כביש 481

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דרך ז'בוטינסקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כביש 481
ISR-HW481.png
Road481bb.JPG
קטע הכביש החוצה את בני ברק, מבט למזרח
סיווג כביש ארצי
ציר כביש רוחב
כינוי "ציר ז'בוטינסקי"
אורך 9.5 ק"מ
נקודת התחלה צומת עלית, רמת גן
ערים ראשיות רמת גן, בני ברק, פתח תקווה,
נקודת סיום צומת סגולה
Map481.png

כביש 481 החופף במידה רבה את ציר ז'בוטינסקי (גם: דרך ז'בוטינסקי או רחוב ז'בוטינסקי) הוא ציר תנועה מרכזי בגוש דן המתחיל בצומת עלית ברמת-גן, דרך בני ברק ומסתיים בצומת סגולה בפתח תקווה, שם הוא נפגש עם כביש 40. הציר נקרא על שם זאב ז'בוטינסקי, ואורכו 9.5 קילומטרים. ישנם צירי תנועה ורחובות רבים במדינת ישראל על שמו של ז'בוטינסקי, אך "ציר ז'בוטינסקי" מתייחס לרוב לציר זה. ראשוני רמת גן כינו את הכביש בכינוי "הכביש השחור"[1], בשל היותו סלול ויוצא דופן במארג דרכי העפר בסביבה דאז.

מהלך ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציר עובר בתחום הערים רמת גן, בני-ברק, ופתח תקווה, ומשיק בקצהו המערבי לגבולה של תל אביב-יפו ליד תחנת הרכבת תל אביב מרכז ומשמש כאחת הכניסות אל העיר. בתוך העיר תל אביב-יפו ממשיך הציר בשם דרך בגין (בעבר "דרך פתח תקווה"), ולאחר מכן כדרך יפו-תל אביב (או בקיצור "דרך יפו"), "רחוב אילת" ורחוב רזיאל, והוא מסתיים בכיכר השעון ביפו.

הציר הוא דרך עירונית לכל אורכו, למעט קטע קצר בסביבות מחלף גהה, והוא גדוש בצמתים מרומזרים. לכן נחשב לציר תנועה איטי יחסית, והוא עורק חשוב לתחבורה ציבורית. כיום פועלים בו עשרות קווי אוטובוס (רובם בתדירות גבוהה) והוא מתוכנן להיות חלק מהקו הראשון של הרכבת הקלה בגוש-דן. בקטע הציר שבין מחלף גהה ועד מרכז העיר פתח תקווה מוקם בימים אלה מסלול תחבורה ציבורית, שרובו גמור. לאורך הציר שוכנים בתי עסק רבים, מגדלי משרדים ומרכזי קניות, ובפתח תקווה נמצאים בסמוך לו הקניון הגדול, אזורי הסחר הסיטונאי והתעשייה הקלה של קריית אריה, רמת סיב וקריית מטלון. לאורך הציר מתועדות רמות גבוהות של רעש וזיהום אוויר שיוצרת התנועה הכבדה.


שלט רחוב.svg
דרך ז'בוטינסקי
Zabotinskiroad
מדינה ישראל
עיר פתח תקווה, בני ברק, רמת גן
קרוי על שם זאב ז'בוטינסקי

מספור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלוש הערים בהן עובר הציר מתנהל מספור מבנים בלתי תלוי, ולכן לאורכו שלוש מערכות מספרים עירוניות. מספור המבנים בפתח תקווה מתחיל בכיכר השוק ועולה לכיוון מערב. בקטע זה הבניינים האי זוגיים נמצאים בצידו הדרומי של הציר. בבני ברק וברמת גן עולים המספרים לכיוון מזרח והמבנים האי זוגיים נמצאים בצידו הצפוני של הכביש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוואי הכביש הוא היסטורי - דרך שקישרה בין יפו למושבה פתח תקווה והלאה לשכם, עוד במאה ה-19, ולפני הקמתן של הערים תל אביב, רמת גן ובני ברק. בסמוך לציר זה התפתחו אחר כך ערים אלה ומרכזי עסקים ראשיים כגון מתחם הבורסה של רמת גן.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתה הדרך משובשת ביותר. כך תוארה הדרך בדבר באוגוסט 1925[2]:

"הידעתם את הדרך מפתח תקווה לתל אביב יפו? יותר נכון: ההרגשתם על עצמותיכם אותו רסוק איברים שנידון בו הנוסע? על פי האמת אין כאן דרך בלתי אם שרידי כביש טורקי, בורות, שוחות וחולות שבעבור עליהם אוטו הוא קופץ ומקפיץ את הנוסעים למעלה מעשרה טפחים. לאנשים חולים או לאשה מעוברת יש בנסיעה זו גם כדי סכנת נפשות. ובבוא ימות הגשמים, אין דרך זו ניתנת לשימוש כלל וכלל. ... בימים ההם עוברת כל התנועה אל בין החולות, דרך ארוכה, כבדה ויקרה."
המת"צ בפתח תקווה, כפי שהוא נראה מגשר המיתרים
מפעל השוקולד עלית לשעבר בכניסה לרמת גן

מושל המחוז רונלד סטורס אמר שאין חלוץ עצמות טוב מנסיעה בדרך יפו - פתח תקווה[2], ואלפרד מונד הגדיר את הנסיעה בדרך זו סכנת נפשות[3]. החל מראשית שנות ה-20 הפצירו תושבי פתח תקווה בשלטונות לסלול את הכביש[4], אך הסלילה התעכבה והיו שראו בכך סימן ליחס העוין של שלטונות המנדט ליישוב העברי[2]. ספירת תנועה בשנת 1926 מצאה שבדרך פתח תקווה בפניה לרמת גן עברו ביום הספירה 490 מכוניות ועגלות, המקום החמישי מבחינת עומס תנועה בכל הארץ[5].

בשנת 1926 החליטה הממשלה הבריטית לסלול כביש למג'דל יאבא שיצא מיפו מזרחה, דרך סלמה (יפו), כפר עאנה, יהודייה ומשם צפונה דרך וילהלמה למג'דל יאבא[6], אולם לאור מחאות תושבי היישובים היהודיים בסופו של דבר הוחלט לסלול את הנתיב הישן מפתח תקווה ליפו ובינואר 1927 נמסרה עבודת הסלילה לסולל בונה אשר ביצעה את הסלילה בו זמנית מבני ברק מערבה ומזרחה[7]. סלילת הכביש הסתיימה ביוני 1928 ומשך הנסיעה ירד מכשעה לכ-13 דקות[8].

הכביש היה אחד מהכבישים הראשונים שנסללו בארץ ישראל, כקטע ראשון בכביש מתל אביב לחיפה[9]. הכביש גם היה בין הכבישים עם מספר הרכבים הגדול ביותר בכל ארץ ישראל, יחד עם כביש יפו-ירושלים[10]. בתחילת 1936 הותחל בהרחבת הכביש[11].

כבר בשנות ה-60 הוצבו בו רמזורים לכל אורכו, למעט בתחומי בני ברק. רמזור ראשון בתחומי בני ברק הופעל זמן רב לאחר שהותקן, לאחר שסוכם שבימי שבת וחג הוא יפעל בצהוב מהבהב[12]. דרישות להתקנת רמזורים בצמתים נוספים עלו במשך השנים, אך העניין לא טופל[13]. התקנת רמזורים בשאר הצמתים התעכבה עוד כמה שנים בגלל דרישתה של עיריית בני ברק שהרמזורים לא יפעלו בשבת. בסוף שנת 1970 הסירה עירית בני ברק את דרישתה והוחלט על הצבת רמזורים בארבע כניסות לעיר[14]. אולם החלטה על הצבת רמזור בהצטלבות עם רחוב סוקולוב נתקבלה רק באוגוסט 1973[15], לאחר הפגנה סוערת של תושבי פרדס כץ בצומת[16]. הפגנות בדרישה להתקנת רמזורים התקיימו גם ב-1974[17].

בכביש ז'בוטינסקי בפתח תקווה הוקם בשנת 2009 נתיב תחבורה ציבורית. נתיב זה נסגר בשנת 2014, לאחר שגבה את חייהם של 21 בני אדם וזכה לכינוי "ציר המוות".[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כביש 481 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי נאור, ביאליק ברמת־גן, בית אברהם קריניצי, מוזיאון וארכיון לתולדות רמת-גן, 2006, עמוד 4
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 עובדה מאליפה, דבר, 6 באוגוסט 1925
  3. ^ סיר אלפרד מונד בפתח תקווה, דבר, 1 בפברואר 1928
  4. ^ בן עמ"י, המושל ר. סטורס בפתח תקווה, דואר היום, 5 בדצמבר 1922
    מזכירנו הראשי בפתח תקווה, דואר היום, 28 ביוני 1923
  5. ^ היתוקן עכשו כביש פתח תקוה?, דבר, 4 ביוני 1926
  6. ^ מה מעכב את סלילת כביש יפו - פ"ת?, דבר, 11 ביוני 1926
  7. ^ כביש פתח תקווה לסולל בונה, דבר, 24 בינואר 1927
  8. ^ מרדכי סלמון, מימי העבר של פתח תקוה, דואר היום, 11 ביוני 1928
  9. ^ נחנך הכביש תל אביב - חיפה, דבר, 1 באוקטובר 1937
  10. ^ פוליטיקת הדרכים של ממשלת א"י, דבר, 16 באוגוסט 1933
  11. ^ התחבורה בארץ ב-1935 ומצב עובדי ההובלה, דבר, 24 במרץ 1936
  12. ^ ברוך מאירישאלת ההפעלה בשבת עיכבה הרמזור של בני ברק, מעריב, 5 במרץ 1967
  13. ^ א. יהושע, רמזור בצומת מסוכן, מעריב, 17 במאי 1967
    אהרן ברוידא, סכנת נפשות בכביש ראשי, מעריב, 29 באוקטובר 1970
    קציר דמים בכבישי בני ברק, דבר, 18 ביולי 1972
  14. ^ יוצבו רמזורים בכביש ז'בוטינסקי, מעריב, 10 בנובמבר 1970
  15. ^ הובטחה הצבת רמזור בצומת פרדס כץ, דבר, 22 באוגוסט 1973
  16. ^ פצועים ועצורים בהפגנה אלימה בפרדס כץ, דבר, 21 באוגוסט 1973
    תמונה, דבר, 22 באוגוסט 1973
  17. ^ הפגנת פנתרים בפרדס כץ, דבר, 16 ביולי 1974
  18. ^ רענן בן צור, הגיע הזמן: נסגר "ציר המוות" בפתח תקווה, באתר ynet, 12 בנובמבר 2014