מגילת קהלת
 | |
| סוף ספר משלי ותחילת ספר קהלת, בספר תנ"ך מסוף המאה ה-13, ארכיון הספרייה הלאומית של פורטוגל | |
| שפה |
עברית  |
|---|---|
| סוגה |
ספרות החכמה |
| מספר פרקים | 12 |
| מספר פסוקים | 222 |
| סדרת ספרים | כתובים |
| הספר הקודם | איכה |
| הספר הבא | מגילת אסתר |
| יצירות נגזרות |
קהלת רבה |
  | |
מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות. בביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בחלק "ספרות החוכמה" שבתנ"ך.
זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (י"ב, י"ג), מסקנה שיש המחשיבים כסותרת במובן מסוים את יתר הרעיונות של קֹהלת, ולכן נחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.
על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך. המסורת[1] מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-300 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה, או לפחות נערכה שנית, מאוחר עוד יותר בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.[2]
חיבור המגילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הפסוק הפותח את הספר, ”דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם”, מרמז כי מגילת קהלת נכתבה על ידי שלמה המלך. גם הפסוק ”דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם” (א', ט"ז) מורה על כך, היות שעל פי המסופר בספר מלכים, שלמה המלך קיבל מאת ה' חכמה מיוחדת יותר מכל אדם. דעה זו היא הדעה המקובלת בקרב הפרשנים המסורתיים, המסבירים ששלמה כוּנה כאן קהלת, משום ש"הקהיל קהילות בישראל" – אסף את העם ולימדם תורה כפי שמלך מצווה לעשות על-פי התורה. אם כך, לפי המסורת, מגילת קהלת היא יצירה אחת, אחידה, שחוברה על ידי שלמה במאה העשירית לפנה"ס.
חז"ל מייחסים לשלמה, שהיה מפורסם כ"החכם באדם", שלושה ספרי מקרא, שבראשם כותרות המתייחסות אליו: שיר השירים, משלי וקהלת.[3] לפי אחת הדעות במדרש ההסבר לעובדה ששלוש היצירות שונות כל כך זו מזו – בתוכנן, בלשונן ובסגנונן – הוא ששלמה כתב כל אחת מהן בתקופה אחרת של חייו: כשהיה צעיר חיבר שירי אהבה (שיר השירים), כשהתבגר אמר דברי חוכמה (משלי), ולעת זקנתו הביט בעולם וקבע שהכל הבל (קהלת). התלמוד הבבלי נוקט שהספר הועתק[4] ונערך על ידי "חזקיה וסיעתו" – כלומר, שבין חיבורו (בעל-פה) לבין העלאתו על הכתב עבר זמן המאפשר שינויים משמעותיים.[5]
בדברים רבה[6] נאמר שהקביעה שהעולם החומרי אינו חשוב מקבלת משמעות גדולה יותר ונאמנות גדולה יותר כשהיא באה מפיו של שלמה המלך: ”אילו אחר אומר [7] "הֲבֵל הֲבָלִים", היו אומרים 'זה אין לו פרוטה לאכול והוא אומר הבל הבלים', אלא שלמה, שכתוב בו[8] "וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים", לזה נאה לומר הבל הבלים.”
