לדוד מזמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסוקי המזמור: תהילים, כ"ד
לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ

א לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
ב כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:
ג מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:
ד נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:
ה יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:
ו זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:
ז שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
ח מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
ט שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
י מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:

לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הוא שיר של יום ראשון, פרק כ"ד מספר תהילים (פרק כ"ג במיספור של תרגום השבעים), הפותח במילים אלה ומיוחס לדוד המלך. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כמועילה לפרנסה טובה.

ביאור המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מדבר על כך שכל היקום כולו, נברא על ידי הקב"ה, והוא הבעלים היחידי של העולם ומה שיש בו.

זמני אמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור זה נאמר על ידי הציבור בבית הכנסת בהזדמנויות רבות.

מדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשי חז"ל רבים, מסתמכים על הפסוק הראשון של מזמור לדוד.

  • "אמר ר' שמואל: ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן, אמרן דוד, ואלו הם: "לה' הארץ ומלואה" - ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו? שבשבילו נברא העולם על מלואו" (ילקוט שמעוני סימן תר"ל)
הסבר: מזמור זה הוא אחד מארבעה מזמורים, שכבר אדם הראשון, היה צריך לאומרם, ובדיעבד אמרם דוד המלך, בשמו של אדם הראשון. והסיבה לכך שאדם הראשון היה צריך לומר מזמור זה, היא שהעולם ומלואו, המוזכר במזמור, נברא בשביל אדם הראשון.
הסבר: מי שאוכל דבר מה מבלי שיברך עליו, הרי הוא כמי שמעל בהקדש.
  • "רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה כיצד, גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין, קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר: (תהילים כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. אמירתו לגבוה, כמסירתו להדיוט" (ירושלמי יט ע"א הלכה ו')
הסבר: כספי הקדש נחשבים גבוה (דבר מה מורם), וכספים רגילים נחשבים הדיוט (דבר מה פשוט), בעוד שכסף רגיל קונה רק אם יש בנוסף לתשלום, גם מעשה קניין, הרי כספי הקדש קונים באמירה בלבד. האמירה לגבוה, כמסירה להדיוט.
  • "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אמר רבי נחמיה: אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו, יש לנו בושת פנים. כיצד הוא הדבר? אלא בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשווה, אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאת אמר (תהלים כד): לה' הארץ ומלואה, הארץ שלו, הפירות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם, והוא משמרם, והוא עושה כל דבר. אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה מעשר, אחד מחמשים תרומה. הוי (דניאל ט): "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"." (שמות רבה מ"א)
הסבר: גם כאשר אין אנו עושים עוולות, אלא מתנהגים באופן רגיל כבני אדם, עלינו להתבייש, כשאנו משווים את מעשינו למעשיו של הקב"ה, שהם בגדר צדקה.

חקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארבעת הפסוקים האחרונים במזמור, הולחנו מספר לחנים, בהם לחנו של לואי לבנדובסקי, קטע חזנות מאת שמואל נאומבורג, לחן חב"די[1], לחנו של עוזי חיטמן, לחנו של אלי ליפסקר, לחן של חסידות ויז'ניץ[2] ולחן שבוצע על ידי פרחי לונדון. בנוסף בחסידות חב"ד ישנן שתי נעימות איטיות לפסוקים אלו[3].

הלחן החב"די התפרסם בכלל הציבור הדתי-חרדי, ומושר בעיקר בהכנסת ספר תורה, בשמחת תורה (בפרט בעת הכנסת ספרי התורה לארון הקודש) וקבלת פני רב חשוב. גם הלחן של ליפסקר זכה לתפוצה רחבה בציבור הדתי-חרדי, ומושר אף הוא באירועים הנזכרים.

במוזיקה הקלאסית הולחן המזמור על ידי צ'ארלס אייבס, לילי בולאנז'ה וסמיואל אדלר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לדוד מזמור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניגוני חסידי חב"ד.
  2. ^ מופיע בתקליט "שמחת המלכות".
  3. ^ 1, 2, להאזנה.