ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות
דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.
| היום | ||
|---|---|---|
| 29 בפברואר 2020 |  תיירי הנרי הוא כדורגלן עבר צרפתי ששיחק בעמדת החלוץ. הנרי נולד וגדל בלז אוליס, פרוור של פריז, שם שיחק בילדותו במספר קבוצות מקומיות וגילה פוטנציאל גדול כחלוץ. מונקו זיהתה את כשרונו ובמדיה הופיע לראשונה כמקצוען. לאחר ששיחק במונקו, עבר הנרי לשחק באלופת איטליה דאז, יובנטוס. בתום עונה בודדת בקבוצה הצטרף לארסנל. בארסנל זכה הנרי לתהילה ככדורגלן. הוא הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, שלזכותו 228 שערים בכל המסגרות. הנרי זכה עם ארסנל בשתי אליפויות, שלושה גביעים אנגליים, היה מועמד פעמיים לכדורגלן השנה בעולם, נבחר פעמיים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת הכדורגלנים ושלוש פעמים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים. בשתי עונותיו האחרונות בארסנל כיהן כקפטן הקבוצה, והוביל אותה לגמר ליגת האלופות לשנת 2006. ביוני 2007, לאחר שמונה שנים בלונדון, עבר הנרי לברצלונה, עמה זכה בפעם הראשונה בליגת האלופות. הנרי הפגין את כישוריו גם במדי הנבחרת הצרפתית, עמה זכה במונדיאל 1998 וביורו 2000. באוקטובר 2007 הוא שבר את שיאו של מישל פלאטיני כמלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| פברואר | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 בפברואר 2020 | .jpg) תעלת דנובה-הים השחור היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה ראויה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה עד רוטרדם. עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת התקיימו בין 1984 לבין 1987. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מכניסות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה. במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 2 בפברואר 2020 | תעלת דנובה-הים השחור היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה ראויה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה עד רוטרדם. עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת התקיימו בין 1984 לבין 1987. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מכניסות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה. במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 3 בפברואר 2020 |  ב־15 ביולי 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים, טבחו בתושבים המוסלמים והיהודים ולאחר מכן פנו להתפלל בכנסיית הקבר. כך הגיעו לסופן 400 שנה של שלטון מוסלמי והחלה התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים. לאחר כיבוש ירושלים הוכרז גוטפריד מבויון כ"מגן הקבר הקדוש", והיה הראשון בשושלת של מלכים צלבניים ששלטו בממלכת ירושלים הצלבנית. לראשונה מאז החורבן של העיר בשנת 70 שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית - בפעם האחרונה עד למאה ה-20. הצלבנים שיפצו את כנסיות ירושלים וחנכו מחדש את כנסיית הקבר כמבנה קומפקטי והרמוני שבו מוצאים מזרח ומערב שיווי משקל. הר הבית והמבנים הקדושים עליו הפכו לכנסיות ומגדל דוד שופץ והורחב לצורתו הידועה כיום. בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי צבאו של צלאח א-דין והעיר נכנסה אל התקופה האיובית הקצרה. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד לשנת 1244 - עם כיבוש העיר על ידי פושטים ח'ואריזמים. עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבושם את ארץ ישראל סימנה את תום התקופה הצלבנית-איובית. בתום התקופה חזרה ירושלים למעמד גאופוליטי משני. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 4 בפברואר 2020 | ב־15 ביולי 1099 כבשו הצלבנים את ירושלים, טבחו בתושבים המוסלמים והיהודים ולאחר מכן פנו להתפלל בכנסיית הקבר. כך הגיעו לסופן 400 שנה של שלטון מוסלמי והחלה התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים. לאחר כיבוש ירושלים הוכרז גוטפריד מבויון כ"מגן הקבר הקדוש", והיה הראשון בשושלת של מלכים צלבניים ששלטו בממלכת ירושלים הצלבנית. לראשונה מאז החורבן של העיר בשנת 70 שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית - בפעם האחרונה עד למאה ה-20. הצלבנים שיפצו את כנסיות ירושלים וחנכו מחדש את כנסיית הקבר כמבנה קומפקטי והרמוני שבו מוצאים מזרח ומערב שיווי משקל. הר הבית והמבנים הקדושים עליו הפכו לכנסיות ומגדל דוד שופץ והורחב לצורתו הידועה כיום. בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי צבאו של צלאח א-דין והעיר נכנסה אל התקופה האיובית הקצרה. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד לשנת 1244 - עם כיבוש העיר על ידי פושטים ח'ואריזמים. עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבושם את ארץ ישראל סימנה את תום התקופה הצלבנית-איובית. בתום התקופה חזרה ירושלים למעמד גאופוליטי משני. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 5 בפברואר 2020 |  פֶרְנָאוּ מֶנְדֶשׁ פִּינְטוּ (1509 או 1511 – 8 ביולי 1583) היה מגלה ארצות וסופר פורטוגזי שעלילותיו נודעו כתוצאה מפרסום ספר זיכרונותיו - "מסעות" - ב-1614, 30 שנים לאחר מותו. הספר הוא אוטוביוגרפיה שפרטים רבים בה שנויים במחלוקת. על פי הספר, ביקר פינטו במהלך מסעותיו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק באתיופיה, בים הערבי, בסין, בבורמה, בסיאם, בחצי האי המלאי, בסומטרה, בג'אווה, בהודו וביפן. לטענתו, הוא נמנה עם קבוצת האירופאים הראשונה שהגיעה ליפן, וכי היפנים למדו ממנו לראשונה על הנשק החם. תוך כדי מסעותיו הוא נאסר או נפל בשבי ונמכר כעבד כמה פעמים. בספר "מסעות" מתגלה פינטו כמבקר חריף של הקולוניאליזם הפורטוגזי במזרח הרחוק, ורואה בו פעולה צבועה של רדיפת בצע, המוסווית כפעולה המונעת משיקולים דתיים ומוסריים. נקודת השקפה זו הפכה נפוצה אחר כך, אך הייתה מאוד יוצאת דופן בתקופתו של פינטו. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 6 בפברואר 2020 | פֶרְנָאוּ מֶנְדֶשׁ פִּינְטוּ (1509 או 1511 – 8 ביולי 1583) היה מגלה ארצות וסופר פורטוגזי שעלילותיו נודעו כתוצאה מפרסום ספר זיכרונותיו - "מסעות" - ב-1614, 30 שנים לאחר מותו. הספר הוא אוטוביוגרפיה שפרטים רבים בה שנויים במחלוקת. על פי הספר, ביקר פינטו במהלך מסעותיו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק באתיופיה, בים הערבי, בסין, בבורמה, בסיאם, בחצי האי המלאי, בסומטרה, בג'אווה, בהודו וביפן. לטענתו, הוא נמנה עם קבוצת האירופאים הראשונה שהגיעה ליפן, וכי היפנים למדו ממנו לראשונה על הנשק החם. תוך כדי מסעותיו הוא נאסר או נפל בשבי ונמכר כעבד כמה פעמים. בספר "מסעות" מתגלה פינטו כמבקר חריף של הקולוניאליזם הפורטוגזי במזרח הרחוק, ורואה בו פעולה צבועה של רדיפת בצע, המוסווית כפעולה המונעת משיקולים דתיים ומוסריים. נקודת השקפה זו הפכה נפוצה אחר כך, אך הייתה מאוד יוצאת דופן בתקופתו של פינטו. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 7 בפברואר 2020 |  היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" - קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים - שרובם נקראו כספי החלוקה - ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 8 בפברואר 2020 | היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" - קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים - שרובם נקראו כספי החלוקה - ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 9 בפברואר 2020 |  חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו). לספר שלושה חלקים:
פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית." |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 10 בפברואר 2020 | חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו). לספר שלושה חלקים:
פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית." |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 11 בפברואר 2020 |
פזמון לַיָקינתון הוא שיר ילדים עברי מאת לאה גולדברג (מילים) ורבקה גְּוִילי (לחן) שנכתב בתל אביב בראשית שנת 1940 לכבוד חג ט"ו בשבט ת"ש. זהו שיר לירי-סיפורי שמוקדו הוא פריחתו של צמח יקינתון קטן בגינה. הצמח, המסמל ילד רך, זוכה לדאגתה של הלבנה ובעקבות זאת לגשם שממטירים העננים על האדמה; הוא מגיב בשמחה ובפריחה, ובני האדם, בהם האֵם (הדוברת) ובנה, הנוכחים בפריחתו, שרים לכבודו את הפזמון, ושמחה שוררת בגינה. הלחן לשיר, אף שהוא קצר, בונה מהלך מורכב שלם. הוצע שהקשר הקרוב בין שתי היוצרות בא לידי ביטוי בתיאום הזורם שבין מילות השיר למנגינתו. הפזמון הושר לראשונה ב"קול ירושלים" בפי הזמרת מרים סגל, שעבורה הולחן השיר. זמן קצר לאחר מכן, ב-22 בפברואר 1940, ראה אור לראשונה, מעל דפי השבועון "דבר לילדים", שעבורו חיברה גולדברג את השיר. בהמשך נכלל השיר בספר שירי הילדים של גולדברג "מה עושות האיילות" (1949), ומאז ועד ימינו הוא נדפס פעמים רבות, בלוויית איוריהם של אמנים שונים, וזכה לעיבודים ולעשרות ביצועים. הפזמון, שהוא משירי הילדים הידועים ביותר של גולדברג, כמו גם לחנהּ הידוע ביותר של גוילי, היה לשיר ערש פופולרי ולאחד משירי הילדים המוכרים והאהובים בישראל, והוא נחשב לנכס צאן ברזל של הזמר העברי. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 12 בפברואר 2020 |
פזמון לַיָקינתון הוא שיר ילדים עברי מאת לאה גולדברג (מילים) ורבקה גְּוִילי (לחן) שנכתב בתל אביב בראשית שנת 1940 לכבוד חג ט"ו בשבט ת"ש. זהו שיר לירי-סיפורי שמוקדו הוא פריחתו של צמח יקינתון קטן בגינה. הצמח, המסמל ילד רך, זוכה לדאגתה של הלבנה ובעקבות זאת לגשם שממטירים העננים על האדמה; הוא מגיב בשמחה ובפריחה, ובני האדם, בהם האֵם (הדוברת) ובנה, הנוכחים בפריחתו, שרים לכבודו את הפזמון, ושמחה שוררת בגינה. הלחן לשיר, אף שהוא קצר, בונה מהלך מורכב שלם. הוצע שהקשר הקרוב בין שתי היוצרות בא לידי ביטוי בתיאום הזורם שבין מילות השיר למנגינתו. הפזמון הושר לראשונה ב"קול ירושלים" בפי הזמרת מרים סגל, שעבורה הולחן השיר. זמן קצר לאחר מכן, ב-22 בפברואר 1940, ראה אור לראשונה, מעל דפי השבועון "דבר לילדים", שעבורו חיברה גולדברג את השיר. בהמשך נכלל השיר בספר שירי הילדים של גולדברג "מה עושות האיילות" (1949), ומאז ועד ימינו הוא נדפס פעמים רבות, בלוויית איוריהם של אמנים שונים, וזכה לעיבודים ולעשרות ביצועים. הפזמון, שהוא משירי הילדים הידועים ביותר של גולדברג, כמו גם לחנהּ הידוע ביותר של גוילי, היה לשיר ערש פופולרי ולאחד משירי הילדים המוכרים והאהובים בישראל, והוא נחשב לנכס צאן ברזל של הזמר העברי. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 13 בפברואר 2020 |  משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 14 בפברואר 2020 | משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 15 בפברואר 2020 | משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 16 בפברואר 2020 |  קתדרלת שארטר, או בשמה המלא קתדרלת נוטרדאם ("גברתנו") דה שארטר היא קתדרלה גותית הממוקמת בשארטר שבצרפת, כ-80 ק"מ דרומית מערבית לפריז. קתדרלה זו נחשבת לאחת הדוגמאות הטובות ביותר של האדריכלות הגותית בשיאה, ומציגה את מיטב האמנות והפיסול הגותיים. הקתדרלה, ששרדה אסונות, שרפות ומלחמות לאורך ההיסטוריה, היא מושב הדיוקסיה של שארטר, ומהווה אתר עלייה לרגל לצליינים רבים.
