הפרעת דחק פוסט-טראומטית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏השלכות: אלכוהול
←‏ארוע הטראומה: לידה קיסרית בחירום
שורה 23: שורה 23:
==ארוע הטראומה==
==ארוע הטראומה==


כל אירוע פוגעני שמתרחש פעם אחת יכול להוביל לפוסט־טראומה, החל מצפייה בתאונות דרכים, ועד תקיפה מינית, זנות{{הערה|שם=ncbi49}} וסחר בבני אדם וכל אירוע שיש בו איום על האדם. על פי רוב, אנשים שנחשפו לאירועים טראומטיים כמו תאונות עבודה או תאונות דרכים, לא יפתחו תגובה פוסט־טראומטית ארוכה ומתמשכת, והמחקר לאורך השנים מנסה לאפיין את האנשים הנמצאים בסיכון מוגבר ללקות בפוסט־טראומה. פרופסור [[נעמי ברסלאו]] חקרה את ההשפעות הנפשיות של אירועים טראומטיים וגילתה שהאירועים הטראומטיים הקשורים ל[[אלימות|אלימות בינאישית]] נוטים יותר להוביל להפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD) מאשר אירועים כמו [[קרב]] או [[אסון טבע|אסונות טבע]].
כל אירוע מאיים עלול להוביל לפוסט־טראומה. קיימות עדויות לכך שארועים כמו זנות{{הערה|שם=ncbi49}}, לידת חירום קיסרית,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Madeleine Benton, Amy Salter, Nicole Tape, Chris Wilkinson, Deborah Turnbull|שם=Women’s psychosocial outcomes following an emergency caesarean section: A systematic literature review|כתב עת=BMC Pregnancy and Childbirth|כרך=19|שנת הוצאה=2019-12|doi=10.1186/s12884-019-2687-7|קישור=https://bmcpregnancychildbirth.biomedcentral.com/articles/10.1186/s12884-019-2687-7}}</ref> החל מצפייה בתאונות דרכים, ועד תקיפה מינית, זנות{{הערה|שם=ncbi49}} וסחר בבני אדם וכל אירוע שיש בו איום על האדם. על פי רוב, אנשים שנחשפו לאירועים טראומטיים כמו תאונות עבודה או תאונות דרכים, לא יפתחו תגובה פוסט־טראומטית ארוכה ומתמשכת, והמחקר לאורך השנים מנסה לאפיין את האנשים הנמצאים בסיכון מוגבר ללקות בפוסט־טראומה. פרופסור [[נעמי ברסלאו]] חקרה את ההשפעות הנפשיות של אירועים טראומטיים וגילתה שהאירועים הטראומטיים הקשורים ל[[אלימות|אלימות בינאישית]] נוטים יותר להוביל להפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD) מאשר אירועים כמו [[קרב]] או [[אסון טבע|אסונות טבע]].


עם זאת, ישנם אירועים שמאוד קשה לא לפתח מהם פוסט־טראומה ולמעשה היקף האנשים הסובלים מפוסט־טראומה אינו לגמרי ידוע שכן פעמים רבות מאבחנים את המטופל באבחנות שגויות כי לא יודעים שיש סיבה לסימפטומים שהוא מציג, שהרי כדי לקבל אבחנה של פוסט־טראומה חייבים שיהיה אירוע טראומטי ידוע. ישנה הפרעה אחרת שמתרחשת כאשר יש חשיפה מרובה לאיומים על חוויית החופש וההישרדות של האדם שנקראת '''פוסט־טראומה מורכבת''' שנובעת ממקרים חוזרים ונשנים של התעללויות פיזיות ומיניות, [[גילוי עריות]], שבי במהלך מלחמה, זנות, סחר בבני אדם ועוד.
עם זאת, ישנם אירועים שמאוד קשה לא לפתח מהם פוסט־טראומה ולמעשה היקף האנשים הסובלים מפוסט־טראומה אינו לגמרי ידוע שכן פעמים רבות מאבחנים את המטופל באבחנות שגויות כי לא יודעים שיש סיבה לסימפטומים שהוא מציג, שהרי כדי לקבל אבחנה של פוסט־טראומה חייבים שיהיה אירוע טראומטי ידוע. ישנה הפרעה אחרת שמתרחשת כאשר יש חשיפה מרובה לאיומים על חוויית החופש וההישרדות של האדם שנקראת '''פוסט־טראומה מורכבת''' שנובעת ממקרים חוזרים ונשנים של התעללויות פיזיות ומיניות, [[גילוי עריות]], שבי במהלך מלחמה, זנות, סחר בבני אדם ועוד.

גרסה מ־09:23, 11 באוקטובר 2023

הפרעת דחק פוסט-טראומטית
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם מלחמה, התעללות נפשית, פליט, אלימות מינית, התעללות גופנית, לחימה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים סיוט, הפרעת שינה, נדודי שינה, התמודדות הימנעותית, חרדה, שונות בקצב הלב עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 288154 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D013313
סיווגים
ICD-10 F43.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 6B40 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

הפרעת דְּחָק פוסט־טראומטית (או הַלֶּמֶת[1]; רווח גם התרגום הפרעת דחק בתר־חבלתית; באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) או בקיצור פוסט־טראומה היא הפרעה פסיכיאטרית מתחום ההפרעות הקשורות לדחק ולטראומה (Stress-and-trauma-related disorders). היא עלולה להיווצר בעקבות חשיפה לאירוע או לסדרה של אירועים טראומטיים הכרוכים בסיכון ממשי לאדם או לסובבים אותו (טראומה), כגון מעורבות בתאונת דרכים, פיגוע טרור, קרב, שוד, תקיפה מינית, אלימות, שרפה וכדומה. אין הכרח שהאירוע יהיה קיצוני על פי אמות מידה אובייקטיביות ומספיק שהוא מעורר אימה. פוסט־טראומה מלווה לרוב בתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, בזיכרונות פולשניים של האירוע, בניסיונות להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע ובעוררות, בדריכות ובקושי להיות רגועים. התוצאה של כל אלו יכולה להיות פגיעה חמורה בניהול החיים לאחר האירוע הטראומטי.

הפרעת דחק פוסט־טראומטית תאובחן רק כאשר הסימפטומים נמשכים יותר מחודש. כאשר ישנה תגובה נפשית חריפה אשר נמשכת פחות מחודש, תופעה זו נקראת "תגובת דחק חריפה".

סימנים ותסמינים

אנשים הסובלים מפוסט טראומה מפגינים תסמינים של מחשבות חודרניות, הימנעות, שינויים בחשיבה וברגשות, ועוררות יתר. בין השאר, איכות השינה נפגעת[2] ויש יותר נדודי שינה.[3] בקרב אנשים עם פוסט טראומה קיים תפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית.[4][5] לקות זו מתבטאת בין השאר בירידה בשונות של קצב הלב(אנ').[4] לא ברור אם לקות זאת היא גורם סיכון להיווצרות ההפרעה או סימן שמופיע לאחר התפרצותה.[4]

היסטוריה

המחקר בנושא הפוסט־טראומה החל בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אז כינו את התופעה "הלם פגזים" (shell shock), וסברו שהיא קשורה לקולות הארטילריה. ההפרעה קושרה להיסטריה, לחולשה ולנשיות. לאחר מלחמת העולם השנייה ועם התקדמויות בחשיבה הפסיכולוגית והרפואית הגיעו אט־אט להבנה שמדובר בבעיה נפשית־פסיכולוגית ולא רק פיזית. רק לאחר מלחמת וייטנאם קיבלה ההפרעה בפעם הראשונה הגדרה מקיפה של התסמונת ב־DSM. אחד הממצאים שהתגלו בחיילים האמריקניים היה שסיכוייהם של בני קבוצות מיעוט כמו שחורים או היספנים לפתח פוסט־טראומה הם גבוהים בהרבה. הסיבה לכך יכולה להיות שהם היו חשופים יותר להשפלות בצבא ולא הייתה להם תמיכה חברתית

אפידמיולוגיה

שכיחות התסמונת לזמן חיים באוכלוסייה הכללית הוא 8%, אם כי 5%–15% נוספים מכלל האוכלוסייה עשויים לחוות צורות תת־קליניות של ההפרעה (Sadock & Sadock, 2003). שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בנשים מכיוון שהיא נוצרת לרוב בגלל פגיעות מיניות והתעללויות, ונשים רבות מאוד נחשפות לפגיעות כאלו. גברים לרוב מפתחים את ההפרעה לאחר חשיפה לקרבות, אך גם פגיעות מיניות בקרב גברים מובילה לפיתוח ההפרעה. נשים גם מפתחות פוסט־טראומה לאחר שאיבדו את עוברן, בשלב מתקדם של ההיריון.[6] חלק מהסובלים מההפרעה באוכלוסייה הכללית נחשפו לתאונת דרכים או תאונת עבודה. ביוצאי קרבות האחוזים גבוהים יותר. לדוגמה, בקרב יוצאי מלחמת וייטנאם מדובר ב־30% הסובלים מן ההפרעה, ועוד 25% שלקו בצורה תת־קלינית שלה (Sadock & Sadock, 2003).

השכיחות של פוסט-טראומה בקרב פליטים שהיגרו למדינות עשירות יותר היא 29-37%.[7]

בישראל

השכיחות בישראל לפי נתוני 2007 עומדת על קצת יותר מ־1.5% בשכיחות לאורך החיים, ופחות מאחוז של אבחון לאורך שנה אחת. 70% מהמאובחנים הם ברמת חומרה קשה, 15.3% בדרגת חומרה מתונה ו־14.7% בדרגת חומרה קלה. על פי סקר הבריאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנים 2003–2004 שיעור הפרעת PTSD נמוך מעט מזה של מדינות מערב אירופה. שיעור ההפרעה על פי נתוני הסקר עמד על 0.7% מקרב בני 21 ומעלה.

