אורי אור – הבדלי גרסאות

אורי אור
לידה	22 באפריל 1939 (בן 85); כפר מעש, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	מ-1957
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 82; מפקד חטיבה 679; מפקד חטיבה 7; מפקד עוצבת נתיב האש; מפקד עוצבת געש; ראש מטה פיקוד המרכז; מפקד פיקוד המרכז; מפקד פיקוד הצפון;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מבצע אנטבה; מלחמת לבנון הראשונה; הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
	יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית

אורי אור
	אורי אור, 2012
	אורי אור, 2012
לידה	22 באפריל 1939 (בן 85); אייר ה'תרצ"ט; כפר מעש, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב, MIT
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית
סיעה	מפלגת העבודה
	13 ביולי 1992 – 7 ביוני 1999; (6 שנים)
כנסות	13 - 14
	22 ביולי 1992 – 27 בנובמבר 1995; (3 שנים)
	→ אליהו בן-אלישר חגי מירום ←

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־18:51, 27 בנובמבר 2020

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אוֹרי אור (נולד ב-22 באפריל 1939), שירת בצה"ל כמפקד פיקוד המרכז וכמפקד פיקוד הצפון, איש ציבור, חבר הכנסת ה-13 וה-14 (מטעם מפלגת העבודה) וסגן שר הביטחון לשעבר.

שירותו הצבאי

אור נולד בשנת 1939 בכפר מעש שבשרון, גדל בכפר חיים ולמד במדרשת רופין. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1957 ושובץ בחיל השריון. עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים, ובהמשך השלים קורס קצינים ושימש מפקד מחלקת טנקים. בתקופת המלחמה על המים היה מפקד פלוגת טנקים בגדוד 82, ובמלחמת ששת הימים (1967) פיקד על פלוגת הסיור של חטיבה 7 באוגדה 84 ("אוגדת טל", תחת פיקודו של האלוף ישראל טל), במסגרתה התקדמו בחזית חצי האי סיני לאורכו של החוף הצפוני, ועד סוף המלחמה הגיעו עד גדת תעלת סואץ. במלחמת ההתשה (1969–1970) היה מג"ד 82, גדוד טנקים שלחם בסיני ובבקעת הירדן. פיקד על קורס קציני שריון.

באוגוסט 1973 הועלה אור לדרגת אל"ם, וקיבל את הפיקוד על חטיבה 679 הצעירה, חטיבת שריון במילואים, שהייתה מצוידת בטנקי צנטוריון מיושנים. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, כחודשיים לאחר קבלת הפיקוד על החטיבה, הצליח אור לארגן את חטיבתו במהירות ועלה איתה לרמת הגולן, שם נערכו באותה העת קרבות בלימה קשים בין הכוחות הסדירים המעטים שהיו לצה"ל בקו (חטיבה 7 ושני גדודים של חטיבה 188) לבין 3 דיוויזיות ממוכנות סוריות. על הלחימה הנואשת ברמה צוטט אור באומרו:

לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב.

— "הארץ", 1 בדצמבר 2004

הטנקים הספורים של חטיבה 679 נתקלו בסורים בצומת נפח, קילומטרים ספורים מגשר בנות יעקב, ונכנסו עמם לקרב עקוב מדם. הסורים נעצרו, והחלו לסגת. הקרבות התחדשו בימים הבאים - החטיבה נלחמה יום-יום, הדפה את הסורים עד חזרה לקו הסגול ואחר-כך השתתפה בכיבוש המובלעת הסורית, תוך ניהול קרבות כבדים מול הסורים ומול חיל המשלוח העיראקי. בתום המלחמה ישבה ב"מובלעת הסורית", כ-40 קילומטר בלבד מדמשק.

לאחר המלחמה החליף אור את אביגדור בן-גל בפיקודו על חטיבה 7 שבה צמח. ב-1976 קיבל את הפיקוד על עוצבת נתיב האש - אוגדת מילואים משוריינת בדרגת תא"ל ואחר כך על עוצבת געש ברמת הגולן. ב-1979 מונה לראש מטה (רמ"ט) פיקוד המרכז, וב-1981 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד פיקוד המרכז^[1]. באוקטובר 1983 מונה לפקד על פיקוד הצפון^[2], ובמסגרת תפקיד זה פיקד על יציאת צה"ל מלבנון, והתייצבותו ברצועת הביטחון. בריאיון שנערך איתו בעיצומו של הפינוי, אמרו עליו חייליו כי לא היה "אלוף של משרד" ושהה הרבה שעות בשטח. "האבא של החיילים בלבנון, חיוך שלו מעניק כוח לשעת לחימה נוספת". ביחס לוויכוח שליווה את מלחמת לבנון הראשונה, אמר:

על החיילים לזכור כי אנו צבא של מדינה דמוקרטית. יש בין האזרחים ויכוח על הדרך לשמירת ביטחון הצפון, אבל הוויכוח הזה לא פגע, ואסור היה לו לפגוע, בביצוע הפקודות. היו סרבנים, שמספרם בסה"כ היה מועט מאוד, ולעומתם היו הרבה מאוד מתנדבים שבאו לעזור לצה"ל בגבול-לבנון, בזמן חופשתם השנתית, כי הבינו שיש הרבה משימות קשות לביצוע - וגנזו את דעתם הפוליטית.

ביוני 1986 הוחלף אור בפיקוד הצפון בידי יוסי פלד ויצא לחופשת לימודים^[3] בהמתנה להחלטה על זהות הרמטכ"ל הבא^[4]. ב-1987 פרש אלוף אורי אור מצה"ל, לאחר שלא מונה לרמטכ"ל^[5].

אור נשוי ואב לשלושה. בעל תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה ומדע המדינה^[6], ותואר שני במינהל עסקים מ-MIT.^[7]

תפקידיו הציבוריים והפוליטיים

מיד עם שחרורו פנה אור לפעילות ציבורית ופוליטית: ב-1987 מונה למנכ"ל הקרן הקיימת לישראל (תפקיד אותו מילא עד היבחרו לכנסת ב-1992). ב-1988 היה לדירקטור בתעשייה האווירית (עד 1991). כמו כן, עם שחרורו היה לחבר במפלגת העבודה, ובבחירות לכנסת ה-12 (1988) שימש כיו"ר המטה הצעיר של המפלגה, ושותף לייזום, גיבוש ועיצוב תוכניות לבחירות מקדימות ("פריימריס") ב-1990–1991, ונחשב לאחד הפעילים המרכזיים במחנהו של שמעון פרס.

בבחירות לכנסת ה-13 נבחר אור כנציג מחוז שרון-שומרון, והיה חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (1992-1995). בממשלה ה-26 בראשותו של שמעון פרס, שקמה בעקבות רצח יצחק רבין, כיהן בתפקיד סגן שר הביטחון (1995–1996). אור רמז בכמה הזדמנויות על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה ואף החל לגבש חוג בראשותו ("חוג חופית"), אולם הוא ויתר על הרעיון עם הצגתו של אהוד ברק את מועמדותו לתפקיד לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996), ונעשה לפעיל במחנהו. הוא נבחר לכנסת ה-14 ברשימת מפלגת העבודה, במקום השביעי ברשימה הארצית, וכיהן מטעמה כחבר הכנסת (עד 1999).

ב-1998 פרסם העיתונאי דניאל בן סימון כתבה בהארץ בה ציטט התבטאות פוגענית כלפי מרוקאים שאמר לו כביכול אור, אור צוטט במילים הללו:

כל פעם שאתה אומר משהו, הם מיד קופצים ומתחילים להשתולל. יש להם רגישות ובעיות של כבוד...הם (המרוקנים) העדה הכי גדולה והכי פרובלמטית, אני עצוב כי אין בקרב השכבות האלה סקרנות לדעת מה קורה סביבן ולמה זה קורה

— צוטט בעיתון הארץ, 29.7.1998

כתוצאה מכך ספג אור ביקורת ציבורית קשה, הוא הורחק על ידי אנשי מפלגתו מכל תפקידיו בכנסת ובצמרת המפלגה, ונשללה ממנו זכות הנאום בשם המפלגה בכנסת, סנקציות שבוטלו בעקבות "מסע התנצלות" שערך ברחבי ישראל. אור הכחיש שאמר את הדברים שיוחסו לו וטען כי בן-סימון שיקר בכתבתו^[8]. בבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999 לא זכה במקום ריאלי ולא נבחר עוד לכנסת.

באוגוסט 1999 מונה לכהונת יושב-ראש מועצת המנהלים של התעשייה האווירית, כמועמדו של ראש הממשלה אהוד ברק. הוא שימש בתפקיד זה עד אוגוסט 2002 והמשיך לנהל את ישיבות הדירקטוריון עד מינוי יאיר שמיר כיו"ר קבוע של החברה ב-2005.

לקריאה נוספת

אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003 (על קרבות החטיבה שעליה פיקד במלחמת יום הכיפורים), עליו זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. לקריאה באתר המרכז למורשת יום הכיפורים

קישורים חיצוניים

אורי אור, באתר הכנסת
אורי אור, באתר כנסת פתוחה
עדות אל"ם אורי אור - מח"ט 679, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
אורי אור באתר "חדשות מחלקה ראשונה" (Nfc)
"גנרלים ופוליטיקה בישראל", באתר "אימגו" (e-mago)
דן מרגלית, אורי אור -חותם אישי 17 ביולי 2017.
אייל לוי, ‏"בן סימון עיוות, סילף ושיקר, הוא היה במפלגת העבודה כמו כלבלב", באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2017

הערות שוליים

^ תא"ל אורי אור יהיה אלוף פקוד מרכז, מעריב, 23 באוקטובר 1981
^ טלי זלינגר, חילופי אלופים בפיקוד מרכז, דבר, 21 באוקטובר 1983
אלוף חיים ארז - לאג"א, דבר, 10 בנובמבר 1983
^ מנחם רהט, פנינו נשואות לשלום (תמונה), מעריב, 11 ביוני 1986
^ עמוס גלבוע, שניים אוחזים בשרביט הרמטכ"ל, מעריב, 31 באוקטובר 1986
^ יעקב ארז, רמטכ"לים: רצים למרחקים ארוכים, מעריב, 6 בפברואר 1987
^ "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.
^ אורי אור באתר "מחלקה ראשונה".
^ אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 223-247.

[1] תא"ל אורי אור יהיה אלוף פקוד מרכז, מעריב, 23 באוקטובר 1981

[2] טלי זלינגר, חילופי אלופים בפיקוד מרכז, דבר, 21 באוקטובר 1983
אלוף חיים ארז - לאג"א, דבר, 10 בנובמבר 1983

[3] מנחם רהט, פנינו נשואות לשלום (תמונה), מעריב, 11 ביוני 1986

[4] עמוס גלבוע, שניים אוחזים בשרביט הרמטכ"ל, מעריב, 31 באוקטובר 1986

[5] יעקב ארז, רמטכ"לים: רצים למרחקים ארוכים, מעריב, 6 בפברואר 1987

[6] "הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו.

[7] אורי אור באתר "מחלקה ראשונה".

[8] אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 223-247.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 |השכלה=[[אוניברסיטת תל אביב]], [[MIT]]
 |סיעה=[[מפלגת העבודה]]
-|דת= חרדי קיצון
+|דת=
-|שם השושלת= השקרנים
+|שם השושלת=
 |תואר=
 |כינוי=