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 17 בפברואר 2020 | קתדרלת שארטר, או בשמה המלא קתדרלת נוטרדאם ("גברתנו") דה שארטר היא קתדרלה גותית הממוקמת בשארטר שבצרפת, כ-80 ק"מ דרומית מערבית לפריז. קתדרלה זו נחשבת לאחת הדוגמאות הטובות ביותר של האדריכלות הגותית בשיאה, ומציגה את מיטב האמנות והפיסול הגותיים. הקתדרלה, ששרדה אסונות, שרפות ומלחמות לאורך ההיסטוריה, היא מושב הדיוקסיה של שארטר, ומהווה אתר עלייה לרגל לצליינים רבים.
|
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 18 בפברואר 2020 |  ג'וֹן דֶזְמוֹנְד בֶּרְנַל היה קריסטלוגרף ופיזיקאי יליד אירלנד. ברנל היה מחלוצי הביולוגיה המולקולרית, ואת עיקר מחקריו בתחום ערך בשנות ה-30 במעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג'. הקים את המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' בירקבק שבאוניברסיטת לונדון, אחד המרכזים החשובים בתחום בבריטניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועסק כיועץ מדעי בתחום ההגנה האזרחית ואחר כך כיועץ מדעי של המטה למבצעים משולבים. בתפקידו זה היה שותף לתכנון הפלישה לנורמנדי. אחרי המלחמה השתתף בהקמת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה והיה נשיאו בין השנים 1963–1966. ברנל דגל בהשתתפות פעילה של הממשלה בתכנון ובתקצוב המחקר המדעי. כקומוניסט אדוק מאז תקופת לימודיו באוניברסיטה ראה בברית המועצות את המודל המושלם למדינה הפועלת לטובת אזרחיה, ופעל בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה בהנהגת ארגוני עובדים וארגונים פציפיסטיים שפעלו בחסות ברית המועצות. ברנל היה כותב פורה ופרסם למעלה מ־200 ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים, החל במחקרים מדעיים וכלה בעתידנות ובסוציולוגיה של המדע. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 19 בפברואר 2020 | ג'וֹן דֶזְמוֹנְד בֶּרְנַל היה קריסטלוגרף ופיזיקאי יליד אירלנד. ברנל היה מחלוצי הביולוגיה המולקולרית, ואת עיקר מחקריו בתחום ערך בשנות ה-30 במעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג'. הקים את המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' בירקבק שבאוניברסיטת לונדון, אחד המרכזים החשובים בתחום בבריטניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועסק כיועץ מדעי בתחום ההגנה האזרחית ואחר כך כיועץ מדעי של המטה למבצעים משולבים. בתפקידו זה היה שותף לתכנון הפלישה לנורמנדי. אחרי המלחמה השתתף בהקמת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה והיה נשיאו בין השנים 1963–1966. ברנל דגל בהשתתפות פעילה של הממשלה בתכנון ובתקצוב המחקר המדעי. כקומוניסט אדוק מאז תקופת לימודיו באוניברסיטה ראה בברית המועצות את המודל המושלם למדינה הפועלת לטובת אזרחיה, ופעל בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה בהנהגת ארגוני עובדים וארגונים פציפיסטיים שפעלו בחסות ברית המועצות. ברנל היה כותב פורה ופרסם למעלה מ־200 ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים, החל במחקרים מדעיים וכלה בעתידנות ובסוציולוגיה של המדע. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 20 בפברואר 2020 |  סרטן השד הוא מחלה סרטנית שמקורה בשד, אך היא עלולה לשלוח גרורות אל איברים שונים בגוף. בשלביה הראשוניים המחלה מתאפיינת בגושים לא כואבים בשד, לאחר מכן חודרים תאים סרטניים לנודיות הלימפה של בית השחי ומשם עלולים התאים לחדור לזרם הדם ודרכו להגיע לאיברים מרוחקים כגון הכבד, הריאות והמוח. המחלה מתפתחת בעיקר בנשים מעל גיל חמישים והיא נדירה בגברים ובנשים צעירות. הסוג הנפוץ של סרטן השד הוא קרצינומה, אך קיימים סוגים נדירים יותר של סרטן השד המסווגים כסרקומה או לימפומה. העובדה שהשד אינו מהווה איבר חיוני לשרידות החולה מאפשרת לכרות את הגידול הראשוני ללא נזק למערכות הגוף, כך שגידול זה כשלעצמו אינו מהווה בדרך כלל סכנת חיים. הסכנה העיקרית בסרטן השד היא היווצרות גרורות באיברים החיוניים שאינם מאפשרים הוצאה בניתוח. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 21 בפברואר 2020 | סרטן השד הוא מחלה סרטנית שמקורה בשד, אך היא עלולה לשלוח גרורות אל איברים שונים בגוף. בשלביה הראשוניים המחלה מתאפיינת בגושים לא כואבים בשד, לאחר מכן חודרים תאים סרטניים לנודיות הלימפה של בית השחי ומשם עלולים התאים לחדור לזרם הדם ודרכו להגיע לאיברים מרוחקים כגון הכבד, הריאות והמוח. המחלה מתפתחת בעיקר בנשים מעל גיל חמישים והיא נדירה בגברים ובנשים צעירות. הסוג הנפוץ של סרטן השד הוא קרצינומה, אך קיימים סוגים נדירים יותר של סרטן השד המסווגים כסרקומה או לימפומה. העובדה שהשד אינו מהווה איבר חיוני לשרידות החולה מאפשרת לכרות את הגידול הראשוני ללא נזק למערכות הגוף, כך שגידול זה כשלעצמו אינו מהווה בדרך כלל סכנת חיים. הסכנה העיקרית בסרטן השד היא היווצרות גרורות באיברים החיוניים שאינם מאפשרים הוצאה בניתוח. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 22 בפברואר 2020 |  התקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, במהלכה ולאחריה הייתה תקופה מכרעת בהיסטוריה של מדינת ישראל. לראשונה הותקפה ישראל בהפתעה יחסית על ידי שכנותיה. ידיעות מודיעיניות על כוונות מצרים וסוריה לתקוף את ישראל התקבלו בישראל לפני המלחמה, אך לא זכו להערכה הראויה וישראל נקטה באמצעים לחיזוק קווי הגנתה וגיוס מילואים רק ביממה שקדמה לפרוץ המלחמה, ובו-זמנית בשתי חזיתות. כישלון מודיעיני זה זכה לכינוי "הקונספציה". במהלכי המלחמה הראשונים הייתה יד התוקפים על העליונה, תעלת סואץ נחצתה על ידי צבא מצרים ורמת הגולן נפלה כמעט כולה בידי צבא סוריה, האבידות בנפש ובציוד היו כבדות וההתאוששות ארוכה. מלבד המהלכים הצבאיים של המלחמה, היו לה, בזירת הפנים, השפעות מורליות קשות על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל והשלכות על מהלכיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל לעתיד. אחת ההשלכות החשובות ביותר של המלחמה הייתה הקמת ועדת אגרנט, שמסקנותיה הובילו בין היתר להתפטרות הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש ממשלת ישראל השש עשרה גולדה מאיר. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 23 בפברואר 2020 | התקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, במהלכה ולאחריה הייתה תקופה מכרעת בהיסטוריה של מדינת ישראל. לראשונה הותקפה ישראל בהפתעה יחסית על ידי שכנותיה. ידיעות מודיעיניות על כוונות מצרים וסוריה לתקוף את ישראל התקבלו בישראל לפני המלחמה, אך לא זכו להערכה הראויה וישראל נקטה באמצעים לחיזוק קווי הגנתה וגיוס מילואים רק ביממה שקדמה לפרוץ המלחמה, ובו-זמנית בשתי חזיתות. כישלון מודיעיני זה זכה לכינוי "הקונספציה". במהלכי המלחמה הראשונים הייתה יד התוקפים על העליונה, תעלת סואץ נחצתה על ידי צבא מצרים ורמת הגולן נפלה כמעט כולה בידי צבא סוריה, האבידות בנפש ובציוד היו כבדות וההתאוששות ארוכה. מלבד המהלכים הצבאיים של המלחמה, היו לה, בזירת הפנים, השפעות מורליות קשות על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל והשלכות על מהלכיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל לעתיד. אחת ההשלכות החשובות ביותר של המלחמה הייתה הקמת ועדת אגרנט, שמסקנותיה הובילו בין היתר להתפטרות הרמטכ"ל דוד אלעזר וראש ממשלת ישראל השש עשרה גולדה מאיר. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 24 בפברואר 2020 |  מַסּוֹק הוא כלי טיס היוצר עילוי באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים (רוֹטוֹר). בעגה המקצועית מוגדר המסוק כ"כלי טיס בעל כנף סובבת" (בניגוד למטוס, שהוא "כלי טיס בעל כנף קבועה"). בהשוואה למטוס, המסוק הוא בעל מבנה מסובך בהרבה, יקר יותר לייצור ותפעול, אטי יותר ובעל טווח טיסה קצר יותר. יתרונו הגדול של המסוק הוא יכולת התמרון הכמעט בלתי-מוגבלת שלו במרחב. המסוק יכול להמריא אנכית ממשטחי נחיתה מוגבלים, לרחף מעל נקודה, לטוס לאחור ולצדדים, לתמרן במהירויות נמוכות מאוד, המאפשרות טיסה בין עצמים ולנחות. הקושי בתכנון מסוק נובע מכמה גורמים: הצורך בסיבוב הלהבים, שדורש מנגנון כבד וחזק ומנוע בעל הספק גדול. בנוסף נדרשים מנגנון שמוֹנֵעַ מהמסוק להסתובב בכיוון הפוך מהרוטור, ואמצעיי ניהוג מורכבים, היות שלא ניתן להשתמש במשטחי היגוי כמו במטוס. בגלל המורכבות ההנדסית, פיתוח המסוק פיגר שנים רבות אחרי פיתוח המטוס; טיסת מסוק ראשונה וקצרה בוצעה רק בשנת 1922, 19 שנים אחרי טיסת הבכורה של האחים רייט במטוס. יכולותיו המיוחדות של המסוק הביאו לניצולו למגוון שימושים צבאיים ואזרחיים ובהם הובלת אנשים וסחורות, התקנה, סיור, ניטור, חילוץ, שיטור, הובלת גייסות ומשימות תקיפה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 25 בפברואר 2020 | מַסּוֹק הוא כלי טיס היוצר עילוי באמצעות סיבוב מדחף בעל להבים (רוֹטוֹר). בעגה המקצועית מוגדר המסוק כ"כלי טיס בעל כנף סובבת" (בניגוד למטוס, שהוא "כלי טיס בעל כנף קבועה"). בהשוואה למטוס, המסוק הוא בעל מבנה מסובך בהרבה, יקר יותר לייצור ותפעול, אטי יותר ובעל טווח טיסה קצר יותר. יתרונו הגדול של המסוק הוא יכולת התמרון הכמעט בלתי-מוגבלת שלו במרחב. המסוק יכול להמריא אנכית ממשטחי נחיתה מוגבלים, לרחף מעל נקודה, לטוס לאחור ולצדדים, לתמרן במהירויות נמוכות מאוד, המאפשרות טיסה בין עצמים ולנחות. הקושי בתכנון מסוק נובע מכמה גורמים: הצורך בסיבוב הלהבים, שדורש מנגנון כבד וחזק ומנוע בעל הספק גדול. בנוסף נדרשים מנגנון שמוֹנֵעַ מהמסוק להסתובב בכיוון הפוך מהרוטור, ואמצעיי ניהוג מורכבים, היות שלא ניתן להשתמש במשטחי היגוי כמו במטוס. בגלל המורכבות ההנדסית, פיתוח המסוק פיגר שנים רבות אחרי פיתוח המטוס; טיסת מסוק ראשונה וקצרה בוצעה רק בשנת 1922, 19 שנים אחרי טיסת הבכורה של האחים רייט במטוס. יכולותיו המיוחדות של המסוק הביאו לניצולו למגוון שימושים צבאיים ואזרחיים ובהם הובלת אנשים וסחורות, התקנה, סיור, ניטור, חילוץ, שיטור, הובלת גייסות ומשימות תקיפה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 26 בפברואר 2020 |  תל אבו הַוַּאם הוא תל עתיק בדרום מפרץ חיפה. על התל נמצאו שרידי יישוב ששימש כעיר נמל וכמרכז מסחרי חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת, בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית-הלניסטית בארץ ישראל. ההתיישבות בתל לא הייתה רציפה, ובחפירות ארכאולוגיות נמצאו פערים התיישבותיים בין שכבות ארכאולוגיות המצביעים על תקופות שבהן האתר היה נטוש, ולאחר כמה מאות שנים נבנה מחדש. התל הנמוך, שבמשך השנים הוסר חלקו העליון ומדרונותיו כוסו בעפר, שוכן בתחומי חיפה מדרום לוואדי סלמאן ולאזור שפך נחל קישון לים התיכון, במרחק 1.5 קילומטר מחוף מפרץ חיפה. גובהו במקור היה כ־8 מטר ושטחו אינו ידוע במדויק, היום שוכן על התל מבנה של חברת החשמל שיסודותיו נחפרו לתוך התל, וכן מספר מעמודי גשר הכניסה של כביש 22 לעיר התחתית של חיפה. החפירות בסביבת התל החלו בשנת 1922, במקום נמצא בית קברות קדום מתקופת הברזל, החפירות בתל החלו בשנת 1932 שבו זוהו השכבות בתל. הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת כללו מבנים, בורות אחסון, בארות, וממצא קרמי עשיר מיובא, אשר העידו על חשיבותו של המקום כעיר נמל. נמצא גם כרטוש של רעמסס השני. בקרבת התל נמצא גם בית קברות מתקופה זו. הממצאים מתקופת הברזל כללו ביצור מסיבי של התל, ומגדל שמירה. הממצאים מהתקופה הפרסית-הלניסטית כללו שרידי ביצורים, מבני ציבור ואחסון. בשלב זה נמצא מטמון מטבעות של 109 מטבעות כסף שהתגלה בתוך פך שהיה טמון בתוך קיר מבנה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 27 בפברואר 2020 | תל אבו הַוַּאם הוא תל עתיק בדרום מפרץ חיפה. על התל נמצאו שרידי יישוב ששימש כעיר נמל וכמרכז מסחרי חשוב בתקופת הברונזה המאוחרת, בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית-הלניסטית בארץ ישראל. ההתיישבות בתל לא הייתה רציפה, ובחפירות ארכאולוגיות נמצאו פערים התיישבותיים בין שכבות ארכאולוגיות המצביעים על תקופות שבהן האתר היה נטוש, ולאחר כמה מאות שנים נבנה מחדש. התל הנמוך, שבמשך השנים הוסר חלקו העליון ומדרונותיו כוסו בעפר, שוכן בתחומי חיפה מדרום לוואדי סלמאן ולאזור שפך נחל קישון לים התיכון, במרחק 1.5 קילומטר מחוף מפרץ חיפה. גובהו במקור היה כ־8 מטר ושטחו אינו ידוע במדויק, היום שוכן על התל מבנה של חברת החשמל שיסודותיו נחפרו לתוך התל, וכן מספר מעמודי גשר הכניסה של כביש 22 לעיר התחתית של חיפה. החפירות בסביבת התל החלו בשנת 1922, במקום נמצא בית קברות קדום מתקופת הברזל, החפירות בתל החלו בשנת 1932 שבו זוהו השכבות בתל. הממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת כללו מבנים, בורות אחסון, בארות, וממצא קרמי עשיר מיובא, אשר העידו על חשיבותו של המקום כעיר נמל. נמצא גם כרטוש של רעמסס השני. בקרבת התל נמצא גם בית קברות מתקופה זו. הממצאים מתקופת הברזל כללו ביצור מסיבי של התל, ומגדל שמירה. הממצאים מהתקופה הפרסית-הלניסטית כללו שרידי ביצורים, מבני ציבור ואחסון. בשלב זה נמצא מטמון מטבעות של 109 מטבעות כסף שהתגלה בתוך פך שהיה טמון בתוך קיר מבנה. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 28 בפברואר 2020 | תיירי הנרי הוא כדורגלן עבר צרפתי ששיחק בעמדת החלוץ. הנרי נולד וגדל בלז אוליס, פרוור של פריז, שם שיחק בילדותו במספר קבוצות מקומיות וגילה פוטנציאל גדול כחלוץ. מונקו זיהתה את כשרונו ובמדיה הופיע לראשונה כמקצוען. לאחר ששיחק במונקו, עבר הנרי לשחק באלופת איטליה דאז, יובנטוס. בתום עונה בודדת בקבוצה הצטרף לארסנל. בארסנל זכה הנרי לתהילה ככדורגלן. הוא הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, שלזכותו 228 שערים בכל המסגרות. הנרי זכה עם ארסנל בשתי אליפויות, שלושה גביעים אנגליים, היה מועמד פעמיים לכדורגלן השנה בעולם, נבחר פעמיים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת הכדורגלנים ושלוש פעמים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים. בשתי עונותיו האחרונות בארסנל כיהן כקפטן הקבוצה, והוביל אותה לגמר ליגת האלופות לשנת 2006. ביוני 2007, לאחר שמונה שנים בלונדון, עבר הנרי לברצלונה, עמה זכה בפעם הראשונה בליגת האלופות. הנרי הפגין את כישוריו גם במדי הנבחרת הצרפתית, עמה זכה במונדיאל 1998 וביורו 2000. באוקטובר 2007 הוא שבר את שיאו של מישל פלאטיני כמלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| 29 בפברואר 2020 | תיירי הנרי הוא כדורגלן עבר צרפתי ששיחק בעמדת החלוץ. הנרי נולד וגדל בלז אוליס, פרוור של פריז, שם שיחק בילדותו במספר קבוצות מקומיות וגילה פוטנציאל גדול כחלוץ. מונקו זיהתה את כשרונו ובמדיה הופיע לראשונה כמקצוען. לאחר ששיחק במונקו, עבר הנרי לשחק באלופת איטליה דאז, יובנטוס. בתום עונה בודדת בקבוצה הצטרף לארסנל. בארסנל זכה הנרי לתהילה ככדורגלן. הוא הפך למלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, שלזכותו 228 שערים בכל המסגרות. הנרי זכה עם ארסנל בשתי אליפויות, שלושה גביעים אנגליים, היה מועמד פעמיים לכדורגלן השנה בעולם, נבחר פעמיים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת הכדורגלנים ושלוש פעמים לכדורגלן השנה בליגה האנגלית על פי בחירת העיתונאים. בשתי עונותיו האחרונות בארסנל כיהן כקפטן הקבוצה, והוביל אותה לגמר ליגת האלופות לשנת 2006. ביוני 2007, לאחר שמונה שנים בלונדון, עבר הנרי לברצלונה, עמה זכה בפעם הראשונה בליגת האלופות. הנרי הפגין את כישוריו גם במדי הנבחרת הצרפתית, עמה זכה במונדיאל 1998 וביורו 2000. באוקטובר 2007 הוא שבר את שיאו של מישל פלאטיני כמלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים. |
עריכה - תבנית - שיחה | ||||
| ערכים מומלצים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
