לדלג לתוכן

רחוב ירושלים (חיפה)

הוספת קישורים
ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחוב ירושלים
Jerusalem ‎St.
מבט לאורך רחוב ירושלים
מבט לאורך רחוב ירושלים
מבט לאורך רחוב ירושלים
מידע כללי
על שם העיר ירושלים – עיר הקודש שהייתה מרכז חיי העם היהודי בימי קדם ומושא געגועיו בזמן שהותו בגלות
מיקום
עיר חיפה
שכונה הדר הכרמל
קואורדינטות 32°48′28″N 34°59′56″E / 32.80787°N 34.99885°E / 32.80787; 34.99885
מפה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחוב ירושלים הוא רחוב בהדר הכרמל בחיפה[1]. הרחוב נמתח בין היציאה מבניין הטכניון הישן לרחוב בלפור לגן בנימין וחוצה את רחוב הלל יפה ורחוב חיים. בתקופת העלייה החמישית השתכנו ברחוב רופאים רבים וכן אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית של אותה תקופה - לעיתים אף באותו בניין. בעבר נחשב ליוקרתי[2] והתגוררה בו עילית החברה היהודית כאבא חושי, אוריאל שלון ושלמה זלמן נתנזון, אך עם השנים ירד הרחוב מגדולתו, בדומה לתהליך שעברו שאר חלקי השכונה באמצע המאה ה-20. הרחוב כמתחם ורבים מבתיו[3] מוגדרים כמבנים לשימור[4].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב נכבש (אך לא נסלל)[5] כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה כחלק מ"עבודות יזומות" שבוצעו בהדר הכרמל[6]. לאחר מכן היווה הרחוב חלק מתכנונו של ריכרד קאופמן להדר הכרמל בשנות ה-20 של המאה ה-20, שנעשה על פי תפיסת עיר גנים[7] טיפוסית וכתכנוניו היותר מאוחרים של קאופמן בחיפה (בת גלים, כרמל מרכזי וכיוצא בזה) – רחובות על בסיס קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים, ובקצותיהם גנים: גן בנימין וגן הטכניון. רחוב ירושלים נמצא על אחד מקווי הגובה האלו ומקביל לרחובות הרצל, נורדאו ופבזנר. עקב תכנון זה של "עיר גנים", הותרה בתחילה בניית בתים בעלי שתי קומות בלבד והדבר גרם למרמור בקרב ועד השכונה[8], שכן בעלי הבתים רצו למקסם את משאבי המגרשים שקנו ולבנות דירות נוספות.

הבתים שנבנו בשנותיו הראשונות של הרחוב נבנו ותוכננו על ידי ראשוני הקבלנים והאדריכלים של "חיפה העברית" באותה תקופה: גדליהו וילבושביץ, שבנה כעשרה בתים ברחוב[9], בנימין אוראל ואחרים. על אף היותו רחוב מגורים שכנו בו כבר מלכתחילה מוסדות תרבות כבתי-ספר[10], מספר פנסיונים קטנים[11] ומקומות מפגש קטנים. מוסדות ברחוב היוו "אבן יסוד" של ארגונים כחיל האוויר הישראלי ויחידת חילוץ והצלה. לאחר מעברן של משפחות מבוססות לכרמל הפך הרחוב בחלקו הגדול לבניינים שאכלסו עסקים, אולם עם מעברם של משרדים ממשלתיים ובתי המשפט לעיר התחתית[12] ננטשו חלק מן הדירות והבתים. על אף שחלק מהבניינים נבנו מחדש, חלקם שונה ובחלקם מוקמו משרדים - שומר הרחוב על אופי הדר הכרמל כמו שראו אותה מייסדיה ומתכנניה[9]. בתחילת המאה ה-21 שיפצה עיריית חיפה את הרחוב כחלק משיפוץ הרחובות הסובבים את תיאטרון חיפה[13]. מפאת היסטוריית הבניינים והאנשים אשר התגוררו בהם הוצבו על חלק מהבתים "שלט כחול" מטעמה של הוועדה לשילוט היסטורי ובאמצעות המועצה לשימור אתרים[14].

אז באו אל מקום אחד בעיר, ששם בתי המעון הקלים והיפים. הדרך התחילה מגביהה והולכת. הם היו עתה על הכרמל. פה נראו היכלות נאים קטנים בתוך גנות נוזלי בשמים. אצל איזה בתים נוים לפי טעם המאַורים ראו שבכות עץ קלועות על יד החלונות

בתים ברחוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחוב ירושלים נבנו בתי מגורים גדולים, שנתנו לאזור את הכינוי "ארמונות בשממה", שכן מהעיר התחתית ראו אותם התושבים כארמונות ביחס לבתיהם הדלים הנמצאים ב"שום מקום". רוב בתי הרחוב נבנו בבטון. חלקם מטויחים וחלקם מצופי אבן[15].

  • בית מס' 1 - ביתו של ד"ר אליהו (אליאס) אורבך[16] (Elias Auerbach)[17]. אורבך היה איש אשכולות - רופא, עסקן ציבורי, סופר, חוקר מקרא[18], מורה לחג"ם בריאלי וממקימי אגודת מכבי חיפה[19]. המקום שימש גם כקליניקה של שמחה לב לטיפול בגמגום[20] בעזרת שיטה שפיתח לטיפול בעצמו.
  • בית מס' 4 – זהו בית בעל שתי כניסות. בעלי הבית הראשונים היו משפחות רדומסקי וז'רניינסקי. תחילה נבנתה קומה אחת ומאוחר יותר קומה נוספת ולבסוף קומה שלישית. דב יהודה ז'רניינסקי היה רואה חשבון של ביאליק באודסה, והוא זה ששלח למשפחה סרטיפיקטים לעלייה. בתחילה עלו שולמית ודב יהודה ז'רניינסקי והתיישבו בעיר התחתית ואחר כך עלו ילדותיהן. ז'רניינסקי פתח ב-1927 בית מסחר לספרים בשם "מוריה"[21] כשם הוצאת הספרים של ביאליק שאותה ניהל[22]. לאחר מכן פתח חנות למכשירי כתיבה בשם "דעת" ברחוב הרצל.
בקומת הקרקע[23] שכן "בית הספר לילדי עובדים" והשלט המעיד על כך עדיין מתנוסס על הבניין[24].
בית שרה ואליהו מזרחי
  • בית מס' 5 – בית אליהו[25] ושרה (לבית קראוזה)[26] מזרחי. אליהו מזרחי למד במקוה ישראל ובצרפת. לאחר מספר התיישבויות בגליל[27] וניסיון להקים משק בכנרת[28] קיבל מזרחי מגיסו, אליהו קראוזה, את משימת ייעור הנגב על מנת לגדל ירק לנוי ולמאכל[29]. לשם כך הוענקו לו ולצמד סגניו, בר-כוכבא מאירוביץ[30] וזרובבל לובמן[31], דרגות קצונה בצבא העות'מאני. בעזרת מינוי זה גייס יהודים צעירים כ"עובדי כפייה" כדרך למילוט משירות צבאי מלא[32]. על פועלו במסגרת משרה זו קיבל מזרחי מדליה מאת השלטונות. בזכות היכרותו של מזרחי עם הממשל הוא היווה צינור שדרכו שיחדו אנשי ניל"י גורמים טורקיים על מנת לשחרר את אבשלום פיינברג[33] ואחר כך את בן דודו נעמן בלקינד[34]. אי-שחרורו של בלקינד גרם להאשמתו של מזרחי בלקיחת השוחד לכיסיו על ידי חלק ממקורבי בלקינד[35], עם חשיפת מחתרת ניל"י נידון למאסר[36] בחשד לסיוע, אך נמלט ממנו. הוא עבר לחיפה ב-1919 והיה לקבלן מצליח אשר בנה בתים רבים בעיר[37] וגם את ביתו זה. מזרחי היה מראשי האופוזיציה לוועד הדר הכרמל[38] בטענה שהוועד לא ניהל את כספי המיסים כראוי.
הבית, בסגנון אקלקטי, נבנה ב-1922; בתחילה נבנתה קומה אחת והכניסה הייתה מצד רחוב נורדאו דרך גן גדול[39]. ב-1927 הוגבה הבית, נחצה המגרש והכניסה הוסבה לרחוב ירושלים. לחלונות ולדלתות קשתות, כבסגנון המזרחי של בית החלל המרכזי, מרפסות עץ וגג רעפים גדול הלקוח מן הסגנון המערבי ובו דירת גג.
בתרצ"ג הוקמה בבניין גימנסיה חיפה, בית ספר פרטי[40] בניהול שלמה גרינשפון[41]. כעבור ארבע שנים נפטר גרינשפון[42] והניהול עבר לידי אלמנתו. בתחילה התכוון גרינשפון להקים בית ספר תיכון ומכאן שמו "גימנסיה", אך למעשה קם בית ספר עממיהערך המילוני "בית ספר עממי" באתר ויקימילון (יסודי). אלמנתו הוסיפה לשמו של בית הספר את ההערה "(מיסודו של ש. גרינשפון)". אחרי מותה של האלמנה, רחל, שהתגוררה בבית מס' 27[43], ולאחר שבית הספר הפך ציבורי, בפיקוח ועד שכלל את פרנץ אולנדורף ויוסף פרגר, ביקשו מנהלי בית הספר מהוועד הלאומי להסתפח תחת חסותו בזרם הכללי[44]. שמו של בית הספר שונה ל"אפקים". בין מורי בית הספר היו משה ביק, מרדכי זר-כבוד ויחזקאל רוזן[45].
בעבר גרו בבית יהודית הנדל ובעלה צבי מאירוביץ[46][47]. ב-2016 הוסב הבניין לבית דירות אירוח[48] ולמשרדים מושכרים לדוגמת משרדי אדריכלות.
  • בית מס' 6 – ביתם של רחל (בת אפרים פישל לוי מירושלים), משה (בן ד"ר אליהו שטרן יליד צפת) שטרן[49] וילדיהם ובהם הארכאולוג אפרים שטרן, יהודה ויגאל. אליהו שטרן היה רוקח בזכרון יעקב בין השנים 1890–1901. אחר כך נסע לברלין על מנת ללמוד רפואה[50]. כשחזר עבד כרופא בראש פינה[51].
הבית תוכנן על ידי דוד ויטמן ובהמשך נוספה לו קומה בתכנונו של אביה השמשוני[52].
בקומת הקרקע פעל גן בניהולה של שושנה לוי והוא שימש גם כמקלט בעת ההפצצות האוויריות על חיפה במלחמת העולם השנייה.
בבניין זה התכנסה ועדת פרס רופין בתקופה שניתן על ידי ועד הקהילה העברית בחיפה וועד הדר הכרמל[53]. הבית היה גם משכנו של סניף חיפה של "המוסד ללשון ולתרבות העברית שליד הוועד הלאומי וההנהלה הציונית"[54]. המוסד פעל לשימוש בשפה העברית בעזרת סמינריונים, כרוזים וקריאה לשליחת ילדים לבתי ספר עבריים בלבד. אחד הכלים ששימשו את מחלקת התרבות היה מפעל המיל. במסגרת מפעל זה, שסניפו החיפאי היה בבניין זה, נקרא הציבור לתרום מיל אחד ליום לטובת מיזמי שיעורים בעברית לציבור הרחב[55].
הבית, שתוכנן על ידי בנימין אוראל[61], נבנה ב-1930[62] ובסגנון הבינלאומי הארצישראלי (חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות וקרניזים מעידים על כך) כמקום מגורי המשפחה ולהשכרה[63]. כעבור ארבע שנים הוספה לבניין קומה נוספת (תוספת שכאמור הייתה בניגוד לתוכנית קאופמן, שדיברה על שתי קומות בלבד). ב-1974 נבנתה חצי קומה נוספת בצִדו המזרחי של הבניין, מעל הקומה השלישית.
הבית היה מקום יסוד סניף חיפה[64] ומקום מפגש של מפקדי האצ"ל בחיפה, בדירתם של חנה (לבית איזרסקי) ואנג' יונה-קופ תמיר[65], אחיינו של זאב ז'בוטינסקי. ב-13 באפריל 1937 הגיעה ספינת המעפילים אף על פי 1[66] למפרץ חיפה והתקרבה לשובר הגלים[67]; משה קריבושיין (גלילי)[68], שעמד בראש הספינה, חבר לאברהם וינשל[69] והשניים, יחד עם יונה-קופ (ג'וני[70]) תמיר[71], שהיה מהנדס בחברת החשמל, האפילו למשך שעה את סביבות הנמל וכך עזרו למעפילים לרדת מספינתם[72].
בין דיירי הבניין היו גם משפחת אוראל, שהתגוררה שנתיים בדירת הקרקע המערבית, ד"ר לאונרד פריץ, ממנהלי קופת חולים מכבי, וד"ר אליעזר וש[73] שהיה ממונה מטעם ההגנה על הבריאות במחוז צפון, ירדנה כהן, זוכת פרס ישראל, ובעלה המהנדס ארנסט גרינולד. גרינולד (יליד 1904, שופרון הונגריה) עלה לארץ משווייץ שם ניהל משרד הנדסי בציריך. בארץ ישראל המשיך את פועלו ההנדסי בין השאר בקונסטרוקציה של מלון הר הכרמל.
הבניין הוכרז לשימור[74].
  • בית מס' 11 – בית חנה ודוד הורנשטיין, בתכנונו של פיליפ ביהם[75]. ביהם אף התגורר בבית לזמן מה וקבע בו את משרדו[76].
  • בית מס' 12 – בית משפחת רחל ואוריאל פרידלנד (שלון)[77].
הבית, שנבנה ב-1930, תוכנן גם הוא על ידי משרד אוראל זוהר ונבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. הבניין נבנה כבית המשפחה[78] אך גם כבית דירות להשכרה. גם כאן שולט הסגנון הבינלאומי וגם כאן נבנו תחילה שתי קומות. במהלך הגבהת הבניין הורחבו גם האגף המזרחי והאגף המערבי האחורי וניטעו עצים בחזית הבניין. אוריאל שלון שימש כיושב ראש ועד השכונה (1943–1958), פעיל ציבור[79], אזרח כבוד של חיפה, ומנהל בית חרושת שמן (בין השנים 1952–1967), בית חרושת שאחיו של גדליהו וילבושביץ היה ממייסדיו. רחל שלון הייתה המהנדסת הראשונה בארץ, והמוסמכת הראשונה של הטכניון[80]. הדליקה משואה ביום העצמאות ב-1980[81].
בבנין פעל משרדו של עמנואל וילנסקי (ילן)[82]. וילנסקי היה פעיל בהגנה, כיהן כמנהל הש"י בחיפה. ביוני 1940, בעת מלחמת העולם השנייה, הקים וניהל משרד חקירות ששימש מחלקה של ׳משרד הקשר שליד מפקדת חיל התעופה המלכותי בלבנט׳ בשיתוף עם המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית[83] במסווה של עבודת הטכניון[84], שחקר עולים שהגיעו ממדינות הציר בראשית המלחמה במטרה לאתר מטרות להפצצות אסטרטגיות[85]. המשרד, ושלוחתו ברחוב הסמוך, עסק בין היתר באיסוף מפות שהביאו העולים או נלקחו על ידי תיירים לפני המלחמה. האוסף כלל כ-3,500 מפות[86].
