סיירוס ואנס

סיירוס ואנס
Cyrus Roberts Vance
	סיירוס ואנס
לידה	27 במרץ 1917; קלרקסברג, וירג'יניה המערבית
פטירה	12 בינואר 2002 (בגיל 84); בית החולים מאונט סיני, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון
השכלה	בית הספר למשפט של ייל; בית ספר קנט; קולג' ייל ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	Grace Elsie Sloane
	20 בינואר 1977 – 28 באפריל 1980; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ג'ימי קרטר
	→ הנרי קיסינג'ר אדמונד מאסקי ←
	28 בינואר 1964 – 30 ביוני 1967; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	לינדון ג'ונסון
	→ רוזוול גילפטריק פול ניצה ←
	5 ביולי 1962 – 21 בינואר 1964; (שנה)
תחת נשיאי ארצות הברית	ג'ון פיצג'רלד קנדי ; לינדון ג'ונסון
	→ אלביס ג'ייקוב שטר הבן סטיבן איילס ←
פרסים והוקרה
	עיטור ארבע החירויות – מדליית החירות (1993); פרס החופש (1992); מדליית החירות הנשיאותית ;
חתימה

סיירוס רוברטס ואנס (באנגלית: Cyrus Roberts Vance;‏ 27 במרץ 1917 - 12 בינואר 2002) היה מזכיר המדינה של ארצות הברית בימי הנשיא ג'ימי קרטר מ-1977 עד 1980. היה משתתף חשוב במשא ומתן שהוליך להסכמי קמפ דייוויד.

ואנס נולד במערב וירג'יניה וגדל באזור ניו יורק. אביו עבד כסוכן ביטוח עד לפטירתו הפתאומית ב-1922. הוא עבר עם אימו לשווייץ לשנה. אחר כך פטרונו ואביו המאמץ היה קרובו ג'ון ויליאם דייוויס, שגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת ומועמד לנשיאות בבחירות 1924. ב-1939 הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ייל. הוא המשיך ללימודי משפטים בייל, ולאחר סיום לימודיו התגייס לחיל הים האמריקני. הוא שירת כקצין תותחנות על משחתת ונלחם בזירת האוקיינוס השקט. ב-1946 הצטרף למשרד עורכי דין בניו יורק.

ב-1957 שכנע אותו הסנאטור לינדון ג'ונסון (לימים נשיא ארצות הברית) להצטרף לסגל ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט ולסייע בניסוח החוק שיצר את נאס"א. עם בחירתו של הנשיא ג'ון קנדי הוא מונה ליועץ המשפטי של משרד ההגנה על ידי מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה. לאחר מכן כיהן כמזכיר הצבא של ארצות הברית בימי הנשיא ג'ון קנדי ואחר כך היה סגן מזכיר ההגנה של ארצות הברית בימי לינדון ג'ונסון. ב-1969 קיבל ואנס את מדליית החירות הנשיאותית.

עם בחירתו של ג'ימי קרטר מונה למזכיר המדינה. במסגרת זו ניהל את המשא ומתן עם פנמה אודות השלטון באזור התעלה ונחתמו הסכמי קרטר-טוריחוס להעברת השליטה לידי פנמה. הוא השתתף בשיחות קמפ דייוויד בין ישראל למצרים שהובילו להסכמי קמפ דייוויד ולאחר מכן להסכם השלום בין ישראל למצרים (מנחם בגין ואנואר סאדאת קיבלו על כך פרס נובל לשלום). ביחס לברית המועצות הוא נחשב ליוני יחסית ליועץ לביטחון לאומי זביגנייב בז'ז'ינסקי. הוא השתתף בעיצוב הסכמי סאל"ט-2 עם ברית המועצות להגבלת נשק. גם בענייני איראן והיחס למהפכה האיראנית היו חילוקי דעות בינו לבז'ז'ינסקי: כשהחלו ההפגנות ב-1978 ואנס יעץ לשליט המדינה מוחמד רזא שאה פהלווי לנהל משא ומתן ולערוך רפורמות בעוד בז'ז'ינסקי תמך בדיכוי ביד קשה. ואנס התפטר לאחר הפעולה הכושלת לשחרור בני הערובה האמריקנים באיראן לה התנגד (ואפילו מודר מההחלטה לצאת לפעולה).

