דווייט אייזנהאואר
 |
יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | ||
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. | |||
| דווייט אייזנהאואר | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||||||||||||||
דוַוייט דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר (באנגלית: Dwight David Eisenhower; 14 באוקטובר 1890 - 28 במרץ 1969), הידוע גם בכינוי אייק, היה המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה ונשיאה ה-34 של ארצות הברית.
דווייט דייוויד אייזנהאואר נולד בדניסון, טקסס, כילד השלישי במשפחה בת שבעה ילדים. משפחתו הייתה ממוצא גרמני, והתגוררה בארצות הברית מאז המאה ה-18. בשנת 1892 עברה המשפחה לקנזס.
אייזנהאואר הצטרף לאקדמיה הצבאית האמריקנית, וסט פוינט, ביוני 1911, וסיים את לימודיו שם ב-1915.
תוכן עניינים |
[עריכה] גיבור מלחמה
ביוני 1942 מונה אייזנהאואר למפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה, שמפקדתם שכנה בלונדון. בנובמבר 1942 עמד בראש הנוחתים בחופי צפון אפריקה במבצע לפיד. לאחר מכן תכנן את הפלישה לנורמנדי, ביוני 1944 ופיקד עליה. בסוף 1944 סר לפקודתו של אייזנהאואר צבא בן 4.5 מיליון חיילים.
בתפקידים אלה הפגין אייזנהאואר את כישוריו כמנהיג וכדיפלומט. אף שלא לחם בחזית עצמה, זכה להערכתם של המפקדים הלוחמים, ובהם עומר בראדלי וג'ורג' פאטון. הוא תיקשר היטב עם בני ברית לא קלים כווינסטון צ'רצ'יל, פילדמרשל מונטגומרי, והגנרל שארל דה גול. חרף חילוקי דיעות אסטרטגיים עם צ'רצ'יל ומונטגומרי נשמרו יחסיו הטובים עמם.
בנובמבר 1945 התמנה לרמטכ"ל צבא ארצות הברית, ובדצמבר 1950 מונה למפקד של כוחות נאט"ו. ביולי 1952 פרש מהצבא.
[עריכה] פוליטיקאי
[עריכה] המרוץ לנשיאות
לאייזנהאואר לא הייתה עמדה פוליטית מוגדרת גם לאחר פרישתו מהצבא. שתי המפלגות הגדולות, המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הציעו לו להיות מועמד מטעמן לנשיאות ארצות הברית, והוא בחר במפלגה הרפובליקנית בנימוק שהדמוקרטים ישבו עשרים שנה בבית הלבן, והגיע זמן לשינוי. אייזנהאואר בחר בריצ'רד ניקסון, סנטור מקליפורניה, כשותפו למרוץ לנשיאות.
ב-20 בינואר 1953 החל אייזנהאואר לכהן כנשיא ארצות הברית, והוא כיהן בתפקיד זה שתי תקופות, עד לשנת 1961.
[עריכה] מדיניות חוץ
תקופת נשיאותו עמדה בסימן המלחמה הקרה - הוא המשיך בעימות עם ברית המועצות שהחל בתקופת הנשיא הקודם, הארי טרומן.
ב-1954 פנתה אליו צרפת בבקשת עזרה במלחמתה בוייטנאם, אך אייזנהאואר סירב להתערב, על אף שדגל בתאוריית הדומינו, לפיה נפילה של מדינה אחת בפני הקומוניזם תוביל לנפילת שכנותיה אחריה. בסוף שנות ה-50 חשש אייזנהאואר לגורל משטרו של נשיא דרום וייטנאם נגו דין דייאם, שהיה נתון להתקפות של ה"וייטקונג", והחל לשלוח עזרה צבאית לדרום וייטנאם. עזרה זו הייתה רק של יועצים ולא של כלי מלחמה, וסך כל החיילים שנשלחו לא עלה על 200, אך הייתה זו תחילת הסתבכותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם.
ב-1956 התנגד בחריפות לפעולתן של בריטניה וצרפת כנגד מצרים במשבר סואץ, והצטרף לדרישתה של ברית המועצות לנסיגתן של בריטניה, צרפת וישראל משטח מצרים (ראו: נסיגת צה"ל מסיני ועזה (1956 - 1957)). בתקופת נשיאותו השנייה גדלה מעורבות ארצות הברית במזרח התיכון, בעיקר באמצעות הפעלת "דוקטרינת אייזנהאואר", אולם גם בתקופת כהונתו הראשונה הוא לא נשאר בצד, למשל, כשהורה ל-CIA בראשות אלן דאלס לדאוג להדיפתו והדחתו של ראש הממשלה מוחמד מוסאדק באיראן, ולשימור משטרו הפרו מערבי של השאח מוחמד ריזה פהלווי. הייתה זו פעולה אשר מנעה את החלפת המשטר המלוכני, אך הגבירה רגשות טינה בקרב החוגים האיראנים הרדיקליים והפונדמנטליטיים. לאחר כעשרים וחמש שנים הודח השאח על ידי רוחאללה ח'ומייני.
אייזנהאואר ניסה פעמים אחדות, לאחר מותו של סטלין, להגיע להסכמה עם יורשיו על עצירת מרוץ החימוש הגרעיני. ניסיונות אחדים לקיים פגישת פסגה בין אייזנהאואר לבין מנהיג ברית המועצות חרושצ'וב לא עלו יפה, והאחרון שבהם, בשנת 1960, נכשל בעקבות הפלת מטוס הריגול U2 בשמי ברית המועצות.
[עריכה] היחס לישראל
עם תחילת כהונתו של אייזנהאור כנשיא חל מפנה לרעה ביחסה של ארצות הברית למדינת ישראל. קבוצה של אנשי מחלקת המדינה, שכונו "הערביסטים", שכללה את הנרי ביירוד, עוזר לענייני המזרח התיכון, הביעו עמדה פומבית בגנות ישראל, תחת הנהגתו של מזכיר המדינה ג'ון פוסטר דאלס. ארצות הברית המשיכה לספק נשק למדינות ערב ולאחר מלחמת סיני הביאה לנסיגת צה"ל מסיני ועזה. עוד בתחילת כהונתו נסגר השידור העברי של קול אמריקה.
[עריכה] דוקטרינת אייזנהאואר
לאחר מבצע סיני היה אייזנהאור מעוניין בהכנסת כוח צבאי וכלכלי אמריקני למזרח התיכון כדי למנוע חדירה של הגוש הקומוניסטי ו\או צרפת ובריטניה לאזורים הנוחים להשפעה חיצונית. בתחילת ינואר 1957, במקביל לפינוי הכוחות הישראליים מסיני, פרסם אייזנהאור יחד עם מזכיר המדינה, ג'ון פוסטר דאלס, תוכנית לשמירת עצמאות המזרח התיכון בשיתוף עם האו"ם, תוכנית זו נודעה בשם 'דוקטרינת אייזנהאור'. התוכנית הסמיכה את הנשיא לשלוח כוחות מזוינים לעזרתה של כל מדינה במזרח התיכון שתבקש את עזרת ארצות הברית כנגד הקומוניסטים, אך הייתה כלכלית בעיקרה (היקפה היה תמיכה לפיתוח במזרח התיכון בסכומים של 200 מיליון דולר בשנה) ולמעשה חידשה את דוקטרינת טרומן, שמטרתה הייתה למנוע התפשטות השפעה של ברית המועצות וזאת על ידי תמיכה כלכלית וערבות צבאית. התוכנית לא כללה סעיף של התערבות צבאית למען ישראל, ככל הנראה כדי לא לסכל את חתימתן של מדינות האזור על התוכנית. עם זאת, הצהיר אייזנהאור כי ישראל היא עובדה קיימת שאין לערער על קיומה. ישראל הצטרפה לתוכנית זו, על אף התנגדויות פנימיות מתוך חשש שהדבר יפגע ביחסי ישראל עם ברית המועצות.
[עריכה] מדיניות פנים
כהונתו של אייזנהאואר בבית הלבן הסתיימה בתום תקופה שנייה, ב-20 בינואר 1961. מחליפו בתפקיד היה ג'ון פ' קנדי.
דווייט אייזנהאואר נפטר בוושינגטון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| נשיאי ארצות הברית | |||
|---|---|---|---|
|
| הקצינים הבכירים, הגנרלים המפקדים וראשי המטה של צבא ארצות הברית | ||
|---|---|---|
| המפקד העליון |
 |
|
| הקצינים הבכירים |
הנרי נוקס • ג'ון דופטי • ג'וסיה הרמר • ארתור קלייר • אנתוני ווין • ג'יימס וילקנסון • ג'ורג' וושינגטון • אלכסנדר המילטון • ג'יימס וילקנסון • הנרי דרבורן • ג'ייקוב בראון |
|
| הגנרלים המפקדים |
ג'ייקוב בראון • אלכסנדר מקומב • וינפילד סקוט • ג'ורג' מקללן • הנרי האלק • יוליסס גרנט • ויליאם שרמן • פיליפ שרידן • ג'ון צ'ופילד • נלסון מיילס |
|
| ראשי המטה |
סמואל יאנג • עדנה צ'אפה • גיון בטס • פרנקלין בל • לאונרד ווד • ויליאם ווט'רספון • הודג' סקוט • טסקר בליז • פייטור מרץ • ג'ון פרשינג • ג'ון היינס • צ'ארלס סומראל • דאגלס מקארתור • מאלין קריג • ג'ורג' מרשל • דווייט אייזנהאואר • עומר בראדלי • ג'וזף קולינס • מאתיו רידגווי • מקסוול טיילור • ליימן למניצר • ג'ורג' דקר • ארל ווילר • הארולד ג'ונסון • ויליאם וסטמורלנד • ברוס פאלמר • קרייפטון אברמס • פרידריק וינד • ברנארד רוג'רס • אדוארד מאיאר • ג'ון וקהאם • קארן ואונו • גורדון סאליבן • דניס ריימר • אריק שינסקי • פטר שומייכר • ג'ורג' קייסי • מרטין דמפסי • ריימונד אודיירנו |
|
- ויקיפדיה: ערכים הדורשים השלמה
- קצינים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה
- גנרלים אמריקאים במלחמת העולם השנייה
- אנשי השנה של המגזין טיים
- ראשי המטה של צבא ארצות הברית
- נשיאי ארצות הברית
- אמריקנים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מעוטרי אות לגיון הכבוד
- מושלים צבאיים של ארצות הברית
- מעוטרי צלב המלחמה
- מסדר האמבט
- מסדר השחרור
- חברי המפלגה הרפובליקנית (ארצות הברית)
