תהילים כ"ד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לדוד מזמור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסוקי המזמור: תהילים, כ"ד
לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ

א לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
ב כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:
ג מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:
ד נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:
ה יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:
ו זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:
ז שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
ח מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה:
ט שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:
י מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:

לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הוא שיר של יום ראשון, פרק כ"ד מספר תהילים (פרק כ"ג במיספור של תרגום השבעים), הפותח במילים אלה ומיוחס לדוד המלך. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כמועילה לפרנסה טובה.

ביאור המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור פותח בהצהרה שכל היקום כולו נברא על ידי הקב"ה, והוא הבעלים היחידי של העולם ומה שיש בו.

עם זאת, אין נוכחותו של הקב"ה מורגשת בכל מקום בשווה, אלא ישנו מקום מיוחד (גיאוגראפי או לחלופין רוחני-תודעתי) שבו ניתן כביכול "לפגוש" את ה' באופן מורגש יותר, ואל המקום הזה אין להיכנס ללא השגת דרגה רוחנית ראויה מבחינת התנהגות טובה וישרה, לב טהור ודבקות באמת.

אדם כזה יכול להביא ברכה אל העולם כתוצאה מהמפגש.

המחצית הראשונה (א-ו) מסתיימת בהצהרה שעם ישראל כולו ("יעקב") שואף להגיע לפגישה זו עם ה'.

במחצית השנייה (ז-ח) נאמר שיש אפשרות לעולם להיפתח אל נוכחות ה', ומדובר כביכול על תנועה של ה' כלפי העולם, מלמעלה למטה, הפוך מהמתואר במחצית הראשונה.

כיון שנוכחותו של ה' קשורה במקרא לארון הברית, יש שפרשו (כגון ר' מנחם המאירי) שמדובר באירוע כניסתו של ארון הברית לבית המקדש, וה' מתואר כגיבור מלחמה בהתאם לנוהג להוציא את הארון עם החיילים לשדה הקרב. אחרים (כגון ראב"ע) פירשו שמדובר בנוכחות הרוחנית של ה' בעולם, המכונה במקרא "כבוד ה'" (ולכן נכתב כאן "מלך הכבוד"), השבה לשכון בעם ישראל ובכך נותנת להם בין השאר כוח לנצח במלחמה.

זמני אמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור זה נאמר על ידי הציבור בבית הכנסת בהזדמנויות רבות.

מדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשי חז"ל רבים, מסתמכים על הפסוק הראשון של מזמור לדוד.

  • "אמר ר' שמואל: ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן, אמרן דוד, ואלו הם: "לה' הארץ ומלואה" - ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו? שבשבילו נברא העולם על מלואו" (ילקוט שמעוני סימן תר"ל)
הסבר: מזמור זה הוא אחד מארבעה מזמורים, שכבר אדם הראשון, היה צריך לאומרם, ובדיעבד אמרם דוד המלך, בשמו של אדם הראשון. והסיבה לכך שאדם הראשון היה צריך לומר מזמור זה, היא שהעולם ומלואו, המוזכר במזמור, נברא בשביל אדם הראשון.
הסבר: על פי ההלכה הפורמלית רק רכוש שהוקדש לה' נחשב "בבעלותו", כך שאסור למעול בו, ושאר הדברים בעולם הם במעמד של "חולין" ויש רשות לאדם לעשות בהם כרצונו. אך הפסוק מלמד שזוהי תפיסה מקלה מאוד, בעוד שהחוויה האמיתית של האדם צריכה להיות שכל המציאות נחשבת בבעלותו של ה' וכולה "הקדש", שכן "לה' הארץ ומלואה". על מנת שיותר לאדם פשוט להנות מההקדש יש צורך לפדות אותו, וזהו תפקידה של הברכה, כך שמי שאוכל דבר מה מבלי שיברך עליו, הרי הוא כמי שמעל בהקדש.
  • "רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה כיצד, גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין, קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר: (תהילים כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. אמירתו לגבוה, כמסירתו להדיוט" (ירושלמי יט ע"א הלכה ו')
הסבר: כספי הקדש נחשבים כביכול בבעלותו של ה', המכונה "גבוה" (דבר מה מורם), ולעומתם כספים רגילים, בבעלות אנושית, מכונים בהקשר זה כספים של "הדיוט" (בעל מעמד פשוט). בעוד שכסף רגיל קונה רק אם יש בנוסף לתשלום, גם מעשה קניין, הרי כספי הקדש קונים באמירה בלבד. האמירה לגבוה, כמסירה להדיוט.
  • "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אמר רבי נחמיה: אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו, יש לנו בושת פנים. כיצד הוא הדבר? אלא בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשווה, אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאת אמר (תהלים כד): לה' הארץ ומלואה, הארץ שלו, הפירות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם, והוא משמרם, והוא עושה כל דבר. אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה מעשר, אחד מחמשים תרומה. הוי (דניאל ט): "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"." (שמות רבה מ"א)
הסבר: גם כאשר אין אנו עושים עוולות, אלא מתנהגים באופן רגיל כבני אדם, עלינו להתבייש, כשאנו משווים את מעשינו למעשיו של הקב"ה, שהם בגדר צדקה.

חקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארבעת הפסוקים האחרונים במזמור, הולחנו מספר לחנים, בהם לחנו של לואי לבנדובסקי, קטע חזנות מאת שמואל נאומבורג, לחן חב"די[4], לחנו של עוזי חיטמן, לחנו של אלי ליפסקר, לחן של חסידות ויז'ניץ[5] ולחן שבוצע על ידי פרחי לונדון. בנוסף בחסידות חב"ד ישנן נעימות איטיות לפסוקים אלו[6].

הלחנים הקצביים של ליפסקר ושל חב"ד, התפרסמו בכלל הציבור הדתי, ומושרים בעיקר בהכנסת ספר תורה, בשמחת תורה (בפרט בעת הכנסת ספרי התורה לארון הקודש) וקבלת פני רב חשוב.

במוזיקה הקלאסית הולחן המזמור על ידי צ'ארלס אייבס, לילי בולאנז'ה וסמיואל אדלר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים כ"ד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסוקים אלו לא מופיעים בסידורי אשכנז הישנים, עיין לדוגמה סידור ר' אליה בחור, מנטובה שכ"ב, דף לב ע"ב.
  2. ^ עיין לדוגמה מחזור ליום ראשון של פסח לבני פולין פיהם ומעהרין, רעדלהיים תקצ"א, דף ט ע"ב, שהוא לא מופיע.
  3. ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 170.
  4. ^ שאו שערים - ניגון חסידי חב"ד, באתר חב"ד אינפו - חדשות חב"ד.
  5. ^ מופיע בתקליט "שמחת המלכות".
  6. ^ לדוד מזמור - לראש השנה ערבית ושחרית, באתר חב"ד אינפו - חדשות חב"ד.