ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות

דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.

היום
20 במרץ 2023	קתדרלת קלן היא קתדרלה גותית רומית-קתולית בעיר קלן, המשמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף של קלן. החל משנת 2006 היא נחשבת לאתר מורשת עולמית. הקתדרלה החולשת על קו הרקיע של קלן, נחשבת לסמלה של העיר, והיא אחד מהמבנים הידועים ביותר בגרמניה. הקתדרלה היא אחת הקתדרלות הגדולות והחשובות באירופה, הן בזכות האדריכלות שלה, הן בזכות גודלה והן בזכות האוצרות שהיא מכילה, "צלב גרו" ו"מקדש שלושת האמגושים" – שהפכו אותה לאתר צליינות חשוב. בית המקהלה של קתדרלת קלן (1248–1322) הוא יצירת מופת של סגנון גותי קורן ואילו הספינה הראשית והחזית המערבית המרשימה – עם צריחים מחודדים בגובה 157 מטר – הושלמו בתחייה הגותית במאה ה-19. בשנת 2007 הושלם אחד מן הוויטראז'ים שבכנסייה, שעבר שיפוץ על ידי האמן הגרמני גרהרד ריכטר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה

מרץ
1 במרץ 2023	נקמת אבות נקמת האבות הוא ספרו היחיד של הסופר העברי יצחק שמי. הספר, שמתאר בנאמנות את עולמם של ערביי ארץ ישראל שבמחיצתם בילה שמי היהודי את ילדותו, יצא לאור לראשונה ב-1927 בהוצאת מצפה. המבקר גרשון שקד, שכתב את המבוא לגרסת הספר שיצאה לאור ב-1975, תיאר את הנובלה כאחת מהיצירות החשובות ביותר בספרות העברית. הספר זכור גם בגלל חלקו בפרשת החייל אורי אילן, שהשאיר מסרים על גבי דפים מעותק של הספר שנמצא בתאו לפני שהתאבד בשבי הסורים ב-1955. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 במרץ 2023	נבחרת ארץ ישראל במסע המשחקים בקהיר ב-1930 נבחרת ארץ ישראל בכדורגל הייתה נבחרת לאומית שייצגה את ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. שורשיה של נבחרת זו בשלהי שנות ה-20, טרם הקמת ההתאחדות לכדורגל, כאשר אלפרד מונד, ברון מלצ'ט הראשון, ניסה בלא הצלחה להקים נבחרת שתייצג את כלל הקבוצות היהודיות בארץ ישראל וזאת כדי לשלוח אותה למסע משחקי ראווה באנגליה. באותה עת נערכו מספר משחקים שבהן התמודדו קבוצות שחקנים ארץ-ישראלים ויהודים מול קבוצות זרות או קבוצות של יחידות צבאיות מהאזור, אך אלו מעולם לא הוכרו על ידי ההתאחדות לכדורגל כמשחקי נבחרת רשמיים. רק ב-1930 נערך מסע המשחקים הראשון של הנבחרת, בו התמודדה מול נבחרות קהיר, אלכסנדריה והצבא הבריטי. הנבחרת השתתפה בחמישה משחקים רשמיים בלבד למן הופעתה הראשונה ב-1934 ועד להקמת מדינת ישראל. ארבעה מהמשחקים היו במסגרת מוקדמות המונדיאל, ב-1934 מול מצרים וב-1938 מול יוון, ובכולם נחלה הנבחרת הפסדים. משחקה הרשמי החמישי והאחרון היה משחק ידידות מול לבנון, ובו זכתה בניצחונה היחיד (5 – 1). במקביל לטורנירים הרשמיים השתתפה הנבחרת במספר משחקי ידידות ואימון, שכולם אינם נכללים במניין משחקי הנבחרת הרשמיים. לאחר הקמת המדינה הפכה נבחרת זו לנבחרת ישראל בכדורגל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 במרץ 2023	עטיפת השיר In corpore sano (בעברית: בגוף בריא) הוא סינגל שהוקלט על ידי הזמרת הסרבית קונסטרקטה. את השיר הוציאה לאור חברת התקליטים PGP-RTS, ב-11 בפברואר 2022, כחלק מפרויקט שלושת השירים שלה, Triptih (טריפטיכון). הוא נכתב על ידי קונסטרקטה עצמה, לצד מילובן בושקוביץ'. לאחר שזכה ב-Pesma za Evroviziju '22, הוא ייצג את סרביה באירוויזיון 2022, שהתקיים בטורינו שבאיטליה. כשהצטרפה ל-Pesma za Evroviziju '22, הקדם הלאומי של סרביה לאירוויזיון, עמד לנגד עיניה הקידום של יצירותיה שנכללו ב-Triptih ברחבי מדינות הבלקן. לאחר הופעתה בחצי הגמר הראשון של התחרות, צברה קונסטרקטה פופולריות רבה, והפכה למוקד התעניינות רב במסופי התרבות של כלי התקשורת במדינה. "In corpore sano" אף הושווה ליצירתה המופרסמת ביותר של אמנית המיצג מרינה אברמוביץ', "Rhythm 0, 1974", יצירה שתפקידה היה לבחון את גבול מערכת היחסים שבין האמן לבין הקהל. "In corpore sano" בוצע על ידי קונסטרקטה בחצי הגמר השני של אירוויזיון 2022, שהתקיים ב-12 במאי. הוא הגיע למקום השלישי עם 237 נקודות, והעפיל לשלב הגמר, שהתקיים יומיים לאחר מכן. קונסטרקטה שובצה במקום ה-24 בסדר ההופעות של הגמר, לפני סטפן, נציג אסטוניה. עם תום הקראת התוצאות "In corpore sano" הגיע למקום החמישי עם 312 נקודות. לאחר התחרות הגיע השיר למקום ה-11 וה-15 במצעד הסינגלים הליטאי והאיסלנדי בהתאמה, ולעשרת השירים הפותחים של מצעדי ההשמעות בספוטיפיי במדינות אירופה שונות, דוגמת בלגיה, יוון ופולין. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 במרץ 2023	הסימפוניה השנייה בדו מינור של גוסטב מאהלר, המכונה "התחייה", נכתבה בין 1888 ל-1894 ובוצעה לראשונה ב-1895. מלבד הסימפוניה השמינית, הייתה זו היצירה הפופולרית והמצליחה ביותר של מאהלר בתקופת חייו. אורך היצירה בין 80 ל-90 דקות. הסימפוניה השנייה כתובה בסגנונו האופייני, הקל לזיהוי, של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ולעוגב, ומאהלר אף מרחיב את תחום התזמורת ומציב קבוצות נגנים גם מאחורי הקלעים. מאהלר בנה את הסימפוניה בהדרגה, תחילה כפואמה סימפונית בת פרק אחד, ובהמשך צירף אליו עוד שלושה פרקים. רק ב-1894, בעת הלווייתו של הנס פון בילוב, באה לו ההשראה לכתיבת הפרק האחרון, הכוראלי, בהשפעת "התחייה", פואמה של פרידריך גוטליב קלופשטוק. מאהלר הוסיף טקסט משלו לפואמה המקורית, ופסקת המפתח שלו הייתה: על כנפיים שעמלתי להשיגן אמריא אל על, חותר אל אהבה יוקדת, אל אור, שלא שזפה עוד עין! מות אמות כדי לחיות! לערך המלא - מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 במרץ 2023	סוּפּרים קומנדר הוא משחק מחשב מסוגת משחק אסטרטגיה בזמן אמת. המשחק הוא ממשיך דרכו של Total Annihilation, וכקודמו גם הוא פותח על ידי חברת Gas Powered Games, ועוצב על ידי כריס טיילור. במהלך המשחק יכולים השחקנים לבחור לפקד על אחד משלושה צבאות ולעשות שימוש במכונות ענק מהלכות הקרויות "יחידת פיקוד משוריינת" באמצעותן ניתן לבנות בסיס צבאי ולשפר את איכות היחידות, כדי לכבוש את בסיס האויב. המשחק יצא לאור ב-16 בפברואר 2007 באירופה וב-20 בפברואר 2007 בצפון אמריקה, וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי משחקים ומהצלחה מסחרית לא מבוטלת – עד יוני 2008 נמכרו יותר ממיליון עותקים של המשחק. חבילת ההרחבה למשחק, Supreme Commander: Forged Alliance, יצאה לאור ב-6 בנובמבר אותה שנה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 במרץ 2023	הרמן שטרוּק (6 במרץ 1876, ברלין – 11 בינואר 1944, חיפה), צייר ואמן הדפסים יהודי וציוני. מחשובי האמנים היהודים בגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישב בחיפה. שטרוק נודע בחייו כמומחה בתחום ההדפס ואף שימש כמורה וכמדריך לרבים מן האמנים בגרמניה באותה עת. ספרו "אמנות התחריט" היווה מדריך בסיסי לתחום זה במשך שנים רבות. שטרוק הרבה ליצור הדפסים בהשראת מסעותיו בעולם ובהם תיאר בעיקר את הנוף. קבוצה גדולה של עבודות הוקדשה לתיאור נושאים יהודיים וציוניים. מבין יצירותיו בנושא זה התפרסם "דיוקן תיאודור הרצל" (1903), שהפך לאחד מן הדימויים הקאנונים של המנהיג הציוני בתחילת המאה ה-20. בנוסף, שימש שטרוק כפעיל ציוני במסגרת תנועת המזרחי, השתתף במספר כינוסים של הקונגרס הציוני העולמי, היה חבר הוועד הפועל הציוני וכיהן כחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל. לערך המלא	עריכה - תבנית - שיחה
7 במרץ 2023	הרמן שטרוּק (6 במרץ 1876, ברלין – 11 בינואר 1944, חיפה), צייר ואמן הדפסים יהודי וציוני. מחשובי האמנים היהודים בגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1922 והתיישב בחיפה. שטרוק נודע בחייו כמומחה בתחום ההדפס ואף שימש כמורה וכמדריך לרבים מן האמנים בגרמניה באותה עת. ספרו "אמנות התחריט" היווה מדריך בסיסי לתחום זה במשך שנים רבות. שטרוק הרבה ליצור הדפסים בהשראת מסעותיו בעולם ובהם תיאר בעיקר את הנוף. קבוצה גדולה של עבודות הוקדשה לתיאור נושאים יהודיים וציוניים. מבין יצירותיו בנושא זה התפרסם "דיוקן תיאודור הרצל" (1903), שהפך לאחד מן הדימויים הקאנונים של המנהיג הציוני בתחילת המאה ה-20. בנוסף, שימש שטרוק כפעיל ציוני במסגרת תנועת המזרחי, השתתף במספר כינוסים של הקונגרס הציוני העולמי, היה חבר הוועד הפועל הציוני וכיהן כחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל. לערך המלא	עריכה - תבנית - שיחה
8 במרץ 2023	א/מ מצדה הייתה אוניית צובר של חברת צים שטבעה בעת סערה באוקיינוס האטלנטי בבוקר 8 במרץ 1981. האונייה טבעה במהלך הפלגה להובלת מטען אשלג מנמל אשדוד לנמל בולטימור בארצות הברית. מקום הטביעה היה כ-95 מיל ימי (כ-176 ק"מ) מזרחית לאיי ברמודה. הים הסוער הקשה על פעולות ההצלה, ומתוך 35 אנשיה ניצלו רק אחד עשר שנאספו על ידי אוניות שנענו לקריאת האזעקה. עשרים וארבעה אנשים נספו באסון שהיה הקשה ביותר שאירע בספנות המסחרית הישראלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 במרץ 2023	סמל בית המשפט העליון של ארה"ב פסק דין חברת ניו יורק טיימס נגד סאליבן (באנגלית: New York Times Co. v. Sullivan) הוא פסק דין תקדימי, שניתן על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנת 1964, ואשר בו נקבע כי אם התובע בתביעת לשון הרע הוא אדם שמחזיק במשרה רשמית, עליו להוכיח כוונת זדון ממשית, בנוסף להוכחת היסודות הרגילים של עבירת לשון הרע. חשיבותו של פסק הדין נובעת מההגנה שהוא מספק לחופש הביטוי ולחופש העיתונות בארצות הברית, שיסודם בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, במיוחד כנגד תביעות השתקה. הכללים שנקבעו בפסק דין זה הוחלו לאחר מכן גם על תובעים במשפטי לשון הרע שנחשבים לדמויות ציבוריות אך אינם מחזיקים במשרה ציבורית. ההליך המשפטי החל לאחר שסאליבן, אחד הממונים על משטרת מונטגומרי באלבמה, תבע את עיתון הניו יורק טיימס על הוצאת דיבה. העיתון פרסם