על פי אסכולת ביקורת המקרא, ייתכן שמגילת קהלת חוברה בהשפעת ספרות החוכמה של בבל ומצרים[9]. החוקרים מאחרים את זמן חיבור המגילה לתקופה זו של שיבת ציון בשל מספר טעמים, ביניהם: מילים כמו "פרדס"[10] ו"פתגם"[11] המופיעות בספר אשר מקורן בשפה הפרסית, וסביר יותר שנכנסו לעברית המקראית בתקופה הפרסית בארץ ישראל, עקב הימצאותם של שורשים עבריים שמופיעים לראשונה רק בספרי המקרא שחוברו בתקופה זו,[12] ומתוך קיומן של מילים המעוברתות מארמית, שפה שלא הייתה נפוצה בציבור בטרם אותה התקופה (אף על פי שבקרב הסופרים, האצולה וחצר המלכות ביהודה היא הייתה ידועה גם בתקופת בית ראשון[13]). החוקרים מצביעים על כך שלשונה של מגילת קהלת היא בתר-גלותית, שכן יש בה מילים רבות שבאו לידי שימוש רק מימי בית-שני ואילך. כמו: "חוץ ממני" (ב', כ"ה), "זמן" (ג', א'), "פשר" (ח', א'), "כבר" (א', י'), "שבח" (ד', ב'), "סוף" (ג', י"א), ועוד. עם זאת, לדעתו של יאנג (Ian Young) אין הוכחות לאיחור לשונה של קהלת, ובעקבותיו קובע עזיז שקשה לקבוע את תיארוכה על פי הוכחות לשוניות בלבד, לכן הוא נוטה להסתמך על ג'ונס שמצא קשר רציף לטקסטים אכדיים,[14] ביניהם 'עלילות גילגמש' (קהלת ד, ט-יב). עם זאת, חלק מהביטויים הלשוניים הייחודיים בקהלת, שלא נמצאים בשארי ספרי המקרא מבית ראשון, נמצאו בחרסי שומרון שמתוארכות לאמצע בית ראשון[15]. על כן יש סוברים כי מקור לשון המגילה הוא ממשלב לשוני עממי מדובר שהיה נהוג בבית ראשון, שלא מובא ברוב ספרי המקרא הכתובים במשלב ספרותי גבוה.
מבחינה פילוסופית מצביעים אנשי ביקורת המקרא על כך שקהלת מפגין רמה של התבוננות פנימית וספקנות פילוסופית המתיישרת עם האקלים האינטלקטואלי של המאה ה-3 לפני הספירה ובאופן ספציפי יותר, ההתרבות ההלניסטית ששטפה את המזרח לאחר כיבושי אלכסנדר הגדול. עידן זה הושפע במידה ניכרת מהמחשבה ההלניסטית, בחקר פילוסופי, ספק במסורת ועניין גובר באתיקה האישית ובמשמעות החיים - שהם נושאים מרכזיים בקהלת. ההרהורים המעמיקים במגילת קהלת על טבעם החולף של החיים והרדיפה אחר האושר דומים באופן בולט לעקרונות הפילוסופיים של הסטואים והאפיקורים, אסכולות בולטות בתקופה ההלניסטית. הסטואים, עם הדגש שלהם על הבנה וקבלת הסדר הטבעי של העולם כדי להשיג שלווה פנימית, מהדהדים עם הנושאים של קהלת של אימוץ מחזוריות החיים הבלתי נמנעים ומציאת שלווה בתוכם. באופן דומה, האפיקוריאנים, שחיפשו חיים נקיים מכאב ומעוגנים במרדף אחר הנאות צנועות, משקפים את התבוננות הטקסט בשמחות החיים החולפות ובחשיבות ההתענגות עליהן בתוך חוסר התוחלת הבלתי נמנע. אם כי, הקבלות פילוסופיות אלו קיימות כבר בנוף האינטלקטואלי של מסופוטמיה ומצרים עוד לפני תקופת שלמה המלך מהמאה ה-10 לפנה"ס, לדוגמה - השיר מקברו של המלך אנתפ במצרים, דברי סידורי המוזגת בעלילת גילגמש, ההמנון לאלת הבירה סיראש ממסופוטמיה ועוד.[16] עם זאת, לפי ד"ר קרל יאספרס, אין קשר בין הזרמים הפילוסופים השונים. מאחר שהקבלות פילוסופיות ישנן גם בין האסכולה הסטואית לפילוסופיות מזרחיות כמו הבודהיזם, למרות שאין קשר היסטורי בין שתיהן, ולמרות שהופיעו בעולם באותה תקופה בקירוב[17].
אופי המגילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל לסווג את מגילת קהלת כחלק מ"ספרות החוכמה", כלומר לספרות שעוסקת בשאלות הגות אוניברסליות כגון מעמד האדם בעולם, ההשגחה והצדק האלוהי.
קוהלת פותח בקביעה "הבל הבלים הכל הבל" ובשאלה "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ?" (א', ג') בהמשך הספר, קהלת מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במהלך רוב הספר הוא פוסל את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם – חוכמה, משפט צדק, נשים, משפחה, כסף, תהילה ועוד – ומראה שאין ביכולתן להביא לאושר המוחלט ולשלוות הנפש שמחפש האדם.
וכך נראה מבנה החקירה: קוהלת מציע דבר טוב שיכול לשמש כמשמעות החיים, מהלל ומשבח אותו – ואז פוסל אותו ומסביר מדוע זו לא התשובה לאושר והדבר יכול להיות גם מקור לכאב, רוע, הבל ורעות רוח.
