משתמש:קודקוד צהוב/ארגז חול/שייטת ספינות הטילים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קודקוד צהוב/ארגז חול/שייטת ספינות הטילים

סמל השייטת ואות הלוחם בספינות הטילים.
סמל השייטת ואות הלוחם בספינות הטילים.
אגרוף הכח הימי
פרטים
כינוי שייטת 3
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צה"לצה"ל צה"ל
סוג שייטת
בסיס האם בסיס חיפה
אירועים ותאריכים
מלחמות

מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
ציוד עיקרי ספינות טילים מדגמי סער 4, סער 4.5 וסער 5
פיקוד
יחידת אם חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
מפקדים קצין ים בדרגת אל"מ
מפקדי השייטת
שייטת ספינות הטילים נערכת לקבלת פנים לצוללת אח"י תנין (2012) המגיעה לארץ ב-23 ספטמבר 2014.

שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא הכוח הלוחם העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בסוף שנות השישים וכוללת - נכון לשנת 2014 - 12 ספינות טילים מדגמים סער 4.5 וסער 5. בנוסף לספינות הטילים משוייכים לשייטת כלי שיט הפועלים בשירות חיל הים וכן גף מטוסי ים.

מרבית ספינות עוגנות דרך קבע בנמל חיפה והשייטת מוצבת בבסיס חיפה של חיל הים השייטת זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל על פעילותה בשנת 2009 וכן ב-2012. מפקדה הנוכחי הוא אלוף משנה זיו רום.

תפקידי השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידיה של שייטת ספינות הטילים נגזרים מיעוד חיל הים הישראלי ”לתת חוף בטוח ושייט פתוח לישראל”. לשם כך עליה ללחום בכלי שיט אויב על-מימיים התת-מימיים ולמנוע חדירה מהים או פגיעה בנמכסים של המדינה בים.

בנוסף נדרשות ספינות השייטת לבצע פעולות לאיסוף מודיעין, מתן גיבוי לכוחות קרקע ואוויר בפעולותיהם המבצעיות, הפגזת מתקנים וצירי תנועה בחוף האויב , סיורים ביטחון שוטף נגד פעילות חבלנית עוינת ואספקת נשק לגורמי טרור.

תרגולים והכשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייטת מתרגלת הפעלת מספר ספינות ואף מספר פלגות בקרב משולב והתמחות פיקוד חיל הים ופיקוד השייטת בשליטה על קרב מרובה ספינות. תרגול זה בא לידי ביטוי בולט בקרבות מלחמת יום הכיפורים. השייטת מעמידה את ספינותיה לרשות צוערי קורס חובלים וחניכים אחרים של בסיס ההדרכה לצורך הכשרה ואימון במהלך הקורסים.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייטת מחולקת לארבע פלגות, כאשר בראש כל פלגה עומד קצין ים בדרגת סגן אלוף:

אח"י (אונית חיל הים)[1] תרשיש, אח"י חרב, אח"י סופה.
אח"י חץ, אח"י כידון ואח"י יפו.
  • פלגה 33 כוללת את ספינות הטילים מדגם סער 5 (להב):
אח"י אילת, אח"י להב ואח"י חנית
  • פלגה 34 כוללת את כלי הנצ"ל : אח"י עצמאות (ספינת טילים מדגם סער 4), אח"י קשת (נירית שהוסבה לנצ"ל) , אח"י רומח (נירית הוסבה לנצ"ל) וספינות נוספות שאינן סטי"ל בהן ספינת האיתור אח"י בת-ים (יחידת האיתור התת-מימית), וספינת העזר אח"י בת-גלים.

מפקד ספינה סער 4.5 הינו קצין ים בדרגת רב סרן שעבר תקופת הכשרה ומבחן הסמכה.. על הספינות מדגם סער 5 מפקד קצין בדרגת סגן אלוף שרכש נסיון קודם בפיקוד על סער 4.5. צוות הספינה מתחלק לארבעה מחלקות ובראש כל מחלקה קצין ים בדרגת סרן הכפוף למפקד. ארבעת המחלקות הן:

  • מחלקת גנ"ק, המפעילה את מכשירי הגילוי והקשר ויוצרת תמונת מצב למפקד.
  • מחלקת נשק, המתפעלת ומתחזקת את התותחים הטילים.
  • מחלקת אלקטרוניקה מתחזקת את מכשירי הגילוי והקשר ומפעלת את אמצעי הלוחמה אלקטרונית.
  • מחלקת מכונה. תפעול ותחזוקת המנועים והמערכות החשמליות וההידראוליות.

ציוד לוחמת הנצ"ל מתחלק בין אמצעי הגילוי באחריות קצין הגנ"ק ואמצעי החימוש באחריות קצין הנשק. בתפעול השוטף משמש אחד מקציני המחלקות כסגנו של מפקד הספינה והוא קובע את הסדרים והתורניות וכלל הניהול השוטף. בעת מלחמה מצטרף קצין בעל נסיון כסגן מפקד הספינה במינוי חירום. בתקן הספינה רס"ר הספינה איש קבע, בדרגת סמ"ר\ רס"ל שלרוב אינו משוייך למחלקה.

אנשי הצוות 50 איש בסער 4.5 ו60 איש סער 5 כולל 60 אנשי צוות מבצעים תפקיד לחימה ייעודי בלוח הארגון לאיוש עמדות קרב. ובנוסף משימות ימאות, ופעולות בחירום בקרת נזקים וחילוץ. וכאשר הן מצוידות במסוק נמצא גם צוות הטסה וטיפול מחיל האוויר הישראלי.

החל מאוגוסט 2000 משרתות בשייטת קצינות ים בוגרות קורס חובלים המאיישות תפקידי קציני מחלקות. [2].

לשייטת כפוף "גף סיורי ים" שבטייסת 120 - המוצבת בבסיס נבטים. משימות הגף לערוך סיורי ביטחון שוטף וסיוע בזיהוי ספינות אויב בטווחים רחוקים. הגף מפעיל מטוסי "שחף" המוטסים על ידי חיל האוויר. הטסת המטוס נעשית על ידי צוות מחיל האוויר הכולל טייס, טייס משנה ונווט. את משימת הסיור הימי מבצעים 3 בקרי שליטה מחיל הים בפיקוד קצין-ים או קצין שליטה האחראים על תפעול מערכות הגילוי והתצפית במטוס. [3].

מפקדי השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה כמפקד השייטת הערות
בנימין תלם 1964 - 1968 מקים השייטת ומפקדה הראשון; לימים, מפקד חיל הים
הדר קמחי 1968 - 1971 מחבר "תורת הקרב לספינות סער"
שבתאי לוי 1971 - 1973 מבצע ברדס 54-55
מיכאל ברקאי 1973 - 1974 אביב נעורים, מלחמת יום הכיפורים - עיטור המופת; לימים, מפקד חיל הים
אלי רהב 1974 - 1976
מיכאל לצרוס 1976 - 1978 מבצע ליטני
חיים שקד 1978 - 1979
זאב יחזקאלי 1978 - 1979 מש"ט 5
אברהם בן-שושן 1979 - 1981 לימים, מפקד חיל הים
אריה רונה 1981 - 1983 במלחמת לבנון
שמעון מאיר 1983 - 1985
שאול חורב 1985 - 1987
יוסי לוי 1987 - 1989
רוני אכר 1989 - 1991
דוד בן בעש"ט 1991 - 1993 לימים, מפקד חיל הים
יעקב גואז 1993 - 1995
אלי מרום 1995 - 1997 לימים, מפקד חיל הים
חזי משיטה 1997 - 1999
נועם פייג 1999 - 2001
רן בן יהודה 2001 - 2003
אבי ארזוני 2003 - 2005
דני מעוז 2005 - 2007 מלחמת לבנון השנייה
אילן שריקי 2007 - 2009 מבצע עופרת יצוקה
אלי שרביט 2009 - 2011
דוד סער סלמה 2011 - 2013 מבצע עמוד ענן
אייל הראל 2013 - 2015 מבצע צוק איתן
זיו רום 2015 -

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספינות סער

שייטת ספינות הטילים הוקמה על בסיס רעיון חדשני שפותח בחיל הים הישראלי לצורכי הגנת החופים ושמירת נתיבי השייט למדינה: הקמת כוח של ספינות סער, המצוידות במערכות נשק מתוחכמות, אשר מאפשרות הכרעה בקרבות שטח בים. כלי השייט שנבחרו היו קטנים יחסית ואפשרו הצטיידות בכמות כלים גדולה ביחס לאילוצים התקציביים שהוגדרו.

הנשק העיקרי שבו צוידו הספינות היה הטיל גבריאל אשר פותח ויוצר בישראל. תורת הקרב לספינות סער היא פרי פיתוח מקורי של השייטת. ועיקרה ריכוז מהיר של כוח בגזרה צרה במטרה להתגבר על יתרון טווח הטילים של האויב. התורה גובשה במחשבה לפי נתוני מודיעין ותורגלה רבות. האמצעי העיקרי להחדרתה היוו התחקיר השייטתי שנערך לאחר כל תרגיל והפלגה מיוחדת. תיאורים נעשו בצורה חושפנית ונבנה ביטחון בכוח ואמון ביכולת הצוותים והמפקדים.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים היו ספינות הסער מוכנות לקרב ומתורגלות לפעולה בהתאם לתורת הלחימה שנקבעה. הקרבות שנערכו בקרבת נמלי האויב הפגינו את עדיפות ספינות הסער. המצור על ישראל בים התיכון הוסר, ואספקת תחמושת ומטוסים לישראל התאפשרה בנתיבים הימיים גם תוך כדי הלחימה. הסרת המצור הימי חדרה לתודעת האויב והציגה את הכוח הימי של ישראל ככוח מרתיע ובעל כושר הכרעה אסטרטגי.

השייטת הינה תוצר של תפישת בנין הכוח "ספינות סער" שהומצאה בחיל הים הישראלי כמענה להגנת החופים ואבטחת השייט לישראל. נוכח ציי מצרים וסוריה שצוידו ע"י ברית המועצות. בחר חיל הים לרכז מאמץ לכלי שייט המצוידים בנשק הכרעה בקרב השטח. נבחרה הפלטפורמה הקטנה האפשרית כדי לקבל הרבה יחידות לחימה בתקציב מוגבל. הנשק העיקרי של ספינות הסער היה טיל הגבריאל אשר יחד עם אמצעי ההגנה פותח ויוצר בישראל. תהליך הבנייה אופיין בויתור על אבטיפוס והספינות נבנו בסדרות ייצור. כאשר ההצטיידות בטילים ואמצעי הגנה מתוצרת עצמית נעשו תוך כדי המשך הפיתוח. תורת הלחימה המקורית עוצבה בשייטת לקבל ריכוז הכוח ולהתגבר על יתרון הטווח של טילי האוייב. התורה תורגלה והוטמעה כך שכל מפקד ידע מה נדרש ממנו בכל שלב של הקרב.


כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היו ספינות הסער מוכנות לקרב. הקרבות שנערכו בקרבת נמלי האויב הפגינו את עדיפות ספינות הסער. המצור על ישראל בים התיכון הוסר. תחמושת ומטוסים נשלחו לישראל בים תוך כדי הלחימה.

הסרת המצור ללא צורך בעזרה מגורמי חוץ חדרה לתודעת אויבים וידידים והעמידה את ישראל באור חיובי. מאז מהוה שייטת הסטי"לים כלי עיקרי לביצוע משימות חיל הים.

שלבים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל ים-ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גבריאל (טיל)

להקמת השייטת וקליטת סטי"לים בחיל הים הישראלי קדמו כשמונה שנים של פיתוח טיל ים-ים ישראלי. פיתוח הטיל עבר תהפוכות רבות, בעיות תקציביות ובעיות טכניות. תחילה התבססו על גרסה ימית של טיל קרקע קרקע, מונחה אופטית, שכונה "לוז" ופותח על ידי רפא"ל החל משנת 1954. הניסויים הראשונים החלו בשנת 1958 ונמשכו עד 1962, תחילה על פני היבשה ולאחר מכן מהמשחתות "אילת" ו"יפו". כל הניסויים נכשלו. בלחץ חיל הים הועבר הפרויקט להמשך פיתוח בתעשייה האווירית. באותו שלב החל פיתוח טיל מונחה מכ"ם ושמו שונה ל"גבריאל". הטיל הוכח כמבצעי בשנת 1968.

התפתחות התפישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספינות סער

במקביל לפיתוח הטיל התקיימו בחיל הים דיונים בראשותו של מפקד החיל האלוף יוחאי בן נון על אופיו העתידי של חיל הים הישראלי. נבחנה תורת לחימה המבוססת על ספינות קטנות ומהירות שישאו טילים ויחליפו את המשחתות הגדולות יחסית. במערב לא היו ספינות כאלה אך היו בשימושם של הציים בגוש הסובייטי (אם כי בשנים אלו - תחילת שנות השישים של המאה העשרים - עדיין לא בידי מדינות ערב). צוות בראשותו של ראש מחלקת ים אל"ם שלמה אראל, לימים אלוף ומפקד החיל, החל באיתור ספינה מתאימה. זו נמצאה בשנת 1963 במספנות "האחים לירסן" (Lürßen) מברמן - ספינת טורפדו מסוג "יגואר" עשויה עץ המבוססת על ספינת טורפדו מתקופת מלחמת העולם השנייה. לגרמנים נמסר אופיין של ספינה שכלל את הדרישות הבאות:

  • גוף פלדה ארוך יותר מהספינה המקורית.
  • מהירות 40 קשר.
  • טווח 1,000 מייל ימי.
  • חימוש: תותחים, טרפדות נצ"ל וטילים.

התקציב לבנית הספינות היה אמור להיות מוענק על ידי ממשלת גרמניה כחלק מהסכם השילומים. בסוף 1964 נחתם חוזה לבנית שש ספינות ללא מערכת טילים. בתחילת 1965 דלפו פרטים על אספקת הנשק מגרמניה לישראל, אשר נגדה את החוק הגרמני. בעקבות זאת, בקשה גרמניה להעביר את ייצור הספינות למדינה אחרת, במימונהּ. גרמניה הציעה בתחילה לקנות לחיל הים ספינות של יצרן איטלקי, אולם לאחר בחינה של חיל הים שארכה מספר חודשים סירב חיל הים להצעה. במאי 1965 הועבר הידע והייצור למספנות קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי (CMN)‏ ‏‎בשרבורג שבצרפת שהיו בקשר קודם עם מספנות לורסן הגרמניות[4].

הקמת השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צו הקמה ליחידת שייטת ספינות הטילים

ב-1 באוקטובר 1966 הוקמה המסגרת הפיקודית הראשונה של השייטת: פלגה 31. בפקודת ההקמה הוגדר ייעודה. :[5]

הפקודה הגדירה הקמת מפקדה, ארבעה סטי"לים ועתודה פלוגתית. בפברואר 1967 הוסב שמה לפלגה 31 ונכללו בה שלושה סטי"לים.

הספינה הראשונה, אח"י מבטח, הושקה ב-11 באפריל 1967 והגיעה לארץ בדצמבר אותה שנה. כחודש לפני כן, ב-15 בנובמבר, הוצא צו הקמת מפקדת שייטת 3 אשר בשלב זה יעודה היה להוות מסגרת לספינות הטילים בחו"ל. למפקד השייטת מונה אל"ם בנימין (ביני) תלם, לימים אלוף ומפקד חיל הים. עד סוף שנת 1968 הושקו והגיעו לישראל עוד ארבע ספינות. בתחילת 1969 מנתה השייטת שבע ספינות ומפקדה באותה עת, הדר קמחי, שב לישראל לארגן את היחידה.

הסטי"לים היו: אח"י מבטח, אח"י מזנק ואח"י משגב, היות שמערכות טילים עוד לא היו מוכנות החלו ספינות אלה את דרכם כספינות תותחים ונקראו דגם סער 1 . הספינות חומשו בשלושה תותחי 40 מ"מ L70 תוצרת ברדה בשליטה מרכזית מהמכוון אך ללא מכ"ם בקרת אש.

שלושת הסטי"לים הבאים היו: אח"י חיפה, אח"י אילת ואח"י עכו, הסטי"לים צוידו במערכת נשק אשר יועדה לירי טילי גבריאל (סער 2). סטי"לים סער 2 חומשו במערכת נשק משוכללת ומכ"ם בקרת אש, תותח חרטום 40 מ"מ, ו-8 טילי גבריאל.(שניים על גבי משגרים קבועים מלפני הגשר, וששת הנותרים על גבי שני משגרים מצטודדים מאחורי הגשר עם שלושה טילים כל אחד).

אח"י מזנק שודרגה ראשונה הורכבה עליה מערכת טיליי גבריאל מתצורת סער 1 לסער 2. אח"י מבטח ואח"י משגב שודרגו לאחר מלחמת יום הכיפורים לתצורת סער 2. ובכך הפכו כל ספינות השייטת ליחידות לחימה נושאות טילים.

ספינות שרבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ספינות שרבורג

ב-28 בדצמבר 1968 הורחב האמברגו הצרפתי וכלל גם את ספינות הטילים. שתי ספינות הצליחו לצאת לפני יישומו הממשי וחמש ספינות שהיו בשלבי בנייה אחרונים נשארו במספנה. ב-22 בדצמבר 1969 נסתיימה בנייתה של הספינה האחרונה. ספינות אלה כונו "ספינות שרבורג".

חילוץ הספינות משרבורג הוסווה כוויתור ישראלי על הספינות ומכירתן לחברה נורבגית לחיפושי נפט שנרשמה בפנמה. התהליך הפורמלי הזה מנע את האפשרות שהפלגת הספינות תתפס בעיני ממשלת צרפת ומדינות אחרות כמעשה פלילי של מדינת ישראל. במקביל להליך זה בוצעו הכנות למסע ארוך של הספינות לחופי ישראל. בחשאי הוסיפו לספינות מכלי דלק מגומי, צוותים של אנשי חיל הים הגיעו במסווה אזרחי לצרפת ושתי ספינות של חברת הספנות הלאומית "צים" גויסו לצורך תדלוק בלב ים.

המבצע שכונה בשם "נועה" החל בליל חג המולד, 24 בדצמבר 1969. הספינות יצאו לדרכן בשעת לילה מאוחרת למסע בן 3,154 מיל ימי באוקיינוס האטלנטי לאורך חופי צרפת, ספרד, ופורטוגל עד למצר גיברלטר. בסמוך לגיברלטר תודלקו בפעם הראשונה ודרומית למלטה תודלקו בשנית. ליד האי כרתים התפצלה השיירה לשניים כאשר כל מחצית עוברת משני צידי האי מסיבות ביטחוניות. ב-31 בדצמבר הגיעו הספינות לנמל חיפה.

תקופת מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית יכולת הלחימה
הגעת "ספינות שרבורג" סמלה את תחילתה של תקופת ארגון השייטת כיחידה לוחמת. טיל "גבריאל" הראשון בעל ראש קרבי נורה ב-7 באפריל 1969 מאח"י חיפה (סער 2) בפיקודו של אלי רהב על גוף המשחתת אח"י חיפה שהוצאה מהשרות. שיגור מוצלח זה היה עדיין במסגרת ניסויי הטיל והיה צורך לסיים התקנת מערכות טילים, נשק ואמצעים אלקטרוניים על הספינות.

בסוף 1969 מנתה השייטת 12 ספינות משלושה דורות: סער 1 ו-2 - שש הספינות שתוכננו והוזמנו מהגרמנים אך ייצורן נעשה בשרבורג ספינות אלה היו חמושות בתותחי 40 מ"מ כאשר המונח סער 1 ציין את המצב עד שהותקנו להם הטילים. ושש ספינות סער 3 שתוכננו לתותח 76 מ"מ והוזמנו בשרבורג. עד 1973 הותקנו טילים גם בספינה "מזנק" וכך הפכה לסער/2. בשנים אלה פותחה תורת הקרב לספינות הסער והשייטת ביצעה תרגילים שבהם נבחנו טקטיקות לחימה הכוללות הפעלה מתואמת של כמרבית כלי השייט להשגת עדיפות טקטית. מתקן אימונים טקטי שנבנה איפשר ניהול תרגילים ואימון הקצינים בתרחישי קרב שונים ודימוי מצבים שלא היה ניתן לייצר בתנאים אמיתיים.

תקופה זו, שהייתה מיד לאחר תום מלחמת ההתשה הייתה תקופה רגועה יחסית מאירועים ביטחוניים חריגים. ספינות השייטת סייעו במשימות בט"ש (ביטחון שוטף). הסטי"לים לכדו במרוצת שנים אלו ארבע ספינות מחבלים שהיו בדרכן לפיגועים בישראל.

הספינה "אח"י חנית" מדגם סער 3 בפיקודו של אלי רהב השמידה סירת מחבלים שהציבה מארב כחמישה מיל ימי מחוף צור. הייתה זו הפעם הראשונה בה הופעל תותח אוטו מלרה 76 מ"מ בקרב ימי ותוך שימוש בבקרת מכ"ם בלבד. והתגובה המיידית של חיל הים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שהתרחש יומיים קודם לכן.

ספינות הסער תוכננו והוצבו לזירת הים התיכון. לאחר כיבוש סיני והתבססות ראה שר הביטחון דיין צורך להפעיל כוחות ימיים בזירה זאת. הריחוק של זירת העימות באב אל מאנדב מנמל הבית מפרץ שלמה ומזג האוויר הקשה של הים האדום דרש ספינות גדולות יותר. על פי הנחיית שר הביטחון, משה דיין הוזמנו 6 ספינות במספנות ישראל כך שיתאימו לזירת ים סוף. ספינות אלה תוכננו גם הן על ידי הגרמנים והוכנסו בהם הלקחים שנלמדו מהפעלת ספינות שרבורג. הספינה הראשונה מהדגם החדש סער 4 אח"י רשף הצטרפה בתחילת שנת 1973 והשנייה אח"י קשת הושקה בסוף אוגוסט באותה שנה. ספינות אלה תוכננו לצאת למסע סביב אפריקה ב-15 באוקטובר 1973, אך פריצת המלחמה דחתה את ההפלגה.

באותה שנה נטלה השייטת חלק בפשיטות עומק בלבנון נגד יעדי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת). בלילה שבין 22 ל-23 בפברואר 1973, במבצע ברדס 54-55 פשטו כוחות צנחנים ולוחמי שייטת 13 על יעדי מחבלים צפונית לטריפולי בלבנון ופגעו בהם. הלוחמים פונו במסוקים וחלקם בסטי"לים.

בליל 9-10 באפריל 1973, נערך מבצע אביב נעורים. כוחות צנחנים, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל בפיקודו של אהוד ברק פשטו על מספר אתרים בביירות ובצידון. ההצלחה העיקרית של המבצע הייתה חיסולם של מספר בכירים בפת"ח. במבצע השתתפו 10 סטי"לים ושני דבורים. הכוחות הובלו ליעדם ובחזרה בסטי"לים.

סער 4 "אחי רשף" משגרת טיל "גבריאל". במלחמת יום הכיפורים נורו 53 טילי גבריאל.

מלחמת יום הכיפורים אוקטובר 1973[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

שייטת ספינות הטילים לקחה חלק פעיל בלחימה של צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

סדר הכוחות במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב המלחמה סד"כ השייטת כלל 13 ספינות, כולן בזירת הים התיכון:

  • 2 ספינות "סער 1": אח"י מבטח ואח"י משגב (ספינות תותחים).
  • 3 ספינות "סער 2": אח"י מזנק, אח"י אילת ואח"י חיפה (אח"י עכו הייתה בשיפוץ).
  • 6 ספינות "סער 3": אח"י סער, אח"י סופה, אח"י געש, אח"י חרב, אח"י חנית ואח"י חץ.
  • 2 ספינות "סער 4": אח"י רשף ואח"י קשת.

מפקד השייטת היה אל"ם מיכאל (יומי) ברקאי, לימים אלוף ומפקד חיל הים. על חלקו בלחימה הוענק לו עיטור המופת[6].

מלבד כוח השייטת היו ברשות חיל הים צוללת לא כשירה, 14 ספינות משמר ו-3 נחתות.

סדר כוחות ציי האויב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנגד שייטת ספינות הטילים פעלו בידי האויבים סוריה ומצרים:

  • מצרים: 14 סטי"לים, 12 צוללות, 58 ספינות משמר וטרפדות וספינות מטולי רקטות, 13 מקשות ו-11 נחתות.
  • סוריה: 9 סטי"לים, 15 ספינות משמר וטרפדות ו-4 מקשות.

קרב לטקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קרב לטקיה
קרב לטקיה הוא הקרב הימי הראשון אי פעם שנערך בין ספינות הנושאות טילי ים-ים משני הצדדים, ושנעשה בו שימוש בלוחמה אלקטרונית

קרב טילי ים-ים הראשון בעולם נערך בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר מול חופי סוריה. כוח סטי"לים שכלל את הספינות "רשף", "חנית", "געש", "מזנק" ו"מבטח" יצא לפגוע במטרות באזור נמל לטקיה. תוך כדי תנועתו זיהה הכוח טרפדת סורית, והספינות "מזנק" ו"רשף" פתחו עליה באש תותחים ועצרו אותה, ה"חנית" נשארה להטביעה ושאר הכוח המשיך בדרכו. בשלב זה זוהתה מקשת סורית בטווח העולה על טווח ה"גבריאל". הספינות "מזנק" ו"געש" החלו לדלוק אחריה ובטווח המרבי של כ-20 ק"מ ירתה "אח"י מזנק" טיל שנפל קצר. בינתיים הספינות "רשף" ו"מבטח" התקרבו למקשת, "רשף" שיגרה שני טילים שפגעו במטרה והבעירוה. בהתקרב הכח למקשת כדי להטביעה הופתעו משלושה טילי "סטיקס", שנורו לעברם מדרום מזרח. מערכות לוחמה אלקטרונית שיבשו את פעולות הטילים ואלה החטיאו. אחד הטילים נפגע באש מקלעי אחד הסטי"לים. הסטי"לים הסורים שירו את הטילים היו שתי ספינות "קומאר" וספינת "אוסה" אחת (לספינות אלה היה יתרון שכן טווח הסטיקס עלה על טווח הגבריאל). ספינות הקומאר ירו וברחו וספינת האוסה פנתה וירתה שני טילים נוספים. תוך כדי התגוננות מהטילים הצליחה ה"געש" לירות על ה"אוסה" שני טילים ברצף, הראשון פגע ולשני כבר לא הייתה מטרה. המזנק פגעה בספינת קומאר נמלטת. הקומאר השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על שרטון והושמדה באש תותחים על ידי ה"מזנק". טיל גבריאל האחרון בקרב נורה על ידי ה"חנית" שהטביעה סופית את המקשת.

תוצאות הקרב: חמש ספינות סוריות הושמדו, הכוח הישראלי שב בשלום לבסיסו. הסורים ירו 8 טילי סטיקס והכוח הישראלי ירה 10 טילי {{גבריאל (טיל)]].

קרב פורט סעיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קרב פורט סעיד

הקרב התקיים בלילה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, בין 6 ל-7 באוקטובר מול חופי סיני. משימת כוח הסטי"לים הישראלי הייתה למנוע פעילות של כוחות ימיים מצריים באזור. היה זה היום הראשון ולכן השקעת הכוח נעשתה בשלבים והתוכנית גובשה תוך כדי כינוס. ראשונות יצאו הספינות "קשת" סער 4 ו"אילת" סער 2 בפיקוד אלי רהב מפל"ג (מפקד פלגה) סער 4 על הקשת. שעתיים מאוחר יותר הגיעו הספינות "סופה" ו"חרב" בפיקוד גדעון רז מפל"ג 33 בסופה, שהוצבו במארב בצמוד לחוף מערבית לימת ברדוויל.

צמד ספינות נוסף, "משגב" ו"סער" בפיקוד יעקב ניצן מפל"ג 32 יצא לדרך מאוחר יותר והצטרףלכוח ממזרח. בספינות ובמוצב חיל הים "דפנה" שבחוף ימת ברדוויל הבחינו בהתקרבות ספינות טילים מצריות. נראה היה שהמצרים נכנסים למלכודת בין שני זוגות הסטי"לים.

מפל"ג סער 4 אלי רהב כמפקד הכוח הזמין סיוע אוירי במגמה להסתער מבלי להמתין למפל"ג 32. והודיע למפל"ג 33 לנתק עוגן ולהתכונן להסתערות. אך מפקד חיל הים בנימין תלם חשב שיש לעכב את ההסתערות ודרש מרהב להתרחק מזרחה. כדי לפגוש את הזוג הנוסף ולהיערך בעדיפות גדולה יותר. לכך גם תזמן את הפעלת המטוסים. בעוד תשומת הלב של הישראלים מופנית לאוסות הנכנסות למארב, חדרה ספינת מטל"ר מצרית (טרפדת מדגם P183 נושאת משגרי קטיושות) מבלי להתגלות והפגיזה ברקטות את מוצב "דפנה".

הרקטות נחתו בגבעה סמוכה ולא גרמו נזק אך התזמון הרצוי לקרב לא התקיים. ה"סופה" וה"חרב" יצאו מהמארב ותקפו מדרום את ספינת הרקטות שנמלטה לכיוון פורט סעיד. האוסות המצריות שהופתעו על ידי החרב והסופה, פנו דרומה לעברם אך על רקע החוף, לא הצליחו לאתר את המטרה כדי להפעיל את הטילים שלהם. ירי טילים של ה"חרב" נכשל היות שלא ניתן היה לנעול את המכ"ם על המטרה. הירי של ה"סופה" נכשל מכיוון שמערכת בקרת האש נתנה פקודות הפוכות לטיל באויר.

זוג מטוסי קורנס נשלחו לסיוע לחיל הים אחד חזר בגלל תקלה והשני מוטס בידי אליעזר פריגת - מפקד טייסת העטלף, שהייתה זו הגיחה החמישית שלו באותו יום - הגיע בעוד הטילים באוויר. פריגת ניסה להקים קשר אך לא שמע את הסופה. מפקד אח"י חרב כיוון את המטוס להניר את ספינות הטילים המצריות. הנרת המטוס גרמה לאוסות לזנוח את כוונתם לירי טילים ולשבור מערבה. מפל"ג 33 סגר אליהם טווח ונכנס בירי מתותחי 76 מ"מ אך אלה סבלו ממעצורים ותקלות. לפנטום הצטרפו שלושה סקייהוקים אך תנאי הלילה והים לא התאימו לפעילותם והם שבו כלעומת שבאו. בפצצה האחרונה שלו פגע הפנטום באוסה אחת והשמיד אותה.

הספינות במזרח התחברו והסתערו במבנה פלגתי אך המרחק לאוסות היה גדול והן לא הגיעו לטווח ירי. הסופה והחרב עברו את קו פורט סעיד מערבה כאשר גדעון רז קיבל הוראה ממפקד חיל הים להפסיק את המרדף.

תוצאות הקרב: בקרב השתתפו 6 ספינות ישראליות מהן 5 נושאות טילים וספינת תותחים אחת. מולם עמדו -3 ספינות מצריות. 11 הטילים שנורו על ידי הכוח הישראלי לא פגעו. הרקטות שנפלו ליד מוצב דפנה לא גרמו כל נזק. הסטי"לים המצריים לא הצליחו לירות טילים והונסו. ספינת טילים אחת מדגם אוסה הושמדה על ידי מטוס. יומיים מאוחר יותר נמצאו מספר ניצולים שהגיעו בשחיה לחוף רומני.

הייתה זו הפעם היחידה שחיל הים קיבל סיוע אווירי קרוב במלחמת יום הכיפורים. היעילות לא הייתה מרשימה אך הופעתם שחייבה את המצרים להתגונן מנעה מהם לירות טילים והייתה משמעותית להצלחת הקרב.

קרב דמיאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קרב דמיאט
מהלך הקרב

הקרב התקיים בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר מול חופי מצרים. משימת כוח הסטי"לים הישראלי הייתה לחסום בריחת ספינות מצריות מנמל פורט סעיד לנמל אלכסנדריה עקב מתקפת יבשה גדולה שתוכננה (מתקפת 8 באוקטובר). שמונה ספינות של השייטת ייצאו מנמל חיפה ושתיים אחרות כבר שהו באזור. כישלון המתקפה הביא לשינוי המשימה והכוח נערך להפגזות באזור דמייט שבדלתא של הנילוס. מטרות חשודות במכ"ם גרמו לכוח לצאת להתקפה חזיתית של כל עשר הספינות לפי כל כללי תורת הקרב נגד מה שהתברר לאחר כחצי שעה כהפרעות מכ"ם.

לאחר הפסקת ההתקפה החליט מפקד השייטת מיכאל ברקאי על דעתו של מפקד חיל הים להחזיר חלק מהספינות. הבחירה נעשתה לפי מצב הדלק. ארבע ספינות הוחזרו לחיפה בפיקוד מפל"ג 32 יעקב ניצן. שש הספינות שנותרו בזירה נערכו בשלושה זוגות: "רשף" ו"קשת", בפיקוד מפל"ג סער 4 אלי רהב, "משגב" ו"אילת" בפיקוד מפל"ג 31 מיכה לצרוס והזוג השלישי סופה וחרב בפיקוד מפל"ג 33 גדעון רז על ה"סופה". מפקד השייטת מיכאל ברקאי בחר לעבור לאח"י חרב והיא נעשתה ספינת הפיקוד של הכח.

כדי להכריח את המצרים לצאת לפעולה השאיר המש"ט את פלגת סער 4 פלגה 31 בצפון וירד עם הסופה והחרב להפגיז את מוצבי דמיאט. התגלו מטרות בכיוון צפון מערב, בקצה טווח המכ"ם ובהוראת המש"ט פיזרה אח"י קשת מטרות דמה לבדיקת כוונות. בשעה 00:15 נפתחה אש טילים על המטרות שפיזרה אח"י קשת. הטילים נורו מארבע ספינות "אוסה" מאזור מערבית לבלטים. האוסות היו מחוץ לטווח היעיל של טילי ה"גבריאל" ועל כן הסטי"לים הישראלים הסתערו בכל המהירות כדי לסגור לטווח ירי. הספינות "קשת", "רשף", "אילת" ו"חרב" ירו טילים ("משגב" – סער 1 - הייתה ספינת תותחים). ה"קשת" פגעה באוסה הראשונה והספינה הוטבעה באש תותחי אח"י "משגב". ה"רשף" ו"אילת" השמידו ספינת אויב שנייה בטילים ובתותחים. הספינה השלישית נפגעה קשה בטיל ובתותחים אך עלתה על שרטון ולא טבעה. הספינה הרביעית הצליחה להימלט ללא פגע כאשר אח"י רשף שנגמרו לה הטילים מנסה לפגוע בה בתותחים.

תוצאות הקרב: בקרב השתתפו 6 סטי"לים ישראלים ו-4 ספינות אויב. נורו 12 טילים על ידי הכוח הישראלי וכ- 15 טילים על ידי האויב. 3 ספינות טילים מצריות מדגם "אוסה" נפגעו ואחת נמלטה. הכוח הישראלי שב בשלום לבסיסו.

הפגזות חופי האויב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפגזת החוף הסורי ב-11 באוקטובר 1973

משימות הפגזת חופים היו פגיעה ביעדים אסטרטגיים של האויב וריתוק כוחות הגנה שלו, סיוע לכוחות היבשה והאוויר על ידי פגיעה במטרות צבאיות המסכנות אותם והטרדת צי האויב ופגיעה בו.

  • חופי סוריה: בלילות 10-11, 11-12, 19-20 ו – 23-24 באוקטובר הופגזו מתקנים ונמלים במינט אל ביידה, לטקיה, בניאס, טרטוס ואל אברש. נפגעו מכלי דלק בבניאס ובטרטוס, 2-4 ספינות טילים סוריות ומספר ספינות סוחר, גשר על נחל אל אברש ומתקני נמל וחוף שונים. למרות ירי טילים ותותחים לעבר הספינות הישראליות הן יצאו ללא פגע.
  • חופי מצרים: בלילות 13-14, 15-16, 17-18, 19-20 ו– 21-22 באוקטובר הופגזו מתקנים צבאיים לאורך כל החוף המצרי מפורט פואד שבסיני ועד הגבול הלובי. סמוך לנמל אלכסנדריה טובעו שתי ספינות תצפית מצריות וחלק ממלחיהן נמשו מהים ונלקחו בשבי. בתקיפות נפגעו תחנות מכ"ם, מוצבים ונמנעה יציאת ספינות אויב לתקיפת כוחות צה"ל, פגיעה בשייט לישראל או בחופי המדינה.

הגנת החוף הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לפעילויות התקיפה אבטחה השייטת את חופי המדינה והשייט אליה. בשני אירועים ב- 10 וב- 19 באוקטובר היה דיווח על גילוי צוללות בקרבת חופי ישראל (מול חדרה ומול חיפה). סטי"לים נצ"ל הוזנקו למקום ובמקרה הראשון, באזור חדרה, ייתכן שפגעו בצוללת.

אבטחת השיט לישראל והגנת החופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים והסורים נמנעו מקרב ימי מכריע ורצף ההישגים של ספינות הסער הביא להכרעה בנקודות. ההישג הגדול של ספינות הטילים היה הסרת המצור הימי שהכריזה מצרים בים התיכון. לבקשת ישראל הסכימה ממשלת ארצות הברית לחדש את המלאים שהידלדלו. האישור להעברת האספקה הצבאית הרבה בים ניתן רק לאחר שהיה ברור כי לא תדרש אבטחה של הצי האמריקני. הצי הסובייטי הכפיל את עצמתו בים התיכון והצי הששי היה פרוס במתח רב, והפנטגון לא היה מוכן להטיל עליו משימה נוספת. מרדכי גור היה אז נספח בוושינגטון וכשחזר לבנות מחדש את צה"ל כרמטכ"ל זכר זאת והיה פתוח לדרישות חיל הים להגדלת כמות ספינות הסער. השייטת איבטחה את נתיבי השייט משלהי המלחמה ועד סוף שנת 1973. המצרים הציבו צוללת בים התיכון ומשחתת שהוצבה בנמל בנגאזי שבלוב.

השייטת נערכה בשלושה צמדי סטי"לים שנפרשו ממצר מסינה שבאיטליה (כ–1,000 מיל מישראל), כאשר המרוחקות ביותר היו הספינות מדגם סער 4 - אח"י רשף ואח"י קשת - בעלות הטווח העדיף. השייטת נעזרה בספינות אם לצורך אספקה ותדלוק. ב-22 באוקטובר בסמיכות ליום הזיכרון לאח"י אילת היו אח"י רשף ואח"י קשת קרובות למשחתת סקורי מצרית. אך השיחות על הפסקת האש היו כבר בשלב מתקדם ומפקדת חיל הים העדיפה להימנע מקרב. נראה שהמשחתת המצרית הבינה את הרמז והסתלקה מהאזור. המבצעים שכונו מבצעי "לינול" נחלו הצלחה – אף אנייה המובילה אספקה לישראל או ממנה לא נפגעה או נעצרה בדרכה לישראל במהלך המלחמה ולאחריה.

בים סוף לא נמצאו ספינות סער פעילות שאיבת הדלק במפרץ סואץ נפסקו. המצור המצרי הכריח את מיכליות הנפט שנרכש מאירן להפליג סביב אפריקה הדרך ארכה כחודש ימים יותר. המצור הוסר במשא ומתן לאחר שישראל שחררה את הארמייה השלישית שכותרה בסיני.

גלריה שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]


בין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשור שלאחר מלחמת יום הכיפורים, 1973 – 1982, עסקה השייטת בהתעצמות השייטת וקיימה פעילות לחימה שוטפת בעצימות נמוכה כנגד פעילות חבלנית עוינת של ארגוני הטרור הפלסטינים.

התעצמות והתרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אח"י מבטח (הספינה הראשונה של השייטת) ואחותה אח"י משגב היו האחרונות להסבה מדגם סער 1 לסער 2. לשתי ספינות סער 4 דגם "תכלית" שעברו את המלחמה (אח"י רשף ואח"י קשת), הצטרפו בין השנים 1974 ל-1975 עוד ארבע ספינות מאותו דגם. בשנים 1978 ו–1979 נוספו עוד ארבע ספינות מדגם "נדרן". עד 1982 נוספו לצי ארבע ספינות מדגם חדש - "סער 4.5" דגמים "חוחית" ו"נושב". בשלהי התקופה החלו בהוצאת ספינות מהשירות. הספינות "רומח" ואח"י קשת (סער 4) נמכרו לחיל הים של צ'ילה ב-1979 וב-1980 ומנין הספינות בשייטת הגיע ל-26.

