ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות
דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.
היום | ||
---|---|---|
20 ביולי 2025 | ![]() טום קרין (20 ביולי 1877 – 27 ביולי 1938) היה ימאי וחוקר אנטארקטיקה אירי. הוא היה חבר בשלוש מארבע המשלחות העיקריות לחקר אנטארקטיקה במהלך העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, בהן משלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט בשנים 1911–1913, שהפסידה במירוץ אל הקוטב הדרומי לרואלד אמונדסן והתפרקה עם מותם של סקוט ואנשי קבוצת הקוטב שנלוו אליו. קודם לכן יצא קרין לצעדת יחיד למרחק 56 ק"מ על פני מדף הקרח רוס בניסיון להציל את חייו של אדוארד אוונס. על מבצע זה קיבל את מדליית אלברט על הצלת חיים. קרין עזב את חוות המשפחה ליד אנאסקול בגיל 15 כדי להתגייס לצי המלכותי של בריטניה. ב-1901, כשהיה בשירות על אוניית הצי "רינגארומה" בניו זילנד, התגייס למשלחת דיסקברי של סקוט שנמשכה משנת 1901 עד 1904, ובכך החל את קריירת המחקר והתגליות שלו. אחרי שובו עם ה"טרה נובה", יצא קרין למסע הגילויים האנטארקטי השלישי והאחרון שלו, המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית באונייה אנדיורנס בהנהגת ארנסט שקלטון, שבה שירת כקצין שני. אחרי שהאונייה נלכדה בקרח דחוס ושקעה, לקח קרין חלק בשורת אירועים דרמטית, שכללו חודשים של היסחפות על הקרח, מסע בסירות הצלה אל אי הפיל, והפלגה של 1,500 ק"מ בסירה פתוחה מאי הפיל אל איי ג'ורג'יה הדרומית. עם הגיעם ליעד, היה קרין אחד מן השלושה שעזבו את המחנה ויצאו לחצות את האי, ללא מפות או ציוד מתאים לטיפוס הרים, כדי להזעיק עזרה. תרומותיו של קרין למשלחות האלה יצרו לו מוניטין של סייר קטבים קשוח ומהימן, וזיכו אותו בשלוש מדליות קוטב. אחרי משלחת "אנדיורנס" חזר לצי, וכשהסתיימה קריירת הצי שלו ב-1920 חזר למחוז קרי. קרין ואשתו אלן פתחו פונדק בשם "אכסניית הקוטב הדרומי" באנאסקול. שם חי בשקט ובצניעות עד מותו בשנת 1938. |
עריכה - תבנית - שיחה |
יולי | ||
---|---|---|
1 ביולי 2025 | ![]() אשדוד היא העיר המתוכננת הראשונה שקמה במדינת ישראל. העיר מחולקת ל-17 רובעי מגורים וארבעה רבעים מעורבי שימושים, המשלבים מגורים ומסחר. בצפון העיר ישנם ארבעה אזורי תעשייה: "קריית חלוצים" לתעשייה קלה, "קריית איתנים" שבה תעשייה כבדה, אזור התעשייה הצפוני "קריית עוגנים", וכן עורף נמל אשדוד. הפרדת השימושים מתבססת על משטר הרוחות באזור, כדי למנוע זיהום אוויר באזורי המגורים. התחבורה בעיר מתבססת על "עורקי תנועה" – כבישים רחבים וארוכים הנמתחים לאורך שדרות המחלקות את רובעי המגורים, שנועדו לאפשר תנועה מהירה של כלי רכב מנועיים, לצד שבילי אופניים ומדרכות להולכי רגל. אשדוד נוסדה ב-1956 כמועצה מקומית בשותפות ציבורית-פרטית בין ממשלת ישראל ל"חברת אשדוד", שהופקדה על תכנונה ובינויה, והוכרזה כעיר ב-1968. תוכנית המתאר שהמציאה החברה, בתכנונם של יצחק פרלשטיין ואריה דודאי, התקבלה ב-1959. על בסיס תוכנית זו העיר מחולקת במתווה שתי וערב לרבעים. אשדוד נועדה לתת מענה לצרכים כלל-ארציים, בדמות נמל, תחנת כוח ותעשייה כבדה, וכגורם מפזר אוכלוסייה המושך כוח עבודה מתוך המטרופולין של גוש דן. במשך עשרות שנים נבנתה אשדוד בעיקר לפי תוכנית המתאר של 1959, אך בעשור השני והשלישי של המאה ה-21, חלו שינויים מהותיים בתכנון העיר. ב-2015 החלה העירייה לגבש את תוכנית המתאר החדשה "אשדוד 2035", המיועדת למצות את שטח העיר ולפתח אותה "פנימה". ב-2017 הוכרז "הסכם הגג" בין עיריית אשדוד וממשלת ישראל, להגדלת היצע הדיור בעיר, הכולל תכנון של שכונות חדשות ברחבי העיר שלא על-בסיס רובעי, התחדשות עירונית ברבעים הוותיקים ואפשרות להקמת תחנת רכבת נוספת בצפון העיר, נוסף על תחנת הרכבת הקיימת, אשדוד – עד הלום. כמו כן, בעקבות בחירתה של אשדוד במיזם "עיר מודל לתחבורה בת-קיימא" של ממשלת ישראל לקידום עקרונות של עירוניות ותחבורה בת-קיימא ב-2012, בוצע בה בין השנים 2017 ל-2022 מיזם "Reway" (או "הגל הירוק"), שבמסגרתו הוקמה מערכת האוטובוסים המהירה "אשדוד מטרו בס", חודשו רחובות, והוקמו שבילי אופניים ומסופי תחבורה ציבורית. |
עריכה - תבנית - שיחה |
2 ביולי 2025 | ![]() תקשורת הספורט בישראל עוסקת בספורט על ענפיו השונים, ובתחומים נוספים הנלווים לעיסוק הליבה כגון תרבות הספורט, כלכלה בספורט, רכילות ועוד. בישראל פעלה תקשורת ספורט עוד לפני קום המדינה, עת הקדישה העיתונות העברית של היישוב עמודים לסיקור הספורט בישראל. זאת, לצד עיתוני ספורט שהיו מזוהים עם מרכזי הספורט המפלגתיים-תנועתיים ונדפסו באותה עת. עם הזמן, החלו חלק מהיומונים הנפוצים להדפיס מוסף לעיתון המוקדש כולו לסיקור הספורט. בהמשך, עם חדירתה של התקשורת האלקטרונית לישראל החל גם הרדיו בישראל לסקר את הספורט בישראל ולשדר תחרויות ספורט בשידורים חיים. הטלוויזיה בישראל מקדישה אף היא עוד מימי ראשיתה זמן שידור לסיקור חדשותי ולשידור תחרויות ספורט; מ-1990 משדר בישראל ערוץ הספורט, המקדיש את רוב שעות השידור בו ובערוצי הבת שלו לספורט הישראלי ובשנות האלפיים נפתחו לצדו ערוצי ספורט נוספים. בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 התפתחה בישראל תקשורת ספורט ענפה המסקרת באמצעי תקשורת שונים בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים בישראל ובשאר העולם. עם זאת, לאורך כל שנות קיומה עמדו בראש סיקור תקשורת הספורט בישראל הכדורגל והכדורסל, הנחשבים לענפי הספורט הפופולריים במדינה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
