יחסי ארצות הברית-רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסי רוסיה-ארצות הברית
רוסיהרוסיה ארצות הבריתארצות הברית
US-Russia.PNG
רוסיה ארצות הברית
שטחקילומטר רבוע)
17,098,242 9,833,517
אוכלוסייה
142,355,415 323,995,528
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,745,000 18,560,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
26,307 57,285
משטר
רפובליקה פדרלית נשיאותית רפובליקה נשיאותית פדרלית
הוצאות צבא (במיליארדי דולרים)[1]
70 711
מס' החיילים המשרתים בכוחות המזוינים
1,037,000 1,447,076

יחסי ארצות הברית-רוסיה ידעו עליות ומורדות רבות מאז הקמתה של ארצות הברית. לראשונה כוננו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות בשנת 1807, אולם יש המייחסים את כינון היחסים בין שתי המדינות לשנת 1698, כשהאימפריה הרוסית כוננה יחסים עם המושבה האמריקנית פנסילבניה.

עם פרוץ מהפכת פברואר ברוסיה בשנת 1917, ארצות הברית התנגדה לאידאולוגיה שהובילה את המהפכה ותמכה במלוכנים. עד 1933 האמריקאים לא הכירו בברית המועצות, אך במהלך מלחמת העולם השנייה שתי המדינות היו לבעלות ברית במלחמה נגד גרמניה הנאצית. עם סיום המלחמה התגלע סכסוך בין המעצמות, סכסוך שמעולם לא גלש לעימות חזיתי ולכן כונה המלחמה הקרה. הסכסוך השפיע על הפוליטיקה העולמית עד סוף המאה ה-20.

עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991, והקמת הפדרציה הרוסית, היחסים בין שתי המדינות השתפרו וכיום המדינות משתפות פעולה בתחומים כמו מלחמה בטרור, מחקר בתחום החלל ומניעת הפצת נשק גרעיני.

תחת ממשלו של ולדימיר פוטין היחסים בין המדינות התקררו. באוגוסט 2013, הכריז הממשל האמריקאי על ביטול פגישתו המתוכננת של נשיא ארצות הברית ברק אובמה עם מקבילו הרוסי ולדימיר פוטין, עקב מתן מקלט מדיני לאדוארד סנואודן, מדליף אמריקאי שחשף תוכניות ריגול של סוכנות ה-NSA בארצות הברית. ב-2014 היחסים החריפו בעקבות המשבר באוקראינה וסיפוח חצי האי קרים, הסנקציות שהוטלו מצד ארצות הברית על רוסיה וב-2015 מעורבות רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה והתערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים עם ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יחסי החוץ של ברית המועצות, היסטוריה של ארצות הברית

לקראת מלחמת העולם השנייה ובמהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיבה בין ארצות הברית לברית המועצות התמתנה בשנות השלושים. ב-1932 נכנסה ברית המועצות לחבר הלאומים ובשנת 1934 ארצות הברית הכירה בה. מדיניות הפיוס שנקטו מדינות המערב כלפי היטלר אשר הגיעה לשיא עם הסכם מינכן, הדאיגה את סטלין. ארצות הברית, אשר הייתה שקועה בשפל הגדול ובאותו זמן נקטה במדיניות של התבדלות, לא התערבה. סטלין נדחף בהדרגה לעבר גרמניה ובאוגוסט 1939, שבוע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שמחלק את פולין ונותן גושפנקה למתקפה גרמנית עליה. בכך היחסים בין המערב לברית המועצות הגיעו לשפל המדרגה.

למרות השאיפה להישאר בעמדה נייטרלית, הפלישה היפנית למנצ'וריה הובילה את ארצות הברית הטילה אמברגו על יפן והחלה להעביר תמיכה לקוומינטנג בהנהגת צ'יאנג קאי שק. בעקבות כיבושי מדינות הציר באירופה, ארצות הברית החלה במדיניות השאל-החכר לתמיכה במדינות שונות ובפרט לבריטניה (וחתמה על האמנה האטלנטית שלמעשה הייתה התחייבות לחדול מהתבדלות). במהלך מבצע ברברוסה ובגלל החשש להתמוטטות ברית המועצות, ארצות הברית שינתה את עמדתה כלפי ברית המועצות והחלה במתן תמיכה כלכלית והעברת סחורות וציוד צבאי לברית המועצות. משלוח ראשון של ציוד הועבר באמצעות שיירה ארקטית באוגוסט 1941.