מודעה פרטית, שהשתרעה על פני עמוד שלם, ואשר בה הובעה ביקורת על פגיעה בזכויות אזרח מצד בכירים במשטרת אלבמה ועל פעילות המשטרה נגד מרטין לותר קינג. במודעה היו מספר אי-דיוקים עובדתיים, ואף שסאליבן לא הוזכר במודעה בשמו, בית משפט במדינה קבע שאי-דיוקים אלה עולים לכדי עבירה של הוצאת דיבה, ושסאליבן זכאי לפיצויים בגובה 500,000 דולר. בית המשפט העליון של אלבמה אישר את ההחלטה. בעקבות זאת, עתר העיתון לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שהכריע לטובתו. השופט ויליאם ברנן כתב את הכרעת הרוב. כל השופטים הסכימו עם המסקנה של ברנן, אך שלושה שופטים נימקו בנפרד, שלדעתם התיקון הראשון מספק הגנה אבסולוטית על ביקורת כלפי מדיניות ממשלתית ועובדי ממשל, ושהגנה זו תקפה גם כאשר הביקורת היא שקרית במזיד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 במרץ 2023	דגם תרגול של טורפדו סימן 46 של צי ארצות הברית נורה ממשחתת בעת תרגיל, 21 באוגוסט 1996 טורפדו הוא מערכת נשק ימית בעלת הנעה עצמית מתחת לפני המים ובעלת יכולות ביות וניהוג בחלק מן הדגמים. הטורפדו משוגר מצוללות, מאוניות, ממטוסים או ממסוקים, ונועד בדרך כלל להטביע כלי שיט בהדף הפיצוץ התת-מימי. השם "טורפדו" יועד במקור למספר מתקני חבלה תת-מימיים, שרובם מוגדרים היום כמוקשים ימיים. מתחילת המאה ה-20 נקראו בשם זה רק פצצות תת-ימיות בעלות הנעה עצמית. כיום, מסווגים הטורפדות על פי שיטת ההנחיה שלהם ועל פי משקלם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 במרץ 2023	האדם הניאנדרטלי האדם הניאנדרטלי הוא אוכלוסייה נכחדת של אדם קדמון שהייתה נפוצה באירופה, במזרח התיכון (ובכלל זה ארץ ישראל), במערב אסיה ובמרכזה, במהלך עידן הקרח של הפלייסטוקן, עד לפני כ-30,000 שנה. הניאנדרטלים מוכרים למדע משלדים מאובנים רבים שהתגלו החל מתחילת המאה ה-19, מכלי האבן וממצאים ארכאולוגים נוספים שהתגלו ביחד עם שלדים אלו, ובשנים האחרונות גם מרצף הגנום שלהם, אשר מופה על-פי דנ"א שמוצה מעצמותיהם. הניאנדרטלים הופיעו בצורתם המובהקת לפני כ-130 אלף שנה, אך הם דומים לטיפוסי אדם קדומים יותר המסווגים לרוב כהומו היידלברגנסיס, "ספיינס ארכאי" או "קדם ניאנדרטלים". הניאנדרטלים נכחדו לפני 40 אלף עד 28 אלף שנה. שאלות הנוגעות למקומם של הניאנדרטלים באבולוציה של האדם, טיב שפתם ותרבותם, יחסיהם עם בני-אדם מודרניים והסיבות להכחדתם, מעוררות עניין רב במדע ובציבור, בשל חשיבותן להגדרת הייחוד האנושי ו"מותר האדם". באירופה נעלמה האוכלוסייה הניאנדרטלית לאחר שהיגרו לשם בני-המין האנושי המודרני שמוצאם באפריקה, אך לא ברור עדיין אם הם שהכחידו את הניאנדרטלים, ישירות או בעקיפין באמצעות תחרות, או שהם הטמיעו את הניאנדרטלים בתוכם כתוצאה מרביית כלאיים. חקר הגנום של הניאנדרטלים מראה שהם היו אוכלוסייה נפרדת מאוד מן האדם המודרני, ועם זאת, מחקרים אחרונים גילו עדות לרביית כלאיים פורייה ביניהם, אם כי בשיעור נמוך. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 במרץ 2023	ראשתן גדול ראש ראשתן גדול-ראש, הידוע גם בכינוי "לוויתן זרע", הוא מין של לווייתן שיניים יחיד בסוגו, הנמנה עם משפחת הראשתניים. לראשתן מספר מאפיינים ייחודיים: הוא הגדול שבלווייתני השיניים – אורך גופו עשוי להגיע ל־18 מטרים ומעלה; מוחו הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשו מהווה כשליש מגופו; הוא בעל החיים שמפיק את הרעש החזק ביותר; והיונק המסוגל לצלול לעומקים הגדולים ביותר. מקורו של השם "לווייתן זרע" בחומר הלבנבן בעל המרקם החלבי הנמצא בכמות גדולה בראשו, חומר שנחשב בתחילה בטעות לנוזל זרע, ואילו השם "ראשתן" נגזר מגודל ראשו. ממדי ראשו וצורתו המיוחדת, והיותו דמות ראשית ברומן המפורסם "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל, הפכו את הראשתן לדמות הקלאסית של לווייתן כפי שמופיעה ביצירות ספרותיות רבות, בציורים ובאנימציות, וביצירות תרבותיות אחרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 במרץ 2023	העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה! (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'), הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי. באותן שנים התחוללה סדרה של פוגרומים ביהודי פולין, ומקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, שהתרחש במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת. השיר מתאר את השרפה וההרס ואת ההשמדה הצפויה וקורא ל"אחים", דהיינו היהודים, לעזרה. הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרב ובא, אינו מזכיר כלל את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם; חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!". זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 במרץ 2023	סימן דרך ליד עין זיתים על שביל "בעקבות לוחמים" המוביל ממצודת ביריה למצודת צפת העלייה לביריה היא פרשה מתקופת היישוב, שהגיעה לשיאה בין 14 במרץ ל-17 במרץ 1946. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות המנדט הבריטי להכריז על היישוב היהודי ביריה, הסמוך לצפת, כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני המחלקה הדתית של הפלמ"ח, נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של נשק. משמעות ההכרזה הייתה הורדת היישוב מן הקרקע ואיסור על מגורי יהודים במקום. השטח נתפס והוחזק על ידי החיילים הבריטיים. היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר התש"ו, אם במטרה להסמיך את האירוע למאורעות תל חי, ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת, ופיזרו את המתיישבים בטנקים ובשריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 במרץ 2023	ישראל קסטנר (1906 – 15 במרץ 1957), חבר ועדת העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה. נרצח בתל אביב בשנת 1957. ב-1943 נתמנה קסטנר ליו"ר ועדת העזרה וההצלה בהונגריה. קסטנר יצר קשרים עם הנאצים, ומ–1944 היה בקשר עם אדולף אייכמן. הוועדה הציעה לגרמנים לקבל סחורות ו–10,000 משאיות ממדינות נייטרליות תמורת הצלת יהודים. קסטנר ביקר בגרמניה ובשווייץ, ובעקבות פעילותו שוחררו ממחנה ברגן-בלזן 1,684 יהודים והועברו לשווייץ. ב-1947 עלה קסטנר לארץ ישראל ונתמנה לדוברו של השר דב יוסף במשרד המסחר והתעשייה. בסוף 1952 האשים מלכיאל גרינוולד את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה. דב יוסף אילץ את קסטנר להגיש תלונה נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. המשפט בגילגוליו השונים, שבמהלכו הפך קסטנר למעשה ממאשים לנאשם, עד שקיבל את הכינוי "משפט קסטנר", נמשך 4 שנים. השופט בנימין הלוי מצא את קסטנר אשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה ובהצלת פושע המלחמה קורט בכר מעונשו. פסק הדין גרם לזעזוע במדינה ובעולם היהודי. ב-4 במרץ התנקשו שלושה צעירים בחיי קסטנר. קסטנר נפצע באורח קשה וב-15 במרץ מת מפצעיו. ב-17 בינואר 1958, טיהר בית המשפט העליון את שמו של קסטנר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 במרץ 2023	זרם לבה בהוואי מאגמה היא סלע מותך וחם הנוצר בעומק כדור הארץ בתהליכי התכה שונים. לאחר שהמאגמה נפלטת אל פני השטח באמצעות התפרצות געשית, היא נקראת לבה. במאה ה-18 ניתן השם לנוזל הגעשי, לאחר שנעשה בו שימוש קודם ברוקחות לתמיסות שונות ובכימיה למשחות. בפטרולוגיה נקראה המאגמה באותה עת "לבה תת-קרקעית". מאגמה נמצאת גם מחוץ לכדור הארץ – הרי געש התגלו בכוכבי לכת וירחים נוספים במערכת השמש. היא עשויה להכיל בתוכה גבישי מינרלים ובועות גז ונוטה להצטבר בתאי מאגמה לפני שהיא פורצת מהרי געש דרך צינורות הזנה או סדקים בקרום כדור הארץ ויוצרת סלעי יסוד געשיים, נקרשת בעומק לסלעים פלוטוניים או חודרת לתוך סדקים בשכבות הקרום כמחדרים פלוטוניים דוגמת דייק וסיל. המאגמה אינה אחידה בהרכבה ובהתנהגותה: לרוב מדובר בתערובות סיליקטיות בריכוזים שונים. סוגי מאגמה אחדים עשירים בגז מומס ובאדי מים, הגורמים להתפרצויות געשיות עזות וליצירת סלעים נקבוביים. סוגים אחרים, הדלים במומסים, זורמים מתוך הרי געש או סדקים בקרום ויוצרים סלעים חסרי-נקבוביות וסלעים אמורפיים. בהתקרשותה מתחת לפני השטח יוצרת המאגמה מגוון של סלעים ומחדרים פלוטוניים. מפאת הקושי לחקור את המאגמה ישירות, רבים מן הנתונים המגדירים את היווצרה, תכונותיה ותהליכים המתקיימים בה לקוחים ממחקרים וולקנולוגיים של הרכב לבה ובדיקות פטרולוגיות של הסלעים הנחשפים על-פני השטח. עם זאת, בשלושה מקרים נצפתה מאגמה אין סיטו – במיקומה המקורי, במהלך קידוחים: פעמיים בהוואי ופעם נוספת באיסלנד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 במרץ 2023	שאנקר, "כלים מוזיקליים", 1932 מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית היא מוזיקה שחוברה מסוף המאה ה-19 עד ימינו אלה. הערך עוסק בעיקר במוזיקה קונצרטית מערבית, אך בוחן גם את ההשפעות ההדדיות בינה לבין תרבויות המזרח ומוזיקה עממית. המוזיקה הקלאסית במאה ה-20 מתאפיינת בפלורליזם. המוזיקולוג ליאונרד מאייר הגדיר את המוזיקה במאה ה-20 כנתונה במצב של סטאזיס - איזון בין כוחות שווים. המוזיקולוג ליאון בוטשטיין מגדיר את המודרניזם במוזיקה כמסורת רבת-פנים אך נבדלת ורצופה ביצירות המאה ה-20. המודרניזם הוא תוצר של הצורך שדרבן את מלחיני המאה ה-20 להתאים את אופני הביטוי של יצירתם לאופי הייחודי והרדיקלי של תקופתם. המונח פוסטמודרניזם מתייחס למוזיקה, שנוצרה במהלך הרבע האחרון של המאה, כתגובה למוזיקה, לאמנות ולרעיונות של המודרניזם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 במרץ 2023	דחפור D9R של צה"ל בתערוכת LIC 2005. הדחפור הממוגן מכונה בצה"ל "דובי] וזוכה למיגון כבד המאפשר לו לעבוד בחזית ובשדה הקרב, כולל תחת אש אויב. דחפור קטרפילר די-9 ("דובי") הוא אחד מכלי הציוד המכני ההנדסי (צמ"ה) המשוריינים שבשירות חיל ההנדסה הקרבית של צה"ל. חיל ההנדסה