אלבר קאמי – הבדלי גרסאות
מ הסרת קטלוג כפול בין קטגוריה:אישים במאה ה-20 וקטגוריות בנות שלה (תג) (דיון) |
|||
שורה 127: | שורה 127: | ||
{{מיון רגיל:קאמי, אלבר}} |
{{מיון רגיל:קאמי, אלבר}} |
||
[[קטגוריה:ילידי 1913]] |
[[קטגוריה:ילידי 1913]] |
||
[[קטגוריה:אישים במאה ה-20]] |
|||
[[קטגוריה:סופרים צרפתים]] |
[[קטגוריה:סופרים צרפתים]] |
גרסה מ־01:06, 4 באוקטובר 2018
לידה |
7 בנובמבר 1913 א-ד'רעאן, אלג'יריה הצרפתית, צרפת |
---|---|
פטירה |
4 בינואר 1960 (בגיל 46) וילבלווין, יון, צרפת |
מקום קבורה | Cemetery in Lourmarin |
השקפה דתית | אתאיזם |
מקום לימודים | אוניברסיטת אלג'יר |
מוסדות |
|
זרם | אבסורד |
תחומי עניין | מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מדע המדינה, אונטולוגיה, פנומנולוגיה |
עיסוק | סופר, תסריטאי, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית, משורר, כדורגלן, מחזאי, עיתונאי, מסאי, פילוסוף, מחבר רומנים, פובליציסט |
הושפע מ | סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, ז'אן-פול סארטר, פיודור דוסטויבסקי, פרנץ קפקא, הרמן מלוויל, סימון וייל, ויקטור הוגו, פסקל פיה, ג'ורג' אורוול, אנדרה ז'יד |
השפיע על | ז'אן-פול סארטר, תומאס מרטון, ז'אק מונו, אורהאן פאמוק, מושין חאמיד |
מדינה | צרפת, גרמניה |
יצירות ידועות | L'homme révolté, הדבר, Albert Camus, María Casares. Correspondence (1944-1959), קליגולה, הזר, הנפילה, המיתוס של סיזיפוס, מוות מאושר, Neither Victims Nor Executioners |
פרסים והוקרה |
פרס נובל לספרות (1957) מדליית הרזיסטנס (1946) |
בן או בת זוג |
|
צאצאים | Catherine Camus, Jean Camus |
חתימה | |
אלבר קאמי (בצרפתית: Albert Camus;ⓘⒾ 7 בנובמבר 1913 - 4 בינואר 1960) היה סופר ופילוסוף צרפתי, יליד אלג'יריה, מהידועים בפילוסופים של האקזיסטנציאליזם, זוכה פרס נובל לספרות.
חייו
קאמי נולד בעיירה מונדובי (Mondovi), היום דרעאן, הסמוכה לענאבה (בון) שבאלג'יריה, למשפחת מתיישבים שכללה אב צרפתי ואם ספרדיה. כשהיה בן שנה נהרג אביו באחד מקרבות מלחמת העולם הראשונה, וכילד גדל קאמי בעוני.
הוא התקבל לאוניברסיטת אלג'יר, והיה שוער בקבוצת הכדורגל של האוניברסיטה עד שלקה בשחפת, ב-1930. לפרנסתו עבד במגוון עבודות מזדמנות. ב-1936 קיבל תואר בפילוסופיה.
בשנת 1934, בעודו סטודנט, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אך אחר כך עורר את כעסם של חבריו כשחבר לפלג סוציאליסטי אחר.
ב-1934 נישא לסימון היי, אך התמכרותה לסמים הביאה לסיום נישואיהם. ב-1940 נישא בשנית, לפרנסין פור, ונולדו לו תאומים: בן ובת. גם נישואים אלה לא עלו יפה. אהבתו של קאמי כלפי אשתו הפכה לאהבת-אח. הוא חש שאיננו בנוי לחיי משפחה מסודרים, ופרנסין סבלה מאוד מהקשרים שניהל מחוץ למסגרת הנישואים. בני הזוג היו פרודים זמן ניכר, אך הקשר ביניהם נשמר כמחויבות משפחתית, חברות, ותמיכה בתקופות של קושי ומחלה. קאמי קיים קשרי אהבה וידידות עמוקים ורבים עם נשים, כאשר בהמשכם עבר מאהבה לוהטת לחיבה. כותבת הביוגרפיה שלו, אוליביה טוד, מציינת ש"קאמי שיקר לכולן בהצלחה או בצורה גרועה"[1]. קשר מיוחד היה לו עם השחקנית הספרדיה מריה קאזארס, שאותה החשיב כאהבת חייו, ועם המתרגמת אליזבת סלרס.