בדצמבר 1941, לאחר המתקפה על פרל הארבור, ארצות הברית הצטרפה למלחמה נגד יפן וגרמניה. המאמץ העיקרי של ארצות הברית בשלב זה היה בלימת היפנים בחזית האוקיינוס השקט ועם זאת הנהגת ארצות הברית הכירה בזירה האירופית כחשובה יותר (תוקף רשמי ניתן לכך בוועידת קזבלנקה). ניצחון האמריקאים בקרב מידוויי ביוני 1942 היטה את הכף לטובת ארצות הברית ואפשר להם להתפנות לזירה האירופית.

במהלך 1942 נשקלה פלישה למערב אירופה אך צ'רצ'יל והפיקוד הצבאי הבריטי סברו כי מדובר בתוכנית שנועדה לכישלון, משום שעדיין לא נוצרו התנאים ההכרחיים לביצועה, ותמכו בביצוע נחיתה אמפיבית בחופי צפון אפריקה, שהייתה כרוכה בסיכונים פחותים בהרבה. בקיץ 1942 כוחות רומל הגיעו לקו אל עלמיין וסיכנו את תעלת סואץ האסטרטגית ובחזית הסובייטית להשתלט על נהר הוולגה ועל אזור הקווקז ובכך לגרום לפגיעה חמורה במאמץ המלחמתי של ברית המועצות. סטלין הפעיל לחץ כבד על בעלות הברית המערביות לפתוח "חזית שנייה" נגד גרמניה הנאצית בשנת 1942, כדי לגרום להעברת כוחות גרמניים מהחזית הסובייטית מערבה. צ'רצ'יל נסע למוסקבה, כדי לדון עם סטלין בפעולה המתוכננת בצפון אפריקה, ולהסביר לו מדוע לא ניתן לפתוח ב"חזית שנייה" במערב אירופה ב-1942. סטלין לא היה מרוצה, בלשון המעטה, מהתוכניות הצבאיות של בעלות בריתו, אך נאלץ בסופו של דבר להסתפק בכך. כישלון הפשיטה על דייפ, מספר ימים לאחר חזרתו של צ'רצ'יל משיחותיו במוסקבה, הדגים בפני ראשי המטות האמריקאים את הקשיים הכרוכים בנחיתה אמפיבית בחופי צרפת, וסייע לשכנע אותם לאמץ את התוכנית הבריטית ולוותר זמנית על החזית בצרפת.

בנובמבר 1942 נפתח מבצע לפיד שפתח את המערכה בצפון אפריקה וכצפוי אילץ את הגרמנים להסיט כוחות. בחזית המזרחית הסובייטים הביאו למפנה בקרב סטלינגרד בחורף 1942/1943 ובקרב קורסק בקיץ 1943. בוועידת טהראן בחורף 1943 סיכמו בעלות הברית על הפלישה לנורמנדי ובמקביל סטלין הבטיח לפלוש במקביל לביילורוס. בשלב זה של המלחמה החל סטלין לחשוב קדימה על עיצוב מחדש של מפת אירופה שלאחר המלחמה. מטרתו הייתה לא רק לשחרר את שטחי ברית המועצות מידי הנאצים, אלא גם להשתלט על חלק גדול ככל האפשר מאירופה, כדי להפוך את ברית המועצות לכוח הדומיננטי ביבשת, ולמעצמה עולמית מובילה.

עם פתיחת החזית במערב אירופה, יצאה לפועל גם הפלישה בחזית המזרחית-הצבא הסובייטי נחל הצלחה רבה שהפתיעה את הגרמנים ואילצה אותם להסיט כוחות רבים עד שלבסוף הצליחו לבלום את הצבא הסובייטי בסמוך לוורשה. בנקודה זו, פלש הצבא הסובייטי למדינות הבלקן והשתלט עליהן בזו אחר זו לאחר קרבות קשים כנגד צבאות מדינות הציר.

שלהי מלחמת העולם השנייה ומשבר בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ועידת יאלטה, הסגר על ברלין

לוועידת יאלטה שנערכה בראשית 1945, שנועדה לדון בסדר העולמי החדש לאחר תום המלחמה, ובחלוקת אירופה וגרמניה בין מעצמות המערב וברית המועצות, הגיע סטלין בעמדת כוח. הצבא הסובייטי השתלט על רוב שטח פולין ומדינות הבלקן, והגיע למרחק קצר מבירת גרמניה, ברלין. בנוסף לכך, הממשל האמריקני היה מעוניין מאוד להשיג את הסכמת סטלין לכניסת ברית המועצות למלחמה כנגד יפן, במטרה להקל על הכנעת יפן, להביא לסיום המלחמה בזירה הפסיפית ולחסוך בנפגעים אמריקניים (ואכן, ברית המועצות תקפה את יפן).

