ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות
דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.
| היום | ||
|---|---|---|
| 14 באוגוסט 2026 | שרה ברייטמן (נולדה ב-14 באוגוסט 1960) היא זמרת סופרן, פזמונאית, שחקנית, רקדנית ומוזיקאית קלאסית אנגלייה. ברייטמן החלה את הקריירה שלה כחברה בלהקת המחול הוט גוסיפ והוציאה כמה שירי דיסקו כזמרת סולו. ב-1981 היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בתיאטראות וסט אנד ב"קאטס" ופגשה את המלחין אנדרו לויד ובר, לו נישאה מאוחר יותר. היא המשיכה לככב במחזמרים בווסט אנד ובברודוויי, כולל "פנטום האופרה", במסגרתו גילמה את דמותה של כריסטין דאי. אלבום המחזמר, The Phantom of the Opera, יצא בפורמט תקליטור ב-1987 ונמכר ב-40 מיליון עותקים ברחבי העולם – אלבום המחזמר הנמכר ביותר בכל הזמנים. הדואט של ברייטמן משנת 1996 עם זמר הטנור האיטלקי אנדראה בוצ'לי, "Time to Say Goodbye", דורג בראש המצעדים בכל רחבי אירופה והפך לשיר המצליח והנמכר ביותר בכל הזמנים בגרמניה; הוא נשאר בראש המצעד של המדינה במשך 14 שבועות רצופים ונמכר בלמעלה משלושה מיליון עותקים. בהמשך זכה להצלחה בינלאומית ונמכר בלמעלה מ-12 מיליון עותקים ברחבי העולם, אחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. על שיר זה קיבלה ברייטמן למעלה מ-200 תוארי זהב ופלטינה ב-38 מדינות שונות. בשנת 2010 הוכתרה על ידי בילבורד כאמן הקלאסי החמישי המשפיע והנמכר ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21 בארצות הברית (אלבומיה ושיריה נמכרו בלמעלה מ-6.5 מיליון עותקים במדינה). בשנת 2012 מונתה ברייטמן לאמן אונסק"ו לשלום בין השנים 2012–2014, על "מחויבותה למטרות הומניטריות וצדקה, כמו גם תרומתה לאורך הקריירה האמנותית שלה, לקידום דיאלוג תרבותי וחילופי תרבויות, תוך מסירותה לאידיאליזם ולמטרותיו של הארגון". ב-2014 היא החלה להתאמן לקראת מסע לתחנת החלל הבינלאומית, שנדחה מסיבות לא ידועות. ברייטמן זכתה לעיטור "Cavaliere" ("אביר/ה") במסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה ב-2 ביוני 2016, ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרטפורדשייר בשנת 2018, כהוקרה על תרומתה הבולטת למוזיקה ולתיאטרון. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| אוגוסט | ||
|---|---|---|
| 1 באוגוסט 2026 | הווידאו קליפ לשיר Like a Prayer של מדונה יצא בפברואר 1989. הוא בוים על ידי מרי למברט, שביימה בעבר את "Borderline", "Like a Virgin" (1984), "Material Girl" (1985) ו-"La Isla Bonita" (1987). הקליפ צולם באולפני ראלי בהוליווד ובגבעות סן פדרו. מדונה רצתה וידאו פרובוקטיבי יותר מכל מה שעשתה קודם לכן; לשם כך, היא התייחסה לגזענות והעמידה פנים שהקליפ עוסק בזוג בין-גזעי שנרצח על ידי הקו קלוקס קלאן, אף על פי ששינתה את דעתה והחליטה לכלול נושא פרובוקטיבי נוסף, אך כזה שעומד בקנה אחד עם הקונוטציות הדתיות של השיר. לאחר שהאזינה לשיר מספר פעמים, החליטה מדונה על נושאו הסופי ולמברט עזרה לה לממש אותו. הקליפ מתחיל כשמדונה הופכת עדה לשוד ולרצח של אישה צעירה בידי אנשים לבנים הדוגלים ב"עליונות לבנה", והיא מפוחדת מכדי להגיב. גבר שחור, שראה את האירוע גם כן, רץ לעזור לה, אך הרוצחים בורחים בדיוק כשמגיעה המשטרה. השוטרים חושדים בטעות שהוא הרוצח ועוצרים אותו. לפני שהם נמלטים, הרוצחים מעיפים מבט מאיים לעבר מדונה, שבורחת מזירת הפשע ונמלטת לכנסייה, שם היא נתקלת בפסל של קדוש. עם תחילת הבית הראשון היא מתפללת מול הפסל, שנראה בוכה, ולאחר מכן נשכבת על ספסל וחולמת חלום שבו היא נופלת לריק. לאורכו של הקליפ, ניתן לראות צלבים בוערים; דבר שעורר הד תקשורתי ברחבי העולם והפך את הקליפ לאחד מהקליפים השנויים במחלוקת בכל הזמנים. בטקס פרסי הווידאו קליפים של MTV לשנת 1989 זכה הקליפ של "Like a Prayer" בפרס בקטגוריית "בחירת הצופים". במרוצת השנים, הוכתר הקליפ לאחד מהקליפים החשובים ביותר בכל הזמנים ברשימות שפורסמו במגזינים וכתבי עת שונים כדוגמת אנטרטיינמנט ויקלי, בילבורד, ו-Parade, באתרים שונים נכתב שהוא "הקליפ השנוי במחלוקת ביותר שיצא בכל הזמנים". בשנת 2015, נכלל ברשימת "20 הקליפים השנויים ביותר במחלוקת אי פעם" של NME ודורג במקום הראשון. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 2 באוגוסט 2026 | המשמר הפרטוריאני היה יחידת עילית של הצבא הרומי. במשך 300 שנים שימשו חיילי המשמר כשומרי ראש, ובתפקידי מודיעין צבאי. בתחילה עבור בעלי משרות רמות ברפובליקה הרומית, ולאחר מכן עבור קיסרי רומא. אוגוסטוס קיסר היה הקיסר הראשון שהפך את המשמר ליחידת שומרי הראש האישית שלו. היחידה נשאה בתפקיד זה, בשינויים קלים, בשלוש מאות השנים שלאחר מכן. כבר בשלב מוקדם יחסית, צברו מפקדי המשמר כוח פוליטי רב. הם לא נרתעו מלהשתמש בכוחם ובהשפעתם כדי למנות ולהדיח קיסרים, לצבור רכוש, נכסים ומעמד מיוחד בכל זרועות השלטון. על רקע זה, המוניטין של המשמר וחייליו היה מפוקפק מאוד. מקורות היסטוריים בני התקופה, ובהשראתם גם מחקרים מודרניים, מתארים את חיילי המשמר כמפונקים חסרי יכולת צבאית, אשר נהנו מהחיים הנוחים של הבירה, ואת המשמר מתארים כגולם הקם על יוצרו. שיא פעילות מפקדי המשמר, ובמידה מסוימת גם של חייליו, הייתה בתקופת שלטונם של קיסרים חלשים וחסרי יכולת, שהותירו את רסן השלטון בידי דמויות חזקות, והתמכרו למנעמי הארמון ולעיתים למעשי שחיתות. בשנת 312, לאחר תפיסת רסן השלטון באימפריה הרומית, פירק קונסטנטינוס את המשמר הפרטוריאני, הרס את מחנה המשמר הקסטרה פרטוריה ברומא, והביא את הקץ על המשמר הפרטוריאני. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 3 באוגוסט 2026 | אקוסטיקה תת-מימית או הידרו-אקוסטיקה היא ענף בתחום האקוסטיקה העוסק בחקר התפשטות קול במים ובאינטראקציה בין הגלים המכניים העוברים בתווך המימי לבין גבולותיו – פני המים, קרקעיתם, גדות, ועצמים השקועים במים. אקוסטיקה תת-מימית עוסקת במים של אוקיינוסים, ימים, אגמים ובריכות. תחום התדרים האופייני לתחום האקוסטיקה התת-מימית הוא בין 10 הרץ ל-1 מגהרץ (). מעבר לגבולות תחום תדר זה, דהיינו בתדרים הקטנים מ-10 הרץ או בתדרים הגדולים מ-1 מגהרץ גל הקול אינו מתקדם אלא נבלע. הסיבות לכך שונות בגבולות השונים:
תחום האקוסטיקה התת-מימית קשור באופן הדוק למספר תחומים נוספים של חקר האקוסטיקה: סונאר, מתמרים, עיבוד אותות קול, אוקיינוגרפיה אקוסטית, ביואקוסטיקה ואקוסטיקה פיזיקלית.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
| 4 באוגוסט 2026 |
קבוצת ים רוֹס הייתה חלק מן המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית בראשות ארנסט שָקֶלטון, אשר פעלה בין השנים 1914–1917. למשלחת היו שתי משימות: הראשונה – הנחת מספר מצבורי אספקה על פני חומת הקרח הגדולה מים רוס אל קרחון בירדמור, לאורך נתיב הקוטב שהתווּ משלחות קודמות לאנטארקטיקה. עבור משימה זו הקצו חברי המשלחת את הספינה "אורורה". החלק השני והעיקרי של המשלחת, בפיקודו של שקלטון עצמו, היה אמור לרדת אל חוף ים ודל מעברה האחר של אנטארקטיקה, ולצעוד לרוחב היבשת דרך הקוטב הדרומי אל ים רוס. חלק זה של המשלחת הגיע לאנטארקטיקה באונייה "אנדיורנס". הקשר בין שני חלקי המשלחת היה חיוני להצלחתה, שכן המשלחת העיקרית לא הייתה מסוגלת לשאת איתה אספקה בכמות מספקת בלי סיועה של המשלחת המשנית. התוכנית השתבשה כש"אורורה" נסחפה ברוחות עזות והמשלחת העיקרית של שקלטון נתקעה על אי הפיל לאחר ש"אנדיורנס" נמחצה בקרח ולא יכלה לבצע את חציית אנטארקטיקה כמתוכנן. קבוצת ים רוס הייתה תקועה עד ינואר 1917, כאשר "אורורה", שעברה תיקונים וצוידה מחדש בניו זילנד, הגיעה לחלץ אותם. ההכרה הציבורית במאמציהם בוששה לבוא, אבל לאחר זמן ניתנו ארבע מדליות אלברט לחברים בקבוצה, לשניים מהם לאחר מותם. שקלטון כתב לאחר זאת, כי הנספים "הקריבו את חייהם למען ארצם, בדיוק כאלה שהקריבו את חייהם בצרפת או בפלנדריה במלחמת העולם הראשונה". |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 5 באוגוסט 2026 | תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
| 6 באוגוסט 2026 | הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי היו שתי תקיפות בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום הראשונה שכונתה "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה שנייה, שנקראה "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום. בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי בארבעת החודשים שלאחר הטלת הפצצות. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת הפצצה, והאחרים כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 7 באוגוסט 2026 | "עם עולם" הייתה תנועת הגירה יהודית אידאולוגית לארצות הברית בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19. במסגרת התנועה התארגנה הגירתם של כמה מאות יהודים, רבים מהם בני האינטליגנציה היהודית-רוסית. התנועה דגלה ברעיון הפיכת היהודים לחקלאים העומדים בזכות עצמם, וראתה בהגירה לאמריקה ובהתיישבות בה אידיאל ולא רק פתרון זמני למשבר. הרקע המידי להקמתה היו הפרעות שנודעו כ"סופות בנגב" בתחום המושב של האימפריה הרוסית. יוצאי "עם עולם" הקימו בארצות הברית מספר מושבות חקלאיות, שלא האריכו ימים. התנועה התפרקה עד סוף העשור, אולם שמה נותר חקוק בזיכרון ההיסטורי של יהדות ארצות הברית, בעיקר בזכות אישים בעלי שם שלקחו בה חלק דוגמת אייב קאהאן, אלכסנדר הרכבי ודוד אדלשטט. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 8 באוגוסט 2026 | חייקה גרוסמן הייתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת השומר הצעיר בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין. לאחר המלחמה הייתה מראשי הוועד היהודי המרכזי של יהודי פולין, ובישראל שימשה כאשת ציבור בתפקידים רבים: ראש המועצה האזורית געתון (האישה הראשונה שכיהנה כראש מועצה אזורית), חברת הכנסת ה-7, ה-8, ה-9 וה-11 מטעם סיעות מפ"ם והמערך, סגנית יושב ראש הכנסת, ופעילה במפעל להנצחת השואה. פעלה לחקיקת חוקים חברתיים ולקידום אוכלוסיות חלשות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 9 באוגוסט 2026 | טורפדו הוא מערכת נשק ימית בעלת הנעה עצמית מתחת לפני המים ובעלת יכולות ביות וניהוג בחלק מן הדגמים. הטורפדו משוגר מצוללות, מאוניות, ממטוסים או ממסוקים, ונועד בדרך כלל להטביע כלי שיט בהדף הפיצוץ התת-מימי. השם "טורפדו" יועד במקור למספר מתקני חבלה תת-מימיים, שרובם מוגדרים היום כמוקשים ימיים. מתחילת המאה ה-20 נקראו בשם זה רק פצצות תת-ימיות בעלות הנעה עצמית. כיום, מסווגים הטורפדות על פי שיטת ההנחיה שלהם ועל פי משקלם. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 10 באוגוסט 2026 | מצדה היא מבצר עתיק על פסגתו של הר שולחן מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו. הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית. על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. הלגיון העשירי הרומי הגיע למצדה, והטיל מצור על הצוק. המורדים בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים, לאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוותם להסיר את המצור. לאחר כיבוש מצדה שקע ההר בתהומות השיכחה עד לגילויו מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו. בעוד היהדות המסורתית התנערה מסיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה לחירות והתחדשות לאומית תוך לחימה בלתי פוסקת ולא מתפשרת עד השגת המטרה או מוות. מצדה הפכה ליעד של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחיילות שונים, על רקע זה נטבעה הקריאה "שנית מצדה לא תיפול". החל מסוף המאה העשרים חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר הבעייתי המשתקף בקנאות הקיצונית של הסיקריים ובבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 11 באוגוסט 2026 | הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה נפשית, שעל פי DSM-5 משתייכת לאשכול ב' של הפרעות האישיות. הפרעת אישיות זאת נקראה בשם 'גבולית' כיוון שבעבר הוגדרה כמבטאת גבול בין נוירוזה לפסיכוזה. אף שהשם בעייתי מבחינת תיאור ההפרעה, הוא נותר ללא שינוי עד היום. ב־ICD 10 היא מוגדרת כ"הפרעת אישיות לא יציבה מבחינה רגשית".
הפרעת אישיות גבולית מאופיינת על ידי דפוס נרחב של חוסר יציבות במערכות אישיות בינאישיות. מאפיין מרכזי בהפרעה זו הוא חוסר יציבות בתחושת העצמי ובמצבי הרוח, המתבטא בדרך כלל בתגובות רגשיות אינטנסיביות במיוחד, והפגנה של כעס פתאומי או רגזנות פתאומית שאינה מותאמת לסיטואציה. תגובות אלה בדרך כלל מופיעות אצל הסובלים מההפרעה כאשר הם פוגשים גירוי המתפרש על ידם כדבר מאיים שמתקשר לנטישה, דחייה, בדידות, ביקורת, או כישלון. תגובות נוספות העשויות להופיע הן של נסיגה חברתית והתנהגות אובדנית. אנשים עם הפרעת אישיות גבולית סובלים מהפרעות בולטות ועיקשות בדימוי העצמי או בתחושת העצמי, ועשויים להתקשות לדעת מה הם הדברים אותם הם מעריכים, במה הם מאמינים, מעדיפים, או נהנים, ועשויים להרגיש כאילו אינם קיימים. לעיתים קרובות הם אינם בטוחים לגבי מטרותיהם ארוכות הטווח במערכות יחסים או במסגרת העבודה, ועשויים לבסס את זהותם האישית על אחרים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 12 באוגוסט 2026 | השיטה המדעית היא שם כולל לטכניקות המשמשות במדע לחקר תופעות, צבירת ידע חדש או תיקון ושילוב של ידע קודם. הטכניקות המאפשרות להכריע בין רעיונות ותפיסות שונות כוללות הן אמצעים ושיטות מדידה והן כלים מחשבתיים של היקש לוגי.
השיטה המדעית עברה התפתחות רבה במרוצת ההיסטוריה, וחלק מקפיצות הדרך הגדולות במדע נחשבות כנקודות מפתח בשינוי השיטה המדעית. כיוון שהשיטה המדעית עוברת התפתחות מתמדת, אין עליה הסכמה כוללת, באותו אופן שאין הסכמה כוללת לגבי מהו מדע. כך, למשל, לדעת חלק מהעוסקים במדעי הטבע, חלק מהמחקרים בתחומים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה לוקים במתודולוגיה משום שהשיטות המדעיות שבהן משתמשים ענפים אלו אינן ריגורוזיות מספיק. באותו אופן הוויכוח סביב ענפים הנחשבים כפסבדו-מדע, כגון הומאופתיה, עוסק לרוב בשיטה המדעית שבה ענפים אלו משתמשים (או אינם משתמשים). למרות הבדלים בפרוצדורות המחקריות בין תחומי המחקר השונים, קיימים מספר מאפיינים משותפים המייחדים את החקר המדעי ממתודולוגיות ידע אחרות. חוקרים מדעיים מנסים למצוא מודלים שיסבירו תופעות טבע על פי עקרון תערו של אוקאם: כלומר למצוא את המודל הפשוט ביותר המסביר את התופעות הנצפות. תאוריות אלו נבנות על בסיס לוגי ומתמטי, והדרך להכריע בין תאוריות שונות היא על ידי תכנון ניסויים לבחינתן. ניסויים גם נעשים בתחומים שבהם אין תאוריה, על מנת לצבור ידע שיאפשר בנייתם של הסברים ותאוריות. הדרישה הבסיסית מניסויים היא הדירות. בין המאפיינים המשותפים לתחומי המחקר השונים נמנית הדעה הנחרצת בדבר נחיצות האובייקטיביות בתהליך, כדי לצמצם פירוש מוטה של התוצאות. דרישה בסיסית אחרת היא תיעוד, ארכוב ושיתוף כל המידע והמתודולוגיה, כדי שיעברו ביקורת על ידי מדענים אחרים. כך מתאפשר למדענים לאמת את התוצאות על ידי ניסיון לחזור על הניסוי. הליך זה מאפשר קבלת אמת מידה סטטיסטית לאמינות המידע. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 13 באוגוסט 2026 |
We Are Never Ever Getting Back Together (אנחנו לעולם לא נחזור להיות ביחד) הוא שיר מתוך "Red", אלבום האולפן הרביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. הוא נכתב על ידי סוויפט, מקס מרטין ושלבק והופק על ידי שני האחרונים. השיר יצא לרדיו על ידי ביג מאשין רקורדס ב-13 באוגוסט 2012 כסינגל המוביל מהאלבום, והוא הרצועה השמינית באלבום. מילות השיר מתארות את תסכולה של סוויפט ממאהב לשעבר שרוצה לחדש את יחסיהם. השיר זכה לביקורות חיוביות; מגזין ה"רולינג סטון" הציב את השיר במקום השני ברשימת השירים הטובים ביותר לשנת 2012, ובסקר סוף השנה של "טיים מגזין" הגיע השיר למקום הרביעי. השיר קיבל מועמדות לפרס הגראמי להקלטת השנה ומועמדות לפרס בחירת הקהל לשיר האהוב של השנה. השיר זכה להצלחה מסחרית מיידית, והיה השיר הראשון בקריירה של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, לשם זינק מהמקום ה-72. הווידאו קליפ עבור השיר יצא באוגוסט 2012. הווידאו קליפ היה הראשון שהוצג ברזולוציית 4K, וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה. בשיר הגיע למעמד פלטינה משושת לפי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). השיר הוא אחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בעולם, עם מכירות ברחבי העולם של מעל 7 מיליון עותקים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 14 באוגוסט 2026 | שרה ברייטמן (נולדה ב-14 באוגוסט 1960) היא זמרת סופרן, פזמונאית, שחקנית, רקדנית ומוזיקאית קלאסית אנגלייה. ברייטמן החלה את הקריירה שלה כחברה בלהקת המחול הוט גוסיפ והוציאה כמה שירי דיסקו כזמרת סולו. ב-1981 היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בתיאטראות וסט אנד ב"קאטס" ופגשה את המלחין אנדרו לויד ובר, לו נישאה מאוחר יותר. היא המשיכה לככב במחזמרים בווסט אנד ובברודוויי, כולל "פנטום האופרה", במסגרתו גילמה את דמותה של כריסטין דאי. אלבום המחזמר, The Phantom of the Opera, יצא בפורמט תקליטור ב-1987 ונמכר ב-40 מיליון עותקים ברחבי העולם – אלבום המחזמר הנמכר ביותר בכל הזמנים. הדואט של ברייטמן משנת 1996 עם זמר הטנור האיטלקי אנדראה בוצ'לי, "Time to Say Goodbye", דורג בראש המצעדים בכל רחבי אירופה והפך לשיר המצליח והנמכר ביותר בכל הזמנים בגרמניה; הוא נשאר בראש המצעד של המדינה במשך 14 שבועות רצופים ונמכר בלמעלה משלושה מיליון עותקים. בהמשך זכה להצלחה בינלאומית ונמכר בלמעלה מ-12 מיליון עותקים ברחבי העולם, אחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. על שיר זה קיבלה ברייטמן למעלה מ-200 תוארי זהב ופלטינה ב-38 מדינות שונות. בשנת 2010 הוכתרה על ידי בילבורד כאמן הקלאסי החמישי המשפיע והנמכר ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21 בארצות הברית (אלבומיה ושיריה נמכרו בלמעלה מ-6.5 מיליון עותקים במדינה). בשנת 2012 מונתה ברייטמן לאמן אונסק"ו לשלום בין השנים 2012–2014, על "מחויבותה למטרות הומניטריות וצדקה, כמו גם תרומתה לאורך הקריירה האמנותית שלה, לקידום דיאלוג תרבותי וחילופי תרבויות, תוך מסירותה לאידיאליזם ולמטרותיו של הארגון". ב-2014 היא החלה להתאמן לקראת מסע לתחנת החלל הבינלאומית, שנדחה מסיבות לא ידועות. ברייטמן זכתה לעיטור "Cavaliere" ("אביר/ה") במסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה ב-2 ביוני 2016, ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרטפורדשייר בשנת 2018, כהוקרה על תרומתה הבולטת למוזיקה ולתיאטרון. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 15 באוגוסט 2026 | אמנות חזותית בישראל היא אמנות פלסטית שנוצרה בארץ ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות "גבוהה" המושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות, בסגנונות, בדרכי ביטוי, ובנושאים מגוונים, המשקפים ניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות הישראלית לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, בקשריה עם האמנות היהודית לדורותיה, ובשנים האחרונות אף בקשריה וביחסה אל התרבות הערבית בישראל. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 16 באוגוסט 2026 | שלמה פיינגולד היה יזם, מוציא לאור ועיתונאי שפעל בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. פיינגולד, שנולד כיהודי ואף למד בישיבת וולוז'ין, התקרב לכת "בני ישראל הבריטים", ובשל כך נודע ברבים כמומר, אף כי ספק אם המיר את דתו. בשל אמונותיו הדתיות, ובשל אורח חייו ומנהגיו יוצאי הדופן, נתקל פיינגולד ביחס שלילי של היהודים בני דורו, ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" בכינוי "המשומד". עם זאת, היה פיינגולד יזם רב תושייה, שהותיר אחריו מבנים יוצאי דופן בירושלים, בתל אביב, בטבריה ובעפולה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 17 באוגוסט 2026 | הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי שנוסד בירושלים בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה" בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים (מאורעות תרפ"ט). במשך השנים מלאו את שורותיו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". הארגון פורק עם הקמת צה"ל. האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה. ישנם היסטוריונים הרואים במאבק המזוין, שבו היה לאצ"ל וללח"י חלק מכריע, גורם משמעותי בהחלטת הבריטים להחזיר לידי האו"ם את סוגיית ארץ ישראל ולעזוב אותה בהתאם להחלטת החלוקה תחת למסור אותה כולה לידי ערביי ארץ ישראל. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים", האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים.
|
עריכה - תבנית - שיחה |
| 18 באוגוסט 2026 | בני דת משה או "בני דת ישראל" היה מונח נפוץ להגדרה חיצונית והגדרה עצמית של היהודים, שאומץ במרכז ובמערב אירופה בימי האמנציפציה במאה ה-19. הכינוי שיקף את הנחות היסוד של האמנציפציה והשקפת העולם הליברלית לגבי מקומם של היהודים בחברה האירופאית המודרנית. הוא נועד להדגיש את היותם אזרחים בני הלאום המקומי, שכל נבדלותם התמצתה בהשתייכותם הדתית, במובן הצר של המונח. המושג והאידאולוגיה שמאחוריו זכו לפופולריות בעיקר במדינות-הלאום בעלות השאיפה להומוגניות שהייתה בהן אוכלוסייה יהודית גדולה, צרפת, גרמניה והונגריה. ההפנמה של המעמד שווה-הזכויות הייתה כרוכה בניסיון להפוך את היהדות לדת במובן המערב-אירופאי, כלומר לעניין של אמונה פרטית, ומחיקה או התעלמות מיסודות במסורת היהודית שלא התאימו לתפישה זו. ההגדרה כ"בני דת משה" אומצה לראשונה בשלהי המאה ה-18, ונעשתה רווחה בהדרגה מראשית המאה ה-19. היא החלה להיתקל בקשיים עם עליית האנטישמיות בסוף אותה מאה, ואיבדה את תוקפה עם הסלמת שנאת היהודים בין מלחמות העולם. המונח נעלם למעשה אחרי השואה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 19 באוגוסט 2026 | דקליים הם משפחה יחידה בסדרת הדקלאים. משפחת הדקליים מכילה 181 סוגים וכ-2,600 מינים של עצים, שיחים ומטפסים ירוקי עד. הדקליים מצויים בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים וכן באזורים ממוזגים חמימים, והם סימן היכר מובהק של נאות מדבר ושל איים באוקיינוס השקט. המאפיינים של רוב סוגי הדקליים הם: צמח בעל פרחים חד-פסיגי רב שנתי, לרוב דו-ביתי (שיש ממנו עצי זכר ועצי נקבה), שורשיו צומחים מן הגזע, גזעו דק, ישר ונטול ענפים, ובראשו "כתר" הבנוי מעשרות רבות של עלים ארוכים ("כפות"). עם זאת, מיני הדקליים השונים ניחנים במגוון גדול מאוד של תכונות פיזיות והם שוכנים בכמעט כל סוג של בית גידול בתחום התפוצה שלהם – מיערות גשם טרופיים ועד מדבריות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 20 באוגוסט 2026 | הורקנוס לבית טוביה היה בנו הצעיר של יוסף בן טוביה, גובה המסים באזור ארץ ישראל שחי בתקופת בית שני תחת השלטון ההלניסטי. על פי בקשתו של האב, יצא הורקנוס למצרים ורכש את חיבתו והגנתו של המלך התלמי. בשובו ארצה נלחם הורקנוס באחיו שניסו להורגו, הרג שניים מהם, וזכה לבוז מצד אביו בגלל התנהלותו הכלכלית. הוא ברח אל מעבר לנהר הירדן, בנה אחוזה וגבה מס מתושבי המקום. לאחר עליית אנטיוכוס אפיפאנס לשלטון בשנת 175 לפנה"ס, שׂם הורקנוס קץ לחייו. סיפורם של יוסף והורקנוס ממשפחת בית טוביה מתואר באריכות בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. אף שהסיפור מאופיין בקווים אגדתיים שמעלים ספק לגבי אמינותו ההיסטורית, הוא מהווה מקור שאפשר ללמוד ממנו על מצבם החברתי והתרבותי של היהודים בארץ ישראל בתקופה שלפני פרוץ מרד החשמונאים. הורקנוס ומשפחתו היו בני המעמד הגבוה בארץ ישראל וקיימו קשר קרוב עם השלטונות התלמיים. קשר זה השפיע על אורח חייהם: הם אימצו מאפיינים הלניסטיים שבמקרים רבים עמדו בסתירה למצוות היהדות. כיום סבורים חוקרים רבים שבני טוביה היו מראשוני המתייוונים, וסיפורם מתאר את ראשית תופעת ההתייוונות בקרב היהודים, בעיקר מהמעמד הגבוה, בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. תיארוך תקופתו של הורקנוס שנוי במחלוקת בין החוקרים. זהותו של המלך תלמי המוזכר בסיפור אינה ידועה, והזיהוי נע בין תלמי השלישי (246–222 לפנה"ס), תלמי הרביעי (222–204 לפנה"ס) או תלמי החמישי (204–181 לפנה"ס). |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 21 באוגוסט 2026 | צעדת ג'רו, שמוכרת במחקר ההיסטורי בכינוי "מסע הצלב של ג'רו" הייתה מחאה שהתקיימה במהלך חודש אוקטובר 1936, בתגובה למצוקות האבטלה