יחסי הממלכה המאוחדת – ישראל
| יחסי הממלכה המאוחדת – ישראל | |
|---|---|
|
|
| |
| הממלכה המאוחדת | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 243,610 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 69,277,140 | 10,009,800 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,340,032 | 509,901 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 48,213 | 50,940 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי הממלכה המאוחדת – ישראל החלו לאחר סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-14 במאי 1948 והקמתה של מדינת ישראל. כיום, לממלכה המאוחדת שגרירות בתל אביב וקונסוליה בירושלים ולישראל שגרירות בלונדון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני קום המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה בריטניה את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. ב-2 בנובמבר 1917 ניתנה הצהרת בלפור, בה הצהירה בריטניה שהיא רואה בעין יפה הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. בשנת 1922 החל המנדט הבריטי בארץ ישראל. כבר אז התחרטו רבים מקובעי המדיניות בבריטניה על ההצהרה וראו בה מכשול בקשרי בריטניה עם העולם הערבי. על כן, בריטניה ניסתה ללכת בין הטיפות בניסיון לרצות את הציונים מצד אחד בסיוע ליישוב היהודי ומצד שני לרצות את הערבים בהצרת צעדי היישוב היהודי. היישוב היהודי נקרע גם הוא בין הרצון לפעול ביחד עם בריטניה, שסיוע נדרש להתבססות היישוב היהודי במרחב הערבי, והביקורת על בריטניה שהצרה את קצב התפתחות היישוב היהודי. פרסום הספר הלבן הביא את היחסים עם בריטניה אל סף משבר, אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה והצורך להילחם במשותף כנגד גרמניה הנאצית הביאה להמשך שיתוף פעולה של עיקר הציבור היהודי עם הבריטים. רק מעטים נקטו את דרכה של הלח"י שהטיפה למלחמה נגד הבריטים בעצם ימי מלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העולם השנייה, משנכזבה התקווה שהבריטים ישנו את מדיניות הספר הלבן, התגברה המתיחות בין היישוב היהודי ושלטונות בריטניה.
אל מול התגברות פעולות המרי בארץ ישראל והלחץ של ארצות הברית וברית המועצות על בריטניה לוותר על מושבותיה, העבירה בריטניה את סוגיית ארץ ישראל לאו"ם, אשר הכריע ב-29 בנובמבר 1947 (הידוע גם בשם כ"ט בנובמבר) על הקמת מדינה יהודית, תוך חלוקת הארץ בין המדינה היהודית למדינה ערבית. בריטניה נמנעה בהצבעה ובמהלך מלחמת העצמאות הציגה עמדה נייטרלית.
אחרי קום המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר הקמת המדינה היהודית החדשה בארץ תקפו 6 מדינות ערב את ישראל, והחלה מלחמת העצמאות הישראלית. בריטניה סיפקה נשק (ואף סיוע אווירי) לארצות ערב בזמן המלחמה. כאשר ישראל הכריזה על עצמאותה ב-14 במאי 1948 (ה' באייר תש"ח), סירבה ממשלת בריטניה להכיר בה ונקטה קו נוקשה בעניין זה עד סוף 1948. בינואר 1949, לקראת סיום מלחמת העצמאות, אירעה תקרית האוויר הישראלית-בריטית, כאשר טייסי חיל האוויר הישראלי הפילו חמישה מטוסים בריטיים שהמריאו ממצרים. רק בעקבות הניצחונות של ישראל בשדה הקרב וההכרה הגוברת לה זכתה מצד מדינות העולם, חל שינוי במדיניות זו. ב-25 בינואר 1949 פרסמה ממשלת בריטניה הודעה על הכרה דה פקטו במדינת ישראל. לאחר שבוע הודיע משרד החוץ הבריטי על מינוי נציג בישראל, ואילו ישראל מינתה את ד"ר מרדכי עליאש להיות נציגה בבריטניה. בהסכם בין הצדדים הוגדרו הנציגים כצירים[1]. בקיץ 1949 ניהלו משלחות של המדינות שיחות ביניהן להסדרת עניינים כספיים[2].
בשנות ה-50 ובשנות ה-60 נתפסה בריטניה כאוהדת ארצות ערב כששמרה על יחסים קרובים עם ירדן ומספר מדינות בחצי האי ערב (מדינות המפרץ). לבריטניה היה אז הסכם הגנה עם ממלכת ירדן והיא אף איימה לפעול נגד ישראל במספר מקרים, בהם בעת מבצע עובדה ובעת מבצע שומרון[3].
ב-10 בנובמבר 1955 נשא ראש ממשלת בריטניה, אנתוני אידן, בגילדהול נאום שקרא להסכם שלום בין ישראל ומדינות ערב המבוסס על פשרה בין גבולות תוכנית החלוקה לגבולות הקו הירוק. הוא הבטיח ערבויות לשני הצדדים אם יושג הסכם[4] ואיים שהצד שלא יסכים לפעול במתינות יאבד את אהדת בריטניה[5]. הנאום, שנודע כנאום גילדהול, זכה לאהדה בצד הערבי[6], אולם זכה לתגובות נמרצות מצד ישראל. ראש הממשלה דוד בן-גוריון[7] ושר החוץ משה שרת שללו כל דרישה לנסיגה ישראלית[8] ובעיתונות הישראלית ראו בנאום עמדה אנטי-ישראלית מובהקת[9]. בריטניה ניסתה להשיג הסכמה בינלאומית למתווה שהוצע בנאום[10] והדבר העיב על יחסי הממלכה המאוחדת-ישראל עד השגת ההסכמות לקראת מלחמת סיני. יחסי שתי המדינות השתפרו לזמן קצר כאשר פעלו יחד במלחמת סיני (יחד עם צרפת) כנגד מצרים, במטרה לכבוש את חצי האי סיני ולהשיג שליטה על תעלת סואץ. לאחר כישלונה המדיני של מלחמת סיני, מבחינת בריטניה, שבו דוברי בריטניה לדבר על ויתורים הדדיים בהתאם לנאום גילדהול[11] וישראל שבה ושללה כל ויתור בנושא הגבולות[12].
בסוף שנת 1958 ניכר שיפור ביחסי ישראל עם הממלכה המאוחדת, לאחר שהפיכה בעיראק טרפה את הקלפים של בריטניה במזרח התיכון. בריטניה הסכימה למכור לישראל שתי צוללות, שר החוץ שלה הצהיר שתוכנית גילדהול מתה[13] וראש ממשלת בריטניה הרולד מקמילן נשא נאום שנחשב פרו-ישראלי[14].
במהלך שנות ה-60 התקיים שיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות, בין השאר במבצע רוטב בתימן.
כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים בשבת 6 באוקטובר 1973 הזדרזה ממשלת בריטניה להטיל אמברגו על משלוחים לאזור הלחימה, שלמעשה הופנה רק נגד ישראל. המשמעות המיידית הייתה עצירת משלוח תרופות בשדה התעופה ממש וכ-7000 טון פגזים לטנקים שנמצאו במחסני הנמל מיועדים להעמסה למחרת באניה ישראלית.
היחסים כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבריטים הואשמו לעיתים קרובות על ידי הערבים בפרו-ישראליות, ועל ידי ישראלים בפרו-ערביות, בניהול מדיניותם במזרח התיכון. שאלת המדיניות הבריטית בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי, בעיקר לאחר 1967, היא שנויה במחלוקת בבריטניה עצמה, וניתן למצוא מגוון דעות רחב בנושא זה.
לבריטניה יחסים קורקטיים עם ישראל, ובריטניה מקיימת יחסים צבאיים עם ישראל במסגרת נאט"ו ומייצאת לה נשק. בשנים האחרונות הצטרפותה של בריטניה למחנה הנלחמים בטרור האסלאמי ברחבי העולם הביאה להבנה גדולה יותר לצורכי הביטחון של ישראל, בעיקר מצידה של ממשלת בריטניה. עם זאת בקרב חלקים של השמאל הבריטי, כגון חבר הפרלמנט הבריטי ג'ורג' גאלאוויי, נמשכת הביקורת כלפי מדיניות ישראל. כמו כן באקדמיה הבריטית רווחת דעה אנטי-ישראלית רחבה ובשנים האחרונות נוצרו יוזמות להחרמת אוניברסיטאות ישראליות במחאה על מדיניות ישראל בשטחים.
על היחסים העיב קמעא חוק בריטי שהתיר הוצאת צוי מעצר נגד אזרחי חוץ באשמת פשעי מלחמה, שנוצל שוב ושוב על ידי גורמים אנטי-ישראליים, כנגד בכירים ישראליים. בין השאר, משה יעלון ביטל ביקור בבריטניה, אלוף דורון אלמוג, נותר במטוסו בנמל התעופה לונדון הית'רו כדי להימנע ממעצר, ובדצמבר 2009 אף הוציא בית משפט בריטי צו מעצר לציפי לבני, שהייתה שרת החוץ במהלך מבצע עופרת יצוקה[15]. בעקבות בקשות ישראליות שונה החוק, והוספו לו הגבלות וסייגים המחייבים הסכמה של התובע הכללי של בריטניה, כדי להוציא צו מעצר, על מנת למנוע הוצאת צווי מעצר נגד בכירים ישראליים. החוק המתוקן נכנס לתוקפו ב-15 בספטמבר 2011[16].
בפברואר 2010 ישראל נחשדה על ידי בריטניה בזיוף דרכונים בריטיים לשימוש בהתנקשות בחייו של בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בדובאי. שגריר ישראל בבריטניה דאז רון פרושאור זומן לשיחות. ב-23 במרץ 2010 בריטניה גירשה את נציג המוסד בלונדון. דייוויד מיליבנד, פוליטיקאי יהודי-בריטי ממפלגת הלייבור ושר החוץ הבריטי בממשלת גורדון בראון הצהירו שבריטניה רואה במעשה זה עניין רציני ושימוש לרעה בדרכונים בריטיים היה בלתי נסבל. מיליבנד הזהיר את תושבי בריטניה מלבקר בישראל. רון פרושאור הצהיר כי "היחסים בין ישראל לבריטניה הם בעלי חשיבות הדדית, מכאן שאנו מאוכזבים מההחלטה".
הצעות ממשלת בריטניה לשים תוויות על מוצרים שמקורם בגדה המערבית התקבלו בביקורת בישראל.
לדברי שגריר בריטניה בישראל מת'יו גולד, בריטניה שותפה לדאגתה של ישראל והקהילה הבינלאומית מפני הסוגיה האיראנית ושותפה במאמצים הכלכליים והביטחוניים על מנת למנוע מהשלטון האיראני לממש את מטרותיו[17].
בשנת 2018 לאחר הכרת נשיא ארצות הברית טראמפ בירושלים כבירת ישראל, עת הועברה השגרירות האמריקאית לירושלים הודיע גורם בשם ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, כי הם חולקים על גישת ארצות הברית בהכרתה בירושלים כבירת ישראל ובהעברת השגרירות לירושלים. כך, בריטניה אינה מתכוונת להעביר את השגרירות מתל אביב לירושלים[18].
בשנת 2018 בריטניה הייתה המדינה האירופית היחידה שהתנגדה להצעה לגינוי ישראל על שליטתה ברמת הגולן.
בספטמבר 2018 דווח כי בריטניה במגעים עם ישראל להקמת אזור סחר חופשי בין המדינות, לאחר שתפרוש מהאיחוד האירופי בשנת 2019.
בספטמבר 2019 השתתף חיל האוויר הישראלי לראשונה בתרגיל Cobra Warrior (תרגיל צבאי חשוב שאורך 20 יום) בבריטניה[19].
ב־24 במרץ 2023 נפגש ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק. השניים דנו בנושא הגרעין האיראני ועל שיתופי הפעולה בין המדינות.
בעקבות מתקפת הפתע על ישראל הביעה בריטניה תמיכה בישראל. ב-11 באוקטובר הגיע לישראל שר החוץ ג'יימס קלברלי, וכמה ימים אחר כך ב-19 באוקטובר ביקר בה גם ראש הממשלה רישי סונאק[20]. בדצמבר הצטרפה בריטניה לקואליציה נגד החות'ים שארגנה ארצות הברית ולקחה חלק במבצע שומר השגשוג.
ביולי 2024 הודיעה בריטניה כי החליטה למשוך את התנגדותה לצווי המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט. ההחלטה הגיעה בעקבות חילופי השלטון בבריטניה, כאשר מפלגת הלייבור ובראשם קיר סטארמר עלתה לשלטון במקום המפלגה השמרנית.[21] בהמשך הודיעה בריטניה על השעיית כ-30 רישיונות ייצוא נשק לישראל[22], בעיקר בנשק התקפי, עקב ליקויים באספקת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, מניעת ביקורי הצלב האדום אצל עצירי חמאס וטענות על התעללות בעצורים במחנה שדה תימן[23].
קשרים מסחריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשכת המסחר הבריטית-ישראלית (IBCC- The Israel-Britain Chamber of Commerce) מקדמת יחסי מסחר, השקעה ותעסוקה בין ישראל ובריטניה. הסחר הבילטראלי השנתי עולה על 3 מיליארד דולרים אמריקאיים ויותר מ-300 חברות ישראליות ידועות פועלות בבריטניה. כשביקר בישראל בשנת 2010 בנובמבר השר לענייני חוץ וחבר העמים של בריטניה ויליאם הייג, הוא אמר שקשרי בריטניה-ישראל בתחום המדע והתעסוקה הם "מן אבני היסוד של היחסים בין בריטניה לישראל".
בדצמבר 2016 ישראל ובריטניה סיכמו על חילופי מידע וניסיון בין שתי המדינות בנוגע לפיתוח שירותים דיגיטליים, כמו גם על חיזוק הקשרים ביניהם בנושאי דיגיטל וסייבר. הסיכומים התקבלו בין השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, לבין השר הבריטי לנושאי סייבר ודיגיטל, מאט הנקוק[24].
קשרים תרבותיים וחינוכיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החליפין הבריטי-ישראלי במחקר ואקדמיה (BIRAX- Britain-Israel Research and Academic Exchange) הושק בשנת 2008 כדי לקדם שיתוף פעולה אקדמי בין אוניברסיטאות בישראל ובבריטניה. BIRAX, שנוסד על ידי המועצה הבריטית בישראל מפגיש מדענים דרך מימון פרויקטים מחקריים משותפים. בנובמבר 2010, עשרה פרויקטים מחקריים בריטים-ישראלים נבחרו לקבל מימון מ-BIRAX. השר לענייני החוץ של בריטניה ויליאם הייג הודיע שההקמה של המועצה למדעי החיים הבריטית-ישראלית תגרום להמשך שיתוף הפעולה המדעי בין שתי המדינות. התוכנית הבריטית-ישראלית לאומנויות ההדרכה (BI ARTS- British Israeli Arts Training Scheme) הוקמה כדי לשפר קשרים בין ענפי האמנות של בריטניה וישראל.
שגרירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגרירי ישראל בבריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מניין | שם | תקופת כהונה | הערה |
|---|---|---|---|
| - | מרדכי עליאש | 1949 - 1950 | הציר הראשון |
| 1 | אליהו אילת | 1950 - 1959 | השגריר הראשון |
| 2 | ארתור לוריא | 1960 - 1965 | |
| 3 | אהרן רמז | 1965 - 1970 | |
| 4 | מיכאל קומיי | 1970 - 1973 | |
| 5 | גדעון רפאל | 1973 - 1977 | |
| 6 | אברהם קדרון | 1977 - 1979 | |
| 7 | שלמה ארגוב | 1979 - 1982 | נפצע קשה מאוד בהתנקשות בחייו על ידי טרוריסטים פלסטינים |
| 8 | יהודה אבנר | 1983 - 1988 | |
| 9 | יואב בירן | 1988 - 1993 | |
| 10 | משה רביב | 1993 - 1997 | |
| 11 | דרור זייגרמן | 1998 - 2001 | |
| 12 | צבי שטאובר | 2001 - 2004 | |
| 13 | צבי חפץ | 2004 - 2007 | |
| 14 | רון פרושאור | 2007 - 2011 | |
| 15 | דניאל טאוב | 2011 - 2015 | |
| 16 | מארק רגב | 2016–2020 | |
| 17 | ציפי חוטובלי | החל מ-2020 |
שגרירי בריטניה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מניין | שם | תקופת כהונה | הערה |
|---|---|---|---|
| 1 | סר אלכסנדר נוקס הלם | 1949 - 1951 | |
| 2 | סר פרנסיס אוונס | 1951 - 1954 | |
| 3 | סר ג'ון וולטר ניקולס | 1954 - 1957 | |
| 4 | סר פרנסיס בראיין אנטוני רונדל | 1957 - 1959 | |
| 5 | סר פטריק הנקוק | 1959 - 1963 | |
| 6 | סר ג'ון גרביל סנטלי בית' | 1963 - 1965 | |
| 7 | סר מיכאל רגינאלד הדוו | 1965 - 1969 | |
| 8 | סר ארנסט ג'ון ווראד ברנס | 1969 - 1972 | |
| 9 | סר ברנארד לודוויג | 1972 - 1975 | |
| 10 | תומאס אנטוני קיית' אליוט | 1975 - 1976 | |
| 11 | סר ג'והן מסון | 1976 - 1980 | |
| 12 | ג'ון רובינסון | 1980 - 1981 | |
| 13 | סר פטריק מוברלי | 1981 - 1984 | |
| 14 | ד"ר וויליאם סקוויאר | 1984 - 1988 | |
| 15 | מארק אליוט | 1988 - 1992 | |
| 16 | סר אנדרו בארנס | 1992 - 1995 | |
| 17 | סר דייוויד מנינג | 1995 - 1998 | |
| 18 | פרנסיס קורניש | 1998 - 2001 | |
| 19 | סר שרארד קופר קולס | 2001 - 2003 | |
| 20 | סר סימון מקדולנד | 2003 - 2006 | |
| 21 | סר תואמס פיליפס | 2006 - 2010 | |
| 22 | מת'יו גולד | 2010 - 2015 | |
| 23 | דייוויד קוורי | 2015 - 2019 | |
| 24 | ניל ויגאן | 2019–2023 | |
| 25 | סיימון וולטרס | 2023–מכהן |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי בר-און, מכל ממלכות הגויים, יחסי ישראל ובריטניה 1948–1959, הוצאת יד בן צבי, 2006.
- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 81–88.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נועה רוקני, בז ישראלי בסתיו הבריטי, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באוקטובר 2019
- אריאל כהנא, 70 שנה ליחסי ישראל־בריטניה, באתר ישראל היום, 10 במאי 2020
- ג'רוזלם פוסט, למרות היחסים החמים: מדוע המלכה אליזבת מעולם לא ביקרה בישראל?, באתר מעריב אונליין, 9 בספטמבר 2022
- יחסי ישראל - אנגליה (1948–1953), באתר ארכיון המדינה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ א. א. בן-אשר, יחסי-חוץ, עיינות הוצאת ספרים, תשט"ז, עמ' 129
- ^ נפתחו השיחות הכספיות בין ישראל ובריטניה, על המשמר, 3 ביולי 1949
- ^ משה ז"ק, ערבוב תחומים ובלבול חזיתות, מעריב, 19 באוקטובר 1956
- ^ אידן מוכן לויתורים על חשבון ישראל, דבר, 11 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, אידן מערבב צמר בכותנה, דבר, 18 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, בריטניה מחדשת משלוח נשק חדיש למצרים, דבר, 15 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, תגובת לונדון על נאום ד. בן גוריון בכנסת, דבר, 17 בנובמבר 1955
- ^ שרת: ישראל לא תוותר על שום שטח, דבר, 11 בנובמבר 1955
- ^ מ.ד., דבר היום, דבר, 13 בנובמבר 1955
- ^ א. שאנן, אידן מבקש תמיכת ארה"ב בתכניתו, דבר, 13 בנובמבר 1955
- ^ תכנית 5 הנקודות הבריטית להסדר במזה"ת, דבר, 10 במרץ 1957
- ^ ח. גליקשטיין, אילת הבהיר ללויד שישראל תדחה כל נסיון להחיות "תכנית גילדהול", דבר, 11 בדצמבר 1957
- ^ למה בא המרשלד? - מי מת?, דבר, 12 בספטמבר 1958
- ^ מי שנכווה פעם אל יכווה שנית, מעריב, 17 בדצמבר 1958
- ^ נעמה טלמור, ציפי לבני תבקר בבריטניה, שם הוצא נגדה צו מעצר ב-2009, באתר וואלה, 2 באוקטובר 2011
- ^ דורון בר גיל, בריטניה אישרה תיקון לחוק המעצרים, באתר nrg, 15 בספטמבר 2011
- ^ אחיה ראב"ד, השגריר הבריטי: ישראל לא לבד במאבק נגד איראן, באתר ynet, 9 בנובמבר 2011
- ^ גיא כהן, בריטניה: בניגוד לארה"ב, לא נעביר את השגרירות, באתר ערוץ 7, 14 במאי 2018
- ^ ערן לרמן, "דיפלומטיה-במדים", השילוח, גיליון 16, אוקטובר 2019
- ^ טל שלו, ראש ממשלת בריטניה הגיע לישראל: "אנחנו עומדים לצדכם", באתר וואלה, 19 באוקטובר 2023
- ^ איתמר אייכנר, בריטניה הסירה את התנגדותה לצו המעצר של נתניהו בהאג, באתר ynet, 26 ביולי 2024
- ^ איתמר אייכנר, החלטה דרמטית של בריטניה: משעה עשרות רישיונות ייצוא נשק לישראל, באתר ynet, 2 בספטמבר 2024
- ^ איתמר אייכנר, הליך הפיך, ללא נזק לצה"ל: מאחורי החלטת בריטניה להשעות משלוחי נשק לישראל, באתר ynet, 3 בספטמבר 2024
- ^ מערכת אנשים ומחשבים, ישראל ובריטניה יחזקו את הקשרים בתחומי הסייבר והדיגיטל, 21 בדצמבר 2016