למעצמות המערב לא הייתה ברירה מעשית, אלא להכיר במציאות שנוצרה בשטחים שנכבשו על ידי הצבא האדום. סטלין אמנם התחייב במהלך ועידת יאלטה לערוך בחירות דמוקרטיות בכל המדינות, שנכבשו על ידי צבאו במזרח אירופה, אך לא הייתה לו כל כוונה לקיים את הבטחתו. עם סיום המלחמה שלטה ברית המועצות למעשה על כל מדינות אירופה המזרחית, הקימה משטרי בובות קומוניסטיים במזרח גרמניה, פולין, רומניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ובולגריה, וסיפחה אותן למה שנודע אחר כך בשם "הגוש הסובייטי". צ'רצ'יל תיאר את המצב שנוצר באירופה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, באומרו כי מסך ברזל ירד על אירופה. בנקודה זו צ'רצ'יל היה המתנגד התקיף היותר כנגד המדיניות הסובייטית בעוד האמריקאים דגלו במדיניות "השכן הטוב". סטלין מצידו, זעם על נוכחות כוחות בעלות הברית במערב ברלין ועל הפסקת הסיוע.

לאחר כיבוש גרמניה, היא חולקה לארבעה אזורי השפעה בין המעצמות. מחד, היה רצון להעניש את גרמניה ולמנוע את בנייתה כמעצמה צבאית ומאידך, כלקח מהסכם ורסאי, היה רצון לשקם את גרמניה, בעיקר מצד המערב. בעניין גרמניה, לסובייטים ולמערב היו אינטרסים סותרים:
בטווח הקצר, הרוסים שאפו להוציא את האמריקנים מברלין ובטווח הארוך לערער את השליטה האמריקנית בחלק המערבי של גרמניה כולה, תוך מטרה לחדור לגרמניה כולה ואף לנצל את משאבי גרמניה. המערב, מנגד, שאף לבסס את הכוח האמריקני במערב ברלין ובשום אופן לא להיכנע ללחץ הסובייטי ואף לאחד בהדרגה את אזור הכיבוש בחלק המערבי ליחידה כלכלית שלמה, אשר בבוא הזמן תתפתח ליחידה פוליטית. תוך זמן קצר הפך חלקה המערבי של גרמניה ליחידה כלכלית משותפת, כאשר החלקים של בריטניה וארצות הברית התאחדו לכדי "ביזוניה", בחסות האמריקאים שאף החלק המערבי לעודד את התאוששות גרמניה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. שתי מגמות אלה פגעו קשות בברית המועצות.

ארצות הברית ובריטניה החליטו לצורך שיקום גרמניה ליזום ב-1948 מהלך כפול. חלקו הראשון נגע להחלפת הכסף המקומי אשר סבל מאינפלציה איומה בחלקים המערבים של גרמניה וברלין במטבע חדש. מהלך זה אפשר למעשה להפסיק את נזילת הכסף המערבי לידיים סובייטיות. אולם אם לא די בכך, החליטו שלוש המדינות על כינון חוקה חדשה לחלקה המערבי של גרמניה. חוקה זו אמורה הייתה ללבות שוב את המודעות הלאומית של הגרמנים, ולעודד אותם לקראת ממשל אוטונומי, לפחות במדיניות הפנים.

בעוד שהמהלך הראשון, הכלכלי, יצר בברית המועצות אי נוחות בלבד, המהלך הפוליטי גרם בברית המועצות לחרדה אמיתית. ברית המועצות לא הייתה מוכנה בשום אופן לחזות שוב בקימתה של גרמניה חזקה ובעלת מודעות לאומית על גבולותיה. העימות התפתח להטלת הסגר על ברלין אך במאמץ עיקש של המערב שארגן רכבת אווירית והעביר אספקה לאורך מספר חודשים, סטלין החליט לוותר על הסגר.

התרחבות המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, משבר הטילים בקובה

בנקודה זו החל לצוף על פני השטח מאבק אידיאולוגי ויוקרתי בין ארצות הברית וברית המועצות, שתי מעצמות העל שנותרו לאחר תום מלחמת העולם. הסובייטים שאפו להשליט את הקומוניזם בעולם וברית המועצות ניסתה להרחיב את המעורבות שלה במדינות כמו טורקיה, יוון ואיראן והשליטה את מרותה על מדינות אירופה שהיו תחת חסותה-בפרט על הונגריה וצ'כוסלובקיה.

מנגד, גם ארצות הברית חיזרה תחת מדינות שונות, עליהן חיפשה להשפיעה, אם כדי לבלום את התפשטות הקומוניזם, עידוד המשטרים החופשיים והקפיטליזם, עמדה שבאה לידי ביטוי בהכרזה על דוקטרינת טרומן. החרדה מפני התפשטות הקומוניזם התבטאה במקארתיזם ותאוריית הדומינו ולפיה התפשטות הקומוניזם למדינה אחת תביא להתפשטות הקומוניזם למדינות אחרות.

ילצין וקלינטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוריס ילצין וביל קלינטון במסיבת עיתונאים בבית הלבן, 1995

לאחר התפרקות ברית המועצות, הפדרציה הרוסית הצהירה על עצמה כיורשתה בזירה הבינלאומית ועל כן גם קיבלה את מושבהּ במועצת הביטחון של האו"ם. בתחילת פברואר 1992 ערך בוריס ילצין ביקור מדיני ראשון בארצות הברית ונפגש עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש. בתקופת ילצין (1999-1991) היחסים בין המדינות היו באופן כללי חמים, עד להפצצות של נאט"ו על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה באביב 1999, אז ראש ממשלת רוסיה דאז יבגני פרימקוב הוביל קו ניצי והיחסים בין המדינות הלכו והתקררו.

לאחר מינויו של ולדימיר פוטין לנשיא רוסיה בסוף שנת 1999 החלו היחסים בין המדינות להתקרר עוד יותר ואף הפכו למתוחים. שיאה של המתיחות הגיעה עם סיפוחו של חצי האי קרים לרוסיה בשנת 2014 .

פוטין וג'ורג' בוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולדימיר פוטין וג'ורג' וו. בוש חותמים על האמנה לצמצום נשק אסטרטגי
ג'ורג' בוש בפגישה בקמפ דייוויד עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, אפריל 2008

היחסים של ולדימיר פוטין עם מקבילו האמריקאי, ג'ורג' ווקר בוש, הלכו והתקררו על רקע שלל אירועים. ג'ורג' בוש נכנס לתפקידו כנשיא בסמוך להיבחרו של ולדימיר פוטין לנשיאות רוסיה והפיכתו של פוטין לאיש החזק במדינה. היחסים בין ארצות הברית לרוסיה במהלך הקדנציה הראשונה של בוש התאפיינו בהקצנה של מדיניות החוץ הרוסית ובהתעצמות של רוסיה מחד, ומאידך הקשחה במדיניות החוץ האמריקאית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר.

עם זאת היחסים היו חיוביים יחסית הודות לקשרים האישיים הטובים שהצליח בוש לרקום עם פוטין. קשרים אלו התבטאו בביקורים הדדיים ובפגישות תכופות בין השניים.[2]

דמיטרי מדבדב וברק אובמה נפגשים לראשונה, 2009.

לצד זאת, אירועים רבים העיבו על היחסים בין שתי המדינות. בשנת 2002, בוש פתח ביוזמה לפריסת מערכות הגנה כנגד טילים באירופה למקרה של התקפה מצד מדינות כמו איראן, קוריאה הצפונית ולוב. לשם כך פרשה ארצות הברית מהאמנה עליה חתמה בימי המלחמה הקרה, אמנה שהגבילה החזקת נשק אנטי-בליסטי (ABM treaty).[3] רוסיה ראתה בתוכנית מעשה התגרות ואיום כלפיה, וטענה שמטרתה האמיתית של התוכנית היא סיכול יכולותיו של הצבא הרוסי.[4][5]

הממשל הרוסי האשים את ארצות הברית בעידוד אלמנטים אנטי-רוסיים בזמן מהפכת הוורדים בגיאורגיה ב-2003, ולאחר מכן המהפכה הכתומה באוקראינה ב-2004. הממשל הרוסי ראה בזאת התערבות באינטרסים הגאוגרפיים של רוסיה.[6]

בשנים הבאות קיים בוש שיחות עם מדינות שונות באירופה על מנת שישתתפו בפרויקט. גם הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003 הוסיפה לדרדור היחסים, ורוסיה התנגדה למלחמה זו בין השאר בגלל קשריה החיוביים עם משטרו של סאדם חוסיין.[7] ב-29 במרץ 2004 הצטרפו שמונה מדינות – רומניה, בולגריה, סלובניה, סלובקיה, ליטא, לטביה ואסטוניה – לברית נאט"ו, והפכו בה לחברות מן המניין. הצטרפות מדינות אלו לנאט"ו, כולן חברות הגוש הקומוניסטי לשעבר כאשר חלקן אף היו חלק מברית המועצות, נתפסה בעיני רוסיה כצעד אגרסיבי שפירשו הרחבת ההגמוניה האמריקנית מזרחה אל עבר גבולותיה.[8]