חימוש הספינות שופר אף הוא. החל מ-1974 שופר הטווח של טילי "גבריאל" לטווח של 36 ק"מ ומשנת 1977 הוחלפו חלק מטילי גבריאל בטילי "הרפון" בעלי טווח של 128 ק"מ. בשנת 1982 החלו בהסבת תותחי 76 המ"מ שבחרטום הספינות לתותח נ"מ וולקן פאלאנקס 20 מ"מ בעל 6 קנים. ב-1979 נוסף לספינות הנצ"ל סונאר נגרר בעל יכולת משופרת. מערכות השליטה והבקרה שופרו ומוחשבו.

מסוק יורוקופטר HH-65 דולפין בנחיתה על סטי"ל של השייטת. הרחבת יכולת השייטת במימד השלישי תרמה למבצעים משותפים עם חיל האוויר בשנים 1984 ו1985 (כמתואר בהמשך)

ב-1977 נוצר שיתוף פעולה עם חיל האוויר הישראלי עם הקמת גף סיורי ים בטייסת 120 ("טייסת הבינלאומית"). שיתוף פעולה זה הורחב ב-1985 עם קליטתם של זוג מסוקי יורוקופטר HH-65 דולפין לסיור ימי, שהופעלו תחילה בטייסת 124 ("החרב המתהפכת") ומאוחר יותר בטייסת 193 ("מגיני המערב"). דגם "חוחית" כולל משטח נחיתה והאנגר למסוק. כך נוספה לחיל הים יכולת לחימה נוספת וסיוע לכוחות יבשה.

מלחמת יום הכיפורים לא חיסלה את האיום מימיה הראשונים של המדינה על חופש השייט לאילת. על כן, הוחלט להעביר פלגה לזירת ים סוף. תעלת סואץ הייתה חסומה והדרך להגיע לבסיס שהוקם בשארם א-שייח הייתה מסביב ליבשת אפריקה. שתי ספינות מדגם סער 4 הראשונות שנבנו בישראל לצורך זה אח"י רשף ואח"י קשת ערכו מסע שארך 12,790 מיל ונמשך 35 יום וכונה מבצע מוניטין. בסוף פברואר 1974 יצאו הספינות מחיפה והגיעו ב–1 באפריל לשארם א-שייח. הסטי"לים אח"י רומח ואח"י כידון מדגם סער 4 הגיעו בהמשך ובסך הכול שירתו בזירה זו ארבע ספינות סער 4 ושתי ספינות סער 2 נצ"ל, אח"י עכו ואח"י חיפה במסגרת פלגה 45.

אחד המבצעים של הפלגה היה השתתפות בלכידת ספינת התופת "אגיוס דמטריוס" שיועדה לאילת והטבעתה (30 בספטמבר 1978). אירוע אחר היה בסוף דצמבר 1981: סטי"ל עלה על שרטון בחוף הסעודי וחולץ לאחר שלושה ימים. נוסף לפלגה בדרום הארץ חייב גודלה של השייטת פיזורה בבסיסי החיל ופלגה הוצבה בבסיס אשדוד.

לאחר הסכמי השלום עם מצרים, באפריל 1982 נסגר בסיס חיל הים בשארם א שייח'.

פעילות ידידותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע פעמון החירות

בשנת 1976 ערכו זוג ספינות סער 4 בפיקוד אל"מ אלי רהב, אח"י תרשיש (סער 4) בפיקוד רס"ן שאול חורב ואח"י יפו (סער 4) בפיקוד רס"ן בני אריאלי, הפלגה לחוף המזרחי של ארצות הברית לכבוד שנת ה-200 לעצמאותה. הספינות יצאו בהתרעה קצרה ביותר, קצרה, חצו את הים התיכון והאוקינוס האטלנטי. בדרכן נכנסו לתדלוק בנמלי גיברלטר וברמודה. הגיעו לנמל נורפולק בחוף המזרחי (ארצות הברית) והשתתפו במפגן הצדעה לארצות הברית שנערך בנמל ניו יורק. הספינות ניצלו את ההזדמנות לעשות רושם טוב. הן הניפו דגל ישראל ענקי בראש התורן ואירחו רבבות מבקרים על הסיפונים. מחלקה מאנשי הצוות צעדו במצעד הכבוד בניו יורק, בנוכחות ראש העיר ניו יורק וראש עיריית ירושלים טדי קולק. ספינות הסער זכו להערכה בהיותן הספינות הקטנות ביותר שהגיעו מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הספינות ביקרו בנורפוק, ניו יורק, פילדלפיה, בולטימור ומיאמי.

במיאמי הסתיים הביקור בארצות הברית. משם חצו את הים הקריבי לקרטחנה לצורך הצגה שיווקית של מערכות לחימה לצי הקולומביאני. בעת השהיה בקרטחנה הגיעו גם קצינים מהצי של צ'ילה לבדוק את הספינות. הדו"ח שהגישו בעקבות הסיקור היה צעד ראשון לרכישת ספינות סער 4 על ידי מדינה זו. בדרכן חזרה עגנו הספינות בנמלי ברמודה, פונטה דלגדה באיים האזוריים וגיברלטר. המסע הכולל עד חזרה לחיפה ארך קרוב לחודשיים.

כחלק מהסכמי השלום עם מצרים נפתחה תעלת סואץ שוב לשיט לאחר שהייתה סגורה ממלחמת ששת הימים. נתיב זה הפסיק להיות נתיב עוין, וספינות החיל יכלו לשוט בו למפרץ אילת וחזרה. ספינות טילים מצריות ביקרו בנמל חיפה והספינות "מולדת" ו"קוממיות" גמלו בביקור בנמל אלכסנדריה ב-4 במאי 1980.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות המבצעית בשנים אלה כוונה נגד פעילות חבלנית עוינת. השייטת השתתפה בפעולות לחימה בתפיסת מחבלים בדרכם לפיגוע, ספינות אם וספינות נשק.

בעקבות "פיגוע אוטובוס הדמים" בכביש החוף, ב-11 במרץ 1978 ואירועים דומים נוספים יצא צה"ל ל"מבצע ליטני" שנערך בין 14 ל- 21 במרץ 1978. 10 סטי"לים נטלו חלק בסיוע וחיפוי לכוחות שפעלו בחוף. הוטל סגר ימי על נמל צור והופגזו דרכים לשיבוש תנועת אויב.

במהלך אחת ההפגזות נפגעה אח"י יפו (סער 4) מירי מחבלים מהחוף, הפגז - כנראה מתותח 85 מ"מ בידי המחבלים - פגע באזור בירכתיי הספינה, חדר לתוכה ונתקע בקרוסלת הפגזים (בקרוסלה 80 פגזים המסודרים במעגל) של תותח 76 המ"מ. הפגז שחדר לא התפוצץ והנזק תוקן במהירות בנמל.

בין השנים 1973 עד 1982 השמידו או עצרו הסטי"לים שלוש ספינות אם של מחבלים. ביניהם הספינה שהובילה את המחבלים שהשתלטו על "מלון סבוי" (5 במרץ 1975) בתל אביב. הספינה נלכדה ב-7 במרץ 1975 על ידי הספינות "געש" ו"מזנק" 70 מיל מחיפה.

באותה תקופה נלכדו או הושמדו ארבע סירות עם מחבלים בדרכם לפיגוע, אונית תופת במפרץ אילת וגם שחיין בודד על מזרן ים.

נוסף על כך נתפסו עוד שתי ספינות, שנשאו אמצעי לחימה ומשאיות עבור הפת"ח, בדרכן ללבנון.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון
הפגזת מוצבי מחבלים בין בתי מגורים בחוף לבנון יוני 1982

מבצע של"ג החל בהפצצות חיל האוויר בלבנון ב-4 ביוני 1982 ומתקפה משולבת של כל זרועות צה"ל החל ב-6 ביוני[7]. חיל הים היה בשיא מספר הספינות ולא עמד מולו כוח ימי ממשי. סד"כ השייטת בפרוץ הקרבות הגיע ל-21 ספינות. השייטת השתתפה בפעולות של חיל הים בסיוע לכוחות היבשה, הפגזות חוף, סגר ימי על לבנון ובידוד הזירה מהתערבות סורית. בסה"כ בוצעו בתקופה זו 35 גיחות מבצעיות, אך הספינות שהו זמן ארוך בים.

בליל 6 ביוני הונחתו כוחות שריון וחי"ר בשפך נהר אל-אוואלי (צפונית לצידון) מנחתות טנקים (נט"ק). הנחיתה הייתה משימה מורכבת שהתחילה בלוחמי שייטת 13 וצנחנים שהובלו על ידי סטי"לים ותפסו ראש חוף, אבטחת הנט"קים בשיוטם אל היעד וחיפוי על הנחיתה עצמה. 10 סטי"לים ועוד דבורים השתתפו במשימה. הנחיתה בוצעה בחצות ליל השישה ביוני, תחת אש תותחי המחבלים.

בצהרי היום שלמחרת בוצעה נחיתה נוספת, שגם היא טווחה על ידי המחבלים. בסיוע חיל אוויר תקפו הסט"ילים מקורות אש שכוונו אל הנוחתים אך אלה לא מנעו את המשך הירי לעבר הנחתות, עד צאתם מטווח הירי. כוחות אוגדת הצנחנים שנחתו נעו לכיוון בירות וכוח הנחתות המשיך לבצע סבבי הנחתת כוחות רבים.

ספינות הטילים סייעו לכוחות היבשה בתצפית ובירי על יעדים בחוף. עיקר ההפגזות היו לאזור שבין צידון לביירות כולל מסלולי נחיתה, דרכים, ריכוזי אויב, אמצעים ומחסני תחמושת. החל ב-9 ביוני הוטל סגר ימי על מרחב בירות ונמנעה כניסה ויציאה של ספינות. סגר זה בוצע על ידי סטי"לים ודבורים. לכל אורך המבצע הוצבו סטי"לים ככח התערבות מיידי למניעת תקיפה סורית מהים.

האש שכוונה אל הספינות מכיוון החוף הייתה דלילה ביותר והופסקה לאחר שתותח חוף 130 מ"מ הושמד על ידי חיל האוויר.

בין מלחמות לבנון 1982 - 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה תהליכים מאפיינים את השייטת בשני העשורים שלאחר פרוץ מלחמת לבנון (של"ג). הצטמצמות ניכרת יחד עם חידוש הצי ושיפור האמל"ח (אמצעי לחימה), המשך פעילות נגד מחבלים בים וביבשה ויצירת שיתוף פעולה עם ציים זרים.

ספינות הידרופויל מהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – זיוונית

הסכם השלום בין ישראל למצרים ולחצים תקציביים הביאו להקטנת צי הספינות בחצי. ספינות סער מדגמים 2 ו-3 הוצאו מהשירות ובמקומן הוכנסו ספינות מדגמים 4.5 ו-5 אך בכמות קטנה יותר.

ספינות סער 4 משופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סער 4.5

בתחילת שנות ה-80, על פי החלטות משנות ה-70 של בנימין תלם ומיכאל ברקאי שהאמינו בשימוש בספינות קטנות ומהירות[8], הצטיידה השייטת בשני סטי"לים מדגם שונה מספינות הסער - דגם "זיוונית" - סנפירית נושאות טילים. הראשונה אח"י שמרית מתוצרת מפעלי גראמן מארצות הברית (1982) והשנייה אח"י שלומית מתוצרת מספנות ישראל (1983). ספינות אלו נשאו 8 טילי "הרפון", תותח 30 מ"מ דו קני ומקלעים. הזיוונית לא הצליחה להגיע למהירות 50 קשר אותה דרש החיל והייתה רגישה מאוד בים סוער. שתי ספינות הזיוונית הוצאו מהשרות בשנת 1991.

בין השנים 1985 - 1991 הוצאו מהשירות ספינות סער 3 (ספינות שרבורג). אחריהן הוצאו מהשירות הדור הקודם, סער 2, בשנים 1992 - 1997.

ספינות סער 4.5 "נירית" במשט מקובץ.

בשנת 1989, לאחר תקופה של מספר שנים ללא תוספת ספינות, הצטרפה לשייטת אח"י חץ, ספינת סער 4.5 מדגם מתקדם "נירית", מתוצרת מספנות ישראל. ב-1994 הצטרפה לפלגה 32 אח"י כידון כסער 4.5 "נירית" חדשה. הספינות "רומח" ו"קשת" שהיו מדגם "נושב" הוסבו לדגם "נירית" (ב-1994 וב-1997). בשנת 1997 החלה הצטיידות נוספת ובשש השנים הבאות נוספו חמש ספינות מדגם זה. האחרונה בהם, אח"י "סופה", הוכנסה לשרות בשנת 2003. דגם "נירית" שונה מקודמיו בתורן הסגור ולחלקן טילים נגד טילים מדגם ברק תוצרת "רפא"ל".

לאחר הוצאת ספינות סער 2 מהשירות, שלחלקן הייתה יכולת נצ"ל, הוסבו שתי ספינות סער 4 דגם "נדרן" נוספות - אח"י "ניצחון" ואח"י עצמאות לספינות נצ"ל, והצטרפו לאחיותיהן אח"י קוממיות ואח"י מולדת. בכך הוסבו כל ספינות הסער 4 הנותרות לספינות נצ"ל. אח"י קוממיות ואח"י מולדת נמכרו לסרי לנקה בשנת 2000.

בשנת 1996 נפל מסוק "דולפין" לים בתאונה במהלך אימון, שני הטייסים וקצין חיל הים נהרגו. ללא קשר לתאונה זו הוחלף המסוק שהיה בשרות כעשר שנים במסוק חדש "עטלף".

ב–19 במרץ 1993 הושקה אח"י אילת במספנת אינגלס מארצות הברית והגיעה לחיפה ביולי 1994. ספינה זו ואחותה "להב" פתחו דור חדש של סטי"לים בשייטת: סער 5 דגם להב. הספינות ארוכות וכבדות יותר מקודמותיהן, טווח הפעולה שלהן מגיע ל–4,500 מיל וצוותן מונה 64 איש. ניתן דגש על הקטנת סכנת הגילוי שלהם ונוספו אמצעי גילוי וכיוון חדשים. בירכתי הספינה נבנה משטח נחיתה והאנגר למסוק ובכך היוו תחליף לספינות "סער 4.5 חוחית" שהוצאו מהשרות. בשנת 1995 הצטרפה הספינה השלישית (והאחרונה עד כה) מדגם זה - אח"י חנית.

בפברואר 2006 נקלטה אוניית האיתור אח"י בת-ים (יחידת האיתור התת-מימית) וחודש אחר-כך, מרץ 2006, נקלטה אחותה התאומה אוניית העזר אח"י בת-גלים.

פעילות ידידותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון

מאמצע שנות ה-80 של המאה העשרים החל שיתוף פעולה עם ציים זרים. מדי שנה מתקימים תרגילים נרחבים, הכוללים כוחות נוספים, עם צי ארצות הברית. החל ב–1998 הורחבה המסגרת ונכללו בה ציים נוספים ובעיקר הצי הטורקי. תרגילים אלה כוללים לרוב תרגילי חילוץ והצלה וכן פעילות נגד טרור ימי. האחרון שבהם היה תרגיל גדול של נאט"ו שכונה Cooperative Mako ביוני 2006. התרגיל התקיים בים השחור ברומניה ונטלו בו חלק ציי צרפת, בריטניה, ספרד, בולגריה, רומניה, יוון, טורקיה וישראל.

בשנת 2003 ביקרו אח"י אילת ואח"י חרב באי היווני קפלוניה. אי זה נפגע קשה ברעידת אדמה בשנת 1953 וספינות חיל הים דאז סייעו בהצלה. ביקור זה נערך במסגרת ציון האירוע והכרת תודה לציים שהשתתפו בפעולות ההצלה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שיט ואמצעי לחימה

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי יירוט כלי שיט שעסקו בהעברת טרוריסטים וחמרי חבלה.[9]

מבצע של"ג התרחב למלחמה כוללת בלבנון. בכל התקופה ועד לנסיגה הסופית של צה"ל מלבנון וגם לאחריה עסקה השייטת בתפיסת ספינות שנשאו אמצעי חבלה ונשק לארגוני המחבלים ובסיוע למבצעים יזומים של כוחות מיוחדים וחיל אוויר נגד יעדים בלבנון. משנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, הורחבה הפעילות גם לאזור רצועת עזה.

בין השנים 1983 ו-2004 לכדה השייטת 28 ספינות ויאכטות ברחבי הים התיכון. בפעולות אלה השתתפו סטי"לים, דבורים, מטוסי שחף וצוותי השתלטות. פעולות בולטות במיוחד היו תפיסת היאכטה "קאסלרדי" ב–25 באוגוסט 1985 שסופחה לשייטת תחת השם "תמנון" ושימשה ככלי נצ"ל; טיבוע הספינה "אטבירוס" שהייתה בדרכה לפיגוע מיקוח בקריה בתל אביב[10] בליל ה–20 באפריל באותה שנה ותפיסת ספינת הנשק סנטוריני ב–6 במאי 2001[11].

ערך מורחב – חטיפת ספינת המחבלים אנג'ל

התפיסה הרחוקה ביותר מחופי הארץ הייתה בליל 4 באוגוסט 1988 בים האדריאטי של היאכטה אנג'ל שנשאה עליה קבוצת קציני פת"ח מיוגוסלביה ללוב.

באוגוסט 1984 נערך מבצע משולב עם חיל האוויר של תקיפת בסיס ימי של מחבלים בנהר אל–בארד צפונית לטריפולי. התקיפה בוצעה על ידי מסוקי קרב "דיפנדר" שהמריאו מספינות סער 4.5 (דגם חוחית). כל ספינה נשאה שני מסוקים, האחד על משטח הנחיתה והשני בהאנגר. ב-10 ביולי 1985 חזרו על המבצע באותו אזור ובאותה שיטה. מבצע דומה חזר על עצמו 10 שנים לאחר מכן עם מסוקי "אפאצ'י". ספינות החוחית שימשו לנשיאת המסוקים סיפקו לחיל האוויר זרוע ארוכה שהייתה חסרה לו[12].

בשנות ה-90 של המאה העשרים האיום הפעיל מצפון היה ארגון חזבאללה. צה"ל ביצע מספר מבצעים רחבי היקף כנגד ארגון זה. בתקופה בין 25 ביולי 1993 ועד 31 ביולי 1993 נערך "מבצע דין וחשבון" שמטרתו הייתה תקיפת אזור דרום לבנון ויצירת לחץ על ממשלת לבנון. בלילה הראשון של המבצע הפגיזו ספינות השייטת בסיסים בצפון לבנון ובימים שלאחר מכן הטילו סגר ימי על אזור צור וצידון.

בשנת 1996 יצא צה"ל למבצע נוסף בלבנון, "ענבי זעם". המבצע נערך בדרום לבנון בין 11 באפריל ו-27 באפריל בעקבות ירי רקטות קטיושה של ארגון החזבאללה לעבר יישובים בגבול הצפון. שוב הפגיזו הסטי"לים יעדים בחוף, הטילו סגר ימי על כל החוף מבירות דרומה וכן הובילו כוחות של הקומנדו הימי למשימותיהם.

שנת 2006: מבצע גשמי קיץ ומלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחציה השני של שנת 2006 התרחשו שני אירועים ביטחוניים רצופים שהביאו את מדינת ישראל למלחמה בשתי חזיתות: ברצועת עזה כנגד החמאס וארגונים אחרים ובלבנון כנגד החזבאללה.

מבצע גשמי קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע גשמי קיץ

בשנת 2006 חלה הסלמה ברצועת עזה שלאחר ההתנתקות. ארגוני המחבלים הגבירו את ירי רקטות הקסאם על ישובי צפון מערב הנגב. ב-25 ביוני תקפו מחבלים מהחמאס וקבוצות נוספות מוצב צה"ל, נגמ"ש וטנק. בהתקפה נהרגו שני חיילי צה"ל וחייל שלישי נחטף. כתגובה על כך ועל הירי הנמשך של הקסאמים פתח צה"ל בסדרת מבצעים המכונים "גשמי קיץ". במסגרת המבצע ירו סטי"לים אש תותחים אל עבר מרחבי שיגור הקסאמים.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה

בעוד המבצע בעזה נמשך, פתחו ב-12 ביולי 2006,כוחות של חזבאללה באש קטיושות על כל אזור צפון הארץ. תחת פעולת הסחה זו הותקף סיור של צה"ל, שלושה חיילים נהרגו ושני אחרים נחטפו. כתגובה פתח צה"ל ביום שלמחרת במתקפה מהאוויר, הים והיבשה במבצע "שינוי כיוון". פעולות השייטת בלחימה כללו הפגזת כביש החוף הלבנוני לשיבוש התנועה ומניעת העברת כוחות ואמל"ח, ירי על מרחבי שיגור רקטות, ירי על מפקדות חזבאללה סמוכות לחוף וסגר כללי על כל נמלי לבנון וחופיה (למעט מסדרון שנפתח למספר ימים לפינוי נתיני מדינות זרות).

ביום שישי, 14 ביולי 2006, בשעה 20:30, נפגעה אח"י חנית מול חופי ביירות מטיל נגד ספינות מתוצרת איראנית מדגם C-802 הסיני. כתוצאה מן הירי נהרגו ארבעה חיילים, שני אנשי טייסת 193 מחיל אוויר, איש מודיעין ואיש חיל הים ששהו בירכתיים שנפגעו. אש פרצה בירכתיים והצוות בסיוע ספינות נוספות עסק חמש שעות בכיבויה. לספינה נגרם נזק כבד אך לאחר תיקון במערכת ההיגוי הפליגה בכוחות עצמה לבסיס אשדוד. על פי ראש מספן ים, תת-אלוף נועם פייג, מערכות יירוט הטילים האוטומטיות של הספינה לא הופעלו עקב פעילות אינטנסיבית של כלי טיס באזור וחוסר במידע מודיעיני על קיום האיום בגזרה. ועדת חקירה שמונתה מצאה כשלים רבים בהכנת הכוח הימי ובהפעלתו, שעיקרה, כדברי מפקד חיל הים, "כשל תודעתי"[13].

מבצע ארבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 2009, פגשו ספינות השייטת, כ-100 מייל מחופי ישראל, אוניית מכולות בשם FRANCOP הנושאת את דגל אנטיגואה וברבודה. אח"י אילת (סער 5), ביצעה נוהל תשאול במהלכו אישר רב החובל לבצע סריקה על האניה. כוח מיוחד של שייטת 13 בחיפוי ספינות טילים נוספות ביצע בדיקה של מסמכי האוניה וגילה כי המכולות ממוענות מאיראן לסוריה. לאחר סריקה נתגלה נשק שהוסתר מאחורי שקים של חומר המיועד לתעשייה אזרחית.

האונייה הועברה לנמל אשדוד בלווי אח"י אילת (סער 5) ואח"י תרשיש (סער 4.5). בעת סריקת 300 המכולות שנתפסו, התגלו כמויות גדולות של אמצעי לחימה: כ 2700 רקטות של 107 ו-122 מ"מ, כ-8800 פצצות מרגמה בקוטר 81 ו-120 מ”מ, 100 רימונים, כ-556,000 כדורים לרובה הקלצ'ניקוב.

תפישת האוניה ויקטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע חשיפה מלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מבצע חשיפה מלאה
כוח צה"ל שפעל במבצע חשיפה מלאה, מימין - אח"י חץ, משמאל - אח"י חנית, ספינת הדגל של המבצע

במרץ 2014 נערך מבצע חשיפה מלאה ובו נלכדה, במרחק 1,500 ק"מ מאילת, במבצע זה נתפסה אוניית המשא "קלוס סי" (" KLOS C "), שהבריחה רקטות מאיראן לרצועת עזה. אח"י חנית שימשה כספינת הפיקוד ונשאה את מפקד המבצע, מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג. במבצע השתתפו גם ספינת הטילים, אח"י חץ (סער 4.5), וכן קבוצת לוחמי שייטת 13. כלי השייט שהו בים זמן ארוך במיוחד.

אח"י אילת מקבלת את פני הצוללת אח"י תנין (2012) 23 ספטמבר 2014

מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2014 יצא צה"ל למבצע צבאי ברצועת עזה. ספינות הטילים הוקפצו לזירה הדרומית ופעלו בשילוב פיקוד דרום בתקיפת מטרות טרור ברצועה.

אירועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בספטמבר 2014 קיבלה השייטת וכל חיל הים בברכה את הצוללת אח"י תנין, שהגיעה מגרמניה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונים לשבח ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד שייטת ספינות הטילים אל"מ מיכאל ברקאי קיבל את עיטור המופת על פעילותו בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. עם קבלת העיטור הכריז כי הוא מקבל בשם כל השייטת.
השייטת זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל על פעילותה בשנת 2009
ב- 2012 זכתה השייטת פעם שניה בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל על פעילותה.

אבדות ונפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפק השייטת דוד סער סלמה הודיע בשנת 2012 שהיות ומסגרת שייטת המשחתות אינה קיימת יותר הוא מאמץ את כל משפחות חללי שייטת המשחתות אל שייטת 3.

במשך השנים נפגעו מתקלות באימונים האנשים הבאים.

הפלגות ומבצעי השייטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך גזרה המבצעים שם המבצע תיאור ותוצאה
אפריל 1967 נמל שרבורג השקת הספינה הראשונה אח"י מבטח המשך עבודות גמר וניסויי ים
22 אוקטובר 1967 הים התיכון הספינה הראשונה אח"י מבטח מגיעה לישראל
31 דצמבר 1968 שרבורג הרחבת האמברגו הצרפתי על הספינות בבניה בריחת אח"י סער לפני גמר בנייתה
15 בנובמבר 1967 מפקדת חיל הים צו הקמה למפקדת שייטת 3 ספינות הטילים בחו"ל מפקדה בנימין תלם
25-31 דצמבר 1969 האוקיינוס האטלנטי והים התיכון 5 ספינות שרבורג ושתי אוניות סוחר הפלגה משרבורג לישראל
25-31 דצמבר 1969 האוקיינוס האטלנטי והים התיכון 5 ספינות שרבורג ושתי אוניות סוחר הפלגה משרבורג לישראל
13 במאי 1970 מול חוף סיני בים התיכון הטבעת סירת דיג אורית בטילי סטיקס המצרים התכוונו לפגוע באח"י סער ששייטה באזור מוקדם יותר.
27 יולי 1970 מערבית לחיפה אח"י משגב בפיקוד יצחק דוידי לכידת סירה בדרכה מלבנון לעזה, נתפסו 3 מבריחים.
14 ינואר 1971 חוף לבנון כוחות ש 13, כוח צנחנים בהובלה מבצעית ראשונהשל ספינות השייטת מבצע ברדס 20 תקיפת שלוש יעדי מחבלים.
25 מאי 1971 מול אשדוד אח"י מבטח בפיקוד חיים שקד תפיסת סירה עם 7 מחבלים, אמצעי לחימה, מכשירי קשר וכרוזים.
8 יוני 1971 36 מיל מול חיפה אח"י חץ בפיקוד רס"ן אברהם בן שושן תפיסת סירה עם 5 מחבלים על ציודם.
7 ספטמבר 1972 חוף לבנון בקרבת צור אח"י חנית (סער 3) בפיקוד אלי רהב משמידה סירת מחבלים, בתותח אוטו מלרה 76 מ"מ מכוון מכ"ם, המחבלים הרוגים.
דצמבר 1972 הקריה, תל אביב מפקדת חיל הים מעבר מחיפה למחנה הקריה בתל אביב
21 בפברואר 1973 נמל הקישון מספנות ישראל השקת אח"י רשף, ספינת טילים ראשונה מתוצרת ישראל על ידי ראש הממשלה גב' גולדה מאיר.
20/21 בפברואר 1973 חוף צפון לבנון שייטת 13, סיירת צנחנים, ספינות סער ומסוקים מבצע ברדס 54-55 תקיפת בסיסי מחבלים נגרמו עשרות נפגעים. לכוחותינו 8 פצועים.
10 באפריל 1973 חוף לבנון סיירת מטכ"ל, שייטת 13 יחידה 707, סירות גומי וספינות סער מבצע אביב נעורים חיסול ראשי מחבלים בביירות וסביבותיה לישראל שני הרוגים.
21 אוגוסט 1973 בנין הכח במספנות ישראל השקת אח"י קשת ספינה שניה מדגם סער 4 הגברת המשיקה סוניה פרס.
6 לאוקטובר 1973 פריצת מלחמת יום הכיפורים
הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר הים התיכון גזרת החוף הסורי קרב לטקיה קרב טילי ים-ים ותותחים בין חמישה סטי"לים ישראלים לסטי"לים סוריים וכלי שיט נוספים מול נמל לטקיה. הקרב נמשך כשעתיים ורבע.
הלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר חוף מצרים בים התיכון קרב פורט סעיד קרב טילי ים-ים בין ששה סטי"לים ישראלים לשני סטי"לים מצריים וכלי שיט נוספים מול נמל פורט סעיד. כל אחד עשר טילי הגבריאל הישראלים החטיאו את מטרתם עקב תקלות. מטוס פנטום של חיל האוויר הישראלי הוזנק לסייע והטביע סטי"ל מצרי.
הלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר הים התיכון קרב דמיאט קרב טילי ים-ים ותותחים בין עשרה סטי"לים ישראלים לארבעה סטי"לים מצריים מול חוף דמיאט. הקרב נמשך 45 דקות
הלילה שבין 10 ל-11 באוקטובר הים התיכון קרב לטקיה השני הפגזה אינטנסיבית של שבעה סטי"לים ישראלים שנמשכה כשעה לעבר נמלי הים הסוריים ולעבר מסוף דלק. במהלך ההפגזה יצאו מנמליהם סטי"לים סוריים ונערך עמם קרב טילי ים-ים. סטי"ל סורי אחד או יותר נפגעו ככל הנראה באש תותחים
הלילה שבין 11 ל-12 באוקטובר הים התיכון גזרת החוף הסורי קרב טרטוס תקיפה של ארבעה סטי"לים שנמשכה שעה לעבר הנמל ומכלי הדלק בטרטוס, שני סטי"לים סוריים יצאו מהנמל וירו טילים, בבריחתם עולה סטי"ל על השובר גלים ונשבר. מהירי הישראלי נפגעת גם אנית סוחר סובייטית "איליה מצ'ניקוב" בשני טילי גבריאל ללא אבדות לצוותה
הלילה שבין 13 ל-14 באוקטובר הים התיכון גזרת החוף המצרי הפגזת חוף דמיאט הפגזה של מטרות בחוף דמיאט, על ידי סטי"לים ישראליים
הלילה שבין 15 ל-16 באוקטובר הים התיכון גזרת החוף המצרי הפגזת חוף ראס קנאיס וראס דבעה הפגזה של מטרות בחוף מזרחית לרוזטה, מטרות בחופי ראס קנאיס וראס אל דבעה, ממערב לאלכסנדריה על ידי אח"י קשת ואח"י רשף.
מבצע ליידי הים התיכון הלילה שבין 16 ל-17 באוקטובר פשיטה של שייטת 13 לתוך נמל פורט סעיד והצמדת מוקשים לכלי שיט.
הלילה שבין 17 ל-18 באוקטובר הים התיכון גזרת החוף המצרי הפגזת מוצבים ותותחי חוף מזרחית לפורט סעיד הופגזו תותחים שאיימו על מעוז בודפשט על ידי סטי"לים ישראליים.
הלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר ושני הלילות שאחריו הים התיכון גזרת החוף המצרי הפגזת חוף רוזטה ודמיאט הפגזה של מטרות בחוף רוזטה ודמיאט על ידי סטי"לים ישראליים[14]
הלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר החוף הסורי הפגזת גשר אל-אברש שמירת לחץ בחוף הסורי על ידי הפגזת חוף משתי ספינות מדגם סער 3
הלילה שבין 23 ל-24 באוקטובר הים התיכון גזרת החוף הסורי הפגזת נמל בניאס הפגזה חוזרת של מסוף הדלק בבניאס על ידי ארבעה סטי"לים ישראלים (לאחר ההפגזה מ-11 בחודש) ובמצופים שמשמשים לפריקת דלק על ידי מכליות. במהלך ההפגזה נורו לעבר הכוח שני טילים מכוון לטקיה וארבעה טילים מכוון טרטוס. נפתחה אש כבדה מהחוף לכוון הסטי"לים בין היתר של טנקים. לאחר שהשלימו הסטי"לים הישראלים את מנת האש שהוקצבה חזרו לבסיסם.
1973 – 1982 בין המלחמות
25 פברואר עד 1 באפריל 1974 הים התיכון האוקינוס האטלנטי, ההודי והים האדום מבצע מוניטין הספינות אח"י רשף ואח"י קשת בפיקודו של גדעון רז יוצאות מחיפה סביב אפריקה לשארם א-שייח ההפלגה הסתיימה בהצלחה בלא שהספינות התגלו.
3 במרץ 1979 35 מיל מערבית לדאמור, אח"י געש (סער 3) לכדה אניית מחבלים ג'ינאן כשעל סיפונה 10 מחבלים נמנע פיגוע המוני
6 מרץ 1975 חוף ישראל זוג ספינות סער בפיקוד מפקד השייטת אלי רהב תפשו את האנייה שהורידה מחבלים לפיגוע במלון סבוי. האניה נגררה לחיפה.
14 מרץ 1978 חוף לבנון מבצע ליטני הפגזת חוף וסגר ימי על לבנון
28 מרץ 1979 מזרח הים התיכון אח"י אילת בפיקוד אודי דביר לכדה את האנייה סטפני נמנע פיגוע המוני באיזור תל אביב
ב-4 במאי 1980 ביקור במצרים הספינות "מולדת" ו"קוממיות" בפיקוד אברהם בן שושן ערכו ביקור בנמל אלכסנדריה
יוני ספטמבר 1982 מלחמת לבנון
3 ביוני 1982 באזור נהר הליטני צוללת אח"י רהב מכוונת ספינות טילים עצמאות פגיעה בתותח מחבלים היורה על נהריה
4 ביוני 1982 אחר הצהריים סיורים מול חוף לבנון והפגזת מקורות ירי מהם נורו קטיושות זוג ספינות טילים ודבורים
6 ביוני 1982 אחר הצהריים חוף דרום לבנון ספינות טילים יורות בתותחי 76 מ"מ על מטרות מצפון לצור, במעגן צידון, ובאזור דאמור 4 סטי"לים והצוללת אח"י רהב
לקראת חצות 6 ביוני 1982 חוף האוולי מצפון לצידון אח"י בת שבע, אחריה נחתות הטנקים 60 מ' אכזיב ואשדודמנחיתות רכב קרבי משוריין ולוחמים ספינות הטילים באבטחה , הפיקוד באח"י גאולה.
מניעת התערבות סורית 6 עד 14 ביוני 1982 כוח ספינות טילים ושייטת 13, בכוננות בים לתקיפה באזור טרטוס צוללת, 4 ספינות טילים, כוח משייטת 13
9 - 14 ביוני 1982 מול דרום החוף הסורי כוחות שייטת 13 עם ציוד לחימה מיוחד משייטים בלב ים ספינות הטילים באבטחה.
9 ביוני עד 15 בספטמבר 1982 המצור על ביירות סגר ימי על נמל ביירות ספינות טילים ודבורים
10 ביוני 1982 במפרץ בירות האוניה הרוסית רפינו ועליה משפחות שגרירות ברית המועצות יוצאת ללטקיה ולא נענית לדרישה לעצור חיפוש ספינות חיל הים הישראלי
12 ביוני 1982 ביציאה מבירות האוניה אדי ועליה 150 נוסעים, בהם מחבלים, נעצרת ומובאת לנמל חיפה ספינות אח"י רשף, אח"י חנית (סער 3) ואח"י יפו (סער 4).
21 - 24 ביוני 1982 אילת דרך תעלת סואץ לחיפה אח"י חרב (סער 3) סיימה שיפוץ באילת עוברת בתעלת סואץ הגיעה לחיפה ללא בעיות מיוחדות.
1982 – 2006 בין מלחמות לבנון
30 מרץ 1985 מזרחית לכף גרקו בקפריסין תפישת האניה חליל1 על האנייה נתפסו 4 מחבלים.
2 בינואר 1987 בין קפריסין לטריפולי בלבנון. ספינות השייטת עצרו שתי אוניות מעבורת במטענן התגלו חומרי חבלה ובין הנוסעים נתגלו מחבלים ונעצרו.
6 בפברואר 1987 מדרום מזרח קפריסין שתי ספינות טילים עצרו את האנייה מאריה אר כשעליה 50 מחבלים חמושים וסירות גומי נמנע פיגוע בחופי ישראל
12 פברואר 1991 מספנות ישראל השקת אח"י חץ ספינה ראשונה מדגם נירית תורן רחב ואמצעי לחימה חדישים
19 מרץ 1993 במספנות אינגלס בארצות הברית. השקת אח"י אילת (סער 5)
7 בפברואר 1994 מספנות ישראל השקת אח"י כידון מדגם סער 4.5 נירית הגברת המשיקה לאה רבין.
פברואר 1995 בגזרת צור פעילות רצופה ספינות השייטת וספינות בט"ש לחסימה ועיכוב תנועה ימית דרישה מממשלת לבנון למנוע פעולות איבה בדרום לבנון.
8 ינואר 1996 מערבית לחיפה אח"י מזנק (סער 2) יצאה מהשירות לאחר 28 שנים הוטבעה כדי לשמש אתר צלילה.
11 ינואר 1996 חיפה אח"י מבטח ספינת הסער הראשונה יצאה מהשירות לאחר 28 שנים הועברה למוזיאון ההעפלה וחיל הים.
25 פברואר 1999 מול שבי ציון אח"י כידון (סער 3) יוצאת מהשירות ומוטבעת כאתר הנצחה ל-12 חללי שירת הצפצפה
8 מרץ 2000 באיזור דרום לבנון זוג ספינות סער 4.5 ביצעו הפגזת חוף פגיעות ביעדי מחבלים
5 במאי 2001 מלבנון לעזה תפיסת ספינת דייג שהבריחה אמצעי לחימה מלבנון לעזה כמות גדולה של רקטות מסוגים שונים.
יולי 2006 מלחמת לבנון השניה
2006 -2015 תקופה נוכחית
15 במרץ 2011 מזרח הים התיכון השתלטות על אניית הנשק ויקטוריה 200 מיל מערבית לחופי ישראל נתפשו 50 טון נשק שיועד לארגון החמאס בעזה.
5 במרץ 2014 דרום הים האדום אח"י חנית וכוח שייטת 13 בפיקוד מפקד חיל הים רם רוטברג, עצרו את האנייה קלוז סי שהבריחה אמצעי לחימה ורקטות מאירן לרצועת עזה האנייה הובאה לאילת והחימוש נפרק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהוג בחיל להעביר שמות של ספינות שיצאו מהשירות לספינות חדשות. כל השמות המופיעים בפרק "מבנה" מתייחסים לשנת 2006. שאר השמות בערך מתייחסים לספינות במועד שירותן
  2. ^ "אני שטה לי מיום ליום" / סרן אורה פלד סיפורה של החובלת הראשונה באתר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים
  3. ^ סיירת ימית: תפקיד חדש ללוחמות, 13 באוגוסט 2007, אתר דובר צה"ל
  4. ^ רמי לונץ, ‏הסטי"ל - מרעיון להכרעה בים, מערכות 362, ינואר 1999, עמ' 18
  5. ^ משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים, ההוצאה לאור של משרד הביטחון - אריק נצר, התשס"ה - 2005.
  6. ^ תעודת עיטור המופת באתר "בעוז רוחם" של אגף כח אדם של צה"ל
  7. ^ התאריך הרישמי של סיום מבצע של"ג הוא יוני 1985, המועד בו נסוגו כוחות צה"ל עד לאזור דרום לבנון (רצועת הביטחון שפונתה סופית בשנת 2000). בפרק זה נתייחס רק לשבועיים הראשונים של המלחמה - עד 17 ביוני 1982.
  8. ^ דודו שיק, "ים גדול, ראש קטן", נתיב, 2007, עמ' 20
  9. ^ התרשים מתוך עבודתם של משה אימבר וגדי אריאל, שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים ע'
  10. ^ מיכל יעקב יצחקי, כך סיכל חיל הים פיגוע גדול בלב הקריה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2013.
  11. ^ התפיסה המפורסמת של אונית הנשק "קארין A" הייתה בים סוף ללא השתתפות ספינות השייטת שאינן מוצבות שם.
  12. ^ הרחבה על המבצע במאמרו של אודי עציון, תקיפה מלב הים, באתר חיל האוויר הישראלי, בביטאון חיל האוויר גיליון מספר 130, דצמבר 1999
  13. ^ חנן גרינברג, לו היינו יודעים על איום היינו פועלים אחרת, באתר ynet, 15 ביולי 2006
  14. ^ אחד השבויים היה חולה ונותח בדרך על ידי רופא הספינה. מקור: משה אימבר עמ' 36



[[קטגוריה:שייטות חיל הים הישראלי|ספינות טילים [[קטגוריה:שייטת ספינות הטילים|* [[קטגוריה:יחידות חיל הים הישראלי