קוהלת מייחס לאדם, הֶעָמֵל כל העת בצבירת רכוש והגדלת עושרו, שפע דאגות וטרדות עד כי אינו מסוגל ליהנות מעושרו. ”וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס” (ב', כ"ו), ”גַּם עיניו [עֵינוֹ] לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר” (ד', ח'), ”אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל” (ה', ט'), ”עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ” (ה', י"ב), ובסופו של דבר – ”כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ” (ה', י"ד).
עם זאת, בספר נמצאות עצות רבות להתנהלות בתוך ההבל. באופן מפתיע ובניגוד לפסקת הסיום של הספר, שחוקרים רבים טענו שהיא תוספת מאוחרת, לא מדובר בעצות הקשורות לעבודת אלוהים אלא להתנהלות הכוללת אכילה ושתייה, שמחה, בגדים לבנים כחגיגיות וכמטפורה, אהבה, הגשמה עצמית, עשייה, הליכה בדרכי הלב תוך ידיעה שגם יש מי שצופה.[18] לדוגמה: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר, רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל-עֵת, יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים; וְשֶׁמֶן, עַל-רֹאשְׁךָ אַל-יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ: כִּי הוּא חֶלְקְךָ, בַּחַיִּים, וּבַעֲמָלְךָ, אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ, לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ—עֲשֵׂה" (ט', ז'–י') "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (י"א, ט').
בסוף הספר, כאשר הקורא מצפה לדעת מהי באמת משמעות החיים ומהו הדרך שבה יהיה טוב לאדם – אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר – מגיע השיא, שעל פי טענת המסורת מבטא את האמת על פי קהלת:
- ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם”.[19]
יש הטוענים[20] כי תפיסת העולם המוצגת במגילה לכאורה סותרת את התפיסה המקובלת בשאר ספרי המקרא. תפיסת העולם המקובלת בדרך כלל בתנ"ך היא שלבני האדם ישנה אפשרות של בחירה חופשית, האל דורש מבני האדם שיבחרו בטוב, והוא שופט אותם וגומל להם בשכר ועונש לפי בחירותיהם, וכפי מעשיהם.[21] במגילה כתובים פסוקים המשווים אדם לבהמה, ואומרים כי ”מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן , כִּי הַכֹּל הָבֶל” (ג, י"ט). יש המסבירים כי תפיסת העולם במגילה אינה סותרת את תפיסת העולם של שאר התנ"ך, ומאחורי הטקסט המילולי והפשוט יש כוונות עמוקות הרבה יותר מהפירוש הפשוט. אם מנסים לפרש בפשטות את הפסוקים ולא בכוונתם העמוקה מתגלות סתירות רבות ואי הבנות, ועל כן יש להעמיק בפירושם ולהבין כיצד הדברים הנראים כסותרים מתיישבים זה עם זה.[22] כמו כן, ניתן למצוא במגילת קהלת פסוקים לא מעטים המבטאים את הצורך להקפיד על קיום התורה והמצוות. כך למשל כתוב בפסוקים הבאים:
- ”שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע” (ח', ה')
- ”יוֹדֵעַ אָנִי אֲשֶׁר יִהְיֶה טּוֹב לְיִרְאֵי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יִירְאוּ מִלְּפָנָיו” (ח', י"ב)
- ”סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר” (י"ב, י"ג)
מעמד המגילה בין ספרי התנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חז"ל, מעמדה של המגילה כחלק מכתבי הקודש לא היה ברור, וזמן רב לאחר חתימת המקרא התנהלה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם להחיל עליה את טומאת כתבי הקודש ולבסוף הוכרעה המחלוקת לטובת בית הלל והוחלט לקדשה כשאר הספרים.
במסכת שבת כתוב שבשלב מסוים החכמים אף שקלו לגנוז לחלוטין את המגילה:
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
מדרש אחר מסביר שחכמים ביקשו לגנוז את ספר קהלת "מאחר שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות". המדרש מסביר זאת בכך שהפסוק המופיע בקהלת "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך", סותר פסוק מפורש מהתורה האומר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".[23]
קריאת המגילה במסורת היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בני תימן ואשכנז נהגו לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות על פי המנהג המובא באבודרהם ובמהרי"ל. לפי מנהג טרוייש המיוחס לרש"י,[24] נהגו לקוראה בשמיני עצרת. ולכן כאשר סוכות חל בשבת ואין שבת חול המועד קוראים אותה בחוץ לארץ בשמיני עצרת,[25] ובארץ ישראל כיוון שחוגגים שמחת תורה באותו יום מקדימים את קריאתה ליום טוב ראשון של חג.
יש הנוהגים לקרוא אותה בציבור על ידי בעל קורא, מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף, ומברכים על קריאתה שתי ברכות; "על מקרא מגילה", ו"שהחיינו",[26] וזו דעת הגר"א. ויש אומרים: שכל אחד קורא את המגילה מתוך מחזור תפילה מודפס, ואין לברך על קריאתה, וכך מנהג החסידים. ויש מי שפסק, כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף.[27] מנהג תימן לקוראה שניים מקרא ואחד תרגום.
למנהג זה נתנו מספר טעמים:
רמז לחג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משום שכתוב בה: ”תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה” המרמזים על שבעת ימי החג ושמיני עצרת.[28]
שלמה המלך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות.[29]
- היות ששלמה המלך חנך את בית המקדש הראשון בימים אלו, כמובא בספר מלכים א'[30]: ”וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם” ומפרש רש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות. רמז לכך נמצא בפיוט ההושענות "אום נצורה", הנאמר בשבת חול המועד: ”כְּהוֹשַׁעְתָּ קֹהֶלֶת וְעַמּוֹ בְּבֵית עוֹלָמִים. רִצּוּךָ בְּחָגְגָם שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה יָמִים. כֵּן הוֹשַׁע נָא”, ולכן היות שמזכירים בפיוט את חשיבות חנוכת הבית קוראים את דברי קהלת באותו היום.[31]
שמחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משום שסוכות נקרא זמן שמחתנו, ובקהלת כתוב: ”וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה”.[32]
- מפני שנאמר בה: ”וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי” הלועג להבלי שמחת העולם ומחזק את עיקר השמחה האמיתית שהיא שמחת התורה.[33]
- כמו כן, סוכות הוא חג האסיף וקריאת דברי התוכחה שבה יועילו לאדם שלא יתגאה מידי בהצלחתו הגשמית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד כהנא, מחקרי קהלת בן דוד: מבוא לספר קהלת, וילנה תרמ"א 1881
- שמואל אברמסקי, קהלת – המלך, החכם והמשוחח ירא האלוהים, רביבים; 1989
- מאיר אליועיני, מחקרים בקהלת ובמשלי, החברה לחקר המקרא בא"י על ידי קריית-ספר; ירושלים תשל"ז
- חיים אריה גינזברג, קהלת (מבוא ופירוש), מ. ניומן בע"מ, ירושלים תשכ"א
- מרדכי זר-כבוד, הסתירות בספר קהלת, ספר ברסלבי; ירושלים 1970
- יששכר יעקבסון, הצביון הדתי של מגילת קהלת, בתוך: לבעיית הגמול במקרא, הוצאת סיני ת"א 1970, עמ' 59–71
- גבריאל חיים כהן, עיונים בחמש מגילות – מגילת קהלת, משרד החינוך והתרבות, דפוס אחוה; ירושלים, 1979
- אהרן הראל-פיש, שירת מקרא: עדות ופואטיקה, מאנגלית: סמדר מילוא, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, הפרק "קהלת: משורר האירוניה העברי", עמ' 158–178
- ד"ר אורי ורניק, אני קהלת – פסיכולוג פילוסוף משורר, הוצאת כרמל, ירושלים, 1998
- הרב שלמה אבינר, פירוש קהלת, ספריית בית אל, תשרי ה'תש"ס
- זלי גורביץ', חשבונו של קהלת, הוצאת בבל, תל אביב, 2008
- חיים שפירא, קהלת – הפילוסוף המקראי, הוצאת כנרת, 2011
- ארנסט רנאן, אני קהלת, תרגום: שי סנדיק, הוצאת נהר, 2011
- יורם קירש, חפץ תחת השמים: תכלית החיים והדרך אל האושר על פי ספר קהלת, ידיעות ספרים, תל אביב, 2014
- שמאי גלנדר, תחת השמש – תפיסת החיים וההווה אצל קהלת, רסלינג, 2016
- מיכאל הנדלזלץ, קהלת על פי הנדלזלץ הוצאת נהר, 2020
- ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט. מאמר ז' – קהלת, עמ' כ"ב-כ"ז
- אביגדור שנאן, מגילת קהלת - פירוש ישראלי חדש, ידיעות ספרים, 2021
- יונתן גרוסמן ועשהאל אבלמן, קהלת - סדק של אור, מגיד, 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- מגילת קהלת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מגילת קהלת, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
מגילת קהלת, קריאה בסוכות ע"י הרב משה וייסבלום, סרטון באתר יוטיוב
מגילת קהלת, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים- פרק בתוכנית "סיפור מההפטרה" על ספר קהלת, סרטון באתר יוטיוב
- מאמרים על מגילת קהלת, אתר דעת
- עיונים בקהלת עיונים בקהלת על פי תורת החסידות, מאת הרב יצחק גינזבורג
- מגילת קהלת עם פרשנות, סדרת הרצאות באתר הידברות
- אהרן שפר הרקע המיסופוטאמי של קהלת ד, ט-יב אתר מט"ח
- מיכאל פוקס, מבוא לספר קהלת, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
- צבי אדר, השקפת עולמו של ספר קהלת, מתוך מאגר המידע של אתר "מקראנט"
- ישעיהו ליבוביץ, הגיונות על מגילת קוהלת, אתר עמותת "לשמה"
- איתן דור־שב, קהלת, החולף והנצחי, תכלת 18, סתיו ה'תשס"ה, 2004
- מאמרים בנושא מגילת קהלת, באתר ספריית אסיף
- גלעד ששון, בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת (אורכב 23.09.2015 בארכיון Wayback Machine), דף שבועי 1035, אוניברסיטת בר-אילן
- רשימת מאמרים על מגילת קהלת באתר רמב"י
- אורי ורניק, שני שערים ראשונים לספר "אני קהלת" (אורכב 01.08.2014 בארכיון Wayback Machine).
- באופן מילולי, הפרק העוסק במקור המלה "קהלת"(הקישור אינו פעיל), מתוך אתר התחנה. שודר ב־4/10/2009.
- קהלת ומסורות הבריאה 21.1.2011
- אהרן שפר, האם מחבר קהלת הושפע מעלילות גלגמש?
- הזירה הלשונית, קהלת, הפילוסוף היהודי הראשון
- פילוסופיית החיים של קהלת, פרק בפודקאסט "קולות של רוח" בגל"צ, בהגשת ליאור טל שדה
- מתיה קם, טריה פיליפ, חמש מגילות: מגילת קהלת, באתר "תרבות•il"
- פרופ' הרב מיכאל ו. פוקס, קהלת והעונג, באתר התורה
- נאוה כהן, 'אֵין-טוֹב בָּאָדָם שֶׁיּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת-נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ': ההתמקדות בחיי החומר בספר קהלת על פי הפירוש המיוחס לרשב"ם, מסכת ב (תשס"ד)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
- ^ זלמן אפשטין, "ספר קהלת לפי פשוטו" בפרויקט בן-יהודה
- ^ שיר השירים רבה, פרשה א', פסקה א', קהלת רבה, פרשה א', פסקה א'
- ^ בדומה למה שנכתב על ספר משלי: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה" (משלי פרק כה)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'. אהרן מרקוס בספרו ברזילי, משער שהגורמים לחיבור המגילה על ידי חזקיה וסיעתו, הם התמוטטות ממלכת ישראל, ומפעל איסוף והצלת כתבים לאומיים שהיו בישראל. חזקיה וסיעתו ריכזו את המאמץ הזה כדרך שמוזכר בגוף ספר משלי. וכך העלו על הכתב גם את שיר השירים ועוד
- ^ דברים רבה, פרשה א', פסקה ה'.
- ^ מגילת קהלת, פרק א', פסוק ב'.
- ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ז.
- ^ ראו במבוא לספר קהלת: מחבר הספר וזמנו, במאגר המידע של אתר "מקראנט"
- ^ ”עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כׇּל פֶּרִי.” (קהלת, ב', ה')
- ^ ”אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע.” (קהלת, ח', י"א)
- ^ דוגמות: המילים "אִלוֹ", "יוֹתר", "כשר", "תקף" "זמן" ו"כְּאֶחָד", המופיעות לראשונה בספרים מגילת אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, כולם מתקופת שיבת ציון.
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק כ"ו
- ^ 2000 – Azize, Joseph. "Considering the Book of Qohelet afresh." Ancient Near Eastern Studies 37 (2000): 183-214
- ^ לדוגמה השימוש ב"ש-" במקום ב"אשר"
- ^ https://www.news1.co.il/Archive/003-D-123454-00.html
- ^ הערך עידן הציר
- ^ ליאור טל, מגילת קהלת: האם היהדות היא נחלת הדתיים בלבד?, באתר nrg, 24 בספטמבר 2010
- ^ י"ב, י"ג
- ^ מספר דוגמאות לטענה זו מופיעות בספר על מגילת קהלת שפרסם Craig Bartholomew בשנת 2009
- ^ כך למשל מבואר באריכות בפרשת "והיה אם שמוע" בדברים, י"א, י"ג–כ"א
- ^ הרב שלמה אבינר, פירוש קהלת, ספריית בית אל, תשרי ה'תש"ס
- ^ קהלת רבה פרשה א.
- ^ הובא ב"סדר טרוייש" להחכם רבי מנחם בן יוסף חזן מרבני טרוייש במאה השלוש עשרה
- ^ שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרס"ג סעיף ב' בהגהת הרמ"א.
- ^ שולחן ערוך שם ובביאור הגר"א ובמעשה רב.
- ^ מגן אברהם, שם.
- ^ פרי מגדים, שם באשל אברהם ס"ק ח'. ומקורו מה"דרכי משה" שם והאבודרהם.
- ^ מחזור ויטרי ומטה משה סימן תתקס"ו.
- ^ (ח', ס"ה)
- ^ הרב אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת "ציץ אליעזר" כרך כ"ב, סימן ל"ו
- ^ מגן אברהם סימן ת"צ סעיף ח'. ומשם במשנה ברורה ס"ק י"ז.
- ^ "צדקת הצדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, סימן ר"ב.
| ספרי התנ"ך | ||
|---|---|---|
| תורה | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | .jpg)
|
| נביאים | יהושע • שופטים • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •
תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי) | |
| כתובים | תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים (א' וב') | |
| ספרי הברית הישנה | ||
|---|---|---|
| החומש | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | 
|
| ספרות ההיסטוריה | יהושע • שופטים • רות • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • דברי הימים (א' וב') • עזרא החיצוני2 • עזרא • נחמיה • טוביה1 • יהודית1 • אסתר • ספר מקבים: א'1, ב'1, ג'2, ד'2 | |
| ספרות החכמה | איוב • תהילים • ספר האודות (אנ')2 • משלי • קהלת • שיר השירים • חכמת שלמה1 • משלי בן סירא1 | |
| נביאים גדולים | ישעיה • ירמיה • איכה • ברוך1 • איגרת ירמיהו2 • יחזקאל • דניאל | |
| נביאים קטנים | הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • חגי • צפניה • זכריה • מלאכי | |
| 1 מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. 2 מצוי רק בקאנון האורתודוקסי. | ||
| שלמה המלך | ||
|---|---|---|
| משפחתו | דוד • בת שבע • נעמה העמונית • בת פרעה • רחבעם • מלכת שבא | 
|
| חיבורים שיוחסו לו | משלי • קהלת • שיר השירים • מזמורי שלמה • חכמת שלמה • תהילים ע"ב • תהילים קכ"ז | |
| במקרא | צוואת דוד • חלום שלמה בגבעון • עליית שלמה למלוכה • משפט שלמה | |
| אגדות שלמה | כסא שלמה • שלמה המלך ואשמדאי • שלמה המלך והדבורה • שלמה המלך ומלכת שבא • ברית שלמה | |
| שונות | בית המקדש הראשון • ים של שלמה | |
| הנצחתו | נחל שלמה • הר שלמה • בריכות שלמה • איי שלמה • עמודי שלמה • מרחב שלמה • מבצע שלמה | |
| בתרבות המודרנית | שלמה המלך ושלמי הסנדלר • אגדות המלך שלמה • הספר מכרות המלך שלמה (עיבודים: מכרות המלך שלמה (סרט, 1985) • מכרות המלך שלמה (סרט, 1986)) | |