תחלואה גופנית ממושכת ובפרט כאבים ממושכים ומחלות לב, קשורה בעליה בהסתברות לנוכחות הפרעת דחק פוסט־טראומטית. 37.5% מהמאובחנים עם הפרעות דיכאון או חרדה אובחנו במצב "חמור" ושליש נוסף סווג כמצב בינוני. שיעור המקרים החמורים היה גבוה ביותר מבין המאובחנים עם PTSD. שיעור חוויית המוגבלות הסובייקטיבית עליה דיווח המרואיין, היה גבוה יותר ב־PTSD ככל שרמת ההכנסה שלו הייתה גבוהה יותר: בעלי הכנסה גבוהה דיווחו על 57% מוגבלות, בעלי הכנסה בינונית דיווחו על קצת יותר מ־30% ובעלי הכנסה נמוכה דיווחו על רמת מוגבלות של פחות מ־50%.[8]

ארוע הטראומה

כל אירוע מאיים עלול להוביל לפוסט־טראומה. קיימות עדויות לכך שארועים כמו זנות[9], לידת חירום קיסרית,[10] החל מצפייה בתאונות דרכים, ועד תקיפה מינית, זנות[9] וסחר בבני אדם וכל אירוע שיש בו איום על האדם. על פי רוב, אנשים שנחשפו לאירועים טראומטיים כמו תאונות עבודה או תאונות דרכים, לא יפתחו תגובה פוסט־טראומטית ארוכה ומתמשכת, והמחקר לאורך השנים מנסה לאפיין את האנשים הנמצאים בסיכון מוגבר ללקות בפוסט־טראומה. פרופסור נעמי ברסלאו חקרה את ההשפעות הנפשיות של אירועים טראומטיים וגילתה שהאירועים הטראומטיים הקשורים לאלימות בינאישית נוטים יותר להוביל להפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD) מאשר אירועים כמו קרב או אסונות טבע.

עם זאת, ישנם אירועים שמאוד קשה לא לפתח מהם פוסט־טראומה ולמעשה היקף האנשים הסובלים מפוסט־טראומה אינו לגמרי ידוע שכן פעמים רבות מאבחנים את המטופל באבחנות שגויות כי לא יודעים שיש סיבה לסימפטומים שהוא מציג, שהרי כדי לקבל אבחנה של פוסט־טראומה חייבים שיהיה אירוע טראומטי ידוע. ישנה הפרעה אחרת שמתרחשת כאשר יש חשיפה מרובה לאיומים על חוויית החופש וההישרדות של האדם שנקראת פוסט־טראומה מורכבת שנובעת ממקרים חוזרים ונשנים של התעללויות פיזיות ומיניות, גילוי עריות, שבי במהלך מלחמה, זנות, סחר בבני אדם ועוד.

גורמי סיכון וחוסן

מחקר מטא-אנליזה שבחן 72 מחקרים שכללו מעל ל־30,000 איש, מצא שהיעדר תמיכה חברתית מגביר את הסיכון להתפתחות של פוסט־טראומה.[11] מחקר זה חיזק את התפיסות המקובלות לכך שתמיכה חברתית ממתנת השפעות של דחק. כלומר, אנשים שיש להם מערכת חברתית ומשפחתית תומכת, יסבלו פחות מפוסט-טראומה. האפקט החיובי של תמיכה חברתית חזק במיוחד במקרים של פוסט טראומה על רקע אנושי (לחימה ואלימות) בהשוואה לרקע לא אנושי (אסונות טבע).[12]

מחקר מטא-אנליזה על 154 מחקרים בחן את הקשר בין ציפיות חיוביות לבין הסיכון להתפתחות פוסט־טראומה. המחקר הראה שאנשים השומרים על התקווה, שמתייחסים באופטימיות למצב והם בעלי חוללות עצמית גבוהה, נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח פוסט־טראומה.[13]

שני מחקרי מטא-אנליזה הראו שקיים קשר בין בושה בעקבות טראומה, לבין פוסט טראומה. תחושת בושה ניבאה סימנים של פסיכופתולוגיה, מצוקה נפשית ודיכאון.[14][15]



  • טראומה בילדות
  • הפרעת אישיות (גבולית, פראנואידית, תלותית או אנטי־סוציאלית)
  • מערכת תמיכה חברתית לקויה (במקרה של הלם קרב, חייל נמצא בסיכון גבוה יותר אם הוא חדש ביחידה ואם הוא ביחסים מעורערים עם החיילים האחרים והמפקדים)
  • רגישות גנטית למחלה פסיכיאטרית
  • שינויי חיים מעוררי לחץ בתקופה הקודמת לפגיעה
  • מחסור כרוני בשעות שינה
  • שימוש בסמים עם פוטנציאל לגרימת פרנויה וחרדה.
  • דיווח על טרור ברשתות החברתיות
  • הפרעת דיכאון מעלה את הסיכון להפרעת PTSD פי 25 ולהפרעה נפשית כלשהי פי עשרה.[16]
  • זנות וסחר בבני אדם[17][9]

גורמים

גורמים ביולוגיים

קיימות מספר מערכות בגוף הקשורות להופעת פוסט-טראומה לאחר חשיפה לארוע טראומתי.

  • קיים גורם תורשתי לפוסט־טראומה, כאשר מקדם התורשתיות נע בין 5-20%.[18] ההשפעה התורשתית היא ברובה פוליגנטית,[18] אך ישנם גם גנים ספציפיים שזוהו כבעלי השפעה, כמו למשל הגן למחלת הפרקינסון PARK2.[18]
  • קיים גם גורם אפיגנטי לפוסט טראומה. מחקר על קרוב ל־2,000 איש, השווה את המתילציה של חולי פוסט טראומה לזו של אנשים שנחשפו לטראומה אך לא פיתחו פוסט טראומה.[19] נמצא שלחולי פוסט טראומה ישנה פחות מתילציה באיזור AHRR.[19] מתילציה של AHRR קשורה לרמות קינורנין(אנ'), הידועות כנמוכות יותר בקרב חולי פוסט טראומה, ואלה קשורות לבעיות בוויסות חיסוני של חולי פוסט טראומה.[19]
  • המערכת האדרנרגית הקשורה בשחרור של חומרים כמו אדרנלין, נוראדרנלין וחומרים אחרים לזרם הדם. השפעותיה מתבטאות בעצבנות, עלייה בלחץ הדם וקצב הלב, פעמת, הזעה, הסמקה ורעד.
  • המערכת האופיואידית אופיואידים משמשים בדרך כלל כחומרים מרגיעים, ביניהם האנדורפינים המשתחררים בגוף במצבי דחק או בעת פעילות גופנית, לדוגמה. בסובלים מההפרעהמפוסט טראומה נמצאו רמות נמוכות מן הרגיל של חומרים אלו בדם.
  • ציר ההיפותלמוס–היפופיזה–אדרנל ציר זה אחראי על הפרשת הורמונים רבים במסלול פידבק העובר מבלוטה לבלוטה. בין השאר, אחראי הציר על שחרור הורמונים בזמן דחק. באופן מפתיע, בסובלים מן ההפרעה נמצאו ריכוזים נמוכים של הורמון הקורטיזול שהוא הורמון שמפריש הגוף בזמן דחק. כיום חלק מן המחקרים מצביעים על מעורבותו של ההיפוקמפוס בבקרת יתר על הציר המוזכר לעיל.
  • אמיגדלה והכללת פחד[20] במקרים קיצוניים של הכללת פחד תאובחן גם הפרעת דחק פוסט־טראומטית. הכללת פחד היא תופעה שבה האמיגדלה (האזור העיקרי במוח שבו רגש הפחד מיתרגם לפעולה פיזיולוגית) מזהה איומים גם בדברים שאינם נחשבים לאיום ממשי. לדוגמה: זיהוי צליל של זיקוק כרעש תותחים, זיהוי צליל של טריקת דלת כרעש ירייה וכן הלאה.

גורמים התנהגותיים קוגניטיביים

לפי המודל הקוגניטיבי לפוסט טראומה, האנשים הלוקים בה לא מסוגלים לעבד או לעשות רציונליזציה של הטראומה שקודמת להפרעה. הם ממשיכים לחוות את הדחק, ומנסים להימנע מחווייתה על ידי טכניקות הימנעות. אנשים אלו חווים תקופות משתנות של הכרה וחסימה של האירוע הטראומטי. אחד ההסברים לשינוי זה הוא המאמץ של המוח לעבד את כמות המידע הרבה שעוררה על ידי הטראומה.

המודל ההתנהגותי להפרעה מדגיש שני שלבים בהתפתחותה. ראשית, הטראומה (הגירוי הבלתי מותנה) שגורמת לתגובת פחד, ומותנית, בשלב מאוחר יותר, בתהליך של התניה קלאסית עם גירוי מותנה (מרכיבים מהטראומה, למשל קולות, ריחות, או צלילים שהיו בעת האירוע). שנית, בתהליך של למידה, הגירוי המותנה גורם לתגובת הפחד שכבר אינה תלויה בגירוי הבלתי מותנה המקורי, ולכן הסובלים מן ההפרעה מפתחים דפוס של הימנעות מן הגירוי המותנה (צלילים המתקשרים לטראומה, לדוגמה סירנה, ריח שמתקשר, למשל עשן), ומן הגירוי הבלתי מותנה (לדוגמה, האזור בו התרחשה הטראומה).

השלכות

כפי שהיעדר תמיכה חברתית עלול להגביר את הסיכון להתפתחות של פוסט טראומה, כך קיומה של פוסט טראומה עלול לגרום לבידוד ולפגוע בתמיכה החברתית.[11] פוסט טראומה קשורה לעלייה במדדים חיסוניים כמו IL-1β, IFN-γ, TNF-α, CRP וספירה של תאי דם לבנים.[21] פוסט־טראומה עלולה להוביל לצריכת אלכוהול בעייתית, ככל הנראה בנסיון לריפוי עצמי.[22]

פוסט טראומה מגבירה גם את הסיכון לפתח דמנציה בגיל מבוגר יותר, בערך פי 1.5.[23]

אבחנה

אבחנה של פוסט טראומה נעשית בידי פסיכיאטר.