הישראלי מפעיל דחפורים כבדים החל ממלחמת העצמאות. ב-1954 המציאה קטרפילר לראשונה את ה-D9, שעד מהרה מצא את דרכו לענף ההנדסה האזרחית בישראל, ומשם לשורות צה"ל. הדחפורים מופעלים על ידי יחידות הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית ופעילים במגוון תחומים ומשימות, בעתות שגרה ובעתות מלחמה. כיום עיקר שימושו של ה-D9 הוא בעימות עם גורמי הטרור הפלסטינים, בפעילות ביטחון שוטף בגבול הצפון ובפעולות הנדסה שגרתיות. ה-D9 הצה"לי ממוגן בחליפת שריון כבדה, בחלונות קטנים מזכוכית משוריינת ובמיגון כלוב נגד רקטות נ"ט, אשר מפותחים ומיוצרים בישראל, ומעניקים לו חסינות מפני ירי ומטעני חבלה. כיום קיימים דגמים רובוטיים של ה-D9 הנשלטים מרחוק. בגלל מאפיינים אלו הפך ה-D9 לכלי דומיננטי במהלך האינתיפאדה השנייה, ובה פרץ לתודעה עקב פעילותו הרבה בפריצת צירים (בפרט נגד מטעני גחון), בניקוי זירות מטענים, בחישוף ובהריסת מבנים, כולל הריסת בתי מחבלים. בעוד מומחים צבאיים ראו ב-D9 גורם חשוב בהפחתת האבדות לכוחות צה"ל, ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם ביקרו את השימוש הנרחב בדחפורים שגרם נזק רב לתשתיות הפלסטיניות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 במרץ 2023	מבט על חלק מפארק המיניאטורות - מיני ישראל, המהווה דוגמה ליצירת סימולאקרה המחקה את המקור סימולאקרה הוא מושג מתחום הפילוסופיה, הנגזר מהמילה הלטינית simulacrum שפירושה "דיוקן", "דמות" וגם "מחזה תעתועים" ו"העמדת פנים". מושג זה מהווה חלק מהותי בשיח הפוסטמודרני ומשמש כאמצעי ביטוי ביקורתי לתיאור המציאות, ככזו שהופר היחס בינה לבין ייצוגיה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך, היא ריבוי דגמי ערים ומבנים המוצגים לקהל באתרים שונים ברחבי העולם. אלה נוצרו, לפי הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר, כתולדה מצורך בלתי נשלט לייצר חיקויים שישמשו כתענוגות להמונים. כבר בעת העתיקה הייתה התייחסות למציאות כלסימולאקרה. על פי תורת האידאות של אפלטון, האידאות כוללות בתוכן את המהות, ואילו העצמים עצמם נחותים בשל היותם העתק של האידאות, ולפיכך, האמת הפנימית שלהם פחותה. המושג תועד לראשונה בשפה האנגלית בסוף המאה ה-16, ותכליתו, בראשית דרכו, הייתה לתאר ייצוגים אמנותיים, כגון פסלים וציורים, באופן נאמן למציאות. בסוף המאה ה-19, קיבל המושג משמעות נוספת המצביעה על נחיתות: חיקוי הלוקה בחסרון איכויותיו של המקור. הפילוסוף פרדריק ג'יימסון הצביע על הפוטוריאליזם כדוגמה לסימולאקרה אמנותית, המחקה צילום, שהוא כבר כשלעצמו חיקוי של המציאות. בודריאר הרחיב את המושג סימולאקרה. הוא חילק אותו לארבע דרגות והתייחס באמצעותן לתרבות הצריכה האמריקאית, המושתתת לטענתו, על צריכת דימויים חסרי מקור. על אף שבודריאר הנחיל את המושג בהקשר חברתי, נעשה בו שימוש נרחב בפרשנות האמנות הפוסטמודרנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 במרץ 2023	קתדרלת קלן היא קתדרלה גותית רומית-קתולית בעיר קלן, המשמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף של קלן. החל משנת 2006 היא נחשבת לאתר מורשת עולמית. הקתדרלה החולשת על קו הרקיע של קלן, נחשבת לסמלה של העיר, והיא אחד מהמבנים הידועים ביותר בגרמניה. הקתדרלה היא אחת הקתדרלות הגדולות והחשובות באירופה, הן בזכות האדריכלות שלה, הן בזכות גודלה והן בזכות האוצרות שהיא מכילה, "צלב גרו" ו"מקדש שלושת האמגושים" – שהפכו אותה לאתר צליינות חשוב. בית המקהלה של קתדרלת קלן (1248–1322) הוא יצירת מופת של סגנון גותי קורן ואילו הספינה הראשית והחזית המערבית המרשימה – עם צריחים מחודדים בגובה 157 מטר – הושלמו בתחייה הגותית במאה ה-19. בשנת 2007 הושלם אחד מן הוויטראז'ים שבכנסייה, שעבר שיפוץ על ידי האמן הגרמני גרהרד ריכטר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 במרץ 2023	תצלום פוסט מורטם של הנשיא ה-16 של ארצות הברית, אברהם לינקולן צילום פוסט־מוֹרְטֵם הוא צילום של אנשים לאחר פטירתם. תצלומי פוסט־מורטם קיימים מאז המצאת הצילום, ונעשה בהם שימוש בעיתונות, במשטרה, ברפואה, בפתולוגיה ובתחומים נוספים. תצלומים אלו מספקים בעיקר עדות, לעומת תצלומים השייכים לתחום ההנצחה והאבל, שעשויים אף להציג סיפור כלשהו. חלק נכבד מתצלומי הפוסט־מורטם במאה ה-19 נוצר במסגרת מוסד המשפחה, ותפקד כצילום משפחה. השימוש הגובר בתצלומי מתים מסוג זה בצילום העיתונאי העלה שאלות מוסריות, כגון האם עניין הציבור לדעת ולהבין את עוצמת הסכנה הטמונה במלחמה או בטרור גוברת על הפקעת הזכות לפרטיות הקרבן המצולם, אשר מוצג לעיני כל במראה מביך וללא הסכמתו. הקוד האתי שהתגבש בנושא זה הינו תלוי מקום וחברה, וכולל התייחסויות שונות כגון שלילת חשיפת המתים בתוך החברה בה חיים בני משפחותיהם מחשש פגיעה בהם, וכן התחשבות בבקשת קרובי הקרבנות שלא לפרסם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 במרץ 2023	הופעה לנשים בבנייני האומה הקולנוע החרדי החל להתפתח בסוף המאה ה-20 ובתחילתה של המאה ה-21. בשל ההפרדה המגדרית בציבור החרדי, התפתח הקולנוע החרדי לשני ענפים נפרדים ושונים: קולנוע חרדי-נשי וקולנוע חרדי-גברי. הקולנוע החרדי-גברי אינו עוסק בהקרנת סרטים בפני קהל אלא בהפקתם ובהפצתם לצפייה ביתית בלבד. הענף הגברי נקלע למשבר בעקבות צריבות והעלאות פיראטיות לאינטרנט ובעקבות איסור הרבנים על צפייה בסרטים. לפיכך בתחילת המאה ה-21 מתייחס המושג "הקולנוע החרדי" בעיקר לקולנוע המיועד לנשים. תעשיית הקולנוע החרדי נמצאת ברובה המוחלט בישראל. חלק מהסרטים הישראלים מתורגמים לאנגלית ומוקרנים בחו"ל. הצורך בהתאמת הסרטים החרדיים לערכי היהדות, כפי שהם נתפסים על פי השקפת העולם החרדית, מכתיב במידה רבה את אופיה של עלילתם. מגבלת הצניעות היא אחת ממגבלות העלילה העיקריות בסרטים החרדיים. לבד ממגבלה זו, העלילה נדרשת להתאים עצמה לערכי היהדות החרדית ולא לסטות מהם. לרוב תעסוק העלילה בנושאים כמו אמונה, צניעות או השגחה פרטית, ובנושאים אלו יתמקד מוסר ההשכל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 במרץ 2023	אנה פבלובה כז'יזל, בסביבות 1915-1910 ז'יזל (בצרפתית: Giselle, ou les Wilis) הוא בלט בשתי מערכות מן התקופה הרומנטית. ביצעה אותו לראשונה להקת בלט התיאטרון של האקדמיה המלכותית למוזיקה ("Ballet du Théâtre de l'Académie Royale de Musique") באולם לה פלטייה בפריז, ב-28 ביוני 1841, עם הבלרינה האיטלקייה קרלוטה גריזי בתפקיד ז'יזל. הבלט נחל הצלחה בלתי מעורערת. הוא עלה מיד על בימות אירופה, רוסיה וארצות הברית. הכוריאוגרפיה המסורתית, העומדת בעינה עד ימינו אלה, נובעת בעיקר מן הגרסה, שמריוס פטיפה ערך והתקין במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 לבלט האימפריאלי בסנקט פטרבורג. בניגוד לבלטים אחרים, שזכו לגרסאות ולעיבודים שונים ברוסיה, "ז'יזל" נחשב למקודש, כמעט, ושמר על גרסתו המקורית, אפילו בהפקות של בלט תיאטרון בולשוי. הבלט "ז'יזל" הוא יצירת מופת בקנון הביצוע של הבלט הקלאסי. בלט הרפאים מספר את סיפורה הרומנטי והטראגי של בת איכרים צעירה ויפה, הנופלת ברשת עגביו של אלברכט, בן-אצולה המתחפש לאיכר ומוליך אותה שולל. כשהרמייה נחשפת, ז'יזל השברירית מתה משברון לב, ואלברכט נתבע לתת את הדין על תוצאות מעשה הפיתוי חסר המחשבה שלו לפני חבר שופטות/תלייניות שלא מן העולם הזה, הוויליות, רוחותיהן של נשים צעירות שאהוביהן נטשו אותן. "ז'יזל", אחד התדירים ביותר בביצוע ברפרטואר הבלטים הקלאסיים, הוא גם אחד הבלטים המאתגרים ביותר לביצוע. הריקוד על קצות האצבעות ב"ז'יזל" החליף את תעלולי הריחוף על כבלים ועשה את הבלט הרומנטי לאמנות נעלה. הלבריתנים ז'יל-אנרי ורנואה דה סן-ז'ורז' ותאופיל גוטייה שאבו את ההשראה לעלילה מקטע פרוזה על הוויליות ב-"De l'Allemagne" מאת היינריך היינה, ומפואמה בשם "רוחות רפאים" ב-"Les Orientales" מאת ויקטור הוגו. גוטייה התנגד בעקביות למה שכינה "המטאפיזיקה של הבלט" ותמך בריקוד הטהור. מלחין האופרה והבלט הפורה אדולף אדם חיבר את המוזיקה. ז'אן קוראלי וז'יל פרו יצרו את הכוריאוגרפיה. תפקיד "ז'יזל" נועד לקרלוטה גריזי כיצירת הבכורה שלה לקהל הפריזאי. היא הייתה הראשונה שרקדה את התפקיד והייתה הבלרינה היחידה שרקדה אותו באופרה של פריז במשך שנים רבות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 במרץ 2023	אַיְליה קָפּיטוֹלִינה הייתה עיר רומית שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה, על חורבות ירושלים. קיימות עדויות עמומות הנתונות לפרשנויות שונות הנוגעות למצבה של ירושלים בפרק הזמן שבין חורבן בית שני בשנת 70 ועד ראשיתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל. השם 'איליה' נגזר משם משפחתו של אדריאנוס, ו'קפיטולינה' מבטא את שלושת האלים הקפיטוליניים של רומא. מועד הקמת העיר לא ידוע: על פי דעה אחת, המסתמכת על עדותו של ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס, הוקמה איליה קפיטולינה לפני מרד בר כוכבא, ואף שימשה עילה לפרוץ המרד בשנת 132. לפי דעה אחרת, המסתמכת על עדותו של אוסביוס, העיר הוקמה רק בשנת 136, כעונש לאחר דיכוי המרד. מטמוני מטבעות של איליה קפיטולינה יחד עם מטבעות בר כוכבא תרמו להשערה שהעיר הייתה קיימת בזמן המרד. השם המקוצר איליה (AELIA) המשיך לשמש, במקביל לשם 'ירושלים', לאורך רוב התקופה הביזנטית, ואף בראשית התקופה הערבית הקדומה כעדות הכיתוב על מטבעות ערביים בני התקופה. ליהודים הייתה באיליה קפיטולינה דריסת רגל מועטה בלבד, ובתנאים אלו עלתה ופרחה בה הקהילה הנוצרית, נושאת הדגל של דת חדשה שעתידה לרשת בסופו של דבר את העיר בתום התקופה הרומית. קהילה זו החלה את דרכה ככת יהודית-נוצרית ובהמשך כקהילת נוכרים-ערלים. הנוצרים ראו בעצם חורבן ירושלים ובית המקדש השני מחד ובבניית איליה קפיטולינה מאידך, עדות לירידת קרנה של היהדות וצדקתה של הנצרות, אף על פי שהעיר הפגאנית הייתה אנטיתזה לנצרות והאימפריה הרומית ואף רדפה את הנוצרים. מעמדה הרם