דיירים נוספים בבניין היו מרוסיה ומיכאל אליניקוב[87]. מיכאל היה גם הוא יו"ר ועד הדר הכרמל בין השנים 1932–1938 ופעיל ציבור. ד"ר רוברט פישר היה קרדיולוג[88], מחלוצי תחום הקרדיולוגיה והאלקטרוקרדיוגרפיה בארץ ישראל.
הבניין הוכרז לשימור.
  • בית מס' 13 – בית זה, בתכנונם של אוראל וזוהר, הוא ככל הנראה הבית על העמודים הראשון בחיפה[61].
הבית, בבעלותו של יוסף גוטליב[89] שימש כבית דירות להשכרה ונבנה בין השנים 1935–1936. קו הבניין רחוק משפת הרחוב, ובחזיתו גינה גדולה. נוסף על הכניסה מרחוב ירושלים, עוצבה גם כניסה ממדרגות הלל יפה, ועל הגג נבנתה פרגולה בדומה לזאת שתכננו השניים בבית רוזנפלד. במהלך מלחמת העולם השנייה נחסמה קומת העמודים והוקם מעין מקלט[90]. משנות ה-40 פעל בקומת הקרקע של הבניין בית קפה שחזיתו פנתה למדרגות הלל יפה.
בבניין התגוררו משפחתו של אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים לעתיד, וד"ר אלכסנדר גוטסמן[91] שעלה לארץ ישראל ב-1940 והיה מחלוצי רפואת הספורט בישראל[73], ממייסדי מועדון טניס כרמל[92] ורופא המשלחת לאולימפיאדת טוקיו (1964).
הבניין הוכרז לשימור.
ההרחבה תוכננה על ידי דוד ויטמן.
היה זה גם ביתם של חנה ואבא חושי אנשי אחדות העבודה, שהתגוררו בשכירות גם בעת כהונתו כראש עיריית חיפה. הדירה הייתה דירת גג עם מרפסת גדולה[102].
בעת שביו במלחמת העולם השנייה של יוסף אלמוגי עברה רעייתו, שפרה, להתגורר בבניין. עם שחרורו גם אלמוגי התגורר בו[103], וכאן שכנעו חושי לשוב ולהשתלב בפעילות ציבורית[104].
דיירים נוספים היו שרלוטה ושמשון בוטנוייזר. שרלוטה הייתה אחייניתו של הרמן שטרוק[105].
בית הדירות נבנה בסגנון הבינלאומי, ועדות לסגנון ניתן למצוא בחדר המדרגות ובמרפסות.
בית סטרומזה
בבית פעלו ד"ר אליהו שליט, פסיכיאטר-נוירולוג (בנו עמד במרכזו של בג"ץ שליט) ובית ספר לצרפתית מיסודה של הקונסוליה הצרפתית בחיפה.
פאולה ברט[112] ואהרן ברט התגוררו בבית עד מינויו של אהרן כחבר בהנהלת בנק אנגלו-פלשתינה ב-1938[113] ומעברם לתל אביב[114]. פאולה יזמה את הקמת 'ארגון נשים דתיות' בבית הכנסת של יוצאי גרמניה 'אהבת תורה'[115].
הבית השתנה כמה פעמים מאז הקמתו. הוא הורחב, נוספה לו קומה, נסגרו המרפסות העגולות ונבנה בניין מאחור. הבניין מאחור תוכנן על ידי מרים גלבסקי[116].
  • בית מס' 18 – בית משפחתו של בנימין מינץ[117] בתכנונו של דב ישראלי[118] שמשרדו שכן בבית מס' 3. הבית, שנהרס בהמשך ובמקומו נבנה בית דירות, היה בנוי משתי קומות, מחופה באבן, בעל צד אחד עגול ובחזיתו גינה וגדר אבנים.
בבית התגורר ד"ר אלברט (אברהם) וונדרליך[119], מראשוני הכירורגים בארץ ישראל ואיש בית"ר[120]. וונדרליך (1887–1931)[121], יליד פרוסיה, עלה לארץ ב-1925 והשתקע בחיפה. מאוחר יותר עבר לעבוד כמנתח ראשי בהדסה בירושלים וחזר לחיפה על מנת לפתוח את המחלקה הכירורגית בבית החולים של ד"ר אליהו אורבך (בהמשך הרחוב)[122]. אחרי מותו (חודשים ספורים אחרי שובו לחיפה) נקרא על שמו אולם ההרצאות של 'האגודה להשתלמות במדע' (מיסודו של אהרן צ'רניבסקי) בבית פבזנר בפאתי הרחוב[123].
בסוף שנות ה-30, ימי המאורעות שבהם התפנתה האוכלוסייה היהודית ברובה מהעיר התחתית, גרה בבית משפחת ויצמן[124], מקימי מפעל נור[125], לפני מעברה לכרמל.
בעקבות הפצצות חיל האוויר האיטלקי על חיפה במלחמת העולם השנייה עבר סניף חברת הסנה לרחוב ירושלים מהמרכז המסחרי הישן בעיר התחתית[126]. בשנות ה-50 נרכש הבניין (הישן) לטובתה[127]. סניף החברה עבר מרחוב ירושלים לרחוב הנביאים ב-1963[126].
  • בית מס' 19 – גם הוא בית בסגנון אקלקטי עם חלונות משולשים בולטים בחדר המדרגות ומרפסות עגולות, שזו בקומת הקרקע סגורה. למבנה גג שטוח. בפינה הנגדית שלו מרפסות ישרות זווית (חלקן נסגרו עם השנים) וחצר אחורית גדולה עם עצי פרי.
  • בית מס' 20 – היה ביתם של משפחת שלמה זלמן ודינה (לבית פרידמן) נתנזון, בתכנונו של הנס זובלזון. האדריכל סובלזון[128] תכנן מספר בתים בחיפה, בהם "וילת מגדל" (בית לובה ומשה גליקין) ברח' אחד העם 5[129]. משפחת סובלזון התגוררה במשך כשנה בבית מס' 18 הסמוך[130]. נתנזון היה מנהל סניף בנק אפ"ק בחיפה (מ-1928[131]), קונסול כבוד של שוודיה ופעיל ציבור[132]. הבניין, בעל הצריח המשולש, נהרס לימים[133] ובמקומו נבנה בית דירות.
  • בית מס' 21 – ביתו של נפתלי ברונר[134], בתכנונו של דוד ויטמן. בבניין התגוררו ד"ר חנה (לבית ויינטראב) וד"ר יוסף שטרנפלד. הזוג שטרנפלד היו מפעילי ההגנה[135] ומד"א בחיפה[136], ואחרי קום המדינה המשיכו בפעילות ציבורית: יוסף כסגן יו"ר ההסתדרות הרפואית בחיפה וחנה כחברת מועצת העיר. בשל מקצועה כרופאה קיבלה שטרנפלד מרשויות המנדט אישור לנוע גם בימי עוצר. בתחילת מרץ 1940 השתמשה באישור זה על מנת לגייס את נשות חיפה להפגנה גדולה[137] כנגד חוק הקרקעות[138].
בבניין שכן ועד הקהילה העברית אחרי שעזב את העיר התחתית בשל מאורעות 1936. ועד הקהילה העברית הוקם מתוקף חוקת הקהילות שאושרה בדצמבר 1927 על ידי הנציב העליון השני, הרברט פלומר, ואיחד[139] את כל העדות העבריות בחיפה[140].
  • בית מס' 22 – בית שמואל מאירזון[141], שנבנה על ידי גדליהו וילבושביץ. בית פינתי עם מרפסות שונות בפינות הבית, כניסה בעלת קשת עם חדר מדרגות בעל חלונות עם מִִפְתח בצורת בית, המשרים על חדר המדרגות אור שמש "רך".
בבניין התגוררו בני הזוג פיליפס. פיליפס גזבר מפעל נשר[142][143] וקצין בריטי בעברו[144]. לאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר בבית מחניים (שעל שמו גם הרחוב במרכז הכרמל)[145].
בבית פעל[146] ד"ר ברוך אוסטרובסקי[147], מראשוני רופאי הילדים בארץ ישראל[73] ומנהל מחלקת הילדים בבית החולים הדסה[148].
לתקופת מה, גרה בבניין משפחת יהודית ויחיאל ויצמן[149] עם ילדיהם עזר ויעל[150].
  • בית מס' 23 – הבית הניצב במקום נבנה עבור חברת הביטוח "מבטחים"[151]. בחיפה הוקמה לראשונה, בידי מפ"ח, בעקבות החלטת הוועד הפועל של ההסתדרות, סניף של החברה.
במקום פעל מועדון "צוותא" של הקיבוץ הארצי. היה זה גם מקום מפגשם של עיתונאי חיפה. לאחר מכן שימש המקום את "מרתף 23" – המשכו של "מרתף 10" שירד מבית רוטשילד בכרמל[152] – מקום בילוי של סטודנטים וצעירים שהיה ל"מוסד" בעיר עד שנסגר מאחר שהופסקה התמיכה הכספית הציבורית בו, ואז עברה פעילות המועדון למקום מסחרי. ב-2021 חזר המועדון לבית הכט[153].
בית סגל. מאחוריו בית נתנזון
קומת הקרקע הושכרה לד"ר אלזה וד"ר רודולף יעקובי. אלזה הייתה רופאה מרדימה ורודולף, רופא אף אוזן גרון[160], ממייסדי בית חולים אלישע[73].
נכון ל-2014 משמש הבניין לקהילה תומכת של עמותת עתיד חדש לשירותי אנוש[161]. משמאל לשער הכניסה לחצר הוצב "שלט כחול" מטעמה של הוועדה לשילוט היסטורי.
הבית מאחור (24 א') היה ביתם של אלישבע, בתם של הזוג סגל[162] ומורה למוזיקה, ומנחם ראט[163] אדריכל במקצועו.
  • בית מספר 25 - בית בן-ציון ניסנבוים, חבר ועדת המים של השכונה[164], עם כניסה רחבה ומרפסות גדולות כבסגנון הבינלאומי שנבנה ב-1933. הכניסה מעט בולטת מקו הבניין בעל החלונות עם קשתות בקומת הקרקע. בהמשך התגורר בבניין ד״ר אליעזר גון, ממייסדי רפא״ל וסגן מנהל למחקר ופיתוח[165] אשר נשא לאישה את סימה, בתו של ניסנבוים. גון הדליק משואה ביום העצמאות ב-1980[81]. החל משנת 1987 פועלת במבנה המרפאה של חתנם, פרופ׳ משה ברונשטיין, מחלוצי האולטרסאונד המיילדותי.
בית וילבוש
  • בית מספר 26 - בית שושנה (לבית פיינברג) ונחום וילבוש[166]. לתקופת מה התגוררה עימם גם אימה של שושנה, פאני[167]. הבית בסגנון אקלקטי נבנה ב-1923. אחיו גדליהו בנה את ביתו ברחוב הסמוך, רחוב פבזנר ב-1927.
ד"ר יואכים כספרי, מראשוני רופאי הילדים בחיפה התגורר בבניין[168] ואף פתח בו מרפאה[169]. יותר מאוחר עבר לביתו ברחוב פבזנר 56 הסמוך[170] שתוכנן על ידי הנס סובלזון. רופא נוסף שהתגורר בבניין, יחד עם רעייתו, היה ד"ר מרדכי (מקס) שרם, רופא פנימי, שעלה ב-1933[73]. ד"ר שרם הוזעק לטפל בפצוע תקרית לח"י ברחוב טבריה[171]. תקרית שהובילה לקרב ביבנאל.
ב-1927 היה כבר הבית בנוי משני חלקים: האחד בעל שתי קומות עם מרפסות כחלק מהבניין, והחלק השני בנוי שלוש קומות עם מרפסות תלויות. הגדר הקיימת היום נבנתה בתקופה מאוחרת יותר. לשני חלקי הבניין גגות רעפים וחזיתו של החלק התלת-קומתי הפונה לרחוב חופתה באבנים[172] עם כותרות לחלונות האופייניות לתקופה המנדטורית[173].
ד"ר אליהו אורבך פתח בו[180] בית יולדות[181]. משפחת אורבך התגוררה בתחילת הרחוב בבית מס' 1. גם לאחר סגירת בית החולים המשיכה האחות הראשית לקבל בו יולדות[182].
מאוחר יותר שכן בבניין קלוב התעופה בחיפה[183], שגידל חלק מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי (בהם דני שפירא, ישעיהו גזית[184] וטיבי בן שחר).
החזית חופתה באבנים ובה שתי מרפסות עגולות. מעל הכניסה חלון משולש בניגוד לסגנון הבינלאומי שדרש חלון "טרמומטר" מלבני בחדר המדרגות. הבניין הורחב עם השנים לבית מגורים גדול. הרחוב הניצב הסמוך נקרא על שמו של אוסישקין (מנחם).
  • בית מס' 29 – במקום פעל מועדון "ביתנו" מיסודה של מועצת פועלי חיפה בתכנונו של שלמה דורי, שנחנך ב-19 בינואר 1956[185]. היה זה מרכז תרבותי של פועלי חיפה, ונערכו בו עצרות וחוגים, הוקרנו סרטים והועלו הצגות. לאחר מכן עבר המבנה לשמש את מתנ"ס הדר[186]. ביוני 2024 רכשה עיריית חיפה את המבנה[187].
ראשית הפעילות במגרש, בקיץ 1939, הייתה הקמת צריף לפלוגות הפועל[188], שסרו למרותם של אבא חושי ויוסף אלמוגי (שיזם את בניין הצריף[189]) ושימשו כזרוע הביצוע של מפ"ח. במקום גם פעלה "הפלוגה הימית" של הפועל[190].
אחרי מותו של ויליאם גרין, מנהיג פועלים אמריקאי וידיד ישראל, נקרא בית התרבות על שמו. נכון ל-2016 הוסב הבניין על שם התורמים רות וברוך רפפורט.
  • בית מס' 31 – בית דירות שהוקם עבור שפירו ובן שחר בסוף שנות ה-40 בתכנונם של ישראל קומט ומנחם ראט. בזמן מלחמת העצמאות סגרה מפקדת הג"א את המבואה לבניין לטובת "קבוצות הצלה" (שהיו צריכות להיות בכוננות בבניין לטובת הפעלה אם ידרשו לכך)[191]. אחרי המלחמה שימש האולם החדש את האגודה לעזרת ילדים נכים בישראל.
  • בית מס' 33 – בית בסגנון בינלאומי עם חלון "תרמומטר" בחדר המדרגות ומרפסות כדוגמת ספינה היוצאות מן הקו הישר של הבניין. המרפסות משקיפות אל תוך גן בנימין בידיעה שאין חוצץ בינן לבין הגן ומרכז ההתרחשות בו – הקיוסק בתכנונו של אלכסנדר ברוולד. בבית התגוררה, בשנות ה-40 של המאה ה-20, משפחתו של האדריכל משה זיידמן וכאן היה גם משרדו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אלוף ודרור אור-אל בנימין אוראל: אדריכל ללא דיפלומה, חיפה: א. וד. אור-אל, 2008. (אתר הספר)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב ירושלים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ השם כבר היה שגור בתחילת שנות ה-30. ראו מעוז עזריהו, על שם ­- היסטוריה ופוליטיקה של שמות רחובות בישראל, ירושלים: כרמל, 2012, עמ' 157
  2. ^ בהדר הכרמל, דבר, 7 במאי 1942
  3. ^ אדר' זיוה קולודני, רשימת האתרים לשימור בחיפה, הוועדה לשימור, המחלקה לתכנון לטווח ארוך, מנהל ההנדסה, עיריית חיפה, אפריל 2000
  4. ^ אדר' משעה פריד, רשימת האתרים המיועדים לשימור, עיריית חיפה, מאי 1984
  5. ^ על פי שמעון שטרן, הרחוב נסלל ב-1925–1926. ראו שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1918–1947, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1974
  6. ^ עוד על העבודות ראו אצל חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל: מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ' 25
  7. ^ על פי ביגר מדובר ב'שכונת גנים'. ראו גדעון ביגר, ‏ערי גנים ושכונות גנים, קתדרה 112, יוני 2004, עמ' 177-175
  8. ^ ראו גם מאוחר יותר על בנייה מעל ארבע קומות: תכניות חיפה, דבר, 8 בנובמבר 1932
  9. ^ 1 2 יוסי בן-ארצי, "הדר הכרמל – לבה של חיפה העברית", בתוך: מרדכי נאור, יוסי בן ארצי (עורכים), חיפה בהתפתחותה 1918–1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי – המחלקה לחינוך והדרכה, תש"ן 1989, עמ' 256
  10. ^ למשל על פי יהודה ת' רדאי, ניצה טל, עודדה רונן ואורי ירון (עורכים), 50 מעגלות "חוגים", כרך היובל, תשמ"ה, עמ' 16 הועבר חצי בית ספר חוגים בשנת תרצ"ט לרחוב וראו בהמשך הערך על בתי ספר נוספים
  11. ^ למשל "פנסיון הנף" על פי פדרו זוניגה, מי יתנני במדבר מלון אורחים, 2010, עמ' 365
  12. ^ ראו על התהליך גם בערך רחוב חסן שוקרי
  13. ^ עירונט 158, אוקטובר 2010, עיריית חיפה
  14. ^ עוד על הוועדה ראו באתרה נכון לסוף 2015 האתר אינו מעודכן עם כל הבתים "בעלי" השלט הכחול
  15. ^ ראו גם אמיתי גזית, לא הוד ולא הדר, באתר כלכליסט, 6 במאי 2015
  16. ^ יש לקרוא אַאוּרבך
  17. ^ ספרו "מארץ האב לארץ אבות" (בעברית בהוצאת יד בן צבי ומכון ליאו בק) משמש כמקור עברי לתולדות העיר בתקופה הנדונה
  18. ^ אפרים טובנהויז, על מזבח המדע: פעלים ותגליותיהם של שלשה אחים חלוצי־המדע מארץ ישראל, ותרומתם לתרבות העולם, הוצאת מצודה, 1964, עמ' 384
  19. ^ יעקב סובוביץ, ראשית החינוך הגופני והספורט בחיפה
  20. ^ קורסים פסיכולוגיים, המשקיף, 11 בפברואר 1940
  21. ^ צבי ברסקי, חנות ותווית - מוכרי ספרים בארץ-ישראל 1948-1870, הוצאת מנגד, 2019, עמ' 225
  22. ^ לתושבי חיפה ובנותיה, דבר, 12 באוגוסט 1927
  23. ^ איה מרבך, עו"ד זאב להבי, ראיון באתר יוטיוב
  24. ^ ראו גם מודעת הרשמת תלמידים לשנת תרצ"ד, אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית
  25. ^ 1877, איסטנבול - 1 בספטמבר 1944, י"ג באלול תש"ד
  26. ^ נפטרה 29 בינואר 1971 ג' שבט תשל"א (תאריכי הלידה והפטירה על פי הרשום על קברם בבית הקברות חוף הכרמל ובאתר חברה קדישא חיפה)
  27. ^ שמואל יזרעלי, היה זה או חלמתי חלום, הוצאת כנרת, 2003, פרק ז'; ניתן לקרוא גם כאן
  28. ^ נדב מן, 100 שנה להקמת כנרת - חלק ב', באתר ynet, 24 בנובמבר 2008,
  29. ^ מרדכי נאור (עורך), יישוב הנגב, 1900–1960: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ו 1985, עמ' 33
  30. ^ לימים מנהל מחלקת הים והדיג בסוכנות היהודית. דניאלה רן, בין ספינה לרציף: תולדות לשכת הספנות הישראלית 1932–1982, חיפה: הוצאת פרדס, ולשכת הספנות הישראלית, תשס"ח 2008, עמ' 54
  31. ^ עוד על קשרי המשפחות של מאירוביץ ולובמן ראו ב אלבום המשפחות - מוזיאון ראשון-לציון
  32. ^ שמעון רובינשטיין (ההדיר), התזכיר של אליהו קראוזה, מנהל "מקווה ישראל", לג'מאל פשה בדבר האפשרויות החקלאיות בנגב ובסיני (12.9.1915), יער (כתב-עת ליער, חורש וסביבה) 8 (2006), 3–8
  33. ^ אביעזר גולן, ניל"י, בתוך לוחמי החופש בישראל, הוצאת ש. פרידמן, תל אביב, תשט"ו, עמ' 157; עדות יוסף לישנסקי: יעקב יערי-פולסקין, מרגלים או גיבורי המולדת, הוצאת שומרון, 1930, עמ' 103
  34. ^ עוד על הפרשה ראו: שמואל כץ, הרשת: ההגדה לבית אהרנסון, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 295
  35. ^ למשל עדות איתן בלקינד לבלהה ואורי שרפמן שנמסרו לארכיון יגאל אלון בגינוסר
  36. ^ אליעזר ליבנה, ד"ר יוסף נדבה, יורם אפרתי, ניל"י: תולדותיה של העזה מדינית, הוצאת שוקן, מהדורה ב, 1980, עמ' 350; וראו שם אזכורים על הממשקים של מזרחי עם ניל"י
  37. ^ שלט מטעם הוועדה לשילוט היסטורי על הבניין
  38. ^ חיפה, הארץ, 21 ביוני 1927
  39. ^ מגי קליימן. תיקי תיעוד בניינים. בתוך: מיכה לוין (עורך), אדריכלות ישראלית – מבני מגורים בשכונת הדר בחיפה (ב) – חלק א' , הטכניון 2007
  40. ^ אבנר אברהמי, רלי אברהמי, צילה וילבושביץ-פאלץ, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008
  41. ^ יהודית קציר מצטטת בספרה צילה (עמ' 321) מכתב שכתב עמינדב לוין שבו הוא מספר שגרינשפון היה גם ממייסדי "בית הספר לילדי עובדים" ששכן בבית ממול
  42. ^ מודעות תנחומים, דבר, 10 ביולי 1936
  43. ^ ראו מודעת אבל בארכיון הציוני המרכזי, סימול: KRU\18226, 1946
  44. ^ תיק ISA-education-EducationalInstit-000g2y6, ארכיון המדינה
  45. ^ על שמו של רוזן נקרא לימים בית הספר אחדות שהחל כשלוחה של בית הספר הריאלי. דורון גולן, בית ספר אחדות חוגג 80 שנה וייקרא על שמו של יחזקאל רוזן, הד הקריות, 7 ביוני 2017
  46. ^ ז'ק קנו ועמיקם יסעור, לסייר בחיפה בעקבות סופרים, חיפה: פרדס, 2003, עמ' 64
  47. ^ עוד על בתם דורית ראו - מיה סלע, ואצ"ג נישק את כפות רגליה ובכה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
  48. ^ ראו קישורים חיצוניים
  49. ^ חלק מ"קצה החוט" של שמות בעלי הבתים ובוניהם נלקחו מאתר מרכז מידע הנדסי של עיריית חיפה
  50. ^ אמנון מיכלין, תולדות הרוקחות בא" י רוקחי המושבות שהיו לרופאים, חדשות, 28 בדצמבר 1992
  51. ^ בתחילה התנגדה הפקידות למינויו אך לחץ התושבים גבר. ראו נסים לוי, פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1799–1948, הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט – הטכניון, חיפה, 1998, עמ' 342
  52. ^ השמשוני, כפרופסור בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, עמד מאוחר יותר במרכזו של עימות עם אל מנספלד שפילג את הפקולטה
  53. ^ פרס רופין של חיפה העברית, דבר, 20 בינואר 1944
  54. ^ צילום מכתב מהמכון אל אגודת תושבי הר הכרמל כפי שמופיע באלי נחמיאס ורון שפיגל, הר הכרמל "ראשך עליך ככרמל" קורתיה של ההתיישבות בכרמל, ועד הר הכרמל, 2012, עמ' 296
  55. ^ פעולתינו בתחומי הלשון והתרבות בארצנו בשנת ה׳׳א ת׳׳ש, הוועד הלאומי לכנסת ישראל בארץ־ישראל, מחלקת התרבות, עמ' 5
  56. ^ דוד תדהר (עורך), "יונה דינוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 422
  57. ^ הכתוב בספר על אודות בנימין אוראל (ב"לקריאה נוספת" להלן) הוא טעות. ראו הודעת בית משפט, על המשמר, 10 במאי 1948
  58. ^ על היחסים בין בית המשפט לוועד הקהילה ראו ענת קדרון, לאומיות עברית חדשה התפתחותו של מוסד משפט השלום העברי ויחסיו עם ועד הקהילה בחיפה, מחקרי משפט, כ"ה, 2009
  59. ^ דוד תדהר (עורך), "אלימלך ליפשיץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1175
  60. ^ עמירם חרלף, חיי המשפט בחיפה בימי המנדט ובראשית המדינה, חמו"ל, 2000, עמ' 87
  61. ^ 1 2 אלוף ודרור אור-אל
  62. ^ על פי גילברט וסוסנובסקי, בתכנון השתתף גם ליאון ומוש (Gilbert Herbert and Silvina Sosnovsky, Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire: Haifa, the British Mandate, Jerusalem: Yad Izhak Ben-Zvi: 1993, p. 230). ומוש (1895–1970) יליד הונגריה שלמד בבודפשט, עלה לארץ ישראל ב-1921
  63. ^ דירה מרוהטת להשכרה, דואר היום, 4 באוקטובר 1932
  64. ^ שמעון ראם, חיפה בלהבות - מבצעי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) בחיפה והצפון 1931 - 1948, הוצאת המחבר, 2001, עמ' 315 - ריאיון עם יונה תמיר (קופ)
  65. ^ יהודה לפידות, האצ"ל בחיפה ה"אדומה", תל אביב: ברית חיילי האצ"ל, תשס"ו 2006, באתר דעת, שער שביעי
  66. ^ ככל הנראה מדובר על "קוסטה "kosta". ראו ראובן אהרני, לשים אוניות על המפה: עיון מחודש בסדר הפלגות העלייה הבלתי לגאלית וההעפלה 1934–1944, עלי זית וחרב ז', תשס"ז, עמ' 24-22
  67. ^ לפידות, האצ"ל בחיפה "האדומה", עמ' 45
  68. ^ עוד אודותיו ראו אורי דרומי, העיר הואפלה, המעפילים חמקו בחסות החשיכה, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2002
  69. ^ אף-על-פי א', באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים
  70. ^ פרוטוקול יום עיון בסוגיות בתולדות התנועה הרוויזיוניסטית בחיפה מטעם מוסד הרצל לחקר הציונות ולימודה (ארכיון האינטרנט)
  71. ^ גם ילדיו של תמיר, פלג (מנהל וחבר דירקטריונים של חברות תעשייה ישראליות) ואוריאל (לימים תא"ל ומנהל החברה לכבלים וחוטי חשמל), היו חברי האצ"ל
  72. ^ שי חורב, ספינות בטרם שחר - לקסיקון ההעפלה 1934 - 1948, הוצאת פרדס, 2004, עמ' 35; ספר בית"ר: קורות ומקורות, כרך ב: אל העם, חלק שני, עמ' 677
  73. ^ 1 2 3 4 5 ראו בערך הנדון בנסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948; עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008
  74. ^ רשימת השימור של עיריית חיפה, נכון ליוני 2017 (על אף השגיאה בשם בעל הבניין)
  75. ^ על האדריכל ביהם ראו באתר לזכרו שהקים נכדו אלי ביהם
  76. ^ המדריך הכללי של ארץ ישראל - 1941, עמ' 40
  77. ^ רשימות חברי סיעה, ועד ופעילים של מפ"ח, הארכיון ע"ש אבא חושי
  78. ^ אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960, ערך שלון: לאחר מכן עבר הזוג להתגורר ברח' ויתקין 30 באחוזה
  79. ^ בין תפקידיו: חבר מועצת עיריית חיפה והנהלתה, חבר מפקדת ההגנה בחיפה, חבר בוועד הקהילה העברית, יו"ר אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל, יו"ר הוועד הפועל של מכון התקנים הישראלי, ממייסדי המכון לפריון העבודה והייצור, סגן יו"ר הקורטריון של הטכניון, יו"ר אגודת הידידות ישראל-ארצות הברית
  80. ^ שרון גבע, האשה מה אומרת? - נשים בישראל בשנות המדינה הראשונות, הוצאת מאגנס, 2020, עמ' 229
  81. ^ 1 2 אנשי מדע תעשיה וחקלאות ידליקו את משואות החג, מעריב, 17 באפריל 1980
  82. ^ רשימת המוזמנים לחגיגת פתיחת בית הספר המקצועי, 15 במרץ 1934, הארכיון ההיסטורי של הטכניון, הספרייה המרכזית ע"ש אלישר
  83. ^ ראו גם צפרירה דין, חקר המורל ב'הגנה', עיונים בתקומת ישראל 9, 1999
  84. ^ אלדד חרובי-המנדט הבריטי, סרטון באתר יוטיוב, ערוץ פלג לוי
  85. ^ תיאור סיפורי של המשרד ניתן למצוא ברומן של חיים באר, חלומותיהם החדשים, עם עובד, 2014
  86. ^ הסבר מלא על המשרד ניתן לקרוא ב-צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, משרד הביטחון, אפריל 1978, עמ' 235–239
  87. ^ רשימת המוזמנים לחגיגת פתיחת בסמ"ת ורישום בפנקס הבוגרים של כנסת ישראל בחיפה 1938
  88. ^ ילקוט הפרסומים, י' בשבט תשכ"ג, 4 בפברואר 1963, רשימת הרופאים בעלי תואר מומחה: רוברט פישר, רח' ירושלים 12, חיפה, מס' רישיון מומחה בקרדיולוגיה: 886, עמ' 746
  89. ^ כך רשום בתיקי העירייה, ובספר על אוראל, שככל הנראה שאב את המידע ממנו. בהודעת בית המשפט, דבר, 30 באפריל 1953, בתיק אזרחי 544/52 מוזכר גם אמיל לנגר כבעל הבניין
  90. ^ ראו להשוואה את תמונת בית אנגל, שהיה הבניין הראשון על עמודים בתל אביב ותוכנן על ידי זאב רכטר
  91. ^ אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960, עמ' 79
  92. ^ יחד עם ד"ר ארתור אסנהיים וגב' קורנפלד. ראו - יהודה גורן, טניס משחקים מגיל 8 עד 80, מעריב, 31 בדצמבר 1980
  93. ^ 1 2 השביתה בבניני ג. וילבושביץ, הצפון, 5 במרץ 1926
  94. ^ דוד תדהר (עורך), "דוד (שמעון) סקולוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4107
  95. ^ אלי לירן, בעקבות בנייני הארכיטקט אלכסנדר ברוולד בחיפה, חיפה – ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 4
  96. ^ נדב מן, העיקר הבריאות: ראשית הרפואה בעמק יזרעאל, באתר ynet, 22 בספטמבר 2010
  97. ^ ראו את תיאורה של טניה על ידי הנרייטה סאלד בדבורה הכהן, מנהיגה ללא גבולות - הנרייטה סאלד - ביוגרפיה, עם עובד/ספריית אופקים, תל אביב, 2019, עמ' 263
  98. ^ דף לזכר רותי גילוץ, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  99. ^ ככל הנראה הבניין קשור ל"לעבודתו של אלכסנדר אהרנסון" והמודיעין הבריטי ראו יואב גלבר הבולשת חוקרת ,CID, סרטון באתר יוטיוב, ערוץ פלג לוי
  100. ^ ארכיון א.ב. יפה בספרייה הלאומית
  101. ^ –, זיכרון בספר: שלונסקי החברהמן והילד רן, בבלוג "עונג שבת", 18 ביולי 2012
  102. ^ שבה אירחו השניים למשל את דני קיי; ראו תמונה מארכיון ע"ש אבא חושי
  103. ^ העיתון הרשמי מס' 36, 10 בדצמבר 1948
  104. ^ צדוק אשל, אבא חושי איש חיפה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2002, עמ, 103
  105. ^ על אף שאחת הדמויות בספרו של באר לעיל נקראה בשם זה ומאפייניה דומים לא הכיר הסופר את הדמות במציאות. ראו גם רותי אופק, כאשר הדמיון פוגש במציאות, או: כאשר המציאות פוגשת את הדמיון, יקינתון MB, גיליון 286
  106. ^ פנקס התושבים הבוגרים בחיפה, 27.1.1929, ארכיון העיר חיפה
  107. ^ פרסומת עם כתובת הבניין, פלסטיין פוסט, 27 בדצמבר 1933
  108. ^ Palestine-Directory & Handbook, II, 1926, p. 12
  109. ^ גבריאל קדוש, גאולת קרקעות בחיפה על ידי חב' הכשרת היישוב, חיפה: [חמו"ל], 2003, עמ' 11
  110. ^ ברכה חבס, אחד ודורו, דבר, 20 באוקטובר 1950
  111. ^ נתן ברון, שופטים ומשפטנים בארץ ישראל 1900–1930, ירושלים: מאגנס, 2008, פרק רביעי
  112. ^ ראו אודותיה בדוד תדהר (עורך), "פאולה בארט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1394
  113. ^ יובל אליצור, הבנקאים: סיפורה של הרפתקה, הוצאת דומינו, 1984, עמ' 39
  114. ^ גבריאל אלכסנדר, ‏ייסודה של חברת הימנותא בע"מ ותפקידיה הראשונים (1938–1940), קתדרה יוני 1993
  115. ^ מרדכי ש' פרידמן, הכיפה בעיר האדומה, ספריית בית אל, 2015, עמ' 214
  116. ^ על אף שהתוכנית חתומה על ידי בעלה, דוד. ראו ראיון של רוני דניאל איתה בתיקי תיעוד בניינים. בתוך: מיכה לוין (עורך), אדריכלות ישראלית – מבני מגורים בשכונת הדר בחיפה (ב) – חלק ב' , הטכניון
  117. ^ על פי פנקס הבוחרים לוועד הקהילה ב-1942, במקום גרו הוריו של מינץ, בונים (בן אליעזר) ויהודית (בת יעקב) מינץ
  118. ^ אליהו כרמל (עורך), אישים בישראל, המכון להוצאה לאור בישראל, 1960, עמ' 160: ישראלי נולד ב-1907 ברוסטוב (רוסיה) ועלה לארץ ב-1924. בוגר הטכניון
  119. ^ מודעה של ד"ר א. וונדרליך, הארץ, 25 בספטמבר 1931
  120. ^ ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר: קורות ומקורות, כרך א: מן העם, תשכ"ט 1969, עמ' 271
  121. ^ על פי הרשום על קברו בבית העלמין היהודי הישן של חיפה
  122. ^ מודעה על פתיחת בית החולים, דבר, 25 בדצמבר 1927
  123. ^ ד. כהן, האגודה להשתלמות במדע בחיפה, דבר, 25 ביולי 1932
  124. ^ העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מס', 867, 23 בפברואר 1939, עמ' 164
  125. ^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר יצחק ויצמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4565
  126. ^ 1 2 יהושע בר יוסף ומרדכי לבנון (עורכים), ההסתדרות בחיפה, הוצאת מועצת פועלי חיפה, אפריל 1965, עמ' 288
  127. ^ רול, י. יסעור, י. (עורכים), חיפה, תשי"ד: ספר העירייה, המחלקה לפיתוח של עיריית חיפה, תשי"ד, 1954, עמ' 312
  128. ^ 1890–1961; עלה ב-1926
  129. ^ אמירה קהת, תיירת בעירי: סיפורי בתים ואנשים באחוזת הרברט סמואל, העמותה לתולדות חיפה, 2013, עמ' 153
  130. ^ אוסף יוחנן זובלזון באתר ביתמונה
  131. ^ חיפה כלכלה ומשק בשנים 1979/80, לשכת המסחר והתעשייה חיפה, עמ' 63
  132. ^ אמציה פלד, רחוב נתנזון, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה; דוד תדהר (עורך), "שלמה זלמן נתנזון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 305
  133. ^ המשפחה עברה לגור ברח' הירקון 14, בשכנות למשפחת נתן קייזרמן
  134. ^ קבלת הקהל בועד הקהלה, הַבֹּקֶר, 11 באוקטובר 1938
  135. ^ חנה עברה אף קורס מ"כים והצטיינה בו (מרדכי נאור, יעקב דורי: הרמטכ"ל הראשון, הוצאת מערכות/מודן, 2011, עמ' 86)
  136. ^ על פי צדוק אשל, הבחורות ההן... ספר חברות ההגנה בחיפה, ארגון חברי ההגנה בחיפה ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997, עמ' 47 קיבלה חנה את הפיקוד על מד"א מידי רחל שלון שכנתה לרחוב
  137. ^ בארץ ובגולה עם גזירת הקרקע, דבר, 6 במרץ 1940
  138. ^ צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, משרד הביטחון, אפריל 1978, עמ' 216–219
  139. ^ קובי כהן-הטב, ועדי-הקהילות בארץ-ישראל בתקופת המנדט - ירושלים וחיפה, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, חטיבה ה, תשנ"ז
  140. ^ עוד על הוועד ראו ענת קדרון, בין לאום למקום: הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, יד יצחק בן-צבי והעמותה לתולדות חיפה, 2012
  141. ^ כך נרשם השם בכל ארץ-ישראל תרצ"ב-1932, הוצאת מסחר ותעשייה חברה להוצאות ולתערוכות בע"מ תל אביב, תרצ"ב
  142. ^ המלט ויוצרו - "נשר" ביובלו, הוצא לאור על ידי מפעלי מלט פורטלנד ישראליים "נשר", 1976,עמ' 40
  143. ^ לשם מה הרדימו את הנהג אטקין?, דואר היום, 23 בספטמבר 1932
  144. ^ אלי לירן, קצין צוללות במלחמת העולם הראשונה, האדריכל אלכסנדר ברוולד, חיפה - עיתון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 13
  145. ^ זאב כרמי, מייסד ומנהל בית ספר עממי, נאלץ לשכור את בית פיליפס לאחר שפונה מביתו על ידי השלטונות הבריטיים לטובת "אזורי ביטחון" (זאב כרמי, "מחנך ודרכו" בפרויקט בן-יהודה)
  146. ^ פרסומת עצמית, דבר, 20 באפריל 1931
  147. ^ 1891, ברלין – 30 בינואר 1971, חיפה
  148. ^ אמציה פלד, רחוב אוסטרובסקי, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  149. ^ מתוניס למורדות הכרמל -זיכרונות לאה גרינברג, מגדה הלנה (מדינה) לבית אטיאס, הוצאת "משעולי חיים", אוקטובר 2017, עמ' 114
  150. ^ על נישואיה של יעל עם קצין בריטי ראו מוטי גולני ודניאלה רייך, בין שליחות למנודות: המפגש בין בנות היישוב לבין לובשי המדים מהצבא הבריטי, ציון, החברה ההיסטורית הישראלית, חוברת תשס"ה
  151. ^ שלמה שחורי, אריאלה ראובני, עמוס כרמלי, חיפה: אירועי 20 שנה, תש"ח-תשכ"ח, הוצאת דבר, 1986, עמ' 81
  152. ^ עמוס כרמלי, חיפה - 100 שנות עשייה בחיפה רבתי 1906-2006, הוצאת ניר, 2006, עמ' 106
  153. ^ ראו אתר המועדון
  154. ^ 1890 - 24 בספטמבר 1973
  155. ^ דוד תדהר (עורך), "שמואל סגל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 181
  156. ^ על פי אליעזר פרנקל, ב-1923 (פרנקל, כרונולוגיה תולדות האמנות, הוצאת מכללת הסביבה - הסדנה לעיצוב ואדריכלות תל אביב 1993, עמ' 546); על פי "השלט הכחול" – ב-1924; על פי גלויה שנשלחה על ידי אחד מהמסתתים הבניין היה עדיין בבנייה ב-1926 (ראו קישורים חיצוניים) וראו כתבה על בנייני גדליהו וילבושביץ
  157. ^ השני היה בית הבראה ארזה; ברוך רביד, יוסף ברלין, ארכיטקט: בין תל אביב הקטנה לעיר הלבנה, בנין ודיור, 2004, עמ' 69
  158. ^ וגם על מנת לעמוד בתקנות העירייה. ראו אתר למנויים בלבד קשת רוזנבלום, החיים החדשים של בית הרמן שטרוק בחיפה, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2013
  159. ^ אלי ס"ט, בית האבן האחרון שסיתתו יהודים
  160. ^ אבישי גולץ, רפואת אף-אוזן-גרון בארץ-ישראל 1948-1911, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2009, עמ' 112
  161. ^ על הקהילה באתר העמותה
  162. ^ ברכות לחתונה, הארץ, 28 בפברואר 1935
  163. ^ רשימת בוחרים לאספה המכוננת, ארכיון המדינה, תיק: ISA-MOIN-InteriorLocalElct-000z7cc
  164. ^ בדומה לשכונות אחרות (ראו כרמל מרכזי) גם להדר הכרמל היה מפעל מים משלה. הספקת המים שימשה "שוט" בידי ועד השכונה על מנת לכפות על התושבים לשלם את מסי הוועד ובכלל זה את "הגרוש הנוסף", ששימש לפיתוח השכונה
  165. ^ אורי דרומי, אבי היתרון האופטי של רפא"ל, באתר הארץ, 24 ביולי 2003
  166. ^ בתם, זהרה, הייתה ידידה קרובה של אבא חושי, כאמור דייר אחר ברחוב. ראו: דוד דה פריס, אבא חושי בחיפה ודימוי שלטונה של תנועת העבודה במגזר העירוני במפנה שנות העשרים. יהדות זמננו (עורך: יחיעם ויץ), כרך 14, הוצאת מאגנס (בשיתוף המכון ליהדות זמננו, האוניברסיטה העברית בירושלים. מוסד הרצל לחקר הציונות, אוניברסיטת חיפה)
  167. ^ איזי מן וניר אורטל, שבת אחים ואחיות - סיפורן של ארבע משפחות, הוצאת יד בן צבי, 2021, עמ' 42
  168. ^ פרסומת עצמית, דבר, 23 בנובמבר 1928
  169. ^ רופא נוסף שגר בבניין על פי פרסומת עצמית הוא ד"ר סמי מוס (ולא כמו שכתוב בספרם של לוי), גינקולוג שעבד בבית החולים עזרה
  170. ^ עוד פרסומת עצמית, דבר, 3 בפברואר 1933
  171. ^ יעקב מרקוביצקי, ימים של דם ואש - פעילות לח"י בחיפה האדומה, מוסד הרצל - אוניברסיטת חיפה והעמותה לתולדות חיפה, 2011, עמ' 67
  172. ^ עוד על החיים בבניין ותכננו ראו: דבורה ברנשטיין וטליה פפרמן, מחיפה לברלין: בורגנות יהודית בפלשטינה א"י, עיונים, גיליון 33, תש"פ 2020, עמ' 166 ואילך
  173. ^ "הכתר הבריטי" - תעלומת הקשת השטוחה בחלונות ירושלים, תמר הירדני, סרטון בערוץ "Tamar Hayardeni", באתר יוטיוב (אורך: 27:44)
  174. ^ ספר טלפונים, חיפה, 1965
  175. ^ 1887 - 1958, עלה ב-1925. על פי הנדסה ואדריכלות - עיתון אגודת האינג`ינרים והארכיטקטים בישראל, 1958, עמ' 238
  176. ^ הוצא צו נגד המפקח על המזונות, על המשמר, 25 ביוני 1952
  177. ^ על פי תמונה המצוייה באוסף הספרייה הלאומית
  178. ^ יעקב שורר, לטייל בחיפה - בין כרמל לים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003, עמ' 127
  179. ^ עוד עדות על מגוריו בחיפה: בעלי מקצוע חפשי, דואר היום, 21 במאי 1931
  180. ^ שמעון ראם, מצבות מספרות בחיפה, הוצאת המדרשה הלאומית ללימודי המחתרות, 2009, עמ' 81
  181. ^ בית החולים נפתח ב-1925 בבית איצקוביץ, עבר לכאן בסוף 1927 ונסגר ב-1930 (אליהו אורבך, מארץ האב אל ארץ האבות - הרופא היהודי הראשון בחיפה, הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון ליאו בק, 1997, עמ' 358)
  182. ^ פרידה הימן, דואר היום, 23 במרץ 1930
  183. ^ רס״ן אבי כהן, תולדות חיל־האוויר במלחמה לעצמאות ממטוסים קלים ־ למטוסי קרב והפצצה, משרד הביטחון, 2004, עמ' 38
  184. ^ על חלק מן הפעילות של הקלוב ניתן לקרוא בעודד מרום (עורך), אבני גזית - יד לפועלו של אל"ם שעיה גזית - טייס, לוחם ומפקד, הוצאת עמותת חיל האוויר, עמ' 11 (עמוד הספר באתר העמותה)
  185. ^ יהושע בר יוסף ומרדכי לבנון (עורכים), ההסתדרות בחיפה, הוצאת מפ"ח, אפריל 1965, עמ' 90
  186. ^ אתר מתנ"ס הדר
  187. ^ פרוטוקול ישיבת מועצת העיר יוני 2024
  188. ^ ברוך זלץ ואלי נחמיאס, מפ"ח ב"חיפה האדומה" 1921–2003, הוצאת אחווה, 2003, עמ' 126–127
  189. ^ יוסף אלמוגי, בעובי הקורה, ספרי ידיעות אחרונות, 1980, עמ' 99
  190. ^ תולדות משפחת בלומנטל-בנטל ותולדות בית החולים בלומנטל בחיפה, הוצאת המשפחה, עמ' 39
  191. ^ עוד על "קבוצות הצלה" ראו חיים צרפתי, הקמת הג"א חיפה ופעילותו בזמן ההפצצות האוויריות על העיר במלחמת העולם השנייה (1942-1940), משטרה והיסטוריה 5, 2023, עמ' 13–47


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רחוב_ירושלים_(חיפה)&oldid=40022141"