ישמעאל בן אלישע כהן גדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישמעאל בן אלישע כהן גדול
דור דור ראשון לתנאים
בית מדרש בית הלל
חבריו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי חנינא סגן הכהנים
קבר רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול
פנים הקבר

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - מראשי הדור הראשון של התנאים. אביו -אלישע כהן גדול - שימש ככהן גדול בבית המקדש השני. היה מעשרת הרוגי מלכות, והוצא להורג יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן.‏‏‏[1]

לפני ולפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ישמעאל היה כהן גדול בסוף ימי בית המקדש השני, ובתלמוד, במסכת ברכות, מובאים דבריו, שבהם הוא מספר בתיאור ציוּרִי על כניסתו לקודש הקודשים ("לפני ולפנים"), שנכנס אליו רק הכהן הגדול, ביום הכיפורים:

Cquote2.svg

תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כיסא רם ונישא, ואמר לי: ישמעאל בני, בָּרְכֵנִי! אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונִענע לי בראשו...

Cquote3.svg
בבלי מסכת ברכות דף ז, ע"א

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבריו העידו בו כי ידע את השם המפורש וכי עלה בעזרתו לרקיע כדי לברר אם גזירת הרוגי מלכות נגזרה מן השמיים.

שמואל הקטן חזה את הריגתו מראש, וסיפר לסובבים אותו בשעת פטירתו: "שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא" (סוטה מח ע"ב). בתרגום לעברית, על פי פירוש רש"י: רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול - ייהרגו בחרב, וחבריהם להריגה בשאר מיתות, ושאר העם לביזה, וצרות גדולות עתידות לבוא על העולם.

רבי ישמעאל כהן גדול הוצא להורג, יחד עם רבן שמעון בן גמליאל הזקן, על פי המסורת ‏‏‏[2], בתאריך כ"ה בסיון, בשנת ג'תתכ"ח[3] לבריאת העולם.

על יומו האחרון של רבי ישמעאל מספרים חז"ל, כי כאשר עמדו הרומאים להוציאו להורג בין שאר עשרת הרוגי מלכות, הביטה בו בת הקיסר וחמדה את יופיו, שהיה משבעת האנשים היפים שהיו בעולם, ופניו דומים למלאך ה'. נתמלאה בת הקיסר חמדה וביקשה מאביה: תן לי בקשה אחת! אמר לה: כל מה שתאמרי אעשה חוץ מרבי ישמעאל וחבריו. אמרה לו ביתו: בקשה ממך, החיה אותו! השיב הקיסר: איני יכול, שכבר נשבעתי להרגם. אם כן, ביקשה הבת, צַווה ויפשיטו עור פניו כדי להסתכל בו במקום מראה. הסכים האב האכזרי לכך, וציווה להפשיט מעל רבי ישמעאל את עור פניו בעודו חי. לאחר מכן, מקץ שורה של עינויים איומים, נפטר רבי ישמעאל. האגדה מראה עד היום חורבות של ארמון המיוחס לבת הקיסר, ומספרת שלאחר הוצאת רבי ישמעאל להורג חנטה בת הקיסר את עור פניו באפרסמון כדי שתוכל לראותו תמיד. עור פניו הולבש על פניו של אדם חיגר, שהיו מרכיבים אותו על אדם שלם, כדי לסמל שלטון בני עשו על בני יעקב, בחג רומי מיוחד שנחוג אחת לשבעים שנה‏‏‏[4].

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו ובתו נשבו לשני אדונים, לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה, אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זווית זה וזו ישבה בקרן זווית זה. זה אומר אני כהן בן כוהנים גדולים אשא שפחה? וזאת אומרת אני כוהנת בת כוהנים גדולים אנשא לעבד? ובכו כל הלילה, כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן‏[5], עליהם קונן ירמיה "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם"[6].

קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת מזהה את קברו של רבי ישמעאל כהן גדול בכפר סאג'ור. ישנו מקור קדום הגורס כי הקבר נמצא בסביבות כפר יונה, בסמוך לקבר יונה הנביא, אולם דעת מיעוט זו לא התקבלה.

קשר לרבי ישמעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר "סדר הדורות", וחוקרי-תנאים-ואמוראים נוספים, דנו בשאלת הקשר בין רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול לרבי ישמעאל חברו של רבי עקיבא, מן הדור השלישי לתנאים. אחת ההשערות היא שרבי ישמעאל היה נכדו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רבי ישמעאל#בלבול בזיהוי

רבי ישמעאל בן אלישע בחלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד במסכת ברכות אומר כי החולם חלום ורואה בו את ישמעאל בן אלישע, ידאג מן הפורענות. ומסביר רש"י במקום כי רבי ישמעאל שהיה מעשרת הרוגי מלכות פשטו את עור קרקפתו בחייו, ועל כן מי שחולם עליו צריך לחשוש‏[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


עשרת הרוגי מלכות

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדולרבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי חנינא בן תרדיוןרבי עקיבא • רבי יהודה בן בבא • רבי חוצפית המתורגמן • רבי ישבב הסופר • רבי אלעזר בן שמוע • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יהודה בן דמא