3 ביולי 2025 | ![]() חניבעל (247 לפנה"ס, קרתגו – 183 לפנה"ס, ביתיניה) היה מצביא ומדינאי בן קרתגו. עמד בראש כוחות צבא קרתגו במלחמה הפונית השנייה בין רומא לקרתגו, שבמהלכה פלש לחצי האי האפניני בראש צבא. נחשב לאחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה. חניבעל היה בנו של המצביא חמלקרת ברקה. על פי האגדה כבר בגיל צעיר השביע אותו אביו להיות אויב לנצח לרומא. חניבעל תקף את סגונטום, ופתח בכך את המלחמה הפונית השנייה. הוא יצא למסע אגדי לחצי האי האפניני והביס את הרומאים במספר קרבות שהבולט שבהם הוא קרב קאנאי, אולם נאלץ לבסוף לחזור לאפריקה כדי להגן על מולדתו. הובס בקרב זאמה בידי סקיפיו אפריקנוס, אולם לאחר המלחמה המשיך להנהיג את ארצו, וחולל רפורמות מרחיקות לכת במשטר שלה. אולם בשל בגידת אויביו הפוליטיים נאלץ להימלט אל חצרו של אנטיוכוס השלישי. חניבעל סייע לאנטיוכוס במהלך מלחמתו ברומא, אולם לאחר תבוסתו של אנטיוכוס במלחמה דרשו הרומאים את הסגרתו של חניבעל. הוא נאלץ להימלט שוב, הפעם לביתיניה, ושם, לאחר שהרומאים איתרו אותו, התאבד בבליעת רעל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
4 ביולי 2025 | ![]() עיטם לבן־ראש הוא מין בסוג עיטם הנפוץ בשטחי אמריקה הצפונית בלבד. עיטם זה הוא עוף דורס, הנמנה עם סדרת דורסי היום ועם משפחת הנציים. שמו המדעי מתאר אותו היטב: Haliaeetus פירושו "עיט ים", כלומר עיטם, ו־leucocephalus פירושו "ראש לבן". העיטם לבן־הראש הוא העוף הלאומי של ארצות הברית. הוא אחד מהסמלים המוכרים שלה, ומופיע על מרבית החותמות הרשמיות, ביניהן סמל ארצות הברית וחותם הנשיא. חשיבותו הלאומית מקורה ב־20 ביוני 1782, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי אימץ את העיצוב הנוכחי של החותם הגדול של ארצות הברית, הכולל עיטם לבן־ראש המחזיק חצים וענף זית בעזרת טפריו. מדינות אחדות עשו זאת עוד לפני כן ב־1778. |
עריכה - תבנית - שיחה |
5 ביולי 2025 | ![]() אלבטרוסיים הם משפחה של עופות ימיים מסדרת היסעוראים הכוללת את הגדולות שבציפורי הים. האלבטרוסים נפוצים בעיקר בימים ליד אנטארקטיקה ובצפון האוקיינוס השקט. הם אינם מצויים בצפון האוקיינוס האטלנטי, אף על פי ששרידי מאובנים מעידים שבעבר היו נפוצים גם שם. הם ידועים ביפי מעופם ובהדר מוטת כנפיהם הרחבה. האלבטרוסים הם בין הגדולים שבעופות המסוגלים לעוף. האלבטרוסים מיומנים מאוד בתעופה, והם משתמשים בטכניקות שונות לניצול מוטת כנפיהם וכוחם, כדי לגמוא בקלות מרחקים עצומים. תזונתם מבוססת על דיונונים, דגים וקריל שאותם הם צדים על ידי צלילה לאוקיינוס או סמוך לפני המים. האלבטרוסים מקננים במושבות גדולות השוכנות בדרך כלל באיים מרוחקים באוקיינוס, לעיתים לצד מינים אחרים של עופות ימיים. האלבטרוסים הם מונוגמיים. הקשר בין הזכר לנקבה מטופח במשך מספר שנים, וכולל מצגי חיזור דמויי ריקוד. |
עריכה - תבנית - שיחה |
6 ביולי 2025 | ![]() תזונת ימי הביניים הוא מונח המתאר את נוהגי האכילה, את המאכלים, את מוצרי המזון הבסיסיים ואת אופני הכנת המזון באירופה ובמזרח התיכון בתקופת ימי הביניים – מנפילתה של האימפריה הרומית (במאה ה-5) ועד תחילת תקופת הרנסאנס (במאה ה-16). על אף הגוונים הרבים ועל אף הפנים הרבות של מטבחי האזורים השונים באירופה של ימי הביניים, ניתן לאפיין את הדגנים בכלל ואת הלחם בפרט, כמאכל העיקרי של תושבי אירופה בתקופה זו. ירקות גודלו בסמוך לבתי הצמיתים על מנת לגוון את הארוחה, שהייתה מורכבת כמעט תמיד מדייסת דגנים ומירקות. הבשר נחשב מאכל מותרות במרבית ימי הביניים, כמו גם הממתיקים (כדבש או כסוכר) והתבלינים, שהיו בדרך כלל נחלתם של העשירים בלבד. החל מן המאה ה-9 ועד למאה ה-11 השתלטו הערבים על נתיבי המסחר בים התיכון ועל מרבית נמליו. הסחר בים התיכון פסק כמעט לחלוטין בשל שוד ימי, ומיעוט הסחר הביא לשימוש בשיטות רבות של שימור מזון. רק עשירים מופלגים יכלו לייבא תבלינים לגיוון המזון, ולכן בדרך כלל רק מטבחי בתי האצולה הגבוהה, מטבחי ראשי הכנסייה ומטבחי בתי המלוכה באירופה היו נתונים להשפעות חוץ-אירופיות.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
7 ביולי 2025 | רבי חיים בן עֲטַר (1696, ה'תנ"ו – 1743, ה'תק"ג) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" על התורה.
