שמעון שקופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שמעון הכהן שקופ)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון שקופ
RebiShimon.jpg

הרב שמעון שקופ
תאריך לידה 1860 תר"כ
תאריך פטירה 1939 ט' בחשוון ת"ש
השתייכות יהדות אורתודוקסית
נושאים שבהם עסק גמרא, לימוד
רבותיו רבי חיים סולובייצ'יק
תלמידיו הרבנים אלחנן וסרמן, חיים שמואלביץ, שמואל רוזובסקי, איסר יהודה אונטרמן
חיבוריו "שערי יושר", חידושי רבי שמעון יהודה הכהן
הרב שקופ (משמאל) עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי

הרב שמעון יהודה הכהן שְׁקוֹפּ (בכתיב יידי: שקאָפּ; תר"כ, 1860 - ט' בחשוון ת"ש, 1939) היה ראש ישיבת שער התורה בגרודנה. יצר דרך ייחודית בלמדנות המזרח-אירופית הקלאסית, שבאה לידי ביטוי בעיקר בספרו "שערי יֹ‏שר", ומתאפיינת בניתוח לוגי-משפטי של העקרונות היסודיים שבהלכה, ופחות בפלפול מקומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה טורעץ (Turetz) שבליטא (אז באימפריה הרוסית) בשנת 1860 (תר"כ). בגיל 12 החל ללמוד בישיבת מיר ובהיותו בן 14 עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם היה בקבוצה קטנה ומובחרת של תלמידים שלמדו עם הרב חיים סולובייצ'יק. בהיותו כבן 20 נישא לאחיינתו של הרב אליעזר גורדון. כעבור ארבע שנים בחר בו הרב גורדון לשמש כר"מ בישיבת טלז. הוא לימד בישיבת טלז במשך 18 שנה ובה פיתח את תורתו החדשה שהתפרסמה בכל עולם הישיבות.

בשנת תרס"ב עזב את ישיבת טלז ועבר לשמש כרב וראש ישיבה בעירה מלטש. לאחר ארבע שנים במלטש עבר לבריינסק והקים בה ישיבה, שבה כיהן שלש עשרה שנים עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.

בשנת תר"פ, בהיותו בן 60, נקרא על ידי הרב חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה לעמוד בראש ישיבת שער התורה בגרודנה, שם כיהן כעשרים שנים (למעט שנה אחת שבה שהה בארצות הברית), עד לפטירתו. עקב מחלתו הוא נשאר בישיבה גם בעת כניסת הצבא האדום לעיר (בעת מלחמת פולין וברית המועצות, 1920). בשנת תרפ"ו (1926), מתוך צורך כלכלי, קיבל הרב שקופ את משרת הרבנות בעיירה פערשטאט (בפרברי גרודנא). בשנת 1928 התפרסם ספרו הגדול 'שערי יושר'. את הספר כתב בעזרת הרב קלמן שקופ (נכדו) והרב אהרן ישעיה שפירא.

בשנת תרפ"ט נסע לארצות הברית לשנה כדי לגייס כספים עבור ישיבתו. בעת שהותו שם הוצע לו לשמש כראש ישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק. הוא שימש שם כראש ישיבה למשך מספר חודשים, אך לבקשת החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרוד'זנסקי הוא שב לגרודנה‏[1]. הוא ניסה למצוא משרה בישיבות בארץ ישראל, בין השאר ישיבת עץ חיים וישיבת מרכז הרב, אך ללא הצלחה‏[2].

הכרתו בעולם התורה הייתה רבה, דבר שהתבטא בהוצאת 'ספר היובל' עוד בחייו (תרצ"ו), שבו כתבו כמה מחשובי הרבנים בעולם (בהם הרב חיים עוזר גרודזנסקי)[3].

הרב שקופ נותר בישיבת שער התורה בגרודנה, ביחד עם קומץ תלמידים, אף לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר שרוב התלמידים ברחו לווילנה[4]. ביום ט' בחשוון ת"ש (1939) הספיק הרב שקופ להשמיע דבריו בפני אסיפת רבני הסביבה שהתכנסו בביתו לבקש מפיו עצה בענייני חינוך, אך נפטר לאחר מכן, באמצע תפילת מנחה, בהיותו בן 80‏[5].

יצירתו ודרכו בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שקופ התאפיין בדרך לימוד מקורית, שהתאפיינה גם בתחום היצירה וגם בתחום הדידקטי. החידוש הגדול בתחום המשפט היהודי, היה בהעברת מרכז הכובד מהפן הפוזיטיבי (שאחז בו עד כה ר' חיים מבריסק) אל הפן הנורמטיבי. בלשון בני הישיבות: בעוד שדרך לימודו של ר' חיים הוא "לא ה'פארוואס', אלא ה'וואס'" (= לא ה'למה', אלא ה'מה'), שיטתו של הרב שקופ היא בדרך "למה" ולא "מה". כמו כן היה מהראשונים ששילבו ניתוח נורמות ועקרונות משפטיים כלליים במשפט העברי. לאחר עזיבתו את ישיבת שער התורה, השקיע שמונה שנים של עבודה, להוצאת ספרו הידוע "שערי ישר", שבסופו של דבר יצא בשנת תרפ"ח.
בספר היובל שנדפס לכבודו בוילנא (תרצ"ו) פורסמו חידושיו בענייני קנינים כקונטרס בשם "מערכת הקנינים".

חידושיו על המסכתות בבא מציעא ובבא בתרא, שרובם נרשמו בשנים תרנ"ד-תרס"ה ומיעוטם בתרפ"א-תרפ"ט, נדפסו אחרי המלחמה (תש"ז) בניו יורק על ידי בנו משה מרדכי שקופ. כתבים אלה ניצלו והוצאו במסירות נפש מתוך גבולות ברית המועצות על ידי תלמיד ישיבת "שער התורה" הרב יצחק דב קופלמן. בהמשך נדפסו על ידי בנו שני חלקים נוספים: על נדרים, גיטין וקדושין (תשי"ב); ועל יבמות וכתובות (תשט"ז). המהדורה המלאה של חידושיו, הכוללת הוספות מתוך כתבי יד אחרים, נדפסה על ידי נכדי הרב שקופ בשנת תשנ"ג.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של הרב שקופ, משה מרדכי, מסר שיעורים בישיבת אביו "שער התורה" ומילא את מקומו ברבנות העיר גרודנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתחילת המלחמה הצליח להימלט מוילנא לארצות הברית. אחרי המלחמה עסק בהוצאת כתבי אביו.

בתו של הרב שקופ חנה, נישאה לשרגא פייבל הינדס; בתם היא פייגה אילנית (בילדותה: הינדס) מקיבוץ גן שמואל, חברת הכנסת הראשונה מטעם תנועת מפ"ם; שלאחר מות אימה גדלה אצל סבה, הרב שקופ. במשך השנים הרב שקופ ניהל קשר מכתבים עם נכדתו, למרות שזו לא שמרה על אורח חיים דתי; בין השאר בעת נישואיה לשלמה אילן, אדם חילוני מהשומר הצעיר, כתב לה סבה‏[6]:

"הנני גם אני למלא חפץ לב. ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן, אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם וברוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנישואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקאפ".

נינו של הרב ובנה של פייגה אילנית הוא אורי אילן, לוחם צה"ל שהתאבד בשבי הסורי כדי לא להסגיר סודות מדינה.

רבי שמעון הכהן שקופ

בנו של הרב שקופ, אליעזר זלמן, הוא אביה של ד"ר שושנה שקופ-פרנקל, הרופאה הכירורגית הראשונה בארץ ישראל, ששימשה יו"ר ארגון הרופאות בישראל.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו ושיעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שערי ישר, חקרי הלכות בדיני הספקות, רובא וחזקה ובדיני עדות, תרפ"ח
  • חדושי רבי שמעון יהודא הכהן – סדרת ספרים על מסכתות סדר נשים ונזיקין, קונטרס בענייני שליחות, מערכת הקניינים (לראשונה נכלל ב"ספר היובל"), קונטרס בענייני שעבוד, גדרי קניין כסף. הספרים יצאו לאור לראשונה על ידי בנו הרב משה מרדכי שקופ החל משנת תש"ז. מהדורה חדשה ומלאה: ניו יורק, תשנ"ג
  • שעורי רבי שמעון יהודה הכהן - נשים-נזיקין, נכתב על ידי יעקב צבי מאזעסאן, תשל"ד
  • שעורי תורה - שבעה שיעורי תורה על מסכת נדרים מתקופת טלז, יצא לאור על ידי תלמידו הרב יצחק עפשטיין, ירושלים, תש"ה (מהדורת צילום נוספת בשנת תשכ"ז). השיעורים יצאו במסגרת ניסיון של הרב אפשטיין להוציא לאור סדרה רחבה יותר של שיעורי הר"ש שקאפ שהיו בידו וכן בידי תלמידים אחרים, אך כוונה זו לא התממשה לבסוף.
  • יד כהן - שיעורים בסדר נשים, נכתבו על ידי תלמידו יהודה דב רזניקוב מדרום אפריקה, ירושלים, תשס"ד
  • שעורי רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ - על מסכת בבא מציעא, נכתבו על ידי תלמידו הרב אליעזר שושן, יצא לאור על ידי הרב חיים איידלס, תל אביב, תשס"ט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה מרדכי אידלעוויץ, תלמידים ומוקירים (עורכים), ספר היובל - לכבוד הגאון רבי שמעון יהודא הכהן שקאפ (שליט"א), וילנה, תרצ"ו. הוצאה חדשה: הוצאת נצח, בני ברק, ה'תשל"ג
  • אהרן סורסקי, רבי שמעון ותורתו - קורות חייו ושיטתו התלמודית, בני ברק, תשל"ג
  • חיים שלמה רוזנטל, תורה יבקשו מפיהו, הוצאה עצמית, ירושלים, ה'תש"ס
  • הרב שג"ר, בתורתו יהגה - לימוד גמרא כבקשת אלוקים, הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, התשס"ט, בפרק 'דרך אחרת בלמדנות - ר' שמעון שקאפ ושיטת טלז'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה של הרב שקופ, אתר ישיבה יוניברסיטי.
  2. ^ שמריה גרשוני, "עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב: רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' – מסורות ועובדות", המעיין, תשרי תש"ע, עמ' 79-96.
  3. ^ ספר היובל לכבוד רבי שמעון יהודה הכהן שקופ, ווילנא : דפוס ד. קריינעס, תרצ"ו.
  4. ^ בספר תולדות אנשי שם מסופר שהוא עבר לווילנה עם הישיבה ושם, לאחר שהקומוניסטים השתלטו על ליטא הוא נפטר לאחר כינוס בעניין המשך קיום הישיבה. אולם הקומוניסטים השתלטו על וילנה רק ביוני 1940, לאחר פטירתו. על כן יש לדבוק בגרסה של הרב קולודצקי שהרב שקופ כלל לא הגיע לווילנה ונפטר בישיבה. פטירתו בביתו בגרודנה גם מתוארת בדברי הפתיחה בקונטרס 'שעורי תורה' שיצא על ידי תלמידו הרב יצחק אפשטיין, וכך גם באנציקלופדיה של גלויות: גרודנה - גראדנע, טור 330.
  5. ^ קברו של הרב שקופ בגרודנא באתר JewishGrodno.com
  6. ^ עקיבא צימרמן, סבא חרדי ונכדה שמוצניקית, הצופה, ט"ז בטבת תשע"ב, מארכיון האינטרנט