על פי ה־DSM 5, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי אשר יצא לאור בשנת 2013, ישנם כמה קריטריונים לאבחנה של הפרעת דחק פוסט־טראומטית:[24][25]

  • הגדרה של אירוע טראומטי
  1. האדם נחשף לאירועי סכנה ממשיים או שחש מאוים על ידי האירועים: סכנת מוות או חבלה חמורה או פגיעה מינית.
  2. האדם חווה את האירוע בעצמו, היה עד לאירוע כאשר קרה לאחרים, או שגילה שקרוב או חבר היו קורבן לתאונה או למעשה של אלימות.
  3. האדם חווה חשיפה חוזרת או קיצונית לחלקים הקשים של האירוע (לדוגמה: מי שאוספים ראשונים חלקים של גופה, שוטרים שנחשפים שוב ושוב לפרטים של התעללות בילדים).
  • תסמינים חודרניים (לפחות תסמין אחד) חוויה מחדש של האירוע הטראומטי באחד או יותר מהבאים
  1. זיכרונות מן האירוע החוזרים ונשנים ומופיעים בצורה חודרנית ובלתי רצונית.
  2. ביעותי לילה הקשורים לאירוע או בהשפעתו של האירוע.
  3. תגובות דיסוציאטיביות (לדוגמה, פלשבקים של האירוע)
  4. מצוקה נפשית המתעוררת בעת החשיפה לגירויים המזכירים את הטראומה או חלקים ממנה.
  5. עוררות פיזיולוגית ניכרת בתגובה לגירויים שמזכירים את האירוע הטראומטי או חלקים ממנו (לדוגמה: דופק מהיר, הזעה, הסמקה, לחץ דם גבוה, רעד)
  • תסמינים של הימנעות (לפחות תסמין אחד): הימנעות עיקשת ומאומצת מגירויים הקשורים לטראומה
  1. הימנעות ממחשבות ורגשות הקשורים בטראומה.
  2. הימנעות מגירויים חיצוניים (אנשים, מקומות, פעילויות, חפצים, מצבים) המזכירים את הטראומה
  • שינויים שליליים בקוגניציה וברגשות (שני תסמינים לפחות)
  1. חוסר יכולת להיזכר בהיבט חשוב של האירוע הטראומטי
  2. אמונות וציפיות שליליות על העולם ועל העצמי ("אני אדם רע והעולם לגמרי מסוכן")
  3. האשמה עצמית או האשמת אחרים, מעוותת ובלתי פוסקת, באחריות לאירוע
  4. רגשות שליליים הקשורים בטראומה (פחד, בעתה, כעס, אשמה או בושה)
  5. ירידה ניכרת בעניין ובהשתתפות בפעילויות חשובות
  6. תחושת ניתוק וזרות מאנשים אחרים
  7. חוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים (למשל: חוסר יכולת להרגיש אהבה, קהות רגשית)
  • תסמינים של עוררות יתר ותגובתיות (שני תסמינים לפחות)
  1. התנהגות רגזנית או תוקפנית
  2. התנהגות חסרת מעצורים והתנהגויות של הרס עצמי
  3. דריכות יתר
  4. תגובת בהלה מופרזת
  5. קשיים בריכוז
  6. הפרעות שינה (קושי להירדם או להמשיך לישון, או שינה לא רגועה)
  • משך ההפרעה עולה על חודש ימים – לאחר אירוע טראומטי התסמינים של הפרעה פוסט־טראומטית שכיחים, אך במרבית המקרים מתרחשת החלמה טבעית ועוצמת התסמינים והתדירות שלהם פוחתים עם הזמן. במקרים בהם התסמינים מתקיימים כחודש לאחר הטראומה וגורמים לשיבוש באיכות החיים ולפגיעה בתפקוד בחיי היום־יום נהוג לאבחן את ההפרעה כפוסט־טראומה חריפה.
  • ההפרעה גורמת למצוקה או לפגיעה ניכרת בתחומי תפקוד חשובים
  • התופעות לא נגרמות בגלל טיפול תרופתי, חומרים ממכרים או מחלה
  • יש לציין אם מדובר בהתחלה מאוחרת – כלומר, הופעה של התסמינים כעבור מספר חודשים מהאירוע הטראומטי (גם אם חלק מהסימפטומים הופיעו ישירות לאחר האירוע).
  • יש לציין אם התופעות הנ"ל מופיעות בתוספת של סימפטומים דיסוציאטיביים – דה־פרסונליזציה (Depersonalization) או דה־ריאליזציה (Derealization).

פוסט־טראומה צבאית

הלם קרב, הידוע גם בשמו "תגובת קרב", הוא המושג הפופולרי לפוסט־טראומה של חייל לאירוע שהתרחש בזמן פעילות מבצעית־מלחמתית.[26]

לאחר אירוע טראומטי בצבא, בדומה לאירועים טראומטיים אחרים, ניתן לפתח תסמינים אחרי שעות או ימים, אך במקרים רבים התסמינים מתפרצים חודשים או שנים לאחר השירות הצבאי. אלו התסמינים הנפוצים ביותר שמהווים סימן לפוסט־טראומה: זיכרונות חוזרים מהאירוע, הימנעות קיצונית מדברים שמזכירים את האירוע, לחץ תמידי, חשש מסכנה, התקפי זעם, כאב ראש ועייפות, דיכאון ואדישות, חוסר בתיאבון.[27]

בעקבות השירות הצבאי חיילים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח פוסט־טראומה. לעיתים המעבר החד מהחיים האזרחיים למסגרת הצבאית הנוקשה ולהפך כרוך בלא מעט קשיים. אצל חיילים מסוימים לא מתפתחים תסמינים טראומטיים בכלל, ואילו אצל אחרים מאותם אירועים קשים נשארת צלקת נפשית קשה.[27]

במחקר אמריקאי נמצא כי יותר ממחצית הלוחמים האמריקאים במלחמת וייטנאם סבלו מתסמינים קליניים של תגובת דחק; לגבי הלוחמים האמריקאים במלחמת עיראק, ההערכה היא שבין 12 ל־20 אחוזים מהם סבלו מהפרעת דחק פוסט־טראומטית.[28]

במחקר על חיילים ישראלים שלחמו בלבנון וברצועת הביטחון, נמצאו תסמינים הקשורים בתופעת "הלם קרב" אצל 16% מהחיילים ששירתו ביחידות הלוחמות.[29] ההערכה היא שמדובר במספר גדול יותר. למשל, במלחמת יום הכיפורים דווחו 388 מקרי PTSD בלבד, בעוד לאחר תום מלחמת לבנון הראשונה פנו לאגף השיקום כ־1,089 חיילים לקבלת סעד פסיכולוגי; ההערכה היא שמדובר במספר אלפי לוחמים שסובלים מ־PTSD עקב שירותם בלבנון בשנים 1982 עד 2000.[30]

באוגוסט 2020, מספרם הכולל של נכי צה"ל המוכרים כנפגעי פוסט־טראומה (PTSD) היה 5,500. 336 מהם היו בעלי פחות מ־20% נכות, ו־5,214 היו בעלי 20% נכות ויותר. כלומר, כ־95% הם נכים לצמיתות.[31]

הטיפול בישראל בנפגעי פוסט־טראומה צבאית

בשנת 2017 התנהל דיון סוער בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על הטיפול בהלומי קרב. ראש אגף השיקום במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') חזי משיטה, אמר לוועדה כי האגף מטפל בכ־51 אלף נכי צה"ל, מהם 4,649 הסובלים מפוסט־טראומה, ומחצית מקבלים תגמולים ודמי קיום בהתאם לנכותם המוכרת. משיטה הוסיף כי האגף מודע לעומסים הקיימים, וכי מתקבלות בו כ־6,000 תביעות להכרה בכל סוגי הנכויות בשנה. עם זאת הדגיש כי כל עוד מתנהל הליך של בירור תביעה, התובע זכאי לטיפול בהתאם לפגיעה שבגינה הוא תובע באותו זמן ומקבל אותו. חלק מהנפגעים טענו שהנתונים שהציג משיטה לא שיקפו את המצב בשטח. מרום מליניאק, נכה צה"ל, אמר כי אנשים ממתינים בין שנתיים לשבע שנים מאז זוהו כהלומי קרב ועד ההכרה. לדבריו יש מי שמאיימים בהתאבדות משום שארבעה חודשים אינם מקבלים טיפול פסיכיאטרי או תרופות, כי האגף שלח לו הפניה לרופא אחר.[32][33]

בשנת 2021 החלה מחאת נכי צה"ל, כאשר הצית את עצמו נכה צה"ל איציק סעידיאן מול משרדי אגף השיקום במשרדי הביטחון בפתח תקווה. הצעד שנקט סעידיאן עורר עניין בקרב נפגעי צה"ל ונכי צה"ל, ולאחר הפגנות רבות שלהם הוחלט במשרד הביטחון לערוך רפורמה מקיפה באגף השיקום. הוחלט שיוקצה תקציב של 300 מיליון שקלים לשם מתן מענה מיידי לצורכי הטיפול והשיקום של נכי צה"ל ומערכת הביטחון. בעיקר הוחלט להתמקד בנפגעי פוסט־טראומה וליצור מנגנון שיסייע מייד לפצועי פוסט־טראומה. המנגנון, כך הוחלט, יכלול הקמת בית מאזן; סיוע פסיכולוגי לבני משפחה; מסלולי הכשרה מקצועית; הפעלת קבוצות תמיכה; הסתייעות בכלבי שירות; סל טיפולים אלטרנטיביים; והפעלת מוקד טלפוני מקצועי וייעודי.[34]

בישראל חיים מספר רב של הלומי קרב המבקשים לקבל הכרה וסיוע מרשויות המדינה. הסיוע שרשויות המדינה נותנות אינו תמיד מספק. לכן קמו עמותות רבות המנסות לספק תמיכה במקומות שבהם הסיוע של המדינה חסר.

חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 [נוסח משולב], מאגד כיום בתוכו את כלל הזכויות המגיעות לנכי צה"ל וכן מפרט את תהליך ההכרה כנכה צה"ל. בשנת 2016 נוספה לחוק ההגדרה של נכות נפשית שמטרתה להקל על הלומי קרב לקבל הכרה ככאלה.[35]

מי שנפגע נפשית במהלך שירותן הצבאי עשוי לזכות להכרה כנכה צה"ל מטעם אגף השיקום במשרד הביטחון. הזכאות לתביעת זכויות נתונה למי שלקה בנכות בהתאם לחוק הנכים. בתקופת שירותו הצבאי וכתוצאה ממנו, והיא מעניקה לנפגעים סיוע בתחומי רפואה, רווחה, דיור תעסוקה ועוד. מתן התגמולים תלוי באחוזי הנכות שנקבעו לנפגע. תהליך ההכרה כהלום קרב ומתן החלטה בעניינם הוא מורכב ועשוי לארוך זמן בשל הצורך לקבל חומר רפואי ועובדתי מגורמי חוץ וממוסדות שונים.

תביעות בגין פוסט טראומה צבאית הן סבוכות יותר מפגיעות בגין חבלות גופניות. כאשר חייל נפגע בגופו, ניתן לראות את ההשפעות וגם לאמוד אותן באופן מדויק יחסית. אולם, במקרה של פוסט טראומה, הנפש היא שנפגעת ואין פציעות גופניות שניתן לראות. נפגעי פוסט טראומה שמעוניינים לקבל אחוזי נכות ממשרד הביטחון צריכים לעשות זאת בעזרת מסמכים רפואיים המעידים על פוסט־טראומה שאירע בעקבות הטראומה בשירות הצבאי. התסמינים של הלם קרב יכולים להתפתח מייד לאחר האירוע הטראומטי או שנים אחריו. ישנם לא מעט מקרים בהם חיילים לשעבר חווים טריגר שמחזיר אותם לאירוע טראומטי שאירע במהלך שירותם הצבאי. וכתוצאה מהטריגר הזה, מתפתחת פוסט־טראומה שמלווה את הנפגע במשך זמן רב.[36][37][38]

נפגעי פוסט טראומה הפונים לרשויות בבקשה שיכירו בהם נתקלים בתהליך בירוקרטי ארוך ומורכב, שמהווה עבורם מלחמה מתמדת ומכביד אף יותר על מצוקתם הנפשית.

באוקטובר 2020 התפרסם דוח ועדת בן ראובן, שהוקמה על ידי מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, אודי אדם, ובראשה עמד האלוף במיל' איל בן ראובן, על מנת לבחון את תפקוד אגף השיקום. הוועדה מצאה ליקויים בהתנהלות האגף, בהם היעדר שקיפות, פגיעה בזכאויות שהולכת ומחריפה בשנים האחרונות ועוד, וקראה לביצוע רפורמה מקיפה באגף.

בשנת 2021 החלה מחאה של נכי צה"ל על המחדלים בטיפול בהם, בעקבות אירוע הצתה עצמית של הלום הקרב איציק סעידיאן אל מול משרדי אגף השיקום.[37][36][38]

בישראל קיימות מספר עמותות המסייעות לנפגעי פוסט טראומה צבאיים כמו נט"ל ועמותת לא מפקירים פצועים.

מניעה

לפני הטראומה

ישנם נסיונות לאמן אנשים הנמצאים בסיכון להתמודדות עם טראומות, כמו חיילים, במטרה להפחית את הסיכון שיפתחו פוסט־טראומה.[39]

בדקות הראשונות לאחר הטראומה

במשרד הבריאות אימצו את מודל מעש"ה[40][41][42] להגשת עזרה ראשונה נפשית למי שעברו טראומה נפשית:

  1. מיקוד קשב והבעת מחויבות לנפגעים - יש למקד את הנפגעים כך שלא ירגישו לבד. כדאי לומר אמירה מחייבת כמו "את לא לבד, אני כאן איתך."
  2. עידוד לפעולות יעילות - במקום לנסות להרגיע את הנפגעים, יש לדרבן אותם לפעול כדי לסייע לעצמם ולאחרים. בדרך זו הם הופכים מקורבנות למסייעים. מומלץ לעודד אותם לבצע פעולות יעילות ופשוטות. אחד ממאפייני הדחק הוא חוסר אונים, כאשר נותנים לאנשים שחוו טראומה לבצע פעולות פשוטות, זה מקטין את חוסר האונים שלהם ובכך מפחית את הדחק. רצוי שהמשימות יצרו חוויית הצלחה.
  3. שאלה של שאלות פשוטות - יש להימנע משאלות על רגשות, מכיוון שאלה עלולות להגביר את המצוקה הרגשית. אפשר לשאול שאלות פשוטות ורציונליות המחייבות מחשבה על ההתמודדות בהווה: "לאן תרצו להגיע?" "האם תרצו לבצע פעילות כזו או אחרת?"
  4. הבנייה של רצף האירועים - על מנת להפחית את תחושת הבלבול, מומלץ לתאר בקצרה את רצף האירועים שהתרחש כדי ליצור סדר ולהדגיש שהאירוע המאיים הסתיים.

משרד הבריאות בשיתוף המכללה האקדמית תל־חי המחישו את המודל בסרטון הסבר.[43]

בצה"ל מודל מעש"ה נקרא גם מודל יהל"ם.[44] בצה"ל פיתחו גם את תכנית מג"ן (מגייס חוסן נפשי) בעלת עקרונות דומים מאוד למודל מעש"ה. כאשר מזהים תגובה חריפה – רעד, איבוד קשר עם הסביבה ואף התמוטטות פיזית לתנוחת התגוננות – מתמקדים מייד בביצוע השלבים הבאים[45]:

  • אם הנפגע נכנס לתנוחה מתגוננת (ראש בין הברכיים, תנוחת עובר על הרצפה) יש להושיבו.
  • דרישה מהנפגע ליצירת קשר עין
  • דרישה מהנפגע לזהות את הדובר או לומר את שמו שלו
  • תיאור במשפט בודד של האירוע שגרם לתגובה
  • הדגשה שהאירוע הסתיים
  • הטלת מטלה פשוטה ומיידית על הנפגע שנמצאת בתחום יכולתו (השב אש, סחוב פצוע, הבא ארגז תחמושת וכיוצא בזה).
  • במהלך תגובה ראשונית זו יש להימנע מטון והתנהגות רגשיים, יש להפגין סמכות, אך לא תוקפנות.

בשעות שלאחר הטראומה

מחקרים רבים התמקדו בבדיקת יעילות טיפולים מגוונים בשעות שמייד לאחר הטראומה, תוך התמקדות באנשים שפיתחו מייד תגובת דחק חריפה.

נבדקו מספר טיפולים תרופתיים, אך במחקרים לטווח הארוך עלו לגביהם תוצאות מעורבות. למשל, תרופות מסוג חוסמי בטא כגון פרופרנולול, תרמו להפחתה קלה בתסמינים פיזיולוגיים בלבד כאשר הזכירו למטופלים פרטים מתוך האירוע הטראומטי; אך לא נמצאו השפעות מובהקות לתרופה זו מבחינת הסיכוי לפתח PTSD, בהשוואה לפלצבו.[46] תרופות מסוג הידרוקורטיזון שניתנו מייד לאחר הטראומה הביאו להפחתה מסוימת בשכיחות PTSD בטווח הארוך בהשוואה לפלצבו, אך המחקרים בוצעו על מדגמים קטנים ונדרש מחקר נרחב נוסף.[46][47] מכיוון שלרוב לא נמצאו במחקרים השפעות מובהקות לטווח ארוך עבור נטילת תרופות מייד לאחר הטראומה, מרבית ארגוני הבריאות כיום לא ממליצים בהנחיותיהם על מתן תרופות מייד לאחר הטראומה.[46][48]

בחודשים שלאחר הטראומה

לגבי טיפולים שאינם תרופתיים, נמצא שאלה אינם מסייעים במניעה של התפתחות פוסט-טראומה בקרב אנשים שנחשפו לארוע טראומתי, אך לא הפגינו סימנים של דחק טראומתי.[49] לעומת זאת, טיפולים אלה כן סייעו למי שזוהו כבעלי הפרעת דחק חריפה או פוסט-טראומה.[49] במקרים כאלה, הטיפולים האפקטיביים היו טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד בטרואמה, טיפול קוגניטיבי ללא חשיפה ו EMDR.[49]


יכולים לסייע למי שזוהו כבעלי לרוב במחקרים השפעות חיוביות לטווח ארוך עבור אנשים שקיבלו טיפול קוגניטיבי־התנהגותי או EMDR בשעות שמייד לאחר הטראומה.[50][51] כמו כן נעשה שימוש בקבוצות תמיכה. הטיפול הנפוץ הוא טיפול קוגניטיבי־התנהגותי, הכולל שיטות כגון חשיפה ממושכת[52] ושינוי דפוסי החשיבה שנוצרו בעקבות הטראומה.

לאחר הצונאמי במזרח אסיה, נערך מחקר שבדק את השפעת תרגול טכניקות נשימה של יוגה על עוצמת תסמיני הפוסט־טראומה של קבוצת ניצולים. הן ביחס לקבוצת ביקורת, והן באופן אבסולוטי, מתרגלי טכניקות הנשימה היוגיות חוו שיפור במצבם, גם בתום שישה שבועות של טיפול וגם בעת ביקורת לאחר 24 שבועות.[53]

טיפול

קיימות דרכים שונות לטפל בפוסט טראומה, כאשר המרכזיות הן טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. בשנת 2019 רוכזו ההמלצות של חמישה גופים רשמיים ביחס לטיפול במבוגרים עם פוסט טראומה.[54] מתוך הסיכום עלה כי ההמלצה החזקה ביותר היא עבור טיפול פסיכולוגי הממוקד בארוע הטראומטי.[54] סוגים נפוצים של טיפולים כאלה הם חשיפה מתמשכת, עיבוד מחדש במסגרת טיפול קוגניטיבי, טיפול קוגנטיבי התנהגותי ממוקדם בטראומה, או EMDR.[54] עלה גם כי תרופות מסוג SSRI הן האפקטיביות ביותר בטיפול בהפרעה.[54] רוב הגופים העדיפו את הטיפול הפסיכולוגי על פני הטיפול התרופתי.[54]

טיפול תרופתי

הטיפול התרופתי לפוסט־טראומה כולל תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI,[54] כמו פרוזק ואפקסור. תרופות ספציפיות שמקובלות בטיפול הן סרטרלין, פרוקסטין, ונלפקסין ופלואוקסטין.[54]

מטא-אנליזה שהשוותה בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכולוגי מצאה שבסיום הטיפול לא היה הבדל באפקטיביות של שני הטיפולים, אך במועד המעקב האחרון היתה עדיפות לטיפול הפסיכולוגי על פני הטיפול התרופתי.[55] טיפול משולב לא היה עדיף על פני טיפול פסיכולוגי בלבד, אך כן היה עדיף על פני טיפול תרופתי בלבד.[55]

פסיכותרפיה

טיפול פסיכותרפויטי לחולי PTSD אינו פשוט, וקיימת נשירה של כ־16% מהטיפול.[56] הנשירה גבוהה יותר כאשר הטיפול מתמקד בטראומה.[56]

ישנם מספר טיפולים שנמצאו כאפקטיביים לטיפול בפוסט־טראומה בקרב מבוגרים: טיפול קוגנטיבי התנהגותי ממוקד בטראומה,[57] [58] EMDR,[57][58] טיפולים קוגניטיביים גופניים משולבים,[57] ועזרה עצמית עם תמיכה.[57] גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי שאינו ממוקד בטראומה יכול לסייע.[57][58]

פעילות גופנית

פעילות גופנית אירובית יכולה להפחית סימפטומים של פוסט טראומה.[59] ניתן להשתמש בפעילות אירובית ככלי טיפולי עצמאי, או כתוספת לטיפול קיים.[59] מחקרי התערבות מצאו שפעילות גופנית מפחיתה סימנים של PTSD, כולל עוררות יתר והימנעות.[59] הוצעו מספר הסברים לאפקט הטיפולי של פעילות אירובית עבור חולי PTSD. הפעילות הגופנית גורמת לעוררות פיזיולוגית. אנשים המבצעים פעילות אירובית לומדים עם הזמן להסתגל לעוררות הגופנית הזו, וזה מקל עליהם בהתמודדות עם עוררות הקשורה לפוסט טראומה.[59] פעילות גופנית יכולה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי. זה יכול לסייע לחולי PTSD המתקשים לעיתים להתמודד עם הסחות דעת ומתקשים להפעיל שליטה קוגניטיבית.[59] פעילות גופנית יוצרת גם שינויים פיזיולוגיים נוספים היכולים לסייע לחולי PTSD. היא מגבירה פלסטיות עצבית, מנרמלת את פעילות ציר ה־HPA ומפחיתה סמנים דלקתיים בגוף.[59]

שיטות נוספות

שיטות טיפוליות פחות שכיחות שנמצאו יעילות הן גרייה מגנטית למוח (אנ'),[60]

שילוב מציאות מדומה בטיפולי חשיפה שניתנים לחולי PTSD משיגה תוצאות טובות ביחס להימצאות ברשימת המתנה (כלומר למצב בו לא מקבלים טיפול).[61][62] יחד עם זאת, אין יתרון בשימוש במציאות מדומה ביחס לטיפולים אחרים.[61]

פוסט־טראומה צבאית

אנשים הסובלים מ־PTSD על רקע צבאי מפיקים תועלת נמוכה יותר מטיפול פסיכולוגי, בהשוואה לאנשים הסובלים מ־PTSD מסיבות אחרות.[63] כלומר, מידת השיפור שהם מפגינים בעקבות הטיפול, נמוכה מהרגיל. הם מראים גם שיעור רמיסיה נמוך יותר, כלומר מצבם משתפר פחות לאורך זמן.[63]

פוסט־טראומה מורכבת

במקרים קשים של פוסט־טראומה, הנקראים פוסט־טראומה מורכבת, הנפגעים נחשפים לארוע קיצוני במיוחד או מתמשך, ממנו הם אינם יכולים להימלט. במקרים כאלה הנפגעים סובלים גם מתסמינים של פוסט־טראומה, אך עלולים לסבול מהפרעות נפשיות נוספות. נערך מחקר מתא אנליזה שבחן את האפקטיביות של טיפולים שונים לאוכלוסיות עם פוסט־טראומה מורכבת, כמו לוחמים, פליטים, קורבנות של התעללות מינית ואלימות במשפחה ואוכלוסיות באזורי לחימה.[64] המחקר מצא שבקרב אוכלוסיות אלה, טיפולים פסיכולוגיים סייעו להפחית פוסט־טראומה, חרדה ודיכאון, ושיפרו את איכות השינה.[64] טיפולים תרופתיים היו פחות אפקטיביים בטיפול בפוסט־טראומה ובשיפור השינה.[64] תרופות אנטי-פסיכוטיות הראו אפקטיביות גבולית בהפחתת תסמיני פוסט־טראומה.[64] באופן כללי, שיטת הטיפול שהיתה הכי אפקטיבית היתה טיפול ממוקד טראומה.[64] יחד עם זאת, שיטה זו היתה פחות אפקטיבית בקרב לוחמים או אנשים מאזורי לחימה.[64] הטיפולים הכי אפקטיביים כללו שני מרכיבים טיפוליים או יותר.[64]

מחקר מתא-אנליזה נוסף מצא שעבור אנשים עם פוסט-טראומה מורכבת היה אפקט טיפולי בינוני לטיפול קוגניטיבי התנהגותי ולטיפול בחשיפה.[65] איכות המחקרים לטיפול מסוג EMDR לא היו גבוהים בשל מיעוט מחקרים בתחום.[65]

התמודדות

ישנן עוד דרכים פשוטות בהן ניתן לעזור לנכי צה"ל להתמודד עם הפרעת דחק פוסט טראומטית במהלך חיי היום יום שלהם. הסבל והמצוקה הנפשית שהנפגעים חווים, משפיעים על חייהם באופן קיצוני. לכן חשוב לעזור ולטפל בהם בקביעות גם מעבר לטיפולים החיצוניים והתרופתיים שהם מקבלים.[66]

ישנם מספר דרכים על מנת לסייע לסובל מפוסט טראומה להתמודדות מיטבית: אחת הדרכים היא הענקת תמיכה חברתית: עידוד הלומי הקרב להצטרף לקבוצות תמיכה בהן הלומי קרב אחרים משתפים בסיפורם הטראומטי ובכך משתפים ופורקים עול שהצטבר להם עם השנים מאז הטראומה.

דרכים נוספות להתנהל עם הפוסט טראומה הן להתאמן, להיפגש עם אנשים שהם אוהבים ולעסוק בתחביבים שגורמים להם הנאה והרגשה טובה עם עצמם. באופן זה הם יכולים להרגיש שווים לסובבים אותם ובכך הם יחוו תחושה של הזדהות ושייכות לאותו מקום וחברה. הסביבה מזדהה ומבינה מהחוויה האישית את המצוקה שאותו בן אדם חווה ואולי היא יכולה להציע לו פתרונות יצירתיים להתמודדות עם הפרעה זו.[67]

דרך שנמצאה כמאוד יעילה שעוזרת לאותם הלומי הקרב היא הקשבה. ההרגשה שמקשיבים להם, הביטחון שיש מישהו שמבין אותם ונמצא שם בשבילם, בלי להכריח אותם לדבר אם הם לא מעוניינים, ובלי שמישהו יעצור בעדם כאשר הם בוחרים לשתף במצוקתם עשויה לסייע לסובלים מפוסט טראומה.[67]

במסגרת חוק שיקום נכי נפש בקהילה, אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית ומעלה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפרעה נפשית עשוי להיות זכאי לשרותי סל שיקום.[68]

בתרבות ובאומנות

ישנן דוגמאות רבות לאומנות שנוצרה בעקבות חוויות טראומטיות שונות. בישראל יצאו מגוון סרטים תעודיים בנושא, בעיקר כאלו העוסקים בתגובת קרב (הלם קרב) וההחלמה ממנו. דוגמה לעיבוד של הטראומה לאומנות היא היצירה "מלחמה אופרת רוק", אופרת רוק העוסקת בשאלות של מלחמה ומשמעות החיים נוכח המלחמה.

סרטים עלילתיים

סרטים תיעודיים

  • התמונה החסרה, במאי יואל שרון, 1988
  • רגעים באוקטובר, במאי יואל שרון, 1998.
  • ערים בלילה, במאי יואב בן דויד, 1996 (הסרט עוסק בעולמם של אנשים שנפלו בשבי האויב).

ספרי פרוזה ישראליים

  • "פרא" מאת גבי ניצן (2001) – דמותו של המספר, אדם (רונן), חוותה טראומה שככל הנראה גרמה לה למחיקת הזיכרון. למרות זאת, בהמשך חייו אדם (בגלגולו השני) סובל מפלאשבקים ומחזיונות הקשורים לאותה תקרית.
  • "בוערים" מאת גל חרמון (2019) – יוני, גיבור הסיפור, סובל מפוסט־טראומה מודחקת מתקרית במלחמת לבנון השנייה המתפרצת בשלב מאוחר יותר בחייו. כך גם דמות נוספת בספר, ששמה אינו מוזכר באופן מפורש, סובלת מפוסט־טראומה בעקבות תאונת דרכים, והתנהגותה מושפעת מכך.
  • "פצצה מתקתקת" מאת יזהר דוד (2016) – ספרו של איש השב"כ יזהר דוד, המתאר מספר אירועים מבצעיים בשרותו שגרמו לו לפתח פוסט־טראומה ואת השלכותיה על חייו.
  • ״גם אני הייתי שם״ מאת יהונתן הרבלין (2019) – הספר מבוסס על סיפורו האישי של הסופר ומלווה את גיבורו בימים שקדמו למלחמת צוק איתן ובמלחמה עצמה, בחדר הפסיכולוג שהוא מופנה אליו כדי להתמודד עם הלם הקרב, ובמסעותיו כתרמילאי בדרום אמריקה. בכך הוא נוגע בתמות נדירות בספרות העברית בת זמננו ונוטע תופעות עכשוויות – הטיול אחרי הצבא, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים – לא רק בהקשר החברתי, אלא גם בהקשר הנפשי. כגיבורו הצעיר, גם יהונתן הרבלין צופה בעולם בעיניים קרועות שאינן תמיד מבינות את אשר הן רואות, ודווקא משום כך חוויותיו ותובנותיו מכמירות לב, והאומץ שהוא מפגין בחיטוט בפצעיו העמוקים ביותר, שהם פצעיה של החברה הישראלית כולה, מעורר השראה.
  • "תנין פיגוע" מאת אסף גברון (2006) – גיבור הספר, איתן "תנין" אינוך, הוא הייטקיסט תל אביבי בימי האינתינפאדה השנייה, שניצל משלושה פיגועים בשבוע אחד ומתמודד עקב כך עם פוסט־טראומה ועם השפעתה על חייו, על עבודתו ועל מערכת היחסים שלו עם זוגתו, עם חבריו ועם יתר הסובבים אותו.
  • "פוסט טראומה" מאת נועם שדות (בהוצאת תמוז, 2006) – ספר שירים. מקור הטראומה הוא התעללות שעבר בילדותו מצד בן משפחה
  • "החייל האחרון" מאת ינון ניר (2015) – רומן אנטי־מלחמתי ואנטי־צבאי אשר עוקב אחרי שירותו הצבאי של הגיבור אליאב קדוש בצנחנים בשנות התשעים. קדוש ורבים מגיבורי הרומן (חיילים קרביים וג'ובניקים) סובלים מהפרעת דחק פוסט־טראומטית ברמה מסוימת בעקבות השירות בלבנון או המפגש עם המערכת הצבאית. במילותיו של אליאב קדוש "רוב האנשים לא מתפקדים תחת אש. מתוך כיתה של עשרה אנשים, במקרה הטוב רק שלושה יירו בחזרה כשיורים עליהם, וזה לא משנה כמה זמן הם משרתים בצבא, בכמה קרבות הם השתתפו או אם האויב עומד לכבוש להם את המוצב. היתר פשוט יקפאו על מקומם, לא יתפקדו עד שהשלושה מתוך העשרה שכן מתפקדים יהרגו את האויב, או השלושה מתוך העשרה של האויב שכן מתפקדים, יהרגו אותם. לפעמים הם נהרגים מאש כוחותינו. אש ידידותית. עם כאלה חברים מי צריך אויבים. את אחוות הלוחמים צריך להחליף באחוות הסטטיסטים. הניצבים".

מחזמר

המחזמר Bandstand מספר את סיפורם של קבוצת חיילים ותיקים ששבים הביתה לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה, ונאבקים להשתלב בחייהם הישנים תוך התמודדות עם השפעותיה המתמשכות של המלחמה – כולל פוסט טראומה ורגשות אשמה – ומקימים להקה שמורכבת אך ורק מחיילים ותיקים על מנת להתחרות בתחרות הרדיו הפטריוטי הלאומי בניו יורק.[69] המחזמר הוסמך על ידי הארגון Got Your 6 (אנ') לספר סיפור זה.[70]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה, עם עובד, 1992.
  • אבי בלייך ואלי זומר, בריאות הנפש בצל הטרור הניסיון הישראלי, הוצאת רמות, 2006.
  • ג'ודית א. כהן, אנתוני פ. מנרינו ואסתר דבלינגר, CBT ממוקד טראומה לטיפול בילדים ובנוער יישומים מעשיים, הוצאת אח, 2016
  • פואה, עדנה ב.; נקש, ניצה; האמברי, אליזבת אן; רוטבאום, ברברה אולסוב; לוי, מיכאל, טיפול בהפרעה פוסט־טראומטית באמצעות חשיפה ממושכת (PE): עיבוד רגשי של חוויות טראומטיות, דיונון, 2014
  • מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאת המחבר 2016
  • עירית קינן, כאילו היא פצע נסתר: טראומת מלחמה בחברה הישראלית, עם עובד, 2012.
  • קדר נאט דוויודי (עורך), הפרעה פוסט טראומטית אצל ילדים ומתבגרים, אח, 2013.
  • יורם רבין, יוני לבני, פוסט טראומה כהגנה במשפט פלילי, דין ודברים ה(1) 205 (2010)
  • יעל להב וזהבה סולומון (עורכות), משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, רסלינג, 2019.
  • שלמה ולדמן, הלם קרב – מי רואה את הלוחם הזה?, 2021.
  • Mollica, Richard F. Textbook of global mental health: trauma and recovery: a companion guide for field and clinical care of traumatized people worldwide. Cambridge, Mass.: Harvard Program in Refugee Trauma 2011

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: PTSD
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפרעת דחק פוסט-טראומטית

עמותות וארגונים העוסקים בפוסט טראומה

מאמרים

הסכתים וסרטונים

כתבות

הערות שוליים

  1. ^ הַלֶּמֶת במילון מונחים שונים ברפואה ב (תשע"ד), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Ye Zhang, Rong Ren, Larry D. Sanford, Linghui Yang, Junying Zhou, Jihui Zhang, Yun-Kwok Wing, Jie Shi, Lin Lu, Xiangdong Tang, Sleep in posttraumatic stress disorder: A systematic review and meta-analysis of polysomnographic findings, Sleep Medicine Reviews 48, 2019-12-01, עמ' 101210 doi: 10.1016/j.smrv.2019.08.004
  3. ^ Reihaneh Ahmadi, Sama Rahimi-Jafari, Mahnaz Olfati, Nooshin Javaheripour, Farnoosh Emamian, Mohammad Rasoul Ghadami, Habibolah Khazaie, David C. Knight, Masoud Tahmasian, Amir A. Sepehry, Insomnia and post-traumatic stress disorder: A meta-analysis on interrelated association (n = 57,618) and prevalence (n = 573,665), Neuroscience & Biobehavioral Reviews 141, 2022-10-01, עמ' 104850 doi: 10.1016/j.neubiorev.2022.104850
  4. ^ 1 2 3 Martha Schneider, Andreas Schwerdtfeger, Autonomic dysfunction in posttraumatic stress disorder indexed by heart rate variability: a meta-analysis, Psychological Medicine 50, 2020-09, עמ' 1937–1948 doi: 10.1017/S003329172000207X
  5. ^ Allison A. Campbell, Blair E. Wisco, Paul J. Silvia, Natalie G. Gay, Resting respiratory sinus arrhythmia and posttraumatic stress disorder: A meta-analysis, Biological Psychology 144, 2019-05, עמ' 125–135 doi: 10.1016/j.biopsycho.2019.02.005
  6. ^ נועה לימונה, הרון אסון:הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן. הארץ 09.02.17
  7. ^ Jens-R. Henkelmann, Sanne de Best, Carla Deckers, Katarina Jensen, Mona Shahab, Bernet Elzinga, Marc Molendijk, Anxiety, depression and post-traumatic stress disorder in refugees resettling in high-income countries: systematic review and meta-analysis, BJPsych Open 6, 2020-07, עמ' e68 doi: 10.1192/bjo.2020.54
  8. ^ משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש, הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה"ן בעולם, משרד הבריאות, 2009
  9. ^ 1 2 3 M. Farley, H. Barkan, Prostitution, violence, and posttraumatic stress disorder, Women & Health 27, 1998, עמ' 37–49 doi: 10.1300/J013v27n03_03
  10. ^ Madeleine Benton, Amy Salter, Nicole Tape, Chris Wilkinson, Deborah Turnbull, Women’s psychosocial outcomes following an emergency caesarean section: A systematic literature review, BMC Pregnancy and Childbirth 19, 2019-12 doi: 10.1186/s12884-019-2687-7
  11. ^ 1 2 Yabing Wang, Man Cheung Chung, Na Wang, Xiaoxiao Yu, Justin Kenardy, Social support and posttraumatic stress disorder: A meta-analysis of longitudinal studies, Clinical Psychology Review 85, 2021-04-01, עמ' 101998 doi: 10.1016/j.cpr.2021.101998
  12. ^ Alyson K. Zalta, Vanessa Tirone, Daria Orlowska, Rebecca K. Blais, Ashton Lofgreen, Brian Klassen, Philip Held, Natalie R. Stevens, Elizabeth Adkins, Amy L. Dent, Examining moderators of the relationship between social support and self-reported PTSD symptoms: A meta-analysis., Psychological Bulletin 147, 2021-01, עמ' 33–54 doi: 10.1037/bul0000316
  13. ^ Matthew W. Gallagher, Laura J. Long, Colleen A. Phillips, Hope, optimism, self‐efficacy, and posttraumatic stress disorder: A meta‐analytic review of the protective effects of positive expectancies, Journal of Clinical Psychology 76, 2020-03, עמ' 329–355 doi: 10.1002/jclp.22882
  14. ^ Christopher R. DeCou, Shannon M. Lynch, Shelby Weber, Danielle Richner, Ahva Mozafari, Holly Huggins, Bailey Perschon, On the Association Between Trauma-Related Shame and Symptoms of Psychopathology: A Meta-Analysis, Trauma, Violence, & Abuse 24, 2023-07, עמ' 1193–1201 doi: 10.1177/15248380211053617
  15. ^ Teresa López‐Castro, Tanya Saraiya, Kathryn Zumberg‐Smith, Naomi Dambreville, Association Between Shame and Posttraumatic Stress Disorder: A Meta‐Analysis, Journal of Traumatic Stress 32, 2019-08, עמ' 484–495 doi: 10.1002/jts.22411
  16. ^ Daphna Levinson, Nelly Zilber, Yaacov Lerner, Alexander Grinshpoon, Prevalence of mood and anxiety disorders in the community: results from the Israel National Health Survey, The Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences 44, 2007, עמ' 94–103
  17. ^ Young-Eun Jung, Jeong-Min Song, Jihye Chong, Ho-Jun Seo, Symptoms of Posttraumatic Stress Disorder and Mental Health in Women Who Escaped Prostitution and Helping Activists in Shelters, Yonsei Medical Journal 49, 2008-06-30, עמ' 372–382 doi: 10.3349/ymj.2008.49.3.372
  18. ^ 1 2 3 Caroline M. Nievergelt, Adam X. Maihofer, Torsten Klengel, Elizabeth G. Atkinson, Chia-Yen Chen, Karmel W. Choi, Jonathan R. I. Coleman, Shareefa Dalvie, Laramie E. Duncan, Joel Gelernter, Daniel F. Levey, Mark W. Logue, Renato Polimanti, Allison C. Provost, Andrew Ratanatharathorn, Murray B. Stein, Katy Torres, Allison E. Aiello, Lynn M. Almli, Ananda B. Amstadter, Søren B. Andersen, Ole A. Andreassen, Paul A. Arbisi, Allison E. Ashley-Koch, S. Bryn Austin, Esmina Avdibegovic, Dragan Babić, Marie Bækvad-Hansen, Dewleen G. Baker, Jean C. Beckham, Laura J. Bierut, Jonathan I. Bisson, Marco P. Boks, Elizabeth A. Bolger, Anders D. Børglum, Bekh Bradley, Megan Brashear, Gerome Breen, Richard A. Bryant, Angela C. Bustamante, Jonas Bybjerg-Grauholm, Joseph R. Calabrese, José M. Caldas- de- Almeida, Anders M. Dale, Mark J. Daly, Nikolaos P. Daskalakis, Jürgen Deckert, Douglas L. Delahanty, Michelle F. Dennis, Seth G. Disner, Katharina Domschke, Alma Dzubur-Kulenovic, Christopher R. Erbes, Alexandra Evans, Lindsay A. Farrer, Norah C. Feeny, Janine D. Flory, David Forbes, Carol E. Franz, Sandro Galea, Melanie E. Garrett, Bizu Gelaye, Elbert Geuze, Charles Gillespie, Aferdita Goci Uka, Scott D. Gordon, Guia Guffanti, Rasha Hammamieh, Supriya Harnal, Michael A. Hauser, Andrew C. Heath, Sian M. J. Hemmings, David Michael Hougaard, Miro Jakovljevic, Marti Jett, Eric Otto Johnson, Ian Jones, Tanja Jovanovic, Xue-Jun Qin, Angela G. Junglen, Karen-Inge Karstoft, Milissa L. Kaufman, Ronald C. Kessler, Alaptagin Khan, Nathan A. Kimbrel, Anthony P. King, Nastassja Koen, Henry R. Kranzler, William S. Kremen, Bruce R. Lawford, Lauren A. M. Lebois, Catrin E. Lewis, Sarah D. Linnstaedt, Adriana Lori, Bozo Lugonja, Jurjen J. Luykx, Michael J. Lyons, Jessica Maples-Keller, Charles Marmar, Alicia R. Martin, Nicholas G. Martin, Douglas Maurer, Matig R. Mavissakalian, Alexander McFarlane, Regina E. McGlinchey, Katie A. McLaughlin, Samuel A. McLean, Sarah McLeay, Divya Mehta, William P. Milberg, Mark W. Miller, Rajendra A. Morey, Charles Phillip Morris, Ole Mors, Preben B. Mortensen, Benjamin M. Neale, Elliot C. Nelson, Merete Nordentoft, Sonya B. Norman, Meaghan O’Donnell, Holly K. Orcutt, Matthew S. Panizzon, Edward S. Peters, Alan L. Peterson, Matthew Peverill, Robert H. Pietrzak, Melissa A. Polusny, John P. Rice, Stephan Ripke, Victoria B. Risbrough, Andrea L. Roberts, Alex O. Rothbaum, Barbara O. Rothbaum, Peter Roy-Byrne, Ken Ruggiero, Ariane Rung, Bart P. F. Rutten, Nancy L. Saccone, Sixto E. Sanchez, Dick Schijven, Soraya Seedat, Antonia V. Seligowski, Julia S. Seng, Christina M. Sheerin, Derrick Silove, Alicia K. Smith, Jordan W. Smoller, Scott R. Sponheim, Dan J. Stein, Jennifer S. Stevens, Jennifer A. Sumner, Martin H. Teicher, Wesley K. Thompson, Edward Trapido, Monica Uddin, Robert J. Ursano, Leigh Luella van den Heuvel, Miranda Van Hooff, Eric Vermetten, Christiaan H. Vinkers, Joanne Voisey, Yunpeng Wang, Zhewu Wang, Thomas Werge, Michelle A. Williams, Douglas E. Williamson, Sherry Winternitz, Christiane Wolf, Erika J. Wolf, Jonathan D. Wolff, Rachel Yehuda, Ross McD. Young, Keith A. Young, Hongyu Zhao, Lori A. Zoellner, Israel Liberzon, Kerry J. Ressler, Magali Haas, Karestan C. Koenen, International meta-analysis of PTSD genome-wide association studies identifies sex- and ancestry-specific genetic risk loci, Nature Communications 10, 2019-10-08 doi: 10.1038/s41467-019-12576-w
  19. ^ 1 2 3 Alicia K. Smith, Andrew Ratanatharathorn, Adam X. Maihofer, Robert K. Naviaux, Allison E. Aiello, Ananda B. Amstadter, Allison E. Ashley-Koch, Dewleen G. Baker, Jean C. Beckham, Marco P. Boks, Evelyn Bromet, Michelle Dennis, Sandro Galea, Melanie E. Garrett, Elbert Geuze, Guia Guffanti, Michael A. Hauser, Seyma Katrinli, Varun Kilaru, Ronald C. Kessler, Nathan A. Kimbrel, Karestan C. Koenen, Pei-Fen Kuan, Kefeng Li, Mark W. Logue, Adriana Lori, Benjamin J. Luft, Mark W. Miller, Jane C. Naviaux, Nicole R. Nugent, Xuejun Qin, Kerry J. Ressler, Victoria B. Risbrough, Bart P. F. Rutten, Murray B. Stein, Robert J. Ursano, Eric Vermetten, Christiaan H. Vinkers, Lin Wang, Nagy A. Youssef, INTRuST Clinical Consortium, Christine Marx, Gerry Grant, Murray Stein, Xue-Jun Qin, Sonia Jain, Thomas W. McAllister, Ross Zafonte, Ariel Lang, Raul Coimbra, Norberto Andaluz, Lori Shutter, Mark S. George, VA Mid-Atlantic MIRECC Workgroup, Mira Brancu, Patrick S. Calhoun, Eric Dedert, Eric B. Elbogen, John A. Fairbank, Robin A. Hurley, Jason D. Kilts, Angela Kirby, Christine E. Marx, Scott D. McDonald, Scott D. Moore, Rajendra A. Morey, Jennifer C. Naylor, Jared A. Rowland, Cindy Swinkels, Steven T. Szabo, Katherine H. Taber, Larry A. Tupler, Elizabeth E. Van Voorhees, Ruth E. Yoash-Gantz, PGC PTSD Epigenetics Workgroup, Archana Basu, Leslie A. Brick, Shareefa Dalvie, Nikolaos P. Daskalakis, Judith B. M. Ensink, Sian M. J. Hemmings, Ryan Herringa, Sylvanus Ikiyo, Nastassja Koen, Pei Fen Kuan, Janitza Montalvo-Ortiz, Danny Nispeling, John Pfeiffer, XueJun Qin, Kerry J. Ressler, Dick Schijven, Soraya Seedat, Gen Shinozaki, Jennifer A. Sumner, Patricia Swart, Audrey Tyrka, Mirjam Van Zuiden, Agaz Wani, Erika J. Wolf, Anthony Zannas, Monica Uddin, Caroline M. Nievergelt, Epigenome-wide meta-analysis of PTSD across 10 military and civilian cohorts identifies methylation changes in AHRR, Nature Communications 11, 2020-11-24 doi: 10.1038/s41467-020-19615-x
  20. ^ ד"ר לי שלו, על פחד, הכללה ואזעקות, באתר מדע גדול, בקטנה, ‏28 לנובמבר 2019
  21. ^ Juan-Juan Yang, Wei Jiang, Immune biomarkers alterations in post-traumatic stress disorder: A systematic review and meta-analysis, Journal of Affective Disorders 268, 2020-05-01, עמ' 39–46 doi: 10.1016/j.jad.2020.02.044
  22. ^ Sage E. Hawn, Shannon E. Cusack, Ananda B. Amstadter, A Systematic Review of the Self‐Medication Hypothesis in the Context of Posttraumatic Stress Disorder and Comorbid Problematic Alcohol Use, Journal of Traumatic Stress 33, 2020-10, עמ' 699–708 doi: 10.1002/jts.22521
  23. ^ Mia Maria Günak, Jo Billings, Emily Carratu, Natalie L. Marchant, Graziella Favarato, Vasiliki Orgeta, Post-traumatic stress disorder as a risk factor for dementia: systematic review and meta-analysis, The British Journal of Psychiatry 217, 2020-11, עמ' 600–608 doi: 10.1192/bjp.2020.150
  24. ^ עדנה ב' פואה, ניצה נקש, אליזבת א' האמברי, ברברה א' רוטבאום | תרגום: מיכאל לוי, טיפול בהפרעה פוסט טראומטית באמצעות חשיפה ממושכת (PE) עיבוד רגשי של חוויות טראומטיות, פרובק, 2014
  25. ^ רונית חיימוב זילברמן, המדריך האפקטיבי לטיפול בטראומה, באתר |תאריך= (ארכיון)
  26. ^ הלם קרב, באתר נט"ל
  27. ^ 1 2 PTSD in Military Veterans - HelpGuide.org, https://www.helpguide.org (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ What is PTSD: How common is PTSD?, PTSD website of the Nebraska Department of Veterans’ Affairs (אורכב בארכיון האינטרנט)
  29. ^ נורית דברת, 60% מהחיילים שלקו בהלם קרב בלבנון ־ "עדיין בגיהנום פרטי", מעריב, 17 בספטמבר 1987
  30. ^ אמיר בוחבוט, המלחמה על הלומי הקרב, באתר nrg‏, 25 באפריל 2008
  31. ^ לילך שובל, מחקר: "95% מנכי צה"ל הסובלים מפוסט-טראומה – נכים לצמיתות", באתר ישראל היום, 21 בנובמבר 2021
  32. ^ דיון סוער בוועדת החוץ והביטחון על הטיפול בהלומי קרב, באתר אתרהכנסת
  33. ^ פרוטוקול מס' 189 מישיבת ועדת החוץ והביטחון, באתר הכנסת, ‏11 ביולי 2017
  34. ^ אריאל כהנא, הרפורמה באגף השיקום: הושגו הסכמות בין משרדי הביטחון והאוצר לנכי צה"ל, באתר ישראל היום, 6 במאי 2021
  35. ^ יונתן קהלני, הדס כהן, עדי לביא, תמרה פאפו וגל חנאי, סיוע להלומי קרב, באתר עומק
  36. ^ 1 2 דני זקן, ‏"אגף השיקום נלחם בנכים במקום לשקם אותם": כך נופלים נכי צה"ל שוב ושוב בין הכיסאות, באתר גלובס, 18 באפריל 2021
  37. ^ 1 2 סוגיית הטיפול בנפגעי הלם קרב חזרה לכנסת, באתר www.pnz.co.il
  38. ^ 1 2 אילנה שטוטלנד, ‏"מצב של הלם קרב הוא מכנה ישראלי משותף וצריך לתת עליו את הדעת", באתר מעריב אונליין, 19 באפריל 2021
  39. ^ לילך שובל, מיטל יסעור בית-אור, צה"ל מציג: תוכנה נגד הלם קרב, באתר www.israelhayom.co.il
  40. ^ עזרה ראשונה נפשית בשעת חירום - מעש"ה, באתר משרד הבריאות, ‏8 באוקטובר 2023
  41. ^ משרד הבריאות אימץ את מודל מעש"ה, באתר המכללה האקדמית תל־חי
  42. ^ מודל מעש״ה, באתר ICFR - המרכז הבינלאומי לחוסן תפקודי
  43. ^ משרד הבריאות ומכללת תל חי - הנחיות לעזרה ראשונה נפשית, נבדק ב-2023-10-09
  44. ^ Vlad Svetlitzky, Moshe Farchi, Ariel Ben Yehuda, Amanda R. Start, Ofir Levi, Amy B. Adler, YaHaLOM training in the military: Assessing knowledge, confidence, and stigma., Psychological Services 17, 2020-05, עמ' 151–159 doi: 10.1037/ser0000360
  45. ^ סרטון הדרכה צה"לי לזיהוי ותגובה מיידית לתגובת הלם
  46. ^ 1 2 3 Bisson, Jonathan I (2008). "Pharmacological treatment to prevent and treat post-traumatic stress disorder". torture 18 (2): 104-eoa.
  47. ^ השפעת הידרוקורטיזון במניעת PTSD
  48. ^ נייר עמדה של המועצה הלאומית לבריאות הנפש: קווים מנחים לאבחון ולהתערבות מקצועית עם נפגעי הטרור, בביה"ח ובקהילה
  49. ^ 1 2 3 Neil P. Roberts, Neil J. Kitchiner, Justin Kenardy, Catrin E. Lewis, Jonathan I. Bisson, Early psychological intervention following recent trauma: A systematic review and meta-analysis, European Journal of Psychotraumatology 10, 2019-12-31 doi: 10.1080/20008198.2019.1695486
  50. ^ Hassija, C.M. & Gray, M.J. (2007). Behavioral Interventions for Trauma and Posttraumatic Stress Disorder. International Journal of Behavioral Consultation and Therapy, 3(2),166-175.
  51. ^ "Practice Guideline for the treatment of patients with acute stress disorder and posttraumatic stress disorder". Arlington, VA: American Psychiatric Association. 2004.
  52. ^ סוגי טיפול ותמיכה, המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה (אורכב בארכיון האינטרנט)
  53. ^ Results: The effect of treatment vs. control was significant at 6 weeks (F2,178=279.616, P < 0.001): mean PCL-17 declined by 42.5 ± 10.0 SD with yoga breath, 39.2 ± 17.2 with Yoga breath + exposure and 4.6 ± 13.2 in the control. Descilo T, Vedamurtachar A, Gerbarg PL, Nagaraja D, Gangadhar BN, Damodaran B, Adelson B, Braslow LH, Marcus S, Brown RP., Effects of a yoga breath intervention alone and in combination with an exposure therapy for post-traumatic stress disorder and depression in survivors of the 2004 South-East Asia tsunami, ACTA PSYCHIATRICA SCANDINAVICA
  54. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Jessica L. Hamblen, Sonya B. Norman, Jeffrey H. Sonis, Andrea J. Phelps, Jonathan I. Bisson, Vanessa D. Nunes, Odette Megnin-Viggars, David Forbes, David S. Riggs, Paula P. Schnurr, A guide to guidelines for the treatment of posttraumatic stress disorder in adults: An update., Psychotherapy 56, 2019-09, עמ' 359–373 doi: 10.1037/pst0000231
  55. ^ 1 2 Jasmin Merz, Guido Schwarzer, Heike Gerger, Comparative Efficacy and Acceptability of Pharmacological, Psychotherapeutic, and Combination Treatments in Adults With Posttraumatic Stress Disorder: A Network Meta-analysis, JAMA Psychiatry 76, 2019-09-01, עמ' 904 doi: 10.1001/jamapsychiatry.2019.0951
  56. ^ 1 2 Catrin Lewis, Neil P. Roberts, Samuel Gibson, Jonathan I. Bisson, Dropout from psychological therapies for post-traumatic stress disorder (PTSD) in adults: systematic review and meta-analysis, European Journal of Psychotraumatology 11, 2020-12-31 doi: 10.1080/20008198.2019.1709709
  57. ^ 1 2 3 4 5 Ifigeneia Mavranezouli, Odette Megnin-Viggars, Caitlin Daly, Sofia Dias, Nicky J. Welton, Sarah Stockton, Gita Bhutani, Nick Grey, Jonathan Leach, Neil Greenberg, Cornelius Katona, Sharif El-Leithy, Stephen Pilling, Psychological treatments for post-traumatic stress disorder in adults: a network meta-analysis, Psychological Medicine 50, 2020-03, עמ' 542–555 doi: 10.1017/S0033291720000070
  58. ^ 1 2 3 Catrin Lewis, Neil P. Roberts, Martin Andrew, Elise Starling, Jonathan I. Bisson, Psychological therapies for post-traumatic stress disorder in adults: systematic review and meta-analysis, European Journal of Psychotraumatology 11, 2020-12-31 doi: 10.1080/20008198.2020.1729633
  59. ^ 1 2 3 4 5 6 Nicole J. Hegberg, Jasmeet P. Hayes, Scott M. Hayes, Exercise Intervention in PTSD: A Narrative Review and Rationale for Implementation, Frontiers in Psychiatry 10, 2019-03-21 doi: 10.3389/fpsyt.2019.00133
  60. ^ Patricia Cirillo, Alexandra K. Gold, Antonio E. Nardi, Ana C. Ornelas, Andrew A. Nierenberg, Joan Camprodon, Gustavo Kinrys, Transcranial magnetic stimulation in anxiety and trauma‐related disorders: A systematic review and meta‐analysis, Brain and Behavior 9, 2019-06 doi: 10.1002/brb3.1284
  61. ^ 1 2 L. V. Eshuis, M. J. van Gelderen, M. van Zuiden, M. J. Nijdam, E. Vermetten, M. Olff, A. Bakker, Efficacy of immersive PTSD treatments: A systematic review of virtual and augmented reality exposure therapy and a meta-analysis of virtual reality exposure therapy, Journal of Psychiatric Research 143, 2021-11-01, עמ' 516–527 doi: 10.1016/j.jpsychires.2020.11.030
  62. ^ Wenrui Deng, Die Hu, Sheng Xu, Xiaoyu Liu, Jingwen Zhao, Qian Chen, Jiayuan Liu, Zheng Zhang, Wenxiu Jiang, Lijun Ma, Xinyi Hong, Shengrong Cheng, Boya Liu, Xiaoming Li, The efficacy of virtual reality exposure therapy for PTSD symptoms: A systematic review and meta-analysis, Journal of Affective Disorders 257, 2019-10-01, עמ' 698–709 doi: 10.1016/j.jad.2019.07.086
  63. ^ 1 2 Casey L. Straud, Jedidiah Siev, Stephen Messer, Alyson K. Zalta, Examining military population and trauma type as moderators of treatment outcome for first-line psychotherapies for PTSD: A meta-analysis, Journal of Anxiety Disorders 67, 2019-10-01, עמ' 102133 doi: 10.1016/j.janxdis.2019.102133
  64. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Peter A. Coventry, Nick Meader, Hollie Melton, Melanie Temple, Holly Dale, Kath Wright, Marylène Cloitre, Thanos Karatzias, Jonathan Bisson, Neil P. Roberts, Jennifer V. E. Brown, Corrado Barbui, Rachel Churchill, Karina Lovell, Dean McMillan, Simon Gilbody, Psychological and pharmacological interventions for posttraumatic stress disorder and comorbid mental health problems following complex traumatic events: Systematic review and component network meta-analysis, PLOS Medicine 17, 2020-08-19, עמ' e1003262 doi: 10.1371/journal.pmed.1003262
  65. ^ 1 2 Thanos Karatzias, Philip Murphy, Marylene Cloitre, Jonathan Bisson, Neil Roberts, Mark Shevlin, Philip Hyland, Andreas Maercker, Menachem Ben-Ezra, Peter Coventry, Susan Mason-Roberts, Aoife Bradley, Paul Hutton, Psychological interventions for ICD-11 complex PTSD symptoms: systematic review and meta-analysis, Psychological Medicine 49, 2019-08, עמ' 1761–1775 doi: 10.1017/S0033291719000436
  66. ^ PTSD | הפרעת דחק פוסט-טראומטית | תסמינים, אבחון וטיפול, באתר מכון טמיר לפסיכותרפיה
  67. ^ 1 2 6 דרכים בהן תוכלו לסייע לסובלים מפוסט טראומה, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
  68. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות. נבדק ב-2017-08-16.
  69. ^ Bandstand, Broadway.com (באנגלית)
  70. ^ Veterans share stories with cast of Broadway's "Bandstand" - Got Your 6, web.archive.org, ‏2018-11-24


טראומה נפשית
מצבי טראומה סכנת חיים • אלימות • התעללות • אונס • אלימות מינית • מלחמה • טרור • קרב • תאונת דרכים • טראומה גופנית • שכול • שוד • אסון טבע • שרפה • הגירה
מאפייני טראומה מצוקה נפשית • חרדה • פחד • דאגה • בכי • חוסר אונים • אימה • תבהלה • עוררות • טריגר • הימנעות • התמודדות ממוקדת הימנעות • רומינציה • מחשבות פולשניות • מחשבות אילו • אשמת שורדים • האשמה עצמית (אנ') • האשמה (אנ') • אשמה (רגש)
תגובת דחק דחק • תגובת הילחם או ברח • מערכת העצבים הסימפתטית • ציר ה-HPA • עומס אלוסטטי
הפרעות הפרעות הקשורות לטראומה וגורמי דחק • נפגע חרדה • הפרעת דחק חריפה • הפרעת דחק פוסט-טראומטית • הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת • טראומה משנית • הפרעת הסתגלות • הפרעת חרדה • התקף חרדה • ביעותי לילה • נדודי שינה • דיסוציאציה • פלשבק • הפרעת דה-פרסונליזציה • הפרעת דה-ריאליזציה
גורמי חוסן חוסן נפשי • רשת חברתית • דתיות • מודל רגישות-דחק • מודלים של תורשה, סביבה והתפתחות • סטטוס חברתי • שונות של קצב הלב (אנ')
התמודדות התמודדות • צמיחה פוסט-טראומטית • תמיכה חברתית • עזרה עצמית • פעילות גופנית • טכניקות הרפיה • מדיטציה טרנסצנדנטלית • אימוני נשימה • הסחת דעת • אסקפיזם
תרופות תרופות נוגדות דיכאון • סרטרלין • פרוקסטין • ונלפקסין • פלואוקסטין • קנאביס
טיפול נפשי עזרה ראשונה פסיכולוגית • מודל מעש"ה • קבוצת תמיכה • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי • טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בטראומה (אנ') • תרפיית עיבוד קוגניטיבי (אנ') • EMDR • תרפיית חשיפה ממושכת
עמותות ער"ן • נט"ל


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפרעת_דחק_פוסט-טראומטית&oldid=37263590"