רוברט דאוני ג'וניור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רוברט דאוני ג'וניור
Robert Downey Jr 2014 Comic Con (cropped).jpg
רוברט דאוני ג'וניור בכנס קומיק-קון, סן דייגו 2014
תאריך לידה: 4 באפריל 1965 (בן 49)
מקום לידה: מנהטן, ניו יורק
שנות הפעילות: 1970 ואילך
פרסים: 3 פרסי גלובוס הזהב
3 פרסי סאטורן
פרס באפט"א
פרס גילדת שחקני המסך
דמות ידועה: טוני סטארק, "איירון מן"

רוברט ג'ון דאוני ג'וניוראנגלית: Robert John Downey, Jr; נולד ב-4 באפריל 1965) הוא שחקן קולנוע, מפיק ומוזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי. זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב, שלושה פרסי סאטורן, פרס באפט"א ופרס גילדת שחקני המסך. זכה בשני מועמדויות לפרס אוסקר - הראשון בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט ביוגרפי על חייו של צ'ארלי צ'פלין, והשני בקטגוריית שחקן המשנה על תפקידו כשחקן אפרו-אמריקני בסרט הסאטירה "רעם טרופי".

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הופיע בסרטי נעורים שמיוחסים לרוב לחבורת הפרחחים, אשר כללה את אמיליו אסטבז, צ'ארלי שין, מולי רינגוולד, רוב לאו ודמי מור. חזר למסך הגדול לאחר בעיות סמים ואלכוהול וזכה לתשבחות על משחקו בסדרת הטלוויזיה אלי מקביל בתחילת שנות ה-2000. מאז שנת 2008, דאוני ג'וניור מגלם את דמותו של טוני סטארק בסרטי היקום הקולנועי של מארוול. סרטים אלה כוללים את "איירון מן", "איירון מן 2", "איירון מן 3", "הנוקמים" ו"הנוקמים: עידן אולטרון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוני נולד במנהטן, ניו יורק והוא הצעיר מבין שני בנים לרוברט דאוני האב ואלסי אן. אביו היה יוצר סרטים מחתרתיים ממוצא יהודי ליטאי ואירי מדיארי, בעוד אמו היא ממוצא סקוטי, גרמני ושווייצרי, אשר השתתפה בסרטיו. רוברט הצעיר ואחותו אליסון גדלו יחדיו בגריניץ' וילג'.

בילדותו, רוברט היה "מוקף בסמים". אביו, שהיה מכור לסמים, הרשה לבנו להשתמש במריחואנה בגיל שש - תקרית עליה התחרט האב מאוחר יותר.‏[1] דאוני ציין שהשימוש בסמים הפך לחיבור אמוציונלי בינו לבין אביו

דאוני שיחק בילדותו בתפקידים קטנים בפרויקטים הקולנועיים של אביו. בתפקידו הראשון, בגיל 5, גילם כלב חולה בקומדיה הסוריאליסטית "מכלאה" שביים אביו.

כנער למד משחק במרכז לאמנויות הבמה בניו יורק.

כאשר הוריו התגרשו, עבר דאוני לקליפורניה עם אביו. ב-1982 נשר דאוני מתיכון סנטה מוניקה וחזר לניו יורק כדי לקדם את קריירת המשחק שלו. הוא הצטרף בגיל 20 לצוות של תוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", אך פוטר לאחר שנה בשל רענון בצוות התוכנית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1985 הופיע דאוני בסרט "צעירים וקשוחים". באותה שנה השתתף בסרטו של ג'ון יוז, "חלומות צעירים". ב-1987 קיבל לראשונה תפקיד ראשי בסרט "אמן בחיזורים". בשנות ה-80, על רקע השתתפותו של דאוני בסרטי נעורים רבים, הוא שוייך לקבוצת שחקנים שכונתה "חבורת הפרחחים" (Brat Pack)ֿ, והופיעה לעתים קרובות בסרטי נעורים בתקופה זו.

ב-1987 השתתף דאוני בסרט "צעירים במלכודת", וזכה לביקורות מעורבות על הופעתו. ב-1990 שיחק בסרט "אייר אמריקה", וב-1991 השתתף בקומדיה "בועות של אהבה. ב-1992 זכה למועמדות לפרסי האוסקר וגלובוס הזהב על תפקידו כצ'ארלי צ'פלין בסרט "צ'פלין".

סרטים נוספים בהם השתתף בשנות ה-90 הם סרט הפנטזיה "עוד צ'אנס לחיים" הסרט "קיצורי דרך" (1993) עליו זכה בפרס גלובוס הזהב לאנסמבל השחקנים הטוב ביותר, סרט הפשע של אוליבר סטון "רוצחים מלידה" (1994); "רק אותך" (1994); "התחדשות" לצד מג ראיין (1995); "ריצ'רד השלישי" (1995); "הבריכה של הוגו" (1997) שבויים על ידי אביו; "המצוד".

בשנת 2000 זכה דאוני בפרס גלובוס הזהב על משחקו בסדרה "אלי מקביל". מבקר עיתון ה"ניו יורק טיימס" כתב על הופעתו של דאוני בסדרה כי הוא "השחקן המוכשר ביותר בדורו".

משנת 1996 עד 2001 נעצר דאוני מספר פעמים על רקע עבירות סמים, וניסה מספר פעמים להיגמל במוסדות גמילה. באותה תקופה הקריירה שלו דעכה, ודאוני ניסה להחזיר את חייו למסלול הישר.

רוברט דאוני ג'וניור בבכורת הסרט "אייר אמריקה", 1990

החזרה לתעשיית הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 5 שנים בהן השתמש דאוני בסמים, היה עצור, נגמל וסבל מהידרדרויות חוזרות במצבו - הוא החליט לחזור לקולנוע. הוא עשה זאת רק אחרי שחברו מל גיבסון שילם את ביטוח החובה של דאוני לסרט "הבלש המזמר" ב-2003. באותה שנה השתתף דאוני גם בסרט האימה גותיקה.

ב-2006 הופיע דאוני בסרט "מדריך להכרת קדושיך", ובסרט פרווה.

ב-2007 השתתף דאוני בסרט הפשע של דייוויד פינצ'ר זודיאק. הסרט זכה להצלחה, ודאוני קיבל שבחים רבים על משחקו בסרט. בשנת 2008 הופיע בסרט הדרמה הקומית "צ'ארלי בארטלט".

דאוני גילם את גיבור העל איירון מן בסדרת שוברי הקופות "איירון מן". הסרט הראשון זכה להצלחה גדולה מאוד בעולם, ודאוני קיבל שבחים על משחקו. במאי הסרט, ג'ון פאברו, התעקש על כך שדאוני יגלם את הגיבור הראשי, בטענה שדאוני יכול לעשות לסרט את מה שג'וני דפ עשה לסרט שודדי הקאריביים. דאוני העלה 10 ק"ג של שרירים למשקלו תוך חמישה חודשים עבור התפקיד.

דאוני שיתף פעולה עם בן סטילר וג'ק בלאק בסרט הקומי מלחמתי שובר הקופות "רעם טרופי", תפקיד אשר זיכה אותו במועמדות שנייה לאוסקר ובמועמדות חמישית לפרס גלובוס הזהב.

ב-2009 וב-2011 גילם דאוני את דמותו של הבלש הספרותי שרלוק הולמס בסרטיו של הבמאי גאי ריצ'י, שרלוק הולמס ושרלוק הולמס: משחק הצללים. על משחקו בסרט הראשון זכה בפרס גלובוס הזהב.

ב-2010 דאוני גילם שוב את דמותו של גיבור העל איירון מן בסרט ההמשך, איירון מן 2. באותה שנה שיחק בסרט אל תלחצי, אני בדרך לצד זאק גליפיאנאקיס.

בשנת 2012 חזר לגלם את הדמות איירון מן בסרט הנוקמים המבוסס על הקומיקס באותו שם. הסרט הרוויח יותר מ-1.8 מיליארד דולר בקופות, והפך לסרט השלישי הכי מרוויח אי פעם. על הופעתו בסרט קיבל דאוני 50 מיליון דולר, מה שהפך אותו לשחקן המרוויח ביותר בהוליווד כיום.

באפריל 2013 הופיע שוב כטוני סטארק בסרט ההמשך "איירון מן 3", עליו דווח שקיבל כ-50 מיליון דולר נוספים, מה שביסס את מעמדו כ"מלך שוברי הקופות". איירון מן 3 הכניס כ-200 מיליון דולר בקופות בסוף השבוע הראשון שלו באקרנים, מה שהפך אותו לסרט עם הפתיחה השנייה בטיבה בכל הזמנים אחרי "הנוקמים". כשלושה שבועות בלבד לאחר יציאתו לאקרנים, חצו הכנסות הסרט את רף מיליארד הדולר. הסרט התמקם במקום החמישי ברשימת שוברי הקופות של כל הזמנים.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוני שר במספר פסקולים מסרטיו: "יותר מדי שמש", "שתי נשים וגבר", "חברים ומאהבים", "הבלש המזמר" ו"קיס קיס באנג באנג".

ב-2005 הוציא דאוני את אלבומו "the futurist", שנהיה לדיסק רב מכר.

דאוני ג'וניור מנגן על פסנתר, גיטרה ותופים. בראיון לסדרה הפופולרית " סטודיו למשחק (סדרת טלוויזיה)", ציין דאוני שלמד לנגן בכלי הנגינה בעצמו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבירות סמים ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1996 עד 2001 נעצר דאוני מספר פעמים על רקע עבירות סמים, וניסה מספר פעמים להיגמל מהסם במוסדות גמילה.

באפריל 1996 נתפס כשהוא נוסע במהירות מופרזת בלוס אנג'לס, אז נמצאו במכוניתו הרואין, קוקאין ואקדח. חודש לאחר מכן לאחר שקיבל עונש מאסר על תנאי פרץ דאוני לאחת הדירות בשכונתו בלוס אנג'לס ונשכב לישון באחת המיטות בבית כשהוא תחת השפעת סמים, דאוני הואשם בהסגת גבול, בעקבות המעשה בית הדין אילץ על דאוני ללכת במשך 3 שנים למוסד גמילה.

ב-1997 החמיץ דאוני בדיקת סמים ונשלח בפועל לכלא לוס אנג'לס למשך 4 חודשים. דאוני נעצר פעם נוספת ב-1999 בשל הפרת צו בית משפט ואחזקת נשק ללא רישיון.

העונש אשר נגזר על דאוני היה 3 שנים מאסר בפועל בכלא המדיני בקליפורניה, לאחר שבילה שנה שלמה בכלא המדיני בקליפורניה בעיירה קורקורן (Corcoran) שוחרר דאוני באופן בלתי צפוי.

ב-2 באוגוסט 2000 שוחרר דאוני מהכלא, לאחר שבית המשפט לערעורים קיבל החלטה לשחרר את השחקן בטענה שנעשתה טעות בחישוב תקופת המאסר שלו. כשלושה חודשים לאחר ששוחרר נעצר דאוני פעם נוספת בגין החזקת קוקאין, הוא נעצר באתר נופש בסמוך ללוס אנג'לס.

במשך 4 שנים אושפז דאוני ב-8 מכוני גמילה מסמים שונים ברחבי ארצות הברית.

זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאוני התחתן עם השחקנית והזמרת דברה פלקונר ב-1992. ב-1993 נולד לזוג ילד בשם אינדיו פלקונר דאוני. ב-2001 עזבה פלקונר את דאוני ולקחה את ילדם, הזוג התגרש לבסוף בשנת 2004.

בעת צילומי הסרט "גותיקה", הכיר דאוני את המפיקה היהודיה סוזן לווין (כיום: סוזן דאוני), והם נישאו ב-2005 בנם אקסטון אליאס דאוני נולד בפברואר 2012.

אף כי אינו יהודי על פי ההלכה, דאוני מגדיר את עצמו כיהודי-בודהיסטי.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכלאה (1970)
  • הארמון של גריזר(1972)
  • אל האקדמיה (1980
  • בן בכור (1984)
  • אהבה קשוחה (1985)
  • חלומות צעירים (1985)
  • בחזרה לבית הספר (1986)
  • אומן החיזורים (1987)
  • צעירים במלכודת (1987)
  • ג'וני יהיה טוב (1988)
  • שפתיים שכורות (1988)
  • 1969 (1988)
  • מאמין באמת (1989)
  • הסיכויים האלה (1989)
  • אייר אמריקה (1990)
  • יותר מדי שמש (1990)
  • בועות של אהבה (1991)
  • צ'אפלין (1992)
  • עוד צ'אנס לחיים (1993)
  • קיצורי דרך (1993)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט דאוני ג'וניור - פרסים