בשנת 1986, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה^[1].

סיירוס ואנס מת לאחר מחלת אלצהיימר ממושכת ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.

בנו, סיירוס ואנס הבן, מכהן מאז 2010 כפרקליט מחוז ניו יורק.

ראשית חייו

סיירוס ואנס נולד בקלארקסבורג, וירג'יניה המערבית. הוריו היו ג'ון קארל ואנס השני ורעייתו אימי רוברטס ואנס. היה לו אח גדול בשם ג'ון קארל ואנס השלישי^[2]^[3]. לאחר לידתו של סיירוס ואנס, העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לברונקסוויל שבמדינת ניו יורק, כך שאבי המשפחה יכול היה לנסוע ולעבוד במנהטן, שם הוא היה סוכן ביטוח^[4]. אביו של ואנס היה גם בעל קרקעות ועבד בממשלה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-1922 הוא נפטר בפתאומיות מדלקת ריאות. אם המשפחה, אימי רוברטס ואנס, הייתה בת למשפחה מבוססת מפילדלפיה והייתה פעילה בחיים הציבוריים. לאחר מות בעלה, היא עברה עם משפחתה לשווייץ למשך שנה, שם למדו ואנס ואחיו צרפתית במכון סיליג שבווה.

דודנו של ואנס שהיה מבוגר ממנו בהרבה (ובחוג המשפחה הוא כונה "דוד"), ג'ון ויליאם דייוויס, שהיה שגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת ומועמד לנשיאות בבחירות של 1924, אימץ אותו והיה לפטרונו^[5].

ב-1935 סיים ואנס את לימודיו בבית הספר התיכון שבקנט, קונטיקט וב-1939 הוא סיים לימודי תואר ראשון בקולג' של אוניברסיטת ייל, שם הוא היה חבר באגודה הסודית "המגילה והמפתח" (Scroll and Key). הוא גם זכה בשלושה פרסים על פעילותו בקבוצת ההוקי קרח של ייל. ב-1942 הוא סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של ייל^[6]. חבריו לספסל הלימודים באותה תקופה היו בין השאר סרג'נט שרייבר, ויליאם סקרנטון, סטנלי רוג'רס ריזור וויליאם בנדי, עם כולם הוא יעבוד במהלך הקריירה שלו.

במלחמת העולם השנייה התגייס ואנס לצי ארצות הברית כקצין תותחנות במשחתת "הייל" (USS Hale) ושירת עד 1946. הוא השתתף בקרב טאראווה, בקרב על סאיפאן, בקרב על גואם, במערכה בבוגנוויל ובמערכה בפיליפינים. לאחר המלחמה הוא עבד עבור חברת האריזות "מיד" במשך שנה, ולאחר מכן הצטרף למשרד עורכי הדין "סימפסון, תאצ'ר וברטלט" בניו יורק.

ב-15 בפברואר 1947, בגיל 29, נשא ואנס לאישה את גרייס אלסי "גיי" סלואן. היא הייתה בוגרת קולג' ברין מאר ובתו של יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הרהיטים W. & J. Sloane מניו יורק. לזוג נולדו חמישה ילדים: אלסי ניקול, אמי סלואן, גרייס רוברטס, קמילה, וסיירוס הבן, שמאז 2010 מכהן כפרקליט מחוז ניו יורק.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1957 ביקש הסנאטור לינדון ג'ונסון מוואנס לעזוב את עבודתו כדי לעבוד עבור ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט, שם הוא סייע לנסח את חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי שהוביל להקמתה של נאס"א.

ב-1961 גייס מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה את ואנס לתפקיד היועץ המשפטי הראשי של מחלקת ההגנה. לאחר מכן מינה אותו הנשיא קנדי כמזכיר הצבא. בתפקיד זה הוא כיהן בתקופה בה נשלחו יחידות צבא לצפון מיסיסיפי ב-1962 כדי להגן על ג'יימס מרדית' ולהבטיח שהאינטגרציה הבין-גזעית על פי צו בית המשפט תקוים באוניברסיטת מיסיסיפי.

ב-1964 מונה ואנס כסגן מזכיר ההגנה, וג'ונסון, שהיה אז הנשיא, שלח אותו לאזור תעלת פנמה לאחר מהומות הסטודנטים שאירעו שם. לאחר המהומות בדטרויט ב-1967 שלח הנשיא ג'ונסון את ואנס למישיגן. בהמשך הוא ניסה להשעות את הסכסוך הקפריסאי. ב-1968 הוא נשלח על ידי הנשיא ג'ונסון לקוריאה הדרומית כדי לטפל בפרשת פואבלו.

בשלבים הראשונים של מלחמת וייטנאם הביע ואנס את תמיכתו בה, אך בסוף שנות ה-60 הוא שינה את השקפתו והתפטר מתפקידו, תוך שהוא מייעץ לנשיא לסגת מדרום וייטנאם. ואנס שימש כסגנו של אברל הארימן במהלך הדיונים על הסכם פריז, שנקלעו למבוי סתום בשל מעורבותו של המועמד לנשיאות ריצ'רד ניקסון. ואנס כינה את שיחות השלום שכשלו "אחת הטרגדיות הגדולות ביותר בהיסטוריה" ב-1969 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית.

במאי 1970 מונה ואנס כחבר בוועדת קנאפ, שהוקמה על ידי ראש עיריית ניו יורק, ג'ון לינדזי כדי לחקור את השחיתות השיטתית במשטרת העיר ניו יורק. ועדת קנאפ קיימה דיונים שהועברו בשידור טלוויזיוני וב-1972 הגישה את הדוח הסופי שלה. עבודת הוועדה הובילה להעמדתם לדין של כמה קציני משטרה באשמת שחיתות, ובשיאה הובילה לרפורמות, אם כי קצרות טווח, בעבודת המשטרה, כולל מינוי תובע מיוחד זמני לחקירה ולהעמדה לדין של קציני המשטרה, תובעי המחוז, ושופטים. בין השנים 1974–1976 שימש ואנס כנשיא לשכת עורכי הדין של ניו יורק.

מזכיר המדינה

בתחילה ביקש הנשיא הנבחר ג'ימי קרטר למנות את ג'ורג' בול כמזכיר המדינה, אך מתוך חשש שבול עלול להיתפס כליברל יתר על המידה ומינויו לא יאושר, הוא הציג תחת זאת את מועמדותו של ואנס לתפקיד. ואנס היה משתתף מרכזי בדיוני הממשל על דיוני תעלת פנמה, לצד שיחות השלום ברודזיה, בנמיביה ובדרום אפריקה. הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם השרים הישראלים משה דיין ועזר ויצמן להבטחת חתימתם של הסכמי קמפ דייוויד ב-1978. ואנס עמד על כך שהנשיא קרטר ימנה את פול וורנייק כמנהל הסוכנות לבקרת ופירוק נשק, על אף התנגדותו התקיפה של הסנאטור הנרי ג'קסון.

ואנס גם דחף לקיומם של קשרים הדוקים יותר עם ברית המועצות והתכתש לעיתים קרובות עם היועץ לביטחון לאומי זביגנייב בז'ז'ינסקי הניצי יותר. ואנס ניסה לקדם את הגבלת ההתחמשות באמצעות עבודה על הסכם סאל"ט-2 עם ברית המועצות, שאותו הוא ראה כסוגיה הדיפלומטית המרכזית של התקופה, אך בז'ז'ינסקי דחף למדיניות נוקשה יותר מול הסובייטים. הוא טען שיש לגנות באופן נמרץ את פעילותה של ברית המועצות באפריקה ובמדינות העולם השלישי והצליח לדחוף לנירמול היחסים עם הרפובליקה העממית של סין ב-1978. במהלך הדיונים על הסכם סאל"ט-2 ניהל אותם ואנס ישירות מול שגריר ברית המועצות בארצות הברית אנטולי דוברינין, בעוקפו את שגריר ארצות הברית בברית המועצות, מלקולם טון שמתח ביקורת על ההסכם. ביוני 1978 חתמו הנשיא קרטר והמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב על ההסכם בארמון הופבורג בווינה, בנוכחות נציגי העיתונות הבינלאומית, אך בסופו של דבר הסנאט לא אישר אותו.

בז'ז'ינסקי נטל את השליטה על הדיונים וואנס נדחק לשוליים והשפעתו דעכה. כאשר פרצה המהפכה האיראנית בסוף 1978, היו השניים חלוקים על האופן בו על ארצות הברית להעניק תמיכה לבעל בריתה מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה של איראן. ואנס טען שיש להנהיג רפורמות, בעוד שבז'ז'ינסקי טען שיש לסגת מגישת "אגרוף הברזל". מתוך אי יכולתו לקבל דרך פעולה ישירה מהנשיא קרטר, תרמו המסרים המנוגדים שהשאה קיבל מוואנס ומבז'ז'ינסקי לבלבול שלו ולחוסר ההחלטיות שלו כאשר הוא נמלט מאיראן בינואר 1979 וכאשר משטרו קרס.

לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ב-27 בדצמבר 1979, התנגדותו של ואנס למה שהוא כינה "אנטי-סובייטיזם שורשי", הובילה לצמצום השפעתו. ניסיונו של ואנס לנהל משא ומתן חשאי למציאת פתרון למשבר בני הערובה באיראן, עם האייתוללה רוחאללה ח'ומייני בתיווך הארגון לשחרור פלסטין כשל כישלון נחרץ. בהאמינו שיוזמות דיפלומטיות ישיבו את בני הערובה למולדתם, נאבק ואנס בתחילה בניסיונות של בז'ז'ינסקי ליזום פתרון צבאי למשבר. ואנס שסבל משיגדון, יצא לפלורידה לחופשת סוף שבוע ארוכה ביום חמישי, 10 באפריל 1980. ביום שישי התכנסה המועצה לביטחון לאומי לישיבה בה אושר מבצע טופר העיט, מבצע צבאי לחדירה לטהראן לחילוץ בני הערובה. סגן מזכיר המדינה, וורן כריסטופר, שנכח בישיבה במקומו של ואנס, לא יידע אותו על המתרחש.

ואנס הזועם הגיש את התפטרותו במחאה, תוך שהוא מכנה את בז'ז'ינסקי "מרושע". רק שני מזכירי מדינה התפטרו לפני ואנס מתפקידם במחאה: לואיס קאס התפטר במחאה כאשר הבין שמלחמת האזרחים עומדת לפרוץ, וויליאם ג'נינגס ברייאן התפטר ב-1915 במחאה על מדיניותו של הנשיא וודרו וילסון בנוגע לתמיכה במדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה.

הנשיא קרטר עצר את מבצע טופר העיט לאחר שמתוך שמונה מסוקים שנשלחו ליעד הנחיתה, רק חמישה הגיעו במצב מבצעי. כאשר עשו הכוחות האמריקאים הכנות להמריא מהשטח העוין, התנגש אחד מהמסוקים במטוס מטען ובשרפה שפרצה נספו שמונה חיילים. התפטרותו של ואנס נכנסה לתוקף כמה ימים לאחר מכן והוא הוחלף בסנאטור אדמונד מאסקי. מבצע חילוץ שני תוכנן, אך לא יצא אל הפועל. בסופו של דבר מאמצים דיפלומטיים לשחרור בני הערובה נוהלו על ידי כריסטופר. בני הערובה שוחררו בעיצומו של טקס ההשבעה של הנשיא החדש רונלד רייגן לאחר 444 ימים בשבי^[7].

קריירה מאוחרת

לאחר התפטרותו שב ואנס לעסוק בעריכת דין במשרד "סימפסון, תאצ'ר וברטלט", אך במהלך שנות ה-80 וה-90 הוא נקרא מספר פעמים אל השירות הציבורי. הוא השתתף במשלחות דיפלומטיות לבוסניה, קרואטיה ודרום אפריקה. ואנס סייע במשא ומן בנוגע לאזור נגורנו קרבאך.

ב-1991 הוא מונה על ידי המזכיר הכללי של האומות המאוחדות כשליח מיוחד לקרואטיה והציע את התוכנית הקרויה על שמו לפתרון הסכסוך במדינה. רשויות קרואטיה וסרביה הסכימו להצעתו, אך מנהיגי "האזור האוטונומי של קריינה" דחו אותה, אף על פי שהיא הציעה לסרבים מידה רחבה של שלטון עצמי, אך לא עצמאות מוחלטת. הוא המשיך את פועלו ב"קבוצת Z-4". התוכנית שהם התוו לא יצאה לפועל כאשר הכוחות הקרואטיים השתלטו מחדש על אזור קריינה ב-1995.

בינואר 1993, כשליח מיוחד של האו"ם לבוסניה, החלו ואנס והלורד דייוויד אוון, נציג האיחוד האירופי, לשאת ולתת על תוכנית שלום לסיום מלחמת בוסניה. התוכנית נדחתה וואנס הגיש את התפטרותו למזכיר הכללי של האו"ם. הוא הוחלף בשר החוץ של נורווגיה, תורוואלד סטולסנברג.

שנותיו האחרונות

ב-1993 הוענק לואנס פרס סילוונוס תייאר מטעם האקדמיה הצבאית של ארצות הברית.

ב-1995 הוא מונה שוב כשליח מיוחד של המזכיר הכללי של האו"ם וחתם כעד על הסכם הביניים במשא ומתן בין רפובליקת מקדוניה לבין יוון. הוא גם היה חבר בוועד השלישייה.

ואנס גם שימש כחבר הדירקטוריון של IBM, פאן אמריקן וורלד איירווייז, Manufacturers Hanover Corporation,‏ U.S. Steel והניו יורק טיימס, וכחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת ייל, כיושב ראש מועצת המנהלים של קרן רוקפלר, וכסגן יושב ראש המועצה ליחסי חוץ.

סיירוס ואנס נפטר מדלקת ריאות וסיבוכים שלה בגיל 84 ב-12 בינואר 2002 בבית החולים מאונט סיני שבניו יורק לאחר שבמשך שנים סבל ממחלת אלצהיימר. הלווייתו נערכה בכנסיית המנוחה השמיימית שבמנהטן. הוא נטמן בבית הקברות הלאומי ארלינגטון שבווירג'יניה. רעייתו גרייס נפטרה בניו יורק ב-22 במרץ 2008 בגיל 89^[8].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיירוס ואנס בוויקישיתוף

מת סיירוס ואנס, מזכיר המדינה בממשל קרטר, באתר וואלה, 13 בינואר 2002
סיירוס ואנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
סיירוס ואנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סיירוס ואנס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

[1] מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה

[2] "Birth Record Detail: Cyrus Roberts Vance". West Virginia Vital Research Records. West Virginia Division of Culture and History.

[3] "Birth Record Detail: John Carl III Vance". West Virginia Vital Research Records. West Virginia Division of Culture and History.

[אדוארד512-4] Mihalkanin, Edward S. (2004). American Statesmen: Secretaries of State from John Jay to Colin Powell. Westport, Connecticut: Greenwood Publishing Group, p. 512.

[5] Harbaugh, William Henry (1973). Lawyer's Lawyer: The Life of John W. Davis. New York City: Oxford University Press, pp. 389–390.

[בל-6] Bell, William Gardner (1992). ""Cyrus Roberts Vance"". Secretaries of War and Secretaries of the Army: Portraits and Biographical Sketches. United States Army Center of Military History. Archived from the original on December 14, 2007.

[7] "Cyrus R. Vance", ChrisWallisBlog.Wordpress.com

[8] "Vance, Grace Sloane". The New York Times (Paid Notice: Deaths). March 26, 2008.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]