רבי חיים בן עטר נולד במרוקו ובה חי מרבית שנותיו, כארבעים שנה. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהדות מרוקו. בהיותו בן ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשותיו וחבורת תלמידים, שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים בדרכו להצטרף לעלייתם. בדרכו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, ובה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה, אף זו האירופית. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". נפטר זמן קצר לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג, 1743, בהיותו בן 47. |
עריכה - תבנית - שיחה |
8 ביולי 2025 | ![]() תקרית רוזוול היא אירוע שבו, כך נטען, התרסק עב"ם ליד העיירה רוזוול שבניו מקסיקו, ארצות הברית, בשלהי יוני או בתחילת יולי 1947. על פי הטענה, חולצו מן העב"ם שהתרסק בסמוך לעיירה גופות של חוצנים ופריטים אחרים שמקורם בטכנולוגיה חוצנית. לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התעורר מחדש העניין בתקרית, והצית ויכוח עז. סביב האירוע נרקמו תאוריות קשר רבות, הדנות במהותו של החפץ שהתרסק לכאורה במקום. עמדתו הרשמית של צבא ארצות הברית היא שהשברים שנמצאו במקום הם שרידים של כדור פורח ניסיוני שמשימתו מעקב בגובה רב, פרויקט שנקרא "מוֹגוּל". לעומת עמדה רשמית זאת, יש המאמינים כי במקום אכן התרסק כלי טיס חוצני, ממנו חולצו גופות של חוצנים; התומכים בתפיסה זו סבורים שצבא ארצות הברית העלים מן הציבור את האמת על האירוע. הוויכוח הפך את רוזוול לתופעה נרחבת בתרבות הפופולרית, והשם "רוזוול" הפך לסמל לכלל נושא העב"מים והמפגש עם תרבויות חוצניות; זו אחת התקריות המפורסמות ביותר והשנויות במחלוקת בתחום זה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
9 ביולי 2025 | ![]() אדוארד הית' (9 ביולי 1916 – 17 ביולי 2005) היה פוליטיקאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1970–1974 וכמנהיג המפלגה השמרנית בין השנים 1965–1975. הוא היה תומך נלהב בקהילה האירופית, ולאחר שזכה בהצבעה מכרעת בבית הנבחרים, הוביל משא ומתן ששיאו היה כניסתה של בריטניה לקהילה האירופית ב-1 בינואר 1973. הית' שאף לקדם חידושים רבים כראש ממשלה, אך ממשלתו כשלה על רקע קשיים כלכליים, כולל אינפלציה גבוהה ושביתות נרחבות. הוא היה ליריב של מרגרט תאצ'ר, שהחליפה אותו בהנהגת המפלגה ב-1975. הית' התמנה לתפקיד ראש הממשלה לאחר ניצחונה של המפלגה השמרנית בבחירות 1970. ב-1971 הוא הוביל את המעבר של הלירה שטרלינג לשיטה העשרונית, וב-1972 ביצע רפורמה בממשל המקומי, הפחית את מספר הרשויות המקומיות, ויצר מספר מחוזות מטרופוליטניים חדשים. האירוע, שככל הנראה היה המשמעותי ביותר בתקופת כהונתו כראש הממשלה, היה כניסתה של בריטניה לשוק האירופי המשותף ב-1973. תקופת כהונתו עמדה גם בסימן הסכסוך בצפון אירלנד ("הצרות"), השעיית פעולתו של הפרלמנט של צפון אירלנד, וכפיית השלטון הבריטי הישיר שם. שיחות בלתי רשמיות עם נציגי הצבא האירי הרפובליקני הזמני לא נשאו פרי, והסכם סנינגדייל שנחתם ב-1973 הוביל להיפרדותם של חברי הפרלמנט מהמפלגה היוניוניסטית של אלסטר מהמפלגה השמרנית. שתי שביתות כורים, שהתקיימו ב-1972 ובראשית שנת 1974, גרמו לממשלה לקשיים. האחרונה מביניהן הובילה ליישום "שבוע של שלושה ימים" כצעד לחיסכון באנרגיה. בסופו של דבר הכריז הית' על עריכת בחירות כלליות בפברואר 1974 כדי לקבל מהציבור מנדט לדחות את דרישות השכר של הכורים, אך הבחירות הסתיימו בכינוסו של "פרלמנט תלוי" שבו למפלגת הלייבור היו ארבעה מושבים יותר מלמפלגה השמרנית. לאחר שניסיונו להקים ממשלה קואליציונית עם המפלגה הליברלית עלה בתוהו, התפטר הית' מתפקידו כראש הממשלה. על אף הפסדו בבחירות הכלליות השניות שנערכו באוקטובר אותה שנה, הוא המשיך לכהן כמנהיג המפלגה. בפברואר 1975 קראה מרגרט תאצ'ר תיגר על מנהיגותו ונבחרה למנהיגת המפלגה במקומו. בשובו לספסלים האחוריים של המפלגה, היה הית' למבקר של תאצ'ר. הוא המשיך לכהן כחבר פרלמנט עד פרישתו בבחירות 2001, והיה זקן חברי בית הנבחרים במשך תשע השנים האחרונות לכהונתו. מחוץ לחיים הפוליטיים היה הית' שייט יאכטות ומוזיקאי מוכשר. הוא היה אחד מארבעת ראשי ממשלת בריטניה היחידים שמעולם לא נישאו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
10 ביולי 2025 | מלינצ'ה (נולדה ב-1496 או ב-1501 - מתה ככל הנראה ב-1529) הייתה אצילה משבט בני המאיה מאזור מפרץ מקסיקו ודמות מרכזית במהלך כיבוש האימפריה האצטקית על ידי האימפריה הספרדית. זמן קצר לאחר נחיתת הקונקיסטאדורים בראשות הרנאן קורטס בחופים של מה שלימים תהיה מקסיקו המודרנית, ניתנה לו מלינצ'ה כמתנה ביחד עם עוד 20 שפחות. היא שימשה כמתורגמנית, יועצת ומתווכת בין מפקד הקונקיסטאדורים הספרדיים לתושבים והמנהיגים המקומיים. מאוחר יותר הייתה גם בת זוגו של קורטס ואם בנו מרטין, שהיה אחד מראשוני המסטיסים, ילדים שנולדו להורים ממוצא מעורב אירופי ואינדיאני. הקשר בין השניים ותמיכתה של מלינצ'ה בקורטס היו מהגורמים המרכזיים להצלחת הספרדים בכיבושה של מקסיקו. דמותה ההיסטורית של מלינצ'ה התמזגה בדמויות אגדתיות ומיתיות ששורשיהן באגדות עם אצטקיות, ודימויה לבש צורה ופשט צורה בהתאם לתקופה, לרוח הזמן ולאקלים פוליטי - בעיקר לאחר המהפכה המקסיקנית, עת הופיעה דמותה בדרמות, בנובלות ובאמנות כאישה בוגדנית. גם במקסיקו המודרנית נותרה מלינצ'ה אייקון בעל כוח. דמותה המורכבת מייצגת פנים שונות ומנוגדות, גם כהתגלמות הבגידה, גם כקורבן, ולעיתים אף כאם הסמלית של העם המקסיקני. בלשון הספרדית נוצרה המילה "מלינציסטה" (malinchista) שפירושה: אדם המעדיף את הזר על פני עצמו ובשרו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
11 ביולי 2025 | יצחק דנציגר (26 ביוני 1916 – 11 ביולי 1977) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. דנציגר היה ממייסדי "הסגנון הכנעני" בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת תשכ"ח. ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על האמנות הישראלית החל משנות הארבעים של המאה העשרים. בעבודתו הוא הושפע מהאמנות הארכאית, אך שילב בה גם גישות מודרניסטיות. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות והמוערכות ביותר באמנות הישראלית גם כיום. תחושתו של דנציגר כי יש לשקם ולפייס את מערכת היחסים הפגועה בין האדם לסביבתו הובילה אותו בשנות ה-70 לתכנון פרויקטים סביבתיים המשלבים שיקום אתרים, אקולוגיה ותרבות. יצחק דנציגר נהרג בתאונת דרכים ליד רמלה, בשנת 1977. |
עריכה - תבנית - שיחה |
12 ביולי 2025 | דרישה וחקירה הן כליו של הדיין במשפט העברי לחקירת עדים – בכל תחום. אלה לא רק כלים העומדים לרשותו, אלא מדובר בציווי מחייב (מדאורייתא) לחקור כל עדים שבאים בפני בית הדין, ובלעדי זה העדות לא תתקבל (למעט עדים בתחום המשפט האזרחי, שם ביטלו חז"ל את הצורך בדרישה וחקירה לצורכי התנעת השוק). קיימות 7 שאלות-ליבה ספציפיות אותן יש לשאול את העד הנחקר, שאלות שנסובות אודות זמן ביצוע העבירה ומיקומה, ושאלות אלו מוגדרות כ"חקירות". כה חשוב לשאול שאלות אלו, עד שהלכה – למעשה יש לשאול אותן אפילו במקרה בו התשובות להן ידועות.
בנוסף לשבע השאלות הללו קיימות קטגוריות נוספות של שאלות, הנקראות "דרישות" ו"בדיקות". לגבי קטגוריות אלו לא מופיע פסוק המחייב את ביצוען, ולכאורה הן בגדר "רשות" ולא חובה, ואכן כך סבורים חלק מהראשונים. אך לדעתו של הרמב"ם גם אותן שאלות נוספות שמעבר לשבע הללו, שאלות בסיסיות וכאלה שנוגעות למהותה של העדות, גם הן מחויבות להישאל ובלעדיהן העדות אינה מתקבלת. שאלות אלו, לדעת הרמב"ם, מוגדרות כ"דרישות". בהשוואה לחקירה בבית משפט ישראלי, ההבדל הבולט ביותר הוא בנוגע לזהות החוקר; במשפט הישראלי החוקר הוא עורך הדין ובמשפט העברי הדיינים הם החוקרים. בנוסף נראה כי במשפט הישראלי אין ירידה לפרטים בנוגע לתוכן השאלות, ונשאר מרווח רב יותר לשיקול דעת מצדו של השופט. |
עריכה - תבנית - שיחה |
13 ביולי 2025 | ![]() לסלי גרובס היה קצין חיל הנדסה בצבא ארצות הברית אשר פיקח על בניית בניין הפנטגון ועמד בראש פרויקט מנהטן, פרויקט סודי ביותר שבמסגרתו פותחו פצצות האטום הראשונות במהלך מלחמת העולם השנייה. גרובס נולד באולבני שבניו יורק, בנו של כומר בצבא ארצות הברית. הוא למד באקדמיה הצבאית בווסט פוינט, הצטיין בלימודיו וסיים ב-1918 רביעי בכיתתו. לאחר סיום לימודיו גויס לחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית בדרגת לויטננט משנה. בספטמבר 1942 מונה גרובס למנהל פרויקט מנהטן. הוא היה מעורב במרבית ההיבטים של הפיתוח והייצור של הפצצות האטומיות. הוא השתתף בבחירת אתרי המחקר, הפיתוח והייצור של הפרויקט, שהעיקריים שבהם היו מפעלי העשרת האורניום באתר הגרעיני באוק רידג' שבטנסי (בשמו הרשמי "קלינטון עבודות הנדסיות"), אתר המחקר של מעבדות לוס אלמוס שבניו מקסיקו ואתר ייצור הפלוטוניום בהנפורד שבמדינת וושינגטון. הוא ניהל את מאמצי הבנייה הגדולים שנדרשו באתרי הפרויקט, קיבל החלטות קריטיות על שיטות שונות של העשרת אורניום וייצור פלוטוניום, היה מעורב אישית ברכישת חומרי גלם, פיקד על איסוף המודיעין הצבאי אודות פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית (במסגרת משימת אלסוס) ואף סייע בבחירת הערים היפניות שעליהן הוטלו פצצות האטום. גרובס פיקח על השמירה הקפדנית על סודיות הפרויקט רחב ההיקף ועתיר העובדים, אך לא הצליח למנוע מברית המועצות לנהל תוכנית ריגול מוצלחת, שבאמצעותה השיגו הסובייטים כמה מסודותיו החשובים ביותר של הפרויקט. לאחר המלחמה המשיך גרובס לנהל את פרויקט מנהטן, עד שהאחריות לייצור הנשק הגרעיני עברה לוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית ב-1947. לאחר מכן עמד בראש פרויקט הנשק המיוחד של הכוחות המזוינים, שהוקם כדי לפקח על ההיבטים הצבאיים של נשק גרעיני. לאחר שננזף על ידי ראש מטה צבא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר, בשל מספר תלונות שהצטברו נגדו, נאמר לו כי לעולם לא יתמנה למהנדס הראשי של חיל ההנדסה. הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל (גנרל שלושה כוכבים) ערב פרישתו ב-29 בפברואר 1948, כהוקרה על מנהיגותו וניהולו את תוכנית פיתוח הפצצה. על פי חוק אישי מיוחד שחוקק הקונגרס, נקבע תאריך דרגתו רטרואקטיבית ליום 16 ביולי 1945 (התאריך שבו התבצע ניסוי טריניטי, שהיה הפיצוץ הראשון אי-פעם בהיקף גדול של פצצה גרעינית).
|
עריכה - תבנית - שיחה |
14 ביולי 2025 | ![]() המהפכה הצרפתית הייתה תקופת טלטלה וחילופי שלטון בהיסטוריה של צרפת בין 1789 ל-1799, שהתחוללו בה שינויים מהותיים בסדרי החברה והממשל ושמהווה ציון דרך בתולדות העולם המודרני. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-18, תחת שלטונו של המלך לואי השישה עשר, קרסה ממלכת צרפת במשבר כלכלי שאי-אפשר היה לתקן את סיבות העומק שלו בגלל החלוקה למעמדות ומשטר זכויות-היתר. ב-1789 נאלץ הכתר לכנס את אספת המעמדות כדי להשיג את הסכמת נתיניו להעלאת מיסים. מהלך זה סימן את התמוטטות סמכותה של המלוכה האבסולוטית. פשוטי העם, "המעמד השלישי", דרשו שוויון אזרחי וחוקה, והקימו את האספה הלאומית. השלטון ניסה לדכאם, אך ההמון בפריז יצא לרחובות וכבש את הבסטיליה בעוד המשמעת בצבא מתפוררת. המלך נכנע והסכים לשתף פעולה. האספה פנתה לערוך רפורמות נרחבות בתקווה ליצור מלוכה חוקתית. ב-4 באוגוסט בוטלו זכויות-היתר המעמדיות וב-26 באוגוסט אושררה הצהרת זכויות האדם והאזרח. אך לאחר מילוי התביעות הראשוניות הופיעו פערים עמוקים בתוך הציבור והאליטה הפוליטית, בין שמרנים ומלוכנים לליברלים ורדיקלים. ככל שהמהפכה התקדמה, פנו יותר ממתנגדיה לגלות בחו"ל ואף ניסו ליזום מרידות, בעוד המלך תומך בהם בחשאי. ב-20 ביוני 1791 ניסה לואי להימלט לגלות בעצמו, אך נתפס בעיירה וארן. המנוסה הכושלת גזרה כליה על ניסיונות סיעת הפייאנטים לבנות מלוכה חוקתית יציבה, והניעה הקצנה שמאלה של הרדיקלים בראשות המועדון היעקוביני. באפריל 1792 אולץ המלך להכריז מלחמה על אוסטריה, שהואשמה בתמיכה בגולים, ולבסוף הופלה המלוכה ב-10 באוגוסט אותה שנה ולואי הוצא להורג. הרפובליקה שקמה ניהלה מלחמה נגד אירופה. משטר החירום הצית מרידות בצרפת פנימה, שדוכאו באכזריות בשלטון הטרור, שנמשך בין קיץ 1793 לקיץ 1794. מאבקים פוליטיים, שלוו במחזורי הוצאות להורג של בכירי הממשל, הסתיימו בעליית מקסימיליאן רובספייר כדיקטטור-בפועל באפריל 94', אך הוא עצמו הודח בהפיכה והוצא להורג ב-28 ביולי. נפילת רובספייר סימנה את קץ ההסלמה וההקצנה הרדיקלית, והמהפכה פנתה ימינה לשמרנות לראשונה לאחר שנים. הטרור הופסק ובנובמבר 1795 נפתח שלטון הדירקטוריון, שחתר לממשל יציב ולריצוי בעלי-הרכוש. על אף שהיה מוגבל רשמית בחוקה ובמוסדות נבחרים, הדירקטוריון פעל כדיקטטורה כמעט לכל דבר, וב-4 בספטמבר 1797 ביצע הפיכה צבאית והדיח את הרשויות הנבחרות. ב-9 בנובמבר 1799 תפס המצביא נפוליאון בונפרטה את השלטון בהפיכת 18 בברימר. הוא ביסס במהרה משטר יציב וסיים למעשה את המהפכה. נפוליאון ויתר אפילו על היומרה להנהיג שלטון ייצוגי וב-1804 ביטל את הרפובליקה והכתיר עצמו לקיסר.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
15 ביולי 2025 | ![]() יחסי ישראל–מלזיה מעולם לא נכונו, אם כי לשתי המדינות היסטוריה דיפלומטית ענפה. בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר פדרציית מלאיה זכתה לעצמאות מן הממלכה המאוחדת, גילה ראש ממשלת הפדרציה טונקו עבדול רחמן יחס חיובי כלפי מדינת ישראל ואף שקל להכיר בה הכרה דיפלומטית, אך לחץ מצד חוגים מוסלמים-קיצוניים מבית ומצד ארצות ערב מחוץ הניאו אותו מכך, ואהדתו האישית של רחמן כלפי ישראל נותרה כמס שפתיים. הניסיונות להידברות עם מלאיה לא פסקו, וב-1956 נועד שר החוץ הישראלי משה שרת עם רחמן במסגרת מסעו של הראשון באסיה. השניים דנו על מיסוד נציגות דיפלומטית ישראל בקואלה לומפור, אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. בשנות ה-60 חל מפנה ביחסה של מלזיה לישראל אחרי שנעשו ניסיונות רבים לכונן יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ונרשמו מגעים בלתי-פורמליים בין ישראל למלזיה. ניסיון בולט היה שליחותו של משה יגר, איש שירות החוץ הישראלי, לקואלה לומפור במסווה של איש עסקים. בראשית 1966 גורש יגר ממלזיה ולאחר מכן החלה החרפה בגישת מלזיה לישראל: סירוב להעניק אשרות שהייה לישראלים שביקשו לבקר במלזיה, גילוי התבטאויות אנטי-ישראליות בארגונים בינלאומיים, הטלת מגבלות על ספנים ישראלים שהגיעו לנמלים מלזים ועוד. החרפה זו הגיעה לשיא עם היבחרו של מאהאטיר מוחמד ב-1981 לראשות ממשלת מלזיה. עם זאת, הסכמי אוסלו והתקדמות תהליך השלום הישראלי-פלסטיני הובילו להפשרה בגישה הנוקשה של מלזיה כלפי ישראל, הפשרה שלא החזיקה מים מכורח היותו של מוחמד מוסלמי קיצוני, אנטי-ישראלי ואנטישמי, שהעניק סגנון חדש ושונה ליחסי החוץ של מלזיה בכלל ולא רק בסוגיה הישראלית. הוא נותר בשלטון עד 2003, ושב אליו ב-2018 בגיל 93. מלזיה לא עוררה עניין רב אצל מעצבי מדיניות החוץ של ישראל וגם לא בקרב פקידי משרד החוץ שעסקו בענייני אסיה, חרף הפרובוקציות הרבות שעוררה, בייחוד מאז עלייתו של מאהאטיר לשלטון. משה שרת היה חריג, ואף פעל לשם כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, ללא הועיל. גם גולדה מאיר גילתה עניין מה, במיוחד אחרי שהניסיון לשגר נציג ישראלי לא-רשמי ב-1965 לא עלה יפה. ראשי הממשלות ושרי החוץ שבאו אחריהם גילו אדישות והתעלמו ממלזיה אף על פי שמדינה זו הייתה פגיעה לפעולות תגמול שניתן היה להפעיל כנגדה בארצות הברית: למשל, העמדות האנטישמיות החוזרות ונשנות של מאהאטיר יכלו לשמש עילה לפעולה מתאימה בארצות הברית. ראש הממשלה יצחק רבין גילה עניין כלשהו במלזיה ב-1994 במסגרת פעילותו באינדונזיה ותפישתו כי נוצרה שעת כושר לקדם ולנסות מיסוד יחסים בילטרליים עם המדינות המוסלמיות באסיה בעקבות התפתחויות במזרח התיכון והשינויים בעולם בכלל, אלא שפעולה זו לא הייתה נמרצת דיה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
16 ביולי 2025 | חמת גדר היא אתר מרחצאות מרפא ונופש הממוקם בדרום רמת הגולן, בעמק נהר הירמוך, בו נובעים מעיינות חמים עשירים במינרלים. מרחצאות חמת גדר היו בשימוש מהתקופה הרומית, הודות לסגולותיהם בריפוי מחלות עור. במקום נמצאו שרידים של מרחצאות מפוארים מהתקופה הרומית וכן כתובות המשבחות אותם מהתקופה הביזנטית. בתל המצוי במרכז האתר נמצאו שרידי בית כנסת מהמאה החמישית. בחפירות שנערכו בשנת 1932 התגלתה רצפת פסיפס מפוארת ויחידה במינה, הנמצאת כיום בכניסה לבית המשפט העליון בירושלים. מתוכנן ומעיצובן של הכתובות שנמצאו בשלושת הפסיפסים שברצפת בית הכנסת עולה כי בחמת גדר הייתה קהילה יהודית אמידה. בתלמוד הבבלי התירו חז"ל לרחוץ במרחצאות של חמת גדר בשבת. |
עריכה - תבנית - שיחה |
17 ביולי 2025 | ![]() מלחמת האזרחים בספרד התרחשה בין השנים 1936 עד 1939. במשך כל שנות קיומה סבלה הרפובליקה הספרדית השנייה מאלימות פוליטית נרחבת, אשר הגיעה לשיאה בקיץ 1936, אז נכשל ניסיון של כמה בכירים בצבא המזוהים עם הימין הפוליטי לתפוס את השלטון בהפיכה צבאית. כתוצאה מכך פרצה מלחמת אזרחים בין "הלאומנים" אשר איגדו מגוון קבוצות שזוהו עם הימין, לבין מרבית תומכי השמאל שנודעו בתור "הרפובליקנים". העימות הפך במהירות לסכסוך בינלאומי, ובעוד הלאומנים זכו לסיוע נרחב מגרמניה הנאצית ומאיטליה הפאשיסטית, קיבלו הרפובליקנים תמיכה מברית המועצות. עשרות אלפי מתנדבים מכל רחבי העולם הגיעו לספרד והצטרפו ללחימה, רובם במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. עקב המעורבות הבינלאומית הנרחבת בה, המלחמה מתוארת לא פעם כחזרה הגנרלית של המעצמות לקראת מלחמת העולם השנייה. כחצי מיליון מתושבי ספרד נהרגו כתוצאה מהמלחמה, כמאתיים אלף מתוכם מצאו את מותם בהוצאות להורג, אירועי טבח המוניים והפצצות של ערים אזרחיות כמו שאירע בגרניקה. המלחמה הטביעה רושם עז על עולם התרבות ומשכה מספר רב של אישים ידועים כגון ג'ורג' אורוול וארנסט המינגוויי, ששהו בספרד במהלך המלחמה ויצרו בהשראתה. המלחמה הסתיימה בניצחון הלאומנים ובהקמת דיקטטורה בראשותו של פרנסיסקו פרנקו, אשר שלט על ספרד במשך כארבעה עשורים עד 1975. |
עריכה - תבנית - שיחה |
18 ביולי 2025 | ![]() גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818. ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
19 ביולי 2025 | ![]() מרי רוז היא אוניית מפרשים מלחמתית אנגלית מסוג קאראק מן המאה ה-16, שטבעה במהלך קרב ב-1545. שרידיה נמשו מן הים ב-1982, והם מוצגים כיום במוזיאון "מרי רוז" במספנה ההיסטורית של הצי בנמל פורטסמות'. האונייה הושקה ב-1511, בתקופת מלכותו של הנרי השמיני, ובמהלך שירותה נטלה חלק בכמה מן המלחמות שניהל נגד צרפת, סקוטלנד וברטאן. ב-1536 שופצה האונייה שיפוץ מקיף וממדיה וחימושה הוגדלו. ב-19 ביולי 1545, במהלך קרב ימי במצר סולנט נגד צי פלישה צרפתי, איבדה לפתע האונייה את יציבותה, התמלאה מים וטבעה תוך אובדן מאות מאנשי צוותה. טרופת האונייה התגלתה ב-1971 והיא נמשתה ב-1982 באחד מן הפרויקטים המסובכים והיקרים ביותר בתולדות הארכאולוגיה הימית. שרידי האונייה עברו תהליך ארוך של שימור ומחקר, והם מוצגים עם אלפי הממצאים שנחשפו במקום טביעתה במוזיאון "מרי רוז", לא הרחק מאונייה היסטורית אחרת – אה"מ "ויקטורי". |
עריכה - תבנית - שיחה |
20 ביולי 2025 | ![]() טום קרין (20 ביולי 1877 – 27 ביולי 1938) היה ימאי וחוקר אנטארקטיקה אירי. הוא היה חבר בשלוש מארבע המשלחות העיקריות לחקר אנטארקטיקה במהלך העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, בהן משלחת טרה נובה של רוברט פלקון סקוט בשנים 1911–1913, שהפסידה במירוץ אל הקוטב הדרומי לרואלד אמונדסן והתפרקה עם מותם של סקוט ואנשי קבוצת הקוטב שנלוו אליו. קודם לכן יצא קרין לצעדת יחיד למרחק 56 ק"מ על פני מדף הקרח רוס בניסיון להציל את חייו של אדוארד אוונס. על מבצע זה קיבל את מדליית אלברט על הצלת חיים. קרין עזב את חוות המשפחה ליד אנאסקול בגיל 15 כדי להתגייס לצי המלכותי של בריטניה. ב-1901, כשהיה בשירות על אוניית הצי "רינגארומה" בניו זילנד, התגייס למשלחת דיסקברי של סקוט שנמשכה משנת 1901 עד 1904, ובכך החל את קריירת המחקר והתגליות שלו. אחרי שובו עם ה"טרה נובה", יצא קרין למסע הגילויים האנטארקטי השלישי והאחרון שלו, המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית באונייה אנדיורנס בהנהגת ארנסט שקלטון, שבה שירת כקצין שני. אחרי שהאונייה נלכדה בקרח דחוס ושקעה, לקח קרין חלק בשורת אירועים דרמטית, שכללו חודשים של היסחפות על הקרח, מסע בסירות הצלה אל אי הפיל, והפלגה של 1,500 ק"מ בסירה פתוחה מאי הפיל אל איי ג'ורג'יה הדרומית. עם הגיעם ליעד, היה קרין אחד מן השלושה שעזבו את המחנה ויצאו לחצות את האי, ללא מפות או ציוד מתאים לטיפוס הרים, כדי להזעיק עזרה. תרומותיו של קרין למשלחות האלה יצרו לו מוניטין של סייר קטבים קשוח ומהימן, וזיכו אותו בשלוש מדליות קוטב. אחרי משלחת "אנדיורנס" חזר לצי, וכשהסתיימה קריירת הצי שלו ב-1920 חזר למחוז קרי. קרין ואשתו אלן פתחו פונדק בשם "אכסניית הקוטב הדרומי" באנאסקול. שם חי בשקט ובצניעות עד מותו בשנת 1938. |
עריכה - תבנית - שיחה |
21 ביולי 2025 | ![]() אלכסנדר הגדול (ידוע בעברית גם כ"אלכסנדר מוקדון"; 356 לפנה"ס – 10 ביוני 323 לפנה"ס) היה מלך מוקדון, ואחד מגדולי המצביאים והפוליטיקאים של העת העתיקה. כיבושיו הנרחבים כללו את ערי המדינה של יוון, האימפריה הפרסית, מספר ממלכות נוספות באסיה וחלקים מהודו. פעמים רבות אלכסנדר מתואר כגבר אתלטי ויפה תואר. לא ברור עד כמה התיאור הוא אמת ועד כמה הוא בגדר דברי חנופה. כבר במהלך חייו נחשב לאל, ורבים, במיוחד במצרים התלמית, סגדו לו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו כמופת לאישים מפורסמים רבים לאורך ההיסטוריה, שהבולט בהם הוא יוליוס קיסר. אלכסנדר שינה במו ידיו את מהלכה של ההיסטוריה האנושית, אף שחי חיים קצרים ומת בגיל צעיר. אלכסנדר הגדול נולד ומלך במוקדון, אזור הנמצא בצפון יוון ודרום מקדוניה הצפונית של היום. בזמנו של אלכסנדר הייתה מוקדון ממלכה עצמאית, והוא שלט בה בין השנים 336-323 לפני הספירה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
22 ביולי 2025 | ![]() אריאדנה סקריאבינה (1905–1944) הייתה משוררת רוסייה ופעילה בתנועת ההתנגדות הצרפתית. סקריאבינה היא בתם מחוץ לנישואים של המלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין ובת זוגו טטיאנה פיודורובנה שְלֶצֶר. רק לאחר מות אביה ב-1915, הוכרה כבתו והחלה לשאת את שם משפחתו. לאחר מות אמה היגרה לפריז, שם השתתפה במספר חוגים ספרותיים של מהגרים רוסים, כתבה שירים והחלה לפרסמם. היא נישאה למשורר היהודי-רוסי דוד קנוט (שמו הספרותי של דוד מאירוביץ פיקסמן), התגיירה, והחליפה בשל כך את שמה לשרה. היא ובעלה תמכו ברעיונות הציונות הרוויזיוניסטית. במלחמת העולם השנייה הקימה עם בעלה ושני אנשים נוספים את המחתרת היהודית הציונית, "הצבא היהודי". היא הייתה אחת הפעילות הבולטות במחתרת והצליחה להציל ממוות יהודים רבים, בהם ילדים שעזרה להבריח לשווייץ, לאחר שהוריהם גורשו למחנות ריכוז ונרצחו. כחודש לפני שחרור פריז, בעת פגישת מחתרת בביתה שבטולוז, בצלו של משטר וישי, נהרגה אריאדנה מירי של אנשי המיליציה הצרפתית שארבו לפעילי המחתרת בביתה.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
23 ביולי 2025 | ![]() החי"ש היה חיל השדה של ארגון ההגנה בין השנים 1939–1948, ארגון צבאי חשאי אשר הורכב ממתנדבים בעלי כושר לחימה בגילאי 18–26. החי"ש היה בנוי במבנה צבאי תקני של כיתות, מחלקות, פלוגות וגדודים. לקראת מלחמת העצמאות אורגנו הגדודים בחטיבות שעל בסיסן הוקמו בסוף מאי 1948 חטיבות צבא הגנה לישראל הסדירות. לוחמי החי"ש השתייכו לכל שדרות הציבור ביישוב, היו בהם עירוניים וכפריים, חילוניים ודתיים, פקידים, חקלאים ופועלים, ללא שיוך פוליטי מובהק. עד פרוץ מלחמת העצמאות לא היו לוחמי החי"ש מגויסים גיוס מלא והמשיכו לעבוד במשרותיהם, אך הקדישו מספר ימים בחודש לאימון ולשמירה. חלקם השתמשו במקצועם האזרחי (למשל כנהגי אגד, כפועלי סולל בונה והארגז) גם בתפקידם הצבאי, וסייעו להגנה. מבחינת התודעה הציבורית עמד החי"ש בצלו של הפלמ"ח כמחתרת העיקרית של הזרם המרכזי. אף שמספר לוחמי החי"ש היה כפול ופריסתו בציבור רחבה יותר, קטף הפלמ"ח את רוב תהילת הניצחון במלחמת העצמאות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
24 ביולי 2025 | ![]() בניין מונדנוק הוא גורד שחקים בן 16 קומות השוכן בשדרת ג'קסון 53 מערב, באזור הלופ הדרומי בשיקגו. חציו הצפוני תוכנן על ידי משרד האדריכלים "ברנהם ורוּט" (Burnham & Root), ובנייתו החלה בשנת 1891. הוא בניין הלבנים בעל קירות נושאי עומס הגבוה ביותר שנבנה אי פעם, והראשון שנבנה באמריקה עם מסגרות פלדה לעמידות בפני רוחות. גרמי המדרגות בבניין מייצגים את השימוש המבני הראשון של אלומיניום בבניית מבנים. חציו הדרומי, שנבנה מאוחר יותר, בשנת 1893, תוכנן על ידי משרד האדריכלים הולאבירד ורוש (Holabird & Roche), והוא דומה בצבעיו ובחזותו לבניין המקורי, אך עיצובו מקושט יותר וקרוב יותר לתכנון המסורתי של אותה עת. עם השלמת בנייתו הוא היה בניין המשרדים הגדול בעולם. הצלחתו המסחרית הייתה זרז להתהוות אזור מסחר חדש וחשוב בדרום אזור הלופ. ב-1938 שופץ הבניין באחד משיפוצי גורדי השחקים הגדולים הראשונים שבוצעו אי פעם. השיפוץ היה, בין השאר, חלק ממאמץ לחולל מהפכה באופן התחזוקה של בניינים מסוג זה, וכדי לנסות ולעצור את הריסתם של גורדי השחקים הישנים של שיקגו. ב-1979 נמכר הבניין לבעלים חדשים, שהחליטו לשחזרו למצבו המקורי. היה זה אחד משחזורי גורדי השחקים המקיפים ביותר שבוצעו. ב-1987 הכירה הקרן הלאומית לשימור היסטורי בפרויקט כאחד ממפעלי השיקום המובילים בארצות הברית. הבניין מחולק למשרדים בגדלים הנעים מ-23 ועד 560 מטרים רבועים. הבניין משרת בעיקר משרדים עצמאיים. הוא עמד למכירה בשנת 2007. חציו הצפוני של הבניין בנוי מלבנים חומות-סגולות, המתרחבות בעדינות כלפי חוץ בבסיסו ובחלקו העליון. הוא כולל סדרה אנכית מתמשכת של חלונות הבולטים ממישור הקיר כלפי חוץ. חציו הדרומי מחולק אנכית על ידי לבנים בבסיסו, והוא בעל קרניז נחושת גדול בגגו. סדרת חלונות זכוכית בולטים בשני חצאיו, והם מעניקים למבנה מראה פתוח למרות גודלו. המונדנוק הוא חלק מרובע בית הדפוס בשיקגו, הכולל גם את בניין פישר, בניין מנהטן ובניין המושבה הישנה. במהלך בנייתו כינוהו מבקרים רבים קיצוני מדי וחסר סגנון. אחרים מצאו בחוסר הקישוטיות שלו ביטוי טבעי לייעודו המסחרי וביטוי לחיי העסקים המודרניים. אדריכלים אירופאים שפעלו בראשית המאה ה-20 שאבו השראה מההקפדה ומהכוונה האדריכלית שבו להביע פונקציונליות. ב-1958 היה הבניין לאחד מהבניינים הראשונים שהוגדרו כ"ציון דרך אדריכלי של שיקגו". ב-1970 הוא התווסף לרשימה הלאומית האמריקאית של מקומות היסטוריים, וב-1976 הוא נוסף לרשימת ציוני הדרך ההיסטוריים הלאומיים של רחוב South Dearborn בשיקגו. מבקרים מודרניים התייחסו אליו כ"קלאסיקה", כ"ניצחון של עיצוב מאוחד", וכ"אחת החוויות האסתטיות המרגשות ביותר של האדריכלות המסחרית שאמריקה יצרה". |
עריכה - תבנית - שיחה |
25 ביולי 2025 |
השיחות ליד האח (באנגלית: fireside chats) הן סדרה של 30 שידורי רדיו ששודרו בשעות הערב על ידי נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בשנים 1933–1944. רוזוולט שוחח בידידות עם מיליוני אמריקאים על קבלתו של חוק החירום לבנקים, שנחקק בתגובה למשבר הבנקים בארצות הברית, על המיתון של 1937–1938, על היוזמות שבמסגרת ה"ניו דיל" ועל מהלכי מלחמת העולם השנייה. בשידורי רדיו אלו עלה בידו של רוזוולט לְהָזֵם שמועות ולהסביר את צעדי המדיניות שלו. נימת קולו של הנשיא והתנהלותו שידרו ביטחון עצמי מצדו בתקופה של ייאוש וחוסר ודאות. רוזוולט היה מנהיג שידע לנצל היטב את המדיום, והשיחות ליד האח שמרו עליו במרכז ההתעניינות הציבורית לכל אורך תקופת נשיאותו. סדרת השיחות ליד האח הייתה בין 50 ההקלטות הראשונות שקוטלגו עם יצירת ארכיון ההקלטות הלאומי של ספריית הקונגרס, שציין את השיחות כ"סדרה רבת-השפעה של שידורי רדיו שבהם ניצל רוזוולט את המדיום כדי להציג את תוכניותיו ואת רעיונותיו ישירות לציבור, ובכך הגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הנשיא האמריקאי לבין עמו". |
עריכה - תבנית - שיחה |
26 ביולי 2025 | ![]() ג'ון קריטנדן היה פוליטיקאי אמריקאי מקנטקי. הוא ייצג את מדינתו הן בבית הנבחרים והן בסנאט, וכיהן פעמיים כתובע הכללי של ארצות הברית בממשלי הנשיאים ויליאם הנרי הריסון, ג'ון טיילר ומילרד פילמור. הוא גם כיהן כמושל קנטקי ה-17 והיה חבר בבית המחוקקים של המדינה. אף על פי שלעיתים קרובות הוזכר שמו כמועמד אפשרי לנשיאות ארצות הברית, הוא מעולם לא התמודד על המשרה. עם התפוררותה של המפלגה הוויגית באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19, הצטרף קריטנדן למפלגת שאינם יודעים דבר (המפלגה האמריקאית). בתום כהונתו כתובע הכללי שב לסנאט ודחף לפשרה בנושא העבדות כדי למנוע את התפרקותה של ארצות הברית. כאשר אווירה מרירה בין המפלגות הגבירה את איום פרישת מדינות הדרום, תר קריטנדן אחר המתונים מכל המפלגות, וייסד את "מפלגת האיחוד החוקתי", אך מיאן לקבל על עצמו את מועמדות המפלגה לנשיאות בבחירות של 1860. בדצמבר 1860 ניסח את פשרת קריטנדן, שהייתה סדרה של החלטות ותיקונים לחוקה שהוא קיווה שיימנעו את פריצתה של מלחמת האזרחים, אך הקונגרס לא אישר אותם. הוא המשיך לפעול לפיוס בין המדינות במשך כל תקופת כהונתו בבית הנבחרים. הוא הכריז על מועמדותו לבחירה מחדש לבית הנבחרים ב-1863, אך נפטר לפני שהבחירות התקיימו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
27 ביולי 2025 |
