מצוות שמחת שנה ראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: עריכה ניסוח וויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מצווה לשמוח בשנה הראשונה לנישואין, בנית בית ונטיעת עצים ואכילת פירותיהם.

שמחת שנה ראשונה היא מצוות עשה מהתורה שישמח החתן עם אשתו בשנה הראשונה לנישואין. מצווה זו נוהגת גם בבונה בית ונכנס לגור בו או נוטע עצים ומחללם בארץ ישראל, שיש להם מצווה לשמוח בקנינם במשך שנה.

המקור בתורה ובהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בתורה "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"[1]. כתב הרמב"ם ב(ספר המצוות, עשה רי"ד) "שצוונו להתייחד החתן עם אשתו שנה תמימה, שלא יסע חוץ לעיר ולא יצא בצבא ולא יעבור עליו דבר מהדברים הדומים לאלו, אבל ישמח עמה עד מלוא שנה מיום בואו אליה".

דיני המצווה וטעמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למי פונה המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו המפרשים בגדר מצווה זו, האם זה צווי על בית הדין או על שר הצבא לשחרר את החתן מכל שירות צבאי, ויש אומרים גם מכל מס אזרחי[2], כדי שיהיה פנוי לשמח את אשתו[3]. או שזה גם מצווה על החתן לשמוח עם אשתו בשנה הראשונה, כדי להתאחד עמה[4].

לסוברים שמצווה זו היא גם על החתן כלול בזה איסור על החתן לסוע מחוץ לעיר לשבת ללא אשתו למשך זמן רב, כנאמר "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח"[5].

יציאה לסחורה או בהסכמתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש סוברים שלא נאסר לחתן לצאת (לדעות הסוברות כך) אלא בענייני מלחמה, אבל לסחורה מותר, שאם אין לו מה יאכל אין לך עצב גדול מזה, וכל שכן אם אומנותו בכך, כגון ספן או גמל, שעל דעת כן נישאת לו שלאחר הנישואין ישכים למלאכתו כדרכו. וכן לדבר מצווה או אם האשה מוחלת, סברו שמותר. ויש חולקים וסוברים שבכל מקרה אסור, היות שהתורה ידעה שכך היא הדרך לבניין משפחה יציבה לא השאירה את הדבר לבחירת החתן וכלתו[6].

לשמח את האשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת רש"י המצווה היא לשמח את האשה במשך השנה על ידי מילה טובה, הקשבה, עידוד, בילוי משותף של הזמן, שיתוף, דאגה ואכפתיות[7]. לעומת זאת מפרשים אחרים סוברים שהמצווה היא עליו להיות שמח עם האשה, שמצוות השמחה היא גם עליו, ולא רק לשמח את אשתו[8].

יש אומרים שהמצווה לשמח את האשה, היא מצוות עשה מהתורה לכל החיים, וכל ההגבלה לשנה אחת נאמר רק לגבי האיסור לצאת מביתו[9]

בצבא בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – בית בארץ ישראל

טעם המצווה באשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך כתב בטעם המצווה: בורא עולם חפץ בעולם בו איש ואשה חיים באחדות, לשם כך צווה על החתן לשבת עם האשה שנה שלמה, כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב[10]

הנצי"ב כתב: התורה חששה שאם יסיח דעתו ממנה מיד בתחילת הנישואין, ובנוסף כל החרדות שמתלוות ליציאה למלחמה ייתכן וינתק קשר הנישואין, לכן השאירה את הגיוס לרצון הבעל בהניחה שמן הסתם הבעל לא יצא מהבית אם לא יהא ברור לו שישוב לאהבתה[11].

בבית ובכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל (משנה, מסכת סוטה, פרק ח', משנה ד') למדו מהפסוקים, כמו שנתנה התורה לנושא אשה פטור שנה שלמה, מללכת לצבא ולכל דבר המלך, כגון לספק מים ומזון ליוצאי הצבא כדי שיהיה נקי לביתו לשמוח. כך נוהג דין זה בבונה בית וחנכו ונטע כרם וחיללו, שבשנה הראשונה פטורים מכל שירות.

ונפסק להלכה ברמב"ם: (מלכים ז,י): "ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותם לשום דבר בעולם, הבונה בית וחנכו, והנושא ארוסתו או שייבם, ומי שחלל כרמו, אין יוצאין עד תום שנה, שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, מפי הקבלה למדו שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה, בין לאשה שנשא, בין לכרם שהתחיל לאכול פריו".

דעת הרמב"ם שגם בבונה בית וחנכו, נטע כרם וחללו יש מצווה על הנוטע והמחלל לשמוח בקניינם במשך שנה שלימה, חוץ מהאיסור על שר הצבא שלא להוציאו לשירות צבאי[12]. לעומת זאת יש חולקים וסוברים שכל המצווה היא רק על בית הדין[13].

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מבארים שמטרת השנה כדי שיהנה ממה שחננו ה' ויודה לו. עליו לעמוד ולהתבונן בטובה שהעניק לו הקב"ה, ולהסיק ממנה את האהבה שאוהב אותו בורא עולם ולהודות על כך[14].

כדעת רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (ג' - י"א) שיש מצווה מן התורה לשִֹים לב לכל המתנות הרבות שהקב"ה נותן לנו ולחוש את השמחה המתווספת לנו על ידם, כמו שכתוב "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך" (דברים כ"ו – י"א). מוסיף הכוזרי, שחוסר קיום מצווה זו הוא סיבת הגלות וכל התוכחה רח"ל, כמו שנאמר (דברים כ"ח - מ"ו) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".

יש מבארים שכשם שבאשה צריך שנת שמחה להתאחד עימה, כך מצווה האדם להתאחד עם ארץ ישראל, שאף אותה יש מצווה לאהוב ולהידבק עמה (ראה בערך אהבת ארץ ישראל) לכן נתנה התורה שנה של שמחה בבנין בית ובנוטע כרם בארץ ישראל כדי שיתקרב ליבו באהבה לארץ ישראל[15].

הלכות שמחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדין מצוות השמחה למדו רבותינו לברך בסעודה שעושין אחר הנשואין מחמת הנשואין שהשמחה במעונו כל י"ב חודש[16]. היום לא נוהגים בכך[17].

מי שלא עשה סעודת חנוכת הבית מיד שנכנס לביתו, יכול לעשותה כל י"ב חודש[18].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברים כד, ה
  2. ^ רמב"ם מלכים, ז, י-יא
  3. ^ הגרי"פ פערלא (לאוין ל"ת קנה) בביאור שיטת רס"ג, הנצי"ב מוולזין בספרו מרומי שדה (סוטה מג, א)
  4. ^ רמב"ם הנ"ל, וחינוך מצווה תקפ"ב
  5. ^ רמב"ם (בסה"מ שי"א) וספר החינוך (מצוה תקפב)
  6. ^ ראה חינוך תקפב, אנציקלופדיה תלמודית כרך יח, חתן וכלה, סימן י, שו"ת רדב"ז סי' רלח, ובלקריאה נוספת
  7. ^ רש"י דברים, כד, ה. חזון איש באגרת המובאת בקונטרס וידעת כי שלום אהלך
  8. ^ רמב"ם ספר המצוות רי"ד
  9. ^ התורה המשמחת, הרב יוסף אליהו, עמ' 44 בשם הרב שלמה זלמן אוירבך וכן הוא בספר חרדים מצוות עשה פרק ז, אות ח
  10. ^ ספר החינוך מצוה תקפב
  11. ^ פירוש העמק דבר
  12. ^ רמב"ם בהקדמה להלכות מלכים
  13. ^ ראה לעיל הדעות בכך, ויש סוברים שכאן גם החינוך סובר כך מזה שלא כתב מצווה זו לגבי בית וכרם
  14. ^ ספר שדה אברהם לר' אברהם יצחק הכהן קוק מרחובות
  15. ^ ראה מעין זה בהערות על תורה תמימה דברים פרשת כי תצא פרק כד פסוק ה
  16. ^ חדושי ריטב"א לכתובות ח' א'
  17. ^ שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף י"ג
  18. ^ שו"ת דבר אליהו (א,לז)