ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2010

ינואר
1 בינואר 2010	פנדות בשמורה שמורות הפנדה הענק בסצ'ואן הן שמורת טבע המשתרעת על שטח בגודל של 9,245 קמ"ר בדרום-מערב מחוז סצ'ואן שבסין, המהווה משכן ליותר מ־30% מאוכלוסיית הפנדה הענק בעולם. השמורה היא גם אחד ממרכזי הגידול והרבייה החשובים בעולם של פנדות, מין יונק יחיד בסוגו המצוי בסכנת הכחדה. לצד הפנדה הענק חיים בשמורה מינים אחרים של בעלי חיים נדירים הנמצאים בסכנת הכחדה כמו למשל הפנדה האדום, נמר השלג והנמר הערפילי המצוי. מבחינה בוטאנית נחשב אזור השמורה לאחד האזורים העשירים בעולם שמחוץ ליערות הגשם הטרופיים, וגדלים בו בין 5,000 ל־6,000 מינים שונים של צמחים. בשנת 2006 הכריז ארגון אונסק"ו כי שמורות הפנדה הענק בסצ'ואן הן אתר מורשת עולמית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בינואר 2010	פלינדרס פיטרי פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ־מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בינואר 2010	פלינדרס פיטרי פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ־מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בינואר 2010	משה מנדלסון משה מנדלסון (י"ב באלול ה'תפ"ט – ה' בשבט ה'תקמ"ו, 6 בספטמבר 1729 – 4 בינואר 1786) היה פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, אבי תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון הוא הדמות המייצגת ביותר את ראשיתו של העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה. במישור הגרמני הכללי השתלב מנדלסון בשיח הנאורות הגרמנית בת הזמן, פרסם ספרים ומאמרים שזכו להערכה ולתפוצה רבה, אך נאלץ להתמודד עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאו היהודי. במישור היהודי הוציא מנדלסון לאור את כתב-העת העברי המודרני הראשון "קהלת מוסר", פרסם תרגום לגרמנית וביאור של חמשת חומשי תורה, וקיבץ סביבו חוג של תלמידים וממשיכי דרך, שמהם קמה תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון נתפס מאז ואילך כאבי תנועת ההשכלה, ודמותו ריכזה סביבה את ההתייחסות החיובית והשלילית לתנועה זו ולרעיונותיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בינואר 2010	משה מנדלסון משה מנדלסון (י"ב באלול ה'תפ"ט – ה' בשבט ה'תקמ"ו, 6 בספטמבר 1729 – 4 בינואר 1786) היה פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, אבי תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון הוא הדמות המייצגת ביותר את ראשיתו של העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה. במישור הגרמני הכללי השתלב מנדלסון בשיח הנאורות הגרמנית בת הזמן, פרסם ספרים ומאמרים שזכו להערכה ולתפוצה רבה, אך נאלץ להתמודד עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאו היהודי. במישור היהודי הוציא מנדלסון לאור את כתב-העת העברי המודרני הראשון "קהלת מוסר", פרסם תרגום לגרמנית וביאור של חמשת חומשי תורה, וקיבץ סביבו חוג של תלמידים וממשיכי דרך, שמהם קמה תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון נתפס מאז ואילך כאבי תנועת ההשכלה, ודמותו ריכזה סביבה את ההתייחסות החיובית והשלילית לתנועה זו ולרעיונותיה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בינואר 2010	היכל התפילות ליבולי שפע מקדש השמיים הוא אתר נרחב של חורש נטוע, גנים ומכלול מבנים בדרום מזרח בייג'ינג, ששימש מרכז פולחן דאואיסטי עבור קיסרי סין משושלות מינג וצ'ינג. קיסרי סין נהגו להתפלל במקום פעמיים בשנה בבקשה מהשמיים ליבולי שפע. בניית המבנים במכלול החלה בשנת 1406, והסתיימה ב-1420. מאז עבר האתר כמה שינויים ושיפוצים במהלך השנים, ונעשה בו שימוש רצוף עד ל-1911, כאשר נפלה שושלת צ'ינג. האתר הוכרז בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בינואר 2010	היכל התפילות ליבולי שפע מקדש השמיים הוא אתר נרחב של חורש נטוע, גנים ומכלול מבנים בדרום מזרח בייג'ינג, ששימש מרכז פולחן דאואיסטי עבור קיסרי סין משושלות מינג וצ'ינג. קיסרי סין נהגו להתפלל במקום פעמיים בשנה בבקשה מהשמיים ליבולי שפע. בניית המבנים במכלול החלה בשנת 1406, והסתיימה ב-1420. מאז עבר האתר כמה שינויים ושיפוצים במהלך השנים, ונעשה בו שימוש רצוף עד ל-1911, כאשר נפלה שושלת צ'ינג. האתר הוכרז בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בינואר 2010	אייתוללה רוחאללה מוסאוי ח'ומייני (24 בספטמבר 1902 – 3 ביוני 1989), כהן דת מוסלמי שיעי ומנהיגה הפוליטי של המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, שבה הורד מכיסאו השאה האחרון – מוחמד רזה פהלווי. לאחר המהפכה שימש ח'ומייני בתפקיד המנהיג העליון – התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של הרפובליקה האסלאמית החדשה. הוא החזיק בתפקיד זה עד יום מותו. ח'ומייני נחשב למנהיגם הרוחני של מוסלמים שיעים רבים ברחבי העולם. באיראן (ובקרב תומכיו) הוא כונה בתואר אימאם ולא "אייתוללה בכיר". ח'ומייני היה גם תאורטיקן פוליטי אסלאמי חדשני ובעל השפעה, התאוריה המפורסמת ביותר שפיתח היה "וַלַאיַתֶ פֶקִיה" – שלטון איש הדת. הוא נבחר לאיש השנה של המגזין "טיים" ב-1979, ונבחר לאחד מ-100 אנשי המאה ה-20 על ידי המגזין. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בינואר 2010	אייתוללה רוחאללה מוסאוי ח'ומייני (24 בספטמבר 1902 – 3 ביוני 1989), כהן דת מוסלמי שיעי ומנהיגה הפוליטי של המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, שבה הורד מכיסאו השאה האחרון – מוחמד רזה פהלווי. לאחר המהפכה שימש ח'ומייני בתפקיד המנהיג העליון – התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של הרפובליקה האסלאמית החדשה. הוא החזיק בתפקיד זה עד יום מותו. ח'ומייני נחשב למנהיגם הרוחני של מוסלמים שיעים רבים ברחבי העולם. באיראן (ובקרב תומכיו) הוא כונה בתואר אימאם ולא "אייתוללה בכיר". ח'ומייני היה גם תאורטיקן פוליטי אסלאמי חדשני ובעל השפעה, התאוריה המפורסמת ביותר שפיתח היה "וַלַאיַתֶ פֶקִיה" – שלטון איש הדת. הוא נבחר לאיש השנה של המגזין "טיים" ב-1979, ונבחר לאחד מ-100 אנשי המאה ה-20 על ידי המגזין. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בינואר 2010	ארמון סנסוסי הוא ארמון הקיץ לשעבר של המלך הפרוסי פרידריך הגדול, אשר נמצא בפוטסדאם שליד ברלין. סנסוסי נחשב לגרסה הגרמנית של ארמון ורסאי, אף שהוא בנוי בסגנון רוקוקו וקטן יותר לעומת מקבילו הצרפתי, שנבנה בסגנון הבארוק. הארמון ידוע בזכות המקדשים ומבני השטות המצויים בפארק שמסביבו. הארמון נבנה על ידי האדריכל הפרוסי גאורג ונצסלאוס פון קנובלסדורף בין השנים 1745–1747, על מנת לספק לפרידריך מקום מגורים פרטי שבו ינוח מהעומס שהיה מוטל עליו בארמון המלוכה שבברלין. מטרה זו הובעה באמצעות שמו של המקום, שפירושו בצרפתית היא "ללא דאגות". הארמון היה גם מקום מגוריו של המלך הפרוסי פרידריך וילהלם הרביעי במאה ה-19, והיה בשימוש עד נפילת בית הוהנצולרן ב-1918. הארמון נבנה כווילה חד-קומתית בעלת עשרה חדרים עיקריים, והוצב בראש גבעה השוכנת במרכז הפארק. יחסו של המלך לארמון היה כה עז שהוא הביע את משאלתו להיקבר במקום. מיקומו