אלחנן טננבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אלחנן טננבוים (נולד ב-12 באוגוסט 1946) הוא ישראלי שנחטף והיה בשבי חזבאללה מה־16 באוקטובר 2000 עד 29 בינואר 2004. הוא שוחרר בעסקת חילופי שבויים. לאחר שחרורו, התפרסם שהוא נחטף במהלך עסקת סמים.

חייו טרם החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טננבוים גדל בחולון. התגייס לחיל התותחנים ולחם במלחמת ששת הימים. כקצין מילואים השתתף במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים, ועלה בסולם הדרגות עד לאלוף משנה. כאזרח, הסתבך טננבוים בעסקים כושלים ושקע בחובות. חבריו מבין הקצינים הבכירים בצה"ל סייעו לו, וכך גויס למילואים בתנאי קבע. הוא שירת כ-150 יום בשנה, ונחשף לסודות צבאיים.

החטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת טננבוים

את חטיפתו של טננבוים תכננו וביצעו קייס עובייד הישראלי וקאיד בירו הלבנוני, שניהם עבריינים פליליים ששימשו גם כסוכנים של המודיעין הישראלי. אביו ואחיו של בירו, מוחמד ועלי, נאסרו בישראל עקב הברחות סמים בקנה מידה רחב. בירו וקייס עובייד החליטו לחטוף אזרח ישראלי ולמכרו לחזבאללה, שישתמש בחטוף כבן ערובה לשחרור מוחמד ועלי בירו. לאחר שתוכניתם לחטוף ישראלים בכוח נתקלה בקשיים טכניים, החליטו השניים להשתמש במסווה של עסקה עתירת-רווח על-מנת לפתות ישראלי להגיע למדינה ערבית, ושם לחטוף אותו ולהעבירו ללבנון.

תחילה תכננו בירו ועובייד לחטוף את גונן שגב, לשעבר שר האנרגיה והתשתיות, אבל התוכנית התקדמה באיטיות. לפיכך הציע עובייד לחטוף את טננבוים, אותו הכיר בעקבות קשרים עסקיים שבמסגרתם חסן וקייס עובייד שיתפו פעולה עם טננבוים בניכיון המחאות ובמכירת ציוד ומוצרים בשטחי הרשות הפלסטינית.‏[1] קייס עובייד העביר לקאיד בירו את כרטיס הביקור של טננבוים, וזה העביר את הכרטיס למזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, שהסכים לקנות את טננבוים.

בשנת 2000 פנה עובייד לטננבוים, שהיה שרוי בחובות עקב הימורים ועסקים כושלים, והציע לו שותפות בעסקה לייבוא סמים לישראל. על-פי החשד, באותה שנה ביצעו טננבוים ועובייד מספר עסקאות מסוג זה, בהן גם ניסיון להברחת עשרות ק"ג קוקאין מקולומביה לישראל, שסוכל על ידי שלטונות ירדן[2]. לבסוף, ב-4 באוקטובר 2000, בוצעה החטיפה: טננבוים טס לבריסל ופגש בה את עובייד ואת קאיד בירו, שסיפקו לו דרכון מזויף של ונצואלה. מבריסל טס טננבוים לפרנקפורט ומשם לדובאי. הוא הוסע מנמל התעופה בדובאי לשכונת וילות, וכאשר נכנס לווילה מלווה בשני גברים, הם תקפו והכו אותו באלה והזריקו לו חומר הרדמה. לאחר מכן הוא הועבר לידי חזבאללה בלבנון. ב-15 באוקטובר הודיע נסראללה על חטיפתו. על-פי מספר דיווחים, בעבור חטיפת טננבוים שילם חזבאללה לעובייד סך של 150 אלף דולרים.‏[3]

לאחר משא ומתן ממושך הגיעו ישראל וחזבאללה להסכמה על עסקת שבויים, שבמסגרתה הוחזרו לישראל טננבוים וגופות שלושת חטופי הר דב, ב-29 בינואר 2004. תמורת השבתם שחררה ישראל כ-400 אסירים פלסטינים, 35 אסירים אחרים ו-59 גופות של לבנונים. בין האסירים המשוחררים היה גם עלי בירו, ובין הגופות הוחזרה גם גופתו של מוחמד בירו, שמת במהלך מאסרו. מלבדם, נמנו עם המשוחררים גם בכיר החזבאללה עבד אל-כרים עובייד, קרובו של קייס; וכן מוסטפא דיראני, איש תנועת אמל. שניהם הוחזקו עד אותה עת כקלפי מיקוח להחזרתו של רון ארד.

לאחר שחזר לישראל ביקשה המדינה להעמיד את טננבוים לדין. טננבוים, מצדו, ניצל את מאמציה של מערכת הביטחון לברר אם חשף מידע מסווג שהיה ברשותו, וחתם על עסקת טיעון שבמסגרתה התחייב לשתף פעולה עם מערכת הביטחון בשקיפות מלאה, וכן הודה במגע עם סוכן זר, יציאה לארץ אויב ושימוש בדרכון כוזב. בתמורה, נגזר עליו עונש מאסר שקוזז עם מאסרו בידי חזבאללה, והוא לא נאלץ לחשוף פרטים מפלילים על טיב עסקיו עם עובייד. כשהשלים את חלקו בעסקת הטיעון דיווח טננבוים כי לא מסר לשוביו כל מידע בעל ערך מודיעיני. בעקבות עסקת הטיעון הוא הודח מדרגת אלוף-משנה והורד לדרגת טוראי, כתוצאה מהחלטת ועדה צבאית מיוחדת ובהתאם לעמדת הפרקליט הצבאי הראשי, לאור העבירות החמורות ונושאות הקלון שבהן הודה. עסקת הטיעון עוררה זעם ציבורי רב, לנוכח המחיר ששילמה המדינה על שחרורו של טננבוים.

האלוף (מיל') מאיר דגן ששימש כראש המוסד באותו זמן אמר כי בעקבות העסקה לשחרור טננבוים הרגו מחבלים משוחררים 231 ישראלים.‏[4] ביולי 2010 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו שמשוחררי עסקת טננבוים, בהם לואי סעדי ומוסעב השלמון, היו אחראים לרציחתם של 27 ישראלים בפיגועים שביצעו לאחר שחרורם. פיגועים אלו כללו את הפיגוע במועדון הסטייג' ואת הפיגוע הכפול באוטובוסים בבאר שבע.‏[5]

לאחר שובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2006 החל טננבוים בלימודי משפטים‏[6]; נכון לשנת 2014 עובד כנהג מונית.‏[7]

טננבוים פרוד, ואב לשלושה.‏[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]