ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות

קיצור דרך: וק:עמח

דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.

היום
22 במאי 2018	דגל גרמניה, טריקולור בצבעי שחור, אדום וזהב, הופיע לראשונה בראשית המאה ה-19 וצבר פופולריות במהלך מהפכת 1848. האסיפה הלאומית של פרנקפורט קצרת היומין (1848–1850) הציעה דגל זה כדגל גרמניה המאוחדת והדמוקרטית. עם הקמתה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה אומץ הטריקולור כדגלה הלאומי של הרפובליקה. לאחר מלחמת העולם השנייה אומץ הדגל מחדש הן כדגל גרמניה המערבית והן של זו המזרחית. שני הדגלים היו זהים עד לשנת 1959, אז הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל המדינה. מאז איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 נותר הטריקולור כדגל המדינה המאוחדת. הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית, אשר הייתה תחת שלטון פרוסי, טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך להיות דגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש צבעיה הלאומיים של גרמניה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה

מאי
1 במאי 2018	We Are Never Ever Getting Back Together (בעברית: אנחנו לעולם לא נחזור להיות ביחד) הוא שיר מתוך "Red", אלבום האולפן הרביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. הוא נכתב על ידי סוויפט, מקס מרטין ושלבק והופק על ידי שני האחרונים. השיר יצא לרדיו על ידי ביג מאשין רקורדס ב-13 באוגוסט 2012 כסינגל המוביל מהאלבום, והוא הרצועה השמינית באלבום. מילות השיר מתארות את תסכולה של סוויפט ממאהב לשעבר שרוצה לחדש את יחסיהם. השיר זכה לביקורות חיוביות; מגזין ה"רולינג סטון" הציב את השיר במקום השני ברשימת השירים הטובים ביותר לשנת 2012, ובסקר סוף השנה של "טיים מגזין" הגיע השיר למקום הרביעי. השיר קיבל מועמדות לפרס הגראמי להקלטת השנה ומועמדות לפרס בחירת הקהל לשיר האהוב של השנה. השיר זכה להצלחה מסחרית מיידית, והיה השיר הראשון בקריירה של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, לשם זינק מהמקום ה-72. הווידאו קליפ עבור השיר יצא באוגוסט 2012. הווידאו קליפ היה הראשון שהוצג ברזולוציית 4K, וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה. בשיר הגיע למעמד פלטינה משושת לפי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). השיר הוא אחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בעולם, עם מכירות ברחבי העולם של מעל 7 מיליון עותקים. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 במאי 2018	עמוס קינן (1927–2009) היה סופר, סאטיריקן, פובליציסט, מחזאי, מתרגם, צייר ופסל ישראלי. לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות לחם קינן בשורות ארגון לח"י. לאחר מכן היה לפובליציסט, ובטורו "עוזי ושות'" בעיתון הארץ מתח ביקורת חריפה על הממסד של מפא"י. בתקופה זו היה מקורב לתנועת הכנענים. בתחילת שנות ה-50 הועמד לדין בחשד שהשליך פצצות אל ביתו של שר התחבורה, דוד צבי פנקס, אך זוכה מחמת הספק. מ-1954 שהה בגלות בצרפת, ושב בשנת 1962. לאחר מלחמת ששת הימים החזיק בעמדות יוֹניות בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנות ה-60 עד שנות ה-90 כתב טור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, ובמקביל פרסם מספר ספרים, שהמצליח שבהם הוא הדיסטופיה "הדרך לעין חרוד", המתארת את מדינת ישראל תחת שלטון חונטה צבאית ימנית. קינן עסק אף בציור ובפיסול, בסגנון "עברי" המנסה להיות קשור לתרבות המזרח התיכון הקדום. לצדו של סטף ורטהיימר היה ממייסדי המוזיאון הפתוח תפן ואוצרו הראשון. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 במאי 2018	עמוס קינן (1927–2009) היה סופר, סאטיריקן, פובליציסט, מחזאי, מתרגם, צייר ופסל ישראלי. לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות לחם קינן בשורות ארגון לח"י. לאחר מכן היה לפובליציסט, ובטורו "עוזי ושות'" בעיתון הארץ מתח ביקורת חריפה על הממסד של מפא"י. בתקופה זו היה מקורב לתנועת הכנענים. בתחילת שנות ה-50 הועמד לדין בחשד שהשליך פצצות אל ביתו של שר התחבורה, דוד צבי פנקס, אך זוכה מחמת הספק. מ-1954 שהה בגלות בצרפת, ושב בשנת 1962. לאחר מלחמת ששת הימים החזיק בעמדות יוֹניות בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משנות ה-60 עד שנות ה-90 כתב טור שבועי בעיתון ידיעות אחרונות, ובמקביל פרסם מספר ספרים, שהמצליח שבהם הוא הדיסטופיה "הדרך לעין חרוד", המתארת את מדינת ישראל תחת שלטון חונטה צבאית ימנית. קינן עסק אף בציור ובפיסול, בסגנון "עברי" המנסה להיות קשור לתרבות המזרח התיכון הקדום. לצדו של סטף ורטהיימר היה ממייסדי המוזיאון הפתוח תפן ואוצרו הראשון. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 במאי 2018	ההחלפה האמריקנית הגדולה הייתה אירוע פָּלֵאוֹזואוגאוגרפי חשוב שבו מינים רבים של בעלי חיים יבשתיים היגרו מאמריקה הצפונית, דרך אמריקה המרכזית, לאמריקה הדרומית, וכן בכיוון ההפוך, מאמריקה הדרומית לאמריקה הצפונית. הגירה זו התאפשרה לאחר שפעילות געשית יצרה גשר יבשתי בין אמריקה הצפונית לדרומה, הידוע כיום כמצר פנמה. ההגירה הגיעה לשיאה כשלושה מיליוני שנים לפני זמננו, במהלך המחצית השנייה של הפליוקן. החיבור היבשתי השפיע בעיקר על הזואוגאוגרפיה של היונקים, אך העניק הזדמנות להגירה גם לעופות קצרי מעוף או נטולי יכולת תעופה, לזוחלים ולדו-חיים, והשפיע אפילו על הדגים. התהליך גרם ליחסי גומלין שלא יכלו להתקיים לפני כן, בין בעלי חיים מהאזור הנאוטרופי והנארקטי. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 במאי 2018	ההחלפה האמריקנית הגדולה הייתה אירוע פָּלֵאוֹזואוגאוגרפי חשוב שבו מינים רבים של בעלי חיים יבשתיים היגרו מאמריקה הצפונית, דרך אמריקה המרכזית, לאמריקה הדרומית, וכן בכיוון ההפוך, מאמריקה הדרומית לאמריקה הצפונית. הגירה זו התאפשרה לאחר שפעילות געשית יצרה גשר יבשתי בין אמריקה הצפונית לדרומה, הידוע כיום כמצר פנמה. ההגירה הגיעה לשיאה כשלושה מיליוני שנים לפני זמננו, במהלך המחצית השנייה של הפליוקן. החיבור היבשתי השפיע בעיקר על הזואוגאוגרפיה של היונקים, אך העניק הזדמנות להגירה גם לעופות קצרי מעוף או נטולי יכולת תעופה, לזוחלים ולדו-חיים, והשפיע אפילו על הדגים. התהליך גרם ליחסי גומלין שלא יכלו להתקיים לפני כן, בין בעלי חיים מהאזור הנאוטרופי והנארקטי. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 במאי 2018	קרב חָרָן היה קרב מכריע בין צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס לבין כוחות האימפריה הַפַּרְתִּית, שהתחולל בראשית חודש מאי שנת 53 לפנה"ס סמוך לעיר חרן שבצפון מסופוטמיה. הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הרומאי, שכּוּתר וכמעט הושמד על ידי כוח פרשים פרתי קטן יחסית, ובמותם של מרקוס קראסוס ובנו פובליוס. שרידי הצבא הרומי שניסו לסגת צפונה, תחילה לעיר חרן ולאחר מכן לשטח ארמניה, ספגו אבדות כבדות במהלך נסיגתם, ורק חלק קטן מצבאו של קראסוס הצליח לחזור בשלום. התבוסה שמה קץ לניסיונה הראשון של האימפריה הרומית לפלוש לתחומי האימפריה הפרתית, ובעקבותיה השתלטו הפרתים מחדש על כל השטח שממזרח לנהר פרת. קרב חרן היה הקרב המשמעותי הראשון בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרתית. הוא פתח סדרה של עימותים צבאיים בין שתי האימפריות, שארכו מאות שנים. הניצחון הפרתי בקרב ביסס את מעמדה של האימפריה הפרתית ככוח הדומיננטי באזור המזרח הקרוב וכיריב שווה כוחות לאימפריה הרומית. מותו בקרב של קראסוס, שהיה אחד מחברי הטריומווירט הראשון, ששלט ברומא באותה תקופה, פגע באיזון הפנימי בין חברי הטריאומווירט, והשפיע בעקיפין על פירוק הברית הפוליטית בין שני החברים הנוספים בטריאומווירט, פומפיוס ויוליוס קיסר, ועל הקרע ביניהם, שהוביל לפרוץ מלחמת אזרחים ברומא ובסופו של דבר לקיצה של הרפובליקה הרומית. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 במאי 2018	קרב חָרָן היה קרב מכריע בין צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס לבין כוחות האימפריה הַפַּרְתִּית, שהתחולל בראשית חודש מאי שנת 53 לפנה"ס סמוך לעיר חרן שבצפון מסופוטמיה. הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הרומאי, שכּוּתר וכמעט הושמד על ידי כוח פרשים פרתי קטן יחסית, ובמותם של מרקוס קראסוס ובנו פובליוס. שרידי הצבא הרומי שניסו לסגת צפונה, תחילה לעיר חרן ולאחר מכן לשטח ארמניה, ספגו אבדות כבדות במהלך נסיגתם, ורק חלק קטן מצבאו של קראסוס הצליח לחזור בשלום. התבוסה שמה קץ לניסיונה הראשון של האימפריה הרומית לפלוש לתחומי האימפריה הפרתית, ובעקבותיה השתלטו הפרתים מחדש על כל השטח שממזרח לנהר פרת. קרב חרן היה הקרב המשמעותי הראשון בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרתית. הוא פתח סדרה של עימותים צבאיים בין שתי האימפריות, שארכו מאות שנים. הניצחון הפרתי בקרב ביסס את מעמדה של האימפריה הפרתית ככוח הדומיננטי באזור המזרח הקרוב וכיריב שווה כוחות לאימפריה הרומית. מותו בקרב של קראסוס, שהיה אחד מחברי הטריומווירט הראשון, ששלט ברומא באותה תקופה, פגע באיזון הפנימי בין חברי הטריאומווירט, והשפיע בעקיפין על פירוק הברית הפוליטית בין שני החברים הנוספים בטריאומווירט, פומפיוס ויוליוס קיסר, ועל הקרע ביניהם, שהוביל לפרוץ מלחמת אזרחים ברומא ובסופו של דבר לקיצה של הרפובליקה הרומית. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 במאי 2018	קרב חָרָן היה קרב מכריע בין צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס לבין כוחות האימפריה הַפַּרְתִּית, שהתחולל בראשית חודש מאי שנת 53 לפנה"ס סמוך לעיר חרן שבצפון מסופוטמיה. הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הרומאי, שכּוּתר וכמעט הושמד על ידי כוח פרשים פרתי קטן יחסית, ובמותם של מרקוס קראסוס ובנו פובליוס. שרידי הצבא הרומי שניסו לסגת צפונה, תחילה לעיר חרן ולאחר מכן לשטח ארמניה, ספגו אבדות כבדות במהלך נסיגתם, ורק חלק קטן מצבאו של קראסוס הצליח לחזור בשלום. התבוסה שמה קץ לניסיונה הראשון של האימפריה הרומית לפלוש לתחומי האימפריה הפרתית, ובעקבותיה השתלטו הפרתים מחדש על כל השטח שממזרח לנהר פרת. קרב חרן היה הקרב המשמעותי הראשון בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרתית. הוא פתח סדרה של עימותים צבאיים בין שתי האימפריות, שארכו מאות שנים. הניצחון הפרתי בקרב ביסס את מעמדה של האימפריה הפרתית ככוח הדומיננטי באזור המזרח הקרוב וכיריב שווה כוחות לאימפריה הרומית. מותו בקרב של קראסוס, שהיה אחד מחברי הטריומווירט הראשון, ששלט ברומא באותה תקופה, פגע באיזון הפנימי בין חברי הטריאומווירט, והשפיע בעקיפין על פירוק הברית הפוליטית בין שני החברים הנוספים בטריאומווירט, פומפיוס ויוליוס קיסר, ועל הקרע ביניהם, שהוביל לפרוץ מלחמת אזרחים ברומא ובסופו של דבר לקיצה של הרפובליקה הרומית. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 במאי 2018	קרב חָרָן היה קרב מכריע בין צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס לבין כוחות האימפריה הַפַּרְתִּית, שהתחולל בראשית חודש מאי שנת 53 לפנה"ס סמוך לעיר חרן שבצפון מסופוטמיה. הקרב הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הרומאי, שכּוּתר וכמעט הושמד על ידי כוח פרשים פרתי קטן יחסית, ובמותם של מרקוס קראסוס ובנו פובליוס. שרידי הצבא הרומי שניסו לסגת צפונה, תחילה לעיר חרן ולאחר מכן לשטח ארמניה, ספגו אבדות כבדות במהלך נסיגתם, ורק חלק קטן מצבאו של קראסוס הצליח לחזור בשלום. התבוסה שמה קץ לניסיונה הראשון של האימפריה הרומית לפלוש לתחומי האימפריה הפרתית, ובעקבותיה השתלטו הפרתים מחדש על כל השטח שממזרח לנהר פרת. קרב חרן היה הקרב המשמעותי הראשון בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרתית. הוא פתח סדרה של עימותים צבאיים בין שתי האימפריות, שארכו מאות שנים. הניצחון הפרתי בקרב ביסס את מעמדה של האימפריה הפרתית ככוח הדומיננטי באזור המזרח הקרוב וכיריב שווה כוחות לאימפריה הרומית. מותו בקרב של קראסוס, שהיה אחד מחברי הטריומווירט הראשון, ששלט ברומא באותה תקופה, פגע באיזון הפנימי בין חברי הטריאומווירט, והשפיע בעקיפין על פירוק הברית הפוליטית בין שני החברים הנוספים בטריאומווירט, פומפיוס ויוליוס קיסר, ועל הקרע ביניהם, שהוביל לפרוץ מלחמת אזרחים ברומא ובסופו של דבר לקיצה של הרפובליקה הרומית. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 במאי 2018	צ'ארלס הוֹהי (1925–2006) היה מדינאי אירי שכיהן כטישַך (ראש ממשלת אירלנד) מטעם מפלגת פיאנה פול. הוא כיהן במשרה במשך שלוש קדנציות בין השנים 1979–1992. הוהי נבחר לראשונה לדאל אירן, הפרלמנט האירי, ב-1957, ונבחר מחדש בכל מערכות הבחירות עד 1992. כיהן גם כשר הבריאות והרווחה (1977–1979), כשר האוצר (1966–1970), כשר החקלאות (1964–1966) וכשר המשפטים (1961–1964). הוהי נחשב לאחד הפוליטיקאים האירים הדומיננטיים והשנויים במחלוקת בתקופתו. עם כניסתו לממשלה בתחילת שנות השישים הפך להיות סמל לדור חדש של שרים אירים. כראש ממשלה, נזקף לזכותו, על פי כמה כלכלנים, השינוי לטובה בכלכלת אירלנד של סוף שנות השמונים. עם זאת, הקריירה הפוליטית שלו עמדה גם בסימן של כמה שערוריות. הוהי היה מעורב בשערוריית הנשק ב-1970 שכמעט וחיסלה את הקריירה שלו. לאחר ששוקם המוניטין שלו, כראש ממשלה הוא ניזוק שוב עקב פרשת רצח מוזרה שאירעה ב-1982. ארבע פעמים הוא עמד בפני הדחה מתפקידו כמנהיג המפלגה, ובכל פעם ללא הצלחה, ובשל כך זכה לכינוי "הודיני הגדול". גילויים על חלקו בשערוריית הציתות לטלפונים אילצו אותו להתפטר מתפקידו כראש הממשלה ולפרוש מהחיים הפוליטיים ב-1992. לאחר פרישתו של הוהי, גילויים נוספים על שחיתות, מעילות, העלמות מס ורומן מחוץ לנישואין שנמשך 27 שנים, הכתימו לחלוטין את המוניטין שלו. הוא מת מסרטן הערמונית ב-2006, בגיל 80. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 במאי 2018	צ'ארלס הוֹהי (1925–2006) היה מדינאי אירי שכיהן כטישַך (ראש ממשלת אירלנד) מטעם מפלגת פיאנה פול. הוא כיהן במשרה במשך שלוש קדנציות בין השנים 1979–1992. הוהי נבחר לראשונה לדאל אירן, הפרלמנט האירי, ב-1957, ונבחר מחדש בכל מערכות הבחירות עד 1992. כיהן גם כשר הבריאות והרווחה (1977–1979), כשר האוצר (1966–1970), כשר החקלאות (1964–1966) וכשר המשפטים (1961–1964). הוהי נחשב לאחד הפוליטיקאים האירים הדומיננטיים והשנויים במחלוקת בתקופתו. עם כניסתו לממשלה בתחילת שנות השישים הפך להיות סמל לדור חדש של שרים אירים. כראש ממשלה, נזקף לזכותו, על פי כמה כלכלנים, השינוי לטובה בכלכלת אירלנד של סוף שנות השמונים. עם זאת, הקריירה הפוליטית שלו עמדה גם בסימן של כמה שערוריות. הוהי היה מעורב בשערוריית הנשק ב-1970 שכמעט וחיסלה את הקריירה שלו. לאחר ששוקם המוניטין שלו, כראש ממשלה הוא ניזוק שוב עקב פרשת רצח מוזרה שאירעה ב-1982. ארבע פעמים הוא עמד בפני הדחה מתפקידו כמנהיג המפלגה, ובכל פעם ללא הצלחה, ובשל כך זכה לכינוי "הודיני הגדול". גילויים על חלקו בשערוריית הציתות לטלפונים אילצו אותו להתפטר מתפקידו כראש הממשלה ולפרוש מהחיים הפוליטיים ב-1992. לאחר פרישתו של הוהי, גילויים נוספים על שחיתות, מעילות, העלמות מס ורומן מחוץ לנישואין שנמשך 27 שנים, הכתימו לחלוטין את המוניטין שלו. הוא מת מסרטן הערמונית ב-2006, בגיל 80. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 במאי 2018	תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 במאי 2018	תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 במאי 2018	משחקי שעשוע הוא סרט קולנוע ניסיוני אוסטרי משנת 1997, שנכתב ובוים בידי מיכאל הנקה. הוא עוסק בשני גברים צעירים שמחזיקים במשפחה בת שלוש נפשות כבת ערובה ומאלצים את בני המשפחה להשתתף במשחקים סדיסטיים. הסרט נוצר כביקורת על השפעתה השלילית של האלימות המבוטאת באמצעי התקשורת, אחד מהנושאים המרכזיים ביצירתו של הנקה, ובפרט כפרודיה על מותחנים אמריקניים אלימים. הנקה עצמו השתמש בביטוי "אנטי-טרנטינו" לשם הצגת נושאו של הסרט. "משחקי שעשוע" מתואר לעיתים כאחד מהסרטים הבוטים ביותר בתולדות הקולנוע, על אף שכמעט ואינו מציג בגלוי אלימות פיזית. זהו סרטו הרביעי של הנקה, סרטו הראשון שזכה להתעניינות בינלאומית רחבה, וסרטו הראשון שהועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הוא אף ביסס את מעמדו של הבמאי כיוצר שנוי במחלוקת. בשנת 2008 יצאה הפקה אמריקאית מחודשת ודוברת אנגלית ל"משחקי שעשוע" בבימויו של הנקה, שהעתיקה במדויק, תמונה אחר תמונה, את הסרט המקורי. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 במאי 2018	משחקי שעשוע הוא סרט קולנוע ניסיוני אוסטרי משנת 1997, שנכתב ובוים בידי מיכאל הנקה. הוא עוסק בשני גברים צעירים שמחזיקים במשפחה בת שלוש נפשות כבת ערובה ומאלצים את בני המשפחה להשתתף במשחקים סדיסטיים. הסרט נוצר כביקורת על השפעתה השלילית של האלימות המבוטאת באמצעי התקשורת, אחד מהנושאים המרכזיים ביצירתו של הנקה, ובפרט כפרודיה על מותחנים אמריקניים אלימים. הנקה עצמו השתמש בביטוי "אנטי-טרנטינו" לשם הצגת נושאו של הסרט. "משחקי שעשוע" מתואר לעיתים כאחד מהסרטים הבוטים ביותר בתולדות הקולנוע, על אף שכמעט ואינו מציג בגלוי אלימות פיזית. זהו סרטו הרביעי של הנקה, סרטו הראשון שזכה להתעניינות בינלאומית רחבה, וסרטו הראשון שהועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הוא אף ביסס את מעמדו של הבמאי כיוצר שנוי במחלוקת. בשנת 2008 יצאה הפקה אמריקאית מחודשת ודוברת אנגלית ל"משחקי שעשוע" בבימויו של הנקה, שהעתיקה במדויק, תמונה אחר תמונה, את הסרט המקורי. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 במאי 2018	אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (1830–1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכול; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון שבו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 במאי 2018	אֶטיֶין-ז'ול מָארֶה (1830–1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכול; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון שבו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 במאי 2018	חמאה היא מוצר חלב המופק בתהליך חיבוץ של שמנת או חלב. החמאה משמשת בין השאר למריחה, טיגון, אפייה ותיבול ונחשבת למצרך מזון בסיסי ברחבי העולם. היא עתירה בשומן רווי, וצריכתה עלולה לגרום לעלייה ברמות ה-LDL (המכונה לעיתים "הכולסטרול הרע") בדם. מלבד השימוש שלה כמזון, שימשה החמאה לאורך ההיסטוריה כמוצר קוסמטי וכתרופה. השלב הראשון בייצורה של חמאה הוא המתנה לציפת שמנת בכלי חלב. לאחר שהשמנת עוברת תסיסה ומחמיצה, כלומר הלקטוז שבה היה הופך לחומצה לקטית בעזרת חיידקים, היא מועברת למחבצה. בימים עברו, המחבצה הייתה כלי פשוט עשוי חרס, עץ או עור, ובתוכה השמנת טולטלה, עד שנוצרה חמאה. כיום התהליך ממוכּן. חמאה שמופקת בשיטה זו מוגדרת כחמאה חמוצה, בניגוד לחמאת שמנת מתוקה, שמיוצרת משמנת שלא החמיצה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 במאי 2018	חמאה היא מוצר חלב המופק בתהליך חיבוץ של שמנת או חלב. החמאה משמשת בין השאר למריחה, טיגון, אפייה ותיבול ונחשבת למצרך מזון בסיסי ברחבי העולם. היא עתירה בשומן רווי, וצריכתה עלולה לגרום לעלייה ברמות ה-LDL (המכונה לעיתים "הכולסטרול הרע") בדם. מלבד השימוש שלה כמזון, שימשה החמאה לאורך ההיסטוריה כמוצר קוסמטי וכתרופה. השלב הראשון בייצורה של חמאה הוא המתנה לציפת שמנת בכלי חלב. לאחר שהשמנת עוברת תסיסה ומחמיצה, כלומר הלקטוז שבה היה הופך לחומצה לקטית בעזרת חיידקים, היא מועברת למחבצה. בימים עברו, המחבצה הייתה כלי פשוט עשוי חרס, עץ או עור, ובתוכה השמנת טולטלה, עד שנוצרה חמאה. כיום התהליך ממוכּן. חמאה שמופקת בשיטה זו מוגדרת כחמאה חמוצה, בניגוד לחמאת שמנת מתוקה, שמיוצרת משמנת שלא החמיצה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 במאי 2018	משה דיין (1915–1981) היה מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. מפקד ב"הגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל במהלך מלחמת סיני. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 במאי 2018	משה דיין (1915–1981) היה מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. מפקד ב"הגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל במהלך מלחמת סיני. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין. משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו ומכושרו המדיני והאינטלקטואלי לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 במאי 2018	דגל גרמניה, טריקולור בצבעי שחור, אדום וזהב, הופיע לראשונה בראשית המאה ה-19 וצבר פופולריות במהלך מהפכת 1848. האסיפה הלאומית של פרנקפורט קצרת היומין (1848–1850) הציעה דגל זה כדגל גרמניה המאוחדת והדמוקרטית. עם הקמתה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה אומץ הטריקולור כדגלה הלאומי של הרפובליקה. לאחר מלחמת העולם השנייה אומץ הדגל מחדש הן כדגל גרמניה המערבית והן של זו המזרחית. שני הדגלים היו זהים עד לשנת 1959, אז הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל המדינה. מאז איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 נותר הטריקולור כדגל המדינה