של סנסוסי מעל כרם רחב ידיים משקף את האידיאל הקדם-רומנטי של הרמוניה ושילוב בין האדם לטבע – נוף טבעי המסודר בקפידה בידיו של האדם. בפארק המקיף את הארמון יש מבנים רבים מסוגים שונים ובהם הארמון החדש, הבית הסיני, הבלוודרה על הקלאוסברג, כנסיית השלום ומקדש העתיקות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בינואר 2010	הערכים והתמונה שזכו בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" הראשונה קונדור האנדים. זוכה תחרות הצילום הראשונה. עץ הוא כינוי כולל לצמח רב-שנתי בעל גזע מרכזי אשר ממנו צומחים ענפים מכוסי עלים. עצים נבדלים משיחים במספר הגזעים – לשיחים יש מספר גזעים קטנים הצומחים מהאדמה ומשתלבים זה בזה; ומצמחים מטפסים בכך שהם אינם זקוקים לתמיכה של מבנה מלאכותי (קיר למשל) או של עץ כדי לצמוח בצורה מאונכת. רבי יוסף בכור שור, מבעלי התוספות, פרשן מקרא מקורי ופשטן, פרשן התלמוד ופייטן צרפתי בן המאה ה-12. פירושיו נודעו לתהילה בימי הביניים, בעיקר באזור צרפת-אשכנז, וזכו לציטוטים רבים, גם בספרות הפוסקים. רכבת העמק הוא השם הנפוץ של שלוחת מסילת הרכבת החיג'אזית אשר נבנתה בתחילת המאה ה-20 וקישרה בין חיפה לסמח' (כיום צמח) ומשם לדמשק בירת סוריה. השם "רכבת העמק" לא ניתן מעולם למסילה באופן רשמי אך היה בשימוש נרחב ביישוב היהודי בארץ ישראל. מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בינואר 2010	זוכי תחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" השנייה צמח פפריקה בשדות הנגב. זוכה תחרות הצילום השנייה בטון מזוין הוא חומר מרוכב, המתקבל משילוב רשתות או מוטות של פלדה או חומר אלסטי אחר, עם בטון. החומר המתקבל חזק במיוחד, והתנגדותו לסוגים שונים של מאמצים מעניק לו תפקיד מרכזי בבנייה של מבנים גבוהים. באמונה המוסלמית, המהדי הוא גואל העולם (בדומה למשיח ביהדות), אשר יגיע בקץ הזמנים, יושיע את העולם מאלימות ואי-צדק, ויחזיר את האסלאם למסורותיו המקוריות של הנביא מוחמד. גדר הצפון היא גדר תיל מבוצרת שהוקמה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בצפון ארץ ישראל, במסגרת המאבק במרד הערבי. הגדר הוקמה בשנת 1938 והוסרה בשנת 1942. לצד הגדר הוקמה שורה של מצודות טגארט ופילבוקסים. תוואי הגדר היה לאורך כביש הצפון, ממצודת כח לכנרת ומדרום הכנרת לירמוך, באופן שיישובי אצבע הגליל נותרו מחוץ לגדר. מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בינואר 2010	זוכי תחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" השלישית נקבה של כסופי מפורץ, זוכה תחרות הצילום השלישית חמאה היא מוצר חלב המופק בתהליך חיבוץ של שמנת או חלב. החמאה משמשת בין השאר למריחה, טיגון, אפייה ותיבול ונחשבת למצרך מזון בסיסי ברחבי העולם. החמאה עתירה בשומן רווי ונמנית בין המזונות התורמים לעלייה ברמות הכולסטרול ה"רע" בדם. מלבד השימוש שלה כמזון, שימשה החמאה לאורך ההיסטוריה כמוצר קוסמטי וכתרופה. ביקורת נוסח המקרא היא מדע עזר בחקר המקרא ופרשנותו המתחקה אחר התהוות נוסח המקרא, העתקתו ומסירתו וכן אחר התהליכים שהולידו גרסאות וטקסטים של המקרא במשך הדורות. קרב קרני חיטין הוא קרב מכריע שהתרחש ב-4 ביולי 1187, בקרני חיטין הסמוכה לטבריה, בין הצלבנים מממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזיניאן, ובין השושלת האיובית בהנהגת צלאח א-דין. בקרב נחלו הצלבנים תבוסה ניצחת. מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בינואר 2010	זוכי תחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" הרביעית הפגנת מחאה בבית הקברות של סנטיאגו דה