בשנות השלושים כתב בעיתונים סוציאליסטיים ובתחילת שנות הארבעים, בזמן כיבוש צרפת בידי גרמניה, השלים את ספריו הראשונים, "הזר" - רומן המספר את קורותיו של צעיר צרפתי החי באלג'יר, ו"המיתוס של סיזיפוס" - מסה שבה תיאר את התאוריה האקזיסטנציאליסטית שעמדה מאחורי כתיבת "הזר". קאמי הצטרף לרזיסטנס, תנועת ההתנגדות לכיבוש הנאצי, וערך את עיתון המחתרת "COMBAT". בעיתון זה פרסם קאמי ארבעה מכתבים שיועדו ל"ידיד גרמני" - ככל הנראה, הפילוסוף מרטין היידגר. מכתבים אלו קובצו בספר "מכתבים לידיד גרמני". בעקבות פעילות זו התיידד עם ז'אן פול סארטר, חברות שנמשכה גם לאחר המלחמה. הוא חיבב תיאטרון, כתב מחזות, ביים ואף שיחק על במת "תיאטרון הפועלים" שהקים.
ב-1951 פרסם את "האדם המורד". ביקורתו החריפה על הקומוניזם הובילה לקרע בינו לבין סארטר וידידיו בשמאל. מאוחר יותר מתח ביקורת נוספת על הסובייטים, בעקבות פלישתם להונגריה ב-1956.
בנוסף היה פעיל בנושאי זכויות אדם ובהתנגדות לעונש המוות, ובשנת 1957 פרסם מסה בשם "הרהורים על הגיליוטינה" בה הוא פורש את משנתו ודעותיו בנוגע לעונש המוות.
מלחמת העצמאות של אלג'יריה הציבה דילמה קשה לקאמי, בהיותו צאצא למתיישבים שעתידים היו להיות הראשונים להיפגע מעצמאות הארץ. קאמי הטיל את האשמה למשבר על ממשלת צרפת, אך סבר שעצמאות מלאה לערביי אלג'יריה אינה נחוצה. משפט שאמר ושהתפרסם היה שאין הוא יכול להעדיף את הצדק שתובעים אנשי אלג'יריה, שמוביל לטרור נגד חפים מפשע, על פני שלומה של אמו.
ב-1957 קיבל את פרס נובל לספרות.
ב-4 בינואר 1960 נהרג בתאונת דרכים בעיירה הצרפתית Villeblevin. אתו נהרג גם הנהג, חברו והמוציא לאור שלו, מישל גלימאר. על פי המסופר, עד לרגע האחרון התכוון קאמי לחזור לביתו דווקא ברכבת, ובכיסו נמצא כרטיס שלא השתמש בו.
יצירתו של קאמי
כתיבתו של קאמי נעה בתחום שבין ספרות לפילוסופיה. הוא פרסם מסות פילוסופיות, רומאנים, נובלות, סיפורים קצרים, מחזות ואף כתב לעיתונות.
בחיבורו "המיתוס של סיזיפוס" תוהה קאמי מה המשמעות לחיים בעולם מודרני של אבסורד, שבו אין ערכים מוחלטים. שאלתו היא מה הטעם לבכר קיום כזה על פני התאבדות. לפיו, האדם חש שחייו אבסורדים לנוכח המוות האורב לו בוודאות בסוף הדרך, וכן בשל חוסר המובנות וההיגיון שבעולם, העומדים בסתירה חריפה אל מול רצונו האינסופי של האדם להבין את פשר העולם ומשמעות קיומו. אף על פי כן, האדם החווה את האבסורד יידחה את ההתאבדות ויחיה חיי מרד, המתבטאים בכך שהוא חי את האבסורד ולא נכנע לו. החיים האבסורדיים נמדדים על פי כמותם, ולא איכותם, שכן אין אמת מידה גבוהה שעל פיה אפשר לדרג חיים "טובים" או "לא טובים". קאמי הקביל את חייו של האדם המודרני לגורלו של סיזיפוס, הגיבור מהמיתולוגיה היוונית שנגזר עליו לגלגל אבן לראש הר גבוה, ולכשיגיע לפיסגה, תתגלגל האבן חזרה לתחתית ההר, וסיזיפוס יאלץ לדחוף אותה חזרה למעלה, וחוזר חלילה, לנצח. לכן הוא כותב: "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח". סיזיפוס מורד בחייו האבסורדיים וממשיך בהם תוך מודעות תמידית למהותם. תודעה זו מקנה לו אושר.
לפני "המיתוס" פרסם קאמי את "הזר", שבו הוא מתאר את תחושות הניכור של האנטי-גיבור (קאמי מכנה אותו "גיבור אבסורדי") מרסו, צרפתי תושב אלג'יר, אשר הרג ערבי, לטענתו "בגלל השמש", וממתין לביצוע גזר דין מוות שנדון לו. הגיבור של קאמי קר לחלוטין ונעדר כל רגש. הוא אינו בוכה בהלוויה של אמו, וזה פשעו האמיתי בעיניי החברה שהחליטה לחרוץ את דינו.
המחזה קליגולה, מתאר תחושת חוסר משמעות האופפת קיסר רומי לאחר מותה של אחותו האהובה, ולא מצליח למצוא לה פתרון גם בבולמוס של רצח. המחזה דן בחירות המוחלטת שבחיים האבסורדיים, בחובת האחריות ובהיבטים החברתיים שבאבסורד.
אחד מספריו החשובים של קאמי הוא "הדבר", תיאור של תושבי העיר אוראן המתמודדים עם מגפה הפושטת בעיר והופכת את החיים על פיהם, וכנגדם רק קומץ מנסים להילחם בנגע. רבים רואים ביצירה זו תיאור מטאפורי של ימי ההתנגדות לנאצים.
ספר נוסף של קאמי, אשר בדומה לספר "המיתוס של סיזיפוס" משתייך לכתביו הפילוסופיים, הוא "האדם המורד", המתייחס ל"הדבר", ובו עוסק קאמי במרד הכלל-אנושי כנגד האבסורד הקיומי ובסולידריות ההכרחית למרד זה, בשונה מ"המיתוס" שעסק בנקודת המבט של הפרט.
ספר אחר שלו הוא "הנפילה", סיפורו של אדם השקוע בהרהורים על טעויות עבר, ומהווה מעין אנטי תזה לדמות מ"הזר". ספר נוסף שכתב, שנמצא בתוך בוץ ליד המכונית ההרוסה שבה נהרג קאמי, שכתיבתו לא הושלמה, הוא "אדם הראשון". ביומנו כתב שתיכנן לכתוב עוד שלוש יצירות שהנושא המרכזי בהן הוא אהבה.
אדם הראשון שכתב קאמי בערוב ימיו מבוסס כמעט לחלוטין על סיפור חייו שלו. האוטוביוגרפיה האמנותית הזו כתובה סביב סיפורו של ז'אק שעולה בפעם הראשונה לקבר אביו שנפטר במלחמת העולם הראשונה מבלי שבנו יכיר אותו. הספר עוסק כולו בזכרונותיו, והוא מתאר בעיקר את הילדות כצרפתי עני באלג'יר. הספר פותח זוויות חדשות על האבסורד של קאמי, הן מבחינת מקורו והן מבחינת תוכנו. קאמי מעולם לא סיים את כתיבת הספר, וזה פורסם בידי בתו למרות היותו טיוטה לא גמורה.
בראיון לעיתונות הישראלית העידה בתו של קאמי על עצמה כעל יהודיה.[1]
קאמי עסק גם בתרגום ובעיבוד של יצירות אחרים לכדי מחזות.
מספריו בעברית
ספרות
- אדם הראשון, תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 1995.
- הדבר, תרגם יונתן רטוש, עם עובד, 1953; תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 2001.
- הזר, תרגם אהרון אמיר, משרד הביטחון, 1964; תרגמה אילנה המרמן, הוצאת עם עובד, 1985.
- כלולות, הקיץ, תרגמה אביבה ברק, הוצאת מעריב, 1988.
- מיתת אושר, תרגם אהרון אמיר, הוצאת עם עובד, 1980.
- הנפילה, גלות ומלכות, תרגם צבי ארד, מרחביה, 1959.
- הנפילה, תרגם עמנואל פינטו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
- גלות ומלכות, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, הספריה החדשה, 2016.
- פנים וחוץ, תרגמה עדינה קפלן, רשפים, 1997.
פילוסופיה
- האדם המורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1971.
- המיתוס של סיזיפוס: מסה על האבסורד, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, 1978.
- מכתבים לידיד גרמני, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 1998.
- נאומים בשוודיה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2000.
- הרהורים על הגליוטינה, תרגמה עדינה קפלן, הוצאת כרמל, 2008.
- הזמן הזה II,I: כתבים פוליטיים, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2013.
- הזמן הזה III : רשימות אלג’יריות 1958-1939, תרגמה שושנה כרם, הוצאת כרמל, 2015.
לקריאה נוספת
- אלבר קאמי, אלוהים משוחח עם נפשו (מצרפתית: רותם עטר), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
- דניאל הרשקוביץ, ההתפתחות ביחס כלפי "האחר" במכלול יצירותיו של אלבר קאמי.
- אביבה קרינסקי, אלבר קאמי ואנטואן דה סנט אכזופרי: בין "הדבר" ל"הנסיך הקטן". נדפס בספרה
- בעקבות הכוכב האבוד, עיון והנחיה בקריאת "הנסיך הקטן", סדרה לביקורת ספרותית, אור עם, 1992.
- זאב הרוי, אלוהי המורדים, על האדם המורד, נדפס ברייפנברג-מרד, מוזיאון הרצליה, תשנ"ג 1993.
- עדינה קפלן, סגנון ואבסורד במבחן התרגומיות: "פנים וחוץ" ו"הזר", נדפס בפרספקטיבה, ירושלים, 1998.
- אבי שגיא, אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000
- אוליביה טוד, אלבר קאמי: חייו, הוצאת כרמל, 2000.
- רונלד ארונסון, קאמי וסארטר, סיפורה של ידידות והריב אשר שם לה קץ, מאנגלית: רפי קינן, ספרי עליית הגג, 2008.
- דוד אוחנה, הומניסט בשמש: קאמי וההשראה הים-תיכונית, הוצאת כרמל, 2000.
- דוד אוחנה, הכבול העקוד והצלוב: אלבר קאמי וגבולות האלימות, הוצאת כרמל, 2013.
- רות נצר, "אלבר קאמי - אבנים חיות - טרנספורמציה אלכימית ותהליך חניכה בספור 'האבן הצומחת'", השלם ושברו, הוצאת כרמל, 2009, עמ' 61-71.
קישורים חיצוניים
- אלבר קאמי, באתר פרס נובל (באנגלית)
- עדי צור, אלבר קאמי: האבסורד ברומן הזר
- גבי לוין, עכבר העיר אונליין, חמישים שנה למותו של אלבר קאמי: הזר. המורד. המיתוס, באתר הארץ
- תהל פרוש, עכבר העיר אונליין, אלבר קאמי: האדם המורה, באתר הארץ
- אורי קליין, עכבר העיר אונליין, אלבר קאמי: אבסורד על המסך, באתר הארץ
- נסים קלדרון, האם יש סיבה לרצח, באתר הארץ
- דנה פריבך-חפץ, המלצת קריאה: "אדם הראשון" לקאמי, באתר nrg
- רוזלין דרעי, הזר הנצחי, באתר ynet
- אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, מפעלו ההגותי והיצירתי של אלבר קאמי עדיין חי, באתר הארץ
- חניתה עשתאי, אלבר קאמי, קודם כל עיתונאי, באתר הארץ
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אלבר קאמי, 7 בנובמבר 2010
- הקדמה לספר "קאמי וסרטר", באתר "טקסט"
- Camus the Jew
- הספרים של אלבר קאמי, באתר "סימניה"
- תום שטיבר, איום קיומי בהווה, באתר "שבת", מוסף מקור ראשון.
- דוד אוחנה, אלבר קאמי: הומניסט בעלטה, באתר הארץ, 20 באפריל 2013
- ניר רצ'קובסקי, הזר שבתוכנו, באתר ישראל היום, 1 בנובמבר 2013
- דוד אוחנה, 100 שנה להולדתו של אלבר - מורשתו של האדם המורד, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2013
- פרויקט 'מאה שנה להולדת אלבר קאמי במוסף "שבת" של מקור ראשון
- סהר שלו, אלבר קאמי: סגנון בארבע מלים, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2013
- דניס שרביט, 'האדם הראשון' לאלבר קאמי, הרצאה מצולמת של האוניברסיטה הפתוחה במסגרת יום עיון "על גלות וגבולות"
- עמיחי שלו, ספר מסוכן: "הנפילה" של אלבר קאמי, באתר ynet, 7 בינואר 2015
- יצחק לאור, שקרים ובגידות: החשבון של אלבר קאמי עם אירופה, באתר הארץ, 30 בינואר 2015
- אריק גלסנר, "גלות ומלכות": אלבר קאמי בלקט משובח, באתר ynet, 4 בנובמבר 2016
- Fonds Albert Camus - Cité du livre d'Aix en Provence
- Société des Études Camusiennes
- The Albert Camus Society
הערות שוליים
זוכי פרס נובל לספרות | ||
---|---|---|
1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | |
1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) |