גילה
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| תאריך ייסוד | 1971 |
| אוכלוסייה | 32,290 (2017) |
| קואורדינטות | 31°43′53″N 35°11′11″E / 31.73139°N 35.18639°E |
| שכונות נוספות בירושלים | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   גילה | |
  | |
גִּלֹה היא שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה ב-1971 כאחת משכונות הטבעת לאחר מלחמת ששת הימים. היא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית – 857 מטרים מעל פני הים.[1] לפי החוק הישראלי גילה נכללת בתחומי מדינת ישראל, אך בקהילה הבינלאומית מקובל לראות בה התנחלות עקב מקומה מעבר לקו הירוק.[2] בשכונה התגוררו בסוף 2017 כ-32,290 תושבים.[3]
שם השכונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילה קרויה על שם עיר מקראית בשם זה, שזוהתה בעבר עם העיירה בית ג'אלא הנמצאת מזרחית לשכונה, אך זיהוי זה הופרך ואינו מקובל כיום. ייתכן ששמה של בית ג'אלא משמר את שמה של עיר מקראית אחרת, גלים, אך אין ודאות בדבר. הוצע גם לזהות את האתר בשכונת גילה עם בעל פרצים – מקום ליד עמק רפאים וירושלים, עליו מסופר ששם הכה דוד את הפלשתים[4]; גם זיהוי זה מוטל בספק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממצאים ארכאולוגיים מהעת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באתר שבשכונת גילה נחשפו יישוב ו'מגדל'(?) מתקופת הברזל 1, ומגדל שמירה מתקופת הברזל 2ג-ד.[5] מבנהו של האתר, מיקומו ומבנה האבן (ה'מגדל') שנתקיים בו בתקופת הברזל 1 מעלים כמה תמיהות, וקיימת אפשרות כי למיקום האתר ולמבנהו היה גם היבט פולחני[6]. יש המזהים כאן קולומבריום לגידול יונים, אשר עשויות לשמש כקורבנות בפולחן.
האזור המשיך להיות מיושב לאחר תקופת המקרא בזכות מספר מעיינות המצויים כאן, ביניהם עין יעל ועין לבן. בתקופה הרומית התיישבה בסביבה משפחה חשובה, שאת שרידי חורבות ביתה ניתן לראות באתר עין יעל השוכן למרגלות השכונה.
העת החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך התקופה העות'מאנית המקום היה מיושב במשפחות ערביות מהסביבה, וכפרים ערביים כבית ג'אלא, אל-מאלחה ובית צפאפא הקיפו אותו. במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, נכבש האזור וסופח לירושלים. במסגרת תוכנית שכונות הטבעת שנבנו סביב לעיר לאחר המלחמה, הוקמה במקום ב-1971 שכונת גילה.
אוכלוסיית גילה גדלה במהלך שנות ה-80 מאחר שעולים שהגיעו למרכז הקליטה בשכונה זו התיישבו בשכונה. בתחילת שנות ה-90, עקב תנופת פיתוח ביישוב אפרת שבגוש עציון, קטנה קצת האוכלוסייה לכ-30,000 נפש. לימים, האוכלוסייה המשיכה להתפתח עד שבסוף שנות ה-90 האוכלוסייה מנתה כ-39 אלף איש. במהלך שנות ה-90 הוקם בשכונה הקיבוץ העירוני בית ישראל המפעיל את מכינה קדם-צבאית בית ישראל ומספר כפרי סטודנטים (בשיתוף עם תנועת הבוגרים של תנועת הבוגרים של בני עקיבא).
במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך האינתיפאדה השנייה, הפכה שכונת גילה יעד לטרור פלסטיני – ירי ישיר של מקלעים מצד מחבלים מהעיירות הפלסטיניות הסמוכות, בית ג'אלא ואל-ח'דר, על השכונה. לאורך שנת 2000 היו כ-100 אירועי ירי כאלה. אף תושב לא נהרג בתקיפות אלו, אך כמה אנשים נפצעו, חלקם באורח קשה, וכן נגרם נזק לרכוש. כדי להגן על השכונה נבנתה לאורך קטע של רחוב המרגלית חומת בטון להגנה מפני ירי מנשק קל. בעקבות התקפות אלו, ולאחר השלמת הבנייה בשכונת הר חומה (חומת שמואל) שממזרח, הידלדלה אוכלוסיית השכונה לכדי 32 אלף איש.[7] חומת הבטון ברחוב המרגלית פורקה ב-2010[8] הודות לשקט הביטחוני שהשתרר מאז 2001.
