע עמוק שאין מנוס מסוציאליזם או קומוניזם, מרקס לחם למען החלתן בחברה, וקרא הן לאנשי רוח והן לכל מי שהרגיש חלק ממעמד הפועלים לקחת חלק במהפכה מאורגנת, שתפיל את השיטה הקפיטלסטית ותוביל לסדר סוציו-אקונומי חדש.

מרקס הוא בין הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית. ממשלות סוציאליסטיות מהפכניות, ששאבו השראה מרעיונותיו ושיטותיו של מרקס, עלו לשלטון במהלך המאה העשרים, והובילו לכינון מדינות סוציאליסטיות: ברית המועצות ב-1922 והרפובליקה העממית של סין ב-1949. מפלגות פוליטיות ואיגודי עובדים רבים ברחבי העולם מושפעים ממרקסיזם, ומספר תאוריות אף התפתחו ממנה: הלניניזם, סטליניזם, טרוצקיזם ומאואיזם. מרקס נחשב, יחד עם אמיל דורקהיים ומקס ובר, כאחד משלושת ה"אבות המייסדים" של ענף מדעי החברה.

ביוגרפיה

נעוריו והשכלה מוקדמת: 1818-1835

בית הולדתו של מרקס בטריר. בשנת 1928 נרכש המבנה על ידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה וכיום משמש כמוזיאון לזכרו.

פסל של מרקס (שמאל) ואנגלס בברלין

קרל היינריך מרקס נולד ב-5 במאי 1818 בטריר, עיירה בחבל הריין שבממלכת פרוסיה, והיה נצר למשפחה יהודית אשכנזית מיוחסת. סבו מצד אימו היה רב הולנדי, וסבו מצד אביו, מאיר הלוי מרקס, היה רב העיר טריר. אביו של מרקס, הרשל מרקס, היה הראשון במשפחה שקיבל השכלה חילונית, ועסק בעריכת דין. עוד לפני לידת בנו, כדי להשתחרר מכבלי החוקים האנטישמיים, ולהמשיך במקצוע עריכת הדין, הרשל המיר את דתו מיהדות לזרם הנוצרי-פרוטסטנטי, לותרניזם, ושינה את שמו מהשם היידי הרשל, להיינריך.

מעט ידוע על ילדותו של קרל מרקס. שלישי מבין תשעה ילדים, שהיה לבן הבכור לאחר מות אחיו הגדול מוריץ ב-1819. מרקס הוטבל לכנסייה הלותרנית ביחד עם אחיו ואחיותיו באוגוסט 1824. הוא גדל בבית פתוח וליברלי שאירח אינטלקטואלים רבים, ולמד בבית ספר תיכון שהיה ידוע בגישתו הליברלית וההומנית. כבר במהלך התיכון היה מרקס תלמיד מצטיין, ובין השאר זכה בפרס על עבודת הגמר שלו, שכותרתה הייתה "דת: הדבק שמאגד את החברה". כשהיה בן 17, באוקטובר 1835, נסע מרקס ללמוד באוניברסיטת בון. שם, למרות שרצה ללמוד פילוסופיה וספרות, אביו עמד על כך שבנו ילמד מקצוע פרקטי כמשפטים. בבון היה מרקס חבר ב"תא המשוררים", קבוצה שהכילה מספר רדיקליים פוליטיים ושהייתה תחת השגחת המשטרה. ציוניו הטובים הדרדרו במהרה, עד שאביו התעקש להעבירו לאוניברסיטת הומבולדט שבברלין, שנחשבה לרצינית יותר.

הגליאניזם ואקטיביסטיות מוקדמת: 1836-1843

מספר חודשים לפני שהחל ללמוד בברלין, בילה מרקס את הקיץ בעיר ילדותו, שם התארס עם ג'ני פון וסטפאלן, ברונית בעלת השכלה מהמעמד הפרוסי הגבוה. ג'ני וקרל היו חברי ילדות. מאחר שביטלה את אירוסיה עם אדם אחר כדי להינשא למרקס, אירוסיהם לא התקבלו בעין טובה בעיני החברה, וכן בגלל הבדלי המעמדות וההבדלים האתניים ביניהם. כל זה לא הפריע למרקס לרקום ידידות עמוקה עם חמיו לעתיד, לודוויג פון וסטפאלן, ומאוחר יותר יקדיש לו מרקס את עבודת הדוקטורט שלו. 

באוקטובר 1836 הגיע מרקס לברלין, ולמרות שלמד משפטים, הוקסם מפילוסופיה וחיפש אחר דרך לשלב בין שתיהן, מתוך אמונה עמוקה ש"ללא פילוסופיה דבר לא יוכל להתגשם". מרקס החל להתעניין במשנת הפילוסוף הגרמני שנפטר אך זמן קצר לפני כן, הגל, שרעיונותיו היו שנויים במחלוקת עמוקה בקרב רבים מאנשי הרוח באירופה. ההתעניינות סחפה אותו, והוא הצטרף לקבוצה הנודעה בשם "ההגליאניים הצעירים", אנשי רוח ומחשבה רדיקליים. שם פגש בצעירים נוספים שחלקו את השקפת עולמו. מרקס ושאר ההגלייאנים הצעירים דחו את טענות הגל בנוגע למטאפיזיקה, אך אימצו את שיטת הדיאלקטיקה ההגליאנית שלו, במטרה לבקר את סדרי החברה, הפוליטיקה והדת הקיימים, מתוך נקודת מבט הומנית.

ג'ני פון וסטפהלן

מרקס היה סופר פורה, וכבר ב-1837 הוציא לאור מספר ספרים, ואף כתב מספר ספרי שירה לאשתו ג'ני, שמעולם לא יצאו לאור. מרקס החל להתעניין בנושאים הומניים: הוא למד אנגלית ואיטלקית, תולדות האומנות, ואף תרגם מספר קלאסיקות לטיניות. תזת הדוקטורט שלו, שתוארה כ"מסמך אמיץ המנסה להוכיח את עליונות חכמת הפילוסופיה על התאולוגיה", הייתה שנויה במחלוקת בקרב עמיתיו השמרניים והמאמינים באוניברסיטת ברלין. מרקס שלח את התזה לאוניברסיטת פרידריך שילר אשר בעיר יינה, שהייתה ליברלית יותר, ואכן באפריל 1841 קיבל על סמך התזה תואר Ph.D מאת האוניברסיטה. 

מרקס שקל קריירה אקדמית, אך אפשרות זו נחסמה עבורו על ידי הממשל השמרני, שהקים אופוזיציה לדעות ליברליות, ובמיוחד אל אלו של ההגליאניים הצעירים. הוא עבר לקלן בשנת 1842 והתמנה לעורך "עיתון הריין" (Rheinische Zeitung), עיתון צעיר, רפורמיסטי ופרו-דמוקרטי, שהתנגד לשלטון הפרוסי. תחת הנהגת מרקס הפך העיתון להיות רדיקלי יותר ויותר; הוא ביקר את היחסים בין ההנהגה הפרוסית לכנסייה, פרסם מאמרים על מצבו של מעמד הפועלים ואף הציע להחליף את המונרכיה הפרוסית במדינה דמוקרטית. שם החל להשמיע את דעותיו הראשונות בנוגע לסוציאליזם. מרקס ביקר את הממשלות האירופאיות הימניות, אך גם לא חסך שבטו מגורמים ליברליים וסוציאליסטים, שלדעתו לא היו אפקטיביים מספיק או הזיקו יותר מאשר הועילו. העיתון החל למשוך אש מצד הממשל, והוגבל על ידי צנזורה קפדנית. לדברי מרקס, "העיתון שלנו מוצג למשטרה על מנת שתרחרח בו, ואם היא מריחה משהו שאינו נוצרי או שאינו פרוסי, אין העיתון רשאי לרדת לדפוס". אחרי שפורסמה בעיתון כתבת ביקורת רחבה כנגד המונרכיה הרוסית, ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה דרש שהעיתון ייסגר וייצא מחוץ לחוק, ובשנת 1843 ממשלת פרוסיה נענתה לכך והעיתון נסגר. שבע שנים לאחר אירוסיהם, ביוני 1843, מרקס נשא לאישה את ג'ני.