והעוני בעיר ג'רו באנגליה, בשנות השלושים המוקדמות של המאה ה-20. כ-200 מתושבי העיר, שכינו עצמם "צלבנים", יצאו למסע רגלי מן העיר אל לונדון ובידיהם עצומה לממשלת בריטניה. במסמך דרשו השבת פעילות התעשייה לעיר, בעקבות סגירת מספנת חברת פאלמרס לבניית אוניות ולברזל בשנת 1934, אשר הייתה מעסיק עיקרי באזור. העצומה הונחה על שולחן בית הנבחרים, אך לא נדונה, והצעדה לא הניבה תוצאות מיידיות. תושבי ג'רו שבו לעירם בתחושת החמצה ואכזבה. שורשיה של ג'רו כיישוב מתועדים לפחות מן המאה השמינית לספירה. בראשית המאה התשע-עשרה התפתחה בעיר תעשיית הפחם, ובעקבותיה נוסדה בשנת 1851 מספנה. במהלך כ-80 שנות פעילותה הושקו בה למעלה מאלף אוניות. עם זאת, בעשורים שלאחר מכן הובילו כשלי ניהול מתמשכים ושינויים במבנה הסחר העולמי לאחר מלחמת העולם הראשונה לדעיכה הדרגתית של הפעילות ולבסוף לסגירת המספנה. יוזמות להקמת מפעל פלדה מודרני באתר המספנה נתקלו בהתנגדות נחרצת מצד הפדרציה הבריטית לברזל ופלדה (BISF), גוף מעסיקים בעל השפעה נרחבת. כישלון יוזמות אלו והיעדר תוכניות לשיפור התעסוקה באזור באופן משמעותי הניעו את הנהגת העיר לארגן את הצעדה. צעדות מחאה של מובטלים ללונדון, שכונו "צעדות רעב", התקיימו מאז ראשית שנות העשרים ביוזמת תנועת העובדים המובטלים הלאומית (NUWM), שהונהגה בידי חוגים קומוניסטיים. הנהגות מפלגת הלייבור וקונגרס האיגודים המקצועיים (TUC) נמנעו מלתמוך בצעדות אלו, מחשש לזיהוין עם תעמולה קומוניסטית. גישה זהירה דומה ננקטה גם כלפי צעדת ג'רו, אף על פי שהיא אורגנה בידי מועצת העיר, שהקפידה לא להתקשר עם ה-NUWM, וזכתה לתמיכה ציבורית רחבה ברמה המקומית. במהלך מסעם זכו הצועדים לאירוח ולסיוע מצד סניפים מקומיים של כלל המפלגות המרכזיות, ובהגיעם ללונדון התקבלו בברכה פומבית. על אף תחושת האכזבה ששררה בקרב משתתפי הצעדה, בדיעבד נחשבת צעדת ג'רו לאירוע חשוב בנרטיב החברתי והפוליטי של שנות השלושים בבריטניה. היא תרמה לעיצוב תודעה ציבורית, אשר סללה את הדרך לרפורמות חברתיות מקיפות לאחר מלחמת העולם השנייה. בעיר ג'רו הוקמו אנדרטאות להנצחת המאורע, ושחזורים של הצעדה לציון 50 ו-75 שנים מאז קיומה חידשו את הדיון הציבורי על אבטלה והמאבק בה. הנהגת הלייבור, שבשנת 1936 נקטה עמדה מסויגת כלפי הצעדה, התייחסה אליה לאחר המלחמה כסמל לאדישות שלטונית מחד, ולנחישות מעמד הפועלים מאידך. |
עריכה - תבנית - שיחה |
| 22 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 22 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 23 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 23 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 24 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 24 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 25 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 25 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 26 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 26 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 27 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 27 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 28 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 28 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 29 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 29 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 30 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 30 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| 31 באוגוסט 2026 | תבנית:ערך מומלץ 31 באוגוסט 2026 | עריכה - תבנית - שיחה |
| ערכים מומלצים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||















