סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה
מערכה: הסכסוך האיראני-ישראלי
תאריך התחלה: 14 באוגוסט 2006
תאריך סיום: מתמשך
משך הסכסוך: 12 שנים
קרב לפני: מלחמת לבנון השנייה
מקום: צפון ישראל (הגליל ורמת הגולן), סוריה ולבנון
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה
סוריהסוריה  סוריה
איראןאיראן  איראן
לבנוןלבנון  לבנון
הג'יהאד האסלאמיהג'יהאד האסלאמי  הג'יהאד האסלאמי

ראשי מדינה
ישראלישראל אהוד אולמרט (עד 2009)
ישראלישראלבנימין נתניהו 
חזבאללהחזבאללה חסן נסראללה
סוריהסוריה בשאר אל-אסד
איראןאיראן עלי ח'אמנאי 
כוחות

חזבאללהחזבאללה חזבאללה: אלפי לוחמים סדירים ועוד כ-10,000–20,000 לוחמים במילואים, חמושים בכמאה אלף רקטות ארטילריות.
סוריהסוריה צבא סוריה,
איראןאיראן משמרות המהפכה
ארגוני טרור שונים.

אבידות

הרוגים: 4 חיילים, אזרח אחד

הרוגים: לפחות 20 מחבלי חזבאללה, לפחות 35 חיילים סורים, 5 מחבלי הג'יהאד האסלאמי, מספר מפקדים בכירים במשמרות המהפכה, לפחות 3 חיילי צבא לבנון, מספר לא ידוע של מחבלים מארגונים נוספים

LebMapHeb2.jpg

לאחר מלחמת לבנון השנייה נמשך הסכסוך בין מדינת ישראל לארגון הטרור חזבאללה. בסכסוך מעורבים גם פטרוניו של חזבאללה, סוריה ואיראן, וכן ארגוני טרור שונים בסוריה ולבנון, בהם ארגוני טרור פלסטיניים.

חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון ומלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע למלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרקע למלחמת לבנון השנייה
צנחני מילואים בכניסה רגלית ללבנון

לאחר סיום מלחמת לבנון הראשונה ב־1985 שלט צה"ל בדרום לבנון באזור חיץ כדי להגן על היישובים הסמוכים לגבול. עקב אבדות רבות ולחץ ציבורי, הורה ראש הממשלה אהוד ברק במאי 2000 על נסיגה מאזור החיץ. לאחר הנסיגה התפרס חזבאללה ברחבי דרום לבנון ועל הגבול הבינלאומי וביסס בה את שליטתו בבניית בונקרים ובצבירת נשק רב.

לאחר הנסיגה, באותה שנה, בוצעו שתי חטיפות: חטיפת החיילים בהר דב וחטיפת קצין המילואים אלחנן טננבוים. ישראל נקטה לרוב מדיניות של הבלגה. מחליפו של ברק, אריאל שרון, המשיך במדיניות איפוק זו.

במהלך 2005 החלה בצה"ל הכנת תוכנית מגירה בשם "שוברת הקרח", שהייתה אמורה להיות המתווה לפעילות במקרה של הסלמה בגבול הצפון, אך צה"ל לא השתמש בה.

מניין ההרוגים בכל תקופה זו היה נמוך משמעותית ממספר האבדות בתקופת החזקת רצועת הביטחון. ככלל הגבול היה שקט, מצבם הכלכלי של יישובי הצפון הוטב והתיירות הלכה והשתקמה. במשך שש השנים שלאחר הנסיגה חלה ירידה חדה בכמותן ובאיכותן של התקפות חזבאללה על ישראל. בתקופה זו שמר חזבאללה את העימות "על אש קטנה". מדיניות זו נבעה מסיבות פנים־לבנוניות, כדי להמשיך לבצר את מעמדו בחברה הלבנונית, כמי שמוביל את "ההתנגדות" לישראל, מבלי לשלם מחיר יקר מדי על כך מול ישראל.[1]

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006), מלחמת לבנון השנייה
בניין מגורים שניזוק מפגיעת טיל בקרית שמונה

בבוקר 12 ביולי פתח ארגון חזבאללה בהפגזת יישובי הצפון כפעולת הסחה. באותו זמן באזור זרעית תקפה חוליית חזבאללה בטילי נ"ט שני כלי רכב צבאיים שהיו בסיור על קו הגבול והרגה שלושה חיילי צה"ל. מיד לאחר מכן פרצה חוליית חזבאללה נוספת את גדר המערכת, חדרה לשטח ישראל וחטפה שני חיילי מילואים מחטיבה 5 של צה"ל, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ונסוגה איתם לשטח לבנון. חוליה נוספת חמושה בנשק קל ובמכונות ירייה גיבתה את החוטפים.[2] אירוע זה פתח את מלחמת לבנון השנייה.

מתחילת המבצע הדגיש ראש הממשלה אולמרט שאחת ממטרותיו היא להשיב את כושר ההרתעה של ישראל ולשבור את המיתוס סביב הצלחת חזבאללה בשנת 2000 בגרימת הנסיגה הישראלית מלבנון. למבצע היו מטרות נוספות בהן שחרור שני החיילים החטופים, הפסקת אש מוחלטת, פריסת צבא לבנון בכל שטח דרום לבנון והוצאת חזבאללה מאזור דרום לבנון.

ב־12 באוגוסט קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701 הקוראת להפסקת אש בין הצדדים וזו נכנסה לתוקפה ב־14 באוגוסט. למרות זאת, מספר תקריות אש בין צה"ל לחזבאללה אירעו לאחר מכן. אחרי הפסקת האש התמקד צה"ל בעיקר בפעולות חישוף והשמדה של מערכות של מנהרות ובונקרים של חזבאללה ליד הגבול. ב־16 באוגוסט החלו כוחות יוניפ"ל להיכנס לשטח שצה"ל שהה בו, ובמקביל לפריסת כוחות יוניפי"ל וכוחות צבא לבנון, שלא פעלו למניעת תקריות עם חזבאללה, התבצעה היערכות מדורגת של כוחות צה"ל. ב־1 באוקטובר יצאו כל כוחות צה"ל מלבנון למעט חלקו הצפוני של הכפר ע'ג'ר.[3]

מתחילת המלחמה הפגיז חזבאללה באופן מסיבי את העורף הישראלי בעשרות רקטות מדגם גראד 122 מ"מ (המכונות בישראל קטיושות). ההפגזות התעצמו ככל שהחריף העימות. רקטות אלו פגעו בכל אזור הצפון מחיפה במערב עד אזור טבריה במזרח, בית שאן ועפולה בדרום. מירי הרקטות נהרגו 44 אזרחים באופן ישיר ועקיף.[4] הירי גרם לעזיבתם של שליש מתושבי הצפון את בתיהם וירידתם למרכז ולדרום הארץ. אזרחים וגופים רבים התגייסו לעזרת התושבים בצפון במתן תרומות, וארגונים תרמו לפי יכולתם, דבר שהעלה את השאלה על יכולת המדינה לדאוג לאזרחיה בעורף.

תוצאות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות צה"ל גרמה לנטישה המונית של דרום לבנון ולנזק כלכלי לתשתיות אזרחיות שנאמד בלמעלה מ־2 מיליארד דולר. אף על פי כן, בדומה לישראל, לא כל הלבנונים ברחו. בדרום לבנון נותרו כ־120 אלף תושבים, בדרך כלל משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות שהעדיפו להישאר. לצד הפגיעה באזרחים נגרם הרס רב לערי לבנון ולתשתיותיה. רבעים שלמים נפגעו וכבישים וגשרים רבים ניזוקו. מתקני תשתית חשובים כגון בתי הזיקוק, שדה התעופה ואחרים נפגעו אף הם. כמו כן, נגרמו פגיעות כלכליות נוספת שערכן מוערך בכמה מיליארדי דולרים.

למלחמת לבנון השנייה היו תוצאות רבות, בהן התפטרות הרמטכ"ל דן חלוץ, שר הביטחון עמיר פרץ וקצינים בכירים בצה"ל, בהם אלוף הפיקוד ומפקד האוגדה הצפונית, שנמצא אחראי לכשל החטיפה. כמו כן, ישנה ביקורת מצד היסטוריונים צבאיים, עיתונאים, אישי ציבור וקצינים בכירים, הטוענים כי המלחמה לא התנהלה כראוי וכי ישראל לא השיגה את מטרותיה. הציבור הישראלי, אף שתמך ברובו הגדול ביציאה למלחמה, לא הסתפק בתוצאותיה. כתוצאה מכך, קמה מחאה עממית נרחבת שדרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדלים. בעקבות כך הוקמה ועדת וינוגרד, ועדת בדיקה ממשלתית בראשותו של השופט בדימוס אליהו וינוגרד, שהגישה את הדו"ח הסופי שלה בסוף ינואר 2007. ועדת וינוגרד ציינה כי לצד היכולות המרשימות שהפגינו חיל האוויר והמודיעין, התגלו כשלים חמורים הן בתחום הצבאי והן בתחום הממשלתי. לצד התוצאות המידיות היו למלחמה תוצאות ארוכות טווח, כגון התגברות המעורבות הבינלאומית בלבנון. בנוסף, חזבאללה שיקם את תשתיותיו שנפגעו. ישנן טענות שמעמדו של חזבאללה נפגע כתוצאה מהמלחמה, לצד חוקרים אחרים שטוענים שהארגון התחזק כתוצאה מהמלחמה. לפי החלטת האו"ם צבא לבנון התפרס בתוך דרום לבנון וחזבאללה נדחק צפונה. הפגיעה בכלכלה הלבנונית, שנחשבה לכלכלה פגועת מלחמה, טרם שוקמה, לעומת כלכלת ישראל שהצליחה להשתקם מהר מנזקי המלחמה ולהמשיך בצמיחה. החיילים, שבשמם יצאה ישראל למלחמה, לא שוחררו בעקבותיה ולא נכללו בהסדרי האו"ם לסיום הלחימה. שנתיים לאחר הלחימה, לאחר משא ומתן בתיווך גרמני, בוצעה עסקת החלפת שבויים בין ישראל לבין חזבאללה. ישראל שחררה חמישה שבויים לבנונים והחזירה 199 גופות, ובתמורה קיבלה את גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

כרונולוגיה עד תחילת מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרא: דגל א' Icon vojn.svg דגל ב' צד א' תקף את צד ב'.

2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה - האתר לפני ואחרי התקיפה

2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים בסוריה

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים בסוריה היא סכסוך מתמשך שפרץ בסוריה בין כוחות הנאמנים לממשלת הבעת' בראשות הנשיא בשאר אל-אסד ובין אלה המבקשים להדיחה, ועם הזמן התרחב עם כניסת הכורדים, הג'יהאדיסטים, כוחות המזוהים עם ארגון הטרור המדינה האסלאמית ומדינות זרות למערכה. הסכסוך החל ב-15 במרץ 2011, כנחשול של הפגנות ומחאות בכל רחבי סוריה, שהיוו חלק מגל ההתקוממויות בארצות ערב. עם הזמן התפתחו ההפגנות להתקוממות עממית, למרידה ולמלחמת אזרחים, המאופיינת בקרבות קשים, פיגועי התאבדות, התערבויות חיצוניות, זליגות למדינות שכנות, שימוש בנשק קונבנציונלי ובנשק בלתי קונבנציונלי, מעשי טבח, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, אלימות עדתית, משבר פליטים ועוד.

תחילת שנת 2012 התאפיינה בהתערבויות חיצוניות במלחמה בסוריה: אסד הסתייע בכוחות שיעים, כגון משמרות המהפכה האסלאמית מאיראן וחזבאללה מלבנון, ונהנה מתמיכה בינלאומית של רוסיה וסין. לעומת זאת, מורדי האופוזיציה המתונה נתמכו צבאית על ידי מדינות סוניות כגון ערב הסעודית וקטר, וקיבלו תמיכה בינלאומית ממדינות המערב. ארגוני ג'יהאד סונים, כגון ג'בהת א-נוסרה נוסדו בתחילת המלחמה ונכנסו ללחימה מול כוחות אסד. בתחילת שנת 2013 החלו להופיע סימנים של קרעים פנימיים בין הצבא הסורי החופשי, הנחשב למתון יחסית, לבין חלק מארגוני הג'יהאד, שדוגלים באסלאם הקיצוני.[9] בראש הארגונים הללו בלט ארגון המדינה האסלאמית, שבתחילה היה חלק מאל קאעידה, עד אשר האחרון התנתק ממנו, והכריז, ביולי 2014, על חליפות איסלאמית עצמאית בשטחים הנרחבים שכבש בסוריה ובעיראק.

על פי ההערכות של הארגון הסורי לזכויות אדם, נכון ל-7 במאי 2016, נהרגו במהלך המלחמה כ-500,000 בני אדם, מחציתם אזרחים. 2 מיליון איש נפצעו וכמעט 6 מיליון איש ברחו מהמדינה לטורקיה, לירדן, לעיראק וללבנון והם מוגדרים פליטים. בין ההרוגים כ-20,000 מורדים סורים, מעל 45,000 חיילים מצבא סוריה, יותר מ-3,000 לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק ומאיראן, כולל לפחות 640 מחזבאללה, וכ-10,000 לוחמי ג'יהאד זרים, שלחמו בשורות ארגונים סונים קיצוניים בהם ג'בהת א-נוסרה והמדינה האסלאמית.[10]

ב-27 בפברואר 2016 נכנסה לתוקף הפסקת אש בין הממשל הסורי לארגוני המורדים, שלא כללה את המדינה האסלאמית. הפסקת האש צמצמה במידה ניכרת את מספר ההרוגים בחודשים מרץ ותחילת אפריל אך לקראת סוף אפריל חלה עלייה במספר ההרוגים בעקבות קרבות עזים שהתרחשו בחלב וכללו הפצצה של מספר בתי חולים אשר טיפלו באזרחים ובחיילי המורדים על ידי כוחות צבא סוריה.

השפעות מלחמת האזרחים על חזבאללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זליגת מלחמת האזרחים בסוריה ללבנון

בזמן מלחמת האזרחים בסוריה נשלחו אלפי לוחמי חזבאללה לסייע לנשיא סוריה, בשאר אסד.[11] חזבאללה שמר על קשר הדוק עם המשטר הסורי, ייעץ לבכיריו, החזיק בבסיסים ובמחסני נשק בשטח סוריה, ואף השתתף בפועל בלחימה לצד חייליו של אסד.[12] במחצית הראשונה של שנת 2013 התנהלו מספר קרבות בחומס ובקוסייר בהם השתתפו לוחמי חזבאללה בגלוי, ואף ספגו אבדות כבדות (כמאתיים הרוגים), בהם מספר בכירים מהארגון, ובראשם: עלי שביב, ראש אגף המבצעים בארגון (מחליפו של עימאד מוע'ניה).[13][14] המורדים תקפו בתגובה את רובע הדאחיה בביירות בשתי רקטות.[15] ואף איימו על חזבאללה שאם לא ייסוג מסוריה, הם יתקפו אותו בלבנון.[16] ביוני 2013 היו מספר עימותים בין תומכי סוריה לתומכי חזבאללה בלבנון. העימות הגדול שבהם התרחש בצידון. מיליציה סונית בהנהגתו של השייח אחמד אל אסיר תקפה את חיילי צבא לבנון ובעימות שהתפתח נהרגו עשרות אנשים משני הצדדים.[17] המורדים גם תקפו את חזבאללה ומפעיליו בשרשרת של פיגועי תופת. בין יולי 2013 לינואר 2014 התרחשו חמישה פיגועי טרור שגבו קורבנות בנפש, ארבעה באזור הדאחיה ואחד נגד שגרירות איראן בביירות, שבו נהרגו 25 בני אדם, בהם נספח התרבות של שגרירות איראן.[18] כמו כן, נורה למוות בכיר חזבאללה, חסן אל־לקיס. בעקבות ההתרחשויות הללו הוציא חזבאללה את בכיריו מאזור הדאחיה.

בספטמבר 2013, כשארצות הברית התכוננה לתקוף את משטרו של בשאר אסד ואת חזבאללה שסייע לו, עקב השימוש בנשק כימי (ובסוף לא תקפה), יוסוף אל-קרדאווי, בכיר פוסקי האסלאם הסוני, תמך בהם ואמר: "סוף סוף אנו יכולים בכל אופן להודות לאמריקה, ואנו מצפים ממנה ליותר, אנו מצפים שהיא תתייצב בעוז. חזבאללה היא מפלגת השטן! מפלגת הרוע! מפלגת העריצים!".

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה בוצעו מספר תקיפות אוויריות שיוחסו לישראל נגד משלוחי נשק מסוריה שיועדו לחזבאללה ונגד בכירים בארגון ששהו בסוריה, בהן תקיפת שיירת הנשק הסורית במחוז ריף דמשק בינואר 2013, תקיפות משלוחי הנשק האיראניים לחזבאללה בדמשק במאי אותה שנה, תקיפת שיירת הנשק הסורית לחזבאללה בבעלבכ בפברואר 2014, ותקיפה אווירית בגבול ישראל-סוריה בינואר 2015 שבה נהרגו הגנרל האיראני עלי אללה דאדי וג'יהאד מוע'ניה, בנו של עימאד מוע'ניה. בתגובה לתקיפה האחרונה ירה חזבאללה טילי נ"ט על שיירת כלי רכב של צה"ל סמוך לכפר ע'ג'ר. מהירי נהרגו שני חיילים מחטיבת גבעתי ו-7 נפצעו.[19] בנאום שנשא מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, הוא התייחס בהרחבה לתקיפה הישראלית ולתגובת חזבאללה.[20]

במהלך הלחימה בסוריה איבד שם חזבאללה מאות (ואף אלפים) מלוחמיו (לפי אחת ההערכות: כ-2,000 הרוגים וכ-5,000 פצועים, נכון לסוף שנת 2015).[21][22]

ב-13 במאי 2016 נהרג מוסטפא באדר א-דין, מפקד הזרוע הצבאית של חזבאללה.[23]

כרונולוגיה מ-2012 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה

מקרא: דגל א' Icon vojn.svg דגל ב' צד א' תקף את צד ב'.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר גיא בכור, מתוך עדותו בוועדת וינוגרד עמ' 26.
  2. ^ חיים איסרוביץ, חיזבאללה חושף: כך חטפנו את רגב וגולדווסר, באתר nrg‏, 12 ביולי 2007.
  3. ^ עמוס הראל, יואב שטרן, אלוף בן והסוכנויות, צה"ל יטוס בשמי לבנון עד לשחרור החטופים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2006.
  4. ^ מתוכם 4 קשישים שנפטרו מדום לב עקב אזעקה וילדה קטנה שנחנקה בתוך רכב נעול. ראו דיווחים ב-אחיה ראב"ד, חיפה: שמע אזעקה, לקה בלבו ומת, באתר ynet, 25 ביולי 2006 וב-חגי עינב, לקה בליבו באזעקה - ומת אחרי שבועיים וחצי, באתר ynet, 11 באוגוסט 2006.
  5. ^ אושרת נגר-לויט ואמיר בוחבוט, השקט הופר: קטיושות פגעו בקריית שמונה, באתר nrg‏, 17 ביוני 2007
  6. ^ אלי לוי ואמיר בוחבוט, שתי קטיושות נורו הלילה מלבנון לשלומי, באתר nrg‏, 8 בינואר 2008.
  7. ^ אירוע נוסף של ירי רקטה מדרום לבנון לעבר אצבע הגליל, מהווה הפרה נוספת של החלטה 1701, מרכז המידע למודיעין ולטרור המרכז למורשת המודיעין, 29 באוקטובר 2009
  8. ^ אלי אשכנזימג"ד נהרג בגבול הצפון מירי צלף של צבא לבנון, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2010
  9. ^ האופוזיציה הסורית בדרך להתפוררות, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בספטמבר 2013
  10. ^ Syria death toll now exceeds 210,000: rights group, ‏באתר רויטרס, 07 בפברואר 2015
  11. ^ דיווח: 200 לוחמי חזבאללה נכנסו לסוריה לסייע למשטר אסד, באתר של "רשת 13" (במקור, מאתר "nana10")
  12. ^ עמוס הראלמחשש לקריסת משטר אסד: איראן וחיזבאללה מגבירות הסיוע הצבאי לדמשק, באתר הארץ, 6 באפריל 2012
  13. ^ 120 אנשי חזבאללה נהרגו בקרב על קוסייר, באתר ישראל היום, 21 במאי 2013
  14. ^ המורדים: חיסלנו 38 לוחמי חיזבאללה, באתר ערוץ 7, 17 במרץ 2013
  15. ^ המלחמה בסוריה גולשת לביירות: רקטות על מעוז חזבאללה, באתר הארץ, 26 במאי 2013
  16. ^ סוכנויות הידיעות, המורדים מאיימים על חיזבאללה: היסוגו מסוריה, באתר nrg‏, 29 במאי 2013
  17. ^ ג'קי חורי, צבא לבנון הכריע את החמושים הסונים בצידון, באתר הארץ, 25 ביוני 2013
  18. ^ רועי קייס, חיזבאללה: אנחנו לא היעד העיקרי לפיגוע, באתר ynet, 3 בינואר 2014
  19. ^ אירוע ביטחוני בצפון; שני חיילים נהרגו ושבעה נפצעו, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 28 בינואר 2015.
  20. ^ רועי קייס, נסראללה: ההישג שלנו - החשש בישראל, באתר ynet, 30 בינואר 2015
  21. ^ יוסי מלמן, ‏מגפיים בבוץ: סופה של מלחמת האזרחים בסוריה לא נראה באופק, באתר מעריב השבוע, 19 בדצמבר 2015
  22. ^ גילי כהן, אי-פי, רויטרסגורם בכיר בצה"ל: חיזבאללה נתון במצוקה אסטרטגית בסוריה, איבד 3% מלוחמיו, באתר הארץ, 3 ביוני 2015
  23. ^ גיא אלסטר‏, "מסוכן יותר ממורנייה": איש הצללים שניהל את המבצעים הגדולים של חיזבאללה, באתר וואלה! NEWS‏, 13 במאי 2016.
  24. ^ IAF shoots down drone from Lebanon off Haifa | JPost | Israel News
  25. ^ גילי כהןארבעה חיילי צה"ל נפצעו מפיצוץ סמוך לגבול לבנון, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2013.
  26. ^ כתבי חדשות 2, ‏4 רקטות נורו לעבר אזור הצפון; כיפת ברזל יירטה אחת מהן, באתר ‏mako‏‏, ‏22 באוגוסט 2013‏.
  27. ^ סוכנויות הידיעות, גורם ישראלי בכיר מאשר לטיים: "תקפנו בגבול סוריה-לבנון", באתר nrg‏, 26 בפברואר 2014
  28. ^ גיא ורון, הדס שטייף וטל לב-רם, מטען הופעל על כוח צה"ל בגבול לבנון, גלי צה"ל, 14 במרץ 2014.
  29. ^ לילך ויסמן, ‏שלושה חיילי צה"ל נפצעו ממטען חבלה בגבול עם סוריה, באתר גלובס, 18 במרץ 2014.
  30. ^ יואב זיתון ורועי קייס, צה"ל הגיב: חיל האוויר תקף בסיסי צבא סוריה, באתר ynet, 19 במרץ 2014
  31. ^ אחיה ראב"ד, רועי קייס ויואב זיתון, לא שקט בצפון: שתי רקטות בגבול לבנון, באתר ynet, 15 ביולי 2014.
  32. ^ עדי חשמונאי ואמיר בוחבוט‏, קצין נפצע בינוני ליד קוניטרה; המורדים השתלטו על המעבר, באתר וואלה! NEWS‏, 27 באוגוסט 2014.
  33. ^ סוללת פטריוט יירטה מטוס קרב סורי שחדר לישראל, נענע10, 23 בספטמבר 2014.
  34. ^ גורמים בלבנון: בנו של עימאד מורנייה חוסל בתקיפת צה"ל בסוריה, מעריב אונליין, 18 בינואר 2015,
    דיווח בלבנון: בנו של עימאד מורנייה נהרג בסוריה, באתר ynet, 18 בינואר 2015.
  35. ^ איראן מאשרת: גנרל שלנו נהרג בתקיפת ישראל בסוריה, באתר ynet, 19 בינואר 2015.
  36. ^ כתבי ynet, תקרית חמורה בצפון: 2 הרוגים ו-7 פצועים נפגעים מירי נ"ט על רכב צבאי, ירי נוסף להר דב ולחרמון, באתר ynet, 28 בינואר 2015.
  37. ^ רועי קייס ויואב זיתון, "חיל האוויר תקף מאגרי טילים בדמשק", באתר ynet, 25 באפריל 2015.
  38. ^ יואב זיתון, גבול סוריה: 4 מחבלים חוסלו כשניסו להניח מטען, באתר ynet, 26 באפריל 2015.
  39. ^ סוכנויות הידיעות, ‏דיווח: חיל האוויר תקף בסוריה וחיסל שלושה פעילי טרור, באתר מעריב השבוע, 29 ביולי 2015,
    אבי יששכרוף ואמיר בוחבוט‏, חיזבאללה: שני הרוגים בתקיפה של צה"ל על רכב בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 29 ביולי 2015.
  40. ^ יואב זיתון ורועי קייס, צה"ל: חיסלנו החוליה ששיגרה רקטות מסוריה, באתר ynet, 21 באוגוסט 2015
  41. ^ רועי קייס, יואב זיתון וליעד אוסמו, חיזבאללה: סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן, חוסל בתקיפה ישראלית בדמשק, באתר ynet, 20 בדצמבר 2015
  42. ^ אסף גבור ויוחאי עופר, בכיר חיזבאללה סמיר קונטאר חוסל הלילה בסוריה, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2015
  43. ^ יואב זיתון, אחיה ראב"ד, איתי בלומנטל, איתמר אייכנר וליעד אוסמו, שלוש רקטות התפוצצו מצפון לנהריה, אין נפגעים, באתר ynet, 20 בדצמבר 2015,
    יאיר קראוס, 3 רקטות נורו לגליל המערבי; צה"ל הגיב באש ארטילרית, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2015.
  44. ^ יואב זיתון, רועי קייס ואחיה ראב"ד, מטען על כוח בגבול הצפון; צה"ל ירה ללבנון, באתר ynet, 4 בינואר 2016.
  45. ^ רועי קייס, דיווח בלבנון: טיל מונחה מתקדם חיסל את בדר א-דין, באתר ynet, 14 במאי 2016
  46. ^ עמוס הראל וג'קי חורי, בכיר חיזבאללה נהרג בסוריה, הסימנים מלמדים שישראל לא אחראית לתקרית, באתר הארץ, 13 במאי 2016
  47. ^ איציק וייס, ירי לעבר עמדת צה"ל במטולה: רסיס פגע בדיסקית של לוחם, באתר חדשות 0404‏.
  48. ^ איציק טובול, דיווחים בסוריה: חיל האוויר תקף יעד חיזבאללה ליד קוניטרה, באתר חדשות 0404‏.
  49. ^ עדי חשמונאי ואלי אשכנזי‏, מטענים איראניים מחיזבאללה: שישה צעירים מהצפון נאשמים בתכנון פיגועים, באתר וואלה! NEWS‏, 06 באוקטובר 2016.
  50. ^ מקסים לנגו, דיווחים זרים: ישראל תקפה שיירה של חיזבאללה בסוריה, באתר חדשות 0404‏.
  51. ^ איציק וייס, דיווח: חיל האוויר תקף יעד חיזבאללה בסוריה, באתר חדשות 0404‏.
  52. ^ איציק וייס, דיווחים בסוריה: חיל האוויר תקף שיירת נשק של חיזבאללה, באתר חדשות 0404‏,
    סוכנויות הידיעות‏, דיווח: ישראל תקפה בסיס צבא אסד ושיירה של חיזבאללה בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 30 בנובמבר 2016.
  53. ^ רועי קייס, רשת חיזבאללה מאשימה: ישראל תקפה נמל תעופה צבאי בדמשק, באתר ynet, 7 בדצמבר 2016.
  54. ^ ירון שניידר, כתב לענייני ערבים וניר דבורי, ‏דיווח: חיל האוויר תקף ליד דמשק, באתר ‏mako‏‏, ‏22 בפברואר 2017‏.
  55. ^ אמיר בוחבוט‏, חיל האוויר תקף בסוריה; טיל נ"מ יורט בידי "החץ" באזור ירושלים, באתר וואלה! NEWS‏, 17 במרץ 2017.
  56. ^ Israel’s Arrow scores first operational hit — but against what?, Defense News, 17.3.2017
  57. ^ טיל פטריוט יירט כלי טיס בלתי מאויש בגבול הצפון, אתר צה"ל, 19 בספטמבר 2017.