פריז: 1843-1845

פרידריך אנגלס, חבר קרוב של מרקס ושותפו.

בעקבות הקמתו של העיתון "ספרי השנים הגרמנים-צרפתים" (Deutsch–Französische Jahrbücher), שניסה לאחד את הסוציאליסטים הגרמנים והצרפתים, עקרו מרקס ואשתו בשנת 1843 לפריז, ומרקס היה לאחד מעורכי העיתון. שנה לאחר מכן נולדה בתם, ג'ני. למרות שהעיתון נועד למשוך כותבים צרפתים וגרמנים כאחד, רובו היה גרמני. הכותב הלא-גרמני היחיד היה מיכאיל באקונין, אנרכו-קומוניסט רוסי. ב-1844 פורסם בעיתון חיבורו המפורסם "לשאלת היהודים", בו טען שהיהדות מייצגת את השתקפותן של הכלכלה הקפיטליסטית והחברה הבורגנית. הסיבה לכך אינה טבועה בדת עצמה אלא בעקבות מאות השנים שבהן הורחקו היהודים מעיסוקים רבים, ולכן פנו להתפרנס בעיקר ממסחר ומבנקאות. רק גיליון אחד של העיתון המדובר יצא לאור, וזכה לתפוצה רחבה בעיקר בזכות שיריו הסאטיריים של היינריך היינה כנגד לודוויג הראשון, מלך בוואריה. בעקבות השירים הללו, העיתון נאסר להפצה במדינות הגרמניות, נפסקה הזרמת הכספים אליו והוא נסגר לאחר שהוציא לאור את גיליונו הראשון.

באוגוסט 1844, פגש מרקס בקפה דה לה רז'אנס את פרידריך אנגלס, פילוסוף גרמני יליד פרוסיה שהחזיק בדעות דומות לו בנושאי שוויון חברתי. החברות והשותפות ביניהם עתידה הייתה להימשך עד מותו של מרקס. יש הטוענים כי אנגלס הביא לידיעתו של מרקס את מצבו של מעמד הפועלים וקירב אותו לכלכלה. אנגלס גם מימן את מרקס לאורך כל תקופת היכרותם. 

במהלך שהותו בפריז (אוקטובר 1843 – ינואר 1845), מרקס שקע בלימודים אינטנסיביים של נושאים כגון כלכלה פוליטית (לימוד הגותם של אדם סמית', דיוויד ריקארדו, ג'יימס מיל וכו'), הסוציאליזם הצרפתי (במיוחד הגותם של קלוד-אנרי דה סן-סימון, שארל פורייה) והיסטוריה של צרפת. הוא עתיד להמשיך כל חייו לעסוק בתחום הפוליטיקה של הכלכלה, שיסתכם בסופו של דבר בהוצאה לאור של המסה הכלכלית שלו – סדרה של שלושה כרכים בשם "הקפיטל". שלוש השפעות מרכזיות היו לו על פיתוח המרקסיזם: הדיאלקטיקה של הגל, הסוציאליזם האוטופי הצרפתי והכלכלה האנגלית. 

אין ספק שהגדרה כללית של זרם המרקסיזם כבר הייתה קיימת במוחו של מרקס בסוף 1844, אך נשארו פרטים רבים באידאולוגיה הכלכלית-פוליטית שלו שהיה צריך לעבד – ועל כן החל בכתיבת "כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים", שפורסמו רק בשנות ה-30 של המאה ה-20. כתבי היד האלה עסקו במספר נרחב של נושאים ובהם פיתח את היסודות התאורטיים וההומניסטיים של ביקורתו על החברה הבורגנית. מושג מרכזי שפותח בחיבור זה היה ה"ניכור", המאפיין את החברה הקפיטליסטית. 

כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים נכתבו בין אפריל ואוגוסט 1844. תוך כדי כתיבתו, מרקס הבחין שהוא מושפע באופן לא-עקבי מתאוריות של הפילוסוף הגרמני לודוויג פיורבך. הוא הרגיש שיש צורך להתעמת באופן ישיר עם מספר מטענותיו של פיורבך, בעיקר בנושא המטריאליזם ההיסטורי. על כן, שנה מאוחר יותר, באפריל 1845, לאחר שעבר מפריז לבריסל, פרסם מרקס את "אחד עשר התזות על פיורבך". התזות המפורסמות בעיקר בזכות האחרונה, האחת-עשרה, שבה כתב "הפילוסופים רק מפרשים את העולם בדרכים שונות, המטרה היא לשנות אותו". בתזה זו מרקס יוצא גם כנגד המטריאליזם (על היותו חסר-אופי), וגם כנגד האידאליזם (על היותו בכוח יותר מאשר בפועל), ובאופן כללי מבקר את הפילוסופיה על כך שהיא מציבה מציאות אבסטרקטית מעל העולם המוחשי. אם כן בתזה זו הוצג לראשונה חידושו של מרקס: המטריאליזם ההיסטורי, הטוען שהעולם משתנה לא על ידי רעיונות אלא על ידי פעילויות חומריות פיזיות. 

בשנת 1845, לאחר שהתבקשו לכך על ידי המלך הפרוסי, השלטונות הצרפתים סגרו את עיתונו הרדיקלי של מרקס, והשר פרנסואה גיזו גרשו מצרפת. מרקס עבר מפריז לבריסל, שם קיווה להמשיך את מחקרו על קפיטליזם וכלכלה פוליטית. 

בריסל: 1845-1847

ההוצאה לאור הראשונה של המניפסט הקומוניסטי, גרמניה 1848.

מאחר שלא היה יכול להישאר בצרפת או בגרמניה, מרקס החליט להגר לבריסל שבבלגיה בפברואר 1845. אולם, על מנת להישאר בבלגיה, עליו היה להתחייב שלא להתבטא או לפרסם דבר בעניין פוליטיקה עכשווית. בבריסל הוא חבר לכמה סוציאליסטים גולים משאר ארצות אירופה (ביניהם היה משה הס), ובאפריל 1845 הצטרף לחבורת הסוציאליסטים גם פרידריך אנגלס. ביולי 1845, מרקס ואנגלס נסעו לאנגליה על מנת לבקר את מנהיגי התנועה הצ'רטיסטית, ארגון עובדים סוציאליסטי בבריטניה. 

בשיתוף פעולה עם אנגלס, החל מרקס לכתוב את חיבורו הברור ביותר בנושא המטריאליזם ההיסטורי, בשם "האידאולוגיה הגרמנית". בספר זה, הפריך מרקס את התיזה ההגליאנית, שהייתה מנת חלקם של מספר סוציאליסטים, שראו חשיבות רבה לאידאליזם וראו באידאות כמעצבות עולם. ב"האידאולוגיה הגרמנית", מרקס ואנגלס הביאו לידי שכלול את הגותם, המבוססת אך ורק על ידי מטריאליזם – קרי, מעשים ומציאות כמעצבים תודעה ועולם ולא אידאות, וקבעו את המטריאליזם כמניע היחיד בהיסטוריה. הספר כתוב בסגנון של ויכוח סאטירי מול הדעות הנוגדות, אך הסגנון הסאטירי לא הציל את הספר מידיה של הצנזורה. כמו רבים מכתביו המוקדמים, "האידאולוגיה הגרמנית" לא יצא לאור בחייו של מרקס, וירד לדפוס רק בשנת 1932.

בסוף שנת 1847, החלו מרקס ואנגלס בכתיבת מה שלעתיד לבוא תהיה עבודתם המפורסמת ביותר – תוכנית פעולה לארגון קומוניסטי. "המניפסט הקומוניסטי" נכתב על ידם במשותף בדצמבר 1847-ינואר 1848, ופורסם לראשונה בפברואר 1848. מילות הפתיחה של המניפסט מגדירות את הנחת היסוד של המרקסיזם, ש"לאורך כל ההיסטוריה, החברה הקיימת נתונה במלחמת מעמדות". המניפסט ממשיך ומתאר את מה שמרקס ראה כרגשות האנטגוניזם שצפים ועולים בעקבות התנגשות האינטרסים בין מעמד הבורגנים (המעמד הבינוני האמיד) והפרולטריון (המעמד העובד המתועש). 

מאוחר יותר באותה שנה, חוותה אירופה מספר הפגנות, אירועי מרי והתנגשויות אלימות שנודעו כאביב העמים – התקוממיות ומהפכות לאומיות. בצרפת, המהפכה הובילה לביטול המונרכיה ולהקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה. מרקס תמך בהתקוממיות הללו, ולאחר שקיבל ירושה בסך 5,000 פרנקים מאביו, לכאורה תרם אותם למטרת חימוש עובדים בלגיים שתיכננו התקוממות משלהם במדינתם. למרות שאמיתותו של סיפור זה שנוייה במחלוקת, מרקס הואשם בכך על ידי השלטונות הבלגיים, מה שהובילו למעצרו מספר פעמים. מרקס נאלץ לנוס בחזרה לצרפת, שם האמין שיוכל להיות בטוח, תחת השלטון החדש והחופשי.

גרמניה ולונדון: 1848-1883

בימי אביב העמים של שנת 1848 שב מרקס לגרמניה, וחזר לערוך במתכונת מחודשת את העיתון הדמוקרטי-רדיקלי "עיתון הריין החדש" (Neue Rheinische Zeitung). כשנכשלו המהפכות הללו עבר מרקס ללונדון, בה בילה את שארית ימיו.

ב-1864 היה מרקס שותף להקמת "האיחוד הבינלאומי של העובדים" שנודע מאוחר יותר כ"האינטרנציונל הראשון". ארגון זה קרס 12 שנים מאוחר יותר, ב-1876, בהשפעת תנועת האנרכיזם והקומונה הפריזאית.

במהלך חייו בלונדון פרסם מרקס את הכרך הראשון של "הקפיטל", שבו תיאר את התפתחות החברה הקפיטליסטית ואת מתחיה הפנימיים האמורים להביא להתפרקותה. הכרכים השני והשלישי של "הקפיטל" פורסמו לאחר מותו, בעריכת אנגלס ואחרים.

תחילה חיו מרקס ומשפחתו חיי מחסור בלונדון. הוא התקיים בעיקר הודות לקצבה חודשית שקיבל מאנגלס. מרקס אף נאלץ לקבור שניים מילדיו שמתו מחולי, כשהוא נטול יכולת להושיע אותם. מאוחר יותר שימש במשך שנים ככתב בלונדון של העיתון הניו-יורקי הרדיקלי "ניו יורק דיילי טריביון". מאורעות אלו תרמו רבות להתפתחותה של תפיסת הצדק החברתי אצל מרקס.

מרקס מת בלונדון מדלקת סימפונות ודלקת קרום הריאה, ב-14 במארס 1883. הוא נפטר כאדם חסר אזרחות, ונקבר בבית הקברות הייגייט בצפון לונדון.

הגותו של מרקס

מרקסיזם

ערך מורחב – מרקסיזם

לפי השקפתו של מרקס, המציאות היא קונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים - מדכאים ומדוכאים. המדכאים (המעמד הבורגני) הם בעלי אמצעי הייצור והמדוכאים (מעמד הפועלים, הפרולטריון) הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. בשלב הנוכחי הבורגנות מדכאת את הפרולטריון. לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא, בין השאר כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא אותה על עצמו, בהיותו מכיל סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב. מעמד הפועלים, לכשיתאחד ויגיע למצב בו לא יוכל עוד לחיות (מרקס מתאר זאת בכך שמעמד הפועלים לא יפסיד דבר "למעט כבליו"), ישתחרר מהתודעה הכוזבת וישנה את תנאי חייו באמצעות מהפכה שתמוטט את הסדר החברתי הקיים: במהפכה זו ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור ויקים את החברה הסוציאליסטית, בה אין מנצלים ומנוצלים, קניין פרטי, כסף, מדינה או משפחה.

עיקרי המרקסיזם פורסמו בשנת 1848 על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. תקופה זו, של אמצע המאה ה-19, נחשבת לתחילת צמיחת המרקסיזם. הייתה זו תאוריה אחת מבין כמה תאוריות סוציאליסטיות.

במשך השנים לא שמר המרקסיזם על צורתו המקורית. התשתית החשיבתית של המרקסיזם, אמנם לא בצורתו הטהורה, הוסיפה להתקיים, ומורשת המרקסיזם מתקיימת ברוב הזרמים הביקורתיים. גישה זו מיושמת כיום בתחומים שונים (למשל חינוך ומשפחה).

הנצחתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במרכז ברלין (רובע מיטה) נקרא על שמו ועל שם פרידריך אנגלס פארק ציבורי בשם פורום מרקס אנגלס, אשר הוקם על ידי שלטונות גרמניה המזרחית.

בית ילדותו בעיר טריר הפך למוזיאון המנציח את חייו והגותו.

מכלול המגורים הגדול בעולם, קרל מרקס הוף שבווינה בירת אוסטריה קרוי על שמו.

כתביו בעברית

• לשאלת היהודים וכתבים נוספים (כתבים מוקדמים: כרך א'), אורי זילברשייד (עורך), תל אביב: הוצאת רסלינג, 2016.
• מבחר כתבים פוליטיים, אברהם יסעור (עורך), תל אביב: ספרית פועלים, 1983.
• הקאפיטאל: ביקורת הכלכלה המדינית, מרחביה: ספרית פועלים בסיוע הועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, 1947. (ביסודו של הנוסח העברי הונח התרגום מאת צבי וויסלבסקי, והנוסח הושלם על ידי יצחק מן) (ספר ראשון בלבד) (על התרגום זכו וויסלבסקי ומן בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת)
  • מהדורה מלאה: כרך א: תהליך הייצור של ההון; התרגום מאת צבי וויסלבסקי, 1953; כרך ב: תהליך הסיבוב של ההון; תרגם: יצחק מן, 1954.
  • מהדורה חדשה: הקפיטל: ביקורת הכלכלה המדינית; הנוסח העברי: צבי וויסלבסקי; השלים את הנוסח, ערכו והתקינו: יצחק מן; הקדמה למהדורה העברית החדשה 2011 מאת יפתח גולדמן, בני ברק: ספרית פועלים; הקיבוץ המאוחד, 2011.
• כתבי שחרות, תרגום: שלמה אבינרי, תל אביב: ספרית פועלים, 1964, 1966, 1975.
• העבודה השכירה והקפיטאל, תרגום: מ' אנין, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש מארכס-אנגלס, 1933.
• מלחמת המעמדות בצרפת, תרגום: ברוך קרוא, תל אביב: חברה, תרצ"-.
• ‫ השמונה עשר בברימר של לואי בונאפארט, תרגום: מנחם דורמן‬, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, 1940.
• ביקורת תוכנית גותהא, ‬תרגום: מרדכי בן אשר, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1952.
• דלות הפילוסופיה: תשובה לפילוסופיַת הדלות של פּ' פּרודון, תרגום: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשט"ז 1957.
• מלחמת האזרחים בצרפת: אגרת המועצה העליונה של התאגדות-הפועלים הבינלאומית, תרגום: דוד קלעי, עין-חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"א.

עם אנגלס

• כתבים היסטוריים,‬ תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1952, 1978.
• כתבים נבחרים,‬ מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942, 1955.
• המניפסט הקומוניסטי
  • המניפסט הקומוניסטי, תרגום: דוד קלעי, תל אביב: אחדות-העבודה, תרפ"ב.
    • המניפסט הקומוניסטי, תרגום: דוד קלעי, תל אביב: הוצאת ספרים על שם זאב ברזלי, תרפ"ז.
    • המניפסט הקומוניסטי, תרגום: דוד קלעי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"י 1950, תשי"ב.
  • המניפסט הקומוניסטי, מ' דורמן (עורך), עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ב 1942.
  • מאניפסט המפלגה הקומוניסטית, תרגום: מ' דורמן, תל אביב : ספרית הפועלים, 1945?.
  • המניפסט הקומוניסטי, תרגום: מ' דורמן, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, תשי"ד, תשכ"ד 1964, תש"ל, 1975.
• על אמנות וספרות, תרגום: חנה הוכברג, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1951.
• ‫מהפכת שנת 1848, תרגום: מ' חלמיש, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1953. ‬

ראו גם

• אלינור מרקס - פעילה סוציאליסטית ופמיניסטית. בתו של קרל מרקס.

לקריאה נוספת

• שלמה אבינרי, משנתו החברתית והמדינית של קארל מרקס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976.
• טרי איגלטון, מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות.
• ישעיה ברלין, קרל מרקס, חייו וסביבתו, תרגם אריה חשביה, הוצאת זמורה ביתן מודן, תשל"ה 1974.
• פרנסיס ווין, קרל מרקס, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.
• אנרי לפבר, מרקסיזם, תרגם ד"ר עירן דורפמן, הוצאת רסלינג, 2005.
• יואב פלד, מתאולוגיה לסוציולוגיה: מרקס והאמנסיפציה של היהודים, תיאוריה וביקורת 6 / אביב 1995.
• אורי זילברשייד (עורך), מרקס ועתיד הסוציאליזם, הוצאת רסלינג, 2005.
• אדם שף, מארקסיזם-לניניזם, הוצאת ספרית פועלים, 1950.
• יגאל וגנר, גבולות הפוליטיקה: על היחס בין מדינה, חברה ועבודה במשנתו של מרקס, הוצאת מסדה, 1978.
• בנימין כהן, המניפסט הקומוניסטי במבחן הזמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
• בנימין כהן, בחזרה אל מארקס: אסופת מאמרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001.
• אמיר בן-פורת, מרקס באנפילד - מבוכתו של הקשר השמאלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
• גרשם קורט פרייער, מבוא לפילוסופיה המרכסיסטית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963.
• גרשם קורט פרייער, הומאניזם מארקסיסטי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974.
• רוברט היילברונר, הפילוסופים הארציים: חייהם, ימיהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים, הוצאת שלם, 2011.
• יפתח גולדמן, הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה, הוצאת דביר, 2009.
• אבנר דה-שליט, סוציאליזם, הוצאת משרד הביטחון, 1994.

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:סטנפורד
  פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים marx, קרל מרקס, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• "מַארְקְס, קַארְל", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 84–85, באתר היברובוקס
• שלמה אבינרי, אילו היה קרל מרקס נולד כ"קרל הלוי", באתר הארץ, 27 בדצמבר 2013
• שלמה אבינרי, מה באמת חשב קרל מרקס על היהודים והיהדות, באתר הארץ, 3 בינואר 2014
• צבי רוזן, האם קרל מרקס היה אנטישמי?, באתר הארץ, 7 ביוני 2013
• מקאנט עד מרקס - תחנות בפילוסופיה החדשה, ד"ר פיני איפרגן, המחלקה לפילוסופיה, סרטון באתר יוטיוב