טרוטת עין-הקשת (שם מדעי: Oncorhynchus mykiss), היא מין של טרוטה ממשפחת הסלמוניים השוכן בנהרות המים הקרים הנשפכים לאוקיינוס השקט באסיה ובאמריקה הצפונית וביובליהם. בארצות הברית מכונים בשם סטילהד (steelhead, מילולית "ראש פלדה") שני תת-מינים: O. m. irideus, ו-O. m. gairdneri, השוכנים בים וחוזרים לנהרות על מנת להתרבות לאחר שחיו באוקיינוס במשך שנתיים עד שלוש שנים. גם מינים החיים במים מתוקים בלבד שיובאו לימות הגדולות ונודדים ליובלים לשם רבייה מכונים סטילהד. טרוטת עין-הקשת בוגרת השוכנת במים מתוקים, שוקלת בין 0.5 ל-2.5 קילוגרם, בעוד שהמינים החיים באגמים ובאוקיינוסים יכולים להגיע למשקל של עד 9 קילוגרם. צבע הדג תלוי בתת המינים, בצורה ובבית הגידול. דגים בוגרים מאופיינים בפס אדמדם נרחב לאורך מערכת קו הצד, מהזימים ועד הזנב, הבולט במיוחד בזכרים בתקופת הרבייה. דגים ממין זה שנלכדו בטבע, או שגודלו במדגרות, הוחדרו למקווי מים לשם מאכל או ספורט בלפחות 45 מדינות, ובכל יבשת מלבד אנטארקטיקה. החדרת הדגים למקומות שמחוץ לתחום התפוצה שלהם בארצות הברית, בדרום אירופה, באוסטרליה, בניו זילנד ובאמריקה הדרומית, גרמה נזק למיני הדגים המקומיים. הדגים המיובאים משפיעים על המינים המקומיים בכך שהם טורפים אותם, מתחרים בהם על מזון, מעבירים אליהם מחלות מידבקות (כדוגמת הטפיל Myxobolus cerebralis) ויוצרים מיני כלאים עם מינים ותת-מינים קרובים, ובכך מצמצמים את הטוהר הגנטי. החדרה של דגים למים שבהם לא היו קודם מיני דגים, או שבהם אוכלוסיית הדגים המקומיים הצטמצמה מאוד, יצרה אתרים עבור דיג חובבים, דוגמת הימות הגדולות או הנהר פיירהול (Firehole) במדינת ויומינג. |
עריכה - תבנית - שיחה |
28 ביולי 2025 | ![]() המרכז ההיסטורי של מקאו הוא קבוצה של יותר מעשרים אתרים במקאו, אזור מנהלי מיוחד ברפובליקה העממית של סין, המייצגת את המורשת התרבותית והאדריכלית של העיר. הקבוצה כוללת כיכרות עירוניות, רחובות, גנים, בתי מגורים, כנסיות, מקדשים, בתי קברות ומבצרים. קבוצה זו מייצגת סגנונות אדריכליים ייחודיים המהווים מיזוג בין האדריכלות האירופאית, הסינית והשפעות ממקומות אחרים באסיה. בשנת 2005 הוכר המרכז ההיסטורי של מקאו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, האתר ה-31 ברשימת אתרי המורשת העולמית של סין. |
עריכה - תבנית - שיחה |
29 ביולי 2025 | ![]() הפארק הלאומי וייט סנדס (באנגלית: White Sands National Park, מילולית "החולות הלבנים") הוא פארק לאומי השוכן בדרום מדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית ומוקף כולו על ידי מטווח הטילים וייט סנדס. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, משתרע על שטח של 601.3 קילומטרים רבועים בתוך אגן טולארוסה, וכולל את 41% הדרומיים של 710 הקילומטרים הרבועים של דיונות חול לבנות המורכבות מגבישי גבס. שדה דיונות גבס זה הוא הגדול מסוגו על פני כדור הארץ. גבישי הגבס בשדה הדיונות מגיעים לעומק של כ-9.1 מטרים מתחת לפני הקרקע, והדיונות מתנשאות מעל הקרקע לגובה של עד 18 מטרים. בסך הכול מכיל השדה כ-4.1 מיליארד טון של חול גבס. לפני כ-12,000 שנה היה נוף אגן טולארוסה שונה מאוד מימינו, וכלל אגמים גדולים, נחלים, ערבות עשב ויונקים מעידן הקרח האחרון. כשהאקלים התחמם, המיסו מי הגשמים ומי הפשרת השלגים גבס מההרים שמסביב והסיעו אותו לאגן. התחממות ויובש נוספים גרמו לאגמים להתאדות וליצור גבישי סלניט. רוחות עזות אז שברו את הגבישים והעבירו אותם מזרחה. תהליך דומה ממשיך לייצר חול גבס גם כיום. הפארק הלאומי וייט סנדס הוגדר במקור כמונומנט הלאומי וייט סנדס ב-18 בינואר 1933 על ידי נשיא ארצות הברית הרברט הובר, הוגדר מחדש כפארק הלאומי ה-62 של ארצות הברית על ידי הקונגרס של ארצות הברית, ונחתם בחוק על ידי הנשיא דונלד טראמפ ב-20 בדצמבר 2019. זהו האתר הפופולרי ביותר של שירות הפארקים הלאומיים בניו מקסיקו, ומבקרים בו מדי שנה כ-600,000 אנשים. הפארק כולל כביש ממרכז המבקרים אל לב הדיונות, אזורי הפיקניק, מחנאות בטבע בשדה הדיונות, מסלולי הליכה מסומנים וגלישה על מזחלות על הדיונות. שומרי הפארק מעבירים הדרכות ומובילים טיולים בטבע בזמנים ובחודשים שונים לאורך השנה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
30 ביולי 2025 | ![]() בניין סינגר היה גורד שחקים לשימוש משרדים במנהטן שבניו יורק. הבניין תוכנן כמטה המשרדים הראשי של חברת סינגר, ושכן בפינה הצפון-מערבית של צומת הרחובות ליברטי וברודוויי ברובע הפיננסי במנהטן תחתית. פרדריק גילברט בורן, הנשיא החמישי של חברת סינגר, הגה את הרעיון להקמת הבניין. הוא תוכנן על ידי האדריכל ארנסט פלאג במספר שלבים מ-1897 עד 1908. הסגנון האדריכלי של הבניין הכיל אלמנטים של אדריכלות האמנויות היפות ושל סגנון האימפריה הצרפתית השנייה. הבניין הורכב מארבעה חלקים מובחנים: בניין סינגר המקורי, בן 10 קומות, הוקם בין 1897 ל-1898; בניין בורן הסמוך, בן 14 קומות, נבנה מ-1898 עד 1899; בסיס בן 14 קומות שנוצר בעשור הראשון של המאה ה-20 על ידי איחוד והרחבה של שני הבניינים; ומגדל סינגר, שנבנה מעל הבסיס והתנשא ל-27 קומות נוספות. החזיתות נבנו מלבנים, מאבן ומטרקוטה. כיפה עם פנס גג כיסתה את המגדל. יסודות המגדל נחפרו לעומק רב באמצעות פירים אטומים, ואילו בסיס הבניין נשען על יסודות רדודים יותר. הבניין נבנה בשיטת שלד של מסגרות פלדה, אם כי, בתחילה, תמכו קירות נושאי עומס בשני המבנים המקוריים. עם השלמתו היו לבניין בן 41 הקומות לובי כניסה מחופה שיש, 16 מעליות, 38,000 מטרים רבועים של שטחי משרדים וקומת תצפית בראשו. מגדל סינגר התנשא לגובה של 187 מטר והיה הבניין הגבוה ביותר בעולם בשנים 1908–1909 עד השלמת בנייתו של מגדל חברת הביטוח מטרופוליטן לייף. מבנה הבסיס תפס את כל המגרש שעליו נבנה הבניין, ואילו קומות המגדל תפסו רק שישית מהשטח. אף על פי שנחשב באותה תקופה לאחד מסמלי העיר, נהרס הבניין בשנים 1967–1969, יחד עם בניין סיטי אינווסטינג הסמוך לו, כדי לפנות מקום לבניית ליברטי פלאזה 1. זהו הבניין היחיד שהחזיק בתואר "הבניין הגבוה ביותר בעולם" ונהרס באופן יזום. |
עריכה - תבנית - שיחה |
31 ביולי 2025 | תבנית:ערך מומלץ 31 ביולי 2025 | עריכה - תבנית - שיחה |
ערכים מומלצים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|