לדלג לתוכן

יצחק מודעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק מודעי
יצחק מודעי, 1978
יצחק מודעי, 1978
לידה 17 בינואר 1926
ב' בשבט ה'תרפ"ו
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה 14 במאי 1998 (בגיל 72)
י"ח באייר ה'תשנ"ח
ישראלישראל תל אביב, ישראל
שם לידה יצחק מדזוביטש
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק
השכלה
מפלגה מפא"י (-1965)
המפלגה הליברלית (1965 - 1988)
הליכוד (1988 - 1990)
המפלגה לקידום הרעיון הציוני (1990 - 1992)
סיעה הליכוד (1974 - 1992)
המפלגה לקידום הרעיון הציוני (1990 - 1992)
המפלגה הליברלית החדשה (1992)
בת זוג מיכל מודעי
שר האוצר ה־10
11 ביוני 199013 ביולי 1992
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
13 בספטמבר 198416 באפריל 1986
(שנה)
תחת ראש הממשלה שמעון פרס
אירועים בתקופתו תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985
שר הכלכלה והתכנון ה־3
22 בדצמבר 198811 ביוני 1990
(שנה)
תחת ראש הממשלה יצחק שמיר
שר המשפטים ה־11
16 באפריל 198623 ביולי 1986
(99 ימים)
תחת ראש הממשלה שמעון פרס
שר האנרגיה והתשתיות ה־1
19 באוקטובר 198219 בספטמבר 1984
(שנה)
תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
20 ביוני 19775 באוגוסט 1981
(4 שנים)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
אירועים בתקופתו הקמת המשרד
שר התקשורת ה־13
15 בינואר 197922 בדצמבר 1980
(שנתיים)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
חבר הכנסת
21 בינואר 197413 ביולי 1992
(18 שנים)
כנסות 8 - 12
תפקידים נוספים
שר בלי תיק בממשלות ה-19, 22
יצחק ומיכל מודעי ביום חתונתם, 1953
מיכל ויצחק מודעי, אמצע שנות ה-90
יצחק מודעי בביקור בלוד עם ראש העיר מקסים לוי, 1984

יצחק מוֹדָעִי (17 בינואר 192614 במאי 1998) היה פוליטיקאי ומדינאי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

מודעי נולד וגדל בתל אביב, בבית דתי,[1] כיצחק מדזוביטש. אביו היה מזכ"ל קואופרטיב אגד.[2] הוא למד בבית ספר תיכון גאולה בעיר, שם היה פעיל בוועד התלמידים, ובגיל 14 התגייס להגנה. ב-1943 סיים את לימודיו ויצא לשנת שירות, שבמהלכה הוצב כנוטר בתחנת המשטרה של סידנא עלי. לאחר מספר חודשים גילו הבריטים את פעילותו בהעברת מידע פנימי הנוגע להעפלה ל"הגנה", והוא הועבר מתפקידו. הוא עבר לחיפה, החל ללמוד הנדסה כימית בטכניון, והמשיך את שנת השירות שלו כשוטר תנועה.[1] ב-1944, במהלך שירותו במשטרה, הכה את הסמל הבריטי הממונה עליו לאחר שזה כינה אותו "יהודי ארור". מודעי נעצר, אך שוחרר וסולק מהמשטרה לאחר שאביו "הפעיל את קשריו".[3] במהלך לימודיו בטכניון היה פעיל באגודת הסטודנטים ועמד בראש האגף הימני שלה, "גוש מגן". בסוף לימודיו הוסמך כמהנדס. באוקטובר 1947 נקרא לשירות פעיל ב"הגנה", ואז החל בקריירה צבאית.[2]

במסגרת שירותו הצבאי שימש מפקד מחלקה בגדוד 32, שעליה פיקד בדצמבר 1947 בעת ההתקפה על כפר יעבץ.[4] המחלקה פעלה בגזרה שבין כפר יונה לרמת הכובש.[2] לאחר מכן היה מודעי מפקד פלוגה בגדוד 34 של חטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות.[5] מודעי השתתף עם מחלקתו בלחימה בקאקון, ואדי עארה, כפר סבא הערבית וראש העין. כמפקד פלוגה, השתתף בסוף מאי 1948 במבצע בן נון ובקרבות סביב משטרת לטרון. ביוני 1948 פיקד על יחידתו באזור נתניה כחלק ממערך החסימה היבשתי שנועד לעצור את התגבורות של האצ"ל לאנייה אלטלנה. מאוחר יותר השתתף גם במבצע דני ובקרבות סביב כיס פלוג'ה.[2] מודעי שירת כמפקד גדוד, כחבר ועדת שביתת הנשק בין ישראל לסוריה וישראל ולבנון, ושימש סגן נספח צבאי בלונדון בשנים 1951–1953. השתחרר מצה"ל ב-1953 בדרגת סגן-אלוף.

הוא למד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה וכן השתלם בלימודי כלכלה ומשפטים בבית הספר לכלכלה של לונדון. בסיום הלימודים הוא הוסמך כעורך דין.[6]

לאחר מלחמת ששת הימים שירת כמושל הצבאי הראשון של העיר עזה.[7][8]

בשנים 19611977 ניהל את מפעל הקוסמטיקה "רבלון". בין השאר ניסה בשנת 1964 להחדיר לשוק הישראלי שימוש במוצרי טיפוח העור.[9] עיסוקו בקוסמטיקה הביא את עזר ויצמן להדביק לו את כינוי הגנאי "חבר הכנסת ליפסטיק".

מודעי היה בתחילה חבר בשכבה הצעירה של מפא"י, אולם בשנת 1961 הוא הצטרף למפלגה הליברלית, והיה חבר במטה הבחירות שלה בחיפה.[10] את המעבר הוא הסביר בטענה שמפא"י "הפכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין אידאולוגיה ומעשים".[11] בהמשך היה יושב ראש הדור הצעיר במפלגה.[12] בשנת 1965 היה בין 17 המועמדים של המפלגה לכנסת, אולם הוא לא נבחר לכנסת.[13] בשנים 19651968 כיהן כחבר הנהלת המפלגה. בשנת 1969 התמודד על ראשות עיריית הרצליה מטעם גח"ל.[14] בשנים 1969–1973 כיהן כחבר מועצת העיר הרצליה. לאחר שהוחלט להעביר את קביעת המועמדים לכנסת במפלגה הליברלית מוועדה מסדרת למרכז המפלגה, פנה מודעי לגייס את תמיכת החברים וזכה ב-85 קולות מתוך 106, הישג גבוה משקיבלו משה נסים וגדעון פת, שהיו אז חברי כנסת מכהנים.[15] מודעי נבחר למקום השמיני של הליברלים,[16] ובעקבות זאת שולב במקום ריאלי ברשימת הליכוד, המקום ה-21, למרות עמדותיו העצמאיות וויכוחיו הקשים עם הנהגת המפלגה.[17] בשנת 1974 נבחר לכנסת השמינית מטעם הליכוד, וכיהן בכנסת עד 1992.

שר האנרגיה והתקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1977 ועד 1984 כיהן כשר האנרגיה והתשתית (למעט תקופה של יותר משנה מאוגוסט 1981 ועד אוקטובר 1982). בשנת 1978 כיהן כיו"ר הוועדה לארגון אירועי ה-30 למדינה.[18] אחרי מותו של שמחה ארליך הפך מודעי לראש המפלגה הליברלית, שהייתה המרכיב השני בכוחו בליכוד.

בשנים 19791980 כיהן גם כשר התקשורת. מודעי ביקש ב-1979 להעביר את הטיפול בטלפוניה לידי חברה, אולם נתקל בהתנגדות, בין השאר של נציב שירות המדינה, אברהם פרידמן.[19]

במאי 1980, לאחר שעזר ויצמן התפטר מהממשלה, עלה הרעיון להעביר את יצחק שמיר למשרד הביטחון ולמנות את מודעי לשר החוץ, כפיצוי לליברלים על שמשרד האוצר נלקח מהם.[20] ואולם חברי הכנסת של התנועה הדמוקרטית לשינוי התנגדו למינוי נחרצות, בגלל היותו של מודעי נץ מדיני ובטענה שהוא נעדר כישורים לתפקיד.[21] מודעי הגיב באומרו שיש לו "90% כישורים לתפקיד".[22]

בשנת 1984, שבה מונה למקום השלישי ברשימת הליכוד כמנהיג המפלגה הליברלית, קיבל את תפקיד שר האוצר, התפקיד הבכיר ביותר שבו כיהן. עם היכנסו לתפקיד היה המשק הישראלי בתהליך אינפלציה של 400% לשנה. במשך השנתיים שבהן כיהן בתפקיד, השתתף מודעי בתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שבמסגרתה יזם ראש הממשלה שמעון פרס "עסקאות חבילה" עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים.[23][24][25] הגורם המרכזי בעסקאות החבילה היה הקפאת מחירים ושכר במשק. נוסף על כך הושתו על הציבור מיסים שונים ובוצע קיצוץ בתקציב הממשלה ובקצבאות. כך הצליחה הממשלה לעצור את האינפלציה ולייצב את המשק. מודעי גם העביר את ההילך החוקי של מדינת ישראל משקל לשקל חדש, שהיה שווה 1,000 שקלים ישנים. את חוויותיו מאותה תקופה שילב בספרו "מחיקת אפסים" (עידנים, תשמ"ח 1988), הקרוי על שם המעבר משקל לשקל חדש, שכלל הורדת שלושה אפסים מערכו של השקל.

כשר האוצר ספג מודעי ביקורת רבה מצד שרים בממשלה וגורמים אחרים על סירובו לתת תקציבים לצרכים שונים. מודעי לא נשאר חייב והשתמש בביטויים שזכו לכותרות בהתייחסו למבקרים אותו. בדצמבר 1985 הוא אמר למשה קצב, שאמר שיש למתן את הקיצוצים ולא נורא אם האינפלציה תהיה גבוהה קצת יותר: "החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך".[26] בתחילת אפריל 1986 צוטט מודעי כאומר שראש הממשלה שמעון פרס אינו כלכלן, וכינה אותו "ראש ממשלה מעופף" בגלל נסיעותיו התכופות לחו"ל. לאחר בקשת הבהרות דרש פרס את העברתו של מודעי מכהונתו כשר האוצר.[27] יצחק שמיר, מנהיג הליכוד וממלא מקום ראש הממשלה, עמד לצידו של מודעי,[28] והמערכת הפוליטית נערכה לפירוק ממשלת האחדות והליכה לבחירות. אולם במגעים בין המפלגות הוחלט להעביר את מודעי לתפקיד אחר והוצעו אפשרויות שונות. אופציה אחת הייתה שמודעי יתחלף עם שר החוץ יצחק שמיר עד לקיום הרוטציה, אולם פרס דחה אותה ודרש שמודעי לא יחזור למשרד האוצר גם לאחר הרוטציה.[29] לאחר מכן עלתה ההצעה שמודעי יתחלף עם אריאל שרון, אבל גם הצעה זאת נדחתה. לבסוף הוחלט על הצלבה בין מודעי למשה נסים: נסים מונה לשר האוצר ומודעי עבר למשרד המשפטים. מודעי כעס על ששמיר לא גיבה אותו יותר.[30]

לאחר שמודעי המשיך בהתבטאויותיו כנגד פרס, הוא נאלץ להתפטר מן הממשלה ביולי 1986. לקראת ביצוע הרוטציה באוקטובר 1986 התחדש המאבק בין המערך, שדרש כי מודעי לא יחזור לממשלה, ובין הליכוד, שדרש את שובו של מודעי לממשלה. לבסוף הוסכם שמודעי ישוב כשר בלי תיק, אך שכל שינוי בתפקיד שר בממשלה יהיה מותנה בהסכמה של שמיר ופרס, ומודעי הצטרף לממשלת יצחק שמיר.[31] מודעי דרש משמיר להשיבו לתפקיד ביצועי, אולם מבוקשו לא ניתן לו.[32] במשך כמה חודשים עיכב שמיר את מינוי שגריר ישראל בארצות הברית בדרישה שבתמורה יינתן למודעי תפקיד ביצועי,[33] אך ללא הועיל.

לאחר הבחירות לכנסת ה-12, במסגרת ממשלת אחדות לאומית מאולצת בגלל חוסר רצונו של שמיר להקים ממשלת ימין צרה, התמנה מודעי לשר הכלכלה והתכנון. בתחילת 1990 היה אחד משלושת ה"חישוקאים" שהצרו את פעולותיו המדיניות של יצחק שמיר.

ב-19 בפברואר 1990 פרש מודעי מהליכוד עם ארבעה חברים מהמפלגה הליברלית, והקים איתם את המפלגה לקידום הרעיון הציוני.[34] בזמן התרגיל המסריח סירבו מודעי וחבריו, למעט אברהם שריר, להצטרף לממשלתו של שמעון פרס. לאחר שתפקיד הקמת הממשלה הוחזר לידי יצחק שמיר, הצטרף מודעי לקואליציה שלו תמורת תפקיד שר האוצר. בעת המשא ומתן על השתתפותו זו בקואליציה עם שמיר הדהים מודעי שוב, כאשר דרש ערבות כספית להבטחת מימושו של ההסכם הקואליציוני עימו, מה שהתפרש כחוסר אמון בהבטחה של ראש הממשלה שמיר.

כישלונו של מודעי ברשימת "המפלגה הליברלית החדשה" בבחירות לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992 סימן את סוף הקריירה הפוליטית שלו, והוא פרש לעולם העסקים. עם זאת מודעי המשיך בפעילות ציבורית, ובין השאר היה יו"ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון.[35]

אשתו, מיכל מודעי, הייתה מלכת היופי השנייה של מדינת ישראל ולאחר מכן נשיאת ויצו העולמית. למודעי נולדו שלושה ילדים: שתי בנות ובן. הבכורה, הראלה, נהרגה בתאונת דרכים כשהייתה בת 22; מדי שנה מוענק פרס מפקד גלי צה"ל על שמה. בנו, בועז מודעי, היה שגריר ישראל באירלנד. נכדו, יואב מודעי, הוא כתב NBA המשמש שליח ערוץ הספורט בארצות הברית.

יצחק מודעי נפטר זמן קצר לאחר שמונה אחראי לחגיגות יובל שנים למדינה ב-1998. הוא נטמן בבית הקברות נחלת יצחק.

גן ע"ש יצחק מודעי בנווה שאנן, חיפה

על שמו של יצחק מודעי נקרא פארק ברחוב טבנקין בחיפה, פארק בעיר נשר, פארק בשכונת צהלה בתל אביב, גשר מעל נתיבי איילון, ככר בעיר אשדוד וכן רחובות בכמה ערים בישראל, בהן ירושלים (בשכונת מלחה), באר שבע, נתניה וגבעת שמואל. כמו כן הוא מוזכר בשירה של להקת הבילויים, "שירו של האנץ".

בשנת 1998 הוקמה בטכניון "הקתדרה על שם יצחק מודעי".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק מודעי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 44.
  2. ^ 1 2 3 4 יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 45.
  3. ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 45-44.
  4. ^ אורי מילשטיין, הקרב של יצחק מודעי, מעריב, 30 במאי 1980
  5. ^ שרון מחפש ג'וב למודעי, מעריב, 26 ביוני 1987
  6. ^ תעודות לבוגרי אוניברסיטת תל אביב, מעריב, 27 באוקטובר 1960
  7. ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 47.
  8. ^ עפרה אליגון, יום בעזה, מעריב, 23 ביוני 1967
  9. ^ חברות קוסמטיקה מציגות חידושים, דבר, 30 ביוני 1964
    קוסמטיקה ומספרים, דבר, 3 בנובמבר 1964
  10. ^ מטה בחירות של הליבראלים הוקם בחיפה, מעריב, 25 במאי 1961
  11. ^ אנו הצטרפנו למפלגה הליברלית - יצחק מודעי, מעריב, 7 ביולי 1961
  12. ^ שיחות מעריב שאלת הממלא מקום, מעריב, 1 באוקטובר 1963
  13. ^ מ. שמריהו, רוצים לכנס עוד מושב של הכנסת - נגד פינוי מקומות בכנסת על ידי שרים, מעריב, 29 באוגוסט 1965
  14. ^ יצחק מודעי - מועמד גח"ל לראשות עירית הרצליה, מעריב, 28 ביולי 1969
  15. ^ דניאל דגן, מרכז הליברלים בחר מועמדיו לכנסת; ועדה תקבע הדירוג, מעריב, 13 בספטמבר 1973
  16. ^ יצחק מודעי, מחיקת אפסים, עמ' 51.
  17. ^ בדר עופר במהדורה מצולמת, מעריב, 28 באוגוסט 1973
  18. ^ יהושע ביצור, המדינה תקים אנדרטה נאה לאנשי גח"ל שנפלו בקרבות, מעריב, 27 במרץ 1978
  19. ^ שרגא מקל, אם תצליח להכשיל הצלת שירותי התקשורת - תיפול האחריות עליך, מעריב, 28 באוגוסט 1979
  20. ^ אברהם תירוש, אני מעדיף ממשלה על מינוי שרון, מעריב, 28 במאי 1980
  21. ^ יהושע ביצור, הליברלים צהלו, הדמוקרטים עלו על בריקדות והמפד"ל יושבת על הגדר, מעריב, 28 במאי 1980
  22. ^ יהושע ביצור, יש לי 90 אחוז של הכישורים לתפקיד אמר מודעי לדמוקרטים, מעריב, 29 במאי 1980
  23. ^ אתר למנויים בלבד מירב ארלוזורוב, כך עשה שמעון פרס את הבלתי ייאמן - והציל את כלכלת ישראל מפשיטת רגל, באתר TheMarker‏, 28 בספטמבר 2016
  24. ^ שחר אילן, שמעון פרס: האיש שמנע חורבן כלכלי, באתר כלכליסט, 28 בספטמבר 2016
  25. ^ שאול אמסטרדמסקי, 24 השעות ששינו לנו את החיים, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2015
  26. ^ מודעי לקצב: החוצפה שלך עומדת ביחס הפוך לגילך, מעריב, 11 בדצמבר 1985
  27. ^ רפאל מן ואבי בטלהיים, פרס:מודעי יצר מצב בלתי נסבל, מעריב, 7 באפריל 1986; המשך
  28. ^ פרס: אם מודעי לא יוחלף, מעריב, 8 באפריל 1986
  29. ^ המערך והליכוד: נמשך המשבר, מעריב, 13 באפריל 1986
  30. ^ יוסף צוריאל, ארור היום שהחלטתי להקריב שנה וחצי מחיי למען הכלכלה, מעריב, 14 באפריל 1986
  31. ^ חוסל משבר הרוטציה, מעריב, 17 באוקטובר 1986
  32. ^ מנחם רהט, מודעי דורש משמיר תפקיד פונקציונלי בממשלה, מעריב, 27 באוקטובר 1986
  33. ^ מנחם רהט, שמיר יציע עסקה על תנאי למערך: יעקובי תמורת מודעי, מעריב, 18 בפברואר 1987
    ארידור חוזר למשחק הממשלתי, מעריב, 23 באפריל 1987
  34. ^ חמישית מודעי: שלום לליכוד, מעריב, 20 בפברואר 1990, באתר עיתונות יהודית היסטורית
  35. ^ מודעי רוצה פרס למדע, באתר גלובס, 18 במאי 1997
יצחק מודעי - תבניות ניווט