המאוחדת. הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית, אשר הייתה תחת שלטון פרוסי, טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך להיות דגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש צבעיה הלאומיים של גרמניה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 במאי 2018	דגל גרמניה, טריקולור בצבעי שחור, אדום וזהב, הופיע לראשונה בראשית המאה ה-19 וצבר פופולריות במהלך מהפכת 1848. האסיפה הלאומית של פרנקפורט קצרת היומין (1848–1850) הציעה דגל זה כדגל גרמניה המאוחדת והדמוקרטית. עם הקמתה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה אומץ הטריקולור כדגלה הלאומי של הרפובליקה. לאחר מלחמת העולם השנייה אומץ הדגל מחדש הן כדגל גרמניה המערבית והן של זו המזרחית. שני הדגלים היו זהים עד לשנת 1959, אז הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל המדינה. מאז איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 נותר הטריקולור כדגל המדינה המאוחדת. הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית, אשר הייתה תחת שלטון פרוסי, טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך להיות דגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש צבעיה הלאומיים של גרמניה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 במאי 2018	הפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו שוכן במדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית, וכולל בתוכו את הריכוז הגדול ביותר של בתי פואבלו באזור דרום-מערב ארצות הברית, והוא נועד לשימורו של אחד מהאזורים ההיסטוריים והתרבותיים המרתקים ביותר בארצות הברית. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1987. קניון צ'אקו היה מרכז תרבותי של אנשי הפואבלו הקדומים, המכונים כיום בשם אנסאזי. תושביו הקדומים של הקניון חצבו גושי אבן חול גדולים, גררו עצים ממרחקים גדולים, והקימו חמישה-עשר מכלולי מבנים שהיו הגדולים ביותר בצפון אמריקה עד למאה ה-19. בצ'אקו נמצאו עדויות אחדות לעיסוק באסטרונומיה. ישנן השערות שלפיהן מבנים רבים בקניון צ'אקו נבנו בכיוונים מסוימים כך שיתאימו למחזורי השמש והירח. על פי ההשערה המקובלת, נטשו בני הצ'אקו את הקניון בשל שינויי אקלים ובצורת ממושכת, שהחלה ב-1130 ונמשכה כחמישים שנים. החשש מפני הרס ובליה כתוצאה מפעילות של תיירים באזור היה אחד מהגורמים לסגירתה של גבעת פאג'אדה בפני הציבור. האתרים נחשבים כמקודשים עבור שבטי אינדיאנים אחדים, הממשיכים לשמור על מסורות קדומות הקשורות למקום. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 במאי 2018	הפארק הלאומי ההיסטורי של תרבות צ'אקו שוכן במדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית, וכולל בתוכו את הריכוז הגדול ביותר של בתי פואבלו באזור דרום-מערב ארצות הברית, והוא נועד לשימורו של אחד מהאזורים ההיסטוריים והתרבותיים המרתקים ביותר בארצות הברית. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1987. קניון צ'אקו היה מרכז תרבותי של אנשי הפואבלו הקדומים, המכונים כיום בשם אנסאזי. תושביו הקדומים של הקניון חצבו גושי אבן חול גדולים, גררו עצים ממרחקים גדולים, והקימו חמישה-עשר מכלולי מבנים שהיו הגדולים ביותר בצפון אמריקה עד למאה ה-19. בצ'אקו נמצאו עדויות אחדות לעיסוק באסטרונומיה. ישנן השערות שלפיהן מבנים רבים בקניון צ'אקו נבנו בכיוונים מסוימים כך שיתאימו למחזורי השמש והירח. על פי ההשערה המקובלת, נטשו בני הצ'אקו את הקניון בשל שינויי אקלים ובצורת ממושכת, שהחלה ב-1130 ונמשכה כחמישים שנים. החשש מפני הרס ובליה כתוצאה מפעילות של תיירים באזור היה אחד מהגורמים לסגירתה של גבעת פאג'אדה בפני הציבור. האתרים נחשבים כמקודשים עבור שבטי אינדיאנים אחדים, הממשיכים לשמור על מסורות קדומות הקשורות למקום. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 במאי 2018	חיל הסְפָר העבר-ירדני היה יחידת ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילות שיטור), שהיוותה חלק מ"הגדודים הטריטוריאליים" של הצבא הבריטי. היחידה הוקמה על ידי שלטונות המנדט ב-1 באפריל 1926, לאחר פירוקן של שתי יחידות דומות שנקראו "הז'נדרמריה הבריטית" ו"המשטרה המעולה". עם הקמתה מנתה היחידה כ-800 לוחמים, והוגדרה כגדוד, אך במהלך שנות קיומה הורחבה והגיעה לסדר גודל של למעלה מ-3,000 לוחמים. סגל הפיקוד הבכיר של היחידה היה בריטי, והלוחמים מן השורה היו ערבים, ומיעוטם (כמה עשרות) יהודים (ראו החיילים היהודים בחיל הספר העבר ירדני). תפקידה העיקרי של היחידה היה שמירת גבולות עבר הירדן, בתקופת המנדט הבריטי, אך היא פעלה גם בארץ ישראל, ובמיוחד בשמירה על גדר הצפון. היחידה פעלה אף במקומות שונים אחרים במזרח התיכון שבהם פעלו כוחות בריטים במלחמת העולם השנייה, כמו למשל בעיראק במהלך מרד רשיד עלי אל-כילאני. כ"גדוד טריטוריאלי" הייתה היחידה מחויבת לשרת בכל מקום אליו נשלחה, שלא כמו הלגיון הערבי שנחשב ליחידת ביטחון פנים בעבר הירדן. בפברואר 1948, לאחר קבלת העצמאות של ממלכת ירדן ולקראת יישום תוכנית החלוקה פורקה היחידה. מרבית חייליה עברו אל הלגיון הערבי, ונלחמו לצדו במלחמת העצמאות. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 במאי 2018	חיל הסְפָר העבר-ירדני היה יחידת ז'נדרמריה (כוח צבאי העוסק בפעילות שיטור), שהיוותה חלק מ"הגדודים הטריטוריאליים" של הצבא הבריטי. היחידה הוקמה על ידי שלטונות המנדט ב-1 באפריל 1926, לאחר פירוקן של שתי יחידות דומות שנקראו "הז'נדרמריה הבריטית" ו"המשטרה המעולה". עם הקמתה מנתה היחידה כ-800 לוחמים, והוגדרה כגדוד, אך במהלך שנות קיומה הורחבה והגיעה לסדר גודל של למעלה מ-3,000 לוחמים. סגל הפיקוד הבכיר של היחידה היה בריטי, והלוחמים מן השורה היו ערבים, ומיעוטם (כמה עשרות) יהודים (ראו החיילים היהודים בחיל הספר העבר ירדני). תפקידה העיקרי של היחידה היה שמירת גבולות עבר הירדן, בתקופת המנדט הבריטי, אך היא פעלה גם בארץ ישראל, ובמיוחד בשמירה על גדר הצפון. היחידה פעלה אף במקומות שונים אחרים במזרח התיכון שבהם פעלו כוחות בריטים במלחמת העולם השנייה, כמו למשל בעיראק במהלך מרד רשיד עלי אל-כילאני. כ"גדוד טריטוריאלי" הייתה היחידה מחויבת לשרת בכל מקום אליו נשלחה, שלא כמו הלגיון הערבי שנחשב ליחידת ביטחון פנים בעבר הירדן. בפברואר 1948, לאחר קבלת העצמאות של ממלכת ירדן ולקראת יישום תוכנית החלוקה פורקה היחידה. מרבית חייליה עברו אל הלגיון הערבי, ונלחמו לצדו במלחמת העצמאות. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 במאי 2018	שגיאת כתיב היא שימוש ברצף תווים שנועד לייצג מילה או צירוף לשוני, השונה באיותו מהנחשב לתקני בשפה. חלק משגיאות הכתיב מקורן בשוני בין צליל המילה ובין האופן שבו היא נכתבת. זה המצב במקרים בהם הכתיב של אותיות או של צירופים שונה בעוד הצליל שלהם זהה, כאשר יש הכפלה או השתקה של אותיות, או כאשר רצף התווים זהה למילה מוכרת או מקובלת, אך משילובו במשפט ברור כי הכותב כיוון למילה שונה. יש להבחין בין שגיאות כתיב לשגיאות דקדוקיות, בהן המילים מאויתות נכון, אך בחירתן, סידורן במשפט או הטייתן שגויים. במקרים מסוימים עשויה שגיאת כתיב לגרום גם לשינוי במשמעותה של מילה. כך, למשל, השם הפרטי "שבתי" נחשב ביהדות לשם חיובי (והוא אף מופיע בתנ"ך), בעוד השם "שבתאי" נחשב למזוהה עם האל הרומי סטורן ולשם של רוח רעה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 במאי 2018	שגיאת כתיב היא שימוש ברצף תווים שנועד לייצג מילה או צירוף לשוני, השונה באיותו מהנחשב לתקני בשפה. חלק משגיאות הכתיב מקורן בשוני בין צליל המילה ובין האופן שבו היא נכתבת. זה המצב במקרים בהם הכתיב של אותיות או של צירופים שונה בעוד הצליל שלהם זהה, כאשר יש הכפלה או השתקה של אותיות, או כאשר רצף התווים זהה למילה מוכרת או מקובלת, אך משילובו במשפט ברור כי הכותב כיוון למילה שונה. יש להבחין בין שגיאות כתיב לשגיאות דקדוקיות, בהן המילים מאויתות נכון, אך בחירתן, סידורן במשפט או הטייתן שגויים. במקרים מסוימים עשויה שגיאת כתיב לגרום גם לשינוי במשמעותה של מילה. כך, למשל, השם הפרטי "שבתי" נחשב ביהדות לשם חיובי (והוא אף מופיע בתנ"ך), בעוד השם "שבתאי" נחשב למזוהה עם האל הרומי סטורן ולשם של רוח רעה. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 במאי 2018	תיאור מפעלותיו של אוגוסטוס האלוהי הוא כתובת המיוחסת לאוגוסטוס קיסר ובה דיוקן עצמי ופירוט הישגיו של אוקטוויאנוס – לימים הקיסר אוגוסטוס, הפרינקפס הראשון של רומא העתיקה, הכתובה בגוף ראשון. הטקסט לא נכתב כאוטוביוגרפיה, אלא כתיאור תעמולתי של הפרינקפס כראשון בעם הרומי. בתחילת הכתובת יש הקדמה קצרה, גוף הכתובת מכיל 35 פסקאות ולבסוף יש נספח. הפסקאות מקובצות לפי נושאים: תיאור הקריירה הפוליטית של אוגוסטוס, תיאור מעשיו ותרומתו למען הציבור, תיאור הישגיו הצבאיים והדיפלומטיים וסיכום את יחסו של העם הרומי למעשיו של אוגוסטוס. הנספח (שייתכן כי לא נכתב בידי אוגוסטוס) כתוב בגוף שלישי, ומונה את ההוצאה הכספית של אוגוסטוס לטובת העם הרומי, לבניית מבני ציבור ולשיקומם וכן לעזרה לקהילות שנפלו קורבן לאסונות טבע. הטקסט פותח בתיאור השתלבותו של אוקטוויאנוס בפוליטיקה של הרפובליקה הרומית המאוחרת בגיל תשע עשרה (לאחר רצח אביו המאמץ יוליוס קיסר). המהלך שהתחיל אוקטוויאנוס ביוזמתו בגיל תשע עשרה קיבל במהרה את ברכתו של הסנאט הרומי – אף כי הברכה ניתנה בכפייה ולא מרצון. משם ממשיך אוגוסטוס ומפרט את כל המשרות והתפקידים שהסנאט והעם הרומי הפקידו בידיו. בשנה השבעים ושש לחייו, זמן קצר לפני מותו ולאחר שסיים להכניס את התיקונים האחרונים בטקסט של הכתובת, עדיין היה אוגוסטוס הדמות הדומיננטית ללא עוררין בזירה הפוליטית. תחת הנהגתו של אוגוסטוס הגיעה האימפריה לשיא עוצמתה, יציבותה ויוקרתה. הסנאט והעם הרומיים הביעו את הכרתם בהישגיו ואף יצרו תוארי כבוד במיוחד עבורו. קיומן של מעלות אלו באוגוסטוס הן ההצדקה לדרגה הייחודית שלו במדינה, והוא אף הוכר כ"אבי האומה". עד סוף חייו נבחר אוגוסטוס 13 פעמים לקונסול ו-21 פעמים התקבל כמפקד מנצח. כל שרידי הכתובת נמצאו בפרובינקיית גלטיה שבאסיה הקטנה. חלק גדול מהטקסט החרוט בכתובת היה מוכר להם: מעשיו העל־אנושיים של אוגוסטוס סופרו שוב ושוב. פקידי הפרובינקיה העבירו בכל מקום במחוז החלטות לכבוד שליטם הרחוק והציבו את פסליו במקומות מכובדים. ליד פסלים אלו הוקמו מזבחות, ולפניהם התכנסו תושבי המחוז מדי שנה כדי להישבע אמונים לו ולילדיו, תוך שהם מבטיחים להגן עליו ולוּ גם במחיר חייהם. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 במאי 2018	תיאור מפעלותיו של אוגוסטוס האלוהי הוא כתובת המיוחסת לאוגוסטוס קיסר ובה דיוקן עצמי ופירוט הישגיו של אוקטוויאנוס – לימים הקיסר אוגוסטוס, הפרינקפס הראשון של רומא העתיקה, הכתובה בגוף ראשון. הטקסט לא נכתב כאוטוביוגרפיה, אלא כתיאור תעמולתי של הפרינקפס כראשון בעם הרומי. בתחילת הכתובת יש הקדמה קצרה, גוף הכתובת מכיל 35 פסקאות ולבסוף יש נספח. הפסקאות מקובצות לפי נושאים: תיאור הקריירה הפוליטית של אוגוסטוס, תיאור מעשיו ותרומתו למען הציבור, תיאור הישגיו הצבאיים והדיפלומטיים וסיכום את יחסו של העם הרומי למעשיו של אוגוסטוס. הנספח (שייתכן כי לא נכתב בידי אוגוסטוס) כתוב בגוף שלישי, ומונה את ההוצאה הכספית של אוגוסטוס לטובת העם הרומי, לבניית מבני ציבור ולשיקומם וכן לעזרה לקהילות שנפלו קורבן לאסונות טבע. הטקסט פותח בתיאור השתלבותו של אוקטוויאנוס בפוליטיקה של הרפובליקה הרומית המאוחרת בגיל תשע עשרה (לאחר רצח אביו המאמץ יוליוס קיסר). המהלך שהתחיל אוקטוויאנוס ביוזמתו בגיל תשע עשרה קיבל במהרה את ברכתו של הסנאט הרומי – אף כי הברכה ניתנה בכפייה ולא מרצון. משם ממשיך אוגוסטוס ומפרט את כל המשרות והתפקידים שהסנאט והעם הרומי הפקידו בידיו. בשנה השבעים ושש לחייו, זמן קצר לפני מותו ולאחר שסיים להכניס את התיקונים האחרונים בטקסט של הכתובת, עדיין היה אוגוסטוס הדמות הדומיננטית ללא עוררין בזירה הפוליטית. תחת הנהגתו של אוגוסטוס הגיעה האימפריה לשיא עוצמתה, יציבותה ויוקרתה. הסנאט והעם הרומיים הביעו את הכרתם בהישגיו ואף יצרו תוארי כבוד במיוחד עבורו. קיומן של מעלות אלו באוגוסטוס הן ההצדקה לדרגה הייחודית שלו במדינה, והוא אף הוכר כ"אבי האומה". עד סוף חייו נבחר אוגוסטוס 13 פעמים לקונסול ו-21 פעמים התקבל כמפקד מנצח. כל שרידי הכתובת נמצאו בפרובינקיית גלטיה שבאסיה הקטנה. חלק גדול מהטקסט החרוט בכתובת היה מוכר להם: מעשיו העל־אנושיים של אוגוסטוס סופרו שוב ושוב. פקידי הפרובינקיה העבירו בכל מקום במחוז החלטות לכבוד שליטם הרחוק והציבו את פסליו במקומות מכובדים. ליד פסלים אלו הוקמו מזבחות, ולפניהם התכנסו תושבי המחוז מדי שנה כדי להישבע אמונים לו ולילדיו, תוך שהם מבטיחים להגן עליו ולוּ גם במחיר חייהם. לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה