אידיאליזם טרנסצנדנטלי

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

אידאליזם טרנסצנדנטלי היא תורה פילוסופית מתחום תורת ההכרה שנוסדה על ידי הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט במאה ה-18. תורתו של קאנט גורסת שההכרה האנושית את הדברים היא כפי שהם ניגלים לנו, ולא כפעולה בלתי-אמצעית התופסת את הדברים כפי שהם לעצמם. המהפכנות של תורה זו היא בכך שהיא (לראשונה) מתארת את פעולת ההכרה כפעולה אקטיבית של הכתבת החוקים לטבע על ידי הסובייקט, ולא כהסקה מתוך התבוננות פסיבית על חוקי הטבע.

רקע

בתקופתו של קאנט צמחו תורות שניסו להסביר את מעמדו של התהליך המדעי ואת מושג ההכרה. לגבי משמעות הפרוצדורה המדעית, מצד האחד טען האימפריציזם שהתהליך המדעי כולו, וכך גם משמעות האמת המדעית, עומד על התצפית המדעית. ההתבוננות הבלתי אמצעית שלנו בעולם היא הקלט היחיד שממנו ניצור מדע. מולו טען הרציונליזם כי גם בעיקר (או רק) לשכל ולהיגיון תפקיד מכריע. כך לדוגמה טען הפילוסוף דקארט כי הוא יכול להוכיח את קיומו, את קיום האלוהים ואפילו את חוקי הפיזיקה בעזרת הסתכלות פנימית וחשיבה בהירה. מול השאלה על הפעולה המדעית עומדת שאלה דומה אך לא חופפת לגמרי אודות ממשות העולם. המטריאליזם והריאליזם טוענים כי העולם המדעי הנגלה לפנינו בחושים הוא העולם האמיתי, והיחיד שניתן לדבר עליו. מצדם עומד האידאליזם שטוען שאם המחשבה האנושית היא הדבר הבטוח היחיד ועבורנו העולם הנראה לי הוא רק "מושג" או "אידאל" הנתפס ברוחנו. האידאליזם רואה בניסיון ובמציאות מושג מנטלי ופנימי ברובו ונוטה, בניגוד לריאליזם, להגדרה סובייקטיבית ואשלייתית של מושג המציאות, המדע והאמת. עבורם דבר "קיים" רק עד כמה שהוא נתפס במוחנו, כאידאה.

האידאליזם הטרנסצנדנטלי נוסח לראשונה על ידי קאנט בספרו "ביקורת התבונה הטהורה", שם הוא מבדיל את השקפתו הן מהגישה הרציונליסטית והן מהגישה האידאליסטית, אך פילוסופים אינם מסכימים עד היום עד כמה קאנט יש לבדל את קאנט מכל אחת מהתורות.

אידאליזם טרנסצנדנטלי אומץ על ידי הפילוסופים הגרמניים פיכטה, שלינג, שופנהאואר, ובמאה ה-20 על ידי הוסרל.

קאנט

קאנט חשב שהן האידאליסטים והן הרציונליסטים מציגים תמונה חלקית לגבי היחס בין ההכרה לעולם. כל צד טען לקיצוניות אחרת. האידאליסטים טענו שאין עולם, אלא הכל רק תפיסה פנימית הכרתית ותו לא. מולם הרציונליסטים טענו שהתיאור המדעי משקף (או שואף לשקף) את העולם כפי שהוא. כדי להתחיל ולענות על שאלה זו, חילק קאנט את המשפטים שניתן לאמר למשפטים אפריוריים ומשפטים אפוסטריוריים. משפטים אפריוריים הם משפטים שאינם דורשים את הניסיון להוכחתם, שהתבונה קובעת לבדה את נכונותם. משפטים אלה יכולים להיות משפטים כמו "הכלל מכיל את חלקו" או "1+1=2". האידאליסטים נוטים לשים את הידע כולו בתחום האפריורי. משפטים אפוסטריוריים הם משפטים שנדרש ניסיון להוכיחם. לדוגמה: "מחר יורד גשם", "הבגד הוא שחור". הריאליסטים ינטו לשים את המשפטים החשובים כולם התחום האפוסטריורי.

מולם, חילק קאנט את המשפטים בחלוקה נוספת: משפטים מנתחים (מבארים) ומרכיבים. משפט מנתח הוא משפט שתפקידו להבהיר לנו מושגים במוחנו ולכן הוא תמיד אפריורי, לדוגמה "רווק הוא גבר לא נשוי". משפט מרכיב הוא היפוכו: משפט המוסיף לנו ידע חדש על המושגים שהכרנו ועל העולם, לדוגמה "קאנט הוא נשוי". המשפטים המרכיבים הם אלה החשובים, היוצרים מדע חדש. המדע עצמו (המטאפיזיקה, הפיזיקה והמתמטיקה) מורכב ממשפטים מרכיבים, בעוד המשפטים המנתחים תפקידם רק לסייע. האם המשפטים המרכיבים הם אפריוריים או אפוסטריוריים? נדמה שכדי שמשפט יהיה בעל משמעות עליו להיות מוכח על ידי הניסיון. זוהי התרומה הגדולה של האידאליזם הטרנסצנדנטלי של קאנט: החלוקה בין ידיעה מרכיבה אפריורי לידיעה אפוסטריורי, ותיאור הקשר המיוחד ביניהם.

עד לתקופתו של קאנט נהוג היה להניח שהמציאות קודמת את ההכרה. ההכרה "מצלמת" את העולם ומסיקה ממנו משפטים מרכיבים. לפי השקפה זו (השקפה ריאליסטית), כל הכרה היא הכרה אפוסטריורית בהכרח, הנשאבת מהניסיון. קאנט הפך את הסדר: המושגים לא עוד מכוונים עצמם לפי הדברים בעולם. הדברים בעולם מכוונים עצמם על פי המושגים שבמוחנו. בתורתו של קאנט יש בכולנו מעיין כלי עבודה קבועים, תבניות מושגיות, שבעזרתם אנו מחויבים לפרש את המציאות. המציאות המדעית אינה "הדבר-כשהוא-לעצמו", אלה תפיסת המציאות כפי שהיא נגלית לנו, על פי התפיסה האנושית את הדברים. המשפטים הניסיוניים (מרכיבים אפוסטריורי) חייבים להניח עבור קיומם, כך טוען קאנט, גם משפטים א-פריורי המאשרים ומעצבים אותו. אלו הם הקטגוריות.