של איליה קפיטולינה החל לרדת החל מאמצע המאה השלישית לספירה, עם פינויו ההדרגתי של הלגיון העשירי פרטנסיס מבסיסו שבעיר. נראה כי רק בימי הקיסר קונסטנטינוס, בראשית התקופה הביזנטית, עלתה שוב קרנה כעיר קדושה לנצרות, והיא הפכה למרכז דתי חשוב, בזכות הקמת כנסיית הקבר וכנסיות רבות אחרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 במרץ 2023	בדיקת גופי קטון בשתן דיאטה קטוגנית היא דיאטה המבוססת על צריכה גבוהה של שומן, על חשבון צריכת פחמימות, שמטרתה לטפל בחולי אפילפסיה על ידי חיקוי מצב של צום, שבו ההתקפים האפילפטיים פוחתים. משתמשים בה בעיקר כדי לטפל באפילפסיה קשה בילדים. הדיאטה מחקה צום בהכריחה את הגוף לשרוף חומצות שומן במקום סוכרים. בתזונה מאוזנת מומרות הפחמימות הנמצאות במזון לגלוקוז, חד-סוכר זמין להפקת אנרגיה בגוף החשוב במיוחד לתפקודי המוח. עם זאת, אם יש מעט מאוד פחמימות בתזונה, הכבד הופך את השומן לחומצות שומן, שבתורן מפורקות לגופי קטון, ומכאן שמה של הדיאטה. גופי הקטון עוברים למוח ומחליפים את הגלוקוז כמקור אנרגיה. רמה גבוהה יותר של גופי קטון בדם, מצב הידוע כקטוזיס, גורמת להפחתה בשכיחות ההתקפים האפילפטיים. הדיאטה הקטוגנית הקלאסית פותחה לטיפול באפילפסיה אצל ילדים בשנות ה-20 של המאה ה-20 והייתה בשימוש נרחב עד העשור שלאחר מכן, אך הפופולריות שלה ירדה עם הכנסת תרופות אנטי-אפילפטיות יעילות. במחצית שנות ה-90 ייסד המפיק ההוליוודי ג'ים אברהמס, שהצליח להגיע לשליטה באפילפסיה הקשה של בנו על ידי טיפול בדיאטה, קרן שתקדם את הטיפול בה. הקרן תמכה במחקר במרכזי רפואה שונים ותוצאותיו שפורסמו ב-1996 סימנו את התחלת העניין המחקרי המתחדש בדיאטה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 במרץ 2023	ג'יימס האטון ג'יימס האטון (14 ביוני 1726 – 26 במרץ 1797) היה גאולוג, רופא, חוקר טבע וכימאי סקוטי שעסק גם בחקלאות ניסויית. נחשב לאבי הגאולוגיה המודרנית, אם כי ניתן לייחס זאת גם לגאולוגים אחרים, מאחר שבכמה אופנים חשיבתו של האטון הייתה מיושנת על-פי אמות המידה של זמננו. התאוריות שלו בדבר הזמן הגאולוגי – הקרויות גם "זמן עמוק", מסבירות את תכונות קרום כדור הארץ באמצעות תהליכים טבעיים ומניחות את היסוד לתורת הסטרטיגרפיה – נכללו בתאוריית הפלוטוניזם ובעקרון האחידות. רעיונותיו של האטון הדהימו את הקוראים ביחס לדעות ששררו באותה עת. עד פרסומם כבר נצבר ידע רב על סלעים, שכבות סלע ומאובנים, אבל עושר המידע הזה לא הפך לתאוריה כללית ומעשית של הגאולוגיה. משימה כזו סוכלה על ידי האמונה המקובלת כי כדור הארץ נוצר רק לפני כ-6,000 שנים, בהתאם לסיפורי הבריאה בספר בראשית, וכי סלעי המשקע בכל העולם נוצרו כאשר כמות עצומה של מינרלים הושקעה על ידי מי המבול. תהליכי שחיקה כבר היו ידועים, אבל לא היה שום הסבר מקביל ליצירת שטחי האדמה, בניגוד להרס שלהם על ידי בליה. חשיבות היווצרות סלעים באמצעות געשיות ותהליכים תוצרי-חום אחרים בקרום כדור הארץ הוכרה באופן חלקי בלבד. האטון טען כי סלעים רבים אכן נוצרו על ידי השקעה, כלומר חלקיקי סלע נשטפו מהאדמה אל האוקיינוסים, הצטברו על קרקעיתם והתמצקו לסלעים. אולם, עמדתו הייתה כי התמצקות הסלעים נבעה לא מהשקעה מתוך תמיסה מימית אלא כתוצאה מלחץ וחום – הסבר שנותר תקף גם במחקר המודרני. האטון הוסיף כי בליה ושחיקה יצרו משטחים חדשים באמצעות געשיות ותהליכים אחרים המונעים בחום הפנימי של כדור הארץ שהביאו סלעים חדשים לפני השטח. הרים חדשים אלה וצורות נוף אחרות נשחקו בתורן והושקעו בתוך הים, משם יכלו להידחף אל פני השטח וליצור משטחים חדשים באמצעות תהליכים מונעי-חום מפנים כדור הארץ. לתפיסתו, מכלול תהליכים גאולוגיים אלה יכול להסביר באופן מלא את צורות הנוף הנוכחיות בכל רחבי העולם, וכי ההסבר המקראי לא היה נחוץ בעניין זה. הוא סבר כי תהליכי השחיקה, ההשקעה, ההרבדה וההרמה היו מחזוריים, ובוודאי חזרו על עצמם פעמים רבות לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 במרץ 2023	רפי לביא, 1969 "דלות החומר" הוא כינויו של סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי, וביחס ביקורתי אל המציאות החברתית ואל המיתוסים של החברה הישראלית. בין האמנים המזוהים עם דלות החומר ניתן למנות את רפי לביא, יאיר גרבוז, מיכל נאמן, תמר גטר, יהודית לוין, נחום טבת, הנרי שלזניאק ואחרים. סגנון "דלות החומר" נולד מתוך מבט היסטורי–רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. שמו של הסגנון נבע מכותרת תערוכה בשם "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית", שאצרה שרה ברייטברג-סמל, ושהתקיימה במוזיאון תל אביב במרץ 1986. ברייטברג-סמל אצרה את התערוכה כסיכום וכהמשך של התערוכות "אמן–חברה–אמן" (1979) ו"רוח אחרת" (1981) במוזיאון. התזה שהציגה ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבינלאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי–אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 במרץ 2023	