צ'ילה אל מול האנדרטה לזכר ה"נעלמים". זוכה תחרות הצילום הרביעית תופעת הסמים בספורט מתייחסת לנטילת תרופות וסמים על ידי ספורטאים על מנת לשפר את הישגיהם. קטגוריה זו כוללת גם עירויי דם, וכן תרופות המיועדות לטשטש עקבות של תרופות אחרות האסורות בספורט או להפחית משקל גוף לפני תחרויות בהן מתחרים לפי קבוצות משקל. בשנים האחרונות מדובר אף על שימוש בטיפולים גנטיים. הגזענות הוא ספר מאת האינטלקטואל היהודי-צרפתי-תוניסאי אלבר ממי, הדן בתופעת הגזענות, מפרש את מהות קיומה ובוחן סוגיות הקשורות אליה. הגדרתו של אלבר ממי לגזענות כפי שבאה לידי ביטוי בספר זה שימשה ומשמשת חוקרים רבים בתחומי הדעת של מדעי החברה. העלייה לביריה היא פרשה מתקופת היישוב, שהגיעה לשיאה בין 14 במרץ ל-17 במרץ 1946. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות המנדט הבריטי להכריז על היישוב היהודי ביריה, הסמוך לצפת, כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני המחלקה הדתית של הפלמ"ח, נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של נשק. מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בינואר 2010	זוכי תחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" החמישית רקדנית בטן, התמונה הזוכה בתחרות החמישית חידות חיתוך והרכבה הן חידות העוסקות בדרכים שבהן ניתן לחתוך צורה למספר צורות אחרות, לדרכים שבהן ניתן לקחת חלקים ולחבר אותם יחד לצורה חדשה, וכן בחידות המשלבות את שתי הפעולות: כיצד ניתן לחתוך צורה נתונה על מנת להרכיב צורה אחרת מחלקיה. הרפתקאות אליס בארץ הפלאות הוא אחד מספרי הילדים הידועים והמשפיעים ביותר בכל הזמנים. הוא פורסם על ידי צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שנודע בשם העט לואיס קרול, בשנת 1865. עלילתו מתרכזת בילדה אליס, המבוססת על ידידתו של קרול אליס לידל, וביקורה בארץ מוזרה ובמקרים רבים חסרת הגיון נראה לעין המכונה "ארץ הפלאות". "מנורת הכנסת" היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. את המנורה העניק הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל"ספר לימוד" ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה. מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בינואר 2010	זוכי תחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" השישית מקורות הירקון. זוכה תחרות הצילום השישית בינה עסקית היא תחום בטכנולוגיית המידע העוסק בבניית מערכות העוזרות לארגון ללמוד ולהבין את הנושאים העסקיים שבהם הוא פועל ואת דפוסי העבודה שלו באותם תחומים. מערכות בינה עסקית מפיקות מידע משמעותי מבחינה עסקית מתוך מכלול הנתונים בארגון. תומאס מאן היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, פרס גתה לשנת 1949, ופרס שילר לשנת 1955. מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. עם התגברות הנאציזם, היגר מאן מגרמניה לארצות הברית ופעל כנגד גרמניה הנאצית. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה. ביום 15 ביולי 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים, טבחו בתושבים המוסלמים והיהודים ולאחר מכן פנו להתפלל בכנסיית הקבר. כך הגיעו לסופם 400 שנה של שלטון מוסלמי והחלה התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים. עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבושם את ארץ ישראל סימנה את תום התקופה הצלבנית-איובית. מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בינואר 2010	ארמון סנסוסי הוא ארמון הקיץ לשעבר של המלך הפרוסי פרידריך הגדול, אשר נמצא בפוטסדאם שליד ברלין. סנסוסי נחשב לגרסה הגרמנית של ארמון ורסאי, אף שהוא בנוי בסגנון רוקוקו וקטן יותר לעומת מקבילו הצרפתי, שנבנה בסגנון הבארוק. הארמון ידוע בזכות המקדשים ומבני השטות המצויים בפארק שמסביבו. הארמון נבנה על ידי האדריכל הפרוסי גאורג ונצסלאוס פון קנובלסדורף בין השנים 1745–1747, על מנת לספק לפרידריך מקום מגורים פרטי שבו ינוח מהעומס שהיה מוטל עליו בארמון המלוכה שבברלין. מטרה זו הובעה באמצעות שמו של המקום, שפירושו בצרפתית היא "ללא דאגות". הארמון היה גם מקום מגוריו של המלך הפרוסי פרידריך וילהלם הרביעי במאה ה-19, והיה בשימוש עד נפילת בית הוהנצולרן ב-1918. הארמון נבנה כווילה חד-קומתית בעלת עשרה חדרים עיקריים, והוצב בראש גבעה השוכנת במרכז הפארק. יחסו של המלך לארמון היה כה עז שהוא הביע את משאלתו להיקבר במקום. מיקומו של סנסוסי מעל כרם רחב ידיים משקף את האידיאל הקדם-רומנטי של הרמוניה ושילוב בין האדם לטבע – נוף טבעי המסודר בקפידה בידיו של האדם. בפארק המקיף את הארמון יש מבנים רבים מסוגים שונים ובהם הארמון החדש, הבית הסיני, הבלוודרה על הקלאוסברג, כנסיית השלום ומקדש העתיקות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בינואר 2010	היירם "הארי" בינגהאם הרביעי (17 ביולי 1903 – 12 בינואר 1988) היה דיפלומט אמריקאי ששירת כסגן הקונסול האמריקאי במרסיי שבצרפת, בשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה. בניגוד להוראת הממונים עליו במחלקת המדינה ובשירות החוץ, הוא סייע לרשת ההצלה בראשות חסיד אומות העולם וריאן פריי, בעיקר באמצעות הנפקת אשרות למספר רב של יהודים ואינטלקטואלים נרדפי המשטר הגרמני, כדי לעזור להם להימלט מצפורני הנאצים. ההיקף המדויק של תפקידו של בינגהאם בהצלה שנוי במחלוקת, שהתעוררה בשנים האחרונות ביתר שאת. האם היה שותף של ממש לרשת ההצלה של פריי, או שרק אהד אותה וסייע לה מהצד? נוסף על עובדות מעשיו בצרפת, גלשה המחלוקת גם להיבטים מפוקפקים באישיותו של בינגהאם עצמו, דבר שמטבע הדברים הלהיט את הוויכוח הציבורי בעניינו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בינואר 2010	היירם "הארי" בינגהאם הרביעי (17 ביולי 1903 – 12 בינואר 1988) היה דיפלומט אמריקאי ששירת כסגן הקונסול האמריקאי במרסיי שבצרפת, בשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה. בניגוד להוראת הממונים עליו במחלקת המדינה ובשירות החוץ, הוא סייע לרשת ההצלה בראשות חסיד אומות העולם וריאן פריי, בעיקר באמצעות הנפקת אשרות למספר רב של יהודים ואינטלקטואלים נרדפי המשטר הגרמני, כדי לעזור להם להימלט מצפורני הנאצים. ההיקף המדויק של תפקידו של בינגהאם בהצלה שנוי במחלוקת, שהתעוררה בשנים האחרונות ביתר שאת. האם היה שותף של ממש לרשת ההצלה של פריי, או שרק אהד אותה וסייע לה מהצד? נוסף על עובדות מעשיו בצרפת, גלשה המחלוקת גם להיבטים מפוקפקים באישיותו של בינגהאם עצמו, דבר שמטבע הדברים הלהיט את הוויכוח הציבורי בעניינו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בינואר 2010	אחר צהריים של פורענות הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמת פשע שיצא לאקרנים בשנת 1975, בבימויו של סידני לומט ובכיכובם של אל פצ'ינו, ג'ון קאזאלה וכריס סרנדון. הסרט מבוסס על אירוע אמיתי ומתאר שוד בנק שביצעו ג'ון וויטוביץ' וסאל נטורילה בברוקלין שבניו יורק ב-22 באוגוסט 1972, במהלכו התבצרו במבנה והחזיקו בבני הערובה במשך 14 שעות. את השוד יזם וויטוביץ' שהיה הומוסקסואל וביקש לממן ניתוח לשינוי מין עבור בן זוגו הטרנסקסואל. הסרט מתאר בצורה כרונולוגית את השתלשלות האירועים, את היחסים בין השודדים, המשטרה ובני הערובה, וכן את העניין הציבורי שהתעורר באירוע במהלך התרחשותו. "אחר צהריים של פורענות" נחשב לסרט המייצג את עשייתו הקולנועית של סידני לומט, המתבטאת בעיסוק רב בפשע, בשבריריותו של החוק והצדק ואי-יושרה של המשטרה, ובצילומיו בניו יורק המביאים לידי ביטוי את אופייה וקצבהּ הייחודי של העיר. ג'ון וויטוביץ' עצמו צפה בסרט מכלאו, וביקר אותו באופן מפורט במכתב ששלח לניו יורק טיימס ולא פורסם מעולם. הסרט ידוע בהתייחסותו האנטי-ממסדית לאירוע ולנושאים חברתיים-אזרחיים אחרים, והוא היה מועמד לשישה פרסי אוסקר ולשבעה פרסי גלובוס הזהב, וזכה בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. בנוסף, הוא דורג במקום השני ברשימת "עשרת סרטי השוד הטובים ביותר אי-פעם" של מגזין Movie Magic הבריטי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בינואר 2010	אחר צהריים של פורענות הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת דרמת פשע שיצא לאקרנים בשנת 1975, בבימויו של סידני לומט ובכיכובם של אל פצ'ינו, ג'ון קאזאלה וכריס סרנדון. הסרט מבוסס על אירוע אמיתי ומתאר שוד בנק שביצעו ג'ון וויטוביץ' וסאל נטורילה בברוקלין שבניו יורק ב-22 באוגוסט 1972, במהלכו התבצרו במבנה והחזיקו בבני הערובה במשך 14 שעות. את השוד יזם וויטוביץ' שהיה הומוסקסואל וביקש לממן ניתוח לשינוי מין עבור בן זוגו הטרנסקסואל. הסרט מתאר בצורה כרונולוגית את השתלשלות האירועים, את היחסים בין השודדים, המשטרה ובני הערובה, וכן את העניין הציבורי שהתעורר באירוע במהלך התרחשותו. "אחר צהריים של פורענות" נחשב לסרט המייצג את עשייתו הקולנועית של סידני לומט, המתבטאת בעיסוק רב בפשע, בשבריריותו של החוק והצדק ואי-יושרה של המשטרה, ובצילומיו בניו יורק המביאים לידי ביטוי את אופייה וקצבהּ הייחודי של העיר. ג'ון וויטוביץ' עצמו צפה בסרט מכלאו, וביקר אותו באופן מפורט במכתב ששלח לניו יורק טיימס ולא פורסם מעולם. הסרט ידוע בהתייחסותו האנטי-ממסדית לאירוע ולנושאים חברתיים-אזרחיים אחרים, והוא היה מועמד לשישה פרסי אוסקר ולשבעה פרסי גלובוס הזהב, וזכה בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. בנוסף, הוא דורג במקום השני ברשימת "עשרת סרטי השוד הטובים ביותר אי-פעם" של מגזין Movie Magic הבריטי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בינואר 2010	יד זיכרון להנס וסופי שול, אנשי השושנה הלבנה, בצורת העלונים אותם פיזרו, המוצבת במקום בו פוזרו העלונים באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ההתנגדות הגרמנית לנאציזם הקיפה יחידים וקבוצות בגרמניה הנאצית אשר התנגדו למשטרו של אדולף היטלר ולשלטון האימים של המפלגה הנאצית בין השנים 1933‏-1945. חלק מאנשי התנועה היו מעורבים בניסיונות להדיח את היטלר ותנועתו מהשלטון, ניסיונות שהגיעו לשיא בקשר העשרים ביולי, שבו ניסתה קבוצה מאורגנת, שהתבססה על אנשי צבא בכירים בוורמאכט, להתנקש בחיי היטלר, ולהחליף את שלטון המפלגה הנאצית בשלטון צבאי ואזרחי שבראשו יעמדו הגנרל בדימוס לודוויג בק וראש עיריית לייפציג קרל פרידריך גרדלר. כישלונו של הקשר הביא לגל מעצרים והוצאות להורג, אשר חיסל, למעשה, את ההתנגדות המאורגנת למשטרו של היטלר, עד סוף ימי הרייך השלישי, כתשעה חודשים לאחר מכן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בינואר 2010	יד זיכרון להנס וסופי שול, אנשי השושנה הלבנה, בצורת העלונים אותם פיזרו, המוצבת במקום בו פוזרו העלונים באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ההתנגדות הגרמנית לנאציזם הקיפה יחידים וקבוצות בגרמניה הנאצית אשר התנגדו למשטרו של אדולף היטלר ולשלטון האימים של המפלגה הנאצית בין השנים 1933‏-1945. חלק מאנשי התנועה היו מעורבים בניסיונות להדיח את היטלר ותנועתו מהשלטון, ניסיונות שהגיעו לשיא בקשר העשרים ביולי, שבו ניסתה קבוצה מאורגנת, שהתבססה על אנשי צבא בכירים בוורמאכט, להתנקש בחיי היטלר, ולהחליף את שלטון המפלגה הנאצית בשלטון צבאי ואזרחי שבראשו יעמדו הגנרל בדימוס לודוויג בק וראש עיריית לייפציג קרל פרידריך גרדלר. כישלונו של הקשר הביא לגל מעצרים והוצאות להורג, אשר חיסל, למעשה, את ההתנגדות המאורגנת למשטרו של היטלר, עד סוף ימי הרייך השלישי, כתשעה חודשים לאחר מכן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בינואר 2010	מחשב מקינטוש מדגם IMac G5 מקינטוש, או בקיצור "מק", הוא שמה של סדרת מחשבים אישיים המיוצרת, מעוצבת ומשווקת על ידי חברת אפל ומריצה את מערכת ההפעלה 10, הגרסה המעודכנת של מערכת ההפעלה Mac OS. מקור השם "מקינטוש" בשמו של זן תפוחים, בעקבות שם החברה (בעברית תפוח). מחשב המקינטוש הראשון יצא לאוויר העולם ב-24 בינואר 1984. המקינטוש היה המחשב המסחרי הראשון שעשה שימוש בממשק משתמש גרפי ובעכבר מחשב, בניגוד לממשק שורת הפקודה הרגיל בו נעשה שימוש במערכות–הפעלה אחרות. במקביל למקינטוש, המשיכה אפל בייצור מחשבי Apple II שלה, שהיו עד אז מקור ההכנסה העיקרי של החברה, עד שהמקים האפילו עליהם החל בשנת 1987. המקינטוש המשיך לאורך השנים לעמוד בחזית הטכנולוגיה בתחום המחשוב האישי, עם חידושים כמו אפשרות פשוטה לרישות, מסך צבעוני, נגינת סרטים ומוזיקה ועוד. המק גם היה אחד הגורמים המרכזיים במהפכת המחשוב בתחום הגרפיקה, ההוצאה לאור, המוזיקה והוידאו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בינואר 2010	מאן בפרינסטון בשנת 1939 תומאס מאן (1875–1955) היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות (1929), פרס גתה (1949) ופרס שילר (1955). מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל‏‏. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכה אותו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט. עם התגברות הנאציזם היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בינואר 2010	מאן בפרינסטון בשנת 1939 תומאס מאן (1875–1955) היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות (1929), פרס גתה (1949) ופרס שילר (1955). מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל‏‏. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכה אותו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט. עם התגברות הנאציזם היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בינואר 2010	שער הכניסה למחנה אושוויץ II - בירקנאו, מבט מתוך המחנה מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, בדרום מזרח פולין, היה הגדול במחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו יותר יהודים מבכל מקום אחר במהלך המלחמה. היה זה מחנה ההשמדה שפעל במשך הזמן הרב ביותר (מיוני 1940 עד ינואר 1945) מכל מחנות ההשמדה, ובו הגיע לשיאו תיעושו של רצח ההמונים. באושוויץ הייתה מערכת מחנות מסועפת, שמרכזה במחנות אושוויץ I, מחנה בירקנאו (אושוויץ II), ומחנה בונה מונוביץ (אושוויץ III). שער הכניסה למחנה הריכוז אושוויץ I, מעליו התנוססה הכתובת "העבודה משחררת", כמו גם פסי הרכבת המובילים לפתח מחנה ההשמדה אושוויץ II, בירקנאו, נחקקו בזכרונם של רבים כסמל מרכזי לשואה ולהשמדתם של היהודים. המונח "אושוויץ" הפך לשם נרדף לשואה, כמו גם לרוע האדם ולאכזריותו, ולעינוי האדם ולסבלו. ב-1979 הוכרז אושוויץ אתר מורשת עולמית מטעם ארגון אונסק"ו. בסך הכל נספו באושוויץ קרוב לשני מיליון בני אדם, ובהם בין מליון ומאה אלף למיליון וחצי יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בינואר 2010	הצלבנים מול חומות ירושלים. תמונה מהמאה ה-19 ב־15 ביולי 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים, טבחו בתושבים המוסלמים והיהודים ולאחר מכן פנו להתפלל בכנסיית הקבר. כך הגיעו לסופן 400 שנה של שלטון מוסלמי והחלה התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים. לאחר כיבוש ירושלים הוכרז גוטפריד מבויון כ"מגן הקבר הקדוש", והיה הראשון בשושלת של מלכים צלבניים ששלטו בממלכת ירושלים הצלבנית. לראשונה מאז החורבן של העיר בשנת 70 שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית - בפעם האחרונה עד למאה ה-20. הצלבנים שיפצו את כנסיות ירושלים וחנכו מחדש את כנסיית הקבר כמבנה קומפקטי והרמוני שבו מוצאים מזרח ומערב שיווי משקל. הר הבית והמבנים הקדושים עליו הפכו לכנסיות ומגדל דוד שופץ והורחב לצורתו הידועה כיום. בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי צבאו של צלאח א-דין והעיר נכנסה אל התקופה האיובית הקצרה. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד לשנת 1244 - עם כיבוש העיר על ידי פושטים ח'ואריזמים. עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבושם את ארץ ישראל סימנה את תום התקופה הצלבנית-איובית. בתום התקופה חזרה ירושלים למעמד גאופוליטי משני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בינואר 2010	הצלבנים מול חומות ירושלים. תמונה מהמאה ה-19 ב־15 ביולי 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים, טבחו בתושבים המוסלמים והיהודים ולאחר מכן פנו להתפלל בכנסיית הקבר. כך הגיעו לסופן 400 שנה של שלטון מוסלמי והחלה התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים. לאחר כיבוש ירושלים הוכרז גוטפריד מבויון כ"מגן הקבר הקדוש", והיה הראשון בשושלת של מלכים צלבניים ששלטו בממלכת ירושלים הצלבנית. לראשונה מאז החורבן של העיר בשנת 70 שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית - בפעם האחרונה עד למאה ה-20. הצלבנים שיפצו את כנסיות ירושלים וחנכו מחדש את כנסיית הקבר כמבנה קומפקטי והרמוני שבו מוצאים מזרח ומערב שיווי משקל. הר הבית והמבנים הקדושים עליו הפכו לכנסיות ומגדל דוד שופץ והורחב לצורתו הידועה כיום. בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי צבאו של צלאח א-דין והעיר נכנסה אל התקופה האיובית הקצרה. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד לשנת 1244 - עם כיבוש העיר על ידי פושטים ח'ואריזמים. עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבושם את ארץ ישראל סימנה את תום התקופה הצלבנית-איובית. בתום התקופה חזרה ירושלים למעמד גאופוליטי משני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בינואר 2010	משה דיין משה דיין (1915–1981) היה מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. מפקד ב"הגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל במהלך מלחמת סיני. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בינואר 2010	משה דיין משה דיין (1915–1981) היה מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. מפקד ב"הגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל במהלך מלחמת סיני. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה