דוד כהן (רב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד כהן
יישור=מרכז
תאריך לידה אלול ה'תרמ"ז
תאריך פטירה כ"ח באב ה'תשל"ב
תאריך לידה לועזי 1887
תאריך פטירה לועזי 1972 (בגיל 85 בערך)
השתייכות ציונות דתית, מקובלים
נושאים שבהם עסק גאולה, עם ישראל, קבלה, נבואה, פילוסופיה, מידות שהתורה נדרשת בהן
רבותיו החפץ חיים, המקובל הרב מנחם מנדל ניי מסנדומיר, הראי"ה קוק
תלמידיו בנו, הרב שאר ישוב כהן; חתנו, הרב שלמה גורן והרבנים חיים דרוקמן, יוסף טולידנו, נחום רקובר, יעקב פילבר, יהושע רוזן, יעקב אריאל וירחמיאל ויס

הרב דוד יהודה אריה לייב כהן (אלול ה'תרמ"ז - כ"ח באב ה'תשל"ב; 1887 - 1972) היה הוגה דעות יהודי וחוקר תלמוד, קבלה והפילוסופיה היהודית. מתלמידיו הבולטים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ומהחשובים שבעורכי כתביו. כונה "הרב הנזיר" בשל מנהגי נזירות שגזר על עצמו.

תולדות חייו ואישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה מיישָגולה (מיישעגאָלע) (אנ') שליד וילנה, לרב יוסף יוזפא כגן, שהיה רב העיירה, בנו של הרב זכריה מנדל הכהן כ"ץ, רבה של העיירה ראדין. בגיל שבע למד גמרא בחדר אצל בן דודה של אמו, הרב שלמה מקלר. העיד על עצמו שבגיל זה הצליח לענות על שאלות שתלמידים מבוגרים לא הצליחו להשיב עליהן. כבן תשע הובא לראדין לבית סבו, שם למד בשקידה בכל יום עד תשע בערב, בכיתה של תלמידים גדולים ממנו. רבו היה הדרשן הרב משה בנימין שניידר. בהיותו כבן עשר נפטר סבו והאירוע השפיע עליו מאוד. באותה שנה נסע לבית אביו, שהיה כעת בעיר קאנאטאפ באוקראינה, ללמוד בישיבה שנפתחה על ידי בן-דודו של אביו מליטא. הישיבה הייתה בחדרי בית הכנסת, שנקרא "החומה", שם התפללו גם הליטאים, אם כי הנוסח היה חב"די לפי השתייכות רוב המתפללים שם. בגיל שתים עשרה למד אצל דודו הרב ישעיה כ"ץ, שהיה רב בעירה בקשט והמושבה היהודית הסמוכה באריסאווקא, על יד וולוז'ין. שם נערכה חגיגת בר המצווה שלו.

שנה לאחר מכן הובא ללמוד בישיבת וולוז'ין. לצד התגדלותו בתורה נחשף שם לכמה ספרים שנתחברו על ידי סופרי תנועת ההשכלה היהודית. לאחר תקופה קצרה עבר עם דודו לעיר ריוול (השם שהרוסים נתנו לטאלין, בירת אסטוניה) שם נתקבל דודו לרב, ולמד שם כשנה. בשנת ה'תרס"ג (1903), כשהיה בן שש עשרה שב לראדין, למד מהחפץ חיים. בתקופה זו היה חברו לחדר של הרב יוסף כהנמן[1]. בשלב זה החל לנהוג ברוח תנועת המוסר כאשר ערך רשימות אישיות של מעשיו בכל יום לפי טיבם. אז גם החל כותב רשימות תורניות שסגנונן הושפע מסגנון תנועת ההשכלה, מהן ידועים כיום רק מאמריו בענייני התפתחות מעמד האישה, חיי הנישואין וקדושת הבית היהודי‏[2].

בגיל שמונה עשרה החל ללמוד בישיבה בסלובודקה. בקיץ של אותה שנה, ה'תרס"ה 1905 עבר אל בית דודו הרב אברהם ויסבורד שהיה הרב של העיר טולא. בשנת התרס"ז נסע לקובנא על מנת להתכונן לבחינות "בגרות" אקסטרניות של הממשל הרוסי, וסבל מעוני. בתרס"ח חזר לבית הוריו בקונוטופ, ללא שהשלים את הבחינות, והתקבל למורה בבית ספר מתוקן. בתרס"ט נסע ללמד בתלמוד תורה בעיר שאוול. בסתיו תר"ע (1909) החל ללמוד באקדמיה למדעי היהדות של הברון גינצבורג בסנט פטרבורג. על תקופה זו הוא כותב‏[3]: "הנני שב לבית המדרש, בדרך חדשה". לאחר כשלוש שנים שם עבר ללמוד באוניברסיטת פרייבורג. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש מגרמניה והמשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בזל בשווייץ‏‏‏[4].

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר היה דוקטורנט לפילוסופיה בשווייץ, פגש שם את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומפגש זה שינה את מסלול חייו. את הפגישה תיאר בהקדמה לספר "אורות הקודש" (שיצא בעריכתו):

"אחרי טבילה במימי הרהיין, מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב"

לאחר שהרב קוק עלה ארצה, כהן עלה בעקבותיו והמשיך ללמוד ממנו בישיבת מרכז הרב בירושלים, תוך שהוא מתמסר לעריכת כתביו באופן שיבהיר ויסדר את שיטתו ההגותית של רבו.

נשא לאישה את בת דודתו שרה, בת הרב חנוך אטקין.

נפטר ביום כ"ח אב תשל"ב ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

בתו, צפיה גורן, נישאה לרב שלמה גורן, לימים הרב הראשי לישראל. בנו, הרב שאר ישוב כהן, הוא רבה הראשי של חיפה.

מכון "נזר דוד" בבית אריאל בירושלים, המנוהל על ידי הרב הראל כהן, הוקם לשם הוצאת כתביו ולהנצחתו. בתי הספר הממלכתיים דתיים "נזר דוד" בגבעה הצרפתית ו"פסגת דוד" בפסגת זאב, שניהם בירושלים, וכן רחוב הרב הכהן הנזיר בשכונת משכנות זבולון בנתניה קרויים על שמו.

תפיסת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפישת עולמו הושפעה רבות מעולם הסוד והנסתר. עם זאת היה חוקר, פילוסוף ובקיא בשפות, בהן יוונית, לטינית, אנגלית, גרמנית וצרפתית. אף שנהג מנהגי נזירות כאי שתיית יין וגידול שער, ובמנהגי פרישות נוספים כמו צמחונות ושתיקה מרובה שגזר על עצמו בעיקר בשבתות, ובארבעים הימים שבין תחילת חודש אלול ליום כיפור, חינך את תלמידיו להיות מעורבים בחיי הכלל. ואכן חתנו, הרב שלמה גורן, ובנו, הרב שאר ישוב כהן, התגייסו לצה"ל והתמסרו לענייני הכלל.

הרב הנזיר האמין שהנבואה צריכה לחזור לעם ישראל בעת החדשה. בספרו "קול הנבואה" עסק רבות בעניין זה, והדגיש את היתרון שיש לשמיעה על הראייה כיסוד מרכזי בתפיסת היהדות לאורך הדורות. במסגרת חיפוש הנבואה נהג לשוטט במדבר יהודה כדי למצוא מקורות השראה.

תוכנית הלימודים של ישיבת מרכז הרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבקשת הרב קוק כתב הרב כהן תוכנית לימודים לקראת יסוד ישיבת מרכז הרב. הרב קוק אישר תוכנית זו, אם כי חלק על הכללת כתבי רבי משה דוד ואלי והרנ"ק [דרוש מקור]. בפועל לא יושמה התוכנית בישיבה.

התוכנית רחבת היקף, בולטת בה חשיבות ההקדמות והרקע לכל אחד מתחומי התורה. היא כוללת עשרה ראשי פרקים: תנ"ך, מדרש התורה, מבוא המשנה והתלמוד, סדר הדורות ותולדותיהם, מבוא המדרשים האגדיים, תלמוד, ש"ס, פוסקים, שימוש מדעי הטבע לתלמוד, חכמת הא-להות, החכמה הפנימית העברית. לדברי הנזיר,

בישראל אי אפשר שהלימודים הרוחניים יהיו חילוניים, הכוח הרוחני והכח הא-להי צריכים להיות אחד... כולם עניינם ומקורם התורה, הרשומה, הכתובה והמסורה... אם הישיבה המרכזית תצמצם חוג לימודיה, יש לחוש כי המכללה החילונית, שברשותה מדעי הטבע, תפתח גם כוחות רוחניים עבריים ברוח חילוני, ויהי הקרע בנשמה הישראלית. ובמלוא הלימודים הרוחניים העבריים ברום היקפם ב"ישיבה המרכזית" ברוח א-להי, יפרח רוח ישראל בתחיית קודשו. אבל לא שיעורי הלימודים לחוד, אלא עבודת החינוך האישי עיקר. כלבני הנביאים, תיקון המידות, והעלאת החיים לתחיית רוח הנבואה.

כתביו ופרסומם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של הרב כהן כמעט ולא יצאו לאור במהלך חייו, למרות שהרבה מאוד לכתוב. החל משנת תרפ"ב (1922) התמסר הרב הנזיר לעריכת ספרי "אורות הקודש", ועריכתם דחתה את עריכת כתביו שלו. הוא הכין את כתביו לדפוס והשאיר לתלמידיו הנחיות מפורטות כיצד להוציאם לאור. ההנחיות נדפסו בספר נזיר אחיו. חלק ניכר מכתביו עדיין לא פורסם.

ספרי היסוד של האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כהן לימד במשך עשרות שנים בישיבת מרכז הרב (ובכך החל עוד בחיי הרב קוק) את חמשת ספרי מחשבת ישראל שאותם הגדיר הרב קוק כספרים שכל תלמיד חכם חייב להיות בקיא בהם: חובות הלבבות, אמונות ודעות, ספר הכוזרי, מורה הנבוכים וספר העיקרים. הוא גם כתב מבואות שיטתיים ופירושים לספרים אלו, מלבד מורה הנבוכים.

כתבים שפורסמו בחייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חזון הצמחונות והשלום - ליקוט של כתבי הרב קוק בנושאי הצמחונות וסידורם למשנה שיטתית.
  • אורות הקודש א-ג - בחייו של הרב הנזיר פורסמו שלושה כרכים: - כרכים א' וב' בתרל"ח (1938), וכרך ג' בתשכ"ג (1963), שמכסים כמחצית מן התוכנית המקורית, כלומר חלק וחצי משלושת החלקים שהחיבור מורכב מהם‏[5]
  • קול הנבואה, חלק ראשון, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ט (1969), ובמספר מהדורות נוספות בהוצאת נזר דוד. ספר זה הוא עבודת חייו של הרב הנזיר, שאותו ערך עשרות שנים, והוא מעיד על עיסוק בו עשרות שנים לפני פרסומו‏[6].
  • התנוצצות אור הקודש - חוברת שנערכה בשנת תשכ"ח (1968) בעקבות שיחה שמסר הרב כהן בפני חיילים שהשתתפו בשחרור ירושלים. בחוברת מצויה התייחסותו אל הגאולה.
  • מבואות לאורות הקודש - מבואות שיטתיים לספרי אורות הקודש. פורסמו תחילה בחוברות חוג הראי"ה, ולאחר מכן בקובץ התורני סיני. המבואות צורפו לתחילת הכרך הראשון של אורות הקודש, והמבואות למוסר הקודש הובאו בסוף הכרך הרביעי.

כתבים שפורסמו לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה על עריכת כתביו החלה מייד עם מותו, ובמשך מספר שנים הופיע חלק ניכר מן הכתבים. לאחר מכן חלה האטה בקצב ההוצאה, שהתחדשה בקצב משמעותי רק בעשור האחרון. רשימה חלקית של הכתבים שפורסמו במהלך העשור הראשון לאחר מותו:

  • הכרך הרביעי של אורות הקודש נערך ברובו המוחלט על ידי הרב הנזיר עצמו, ולאחר מכן בידי תלמידיו, ובעיקר על ידי הרב יוחנן פריד. העורכים לאחר מותו של הרב הנזיר נזהרו שלא לערוך יתר על המידה ולכן הכרך הרביעי מחולק רק למאמרים, אבל כמעט ולא לסדרים.
  • מגילת מלחמה ושלום - חוברת המכילה את הפסק של הרב הנזיר מימי מלחמת העצמאות הקובע כי תלמידי חכמים צריכים להתגייס למלחמה. עוד יש בה מספר פרקים על מהות המלחמה ובירורים הלכתיים. בסוף החוברת מופיע פירושו לפרקי המלחמה בספר תהלים.
  • אור הנצח - רשימות בנוגע לחנוכה ולפורים.
  • קול ואור - על הימים הנוראים, ובפרט כוונות התקיעות.
  • חוברת חוג הראי"ה ביאור על אורות הקודש מתוך סיכומי שיעורים בישיבת מרכז הרב
  • נזיר אחיו בשלושה כרכים, הכוללים מידע עליו וחלקים מכתביו. בין היתר כוללים הכרכים פירושים למדרשים, חלקים ממגילת סתרים - יומנו האישי, חלקים מן החלק השלישי של קול הנבואה, "גיליון הש"ס" שלו ובו הערות שכתב על כרכי התלמוד הבבלי שלו, וכן אגרות שכתב לרב צבי יהודה קוק, לרב חרל"פ ולרב קוק.
  • הכוזרי המבואר (שלושה כרכים) ובו פירושו לספר הכוזרי המבוסס על סיכומי שיעוריו שערך בעצמו.
  • ביאורים לאמונות ודעות לרס"ג (ארבעה כרכים).
  • פתחי פרדס, ביאורו לקל"ח פתחי חכמה.
  • דודי לצבי - אסופת אגרות בין הנזיר לרב צבי יהודה קוק.

עוד יצאו ספרי ליקוטים של כתביו שלא על פי תוכנית האב לפרסום הכתבים, ובהם:

  • יסודות אמונת ישראל על פי ספר הכוזרי הקדמות לספר הכוזרי שעל פיהן העביר שיעורי פתיחה לתלמידים, וביאור למאמר הראשון בספר.
  • משנת הנזיר - ליקוט מתוך "מגילת סתרים", ובו מובאות פסקאות אישיות והגותיות. כולל מבואות ארוכים של בנו הרב שאר ישוב כהן על תולדות אביו ואימו. בספר בולטות בהיעדרן פסקאות מן התקופה שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים.
  • שכינה ביניהם - ליקוטים הנוגעים לזוגיות, קדושה, מעמד האישה ועוד, לרבות קטעי יומן אישיים.

דברים שבעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיעורים באורות הקודש - סיכומים של שיעורים על 33 פרקים מתוך אורות הקודש, ועוד 3 פרקים נוספים, הזמינים בהקלטה באינטרנט. הספר נערך על ידי הרב אהרן מונדשיין. חלק ניכר מפרקים אלה פורסם בעבר בחוברות ניצני ארץ, של ישיבת מרכז הרב.

כתבים מרכזיים שטרם פורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביאורים לכתבי האר"י
  • ביאורים והקדמות לחובות הלבבות
  • ביאורים לאורות הקודש
  • שני חלקים נוספים לקול הנבואה

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי זיקה משפחתית

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נזיר אחיו - שלשה כרכים על חייו ומשנתו של הרב הנזיר.
  • דב שוורץ, הציונות הדתית בין היגיון למשיחיות, ספריית אופקים, עם עובד, תל אביב תשנ"ט.כל החלק השני עוסק בהגותו של הנזיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי דברי הרב שאר ישוב כהן, זכרונות מבית הרב הנזיר, אתר ישיבת בית אל.
  2. ^ מאמרים אלו פורסמו 103 שנים לאחר מכן, בספר "זכו - שכינה ביניהם", ירושלים ה'תשס"ו. במאמרים אלו, שכתב בסוף שנות העשרה (כעשור לפני שנפגשו), הוא מזכיר את מאמריו של הרב קוק שהתפרסמו באותו זמן בהתלהבות רבה, וקובע שהם הם שיטת היהדות
  3. ^ מגילת סתרים א', ל"א, מובא אצל: יהודה ביטי, בין פילוסופיה לקבלה בהגותו של הרב הנזיר: עיון בספר קול הנבואה, עמ' 85
  4. ^ לקסיקון לתרבות ישראל: דוד הכהן - הרב הנזיר
  5. ^ על פי "מערכת אורות הקודש", אורות הקודש, כרך א', ועל פי "מבואות הרב הנזיר" לחכמת הקודש, סיני, תש"כ. מאמר זה התווסף לאחר מכן לתחילת הכרך הראשון של הספר
  6. ^ משנת הנזיר, מוסדות אריאל, תשס"ה. מופיע גם בנזיר אחיו