תוכנית שאושרה ב-2009 להרחבת השכונה עוררה התנגדות מצד ארצות הברית.[9] נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ציין כי הבנייה בגילה "מסבכת את מאמצי הממשל להתניע מחדש את שיחות השלום".[10] בתגובת ישראל הדגישו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן ויושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני את העמדה הישראלית לפיה גילה היא חלק בלתי נפרד מירושלים.[11]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילה ממוקמת על הרכס הדרומי של ירושלים וחולשת על דרום העיר. גובה הרכס הוא כ־850 מטר מעל פני הים, מה שהופך את גילה לשכונה הגבוהה ביותר בירושלים. מדרום לגילה נמצאות בית ג'אלא ובית לחם. ממזרח לגילה נמצאת שכונת חומת שמואל (הנקראת גם הר חומה), תלפיות וכן מתחיל אזור ספר המדבר. ביום בו הראות טובה, ניתן לראות את קצה ים המלח. השכונות הצמודות לגילה הן השכונות הנמצאות בנחל רפאים (נחל אכזב): מלחה, בית צפאפא, שרפאת וקטמון (גונן). מדרום-מערב לגילה חולש הר גילה כשבעמק ביניהם נמצאים תוואי נחל גילה וכן מספר מעיינות.
השכונה משתרעת על שטח גדול למדי לעומת שכונות המגורים הוותיקות בירושלים, והמבנה שלה נראה מוזר בעיני תושבי ירושלים שמלפני הרחבתה אחרי מלחמת ששת הימים; הללו הורגלו לשכונות קטנות ואינטימיות. המבנה הטופוגרפי של השכונה אילץ תכנון של "בניה פרוסה", ומכאן פיזור האוכלוסייה על פני כל השכונה. השכונה תוכננה על בסיס חמישה מתחמי משנה, כשבכל אחד מהם כ־1,500 יחידות דיור, וכל אחד מהווה למעשה יחידה תפקודית שבמרכזה מוסדות ציבור כמו בתי ספר, גני ילדים, שטחי משחק, מוסדות דת וכו'. תכנון השכונה שם דגש על מרחבים גדולים בין יחידות הבינוי השונות, כדי לתרום לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה וליצור שטחי נוי וגן למכביר. כמו כן בולט מספר רב של סגנונות בנייה המנסים להשתלב במבנה הטופוגרפי ולתת לשכונה צביון מיוחד.
שכונת גילה מחולקת לכמה תת־שכונות: גילה א', גילה ב', גילה ג', גילה ד' וגילה ה'. בגילה א' וגילה ה' נמצאים אזורי "משהב" בהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. בשכונה גינות רבות ושני פארקים מרכזיים. פארק גילה הממוקם בקצה המרוחק של השכונה באזור גילה ה', ופארק זיידנברג במרכז, במקביל לרחוב הגננת, הראשי. בגילה ישנם מספר מרכזים מסחריים ואף קניון שכונתי בן שתי קומות (קניון "אפ־טאון" גילה).
גילה שכונה גדולה והטרוגנית מאוד לפי רמות ההכנסה של תושביה; מחירי הנדל"ן בשכונה נמוכים במקצת מהממוצע בשכונות מרכז העיר ירושלים. שני הפארקים בשכונה: פארק גילה בקצה גילה ה', המשמש כאתר מחנאות בשכונה, ופארק זיידנברג בצמוד לרחוב הגננת. אלה, לצד גינות רבות הפזורות בין המבנים השונים ומשמשות כריאות ירוקות בשכונה. בגילה פועל מינהל קהילתי אחד. המינהל מוציא גם עיתון בשם "גילון".
במרכז השכונה ממוקם מרכז טבע ח'רבת ארזה.
ארכיטקטורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדריכלים שתכננו את שכונות הטבעת ובכללן גילה, חששו שבשל בניית שכונות ענק באזורים המרוחקים ממרכז העיר, יאבדו השכונות את זהותן הירושלמית. על כן דאגו לשוות לארכיטקטורה המקומית מאפיינים מסורתיים של בנייה ירושלמית. כך למשל הוקמו בשכונה צברי בניינים המקושרים זה לזה, ואשר כוללים חצרות פנימיות, בדומה לבתים בעיר העתיקה. כמו כן, הבתים שבחצר חוברו זה לזה בצורה דומה לחומת העיר העתיקה. הבנייה בשכונה משתמשת במאפיינים נוספים של בנייה מקומית, כגון פתחי חלונות קמורים, קשתות, אבן ירושלמית, ועוד.
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגילה מצויים כ-44 בתי כנסת ושלושה מקוואות המספקים את צורכי האוכלוסייה הדתית של השכונה. לגילה שני רבנים, הרב האשכנזי הרב אליהו שלזינגר והרב הספרדי הרב משה בן אבו. כמו כן, בשכונה פועל בית חב"ד המופעל על ידי הרב הירש פרבר – שליח חב"ד לשכונה. וכן קהילת חב"ד בהנהגת הרב שאול סילם.
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגילה יש כעשרה בתי ספר וגני ילדים רבים. בתי הספר היסודיים הם תל"י, גילה א', גילה מאוחד ואריאל (גילה ג' לשעבר), ממ"ד ׳בית-ישראל׳, בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב',[12] בית ספר יסודי לבנות 'בית חיה מושקא', בית הספר העל-יסודי המרכזי בגילה, אשר מרכז כמעט את כל התלמידים בגילה, הוא מקיף גילה. בנוסף הוקם בית ספר על-יסודי דתי הקרוי "ארץ הצבי" במקום בית הספר הרא"ה שנסגר. קיימים גם תלמודי תורה בית ספר תורני לבנות יד אשר, תלמוד תורה חב"ד גילה נער ישראל.
בנוסף, החל משנת 2008 החלה לפעול בשכונה עמותת "בקהילה", הפועל בבתי הספר: אריאל, גילה א', ממלכתי דתי, וכן בבית הספר "מקיף גילה". העמותה מפעילה מרכזי למידה אחרי הצהריים, חונכויות אישיות לילדי השכונה, ופרויקטים המקדמים את השכונה.
בגילה א' פועלת המכינה הקדם-צבאית בית ישראל, מכינה קדם צבאית מעורבת לדתיים וחילוניים (כ-65 חניכים בשנה) שמגיעים לשנת לימודים ופעילות חברתית בשכונה. המכינה קשורה באופן אירכוני לקיבוץ העירוני הנושא את אותו השם. אחד הפרויקטים הבולטים של קהילת בית ישראל (ביחד עם מנח"י) הוא "חוות דעת" – מרכז לחדשנות חינוכית הממוקם בחירבת ארזה. בחווה מופעלות תוכניות ללימודי חוץ, בדגש על תוכניות לבתי הספר היסודיים בגילה.[13][14]
בשכונה מתקיימת משנת 2003 פעילות רצופה של עמותת "שכן טוב". העמותה פועלת עם המנהל הקהילתי בגילה ופועלת בנושאי תרבות בשכונה בנוסף לחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת בשכונה.
בשכונה פועלות תנועות נוער אחדות: הצופים, הנוער העובד והלומד, נוע"ם (נוער מסורתי), אריאל ובני עקיבא. בשכונה מופעלים גם מועדוני נוער באמצעות תנועת הנוער הארצית של חסידות חב"ד – צבאות השם באה"ק.
בשכונה ממוקמת אוניברסיטת ארץ הקודש – מוסד נוצרי שלא מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך חיבור השכונה, שתוכננה ל-35,000 נפש, למרכז ירושלים, הוחל בתכנון כביש רחב של ארבעה נתיבים מרמות לגילה, שהיום נודע ככביש בגין. תוואי הכביש בקרבת גילה תוכנן להמשיך ישירות דרומה לחצות את העמק דרומית לאזור בו נמצא היום קניון מלחה, לעלות לגילה ולהתחבר לבית לחם. אולם אברהם יסקי, שתכנן את גילה מטעם משרד השיכון, לא רצה שהכביש יעבור דרך העמק ושכונת גילה ועל כן לחץ יחד עם משרד השיכון שהתוואי יעבור דרך בית צפאפא.[15]
בהתאם לכך, הוחלט על סלילת כביש רחב משכונת פת לגילה.[16] בפברואר 1975 החליטה ועדת התכנון והבנייה שהתוואי יעבור בתוך בית צפאפא ולא קרוב יותר לשרפאת, כדי לא לפגוע בעץ אלון עתיק ליד ביתו של מוסא אל-עלמי. תושבי בית צפאפא עתרו לבג"ץ, והעבודות על הכביש הוקפאו בעיצומן בסוף 1975.[17] ביוני 1976 הורה בג"ץ, ברוב דעות, להחזיר את הדיון בכביש לוועדת התכנון, לאור החשש שמניעים זרים נכללו בשיקולים לבחירת התוואי.[18] באוגוסט 1976 שבה ועדת התכנון ואישרה את התוואי דרך בית צפאפא.[19] תושבי בית צפאפא שבו ועתרו לבג"ץ.[20] הדיונים החוזרים על תוואי הכביש עכבו מאוד את סלילת הכביש ועד תחילת שנות ה-80 תושבי גילה נאלצו לנסוע בדרך חברון או דרך בית צפאפא.[21]
-
מתחם מגורים ברחוב שלמה דוגה -
שלט רחוב יפה רום 80 בשכונת גילה -
רחוב לשם בגילה -
רחוב צביה ויצחק בשכונה בשעת שקיעה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89.
- אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גילה
- שכונת גילה באתר עיריית ירושלים
- מינהל קהילתי גילה
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על שכונת גילה והמרכז בתכנון יסקי-גיל-סיון, באתר 'חלון אחורי', 25 בפברואר 2014
- מיכאל יעקובסון, גילה, השכונה שהיא עיר, המציאה את פרוורי-השינה בכל המדינה, באתר Xnet, 10 במאי 2018
- מיכאל יעקובסון: סיבוב במתחם המגורים בשכונת גילה שתכנן גרשון צפור, באתר 'חלון אחורי', 26 בספטמבר 2020
- נועה פניגשטיין, סיפורה של שכונה: "הברוטליזם הירושלמי מוחלף במגדלים", באתר ynet, 20 בספטמבר 2023
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בגבעת קנדה שבשכונת גילה, באתר 'חלון אחורי', 15 באפריל 2024
גילה (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
גילה, ברשת החברתית פייסבוק
גילה, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בקואורדינטות 31°43′52.31″N 35°11′12.05″E / 31.7311972°N 35.1866806°E הגובה 857 מטר לפי גוגל ארץ, ראו דיון בנושא בדף השיחה
- ^ ראו מעמדה החוקי של ירושלים וכן המלחמה במזרח ירושלים (אנגלית)
- ^ לפי אתר עיריית ירושלים
- ^ ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק כ' ספר דברי הימים א', פרק י"ד, פסוק י"א
- ^ עמיחי מזר 32-31:1981, ושם סיפרות נוספת לזיהוי; 101:1990
- ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 34
- ^ נתונים סטטיסטיים מאתר עיריית ירושלים
- ^ רונן מדזיני, עשור אחרי: שכונת גילה נפרדת מחומות הבטון, באתר ynet, 15 באוגוסט 2010
- ^ רונן מדזיני, למרות לחץ ארצות הברית: אושרה הרחבת שכונת גילה, באתר ynet, 17 בנובמבר 2009
- ^ אובמה: הבנייה בגילה מסבכת אותנו, באתר ynet, 18 בנובמבר 2009
- ^ גיל חלפון, אובמה: גילה היא התנחלות; פרס: גילה בדיוק כמו ת"א(הקישור אינו פעיל, 18.12.2021), 20 בנובמבר 2009, אתר hebrewnews
- ^ אתר בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב גילה(הקישור אינו פעיל, 18.12.2021)
- ^ חוות דעת. מרכז חדשנות פדגוגי ללמידה בטבע, הממוקם בלב שכונת גילה באתר הטבע העירוני "ח'רבת ארזה". המרכז מכשיר ומלווה מורים ומורות בהוראה חוץ כיתתית פעילה ומגוונת, עוסק בליווי בתי ספר ובפיתוח פדגוגי בתחומי הלמידה המבוזרת., באתר עושים חינוך ירושלמי
- ^ מרכזי החדשנות שכל ירושלמי חייב להכיר, באתר מאקו, 28 ביוני 2021
- ^ עמוס לבב, הכפר בית־צפפא זכה בעתירה לבג"ץ ־ איכלוס שכונת גילה בדרום ירושלים יתעכב בשנתיים, מעריב, 21 ביוני 1976
- ^ בנייה חדשה בירושלים, מעריב, 21 בנובמבר 1975
- ^ בימ"ש הורה לעכב סלילת הכביש לשכ' גילה בבירה, מעריב, 25 בדצמבר 1975
עמוס לבב, סלילת כביש בירושלים הופסקה - בצו ביהמ"ש, מעריב, 18 באפריל 1976 - ^ ראו גם צע"ת נגד שר השיכון, דבר, 3 ביולי 1973
- ^ אושרה הפקעת שטחים ל"כביש המריבה" ברמות, מעריב, 23 באוגוסט 1976
- ^ עמוס לבב, בית המשפט העליון עיכב שוב סלילת הכביש לשכונת גילה, מעריב, 27 בדצמבר 1976
עמוס לבב, צו ביניים נוסף נגד הכביש לשכונת גילה, מעריב, 7 בפברואר 1977
עמוס לבב, סלילת הכביש לגילה עוכבה שוב בצו של בית המשפט, מעריב, 15 במרץ 1977 - ^ צבי לביא, תושבי גילה דוהרים בכביש בית צפפה, מעריב, 2 בדצמבר 1979
בקרת זהויות  |
|
|---|