בעוד היחסים עם רוסיה בקדנציה הראשונה של בוש היו סבירים ומעורבים, בקדנציה השנייה המחלוקות פרצו ביתר שאת מעל לפני השטח, והיחסים הלכו והתערערו.[2] תרמו לכך בעיקר הצעדים שעשתה ארצות הברית בשנים הקודמות ובעיקר הסוגיה מרכזית שעתידה תהיה לעמוד ביחסים בין המדינות בשנים הבאות - יוזמת מערכת ההגנה מפני טילים שבוש רצה לפרוס באירופה. בעוד בקדנציה הראשונה בוש היה טרוד בעיקר בענייני המזרח התיכון, בכהונתו השנייה הוא הביע את כוונתו להשלים את תוכניותיו באירופה. עקב כך הואץ המשא ומתן עם מדינות אירופאיות שונות, ולבסוף הוחלט להציב את מערכות יירוט טילים בפולין וצ'כיה. בוש סיכם זאת עם מנהיגי מדינות אלו,[9] והדבר גורר תגובה חריפה מצד רוסיה ובכלל זה איומים צבאיים למחצה.[10] ב-14 באוגוסט 2008, חודשים ספורים לפני שבוש עזב את הבית הלבן, הגיעו השיחות עם פולין לידי סיכום, וסוכם על פריסה של כעשרה מערכות יירוט טילים במדינה זאת.[11]

מדבדב ואובמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים נשיא חדש הגיע לקרמלין, דמיטרי מדבדב הדמוקרט נבחר לתפקיד נשיא המדינה ואומנם נדמה היה שיוביל צעדים להתחממות בין היחסים אך פרץ אירוע נוסף שהידרדר למשבר חמור בין המדינות: המלחמה בין רוסיה לגאורגיה. באוגוסט 2008, פלשה רוסיה לגאורגיה, מדינה שנחשבה לפרו-אמריקנית. הדבר הביא לתגובות נוקבות מצד ממשל בוש, שגינה את הפלישה הרוסית בחריפות.[12][13] ובינתיים מונה נשיא חדש בבית הלבן: ברק אובמה נבחר לנשיא ארצות הברית. עם כניסת אובמה לתפקיד נשיא ארצות הברית, הוכרז על אתחול ביחסים ובניית אמון. הקשרים בין שתי המדינות התהדקו והגיעו עד לכדי חתימת הסכם היסטורי לצמצום מאגרי הנשק הגרעיני בין שתי המדינות ואובמה אף פעל לביטול תוכנית הנשיא הקודם, ג'ורג' בוש הבן, להצבת סוללות טילי הגנה מפני טילים בליסטיים על אדמת פולין והחליט במקום זאת להציב את סוללות הטילים על ספינות שיהיו במזרח התיכון. אובמה ראה בתוכניתו להצבת סוללות הטילים על ספינות כטובה יותר וזאת בשל הירידה בחשש של רוסיה.[14].

פוטין ואובמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברם, בשנת 2012 פוטין נבחר מחדש לנשיא והיחסים בין המדינות הורעו שוב והמתיחות הגיעה לשיא עד לכדי חשש לפרוץ מלחמה קרה חדשה, לאחר סיפוח חצי האי קרים (2014), מעורבות רוסיה במלחמת האזרחים הסורית והאשמות של בכירים אמריקאים באשר להתערבות רוסית בהטיית תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2016. בדצמבר 2016 הורגשה הרעה נוספת ביחסים כאשר ברק אובמה הכריז על גירוש 35 דיפלומטים רוסים מארצות הברית בשל מה שממשל אובמה כינה ההתערבות הרוסית בקמפיין הבחירות בארצות הברית.[15][16]

טראמפ ופוטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

טראמפ מדבר אל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בחדר הסגלגל, 28 בינואר 2017.

הנשיא הנבחר דונלד טראמפ דיבר עם פוטין בשיחת טלפון ב-14 בנובמבר 2016 והשניים דנו במאמצים לשיפור היחסים בין המדינות ולהסדרת מלחמת האזרחים בסוריה.[17] בזמן שסנאטורים כמו ג'ון מקיין ומרקו רוביו העלו את חששותיהם באשר ליחסיו של טראמפ עם רוסיה[18] חברי בית הנבחרים כדוגמת דנה רורבכר דווקא הגנו על גישה זו וציינו ששיתוף פעולה לצורך מאבק באסלאם הקיצוני הוא נחוץ.[19]

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף פעולה כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית, למרות הבעיות בתחום המדיני באופן מסורתי היא אחת משותפות המסחר המובילות של רוסיה. בשנת 2005, הסחר בין המדינות הגיע לכמעט 20 מיליארד דולר, ואילו הייצוא הרוסי הסתכם ב-15 מיליארד דולר, בעוד שהייבוא בארצות הברית הגיע ל-3 מיליארד.

ב-19 בנובמבר 2006, במסגרת פסגת APEC בהאנוי חתמו רוסיה וארצות הברית על פרוטוקול להשלמת המשא ומתן בין שתי המדינות עם ארצות הברית על פי תנאי רוסיה להצטרפות לארגון הסחר העולמי עם הסכמים בין ממשלתיים בנושא הביוטכנולוגיה החקלאית, מכירת בשר וחוזי ההגנה על זכויות קניין רוחני בהליך של רישוי לייבוא מוצרים המכילים אמצעי הצפנה.

בשנת 2005, משלוחי הנפט הרוסי בארצות הברית הגיע לכדי 466,000 חביות ליום. אם מגמה זו תימשך, רוסיה עשויה להפוך לאחת מארבע יצואניות האנרגיה הגדולות לארצות הברית. בשנת 2003, התאגיד הרוסי "גזפרום" החל לעבוד על פרויקט לאספקת גז טבעי נוזלי. באמצע שנות ה-2000, ארצות הברית הייתה המדינה השישית (עם מחזור של 8.3 מיליארד דולר) על היקף ההשקעות הזרות שנצבר ברוסיה (6.5% בסך הכל). בין הפרויקטים הגדולים שארצות הברית נוטלת בהן חלק הוא צינור הנפט סחלין-1 לצינור הנפט בים הכספי. נוסף לזה תעשיית הרכבים בארצות הברית משקיעה רבות בהקמת מפעלי הרכבה של חברת פורד וג'נרל מוטורס ברוסיה. ההשקעות הישירות של רוסיה בכלכלת ארצות הברית עולה על מיליארד דולר. כך למשל חברת לוקאויל הרוסית מפעילה תחנות דלק בארצות הברית, חברת נורילסק ניקל (יצרנית הניקל הגדולה בעולם) אף היא פעילה מאוד בארצות הברית, לצד חברות רוסיות כסברסטאל (חברת הפלדה), "EvrazGrup" (מפעל ונדיום), ו"Interros" (העוסקת במימן).

שיתוף פעולה בתחום ההיי טק נוצר על ידי המועצה הרוסית-אמריקאית לחדשנות בהיי טק, העוסק במעורבותן של חברות רוסיות בפורום חדשנות בארצות הברית. חברות מובילות בתעשיית התעופה והחלל בארצות הברית - בואינג, לוקהיד מרטין, פראט אנד ויטני - במשך שנים רבות משתפות פעולה עם חברות רוסיות בפרויקטים של תחנת החלל, ייצור מנועי מטוסים ופיתוח מודלים למטוסים חדשים, כך למשל מטוס הסוחוי סופרג'ט 100 נעשה בפיתוח רוסי-אמריקאי וחברת אנרגומאש הרוסית היא ספקית המנועים הגדולה ביותר של תעשיית החלל האמריקנית.

חברות אמריקאיות הראו עניין רב בפיתוח סחר ושיתוף פעולה כלכלי עם אזורים ברוסיה, וכבר למעלה מ-10 שנים פועלת חברת "השותפות הרוסית-אמריקאית באוקיינוס השקט", ומפגישה בין נציגי מדע עסקיים, חוגים חברתיים, רשויות פדרליות אזוריות במזרח הרחוק הרוסי ובחוף המערבי של ארצות הברית.

פורום סנקט פטרבורג הבינלאומי לכלכלה הנערך מדי שנה בקיץ, מאז 1996 הוא פורום כלכלי בינלאומי המזמן חברות אמריקאיות רבות לחתום על הסכמי שיתוף פעולה וחוזים בשווי מיליארדי דולרים עם חברות רוסיות.

באוגוסט 2011 חברת רוסנפט חתמה על הסכם עם אקסון מוביל האמריקנית לפיו השניים ישתפו פעולה בקידוחי הנפט בקוטב הצפוני ויותר לרוסנפט להשתתף בקידוחים בארצות הברית, ורוסנפט הפכה לחברת הנפט הרוסית הראשונה שפועלת בארצות הברית.[20]

שיתוף פעולה תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף הפעולה התרבותי בין רוסיה לארצות הברית מבוסס על מזכר הבנות בין ממשלות רוסיה וארצות הברית על עקרונות של שיתוף פעולה תרבותי, רוחני, חברתי, חינוכי ותקשורתי, שנחתם ב-2 בספטמבר 1998.

ארצות הברית משתפת פעולה עם מוזיאונים רוסיים, מרכזי תרבות, אמנות, להקות ואמנים על בסיס של פרויקטיים וחוזים בודדים. הרשויות העירוניות הפדרליות בארצות הברית מסתמכות על תקשורת ישירה בין הארגונים, האזרחיים והתרבותיים במוסדות החינוך.

אחד המקומות העיקריים בפרויקט בין ארצות הברית לרוסיה בשיתוף הפעולה התרבותי הוא ההסכם לטווח ארוך לשיתוף פעולה בין קרן גוגנהיים, מוזיאון הרמיטאז'. מטרתו העיקרית היא לספק תערוכת קבע של יצירות אמנות קלאסיות מן המוזיאונים גוגנהיים הרמיטז', ולהציג את אוספי האמנות המערבית של המאה העשרים. באוקטובר 2001 נפתח בלאס וגאס מוזיאון גוגנהיים הרמיטז'.

בשנת 2001, השגרירות הרוסית בוושינגטון, הציגה קונצרט גאלה שכותרתו "סנט פטרבורג 2003: רנסאנס תרבותי" ויזמה שורת פעולות לרגל יום השנה ה-300 של סנט פטרבורג, במטרה לקדם את העיר כמרכז של תרבות עולם ולמשוך את תשומת הלב של הציבור האמריקאי למורשת התרבותית של סנקט פטרבורג.

ספריית הקונגרס בארצות הברית פעילה מאוד בנושא שיתוף הפעולה התרבותי עם רוסיה ובמסגרת התוכנית להכשרת ניהול "עולם פתוח" ביקרו יותר מ-4,000 פוליטיקאים רוסיים צעירים, אנשי עסקים ואישי ציבור בארצות הברית. הושק פרויקט משותף של ספריית הקונגרס ותיאטרון מרינסקי למודרניזציה בארכיון התיאטרון. תוכנית שיתוף הפעולה של המרכז לאמנויות הבמה ע"ש ג'ון קנדי ​​עם תיאטרון מרינסקי במוסקבה. פרויקט זה נועד במשך 10 שנים לכלול סיורים משותפים בתיאטרון מרינסקי ובבית האופרה הגדול ביותר בארצות הברית. הופעותיהם הראשונות של שחקני תיאטרון מרינסקי במרכז קנדי ​​התקיים בפברואר 2002 והפך לאבן דרך בהתפתחות יחסי התרבות של רוסיה וארצות הברית.

השוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם נפוץ רוסיה ארצות הברית
שם רשמי הפדרציה הרוסית, או רוסיה[21] ארצות הברית של אמריקה
סמל Coat of Arms of the Russian Federation 2.svg Great Seal of the United States (obverse).svg
דגל רוסיהרוסיה ארצות הבריתארצות הברית
שטח 17,075,400 ק"מ רבוע 9,526,46 ק"מ רבוע[22]
אוכלוסייה 146,267,999 324,894,501
צפיפות אוכלוסייה 8.3 לק"מ רבוע 33.7 לק"מ רבוע
עיר בירה מוסקבה וושינגטון די.סי
המטרופולינים הגדולים ביותר מוסקבה (16,800,000) ניו יורק (23,632,722)
ממשל פדרציה נשיאותית
רפובליקה חוקתית
מערכת רב-מפלגתית
פדרציה נשיאותית
רפובליקה חוקתית
מערכת דו-מפלגתית
נשיא ראשון בוריס ילצין ג'ורג' וושינגטון
נשיא נוכחי ולדימיר פוטין דונלד טראמפ
ייסוד 862 (רוס של קייב)

16 בינואר 1547 (נסיכות)
22 באוקטובר 1721 (אימפריה)
30 בדצמבר 1922 (ברית המועצות)
25 בדצמבר 1991 (הפדרציה הרוסית)

4 ביולי 1776 (הכרזת העצמאות)

3 בספטמבר 1783 (הכרה בעצמאות)
21 ביוני 1788 (חוקה)

שפות רשמיות רוסית אין (אנגלית דה פקטו)
תוצר מקומי גולמי $1.857 טריליון $17.419 טריליון
חוב חיצוני $599.819 מיליארד $19.643 טריליון
מדד הפיתוח האנושי 0.788 (גבוה) 0.915 (גבוה מאוד)
רזרבות 465,228 (מיליוני דולרים) 142,898 (מיליוני דולרים)
הוצאה צבאית $87.8 מיליארד $612 מיליארד
גודל הצבא צבא רוסיה (2016)[23]
  • 15,398 טנקי מערכה
  • 31,298 רכבים משוריינים
  • 3,793 מערכות שיגור טילים
  • 334 מערכות טילים בליסטיים טקטיים
צבא ארצות הברית (2016)[24]
  • 8,848 טנקי מערכה
  • 41,062 רכבים משוריינים
  • 1,331 מערכות שיגור טילים
  • 340 מערכות טילים בליסטיים טקטיים
גודל הצי הצי הרוסי (2016)

עוצמת הצי: 352 אוניות

  • 1 נושאות מטוסים
  • 15 משחתות
  • 4 פריגאטות
  • 81 קורבטות
  • 60 צוללות
צי ארצות הברית (2016)

עוצמת הצי: 415 אוניות

  • 19 נושאות מטוסים
  • 62 משחתות
  • 6 פריגאטות
  • 0 קורבטות
  • 75 צוללות
גודל חיל האוויר חיל האוויר הרוסי (2016)
  • 173 מפציצים
  • 873 מטוסי קרב
  • 476 מטוסי תקיפה
  • 1,124 מטוסי תובלה
  • 1,237 מסוקי קרב
  • 478 מסוקי תקיפה
חיל האוויר של ארצות הברית (2016)
  • 159 מפציצים
  • 2,308 מטוסי קרב
  • 319 מטוסי תקיפה
  • 5,739 מטוסי תובלה
  • 6,084 מסוקי קרב
  • 957 מסוקי תקיפה
ראשי קרב גרעיניים

פעילים / סך הכל

2500 / 8000 (2015) 1900 / 4760 (2015)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה וארצות הברית: מערכת של משברים ופיוסים, ברוך גור גורביץ, הוצאת כרמל, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי דו"ח ההוצאות לצבא שע"י הפנטגון.
  2. ^ 2.0 2.1 Condon, George E. Jr. (July 21, 2006). "Bush, White House now leery of Putin as Russian turns back on democracy". U-T San Diego. Archived from the original on May 24, 2008. Retrieved September 1, 2008.
  3. ^ "U.S. Withdraws From ABM Treaty; Global Response Muted", ACA, July 1, 2002
  4. ^ "Bush: Missile shield no threat to Russia". CNN. April 1, 2008. Retrieved April 1, 2008.
  5. ^ "Bush, Putin disagree on missile defense". CNN. April 6, 2008. Archived from the original on April 8, 2008. Retrieved April 6, 2008.
  6. ^ C.I.A. Judgment on Russia Built on Swell of Evidence
  7. ^ "Russia: Putin condemns Iraq war as an "error"", WSWS.ORG, Vladimir Volkov, 29 March 2003
  8. ^ "Vodka Politics and NATO Expansion: Variables Contributing to a Strong Russian Reaction" (PDF), Owen Hassig, Spring 2009
  9. ^ Gottemoeller, Rose (June 5, 2007). Talk of the Nation. Interview with Robert Siegel. NPR.
  10. ^ "Russia warns over US-Czech shield". BBC News. 2008-07-08. Retrieved 2010-04-02.
  11. ^ THOM SHANKER and NICHOLAS KULISH (August 14, 2008). "U.S. and Poland Set Missile Deal". The New York Times
  12. ^ "Bush to Russia: 'Bullying and intimidation are not acceptable'". Los Angeles Times. Archived from the original on 18 August 2008.
  13. ^ Connolly, Kevin (2008-08-12). "US has only tough talk for Russia". BBC News.
  14. ^ אובמה: הבונוס לתוכנית - פחות פרנויה רוסית, באתר ynet, 20 בספטמבר 2009
  15. ^ רוסיה מגיבה בחריפות: אובמה ברווזון צולע, גוויה פוליטית, באתר ynet, 29 בדצמבר 2016
  16. ^ אובמה מעניש את רוסיה ומגרש עשרות דיפלומטים, באתר ynet, 29 בדצמבר 2016
  17. ^ Putin, Trump speak by phone, agree to work to improve ties, פוקס ניוז, November 14, 2016
  18. ^ GOP senators challenge Trump on secretary of state prospect's Russia ties, פוקס ניוז, December 11, 2016
  19. ^ Secretary of state candidate Rep. Dana Rohrabacher defends Russia, denounces China, יאהו, December 7, 2016
  20. ^ אולגה ויניאר, לראשונה: חברת נפט רוסית תפעל בארה"ב, באתר כלכליסט, 31 באוגוסט 2011
  21. ^ Глава 1. Основы конституционного строя Article 1 of the חוקת רוסיה: "2. Наименования Российская Федерация и Россия равнозначны."
  22. ^ United States, Encyclopaedia Britannica online
  23. ^ Russia Military Strength
  24. ^ United States of America Military Strength