פטרוגליף של דו-קרב. פופה די נדרו, ואל קמוניקה ציורי הסלע בוואל קמוניקה הם אוסף פטרוגליפים (ציורי סלע) פרהיסטוריים הפזורים לאורך עמק ואל קמוניקה במורדות הרי האלפים בצפון איטליה. הציורים חרותים בסלעים לכל אורך העמק, אך הריכוז הגדול ביתר מצוי בסביבות העיירה קאפו די פונטה שבמרכז העמק. הם נחרתו החל בתקופה האפיפלאוליתית (8000 לפנה"ס) ועד תחילת השלטון הרומי בעמק (במאה הראשונה לספירה). קיומם של ציורי הסלע נודע לעולם המדע לראשונה ב-1909, אבל את עבודת המחקר העיקרית וקביעת הכרונולוגיה של הציורים ביצע עמנואל ענתי, ארכאולוג ישראלי יליד פירנצה, החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-20. על פי האומדן הנוכחי יש בעמק כ-300,000 ציורי סלע עתיקים, אחד האוספים הגדולים בעולם מסוגו. אוסף ציורי הסלע בוואל קמוניקה הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1979 כאתר המורשת העולמית הראשון באיטליה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 במרץ 2023	נמר השלג נמר השלג הוא אחד מבעלי החיים המסתוריים, החמקניים והנדירים ביותר בעולם, המכונה בפי התושבים המקומיים המתגוררים בשטח תפוצתו "רוח הרפאים של ההרים". נמר השלג נפוץ רק באזורים הרריים מסוימים באסיה, בעיקר במרכזה, בשטחים הנמצאים בגובה רב, לרוב בגבהים שבין 2,700–6,100 מטרים. מבנהו מותאם באופן מיטבי לבית גידול מושלג ומוכה רוחות. פרוותו עבה וארוכה (כ-12 ס"מ בבטנו), ומעוטרת בנקודות ובחברבורות המאפשרות לו הסוואה טובה בנוף ההררי המושלג. גודלן הקטן של אוזניו מסייע לו בשמירת חום גופו, וחלל אפו הרחב תורם לחימום האוויר הקר בטרם הוא מגיע לריאותיו. הוא ניחן ביכולת טיפוס מרשימה וביכולת קפיצה המגיעה למרחק של כ-15 מטרים, הודות לשרירי חזהו ורגליו השריריות הנתמכות בכפות חזקות וגדולות המשמשות כ"נעלי שלג". בדומה לרוב חתולי הפרא, גם נמר השלג נתון בסכנת הכחדה שלה אחראי האדם, הצד אותו בשל פרוותו הנחשקת, בשל איבריו המשמשים למרקחות רפואיות, ובשל הנזק הכלכלי הרב שהוא גורם כתוצאה מציד חיות משק. כמו כן, מצמצם האדם את שטחי מחייתו. בשל הקושי בהשגת מידע מדויק על גודל אוכלוסיית נמרי השלג, מתבססים החוקרים על אומדנים, שעל פיהם מספר הנמרים מוערך בכ-4,000–7,000 פרטים. נמרי השלג מתקשים למצוא בני זוג ולהתרבות, כתוצאה מפיצול האוכלוסייה שנגרם מתפוצת האדם, ממלחמות ומתנאי שטח קשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 במרץ 2023	ארתור שפנייר ארתור שפנייר (17 בנובמבר 1889, מגדבורג – 30 במרץ 1944, ברגן-בלזן) היה ספרן וחוקר יהודי במדעי היהדות. נולד בגרמניה, למד לימודים קלאסיים באוניברסיטה של ברלין ולימודי יהדות ועברית בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, ושילב במחקריו שני תחומים אלה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני. בשנים 1919–1921 עסק במחקר באקדמיה לחכמת ישראל, ופרסם את פרי מחקרו בספר על התוספתא. באוקטובר 1921 החל לעבוד בספריית המדינה בברלין ובשנת 1926 התמנה למומחה ליהדות ולעברית במחלקת המזרח. לצד עבודתו בספרייה עסק במחקר, ופרסם מאמרים וספרים בתחומי התורה שבעל-פה והמסורה. לאחר עליית הנאצים לשלטון נאלץ לפרוש מתפקידו בספריית המדינה בברלין. לאחר ליל הבדולח ניסה להגר לארצות הברית, אך בגלל גישתם הנוקשה של פקידי ההגירה האמריקאיים לא הצליח לקבל אשרת כניסה, ונספה בשואה. מחקריו תרמו תרומה חשובה לחקר התוספתא, התפילה וטעמי המקרא. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 במרץ 2023	סלינה סלינה קווינטנייה-פרס הייתה זמרת-יוצרת לטינית, מהמובילות בעולם, שזכתה בתהילה בינלאומית. היא נרצחה על ידי יולנדה סלדיבר, שהייתה מנהלת מועדון מעריציה, ב-31 במרץ 1995. זהו אחד ממקרי הרצח המוכרים ביותר בכל הזמנים. הקהילה הלטינית הושפעה עמוקות ממקרה הרצח ורבים נסעו אלפי קילומטרים כדי לבקר בביתה, בבוטיקים ובזירת הפשע, ואף התפללו לעילוי נשמתה בכנסיות. כל רשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית קטעו את התוכניות הקבועות שלהן כדי לדווח על הרצח בזמן אמת. ב-12 באפריל 1995 (שבועיים לאחר מותה) הכריז מושל טקסס באותה עת, ג'ורג' ווקר בוש, על "יום סלינה": כאירוע רשמי של המדינה שחל בסמוך ליום ההולדת שלה. היו אמריקאים שמתחו ביקורת על כך מכיוון ש"יום סלינה" חפף באותה שנה את חג הפסחא. בעת מותה של סלינה, מוזיקת ​​טחאנו הייתה אחת מתת-הסוגות הפופולריות ביותר בעולם המוזיקה הלטינית בארצות הברית. היא כונתה "מלכת מוזיקת הטחאנו" והפכה לאמן הלטיני הראשון והיחיד בהיסטוריה שהצליח לכבוש עם אלבום (Dreaming of You משנת 1995) את פסגת מצעד הבילבורד 200. כמה שנים לאחר הירצחה, הפופולריות של מוזיקת ​​הטאחנו דעכה. סלדיבר נמצאה אשמה ברצח ונגזר עליה מאסר עולם. ג'ניפר לופז גילמה את סלינה בסרט התיעודי על חייה, "סלינה" (1997), וזכתה להצלחה הן כזמרת והן כשחקנית כמה שנים לאחר מכן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה